דרום אוסטרליה

14-16/11 – חציית ה - Nullarbor. נסיעה ארוכה מאד של 2000 ק"מ במשך מספר ימים בשוליו של המדבר / מישור Nullarbor. בדקתי כמובן שמן ומים, מילאתי אוויר בצמיגים (ותוך כדי נשבר לי ונטיל אחד...), מילאתי מיכל דלק מלא, הצטיידנו בהרבה בקבוקי מים ויצאנו לדרך. בדרך לנורסמן ירדה משאית עם שלושה טריילרים (Road Train) שבאה מולנו לשוליים וגרמה למטר של אבנים על השמשה הקדמית, מעבר לשתי פגיעות בשמשה, פגיעה נוספת יצרה סדק בצד של השמשה, שבדיעבד התברר שהוא הלך והתרחב. לא נעים להתחיל נסיעה כזו ארוכה עם שמשה סדוקה ועם ונטיל שבור באחד הגלגלים, אך מה לעשות, צריך לנוע קדימה. את העצירה הראשונה עשינו בבאלואדוניה, מקום עם 10 תושבים בלבד... באופן מפתיע תמורת 10$ ניתן היה להשתמש באינטרנט המחובר דרך לוויין ללא הגבלה, כך שהצלחתי להעלות לא מעט מהתמונות שלנו לאתר. במקום גם מוזיאון קטן ובו שברי מתכת גדולים של תחנת החלל הראשונה של ארה"ב Skylab. ביום השני, לאחר נסיעה של כמעט 600 ק"מ עצרנו ביוקלה – חור באמצע הדרך. אגב, לאורך הדרך כל כ – 200 ק"מ לכל היותר נמצאים ישובים קטנטנים (אוכלוסיה של 7 אנשים...) בהם ניתן למלא דלק, ועל מנת להבטיח שלא ניתקע עצרנו בכל ישוב כזה ומילאנו דלק. בעקבות מטר האבנים שספגנו בתחילת הדרך נזהרנו שבעתיים מה – Road Trains, וכל אחת כזו שהגיעה מולנו (ויש הרבה כאלו) גרמה להורדת המהירות ולנסיעה כמעט על השוליים. ביום השלישי הגענו סוף סוף לעיר ממש – סדונה. בכניסה לעיר ישנה תחנת הגבול בה בודקים שלא מעבירים פירות וירקות לתוך דרום אוסטרליה. יום קודם עשינו מכל התפוחים והקיווי סלט פירות, ולמזלינו אישרו לנו לשמור אותו בתנאי שנוכל אותו ביום הקרוב... כך שכל מה שלקחו לנו היה רק חצי פלפל. אגב, אין בעיה להכניס דבש ממערב אוסטרליה לדרום אוסטרליה, אך לא להיפך. בסדונה התמקמנו בחניון על חוף הים, וזכינו בשקיעה נהדרת. לאחר התלבטות החלטנו שבמקום להמשיך עוד דרך ארוכה של קרוב ל – 500 ק"מ לפורט אוגאסטה, ניסע דרומה ל – Eyre Peninsula.
17/11 – בהתאם להחלטה שקיבלנו ביום קודם שמנו פעמינו לאליסטון שבחצי האי Eyre. אליסטון הינה עיירה שלווה עם 300 תושבים החיים באיכות חיים גבוהה.ליד העיירה ישנו כביש עפר טוב לאורך המצוק, שלאורכו פסלים חמודים שפיסלו אומנים מהישוב. כמו כן ישנו כביש עפר קצר המוביל לתצפית מהמצוק על החוף ועל הלגונות עם המים הצלולים. בחניון שהתמקמנו בו היתה מעין טרמפולינה ענקית, או למעשה כרית ענק מתנפחת, שהילדים, והאמת גם אני, הוצאנו עליה הרבה אנרגיה בקפיצות לגובה. את הערב סיימנו בפרגיות על שיפודים עפ פטריות ובצל שהכנתי על ה – BBQ.
18-19/11 – חוצים את חצי האי לכיוון פורט אוגאסטה, קצת פחות מ – 400 ק"מ. פורט אוגאסטה היתה בזמנו עיר נמל חשובה, וכיום הנמל שלה כמעט ולא פעיל, אך העיר עצמה נחמדה מאד. ביקרנו בגנים הבוטנים של העיר המכילים אלפי זנים של צמחי בר מאזור דרום אוסטרליה בעיקר, גנים מעוצבים והכי חשוב... הכל מושקה בטפטוף של נטפים. ניתן לקבל חוברת הסבר על הצמחים השונים בבית הקפה / מרכז המבקרים שבמקום. ניתן כעקרון לטייל שם ב – 12 ק"מ שבילים, אך אנו הסתפקנו בפחות... משם נסענו למרכז המבקרים שבעיר על מנת לסייר ב – Waldata Outback Center, מעין "מנהרת זמן" של מה שקרה בדרום אוסטרליה מבחינה גיאולוגית, אוכלוסיה (החל באבוריג'ינים וכלה באירופאים), טכנולוגיה ועוד. סה"כ תצוגה מעניינית שרצוי בהחלט להשקיע בה בין שעתיים לשלוש, רצוי שלוש אם רוצים לראות את כל הסרטים שמוקרנים שם, כולל סרטים דוקומנטריים היסטוריים מעניינים. את הביקור שם סיימנו בקפה ועוגה בבית הקפה שבמרכז המבקרים (עוגת Native Peach, הגדל בר בדרום אוסטרליה ויקר להחריד). המשכנו משם לספרייה הציבורית, ולאחר הרשמה מהירה חינם, קיבלנו משתמש וסיסמא לגלישה חופשית באינטרנט... וגם בלי הפרעות, שכן יש שם גם פינת משחק לילדים, כך שגיא העסיק את עצמו.
20-22/11 – את היום פתחנו בהצטיידות ב – Woolworth, לקראת הנסיעה לשטח שוב. התכנון הוא להגיע לפארק Flinders Ranges, על מנת לחוות שוב את הטבע הפראי. נסיעה לא ארוכה של כ – 150 ק"מ הביאה אותנו ל – Wilpena, ומכיוון שגם לא היו לנו ציפיות גבוהות במיוחד, היתה לנו הפתעה גמורה. מדובר בחניון השייך ל – Wilpena Resort (המלון שבמקום), ונמצא כולו בטבע מצד אחד, ומצד שני יש בו את כל מה שצריך – חשמל, מים, מקלחות, כביסה, בורות למדורה, בית קפה, מסעדה, סופר קטן ובריכה חופשית במלון. והכוונה נמצא בטבע היא שבתוך החניון, שהינו פתוח לחלוטין ולא מגודר, מסתובבים חופשי קנגורו, אמו (עוף הדומה לבת יענה), ציפורים רבות ותוכים. במשך כל שעות אחה"צ, הערב והלילה שומעים צווחות של ציפורים ותוכים, והקנגורו מגיעים עד הקראוון ואינם בורחים גם כשעומדים ממש לצידם. הולכים כאן לשירותים ולצד השביל אוכלים להנאתם אמא קנגורו ובנה הקטן מבלי לחשוש. פשוט חוויה יוצאת מן הכלל ומומלצת מאד מאד. יום אחד ניצלנו כאן לטיול ל – Wanagara Lookout, מסלול נחמד של כמעט 8 ק"מ, ברובו מישורי לאורך הנהר, ורק בסיומו ישנה עלייה לא קלה של כמה מאות מטרים גובה לתצפית פנוראמית על כל האזור. כמבון שלאורך כל המסלול פוגשים בקנגורו, Emo ותוכים. מכיוון שאורלי לא הרגישה טוב, יצאתי עם הילדים בלבד, ויש לציין שאף אחד לא קיטר, ואפילו גיא עלה בקלילות את העלייה. כשחזרנו קפצנו להתרענן בבריכה, ואת היום סגרנו בבית הקפה שליד (השירות לא משהו וגם מחבר העוגות זעיר). החלטנו להישאר במקום עוד יום, קרי שלושה ימים סה"כ, כאת היום האחרון ניצלנו לנסיעה ל – Blinman לראות את מכרה הנחושת הנטוש שפעל בתחילת המאה הקודמת. אפשר להגיד שזה לא שווה את המאמץ, אם כי הדרך לשם יפה וחוצה את השמורה, ומדי פעם חוצים את הכביש משפחה של Emo. מה שכן, לאורך כל הדרך, גם ל – Wilpena וגם הלאה, יש מכה של ארבה / חגב, המתעופפים בהמוניהם ומתנפצים על החלון ועל הפגוש. לפחות הציפורים בחניון נהנו מארוחה חינם...
בבוקר מוקדם עוד הספקתי לצאת לרכיבה מהנה עם האופניים, במסלול Mawson הנחשב לאחד הטובים באיזור. בשעה 7:00 עוד לא היה חם, והמסלול כלל גם סינגל טרק מהנה ואורך יחסית, וכמובן שלאורך כל הדרך "ליוו, אותי קנגורו, Emo ותוכים. לא לקחתי רק בחשבון שכיוון אחד היה ברובו במגמת ירידה, ולכן הדרך חזרה היתה לא קלה. סוף סןף מסלול רכיבה רציני ומאתגר שגרם לי הרגשה נהדרת של חופש.
23/11 – נסיעה לאדאלייד, לא לפני שנפרדנו מכמה קנגורו שאכלו להנאתם בחניון. הם כנראה כבר רגילים לבני אדם, שכן שני ורועי אפילו הצליחו ללטף אותם קלות. באדלאייד התמקמנו בחניון הנמצא בסה"כ 2 ק"מ ממכרז העיר, כך שהליכה קצרה דרך הגנים הבוטניים מביאה אותנו למרכז העניינים.
24/11 – יצאנו ברגל דרך הפארק ודרך הגנים הבוטניים למרכז העיר. הגנים הבוטניים מקסימים ושווה להקדיש להם את הזמן. יש שם שדרות פיקוסים נהדרים, חממה של שושנות מים, מגוון עצים ושיחים וכמובן אוסף גדול של תוכים שמצאו להם בית בין עצי הגן. בעיר הלכנו ל – Tandanya, מרכז תרבות אבוריג'יני, שם שמענו נגינה על דידריג'ו עם הסברים. משם לקחנו את האוטובוס החופשי לשוק וטיילנו שם מספר שעות וכן סעדנו אל ליבנו באוכל יפני. אי אפשר לעבור בשוק ולהתעלם מהריחות המשגעים שם. הוא עמוס במטעמים, בגבינות משובחות, במאפים טריים ומה לא. כל היום יורד גשם ללא הפסקה, כך שלטייל ברחובות זה קצת בעייתי ולכן נכנסו לספרייה הציבורית והתחברנו לאינטרנט החופשי.
25-27/11 – אדלאייד עיר מקסימה. האווירה בה נינוחה, התחבורה טובה, יש בה הרבה מוקדי עניין והיא אחת הערים בעלת איכות החיים הגבוהה באוסטרליה, רק מעצם זה ש – 45% משטחה הוא גנים ירוקים ! מדרחוב ראנדל הוא פשוט רחוב משגע, עם חנויות נהדרות, אווירה של חגיגות, אומני רחוב והמון בליינים. ביקרנו במוזיאון של דרום אוסטרליה (כניסה חופשית, מוזיאון מושקע ותצוגה מאלפת – מומלץ בחום) בו היתה תצוגה הן של התרבות האבוריג'ינית מצד אחד, והן של פוחלצי חיות מאפריקה, אסיה, ארה"ב וכמובן מאוסטרליה, כמו גם תצוגה של בעלי חיים תת ימיים, מומיות ואביזרים ממצרים מתקופת הפרעונים, תצוגת מינרלים צבעוניים וסוגי אבנים לרבות יהלומים...
ביקרנו גם בפארק החיות Cleland. מסותובבים שם חופשיים חיות בעיקר מדרום אוסטרליה כמו קנגורו אדום, קנגורו אפור, וולאבי צהוב רגליים, Emo, דינגו, Tasmanian Devil והיהלום שבכתר – קוולאות. ניתן להצטלם וללטף את הקוואלות העצלות, ותמורת סכום סמלי של 30$ גם להחזיק אותן ולהצטלם. הקנגורו כבר רגילים לבני אדם ואינם בורחים, כך שניתן להאכיל וללטף אותם, חוויה נהדרת לילדים וגם למבוגרים שבחבורה. המקום מקסים, כך שקחו בחשבון כמעט יום שלם שם. יש שעות האכלה שמומלץ מאד להגיע אליהן ולשמוע הסברים. מרחק נסיעה קצרצר משם נמצאת פסגתו של הר לופטי המשקיף על אדלאייד מגובה של כ – 700 מטר, וביום בהיר ניתן לראות גם את האי קנגורו בתוך הים.
יום נוסף הקדשנו לשמורת Morialta ולטרק בערוץ המרשים שם. הערוץ כולל סדרה של שלושה מפלים ואנו הלכנו לשני המפלים הראשונים, מסלול מעגלי בן כחמישה ק"מ עם נוף משגע ותצפיות מרהיבות. לא להאמין שבמרחק של 20 דקות ממרכז אדלאייד ישנה כזו שמורת טבע יפה. זה גם מפליא לפגוש שם אנשים שרצים בשבילים בעליות או עושים הליכות בטבע. למרות שאנו בעונה היבשה זרמו מים בערוץ, מה שהוסיף עוד יותר ליופי של המקום, שכן גם המפלים זרמו. בקיצור, אם מתאים לכם קצת לחלץ עצמות זה מקום מושלם. אחרי שהוצאנו אנרגיה בשמורה חזרנו לעיר וקפצנו למפעל השוקולד של Haigh, שם קיבלנו טעימות של שוקולד וקנינו לנו לדרך מבחר של שוקולדים משובחים ביותר. מדובר במפעל השוקולד הטוב באוסטרליה. אל תחמיצו (אפשר כמובן לקנות שוקולדים שלהם גם בחנויות הפזורות בעיר בשפע. המחיר זהה).
ערב אחד נסענו לבית קפה שהומלץ לנו ע"י אוסטלרי מקומי בשוק. מדובר במקום שרק המקומיים מכירים, שהיה בעברו... בית זונות, וכיום רק התפאורה נשארה, לרבות השנדליירים, הפסלים והמבנה כמובן. מקום מגניב לשבת לאכול בו או סתם לשתות כוס קפה עם עוגה (הטירמיסו מומלץ בחום, כמו גם המוס שוקולד). מי שמעוניין, למקום קוראים Spats Cafe, הוא פתוח החל מ – 18:30 ועד 12:00 בלילה (מרבית בתי הקפה באוסטרליה נסגרים כבר בחמש בערב) בימים ראשון עד חמישי, ועד שתיים בלילה בימים שישי ושבת. כתובת המקום היא : 108 King William Rd, Goodwood – מספר דקות נסיעה ממרכז העיר (יש גם אוטובוס לשם).
אדלאייד גם התברכה בשבילי רכיבה לאופניים. אני יצאתי בבוקר לרכיבה לאורך הנהר לכיוון הים, מרחק של כשלושים ק"מ הלוך חזור. כל המסלול הוא בתוך פארקים והוא מאד מהנה. בנוסף, ישנו פארק הנקרא Eagle on the hill המכיל סינגלים רבים לאופניים, הן לרוכבי Cross Country והן לרוכבי Downhill. לצערי לא עליתי לשם מכיוון שצריך לנסוע לשם עם הקרוואן, מה שאומר עם כל המשפחה...
מומלץ מאד לברר במרכז המבקרים לגבי האירועים והפסטיבלים הרבים המתקיימים בעיר. אנחנו ידענו על תהלוכה לכבוד חג המולד בה כולם מתחפשים ועורכים תחרויות בין תזמורות התהלוכה התחילה בעשר בבוקר ואנחנו הגענו בסיומה...
28/11 – עוזבים את אדלאייד ונוסעים לגן הזאולוגי Monarto, שבעים ק"מ מדרום מזרח לעיר. מדובר במשהו הדומה יותר לספארי גדול. יש שם אוטובוס כל 15 דקות שעושה סיבוב בכל המקום ומלווה בהסברים, וניתן לעלות ולרדת ממנו היכן שרוצים. ישנן שעות האכלה שמומלץ להיות בהן, במיוחד בג'ירפות המקסימות שמגיעות לכדי מרחק נגיעה מהמבקרים. כמו כן יש בגן צ'יטות, אריות, צבועים, שימפנזות, אנטילופות, זברות ועוד ועוד. רצוי להגיע בשעות הבוקר על מנת להספיק את הכל. את הלילה העברנו בחניון בעיר Tailem Bend.
29/11 – נסיעה ארוכה של 430 ק"מ מביאה אותנו ל – Heyland, שם החלטנו לעצור לחניית לילה בטרם נמשיך ל – Great Ocean Road. לא ויתרנו על עצירה בבית קפה נחמד באמצע הדרך על מנת להטעין מצברים...

מערב אוסטרליה

19/10 – את הבוקר העברנו בלימודים לילדים ובקריאה, וכן בשכשוך בבריכה. בארבע וחצי, לאחר שבמשך כל היום דאגתי לבלוע כדורים נגד בחילה, יצאנו למרכז המבקרים, שם אמורים לאסוף אותנו לשייט. ואכן, ברבע לחמש הגיע המיניבוס ולקח אותנו למרינה. שם, להפתעתנו, עלינו על סירה גדולה יחסית, המצויידת בהידרופון – מיקרופון תת ימי באמצעותו ניתן לשמוע את קולות הלווייתנים. במהלך השייט הוגש כיבוד "מעניין" וטעים של מאכלי ים וגבינות מיוחדות, כמו גם לחם מיוחד וטרי שחומם בסירה עם שמן זית וזיתים. בהתחלה די חששתי לאכול (ובצעם לזוז בכלל), אך התגברתי על החשש וטעמתי כמעט מכל דבר... השייט עבר חלק ללא כל בחילה (גם רועי הרגיש טוב), ואכן ראינו מספר ליוויתים, אם כי רק אחד ביצע קפיצה קטנה והרשים אותנו עם הסנפיר הגדול שלו. את השקיעה ראינו בים, כך שבסה"כ היה שייט מגניב, נחמד ורגוע, ואפילו הים התחשב בנו והיה שטוח יחסית...
20-21/10 – אנו נשארים על קו החוף ונוסעים היום ל – Coral Bay, מרחק נסיעה קצר. Coral Bay התגלה כמקום קטן וחמוד, מעין כפר נופש, עם חוף מדהים ביופיו. צבע המים משתנה כל כמה מטרים, החל מאפור, דרך תכלת בהיר, טורקיז וכחול עמוק. מטרים ספורים מהחוף ישנו ריף נהדר, היפה ביותר שראיתי אי פעם. לאחר התמקמות בחניון לקחנו את ציוד השנירקול שקנינו ויצאנו לחוף לבדוק את הריף. עולם תת ימי מדהים ביופיו התגלה בפנינו. אלמוגים הדומים לפטריות גדולות, אחרים בצורת שושנה, אלמוגים בצורה של שיח עם קצוות בצבע כחול עז או ירוק בקצה, ובינות האלמוגים שוחים דגים במגוון צבעים וגדלים. חוויה יוצאת מן הכלל. לאור יופיו של הריף החלטנו למחרת לקחת שייט מיוחד בו יושבים בסירה שהיא מעין חצי צוללת, קרי יושבים בבטן הסירה וצופים מחלונות זכוכית בריף האלמוגים בזמן ההפלגה, ולאחר מכן קופצים מהסירה לים לשנרקל באיזור הנקרא "האקווריום", מרחק של כ – 300 מטר מהחוף. המראות נפלאים ושוב מתגלה עולם תת ימי שלם של אוסף מרשים במיוחד של אלמוגים. לאחר כשעה עלינו לסיפון וירדנו למים לשנרקל באיזור האקווריום. אמנם היתה רוח חזקה וים גלי, אך כאשר אתה עם הראש בתוך המים כלום לא מורגש, ורק נוף האלמוגים שנפרש מול העיניים תופס את מלוא תשומת הלב. שנירקלתי עם רועי ולאחר מכן גם אורלי הצטרפה. ללא ספק מדובר באחד הריפים היפים ביותר באוסטרליה אם לא בעולם כולו.
לקראת השקיעה יצאנו לאורך קו החוף לטיול רגלי לחפש אחר צבי ים היוצאים להטיל את ביציהם, אך לא הצלחנו לפגוש באף אחד מהם, למרות שעכשיו זאת עונת ההטלה.
22/10 – בבוקר עוד קנינו מספר מזכרות ב – Coral Bay – עבודות פח של צפרדעים ולטאות בצבעים עליזים, והמשכנו את דרכנו ליעד ביניים לעיר Carnarvon, שם הצטיידנו לקראת הנסיעה ל – Monkey Mia. בחניון הנחמד בו התמקמנו ניתן היה לקחת סרטים בהשאלה, אך עם כל הסידורים והעייפות שהכריעה בסוף, הספקנו לראות רק חצי סרט...
23-25/10 – נסיעה ארוכה ל – Monkey Mia היושבת בקצה מפרץ הכרישים. בדרך עצרנו ב – Hamelin Pool, שם ניתן לצפות ב – Stromatolites. מדובר על מעין סלעים במים המפיקים בועות חמצן. אלול למעשה המיקרואורגניזמים הראשונים על כדור הארץ, שמתוארכים לפני כשלושה וחצי ביליון שנה. בקטריות בשם Cyanobacteria (מעצם היותם בצבע צהוב ירוק) מתלבשות על סלע גיר ומתרבות שם ויוצרות את ה – Stromatolites. ללא אותם יצורים לא היה חמצן על כדור הארץ. במשך שני ביליון שנה יצרו ה – Stromatolites את החמצן באטמוספרה (כעשרים אחוז חמצן), וכך אפשרו את החיים על פני כדור הארץ. מכיוון שהמים באזור מפרץ Hamelin מלוחים כמעט כפליים ממי ים רגילים (עקב התאיידות מהירה של המים הרדודים), אצות וחיות אחרות אין יכולות לשרוד שם, וכך ה – Stromatolites יכולים להתפתח שם ללא הפרעה. יצורים אלו קיימים בשני מקומות בלבד בעולם – מערב אוסטרליה והבהאמס. עם זאת ה – Stromatolites צומחים מאד לאט בקצב של 0.3 מ"מ בשנה, ובמקומות שהים נסוג הם למעשה מתים. בהתבוננות סבלנית במים אכן ניתן לראות כיצד נוצרות בועיות החמצן. לצורך כך הקימו פלטפורמת עץ מעל המים, בה ניתן ללכת ולראות את ה – Stromatolites במלי לפגוע ביצורים עדינים אלו.
המשך הדרך לאורך מפרץ הכרישים זימן נופים של חופי ים מדהימים בצבעים נהדרים, לגונות מזמינות ומצוקים נישאים. Monkey Mia דומה יותר לכפר נופש קטן וכך גם ההרגשה בו, עם בר עם שולחנות לכיוון הים, בקתות קטנות לאורף החוף, עצי קוקוס ורצועת חוף לבנה עם מי טורקיז. הרבה מאד צעירים בחדרי אכסניה להם צמוד מטבח מאובזר, כך שבשעות הערב מגיעים כולם לשם לבשל או לעשות BBQ, ולאחר מכן לשבת בבר או לשחק סנוקר. בכל בוקר החל משעה 7:30 נאספים מספר דולפינים על החוף ומחכים להאכלה. מדובר ב – 15 דולפינים המגיעים באופן קבוע לאיזור, ומדי פעם מתווספים התינוקות שנולדים להם. בשמונה בבוקר מגיעה הריינג'רית ונותנת הרצאה במים על הדולפינים, ומיד לאחר מכן מגיעים מתנדבים עם דליים עם דגים ובוחרים מתוך הקהל מספר אנשים שיאכילו את הדולפינים. החוויה היא נהדרת להיות כל כך קרוב לדולפין, במיוחד כאשר הוא שוחה מסביבך ביחד עם התינוק שלו. בכל יום ישנן בין שתיים לשלוש האכלות בין שמונה לשתים עשרה בצהריים (תלוי למעשה בדולפינים עד כמה הם רעבים ומגיעים שוב ושוב), ובכל מקרה ההאכלה שבסביבות 9:30 היא המהנה ביותר. באים פחות אנשים ומגיעים יותר דולפינים (מתברר שלא כל הדולפינים מתעוררים מוקדם בבוקר...) כך שיש סיכוי להיבחר להאכיל את הדולפינים, ואכן ביום השני שלנו הגענו שוב ב – 9:30 וזכינו לחוויה יוצאת מן הכלל. מעבר לכך שנבחרנו להאכיל את הדולפינים, גם שחו לידינו מספר דולפינים עם התינוקות ששיחקו ביניהם ורדפו אחר דגים. גם לאחר שעות ההאכלה, אם שוחים בחוף, זוכים לראות את הדולפינים מקפצים בד"כ בזוגות, ומדי פעם מגיעים לדרוש בשלומם של בני האדם. אנו גם זכינו לשחות לצידו של צד ים גדול, שהמפגש הראשון שלו היה עם אורלי... הצב הוציא את ראשו מהמים ואז נפגשו המבטים המופתעים של אורלי ושל הצב, וכל אחד נבהל יותר מהשני וזינק בכיוון ההפוך וברח...
למרות שמדובר במפרץ הכרישים, כאשר שחינו בחוף לא נפגשנו עם יצורים אלו וטוב שכך, אם כי למדנו בהמשך שתקיפת כרישים זו רק אגדה יותר מאשר מציאות. אנו הפנמנו די מהר את אווירת כפר הנופש, ואת מרבית היום, לאחר האכלת הדולפינים, העברנו בקריאה מהנה בצל עצי הקוקוס, בטבילה בים ובשוטטות לאורך החוף...
26-27/10 – עוזבים את Monkey Mia ונוסעים ל – Kalbarri. קאלברי מתגלה כעיירה מקסימה עם חופי רחצה נהדרים, אם כי בגלל הרוח הקרירה לא נראה שנעשה בהם שימוש... גילתי ליד אחד המלונות אינטרנט חופשי, אז הלכתי לשבת שם ולהתחבר לאינטרנט על מנת להוריד עדכונים לאנטי וירוס. כך ישבנו אני, שני ורועי, קופאים מקור וקוראים בקצב מיילים...
למחרת בבוקר השכמנו קום עוד טרם הזריחה, התארגנו מהר ונסענו לשמורת קאלברי. נסיעה של 26 ק"מ בדרך עפר משובשת במהירות של פחות מעשרים קמ"ש מביאה אותנו לחנייה של תצפית Loop על נהר מורצ'יסון ולתחילתו של טרק בן 8 ק"מ. מזג האוויר מאד נוח ומשחק לטובתנו – מעונן עם רוח ערה. מעמיסים את המים בתיקי הגב ויוצאים למסלול מעגלי לאורך הנהר. המסלול מתחיל גבוה למעלה בתצפית על הנהר, על גבי סלעי אבן בצע חום אדום ומעין חלונות או קשתות בסלע היוצרות מראה דרמטי לנטוף מסביב. המסלול לא קל וחלקו דורש טיפוס על סלעים, אך הנוף הינו נוף בראשית והשקט שמסביב תורם אף הוא לאווירה. לאחר כשלושה ק"מ על גבי המצוק המסלול יורד לערוץ הנהר וממשיך שם עוד 5 ק"מ, במהלכם ניתן לראות כיצד המים חתרו בסלעים ויצרו נהדרות של מעין גלים בסלע צבעים של אדום לבן וצהוב. בערוץ כמעט ולא זורמים מים (העונה היבשה כעת), אך במספר מקומות ישנם לא מעט מים וברווזים או משהו דומה להם יושבים על אחד הסלעים באמצע הנהר. כולם עמדו בגבורה במסלול, גם בעלייה האחרונה חזרה למעלה הצוק. הבאסה זה לחזור את אותם 26 ק"מ בדרך העפר בנסיעה איטית, אך גם זה עובר, ובערב אנו יוצאים לחגוג במסעדה.
28-29/10 – נסיעה ל – Geraldton, אחת מהערים הגדולות במערב אוסטרליה. אנו עוצרים שם רק להצטיידות וללינה בחניון של שפת הים. עוד בנסיעה הארוכה בדרך עפר בשמורת הטבע קאריגי'ני נפל לי האום של הגלגל הקדמי באופניים והשבית לי אותם, ולכן תקוותי היתה למצוא בג'רלדטון חלק חילוף. ואכן למחרת בבוקר מצאתי חנות אופניים והשלמתי את החסר, וגם קפצנו לחנות דגים גדולה לקנות בשר כריש לאורחת ערב. מג'רלדטון המשכנו ל – Cervantes, עיירה קטנה ליד חוף ים יפה, שהינה בסיס מצויין לצאת ולחקור את שמורת Pinnacles. בחניון שליד הים ישנו בית קפה ובו ראיתי עוגת פאבלובה, אז הזמנתי את הילדים לשבת על קפה (בשבילי) ועוגה. את שאר הזמן אחה"צ בילו הילדים בגן השעשועים הסמוך והמושקע.
30/10 – יצאנו בבוקר לשמורת Pinnacles לצפות בתופעה המיוחדת שם של תילי סלעים בצורות שונות הפזורות על פני שטח חצי מדברי. לאחר הליכה קצרה מתגלה מראה מפתיע ויפה של אלפי סלעים בצורות שונות. שביל ההליכה מוביל בין הסלעים לתצפית, ומשם חוזר במסלול מעגלי. השקט המדברי ביחד עם התופעה הייחודית הופכים שמורה זו לחוויה מיוחדת. אם לנסות ולהשוות את המראה למשהו דומה, אפשר לחשוב על בית קברות, רק במובן התיאורי של אלפי מצבות, כאשר בשמורה להבדיל אלפי הבדלות מדובר בצורות המיוחדות של הסלעים.
מהשמורה המשכנו לאחד החופים היפים שבאזור. רצועת החוף ממש קוראת להיכנס לטבילה, רק הבעיה היא שהמים די קרים. אחה"צ נסענו ל – Kangaroo Point, אחד החופים שבשמורה היפה, שניתן לראות בו בשעות הערב את הקנגורו רצים בחדווה. חיכינו עד לשקיעה ומכיוון שלא פגשנו באף קנגורו התקפלנו חזרה לחניון על מנת לא לנסוע בחושך גמור עם האפשרות הסבירה לדרוס קנגורו. לפחות צמחיית הבר שם והשקיעה בים היו שווים את הנסיעה.
31/10 - תכננו לקום למחרת בחמש בבוקר על מנת לנסוע שוב ל – Pinnacles ולראות אותם בזריחה, אז הם נצבעים במעין צבע סגול. בחמש התעוררתי עם צלצול ההשכמה בטלפון ושאלתי את אורלי אם מתארגנים ונוסעים. לקח קצת זמן לתשובה להגיע, אך הכיוון היה להמשיך לישון... לאור זאת, לאחר השכמה מאוחרת יחסית ולאחר שיעורי בית לילדים, יצאנו לכיוון פרת. נסיעה לא ארוכה לאורך קו החוף על דרך יפיפייה מביאה אותנו לפאתי פרת. נכנסו תחילה לשמורת Yanchep כחמישים ק"מ צפונית לפרת. שם פגשנו בקואלות עצלות ישנות על העצים, ורק מדי פעם מגדרות קצת את הרגל. לעומתן, בניגוד לחוקי הטבע, פגשנו מספר קנגורו שקיפצו לידינו, למרות שבשעות היום הם בד"כ ישנים בצל. נרשמנו גם לסיור על התרבות האבורוג'ינית וכן למוסיקה וריקודים שלהם. מי שמעביר את הסיור ומסביר הינו אבוריג'יני סימפטי מאד בעל ידע רב, שהראה לנו סוגי צמחים שונים המשמשים את האבוריג'ינים לייצור דבק, לריחות הסוואה מחיות הבר, לסבון להורדת שומן החיה מהגוף ועוד. לאחר מכן למדנו על הכלים השונים שלהם בדגש על כלי הציד, הולבשנו בעור קנגורו וניסינו גם אנחנו את יכולתנו להדליק אש באמצעות שפשוף שני עצים. רועי וגיא נצבעו בפנים בצבעים המיוחדים של האבוריג'ינים ויצאו לריקוד מלחמה... בסיור השני למדנו על כלי הנגינה המסורתי של האבוריג'ינים – הדידאראג'ו, בשילוב של קטעי נגינה. לא להאמין מה שאפשר להפיק מהכלי הזה והמוסיקה בהחלט ערבה לאוזן. ההמשך היה בריקודים שלהם, ורועי נבחר לעזור באחד מהם, כאשר תפקידו היה להיות עץ. למרות הכמות של הזבובים הוא שיחק אותה עד הסוף ולא זז... לפרת הגענו בשעות אחה"צ המאוחרות והתמקמנו ב – Swan Valley באחד הפרברים של פרת לא רחוק מ – Midland ומ – Guilford. את הערב סגרנו בארוחה טובה במסעדה וייטנאמית אותנטית.
1/11 – מכיוון שהיו לנו בעיות עם המצברים, שלא החזיקו מעמד יותר משעה, טילפנו לשירות של אפולו וביקשנו להגיע לסניף בפרת להחליף מצברים. לאחר כשעתיים קיבלנו אישור ונסענו לסניף. איך שהגענו רץ אלינו המנהל של הסניף וכיוון אותנו לחנייה, הביא כלים והחליף בעצמו את המצברים. גם את המוט של הפרגולה שנשבר לנו ברוח הוא החליף ללא בעיות. בניגוד גמור לסניף בדארווין, השירות של אפולו בפרת יוצא מן הכלל. משם נסענו לתחנת הרכבת ב – Guilford ומשם לקחנו את הרכבת (מומלץ לקנות כרטיס Family Rider המאפשר נסיעה ללא הגבלה לכל המשפחה עד סוף היום. הבעיה היא שכרטיס כזה ניתן לקנות רק בסוף שבוע או לאחר השעה 18:00) לפרת, מרחק של כעשרים וחמש דקות. יצאנו לטייל במדרחובים Marry ו – Hay, והמשכנו משם לבניין בית המשפט ולמגדל הפעמונים. צריך לזכור שבמרכז פרת התחבורה היא חינם (עד אזורים מסויימים לא כולל את הפרברים), ולכן תפסנו את האוטובוס CAT בחזרה לתחנת הרכבת.
2/11 – היום עושים סיור ב – Swan Valley. התחלנו בקניות בסופר והמשכנו משם למפעל השוקולד המאפשר טעימות... לא לקח זמן רב והעובדים זיהו את הפוטנציאל שלנו לטעום עוד ועוד, והמגשים עם השוקולד נעלמו... אז המשכנו לאחד היקבים לטעימות של יין וגבינות – Lancaster Winery. יין אכן טעמנו אך את מגש הגבינות משום מה לא הגישו לנו למרות שזה בדיוק מה שבאנו לקנות שם. אז המשכנו לטעימות של קפה. כמות כוסות האספרסו ששתיתי שם היא כמות שבועית שלי ! ניסיתי כל פעם סוג אחר של קפה עד שקיבלתי החלטה איזה קפה אני לקוח הביתה. גם ה – Ice Coffee שם שווה בהחלט טעימה. מומלץ בחום. ומכיוון שאי אפשר בלי איזה בקבוק יין הביתה, המשכנו לאחד היקבים הגדולים בעמק, ושם בחרתי לאחר טעימות בקבוק יין משובח.
3/11 – היום מוקדש למוזיאון המדע Scitex ול – Kings Park. שוב תפסנו רכבת בבוקר לפרת ותחנה נוספת לכיוון Fremantle, ומשם הליכה קצרה מביאה אותנו למוזיאון. הכרטיס כולל כניסה חופשית לכל הסרטים בפלנטריום. התצוגה במוזיאון יוצאת מן הכלל, חינוכית ומלמדת. יש שם אפילו מתקן לסימולציה של הטסת דאון (שבא להמחיש לך שאם לא תתרסק תוך 30 שניות זה ייקח אולי דקה....). הסרטים והמופעים במוזיאון ברמה גבוהה מאד. הדגש הוא על החלל, כך שהסרטים הם על אסטרונאוטים, על טסות לחלל ועל מטאורים.
מהמוזיאון חזרנו ברכבת לפרת והלכנו ברגל ל – Kings Park, מה שהתברר בדיעבד כהליכה ארוכה חלקה בעלייה. הפארק עצמו מאד יפה וכלל צמחיית בר מכל האזורים שבמערב אוסטרליה, ומהאזורים הגבוהים בפארק ניתן לראות את פרת על בנייניה הגבוהים ואת נהר Swan, ושם התיישבנו לתפוס שלווה מול נוף העיר. מומלץ בחום לעשות את השביל המקיף את הפארק וכולל לכל אורכו צמחייה ייחודית ועם קצת מזל גם תוכים. בחזרה כבר תפסנו את האוטובוס 37 (חינם). כדאי להקדיש לפארק מספר שעות ולהגיע לשם כאשר הגן בוטני פתוח.
4/11 – התחלנו את היום בטעימות של דבש טבעי ב – Swan Valley, ולאחר שבחרנו לנו צנצנת דבש וחלת דבש המשכנו לגבעות של פרת, לעיר Mindrung ומשם לטרק Bibbulmun. זהו אחד הטרקים המפורסמים בעולם, שאורכו כ – 960 ק"מ. כמובן שעשינו רק את מקצתו, בשביל יפה ומוצל ברובו עם צמחיית בר עשירה, ולאחר כשלושה ק"מ הגענו לבקתה עם דרגשי עץ כפולים המשמשת את אלו העושים את הטרק ללינת לילה. בדרך פגשנו בלטאה אדומת ראש שסירבה להתפנות מהשיח בו הסתתרה לטובת סדרה של צילומים... משם חזרנו את הדרך שהלכנו ונסענו חזרה לחניון עם עצירה בסופר לקניה של גבינות ובצק מוכן לפיצה. הפיצה שאכלנו בערב שאורלי הכינה אינה משתווה לאף פיצרייה (בקושי נכנסה לתנור מכמות התוספות שהיא שמה על הפיצה...).
5/11 – אנו מנצלים את החניון לניקוי הקראוון סוף סוף לאחר מעל חודש וחצי באוסטרליה. יש בחניון מקום מיוחד לרחיצה הכולל את כל הציוד, כך שלאחר כשעה וחצי של עבודה קשה הקראוון נראה כאילו יצא משערי המפעל. עזבנו את החניון ונסענו ל – Fremantle. לאחר שהתמקמנו בחניון ב – South Fremantle, יצאנו לטייל בעיר ברחוב "הקפוצ'ינו" – רחוב הידוע בבתי הקפה הטובים שלו ובקפוצ'ינו משובח. את הקפוצ'ינו שלי לקחתי ב – Gino's, אחד המקומות המומלצים לשתיית קפה. משם נכנסו לחנות בגדים לצייד את שני ורועי בבגדים חדשים, ואז עלינו לרכבת לפרת על מנת ללכת ל – Swan Of Lights Festival, המתקיים למרגלות מגדל הפעמונים. על הבמה היה מופע מהתרבות ההודית, ולאחר בירור התברר לנו שפסטיבל זה הוא למעשה חג האורות ההודי (מעין ה – Christmas של ההודים) הנמשך 4 ימים. בסה"כ המופע היה נחמד אם כי קצת קיצ'י. בתחנת הרכבת בחזרה התברר כי לאור עבודות במסילה הרכבת אינה מגיעה עד Fremantle, ולכן חלק מהדרך עושים באוטובוס שמחכה ביציאה מהתחנה. הבעיה התחילה כאשר הגענו בסביבות 23:00 ל – Fremantle, ולאחר המתנה של 45 דקות בקור בחוץ התברר שהאוטובוס שלנו כבר לא פועל, ואחד אחר שמגיע יחסית קרוב יצא מספר דקות קודם לכן והוא היה האחרון... אי לכך מיהרנו לתפוס מונית, ומיותר לציין שלאחר 12 בלילה הנהג שחט אותנו מבחינת מחיר, ונסיעה של 3 ק"מ עלתה לנו 15 דולר על המונה.
6/11 – את הבוקר אנו מקדישים לשיעורי בית לילדים ולכביסה, ולקראת הצהריים יוצאים לעיר למוזיאון הימי. מה שמיוחד שם זה שניתן להירשם (בתשלום) לסיור בצוללת אמיתית, וזאת אכן היתה חוויה מיוחדת ומעניינת, שרק המחישה לנו עד כמה צוללת היא מקום קלאוסטרופובי וצפוף מאד. המדריך (שככל הנראה שירת בצי הצוללות האוסטרלי וכיום הוא בפנסיה) שגילה שאנו מישראל ירד עלינו לא מעט. אחרי הסיור במוזיאון הימי המשכנו לטייל בשוק הקרוב ליד הרציף. לא שמצאנו משהו שם אבל תמיד נחמד להסתובב בשווקים.
7/11 – נסיעה לרוקינגהם על מנת לשוט לאי הפינגווינים. מתברר שניתן גם ללכת את המרחק בין החוף לבין האי ברגל, שכן המים יחסית רדודים, אך עקב מזג האוויר הקריר יחסית, לקחנו את המעבורת, ואחרי 5 דקות הגענו לאי. באי חיים כאלפיים פינגווינים קטנטנים, אך קשה מאד לפגוש אותם, ולכן במרכז ההאכלה באי יש שלוש האכלות ביום של כעשרה פינגווינים, שם ניתן לראות את היצורים החמודים האלו. האי עצמו מקסים עם חופים נהדרים לשחייה, ושביל נחמד מקיף אותו באורך של כשני ק"מ. מעבר לכך יש באי לטאות שאינן מפחדות מבני אדם, ואוסף של ציפורים, וכולם חיים בהרמוניה. בארבע אחה"צ לקחנו את המעברות חזרה ונסענו להתמקם בחניון.
8/11 – מתחילים את הנסיעה לדרום מערב אוסטרליה. נסענו דרך Dunsborough למערת Nilgli שליד Yunillgup. מדובר במערת נטיפים מדהימה בעומק של 37 מטר. בתוכה שני חלקים, אחד מוביל לעין אולם, שכאשר שוכבים בתחתיתו על הגב ומסתכלים למעלה, רואים את אוסף הנטיפים והחוויה היא נהדרת. בצד השני יורדים אוסף גדול של מדרגות, ורואים שם צורות שונות של נטיפים וזקיפים, שביחד עם משחק אורות במערה זה הופך מרשים פי כמה. פשוט לא להאמין אלו צורות יכול הטבע ליצור. בשורה תחתונה מדובר למעשה בקריסטלים, כך שכאשר מאירים עם פנס רואים את הנטיף שקוף או שקוף חלקית עם צבעי אדום, צהוב, כתום. אחרי הסיור במערה ישבנו בבית הקפה על מנת לחכות לקבוצה של וולשים שאמורים היו להגיע למערה ולשיר בתוכה (האקוסטיקה במערה נהדרת) והודיעו שהם מאחרים. אחרי שחכינו להם כשעה, התברר בסוף שהם לא מתכוונים לשיר... אז יצאנו בדרכינו למגדלור לראות את Cape Naturaliste ולצפות בלווייתנים החוצים כעת את האזור עם הצאצאים שלהם בדרכם לאנטרקטיקה. מהתצפית של המגדלור (אגב, עולה 29$ לעלות למגדלור, ובדיעבד זה לא כדאי. עדיף עודה עם קפוצ'ינו...). את הלילה אנו מעבירים בעיירה החמודה – Margaret River, על מנת לקפוץ למחרת למפעל השוקולד.
9/11 – בבוקר אנו יוצאים לטעימות במפעל השוקולד Margaret River, ואחרי כוס של מילקשייק שוקולד, התחלנו את דרכינו לכיוון אלבאני. בדרך עצרנו קצת אחרי Walpole במקום הנקרא Top Tree Walk, להליכה על גשר מתכת מתנדנד מעל צמרות העצים. מדובר בעצי אקליפטוס ענקיים, וללכת בקצה הצמרות שלהם זו חתיכת חוויה. בהמשך יש גם מסלול על הקרקע בין עצי היער, בו עוברים בתוך עץ אקליפטוס. לאלבאני הגענו יחסית מאוחר, כך שלא היה לנו מקום בחניון שרצינו, ולכן המשכנו לחניון אחר שהיה גם כן על הכיפאק. לצערינו יורד גשם כל הזמן יום ולילה במשך יומיים, אבל למרות זאת יצאנו בערב לבית קפה בעיר להתענג על קפה / שוקו חם ועוגה.
10/11 – הגשם ממשיך כל הזמן ואנו מעבירים את הבוקר בקרוואן, עושים בית ספר עם הילדים. אני מקווה שבצהריים נוכל לצאת קצת לראות את האזור. ואכן קצת התבהר ויצאנו לנסיעה לאיזור החופים. עצרנו בחוות טורבינות הרוח של אלבאני , שהיא הגדולה ביותר בדרום מערב אוסטרליה, ועשינו שם מסלול קצר בינות מצחיית הבר היפה ובין טורבינות הרוח. כאשר נעמדים מתחת לאחת הטורבינות ניתן לחוש את העוצמה של הכנפיים הענקיות ואת השריקה שלהן. השביל הקצר מתחבר בקטע קצר עם הטרק הארוך Bibbulmun בקטע שעל המצוק האדיר מעל חופי האוקיינוס. מחוות טורבינות הרוח המשכנו לאורך החופים ל – Blowholes. שם ניתן לראות תופעה של מעין "חור בים" הנוצר מתנועת הגלים, אך נדרשים מספר תנאים לקיומו, כך שלא ממש ראינו אותו. מצד שני זכינו למראה נהדר של האיים ושל הגלים הנשברים על קו החוף.
11-13/11 – יוצאים לכיוון אספראנס. בדרך רצינו לעצור בפארק הלאומי פיצג'רלד ריבר, אך עקב הגשמים שירדו דרכי העפר היו סגורות. אי לכך המשכנו בנסיעתנו לאספראנס מספר שעות נסיעה.
אם שם העיר נשמע לכם קצת צרפתי אך אתם לא טועים... יש לה שיק לעיר הזאת ומי שזכה לבנות שם את ביתו, במיוחד אלו שמול הים, שיחק אותה בגדול. יש לה לאספראנס חופים נפלאים ויפיפיים, לבנים בוהקים, ומים כחולים צלולים. על מנת להכיר את העיר ישבנו בבית קפה פופולארי. בבוקרו של יום יצאנו לנסיעה ב – Great Ocean Drive (Twilight Beach Road) שאורכה 36 ק"מ, והיא עוברת לאורך החופים המדהימים של העיר, ביניהם Blue Heaven, Twilight Bay המתהדרים במצוקים מרשימים וחולות לבנים לבנים. הכביש ממשיך ל – Pink Lake, אגם שבזכות הבקטריה שבו ביחד עם אור שמש הופכת את המים לצבע ורוד כתום. משם המשכנו לאגם Woody, ששביל הליכה נעים על גבי פלטפורמת עץ מקיף אותו ומוביל לתצפית על המים בה ניתן לראות את העופות השונים החיים שם.
בערב יצאנו אני ואורלי לראות את הסרט Red עם ברוס וויליס בקולנוע המגניב Fenwick 3 Cinema. חוץ מאיתנו היו עוד 3 זוגות בקולנוע...(אמצע השבוע ?). אחרי כל כך הרבה זמן שלא היינו בסרט זו היתה בהחלט חוויה מרעננת מאד, כל שכן הסרט היה מוצלח.
את היום האחרון באספראנס אנו מקדישים לפארק הלאומי Cape La Grand במרחק של כ – 50 ק"מ מזרחית לעיר. הפארק הינו בעל נופים דרמטיים לאורך החופים. אנו עצרנו ב – Lucky Bay ויצאנו משם למסלול רגלי על החוף ומשם על המצוק, המוביל לתצפיות נהדרות על הצוקים המכילים בתוכם מערות ועל הגלים הנשברים על הסלעים.

חודש ראשון באוסטרליה

16/9 – 17/9 – אנו נוחתים בבוקר בסידני, ולאחר התארגנות לשליחת המזוודות לטיסת ההמשך לדארווין, אנו תופסים את ה – Shuttle לשדה התעופה המקומי, על מנת לאפסן שם את תיקי היד ולצאת לטייל בעיר. ב – Shuttle היה עובד של שדה התעופה, שהתלהב מהשפה שהוא שמע. את אותו עובד פגשנו דקות לאחר מכן ושאלנו אותו היכן המקום לאפסן תיקים. הוא לא התלהב מהרעיון, שכן לעניות דעתו לשלם 8$ למספר שעות לכל תיק זה מוגזם, ולכן לקח אותנו למקום בו מוסרים ומקבלים פריטי כבודה מיוחדים, ושכנע שם את העובד לאפסן שם את התיקים שלנו, כך שחסכנו לא מעט...
יצאנו ברכבת המהירה לסידני והלכנו לטייל סביב בניין האופרה המרשים ועל הגשר המפורסם, שעליו טיפסו החבר'ה מהמירוץ למיליון. סידני יקרה ! אפילו לאכול בסניף מקדונלדס המקומי מסתכם בסכום לא מבוטל. לקראת ערב חזרנו ברכבת לשדה התעופה. גם כאן קרה לנו נס... שמתי את הארנק על המושב על מנת להוציא דברים מהתיק, וכמובן ששכחתי אותו כאשר ירדנו מהרכבת. מישהי דפקה על החלון וקראה לנו חזרה. פשוט מזל, שכן לך תתחיל אחרי זה עם המשטרה ללא כרטיסי אשראי ורישיונות נהיגה...
הטיסה לדארווין ארכה כחמש שעות, ומכיוון שהמטוס לא היה מלא, היתה בסה"כ טיסה די נעימה. צ'יק צ'אק מצאנו וואן שלקח אותנו למלון. באחת וחצי בלילה נכנסו לחדר והלכנו ישר לישון. את הבוקר שלמחרת הקדשנו לסידורים ראשוניים כמו פיתחת חשבון בנק מקומי, דואר וקצת קניות לארוחת בוקר. את שאר היום הקדשנו לבריכה הכיפית שבמלון.
18/9 – 19/9 – היום אוספים את הקראוון. הגענו מוקדם בבוקר לתחנה, ואכן כמו שכבר אמור וכתבו מנוסים ממני, כאשר משווים את הקראוון בארה"ב לזה באוסטרליה (לקחנו את הכי גדול שיש !), ניתן להגיד שזה מעבר מווילה לדירת חדר. הכל הרבה יותר קטן, תא אחסון יחיד מחוץ לרכב, טנק המים קטן בהרבה, והכי גרוע, אין מתאם למנשא לאופניים מאחורי הרכב. הם בכלל היו מופתים מעצם השאלה, שכן אף אחד לא שאל אותם על מנשא לאופניים. כאן התחילו הבעיות. פשוט אין לנו מקום למזוודה של האופניים, וגם אין לי דרך לתלות את האופניים מחוץ לרכב. בלית ברירה לקחנו את הרכב, אך אז גילינו כי המקרר אינו עובד. הם החליפו מקרר אך גם זה לא עזר, ולכן ביקשו מאיתנו להגיע למחרת וציידו אותנו עם צידנית. בלילה גם כבו לפתע האורות בקראוון, ולאחר מספר דקות שוב חזרו ושוב כבו. הבנו שישנה בעיה עם מערכת החשמל ולא עם המקרר. בבוקר התייצבנו עצבניים בתחנה ודרשנו לדבר עם המנהלת. בינתיים הם עלו על התקלה (חוט רופף המקושר למצברים...) וסידרו אותה, אך בערב קודם גם גילינו שלא רוקנו את מיכל המים השחורים (של השירותים), וכנראה גם המים האפורים לא רוקנו, ובכלל לא ניקו את הקראוון באופן יסודי, כך כשהתיישבנו לשיחה עם המנהלת היו כבר ממש טעונים, ואם זה לא מספיק אז גם השלט של הטלוויזיה הפסיק לעבוד.
אמנם מדובר ברכב חדש, ולזכותו ייאמר שזה רכב של פולקספאגן עם מנוע דיזל יעיל ואפילו גיר אוטומטי (אם כי זהו כנראה גיר רובוטי, שכן ההרגשה היא כמו בהילוכים ידניים), אך ככה לא אמורים למסור רכב. לאחר דין ודברים וטלפון למנהל התחנה הביתה, פיצו אותנו בקצת יותר ביום שכירות אחד, למרות שדרשנו לפחות שני ימים (אף אחד לא יחזיר לנו את הזמן האבוד של הטיול, שלא לדבר על עוגמת הנפש).
מה שכן, יום קודם ניסיתי למצוא פתרון יצירתי לנושא האופניים והמזוודה, ואז שאלתי אותם באם הם יכולים לקחת את המזוודה של האופניים ולהעביר אותה במהלך שלושת החודשים הבאים לתחנה שלהם במלבורן, שן אנו מסיימים. לזכותם ייאמר שלא היתה בעיה עם זה, וכך השתחררנו מהמזוודה.
בבוקר בחניון, בעוד אורלי מסדרת את פנים הקראוון ופורקת את התיקים, הנדסתי פתרון לאופניים מאחורי הרכב. לקחתי חלק אחד של המנשא וקשרתי אותו על הפגוש באמצעות ריתמות. מהאופניים פירקתי את הגלגל הקדמי ופדאל אחד, וקשרתי אותם לחלק של המנשא ולמצלמת הוידיאו שמעל לחלון האחורי. כך נולד פתרון יצירתי לנשיאת אופניים, שהוכיח את עצמו בנסיעה הארוכה לשמורת קאקאדו...
20/9 – 22/9 – לא ברור מדוע ה – GPS הראה שהנסיעה לקאקאדו אורכת 4 שעות, אך לאחר שעתיים וחצי הגענו לחניון יפה והתמקמנו בו. הלכנו לאכול בבר על שפת הבריכה המקסימה, שכן כבר היה מאד מאוחר (את הנסיעה עשיתי ברובה בחושך מוחלט, מנסה לראות כמה שיותר קדימה על מנת לא להיות מופתע מקנגרו שהחליט לקפוץ לכביש).
בבוקר שלמחרת קפצנו למרכז המבקרים, ונרשמו לשייט לאורך נהר East Alligator. ואכן, בהתאם לשם, פגשנו בנהר קרוקודילים אימתניים רבים, ראינו תצוגת יכולת מרשימה של הטלת חניתות ושמענו סיפורים של בני המקום. בהמשך עשינו טרק קצר לצפות בציורי הסלע העתיקים של בני המקום ולצפות מסלע גבוה על האיזור.
בערב היינו מתיישבים ליד הבריכה לאכול ארוחת ערב ולהרים כוסית יין לרגל חג הסוכות.
23/9 – לאחר "דיון מעמיק" החלטנו לשים פעמינו לכיוון פארק Litchfield, מה שאומר שאנו נעשה 230 ק"מ הלוך חוזר. בדיעבד, ההחלטה היתה נכונה, שכן הפארק פשוט יפיפייה. קצת אחרי הכניסה לפארק עצרנו ב – Magnetic Termites על מנת לראות את קיני הטרמיטים הבנויים עד לגובה של שישה מטרים וכולם פונים לכיוון מזרח על ציר צפון דרום. מה שעומד מאחורי מבנה אחיד זה של קיני הנמלים הוא שימור טמפרטורה קבועה ככל האפשר במהלך היום והלילה, ולכן הקן נבנה עם קיר אחד שטוח לכיוון מזרח הספוג את קרני השמש במהלך היום ומשמר את החום במהלך הלילה. כיצד אותן טרמיטים יודעות לאיזה כיוון לבנות את הקן זו עדיין תעלומה, אך ההשערה היא כי זה עובר בירושה. משם המשכנו לצד השני של הפארק, מהלך נסיעה של כשישים ק"מ, על מנת למצוא מקום בחניון הלילה, ומכיוון שעדיין היה אור קפצנו למפלי Wangi. מדובר פשוט בפיסת גן עדן חבויה. אמנם המפל אינו זורם בעוצמה, שכן מדובר בעונה היבשה כעת, אך הוא עדיין נופל בזרימה יפה מגובה רב ויוצר בריכה נהדרת בה שחינו, מוקפים בצוק ענק, יער ותוכים צווחים. אין כמו טבילה במים קרירים בחום הכבד של אוסטרליה, במיוחד שהמים כל כך צלולים.
24/9 – בבוקר עשינו טרק קצר יחסית ב – Walker Creek. המסלול עובר לאורך הנהר עם 8 נקודות עצירה בהן ניתן לשחות, וכן קטע של הדרך עובר במעין יער גשם מרהיב. אנו הלכנו עד הסוף ושם נכנסו למים הנעימים על מנת להתרענן מהחום הכבד. משם המשכנו לתצפית על מפלי Talmor. מדובר במפל גדול מאד היוצר בריכה עמוקה מתחתיו. בראש המפל בריכה קטנה ממנה נשפכים המים מגובה רב. סיום נפלא לפארק זה. מכאן נכונה לנו נסיעה ארוכה לקתרין. מכיוון שאין כמעט אינטרנט זמין וחופשי, התיישבנו בסניף של מקדונלדס בקתרין והתחברנו לאינטרנט לביצוע סידורים תכופים. משם נסענו לחניון הלילה.
25/9 – ביקור בשמורת Nitmiluk. החום כבד ואנו יוצאים למסלול קצר מאד לאורך הנהר העולה לתצפית יפה על נהר קתרין. העלייה במדרגות בסוף די מייאשת בחום, אך התצפית שווה את המאמץ. בהמשך אנו יוצאים לשיט בערוץ המרשים. על מנת לעבור מחלק אחד של הנהר להמשכו, יש לצאת מהסירה וללכת 400 מטר ברגל ושם להיכנס לסירה נוספת הלוקחת אותנו לחלקו השני של הערוץ. יש כאלו העושים את הדרך בקיאק, אך זה קצת בעייה למשפחה עם ילדים, למרות שזה נראה כיף גדול. בדרך חזרה אנו מקפיצים את הילדים לבריכה בחניון וממשיכים לקניות והצטיידות בעיר.
26/9 – חככנו בדעתנו באם לנסוע הלוך חזור למפלי Edith, ובסוף החלטנו לוותר ולהמשיך בנסיעה ארוכה לכיוון Timber Creek, שהיא העיירה היחידה בדרך בה ישנם חניונים. התמקמנו בחניון נחמד והלכנו לראות האכלת תנינים מהגשר שעל הנהר. קיבלנו גם את הכבוד להאכיל בעצמנו את התנינים מהגשר, וכך כל אחד בתורו החזיק מוט עם חבל בקצהו, ובקצה החבל תלויה חתיכת בשר. העניין הוא לשמור את חתיכת הבשר במרחק קטן מהפה של התנין, כך שהוא ייאלץ לקפוץ. כאשר התנין תופס את הבשר, מרגישים את הכוח הרב שלו, ויש להחזיק את המוט חזק על מנת שלא ייפול למים. את היום סיימנו בבריכה ובהכנת קבב על האש...
27/9 – בבוקר אנו עוד עושים טרק קצר לאורך הנהר, אך מפאת החום הכבד אנו חוזרים שפוכים לחניון והולכים לבריכה. אחרי התאוששות קלה ממשיכים בנסיעה לכיוון קונונורה, ומתמקמים שם אחרי מספר שעות נסיעה בחניון על גדות האגם. מכיוון שבמהלך הנסיעה מזיזים את השעון שעה וחצי אחורה (וכן נאלצים להיפטר מדבש, ירקות ופירות, שכן בעת מעבר מטריטוריה אחת לשנייה אסור להעביר אותם), "הרווחנו" פתאום זמן, והחלטנו להמשיך לפארק הסמוך ולטייל בו. מדובר בפארק מרשים מאד עם מצוקים בצבע חום עז וצורות ייחודיות למקום. שביל הליכה לא ארוך מוביל אותנו לתצפית על הפארק. צריך לזכור שמדובר בנוף שלא השתנה מאות מיליוני שנים מבחינה גיאולוגית.
28/9 – אני מתעורר מוקדם מאד בבוקר (חמש וחצי) מכיוון שיש כבר אור מלא, ויוצא לריצה בשביל נחמד. מתברר שאני לא היחידה עם "נדודי שינה", ובשביל איתי עוד רצים, הולכים ורוכבים. אחרי מקלחת טובה ממשיכים את דרכינו לכיוון Wyndham, השוכנת בקצה נהר המוביל לים טימור. התמקמנו בחניון והחלטנו להתמכר למיזוג ברכב אחרי שהתחברנו לחשמל. החום מאד כבד ולא ניתן לעשות הרבה בשעות הצהריים, כך שחוץ מלצאת ולצלם את עץ הבאוב הענק בן האלפיים שנה ואת החמור הענק שהסתובב בחניון, לא עשינו כלום כל היום. אחה"צ עוד השתכשכנו בבריכה והלכנו להכין ארוחת ערב.
29/9 – ביום קודם התקבלה החלטה פה אחד (טוב, פה אחד של המבוגרים), להתחיל את היום הרבה יותר מוקדם על מנת שנוכל להספיק לעשות משהו. אי לכך, קמים בחמש וחצי ומתארגנים ליציאה. נסיעה קצרה מביאה אותנו לתחילתו של מסלול בן 3 ק"מ לערך, לאורך ערוץ נהר (יבש...). אחרי 10 דקות הליכה כולם התייאשו ולא הסכימו להמשיך איתי עוד קצת (האמת, הנוף בערוץ היבש היה די משמעם ולא נראה שמשהו עומד להשתנות במהלך הקילומטרים הבאים...), אז ביטלנו את הצעידה ונסענו לתצפית פנוראמית על חמשת הנהרות. אמנם הראות לא היתה משהו, אך התצפית בהחלט מרשימה וניתן לראות כמעט עד הים. חזרנו לעיירה להצטלם עם פסל התנין הענק ועם פסלים יפיפיים של משפחה אבוריג'ינית ובעלי החיים שלה, פסלים שנוצרו ע"י האבוריג'ינים עצמם. לטעמי, זה הדבר היפה ביותר באיזור. משם המשכנו לאיזור הנמל השומם ולחוות התנינים, שבשעה 11:00 מתחיל שם סיור האכלה. בחווה מגדלים תנינים (ואני מצטט) לצורך ארנקים ונעליים, כלומר התנינים שנולדים שם נשלחים כלאחר כבוד לדארווין והופכים לעור של משהו... עם זאת, הסיור בחווה היה מאלף. יש שם תנינים אימתניים בגודל ענק, וכאשר מראים להם את גוש הבשר הם מזנקים לעברו – מראה די מפחיד לולא הגדר שמפרידה בינינו... לכל תנין (למעשה צריך להגיד קרוקודיל, שכן אלו יצורים הרבה יותר אכזריים, תוקפניים וגדולים) יש שם, מה שלא עוזר ליצור חיבה יתירה ליצורים אלו. לאור זאת שמדובר בערב שמחת תורה, הכינונו מבעוד מאד פיצות לארוחת ערב (זוהי מסורת אצלנו בסוכות).
30/9 – יוצאים מוקדם לכיוון Halls Creek כאשר הילדים עדיין ישנים. הגענו לעיירה מנומנמת, אך מרכז המבקרים שלה מצוין, וניתן להתחבר שם לאינטרנט תמורת סכום לא גבוה (3$ לחצי שעה). ממרכז המבקרים נסענו לראות את "החומה הסינית". מדובר בחומה שנוצרה באופן טבעי ונראית די דומה לחומה הסינית. אמנם מדובר בקטע קצר אך בהחלט מרשים, בנוף שלא השתנה במשך מאות מיליוני שנה, מה שעושה את המקום עוד יותר מיוחד.
1/10 – נסיעה של כשלוש שעות מביאה אותנו ל – Fitzroy Crossing. גם כאן מרכז המבקרים מאד יעיל ואנו אוספים שם חומר על האיזור ועל איזורים נוספים. הלכנו לצפות בתחרות כדורגל אוסטרלי, אך מפאת החום ויותר מפאת השיעמום שבמשחק זה... נסענו לחניון להתחבר למזגן. הילדים מצאו חברה בחניון ולפתע הדשאל לידינו המה ילדים המשחקים תופסת ומחבואים, כך שהחלטנו לוותר על פעילות נוספת במהלך היום ולתת להם להשתולל עד הערב.
2/10 – קימה מוקדמת של כולם והתארגנות לשייט על הנהר Geiki Gorge שבשמורה. מדובר בשייט של כשעה בנהר יפיפייה בו חצבו מי השטפונות והגשמים במצוקי הגיר ויצרו צורות שונות ומשונות וכן מערות מתחת למים. מספר תנינים של מים מתוקים מלווים אותנו, אך השיא היה בלהקה ענקית של עטלפים שחגה מעלינו ונתנה לנו show נהדר. מומלץ בחום. בצהריים קפצתי ללובי במלון לצפות ביחד עם האוסטרלים בגמר הפוטבול האוסטרלי. אני מודה שזה היה משעממם מאד ורבע שעה הספיקה לי להבין שיש דברים יותר מעניינים לעשות...
3/10 – נוסעים לדרבי. קצת לפני העיירה פנינו לשביל עפר קצר לראות את עץ האסירים – עץ באובב ענק ששימש במאה הקודמת כמקום חנייה ולינה של האסירים האבורוג'ינים, שנתפסו בכוח והובלו לדרבי על מנת לשמש כשולי פנינות. סיפור עצוב למדי לעץ כזה יפה ומרשים. המשכנו חמש דקות לעיירה עצמה למרכז מבקרים, על מנת להבין שם שאין יותר מה לראות כאן (אולי חוץ מה – Dinner Tree שהינו גם כן עץ באובב מרשים), ולכן אחרי שעתיים נסיעה החלטנו להמשיך לברום עוד שעתיים. במרכז מבקרים בברום אספנו אינפורמציה ונסענו להתמקם בחניון Palm Groove שב – Cable Beach היפיפייה. הילדים רצו ישר לבריכה ואנחנו הלכנו לקניות בסופר.
4/10 – קמים מוקדם מאד על מנת להספיק ללכת לים בשעות הפחות חמות. הליכה קצרה של מספר דקות מביאה אותנו לחוף מקסים עם רצועת חול לבנה ומים כחולים. טמפרטורת המים נעימה ואין מפלט טוב יותר בחום האוסטרלי מאשר לתפוס גלים בים. בעשר כבר נהייה ממש חם ואנו מתקפלים חזרה לחניון על מנת ללכת לבריכה המוצלת... בשעה חמש אחה"צ מתחילה נהירה לחוף על מנת לראות את השקיעה המדהימה על הים בברום. אומרים שהשקיעה היפה ביותר באיזור היא ב – Cable Beach, כך שאנו במקום הנכון. על הצוק שמעל הים נאספים אנשים רבים חמושים במצלמות ומתחילים לתקתק כל שלב בשקיעה. האמת, באמת מדובר בשקיעה "מושקעת", המאדימה את פני השמים ויוצרת שובל של נצנוצי אורות על קו המים. את היום אנו מסיימים בבר מסעדה שליד בארוחת ערב טעימה של קלמארי.
5/10 – מכיוון שהיום החלטתי לצאת לרכיבת בוקר, אני קם בחמש ויוצא עם הזריחה לרכיבה לאורך החוף. גם אורלי יוצאת להליכה בעוד הילדים עדיין ישנים שנת ישרים. הגעתי עד הנקודה הדרומית ביותר של החוף, ובדרך גיליתי מבוך של עצי מנגורבה עם סינגלים, צ'ופר אמיתי אחרי יובש ארוך של סינגלים לרכיבה.
אחרי ארוחת בוקר זזים שוב לים ליהנות מהגלים, וכרגיל בעשר חותכים לבריכה בחניון. אחה"צ עוד יוצאים לקניון בעיר לקנות גלשן קטן ומשקפת שחייה לגיא שהתחיל לשחות ללא מצופים.
6/10 – אחרי בוקר בים כרגיל אנו קופצים לעיר לקניות. אני מנצל את ההזדמנות גם להסתפר במרכז הקניות. אחה"צ אנו ממהרים לחוף לצפות בשקיעה, שכן אומרים שכל יום השקיעה נראית שונה, ואכן עננים שמכסים את השמים נצבעים באדום ויוצרים חוויה נהדרת.
7/10 – גם היום קמתי בחמש ויצאתי לרכיבה בסינגלים שגיליתי. הפעם חרשתי את כל הסינגל לאורכו, מספר ק"מ של שביל עם מלא זיגזגים. היום החלטנו לשנות את לוח הזמנים... והתחלנו בבוקר בבריכה ואחה"צ הלכנו לים לשחות ולראות את השקיעה מהים עצמו. מכיוון שזה ההיום האחרון בברום, אני ואורלי יוצאים בערב לפאב סמוך לבדנו. כעבור רבע שעה בפאב נכנסו אליו מספר בחורות מחופשות ברעש גדול. מתברר שאחת מהן מתחתנת מחר וזאת מסיבת הרווקות שלה. בפאב מנגנת להקה מקומית בווליום מאד גבוה, ואפילו להסביר לברמן מה אני רוצה ברעש הזה כמעט בלתי אפשרי.
8/10 – אחרי הצטיידות בעיר לקראת ההמשך, יוצאים דרומה. מכיוון שמדובר בדרך מאד ארוכה אנו מחפשים היכן לעצור באמצע הדרך, ולצורך כך יורדים מהכביש הראשי לדרך עפר בת 9 ק"מ, שניתן לנסוע בה עם הקראוון 20 קמ"ש בלבד. עם ההגעה לחניון מתגלה מחזה מרהיב של חוף הים. מי טורקיז עם רצועת חוף לבנה וארוכה. אנו מתארגנים בחניון ויוצאים לטייל לחוף הים. בין הגאות לשפל הים נסוג מעל לקילומטר, ואנו למעשה הולכים על קרקעית הים ודורכים על צדפים וקונכיות בצורות שונות ומשונות. הילדים אוספים צדפים וקונכיות מדהימות למזכרת (הם אספו כזו כמות שהיינו צריכים לאחר מכן לשבת ולסנן את מה שפחות שווה...). גם כאן השקיעה יפיפייה, רק שעם הרבה פחות אנשים... מכיוון שהגאות בסביבות אחת עשרה בלילה, אחרי כביסה וארוחת ערב על ה – BBQ, אני לוקח פנס ומטפס על הדיונה לחוף בחושך מוחלט לשמוע איך הים חוזר בגדול את הקילומטר שנסוג, ואולי עם קצת מזל לראות צבי ים העושים דרכם לחוף להטיל ביצים.
9/10 – נסיעה של כשעתיים וחצי מביאה אותנו לפורט הדלנד, עיר תעשייתית עם תעשיית כרייה של ברזל. לאור זאת שהעיר אינה מלהיבה במיוחד, אנו מחליטים להמשיך דרומה לדאמפייר, עוד שעתיים נסיעה. בדאמפייר אנו מוצאים חניון על חוף הים ומתארגנים לארוחת ערב.
10/10 – נסיעה קצרה מביאה אותנו לחוף ים מקסים – Horson Cove. מי הים נעימים מאד השחייה מאד מרעננת בחום האוסטרלי. גם כאן הגאות והשפל מאד משמעותיים, ואנו נשארים לצפות בגאות שאמורה להתרחש בסביבות אחת בצהריים. בינתיים מצטרפים אלינו לשולחן שני אוסטרלים שעובדים במפעל הגז הסמוך בדאמפייר, ומכיוון שהיום יום ראשון זאת החופשה שלהם. בירות נשלפות שם בזו אחר זו, וכמובן שהם מציעים גם לי להצטרף לחגיגה. גם שרימפסים עם הרבה שום מוצאים מהצידנית שלהם וביחד עם הבירה זו חגיגת צהריים לשמה. השיחה קולחת ואנו למדים כי הם גרים בכלל בצד אחר של אוסטרליה ובאים לעבוד במפעל הגז כאן עקב ההכנסה הגבוהה. אין כמו שיחות טובות על בקבוק בירה ללמוד על המנהגים המקומיים והסלנג המצוי. בחזרה לחניון אנו יושבים עם שני ורועי על השיעורים ועם גיא על לימוד מספרים.
11/10 – קפצנו לבקר במרכז המבקרים של חברת הגז הענקית על מנת ללמוד קצת על דרך הפקת ושילוח הגז לכל העולם מכאן. בהמשך אנו קופצים לעיר הסמוכה קארתה על מנת להצטייד לקראת הנסיעה לשמורת קארינג'יני מחר. את היום מסיימים על חוף הים של דאמפייר עם שקיעה נפלאה כרגיל.
12/10 – נסיעה ארוכה מאד מצפה לנו היום. יש לחזור את כל הדרך חזרה לכיוון פורט הדלנד על מנת לתדלק שם לפני המשך הנסיעה לקארינג'יני. אורלי מחליפה אותי באמצע, ולקראת ארבע אנו מגיעים למרכז המבקרים בשמורה (יש לשלם אגב בכניסה לשמורה 7$ לרכב) על מנת להצטייד במפות, ומשם ממשיכים לחניון Dales בתוך השמורה שהינו ללא חשמל, ובדיעבד מתברר גם שללא מים זורמים כלל, וגם השירותים בחניון הם בסה"כ פחון מסכן עם אסלה אחת שגם בה אין מים כמובן אלא חומרים ביולוגיים. זו הפעם הראשונה שלנו באוסטרליה שאנו ממש בטבע ללא חשמל, ועושה רשום שזאת הולכת להיות חוויה. אני מוציא את כסאות הקמפינג והשולחן החוצה, ואנו מתיישבים לאכול ספגטי בולונז שהכינה אורלי. השמים זרועים באלפי כוכבים והירח, אמנם בתחילתו, בהיר מאד, ואנו מנסים לאתר בחשיכה בעלי חיים האופייניים לאזור כמו הדינגו (מעין כלב אבל טורף. טוב, לא טורף בני אדם אלא יצורים אחרים קטנים יותר...). אבל משהו בחוויה הזו מתקלקל. אחרי שעתיים אנו שומעים צפצוף בקרוואן, המציין כי המתח במצברים נמוך מהמותר. לאור זאת אנו מתארגנים לשינה ומכבים במהירות את האור הבודד שהשארנו, אך רק בדיעבד מתברר לנו שהמקרר הפסיק לעבוד. בלילה נעשה מאד קר (מה שאנו ממש לא רגילים לו) ונאלצתי לקום לסגור את כל החלונות, מה שעדיין לא עוזר בהרבה ולא מאפשר שעות שינה רבות...
13/10 – בבוקר, לאחר השכמה מוקדמת על מנת שנוכל לטייל בשעות הפחות חמות, אנו מגלים שהמקרר החליט לשבות מעבודתו כמחאה על רמת הטעינה הנמוכה של המצברים, וחלק מהאוכל במצב די קריטי. לאור זאת מתקבלת החלטה לצאת אמנם לטייל בשטח, אך להמשיך לאחר מכן ל – Tom Price לחניון עם חשמל. הבעיה "השולית" היא שאנו גם קצרים בדלק...
ירדנו בשביל את המצוק של Dales Gorge למפלי Fortescue שם ניתן לטבול בבריכה, ומשם עוד הליכה קצרה ל – Fern Pool, בריכה נהדרת עם מים צוננים שמסביבה קירות המצוק וצמחייה רבה המצילה על הבריכה. טבילה טובה בבריכה לקול המצהלות של גיא, ואחרי שמתייבשים קצת אנו עולים חזרה אל שפת המצוק ומשם ממשיכים בשביל שהולך לאורכו עד לתצפית על בריכת Circular. ניתן אמנם לרדת לבריכה, אך אנו מחליטים שמכיוון שכבר ירדנו את המצוק פעם אחת, נסתפק בתצפית מלמעלה. בחזרה לרכב אנו יוצאים בנסיעה איטית יחסית ל – Tom Price, בתקווה שלא נתקע ללא דלק באמצע הדרך. מדובר על קצת יותר ממאה ק"מ, ואכן אנו צולחים את הדרך ללא בעיות ומגיעים לתחנת דלק עוד לפני שהרכב מתחיל לגמגם. בחניון בו התמקמנו ישנה בריכה (ומקלחות כמובן...), והילדים ממהרים לעלות על בגדי ים ולרוץ לבריכה.
14/10 – מכיוון שהרגשנו שממש לא מיצינו את שמורת קאריג'יני, התייעצנו עם שכנים בחניון לגבי האתרים האחרים בשמורה והגישה אליהם. מדובר במספר אתרים שהגישה אליהם היא רק בדרכי עפר, ולא הייתי בטוח לגבי עבירות של הקראוון בהם. השורה התחתונה היתה שניתן לעבור את הדרך הארוכה עם הקראוון בנסיעה איטית, והאתרים ממש, אבל ממש שווים ביקור. מדובר בדרך עפר באורך של כארבעים ק"מ בתוך השמורה. דרכי העפר באוסטרליה טובות בסה"כ, רק שבכולן הכביש לא ישר לגמרי, אלא עם סימנים צמיגים של משאית או טרקטור, מה שאומר שכל הדרך ישנן קפיצות קטנות ומעצבנות. לאור זאת נסענו במהירות של 20-25 קמ"ש, כך שעברנו את הדרך בשעתיים לערך, נהיגה מתישה מאד, במיוחד לאור זאת שיש גם לחזור את אותה דרך... עם זאת, לאחר הליכה קצרה של כמה מאות מטרים הגענו לשתי התצפיות על המפגש של ארבעת הערוצים (Gorges), מראה שהוא ללא ספק אחד היפים ביותר שישנו באוסטרליה (Junction Pool Lookup ו – Oxer Lookup). מדובר על מצוקים אדירים של אדמה בצבע חום אדום, שגילם נאמד במעל 250 מיליון שנה. בערוצים עצמם זורמים מים צלולים, והתבוננות בהם מקנה הרגשה של בראשית. צריך לזכור שבמשך כל השנים הגיאולוגיה כאן לא השתנתה, כך שלמעשה מסתכלים על סלעים מהקדומים ביותר על כדור הארץ. לאחר סדרה של תמונות וצילום בוידיאו, נפרדנו מהתצפית וירדנו את המדרגות התלולות לתוך ערוץ Weano. משם ישנו מסלול הליכה בתוך הערוץ המוביל לבריכת Handrail. חלקו האחרון של המסלול מוגדר כ – Class 5, מה שאומר אחד מתחת לדרגה הקשה ביותר, וזאת עקב הסלעים החלקים שיש לטפס עליהם תוך שנאחזים במעקה ברזל מעל לבריכה. ההליכה דורשת גם מעבר במים של שתי בריכות (או לחילופין טיפוס על הסלעים בצד הבריכות על מנת לעברם עם נעליים יבשות...). ההליכה בתוך הערוץ מאד מהנה בין קירות הסלעים האדומים וצמחיית המים. לקראת הגישה לבריכה הנקיק הופך צר מאד וחלק מאד. כדי לרדת לבריכה עצמה יש להיאחז במעקה ברזל ולרדת על הסלעים בזהירות למרגלות הבריכה. לאור הסיכון שבהחלקה למטה, החלטנו שגיא לא יירד, ובסופו של דבר רק אני ושני ירדנו לבריכה. המראה כמובן מקסים. בריכה צלולה שקרני השמש של הצהריים מאירות אותה, והנצנוצים במים משתקפים על קירות הבריכה. איך שהתחלנו את הדרך חזרה, הגיעה קבוצה של ארבעים תלמידי תיכון שיצרו פקק בשביל הצר, ואני אחסוך כאן את תיאור הריח שנדף מאותם ארבעים נערים בגיל ההתבגרות... את הנסיעה חזרה בדרך עפר אנו כבר עושים קצת יותר מהר למרות הקפיצות, על מנת לא להגיע בחשיכה לחניון.
15/10 – בבוקר אנו עוד יוצאים לסיור במכרה הברזל הסמוך לעיירה. אמנם הסיור המאורגן יקר יחסית, אך היה מאד מעניין. רק לראות את המכונות הכבדות והענקיות שבמכרה ואת המבנים והמסועים הענקיים היה מאד מרשים. חוקי הבטיחות במקום מחייבים אותנו בלבישת קסדה ומשקפי מגן גם כאשר אנו יוצאים מהאוטובוס להצטלם ליד הגלגל הענק של אחד הדחפורים (גובה הגלגל 3.7 מטר !) ובתוך כף ענקית. לאחר הסיור אנו ממשיכים בדרכינו לכיוון Exmouth, עם עצירה באמצע הדרך הארוכה מאד ב – Nanuttara, שזהו מקום שכחו אל שאין פה דבר מלבד תחנת דלק וחניון בסיסי מאד, אך מה לעשות שמדובר בדרך ארוכה הדורשת עצירה, אז עצרנו...
16/10 - יצאנו מוקדם בבוקר ל – Exmouth, כשהילדים עדיין ישנים. ב – Exmouth התמקמנו בחניון מצוין, לאחר ביקור ארוך במרכז המבקרים. אחה"צ נסענו לחוף Hunter למרגלות המגדלור, שם צפינו באמצעות משקפת באוקיינוס ובלווייתנים השוחים מרחוק. ניתן לזהות את הלווייתנים ע"י סילון המים שפתאום עולה מהים, ואם מספיק זריזים ניתן לראות את הליוויתן עצמו מרים את גבו ואת הסנפיר הענק שלו. מדובר בלווייתני Hampback בצבע שחור לבן, שכעת עוברים ב – Exmouth Golf בדרכם דרומה, ובמקום זה הם מלמדים את התינוקות שנולדו כיצד לקפוץ במים. ראינו גם צב מים ענק תופס גלים להנאתו ומדי פעם מוציא את ראשו לברר מה מזג האוויר... בעוד יומיים אנו יוצאים לשייט צפייה בלווייתנים.
17/10 – בבוקר נסענו למפרץ Turquoise, אחד החופים היפים והפופולאריים באיזור, במיוחד למי שמשנרקל. יש לשם על הדרך לשם 11$ כניסה יומית לפארק Cape Range. החוף עצמו הינו רצועה ארוכה של חול לבן, והמים אכן בצבע טורקיז, כשמדי פעם ישנם כתמים שחורים, שהם למעשה השוניות. כל היום שנירקלנו במים וראינו עולם שלם של אלמוגים, דגים ענקיים, יצורים תת ימיים מוזרים, כולם בשלל צבעים. בסככה המוצלת מעל החוף עמדו כמה זוגות של תוכים ופצחו ב"שיחה קולחת" בקולי קולות, ומרחוק קיפצו לווייתנים. את היום סיימנו בלזניה טעימה לאחר טבילה בבריכה הנהדרת שבחניון.
18/10 – יום מנוחה. הצטיידנו בבוקר בטבליות נגד הקאה לטובת שיט הצפייה בלווייתנים, וכן קנינו ציוד שנירקול. במרכז מבקרים נרשמו לסיור השקיעה מחר וחזרנו לחניון להתחבר קצת לאינטרנט, לצרוב דיסקים עם מוזיקה ולשכשך בבריכה. אני רק מקווה שהשייט מחר לא יהיה סיוט עבורי (רק מהמחשבה על השייט התחלתי להרגיש בחילה...).

פיג'י

11/9 – 15/9 – הטיסה לפיג'י עם אייר פאסיפיק יצאה ב – 23:00, חצי שעה קודם, ונחתנו בארבע ועשרה לפנות בוקר, שעה קודם מהמתוכנן. למרות זאת חיכה לנו הנהג עם המיני ואן על מנת לקחת אותנו למלון Bedarra על קו החוף של האוקיינוס. אמנם ניכר בפיג'י שאינה מדינה מפותחת מדי, אך בהחלט נחמד לנחות בשדה תעופה בו מקבלים אותך במוסיקה מקומית. המלון אליו הגענו פשוט מקסים והחדר שלנו ענק וצופה ישירות על האוקיינוס ממרפסת ענקית. בימים הבאים אנו מתמודדים עם החלטות קשות כמו האם ללכת בבוקר קודם לים או לבריכה, מה לאכול בארוחת בוקר ומה בארוחת ערב... המים באוקיינוס צלולים וכל יום אני מתחיל את היום בשנירקול וצפייה בדגים ושיט בקייאק. יש כאן תופעה מדהימה בה בסביבות שבע וחצי בבוקר מתחילה גאות מהירה וממש ניתן לראות את הזרמים ואיך גובה פני הים עולה, בעוד שהחל מהשעה שתים עשרה הים נסוג והצמחייה והשוניות מזדקרים מעל פני המים. עברנו גם טקס הכנת ושתיית Kava, שהינו המשקה המקומי העשוי משורש של צמח. קשה להגיד שהטעם הוא משהו וגם המראה ניראה כמו בוץ, אך מבטיחים שזה מרגיע, אז ניסינו... לא מדובר באלכוהול או בסמים. הייתי אמור שזה קצת יותר דומה לאת התימנית. מעבר לים ולבריכה אני מפנה זמן רב לישיבה על כיסא נוח על החוף וקריאת ספרים מענגת.ביום האחרון לשהותנו בפיג'י אנו מחליטים שצריך גם לראות קצת את האי ולעבור מבטן גב בחוף המלון לפעילות קצת שונה של בטן גב בחוף אחר, אז אנו מזמינים מונית לחוף Nathadalla, הנחשב לאחד מחמשת החופים היפים בעולם. ואכן נסיעה של כארבעים דקות מביאה אותנו לרצועת חוף עם חול לבן ומי טורקיז, ו...גלים. כן, סוף סוף אפשר לתפוס גלים. התמקמנו על החוף של מלון אינטקונטיננטל, כך ששילבנו גם את הבריכה היפה של המלון עם חוף הים. לפנות בוקר אנו עוזבים לשדה התעופה על מנת לטוס לאוסטרליה. רק בדיעבד גילינו כי השעון של אורלי נעלם באופן מסתורי מהחדר...

סיכום ומסקנות - ארה"ב :
הכל בגדול... קרוואן גדול, כבישים רחבים וגדולים, מנות גדולות במסעדה. אין ספק שארה"ב מאד נוחה מבחינת טיול, פינוקים ובכלל. את זה הבנו בדיעבד כשהגענו לאוסטרליה...
כמעט את כל החניונים שלנו בטיול בארה"ב הזמנו הרבה מראש. ישנן דיעות שונות לכאן ולכאן האם כדאי להזמין מקומות לינה מראש. אלו שגורסים שהזמנת מקומות מראש גרומת לחוסר גמישות בטיול אמנם צודקים במידת מה. בנוסף, אם מוצאים פתאום מקום אחר "נחמד" יותר, ישנה בעיה לבטל את הקודם, במיוחד כאשר מדובר על פארקים לאומיים בהם ביטול עולה כסף. עם זאת, ומדובר בעם זאת גדול מאד, לעניות דעתי ומניסיוננו במעל ל – 90% מהחניונים בהם חנינו, עדיף להזמין מקומות מראש ! הסיבה היא מאד פשוטה. למעט אולי חמישה או שישה חניונים, בעשרות חניונים שהגענו אליהם התפוסה היתה מלאה לגמרי ולא היה אפילו מקום בודד אחד. מי שהגיע לחניון המלא נאלץ לחזור חזרה ולבוא שוב למחרת מוקדם בבוקר לבדוק באם התפנה במקרה מקום, בעוד אנו מגיעים במלכים ויש לנו מקום שמור, ולא רק שהמקום שמור, גם בחרנו מראש את המיקום שלנו באתר ! זה מוריד הרבה לחץ ועצבים, מאפשר לינה בחניונים היפים ביותר, המבוקשים ביותר והקרובים ביותר לאתר הטיולים. זה חוסך בנסיעות למציאת חניון ומכך חוסך גם זמן רב. בנוסף לא היתה לנו בעיה לבטל ימים בשני חניונים ולקבל החזר מלא. לאור זאת, ההמלצה החד משמעית שלנו היא להזמין מקומות מראש, בודאי ובודאי שבאתרים המבוקשים, ובהחלט גם באתרים שאתם חושבים שלא תהיה שם בעיה.
חובה לקנות כרטיס מנוי שנתי לשמורות הטבע הלאומיות כבר בפארק הראשון. עלות של 80$ מחזירה את עצמה מאד מהר לאחר חמישה פארקים, וכל שאר הכניסות לפארקים זה כבר חסכון נקי. אותו כנ"ל גם לגבי קנדה, שם בכלל משלמים עלות יומית בכל פארק (עם זאת כרטיס המנוי השנתי יקר יותר, אם אני לא טועה 130$).
לעומת כרטיסי מנוי אלו, כרטיס AAA לא תרם לנו עד כה שום הנחה בשום מקום, וגם המקומות שקיבלנו הנחה בגין חברות במועדן AAA לא דרשו להציג כרטיס. עם זאת, בחניון שבלוס אנג'לס היה שווה לי לעשות מנוי ל – Big Sam, שכן ההנחה שקיבלתי עבור התשלום למספר ימים בחניון היתה גדולה יותר מעלות החברות במועדון.
מומלץ לרכוש משקפת כבר בתחילת הטיול. אין ספק שזה יוסיף לחוויה של צפייה בדובים למשל.השירות של Apollo היה מצוין, ולאורך כל הדרך בארה"ב ליווה אותנו מנהל התחנה בלאס וגאס, שם לקחנו את הקראוון. כל בעיה שעלתה הפננו אליו באימייל וקיבלנו תשובה מיידית, והיכן שצריך הופננו לקבלת שירות. מה שנאלצנו לקנות לטובת הקראוון, כמו ספריי סיליקון לשימון הדלת או חלקי פלסטיק שנשבר הובטח לנו החזר, שאותו אכן קיבלנו בעת שהחזרנו את הקראוון. גם הקראוון שקיבלנו בארה"ב היה חדש ומאד נוח, ובהחלט ענה על הציפיות (בניגוד גמור לאוסטרליה – ראו בהמשך).

החלק האחרון של ארה"ב

28-29/8 – סן פרנסיסקו – חורשים את העיר... התחלנו ברציף 39 והמשכנו לאורך הטיילת עד רחוב Hyde. כלבי הים ברציף 39 אכן לא הכזיבו, וזכינו לראותם מקרוב מאד מתהפכים מדי פעם מהבטן לגב וחוזר חלילה, מתחממים בשמש. משם עלינו לרחוב Lombard לראות את "כביש הנחש" המפותל ביותר בעולם. כמובן שכל טיול בסן פרנסיסקו כרוך בעליות וירידות, וכשעושים חלק ברגל זה בהחלט מפתח את הנשימה...
למחרת שמנו פעמינו לגשר הזהב, ואכן כפי שאריק איינשטיין שר – גשר הזהב יפה כמו בסרט. למזלנו הגענו קצת לפני שהעננים החלו לכסות את הגשר, כך שלמרות שלא זכינו לשמש על הגשר, עדיין הספקנו לתפוס כמה תמונות טובות. מהגשר המשכנו לרובע קסטרו – רובע הגאים והגאות. אמנם מראות יוצאי דופן לא זכינו לראות שם, אך הרובע בהחלט נחמד. יופי של עיר.
30/8 – נוסעים דרומה דרך מונטריי. עצרנו באקווריום שבעיר הנחשב לאחד הטובים בעולם. אכן חוויה מאלפת ויש הברה מה לראות. מצד שני, המחיר מאד יקר – 30$ למבוגר ו – 17$ לילד מגיל 3, כך שלמשפחה בת 5 נפשות מדובר בהוצאה של מעל 110$.
עוד ביוסמיטי החלטנו על שינוי בתוכנית והקדשת יותר ימים ללוס אנג'לס, על מנת שיהיה לנו מספר זמן לנקות, לארוז ולסדר אתה קראוון לקראת החזרתו, ולכן קיצרנו ימים בדרך בין סן פרנסיסקו ללוס אנג'לס, ועצרנו לחניית לילה ב – Pismo Beach, אחרי נסיעה ארוכה ממונטריי.
31/8-3/9 – נסיעה של ארבע שעות מביאה אותנו ישירות ל – Universal Studios. למרות שהגענו לקראת הצהריים, הספקנו כמעט את הכל. הבעייה היתה עם גיא שפחד נורא בכל מתקן, מה שגרם לו למחרת בדיסנילנד לסרב בתוקף למרבית המתקנים (כולל אלו המיועדים לילדים ב – Fantasyland).
את ארבעת הימים הראשונים בלוס אנג'לס אנו עושים בחניון קרוואנים ב – Long Beach. חוץ מיום אחד בדיסנילנד, שאר הימים הוקדשו לניקוי הקראוון, אריזות (כולל פרידה מהאופניים שלי עקב פירוקם, ומכירה של האופניים של רועי). לפחות לג'קוזי הצלחנו לפנות זמן... את הרכב לקחתי כבר בבוקר משדה התעופה, כך שכעת יש לנו גם מיני ואן וגם קראוון. פתאום לחזור לנהוג ברכב פרטי ועוד ב – Dodge Grand Caravan איכותי ונוח. מצד שני, אני מרגיש הרבה יותר קרוב לכביש (מבחינת הגובה...).
4/9 – 9/9 – בבוקר אנו עוד עוסקים בניקוי אחרון של הקראוון. בדיעבד, זו היתה היסטריה קלה, שכן סיפרו לנו כי במקרה והקראוון אינו נקי עלולים "לשתות" לנו את 1000$ הפיקדון שהפקדנו בהתחלה. כשהגענו לתחנה להחזיר את הקראוון התברר לנו שיש שם לחץ גדול (טוב, זה יום ראשון והם עובדים היום חצי יום), וכשהתפנו אלינו ערכה הבדיקה של הקראוון חמש דקות אם לא פחות, וכלל לא התמקדה בניקיונו, כי אם במעבר מהיר על הפריטים שהיינו אמורים להחזיר. לעניות דעתי, הם קיבלו קרוואן במצב טוב יותר מאשר הוא יצא מהמפעל... עקב כך שהיתה לנו גם בעייה עם המצבר המשני המספק חשמל לאיזור המגורים כאשר לא מחוברים לחשמל חיצוני, ובשל כך נאלצנו להדליק מדי פעם את הגנרטור לטעון את המצברים ולאפשר לנו תאורה ואף להדליק את המנוע פעמיים באמצע הלילה (כאשר המצבר מתרוקן מתחיל צפצוף מעצבן), ויתרו לנו על התשלום עבור שעות הגנרטור, והיו לא מעט. בסופו של דבר תהליך ההחזרה היה מהיר וללא תקלות, ויכולנו בהחלט לחסוך במאמצים הגדולים שעשינו להחזיר את הקראוון נקי ומצוחצח. מהתחנה המשכנו למלון הנמצא באיינהים בסמוך לדיסנילנד, שם נהייה חמישה ימים עד הטיסה לפיג'י. אחרי ההתמקמות במלון נסענו להוליווד לראות את השלט על ההר ולטייל ב – Hollywood Boulevard ולראות מול התיאטרון הסיני את טביעות הרגליים והידיים של שחקנים מפורסמים כמו מל גיבסון, ארנולד שוורצנגר ואף שחקני עבר כמו סופיה לורן. לקראת השקיעה המשכנו לטיילת וניס, אך הגענו מאוחר ומעבר לכך שלא היה כבר הרבה מה לראות, גם היה קר ולכן התקפלנו חזרה למלון.בימים הבאים הספקנו להיות ב – Wild Animal Park ליד סאן דייגו, ב – Sea World ויומיים בדיסני. ראוי לציון מופע הסיום בערב ב – Disney Adventure Park, מופע של צבעים ומים הנקרא World of Colors, שהיה מרשים ביותר ושווה בהחלט את ההמתנה הארוכה לו. ביום של הטיסה, לאחר האריזה, עוד הספקנו לקפוץ ל – Market Place על מנת לרכוש תיק נוסף (!), להסתפר, לעשות ציפורניים (של אורלי כמובן...) ולהצטייד בעוד כמה חולצות טישירטס.

16/8 – את הבוקר אנו מקדישים לדיונות החול של חופי אורגון. נסענו לחניון הנקרא Ell Creek, שם הדיונות נושקות לחניון וניתן ישר לטפס עליהן. השתוללנו על הדיונות במשך כמה שעות, כאשר אנו עולים ויורדים בריצה תוך כדי שירת "ההמנון" "תן לשים ת'ראש על דיונה, תן למוזות קצת לרעום, תן לנוח על כל שעל, תן את הכבוד לצה"ל...". אין כמו לרוץ יחפים על דיונות חול בתוליות ולחוש את החול הרך על כפות הרגליים. מזג האוויר גם היה נהדר והשמש חיממה את דיונות החול, ואנו היינו לבדנו לגמרי בשטח.
המשך הנסיעה על כביש 101 לאורך החופים, עם עצירות לתצפיות נהדרות על האוקיינוס בעיר Bandonוב – Cape Blanco, שהיא הנקודה המערבית ביותר בחופים. כך חילקנו נסיעה של כארבע שעות למספר מקטעים והעברנו אותה בכיף. פשוט לקנא באנשים שגרים בבתים המפוארים על החוף ונושמים אוויר אוקיינוס צלול. מצד שני, אם כך נראה הקיץ שלהם מבחינת טמפרטורה בכלל וטמפרטורה של הים בפרט, אזי אני מעדיף את רצועת החוף שלנו...
לחניון שלנו ב – Harris Beach ליד העיירה Brookings הגענו בשעות אחה"צ, והפתענו לטובה מאיכותו של החניון. בערב צעדנו לאמפי הצמוד לאתר שלנו על מנת ללמוד על יונק הדבש. סרט טבע מדהים על ציפור זו סגר לנו יום נפלא.
17/8 – יום מנוחה בחניון. מתחילים בתוכנית לריינג'רים צעירים, בה שני ורועי למדו על הסביבה, על הצומח, מה מותר ומה אסור לאכול, על העצים ביער, בעלי החיים ועוד. הם קיבלו חוברות עבודה על מנת לזכות בתג של ריינג'ר צעיר. לאחר מכן ירדנו לחוף הים היפיפייה הזרוע בעשרות איים קטנטנים לצפות בגלים ובבעלי החיים הזעירים שבין הסלעים, וכמובן לבנות ארמון בחול. בערב צעדנו שוב לאמפי לסרט על המדבריות בעולם. לפני הסרט היה טקס קצר בו הוענקו תגי הריינג'ר הצעיר לכל הילדים שמילאו את המשימות, וכמובן שרועי ושני עמדו בכך בכבוד. גם גיא קיבל חוברת, ולמרות שריינג'ר צעיר הוא מגיל 6, בזכות היותו בחור קשוח שצעד קילומטרים רבים, גם לגיא הוענק תג הריינג'ר הצעיר. העיקר שישמרו על הטבע...
18/8 – יום זה מוקדש ליערות עצי הסקויה, או כמו שקוראים להם באנגלית - Redwood. מדובר על עצים אדירים הנוסקים לגובה של כמאה מטר ואף יותר, וגילם המופלג עומד על אלפי שנים. הם נחשבים לעצים הגדולים בעולם, בהתחשב בגובה ובהיקף שלהם. התחלנו את הטיול במקום הנקרא Lady Bird Johnson Groove, ע"ש אשת נשיא ארה"ב לינדון ג'ונסון היתה זו שפעלה להצלת יערות אלו (לאחר שכ – 96% מהם נכרתו כבר. עץ אחד יכול לשמש לבניית מספר בתים !). מדובר במסלול יפיפייה בין עצי סקויה ענקיים, שלכל אחד יש סיפור משלו. עץ הסקויה עמיד בפני שריפות בזכות קליפתו האדומה הייחודית שאינה בוערת. עם זאת, סופות ברקים המכות ביערות גורמות לכך שעץ סקויה החוטף מכת ברק ישירה מתפחם מבפנים, אך חיצונית לא קורה לו כלום, והוא למעשה ממשיך לחיות ולהצמיח ענפים, כחלקו הפנימי נשאר מפויח. כך ניתן לראות ביער עצים עם היקף אדיר (קוטר של יותר משעה מטר ! נדרשים כ – 16 אנשים להקיף את הגזע של העץ) שפשוט ניתן להיכנס לתוכם, ואז לראות מה חוללה מכת הברק.
בהמשך נסענו למסלול נוסף ביער – Prairie Creek ו – Cathedral Groove, מסלול מעגלי בתוך יער הסקויה לאורכו של נחל, שללא ספק הינו אחד ממסלולי היער היפים ביותר בטיול. פשוט אי אפשר להפסיק להתפעל מיופיים, גובהם ומימדם של העצים. חוויה מומלצת בחום (וכדאי מאד להמשיך גם בדרך הנוף Newton B. Drury Scenic Pkwy, שכולה בתוך יער עצי סקויה).
19/8 – השכמה מאד מוקדמות ויציאה לכיוון שמורת הטבע הוולקנית Lassen, כאשר הילדים עוד ישנים. מדובר בנסיעה מאד ארוכה של כשש שעות (שעם העצירות הופכת ליותר משבע שעות נסיעה), בדרך שחוצה למעשה את קליפורניה ממערב למזרח. הכביש מאד מפותל וקשה לנהיגה, וגם השמש בנסיעה לכיוון מזרח בשעות הבוקר אינה תורמת לקלות הנהיגה... כאן התחלתי להרגיש את עייפות החומר מנהיגה כל כך ארוכה. לשמורת Lassen הגענו בשעות הצהריים, והחלטנו לוותר על טיול ולנוח בחניון, שהינו על גדות אגם Summit. הוצאנו את כסאות הפיקניק והתיישבנו על גדות האגם בשמש החמימה, כשרועי וגיא משתעשעים בתוך המים. בערב הדלקנו מדורה, עשינו סטייקים על האש וישבנו סביב המדורה עד לתוך הלילה עם כוסות תה מהביל ועוגה, וכמובן מרשמלו על האש, נהנים מהחברה המשפחתית...
20/8 – התחלנו את הבוקר מוקדם יחסית בטרק ל – Echo Lake. המסלול מתחיל בעלייה ארוכה עד למעבר הרים, ומשם יורד לכיוון האגם. מימיו הצלולים של האגם ואור השמש המרצדת עליהם יוצרים שלווה נעימה, ואנו יושבים על הגדה ובוהים באגם. חזרנו לחניון ויצאנו לנסיעה של כחמש שעות מביאה אותנו לאגם Tahoe, אגם שאורכו כ - 35 ק"מ ורוחבו כ – 20 ק"מ עומקו מעל 500 מטר, מה שאומר שהאגם אינו קופא בחורף. פירוש שמו של האגם באינדיאנית הוא "אגם בשמיים", אודות לגובהו (1900 מטר מעל פני הים) ולהרים הסובבים אותו עם תוספת גובה של כ – 1000 מטר. מכיוון שהגענו כבר בערב (אחרי עצירה לארוחה בקאנטקי פרייד צ'יקן), התארגנו בחניון (האמת, שאני הייתי זקוק למנוחה לאחר נהגיה ארוכה, חלקה בכבישים מפותלים, ששוב גורמת לי להרגיש את עייפות החומר מנהיגות אלו).
21/8 – בבוקר אני ורועי יוצאים לרכיבה על אופניים לאגם. המסלול עובר ביער, והזהירו אותנו מטיילים שמסתובב שם דוב. לאחר רכיבה קצרה הגענו למרגלות האגם וחזרנו חזרה על מנת להודיע לכולם שיוצאים לטיול רגלי לאגם בעקבות "לימוד השטח" שעשינו עם האופניים... על גדות האגם ארגנו חתונה, ואנו החלטנו להישאר שם ולצפות בחתונה עד סופה (ויתרנו על הכיבוד במסעדה הסמוכה...). גיא נכנס לאגם הקר יחסית והתחיל להשפריץ מים, כך שהוא יצא ממנו רטוב כולו ללא בגדים להחלפה, ולכן עמד וצפה בחתונה בתחתוניו...
22/8 – אנו יוצאים מוקדם לכיוון שמורת יוסמיטי. בדרך עוד עוצרים לתצפית וצילום של מפרץ אמרלד, שללא ספק הינו גולת הכותרת של אגם טהו. צבע המים בשעות הבוקר המקודמות וקרני השמש על המפרץ מזמנים מראה מרהיב. בהמשך הדרך עצרנו למספר שעות במקדונלד על מנת להתחבר לאינטרנט, כך שהגענו לשמורה בשעות הצהריים, ויצאנו למסלול קליל למעיינות הסודה – כן, כשמם כן הם, בועות גזים מבעבעים מתוך האדמה, תופעה שגם לגיאולוגים אין הסבר טוב לגביה. לחנין הגענו מוקדם לנוח מהנסיעה ולהתארגן לארוחת ערב.
23/8 – אנו עובדים היום מהצד המזרחי של יוסמיטי לצד המערבי, לאזור הנחשב היפה ביותר בשמורה, ה – Village. יש לנו מקום בחניון North Pines מוזמן הרבה זמן מראש (החניונים כמובן מלאים עד אפס מקום). בדרך עצרנו לתצפית על אגם טאניה, אחד מסמלי השמורה, שמולו צוק גרניט ענק, עליו טיפסו כמה מטפסי הרים. המשכנו לתצפית Olmsted Point, ממנה נשקף נוף מצוקי הגרניט במלוא הדרו. שביל הליכה קצר מוביל לכיפת גרניט עליה ניתן לשבת מוקסמים לבהות בנוף. לחניון הגענו בצהריים אחרי ביקור במרכז המבקרים. היה חם מאד והחלטנו לוותר על מסלול היום והלכנו לטבול נהר הקפוא שזורם ממש למרגלות האתר שלנו. קומזיץ בערב עם מרשמלו על האש סיים יום חם ונחמד.
24/8 – השכמה מוקדמת (כן, אפילו את הילדים הצלחנו להעיר בשבע וקצת) על מנת להתחיל מסלול קשה לפני החום הכבד. תפסנו את ה – Shuttle לתחילת המסלול והתחלנו לטפס לכיוון מפלי Vernal המתנשאים לגובה של 1538 מטר, עלייה של 336 מטר על פני כשני ק"מ, מה שאומר שהתאמצנו בעלייה התלולה והקשה, שבסופה "מתנה" של 600 מדרגות עד ראש המפל, חלקן תלולות וגדולות. למרות שמדובר בסוף הקיץ, המפל שוצף וקוצף ויורד מגובה רב ברעש אדיר, כשקשת נהדרת מאירה על אדי המים. מראש המפל הלכנו לבריכת Emerald שליד לשבת לצפות במים יורדים על גבי סלע חלק לבריכה, ומשם נשפכים לראש המפל, כשלצידנו סנאים וציפורים כחולות כנף. הדרך חזרה למטה הרבה יותר קלה ומהירה, אם כי הירידה של 600 המדרגות מזכירה לשרירי הרגליים את קיומם... ניתן כמובן לעשות את המסלול עד לגשר העץ הצופה למפל, אך העלייה הקשה לראש המפל בהחלט שווה את המאמץ.
עם תום הירידה הלכנו ל – Nature Center שליד להתבונן במיצגים השונים לרבות פוחלצים של בעלי חיים החיים בשמורה, ולאחר מכן יצאנו ל – Happy Isles שליד – איים קטנים על הנהר.
25/8 – צעידה לא ארוכה מתחנת האוטובוס מביאה אותנו ל – Mirror Lake. למרות שמדובר בסוף הקיץ, יש מים באגם וניתן להתרחץ בו. הילדים כמובן קופצים על המציאה ונכנסים למים, שבאופן מפתיע לא קרים עד כדי כך, ומוצאים בולי עץ עליהם הם יושבים במים. למרגלות האגם חול ים, מה שהופך אותנו למעין מיני חוף רחצה. מהאגם קפצנו למרכז המבקרים ולכפר האינדיאני. בלילה לא ישנו הרבה... מתברר שישנו דוב שמסתובב באופן קבוע בחניונים ומחפש מזון. הפעם החניון שלנו "זכה, לביקורו, ובסביבות השעה ארבע לפנות בוקר שמענו צעקות ודפיקות על סירים מקבוצה של פורטוריקנים שישנו באוהלים. ככל הנראה היו להם עוגיות בתוך מתקן האחסון, והדוב הריח את זה וניסה לפתוח אותו. עד שהגיעו הריינג'רים כל החניון התעורר, מכוניות צפרו ומהומה רבה החלה. הריינג'רים משתמשים במשרוקיות וברובי אוויר לצורך עשיית רעש המבריח את הדובים, כך שהחגיגה לא הסתיימה כל כך מהר, ולהירדם חזרה כבר היה קשה. בכל אופן, למרות שיצאנו מהר מהקרוואן לראות את הדוב, לא ראינו דובים אבל יער כן... מסקנה – יש דובים גדולים ביער !
26/8 – לקחנו את ה - Shuttle למפלי יוסמיטי התחתונים, אך לדאבוננו רואים רק זרזיף דק. מדובר במפלים הגבוהים ביותר בארה"ב, ואין ספק שכאשר מסתכלים עליהם רואים את העוצמה, רק שבאביב ובתחילת הקיץ זרם המים שם הוא אדיר. המשכנו משם למסלול Valley loop ומשם תפסנו את ה – Shuttle שוב ל – Mirror Lake. הפעם באנו מוכנים עם בגדי ים, מגבות ואוכל להשתכשך מספר שעות באגם. אחה"צ לקחתי את האופניים ויצאתי לסיבוב סביב ה – Village, לתפוס תמונות שקיעה של ה – Half Dome המרשים – אותו הר גרניט ענק שנראה כמעין חצי כדור.
27/8 – עוזבים את יוסמיטי לטובת סן פרנסיסקו. אם לסכם את הביקור ביוסמיטי, אפשר להגיד שכגודל הציפיות כך גודל האכזבה. באנו עם המון ציפיות, רק שבסוף הקיץ השמורה שונה לגמרי מאשר באביב או בתחילת הקיץ, אז הכל פורח, ישנה זרימה חזקה מאד בנחלים ובמפלים, ובכלל נראה שאז השמורה "חיה" יותר. בסוף הקיץ הצבע הצהוב די שולט. עם זאת, אין ספק שהעוצמה של הרי הגרניט הענקיים מרשימה ביופייה, וגם יכולנו לרחוץ בנהר ה – Merced שלמרגלות האתר שלנו בגלל החום הכבד ששרר בשמורה.נסיעה ארוכה ומתישה מביאה אותנו לסן פרנסיסקו, ואנו מתמקמים בחניון מחוץ לעיר באיזור Pacifica. מהחניון לקחנו אוטובוס ורכבת על מנת להגיע למרכז העיר, ושם שמנו פעמינו לרובע האיטלקי לאכול ארוחה טובה באחת המסעדות.

טיפ : לאלו המשתמשים ברכבת BART על מנת להגיע לעיר, מומלץ מאד לרכוש בתחנת Pawell כרטיס אדום לילדים, המקנה להם נסיעות בסכום של 24$ בעלות של 9$. בעיר עצמה כאשר משתמשים בתחבורה של חברת Muni, כרטיס האוטובוס או המטרו טוב למשך כשעתיים וחצי ואף יותר. כאשר אתם מקבלים כרטיס, תשמרו אותו ותשימו לב מה שעת התפוגה שלו. כך אתם יכולים לנצל את אותו כרטיס להרבה נסיעות. ניתן גם במקום להגיע לתחנת הרכבת ב – Colma באוטובוס, לנסוע עם הקראוון ולהחנות אותו בתחנת הרכבת. מדובר על דולר אחד ליום בלבד לחנייה.

10/8 – ממשיכים דרומה לעיר בנד. מכיוון שבאורגון אין מיסים על קניות, בנד הינה מקום מרכזי ומושלם לקניות גדולות, ואנו אכן מחפשים שם חניון (הורדנו יום מהחניון על נהר הקולומביה). די מהר מוצאים חניון טוב במרכז העיר ממש, ויוצאים מיד למרכזי הקניות... שני רוצה מחשב נייד ומשחק Sims 3, רועי רוצה מצלמה, וכולם רוצים להצטייד בבגדים חדשים... מאוחר בערב אנו מסיימים עם כל הקניות וחוזרים לחניון.
11/8 – את היום מתחילים עם סידורים. קודם כל כביסה, במקביל אורלי הולכת להשלים קניות בגדים בקרבת מקום... לקראת הצהריים אנו עוזבים את החניון ונוסעים לשטוף את הקרוואן, מה שמתגלה כחתיכת פרויקט. קודם כל צריך למצוא מקום מספיק רחב וגבוה שהקרוואן יכול להיכנס בפנים. אז צריך לחשוב על אסטרטגיית שטיפה, שכן כל שתיים שלוש דקות עולות 2$, בהן יש לבחור האם להשתמש בלחץ מים, סבון או מים עם סבון, מתי עולים על הגג, מתי על המכסה מנוע (מבלי להחליק למטה...), מתי מסובבים את הרכב, שכן הצינור של הסבון לא מגיע לשני הצדדים, בקיצור, כמעט כשעה וחצי עבודה מאומצת (היה צריך לשפשף קשות במיוחד מקדימה על מנת להוריד לכלוך וחרקים של יותר מחודשיים...) והקרוואן כמעט כמו חדש. עם קרוואן נקי אנו ממשיכים לסופר להצטייד ומשם לניוברי (Newbery Monument) לאגם פאולינה. בשעות הערב אנו מגיעים לחניון ומתמקמים ללינת לילה. כמות היתושים במקום היא בלתי נסבלת, ואפשר לצאת החוצה רק לאחר ריסוס הגוף כולו.
12/8 – נסיעה קצרה מביאה אותנו ל – Big Obsidian Flow, איזור וולקני מכוסה סלעים שחורים הנראים כמו זכוכית, שכן הם מכילים סיליקה (חומר דומה לחול הים ממנו מפיקים סיליקון) ברמה של 73%, שזה זהה לרמה של זכוכית בה אנו משתמשים. כל סלע זוהר בשמש והינו בעל צורה ייחודית, וניתן למצוא גם חלקי סלע שהינם כמו סכינים – חדים מאד. אגב, מסלעים אלו מכינים סכיני ניתוח, שהינם יותר יעילים מבחינת הצלקת שנשארת עקב החיתוך. מסלול מעגלי מוביל אותנו בינות הסלעים לתצפית יפה. סלעים אלו הינם ייחודיים וקיימים במקומות ספורים בעולם. הסלעים נוצרו מלבה שפרצה מהאדמה בעת התפרצות הר הגעש ניוברי, התפרצות בה לוע הר הגעש קרס לתוך עצמו ויצר מעין מכתש (קלדרה) בקוטר של 40 ק"מ.
נסיעה לא ארוכה מביאה אותנו ל – Lava River Cave, מנהרת לבה הארוכה ביותר באורגון באורך של 1.5 ק"מ. המערה נוצרה מזרימה של לבה, שהיקף הזרימה שלה התקרר מהר יותר מזה שבפנים, כך שהלבה הפנימית יותר המשיכה לזרום בתוך המעטפת ויצרה את החלל שהפך למערה. על מנת ללכת במערה יש צורך בפנסים (רצוי מאד פנסים טובים). חשוב מאד להצטייד גם בבגדים חמים, שכן בבטן האדמה קר כמו בפריזר. ירידה תלולה לבטן האדמה בחושך מוחלט, כשרק אור הפנסים מאפשר לראות את הדרך. צעידה ארוכה בבטן האדמה, עד לקצה המערה, שם יש ללכת הליכת צפרדע כחמישים מטר ולאחר מכן לזחול לקצה המערה.במהלך הדרך עוברים מתחת לאוטוסטראדה 97, שנמצאת כ – 13 מטר מעלינו. החוויה היא טוטאלית כאשר יוצאים מבטן המערה הקרה לשמש החמה ומפשירים בבת אחת...
בדרך חזרה לחניון תכננו לעלות לתצפית מ – Paulina Peak. עם הכניסה לכביש העולה לצפתית, מתברר כי אסור לקרוואנים מעל 25 רגל לעבור שם. לאור זאת החלטתי כי אני עולה לשם עם האופניים. חזרנו לחניון ויצאתי לדרך עם האופניים, כאשר אני בטוח כי מדובר בקצת יותר משלושה קילומטר של עלייה. לאחר ארבעה קילומטר הבנתי כי מישהו כאן טעה באורך של הדרך... אחרי כל סיבוב הייתי בטוח שעוד רגע אני מגיע לפסגה, אך כל סיבוב הוביל לעוד עלייה ארוכה, ומכיוון שהיתה כאן תחרות מול השקיעה, לא הרשיתי לעצמי לעצור לרגע. 7 ק"מ של עלייה מפרכת ללא עצירות, לגובה של 2400 מטר הובילו אותי לפסגה. מדובר על טיפוס הדומה לטיפוס לפסגת החרמון, רק עוד יותר גבוה. אבל מה, היה שווה את זה. הנוף הפנוראמי הנשקף מלמעלה של שני האגמים – פאולינה ו – East, ההרים מסביב, היערות ומעל הכל השקיעה, השכיחו ממני את העלייה הקשה, וכל מה שהיה חשוב לי זה לצלם את כל היופי הזה (גם כדי שתהיה לי הוכחה שהגעתי לכאן...).
מכיוון שהשמש שקעה, התחיל להיות קר, ולמעשה אני הייתי היחידי עם בגדים קצרים, כאשר שאר האנשים בתצפית ישבו עם מעילים ברכבים. הדרך למטה אמנם הרבה יותר מהירה, אך הקור היה נורא, וגם לא כל כך נעים לרכוב כאשר מתחיל להחשיך. לסיכום, "כבשנו את פאולינה" ונשארנו בחיים...
13/8 – כשלוש שעות נסיעה מביאות אותנו ל – Crater Lake. מהתצפית הראשונה מתגלה מחזה עוצר נשימה. אגם כחול כחול, כחול עמוק, שבתוכו אי. המים הינם מי שלגים צלולים שאינם זורמים לשום מקום, שכן מדובר למעשה בקלדרה, לוע הר געש שקרס לתוך עצמו ויצר את המכתש אליו זרמו מי השלגים ונוצר האגם. אנו מחליטים לעשות את המסלול העולה לתצפית גבוהה על האגם - Garfield Peak – 2455 מטר, מסלול של קצת יותר מחמישה ק"מ עם עלייה של 310 מטר. נקודות התצפית לאורך הדרך מרהיבות, ומכל מקום האגם נראה טיפה שונה. מהפסגה נשקף האגם כולו במלוא תפארתו, וכמו השיר "מה שיותר עמוק יותר כחול", האגם שהינו אחד העמוקים בעולם והעמוק ביותר בארה"ב – 592 מטר, הצבע הכחול החזק שולט בו. מסביב נוף פנוראמי הכולל מספר אגמים רחוקים והרי געש והאוויר צלול ונקי. אני בולע את המראה ומצלם את האגם שוב ושוב. למרות הקיטורים של שני וגיא בעלייה, כולם מסכימים שהמאמץ היה שווה את זה. בערב עוד הספקנו לקפוץ להרצאה של הריינג'ר באמפי בחניון, הרצאה על יוצרי הלילה שבאיזור.
14/8 – יום שבת. יום רגוע היום. קמים קצת יותר מאוחר ואוכלים ארוחת בוקר טובה בחוץ על שולחן הפיקניק. ממשיכים לשלוש תצפיות בצד המזרחי של האגם. אין ספק שאפשר להמשיך ולבהות באגם עוד הרבה זמן, אך אנו חוזרים לחניון על מנת לצאת משם למסלול קצר לאורך נהר Annie Creek. מסלול מעגלי נחמד באורך של 2.7 ק"מ מוביל אותנו לנהר, שמים צלולים זורמים בו ומשמשים למעשה כמי השתייה של החניון (מים אלו אף הוכרזו כמים הטעימים ביותר באורגון).

15/8 – היום אנו מתחילים את דרכינו לכיוון מערב לעבר חופי האוקיינוס השקט באורגון. קימה בשש בבוקר ונסיעה של כחמש וחצי שעות מביאה אותנו לקו החוף. בדרך מומלץ מאד להצטייד בעיר Roseburg. מאד זול שם. על קו החוף המשכנו בנסיעה צפונה לכיוון מערות אריות הים, שם ראינו להקות גדולות שלהם קובצים על הסלעים ונוהמים (רועי טוען שזה נשמע כמו גרפסים), רבים אחד עם השני ומשתכשכים במים. רצוי להגיע בשעה 12:00 עד 13:00, אז הם ככל הנראה נמצאים גם בתוך המערה וניתן לראותם קרוב מאד. אנו נגענו אחרי 14:00 וראינו אותם רק על הסלעים בחוץ, למרות שזו גם כן חוויה. מזג האוויר הופך סגרירי ולח לאורך החוף, ואנו שמים פעמינו לחניון הלילה, כאשר את דיונות החול נדחה למחר בבוקר.

5/8 – את היום אנו מתחילים באופן רגוע בשהייה בחניון, השתכשכות בבריכה ובג'קוזי, משחק סנוקר קצר, כדורגל שולחן ותחרות מיני גולף מגניבה. בצהריים אנו מתחילים את הדרך לכיוון הר רינייר, עם עצירה בדרך לתיקון בעיה בקרוואן. לקראת חמש אנו מגיעים לחניון, שנמצא בתוך יער יפה. סיור קצר באופניים עם רועי להכרת החניון, ומיד מדליקים את המדורה על מנת להכין על האש ולהתחמם בערב ליד המדורה.כאשר כבר ירדה החשיכה לגמרי (זה קורה אחרי עשר בלילה), התיישבנו סביב המדורה עם עוגת לימון וגלידה ובדיחות קרש (על מנת לשמור על האש...).
6/8 – נוסעים לאיזור Paradise בהר רינייר. יום שמש חמים מצפה לנו למעלה. המסלול שבחרנו היום הוא ה – Skyline Trail, מסלול שעולה לכיוון הקרחון שעל ההר. העלייה לא קלה אך הדרך פשוט יפה, בתוך אחו אלפיני עם מרבדי פרחים בשלל צבעים – ירוק, צהוב, אדום, סגול, כתום, לבן, ורוד, והכל בכמויות.. אגב, לצמחייה יש בסה"כ 3 חודשים בשנה לפרוח – מהפשרת השלגים ביוני ועד חזרת השלגים בספטמבר. המדרונות המושלגים של הר רינייר מדהימים, ובכלל כולו הוד והדר, הר שמשדר עוצמה רבה. זהו גם ההר הגבוה ביותר בוושינגטון – 4392 מטר.המסלול ממשיך לטפס ובנקודה כלשהי יש ללכת ממש על השלג. מכיוון שאין לנו ציוד להליכה בשלג (נעליים מתאימות, מוטות, גרזנים וכיו"ב), אנו מעולים עד לנקודה Glacier Vista, קצת מתחת ל – Panorama Point. שם אנו מתיישבים לצפות בהר המדהים. בחזרה אנו לקוחים מסלול טיפה שונה, שחלקו העליון עובר שוב בשלג. הירידה כמובן הרבה יותר מהירה, ולאחר פחות משעת נסיעה אנו מגיעים חזרה לחניון להבעיר שוב מדורה. היום ערב שבת ולכן אנו מסדרים שולחן בחוץ לארוחת שבת חגיגית וקינוח סביב המדורה.
7/8 – היום נוסעים לאיזור Sunrise, שהוא צידו האחר של הר רינייר. לצערנו מעונן היום וחלק גדול שלל הדרך הינו בתוך העננים. גם למעלה, בנקודה הכי גבוהה בהר שניתן להגיע אליה עם רכב מזג האוויר סגרירי, אם כי לא יורד גשם. אני גולש בירידה האחרונה לכיוון החנייה, ואיך שאני בא לחנות ברוורס, אני רואה לידי ריינג'ר עם אורות משטרה מהבהבים. הייתי בטוח שהוא רוצה להגיד לי שאסור לחנות במקום שנכנסתי, אך במקום זאת הוא שואל אותי אם אני יודע מהי מהירות הנסיעה המותרת בכניסה לחניון (טוב, חידון טריוויה זה נחמד, אבל קצת פחות כאשר עומד לידך שוטר). מתברר שגלשתי בירידה קצת יותר מדי מהר (האוטו כבד וצובר תאוצה במהירות, אבל זה לא תירוץ מספיק טוב...). אני מסביר לריינג'ר שאני נוסע כל הזמן בהתאם למותר ומצייתת לחוקי התנועה (מה שנכון אגב), ושישאל את אורלי אם זה לא נכון...ושזה לא יכול להיות שנסעתי מהר מדי. הריינג'ר מעיין ברישיון הנהיגה שלי תוך שאני "יורק" עליו שטף של תירוצים, ולבסוף אומר לי שהוא מאמין לי שאני נוהג בהתאם לחוק, ושואל אם אנו נהנים בטיול שלנו לאור הדרך הארוכה שעשינו מישראל... מבט שלו פנימה לעבר הילדים (שגם להם מגיע שאפו על המבט האומלל...), והוא משחרר אותנו לדרכינו עם אזהרה בע"פ בלבד.
שוב מתחילים לצעוד בעלייה בנופים האלפינים, ולאחר כחצי שעת הליכה אנו פוגשים ב – Elk (אייל) הבולס לו לאיטו עשב טרי. אנו צועדים עד ה – Frozen Lake על מנת לגלות שבעצם לקחנו את השביל שלא התכוונו אליו, וזכינו למראות מאד יפים עקב כך. משם אנו לוקחים את השביל Wonderland לכיוון Shadow Lake, שמתגלה כאגם מאכזב ומלא יתושים, ולכן ממשיכים די מהר בדרכינו חזרה לנקודת המוצא. הנוף אמנם מרשים, אך העננים מפריעים לראות, ולכן אנו נהנים מצעידה נעימה באחו.
8/8 – עוזבים היום את הר רינייר לכיוון הר סנט הלנס. הנסיעה ארוכה עקב הכביש המתפתל והקשה לנהיגה במעלה ההר. מזג האוויר היום הפתיע לטובה והשמים בהירים יחסית. לאחר קצת פחות משלוש שעות אנו מגיעים לקצה הכביש למקום שנקרא – Windy Ridge, למרגלות לוע ההר געש. הגענו בדיוק להרצאה של הריינג'רית, וכך החכמנו ולמדנו על מה קרה כאן ב – 1980, כאשר ההר התפרץ וכיסה את כל מדינת וושינגטון באפר וולקני. ההתפרצות שחלה לפני 30 שנה היתה בעוצמה של פי 500 מפצצת אטום, מה שגרם לכל היער באיזור לקרוס, ומרחבים שלמים הינם עדות אילמת לעוצמתו של הטבע. גם אגם Spirit למרגלות הלוע זרוע באלפי עצים שנסחפו עם מפולת הסלעים והלבה לתוך האגם, והרימו את פני האגם ב – 70 מטר. עם זאת, יפה היה לראות את הטבע מחדש את עצמו ומעגל החיים חזק מכל דבר. יער צעיר חדש גדל בסביבת ההר, פרחים פורחים באיזור, פרפרים עפים באוויר, וכל זאת לצד עצים כרותים ואפר וולקני. עלינו בגרם המדרגות הארוך במעלה ההר לתצפית שמול לוע הר הגעש, ומשם המשכנו במסלול נחמד וצר מאד על קצה המדרון מעל אגם Spirit. בדרך חזרה גיא רץ לאורך המסלול, ובנקודה כלשהי הוא לא שם לב שהוא דורך על צמחייה בצד השביל ולא על השביל עצמו, וכך הוא מצא את עצמו כולו בתוך הצמחייה... כמובן שנבהלנו נורא, ואם זה לא היה תהום למטה זה יכול היה להיות קטע לפספוסים. מי שהיה בהלם מוחלט זה גיא, לאחר שתפסנו אותו בחולצה ומשכנו אותו למעלה...

9/8 – הכיוון הכללי עמק נהר הקולומביה. הדרך לשם הינה דרך נופית יפה בתוך יערות, אבל הכביש הינו מאד מפותל ולא קל לנהיגה. חוצים את נהר הקולומביה הענק על הגשר Bridge of the Gods (2$ דמי מעבר לקרוואן...) וממשיכים מערבה על האוטוסטראדה I-84 עד לסכר Bonneville שם אנו נכנסים לסיור מודרך וצפייה בסכר ובטורבינות, כמו גם בדגי הסלמון השוחים במעלה הזרם (יש בקומה התחתונה חלונות גדולים בהם ניתן לראות את הדגים מתחת למים נאבקים בזרם החזק). משם המשכנו למפלי Multnomah, ואחרי המתנה לחנייה שתתפנה, יצאנו לעשות את השביל לראש המפל. מדובר בסה"כ על כקילומטר וחצי הליכה לכל כיוון, אך עלייה של 200 מטר, מה שאומר שביל תלול שעולה, ועולה, ועולה... הפרס בסוף המסלול הוא התצפית על נהר הקולומביה ממרומי המפל. את הירידה חזרה אנו עושים כמעט בריצה, ונעצרים למטה לגלידות לילדים ואיזה קפוצ'ינו טוב בשבילי... נסיעה של קצת יותר משעה על האוטוסטראדה מביאה אותנו לחניון היפה Deschutes למרגלות נהר באותו שם. על הדשא אנו מרכיבים את משחק ה – LadderBall לתחרות לקראת שקיעה, כשנופי הגבעות של נהר הקולומביה וצבעי השקיעה האדומים מלווים אותנו.

25/7 – יוצאים למסלול קצר בתוך יער יפיפיה המוביל ל – Long Beach. המסלול נקרא Schooner Beach Trail וכולו בתוך יער עבות עם עצים ענקיים, מסלול קליל שממחיש מהו יער גשם. לאחר כקילומטר יוצאים מהמסלול ישירות לחוף הים, מול אי קטן, שבשעת השפל ניתן לחצות אליו ברגל. בערך בצהריים אני מנסה את מזלי. המים קרים ומגיעים כמעט עד הביצ... אבל המרחק קטן ואופס אני על האי. שם ישנו שביל נסתר בין שני גושי סלעים המוביל לצידו השני של האי, שם ניתן להשקיף על האוקיינוס למרחוק, וכן לראות על החוף כל מיני יצורים ימיים שהגיעו לשם עם הגאות, כמו צדפות. אחרי סדרה של צילומים אני חוצה חזרה לחוף ומארגן משחק "שלושה מקלות" לחברה. די ברור מי ניצח (רמז – זה שאוהב לנצח...). יושבים עוד קצת לבהות ביופי הזה ואז חוזרים לחניון. אני יוצא לריצה לאורך הכביש, כששני ורועי רכובים על אופניים, סה"כ 8 ק"מ ריצה הלוך חזור. מחר עוזבים את טופינו עם כל הצער לכיוון ויקטוריה.
26/7 – מתארגנים זריז ליציאה ומתחילים לנוע לכיוון ויקטוריה, מרחק חמש שעות נסיעה לערך. הילדים עוד ישנים, ובערך באמצע הדרך אנו עוצרים בפורט אלבני להצטיידות (ובניסיון להשיג את המשחק החדש Ladder Ball). שם כבר כולם מתעוררים לאורחת בוקר, ואז ממשיכים עם תכנון לעצור בשמורת מקמילן ביער הנקרא Cathedral Groove. שם ישנו מסלול קצר בתוך היער, שבו עצי ענק המגיעים לגובה של מעל 70 מטר, וגזע רחב שנדרשים כשמונה אנשים להקיפו. מדובר בעצים המגיעים לגיל של 1000 שנה (טוב, אם לא כורתים אותם ולא מתרחשות שריפות).
ממשיכים בנסיעה ועוצרים שוב בעיירה LadySmith, שם ישנו גן שעשועים מיוחד עם מתקני מים. לאחר שהוצאנו שם קצת אנרגיה ממשיכים לויקטוריה. מתברר שאני לא ביצעתי הזמנה לחניון הבא, וכשאנו מגיעים לשם הכל מלא. ממשיכים לחניון אחר המרוחק 15 דקות משם, ומגלים שהכל לטובה... מדובר בחניון שאמנם מרוחק יותר מהעיר, אך עם הרבה יותר מקום והרבה יותר נעים.
27/7 – טיול בעיר היפה ויקטוריה, בשווקים ובגנים. נכנסנו למוזיאון החרקים, מוזיאון קטנטן שהתגלה כמעניין מאד. קיבלנו שם הסבר על חרקים שונים הגדלים במקומות שונים בעולם, לרבות לטאות ועכבישי טרנטולה. החזקנו מיני רמשים בידיים (יש תיעוד מצולם !) ויצאנו מהמוזיאון בתחושה שאנו מבינים הרבה יותר את עולמם של החרקים...(אם כי לא לגמרי מזדהים עימם...).
28/7 – עוזבים את קנדה חזרה לארה"ב. נסיעה לרציף של המעבורת, נפרדים מכ – 180$ וחוצים את האוקיינוס מויקטוריה לפורט אנג'לס. לי ולרועי עדיין ישנם זיכרונות לא נעימים של השיט לווייתנים, ורק ישיבה רגועה מבלי להסתובב עוזרת להעביר את התחושה הלא נעימה של מחלת הים.
כעבור כשעה וחצי מגיעים לפורט אנג'לס, ואחרי תשאול קצר של שוטר הגבולות לגבי האוכל שהבאנו, ראיתי שהוא חוכך בדעתו מה לעשות – אם לבצע בדיקה מקיפה או לשלח אותנו לדרכנו. לא ברור לי מדוע, אך מספר תפוחים שהיו לנו גרמו לו לדריכות... והוא היה חייב להבין אם מדובר בשק תפוחים או במספר קטן. בכל אופן, הוא כנראה נמלך בדעתו והורה לנו להמשיך. המשכנו ישר ל – Hurricane Ridge שבשמורת Olympic. מדובר על נקודה גבוהה בהרים, לאחר נסיעה לא קצרה במעלה הדרך לגובה של כ – 1500 מטר. אין מה להגיד, הנוף הפנורמי של ההרים המושלגים הנשקף מלמעלה פשוט מרהיב, וההרגשה היא נהדרת לחזור חזרה לטבע לאחר סדרת הערים שהיינו בהם. החלטנו לעשות את הטרק Hurricane Hill, אך מכיוון שלא ניתן להגיע לתחילת המסלול עם קרוואן, ההליכה מתארכת לכמעט 10 ק"מ, ולכן שמנו פעמינו לטרק אחר – High Rim Trail, שעולה חדות עלייה לא ארוכה ומגיע לנקודת תצפית יפה. לאורך המסלול צמחייה אלפינית, ופרפרים ודבורים לרוב מתעופפים בינות הפרחים ומעלינו. בחזרה לקרוואן החלטנו לקפוץ לראות גם את לשונית היבשה הטבעית הארוכה ביותר בארה"ב, באורך של 8 ק"מ – Dungeness Spit. החוף כולו זרוע באלפי עצים ענקיים שקרסו ונסחפו, ורוח חזקה נושבת במקום (בכל זאת, מדובר בחוף האוקיינוס השקט). ויתרנו (מראש...) על ההליכה לאורך כל הלשונית, והסתפקנו בהליכה בבסיס שלה. בנקודת התצפית שבדרך ללשונית ישנן משקפות (חינם לשם שינוי...) בהן ניתן לצפות בלשונית ובמגדלור שבסופה, ולתפוס צילום יפה של כל הלשונית, שהיא בהחלט משהו מיוחד.
בדרך לחניון עוד הספקנו לעצור ב – Walmart ולמצוא את המשחק LadderBall, שאנו מחפשים כבר זמן רב. את החניון איכשהו פספסנו עקב השמש שסנוורה מאד והקשתה על הנהיגה, וכך מצאנו את עצנו נוסעים הלוך חזור לאורך אגם קרסנט, שאמנם הוא מאד יפה, אך שכבר עייפים....
29/7 – לאחר השכמה מאוחרת אנו יוצאים למקום הנקרא Sol Duc לעשות מסלול למפלים. גם הנסיעה ביער וגם ההליכה ביער העבות שהינו יער גשם לכל דבר גורמים לנו למצב רוח טוב. הכל בירוק עז והעצים הענקיים מותירים בקושי מקום לקרני השמש להציץ מדי פעם פנימה. אל המפלים מגיעים לאחר הליכה של כשני ק"מ. מדובר בשלושה מפלים צמודים בהם מים גועשים בזרם חזק מאד. אם עומדים מעל המפלים זוכים למקלחת חינם של רסיסי מים – חוויה מרעננת ביום חמים למדי. מהמפלים המשכנו במסלול העולה במעלה ההר בתוך היער. לאורך המסלול שיחים של אוכמניות, אך מכיוון שלא הייתי סגור לגמרי אם אכן מדובר באוכמניות, ויתרתי בצער על המעדן הקולינרי.
חזרנו מוקדם היום לחניון על מנת להספיק לשחק במשחק החדש, וגם במשחק פרסות הסוסים (Horseshoe) שהיה בחניון (מדובר בזריקת פרסת ברזל לעבר מוט ברזל בניסיון להשחילה על המוט, מה שמתברר כמשימה מאד לא פשוטה). לארוחת הערב מחכה לנו מרק עגבניות שאורלי הכינה (פשוט נפלא), וכן המבורגרים על האש על המנגל החדש שקנינו (כן, עם חיבור לבלון גז... גם לנו מותר להתפנק סוף סוף ולהפסיק להבעיר פחמים...).
30/7 – נסיעה לחצי האי אולימפיק לצד המערבי. מכביש 101 פונים לכביש 110 על מנת להגיע לתחילתו של המסלול Third Beach. לאחר מספר ק"מ על כביש 110 לכיוון האוקיינוס, מזג האוויר משתנה באופן מיידי והופך סגרירי וקריר. לובשים בגדים ארוכים ויוצאים למסלול בתוך יער גשם בצבע ירוק עז. לאחר כשני ק"מ נעימים ביער מגיעים לחוף הים. חוף ארוך עם חול רך, שבצידו האחד בתוך המים ישנם סלעים ענקיים, מעין איים קטנטנים. ההליכה לאורך החוף מאד נעימה, תוך בריחה מתמדת מהגלים המכים בחוף. אין כמו לשבת ולשמוע את רחש הגלים. התנועה המונוטונית מרגיעה משהו, עד שאני מקבל קוצים בתחת...
בדרך לחניון שלנו ב – Kalaloch עוד עוצרים ב – Forks להצטיידות. בחניון מחכה לנו האתר עם השם עליו, כך שאין לנו בעיה שאין אף אחד במשרד. החניון בתוך יער יפיפייה. אמנם אין חיבור לחשמל, מים או ביוב וגם אין מקלחות, אבל החניון יושב על צוק מעל האוקיינוס וניתן לרדת לים בשביל קצר.
31/7 – היום מוקדש לטיול באיזור נהר Hoe. נסיעה בתוך שדרת עצים עבותים ולתוך היער מביאה אותנו ליד מרכז המבקרים, למגרש החנייה שבו מתחילים מרבית המסלולים. אנו בוחרים במסלול Hoh River Rain Forest שלאורך הנהר. עקרונית, המסלול מגיע בסופו למעבר בהר הגבוה ביותר באי – הא אולימפוס, אך אנו מתעדים כמובן ללכת רק חלק מהדרך. המסלול הינו בתוך היער עם תפאורה נפלאה של עצי הענק, שרכים, ערוצי נחל קטנים ועצים ענקיים שנפלו וחשפו רשת שורשים ענקית. לאחר מספר ק"מ של הליכה אנו מתיישבים ליד גדת הנהר להנות מזרימתו. בערב, בחניון, אנו קופצים לאמפיתיאטרון להרצאה בנושא "האוצר החבוי של Kalaloch". ההרצאה מאלפת וחווייתית (במיוחד לילדים), ובמרכזה מאובן שלכוכב הים שנמצא בחוף והינו בן 20 מיליון שנה, וכרגע מוצג במוזיאון בסיאטל.
1/8 – חודשיים לטיול. הזמן רץ כשנהנים... אנו מתכננים יום רגוע ומתחילים אותו בהליכה / ריצה על שפת הים. בדרך אנו מוצאים כוכב ים חי שנסחף לחוף עם הגאות ונחשף על החוף בעקבות השפל, וכעת הוא מועמד להיות מאכל לשחפים. אנו מרימים אותו בזהירות ומחזירים אותו לים. על החוף עוד צדפות רבות, רגלי סרטנים ושאר יצורים ימיים שנחשפו לחוף. בהמשך אנו נוסעים ל – Ruby Beach, שהינו חוף יפיפייה עם עשרות איים קטנים במים. החוף זרוע בבולי עץ שנסחפו, ולמרות הרוח הקרירה נעים מאד לטייל בו ולנשום חמצן מלא הראות. על החוף אנו בונים את דגל ישראל מעשרות אבנים, מזכרת לאוקיינוס... חוזרים מוקדם לחניון על מנת לשבת קצת עם הילדים על לימודי אנגלית ומתמטיקה.
2/8 – נסיעה ארוכה מביאה אותנו ל – Seattle. במקום לנסוע ישירות לחניון הנמצא מחוץ לעיר, אנו מחליטים לנסוע למרכז העיר לבקר במוזיאון הילדים. איכשהו מוצאים חנייה עם הקרוואן לא רחוק ממתחם City Center. מוזיאון הילדים, כשמו כן הוא, מתאים לילדים עד גיל 10, אבל כולם נהנים. אפילו במת תיאטרון קטן יש כאן והילדים מכינים הצגה, כאשר אני ממונה על התאורה והאפקטים הקוליים. בחוץ במתחם מזרקת מים ענקית שבדומה ללאס וגאס משפריצה מים בהתאם למוסיקה. ההבדל הוא שכאן ילדים נהנים מזרנוקי המים ביום חמים זה. מכיוון שניתן לחנות ברחוב עד השעה שש, אנו חוזרים לרכב ונוסעים לחניון. מדובר בנסיעה של כשעה עם הפקקים. החניון עצמו בתוך יער, ויש בו מתחם גדול של פעילויות הכולל בריכה, סאונה, ג'קוזי, מיני גולף, סנוקר, כדורסל, פרסות סוסים ומשחקים נוספים. נראה אם נוכל לנצל זאת מחר בערב.
3/8 – מהחניון אנו יוצאים שוב למרכז העיר לביקור במוזיאון הטבע והמדע. אנו מתחילים באולם של התצוגה המתחלפת, שנכון להיום יש שם קרקס... כן, תצוגה של אביזרי קרקס, אפילו עגלה ניידת עם המאכלים המקובלים בקרקס (פופקורן, ממתקים, עוגת תפוחים חמה וכיו"ב), אמנם לא מאכלים אמיתיים, אך הרעיון הוא שצריך להריח כל דבר ולנחש מה זה. באולם מתחו גם כבל באוויר שעליו ניתן להתנסות בהליכה בגובה. כמובן ששני ורועי עולים (אחרי תור ארוך). אל דאגה, הם רתומים לרתמה המחזיקה אותם במידה והם מאבדים שיווי משקל. מהקרקס אנו ממשיכים לתצוגה של הדינוזאורים למיניהם, לגוף האדם, לטבע, לעולם הסובב אותנו על כוכבי הלכת שלו ועוד. במקום הרבה תצוגות אינטראקטיביות שניתן להתנסות בהן, וכך גם גיא מוצא עניין ומנסה את כל הכפתורים. בנוסף ישנו אגף חמוד של רובוטיקה, בו ניתן לשלוט על רובוט המתפקד כטרקטור, וכן לשחק איקס מיקס דריקס מול רובוט המזיז מלבנים גדולים עליהם ישנם איקסים ועיגולים.
לאחר כמה שעות (בהחלט מעייפות... אין לי מושג למה אבל כאשר אני נכנס למוזיאון אני מתחיל להרגיש די מהר כמו במילואים... עייף בעיקר) עוזבים את המוזיאון ולוקחים את ה – Monorail לעיר התחתית על מנת לטייל קצת בה ולאכול ארוחת ערב. אנו מתיישבים ליד הים באחד הפאבים לאכול סוף סוף. בשעת ערב מאוחרת אנו לוקחים את ה – Monorail חזרה ומשם הולכים לרכב. לחניון אנו מגיעים אחרי לקראת אחת עשרה בלילה שפוכים מיום ארוך.
טיפ למטיילים ב – City Center : קשה מאד עד בלתי אפשרי למצוא חנייה לקרוואן גדול בחניונים המסודרים בגלל בעיית גובה. ישנו חניון אחד פתוח קרוב למרכז שבו אפשר לחנות, אך דורשים שם תשלום כפול עבור שתי חניות. ניתן ומומלץ לחנות ברחובות הצדדיים (בין רחוב Mercer לרחוב Roy באיזור הצומת עם 3rd Av.). מותר לחנות שם עד שעתיים ללא תשלום. מניסיון של שלושה ימים, אף אחד לא בא לבדוק אם הזזתם את הרכב אחרי שעתיים (אלא אם כן יש שכן שהסיטואציה לא מתאימה לו...). ביום הראשון והשני עוד הגעתי לרכב אחרי שעתיים וחצי והזזתי אותו לחנייה קרובה אחרת לעוד שעתיים. ביום השלישי כבר ויתרתי וחנינו שלוש וחצי שעות ללא הפרעה. בכל מקרה, חנייה זו הינה עד השעה שש בערב, אך משש בערב מותר לחנות באופן חופשי בכל הרחובות בהם יש נדרש תשלום במדחן עד שש.
4/8 – את היום השלישי בסיאטל אנו מתחילים במוזיאון המוזיקה והמדע הבדיוני. מעבר לתצוגת גיטרות של ג'ימי הנדריקס וגלריה נוספת שלמה של גיטרות מיוחדות, יש במוזיאון אפשרות להופיע כ"להקה משפחתית". רק צריך לבחור שיר, להחליט מי מנגן על מה ומי שר, וכמובן שאין צורך לדעת לנגן או לשיר, שכן פלייבק מלא עושה את העבודה. בסוף המופע הקצר ניתן לראות את סרט הוידיאו של ההופעה בה אנו מככבים, כאילו מדובר בהופעה חיה מול קהל. בנוסף, יש אולם שלם של מעבדת קול, בה ניתן להתנסות במספר כלי מוזיקה, לבצע Mixing (על השיר של יוריתמיקס) ולהקליט באולפן הקלטות. חוויה בהחלט מקסימה ומעשירה (הייתם צריכים לראות את גיא מנגן על גיטרה חשמלית...).מוזיאון המדע הבדיוני מכיל תצוגות של סרטי המדע הבדיוני השונים, עם דגש על מלחמת הכוכבים. למי שרוצה להעמיק ידיעתו בהיסטוריה של סרטים אלו, בדמויות ובאביזרים, מזומנת תצוגה מרשימה. לנו זה היה פחות מלהיב כך שסיימנו שם די מהר וחזרנו לרכב על מנת להמשיך בנסיעה למפעל של בואינג מחוץ לעיר. זהו מפעל הרכבת מטוסים הגדול בעולם (1000 מגרשי כדורגל), ובסיור שם נכנסים לקווי ההרכבה השונים, לרבות 747 ו – 787 החדש. אורכו של מפעל ההרכבה הינו כ – 3.5 ק"מ לערך, וההליכה נעשית במנהרות מתחתיו ובאוטובוס שמעביר אותנו מקו ייצור אחד לאחר. חוויה לראות את מטוס העתיד של בואינג על פס הייצור, דנדש לגמרי כאילו כרגע יצא מהניילונים (למעשה היפנים הם הראשונים לקבל את ה – 787 החדש, והוא כבר צבוע בצבעים שלהם). המפעל מעסיק כ – 3000 עובדים, והרכבה של 747 אחד לוקחת כשנה אחת. יש בו כ – 6 מיליון פריטים, כך שזו בהחלט עבודת נמלים. עייפים ובעיקר רעבים אנו חוזרים לרכב ונוסעים לחפש מסעדה קרובה, ונופלים על מסעדה מונגולית בה אתה לקוח קערה וממלא אותה כרצונך, בוחר את סוג הבשר וכל התערובת עולה לשולחנו של השף ומוחזרת אליך כלאחר כבוד. אחלה ארוחה. מכיוון שאנו חייבים להצטייד נכנסים גם לסופר, מה שגורם לנו לחזור שוב רק בתשע לחניון ולהתחיל עם כביסה...

17/7 – היום בבוקר נוסעים לכיוון פוקהונטס – עיירת כורים שהיתה פעילה במלחמת העולם ה – I, שבמרחק קצר ממנה נמצאים המעיינות החמים Miette. מהמעיינות אנו יוצאים למסלול במעלה ההר לכיוון מעבר ההרים אוטופיה. המסלול הינו לאורך הנהר ואז בתוך יער עבות המלא בצמחי אחו אביביים בצבעים שונים, עד שמגיעים למעבר שהינו קרחת יער גדולה בין שני הרים, שבצידה מפולת סלעים. אחרי התחרדנות בשמש, אנו יורדים בזריזות את מה שעלינו והולכים למעיינות החמים. שם ישנן 4 בריכות מים : אחת בטמפ' של 40 מעלות, השנייה 38 מעלות (אלו החמות), השלישית בסביבות 20 מעלות והאחרונה קפואה עם 10 מעלות. כמובן שאנו נכנסים לבריכות החמות, אבל תופסים אומץ ועוברים בין הבריכה החמה לבריכה הקרה וחוזר חלילה. הכי נהנה זה גיא שאוהב מאד מים חמים. מעבר לכך שמדובר ביום שמשי ונעים, השהייה בבריכות בהחלט עושה את העבודה ומרפה את השרירים. בדרך חזרה לג'אספר אני עוד מספיק להכניס את האופניים לתיקון קל, ויוצא עם רועי לרכיבה קלה באיזור החניון.

18/7 – עוזבים היום את הרי הרוקי בדרכינו לוונקובר דרך העיר קמלופס. הדרך מקסימה לאורך הנהר הנקרא YellowHead (על שם האינדיאני שהוביל את חוקרי ההרים ומניחי המסילות לאיזור) ואנו זוכים גם לדוב קטן שמשתעשע במדרון ליד הכביש, ולשני מוסים גדולים שנהנים מהשמש, מהאווירה ומהעשבים... עד שמגיע מישהו ומחליט לצפור ולהבריח אותם. התכנון הוא לחנות בעיירה Clearwater כנקודת יציאה לשמורה Wells Grey, ואנו מוצאים חניון פרטי ומקסים בכניסה לעיירה. קופצים כולם לבריכה המחוממת שבחניון להשתולל קצת, ואחרי כן אני לוקח את האופניים לסיבוב באיזור ורכיבה בתוך היער. בלילה מבעירים מדורה ויושבים סביבה עם מרשמלו על האש.

19/7 – בבוקר אנו יוצאים לשמורת Wells Grey לראות את מפלי Hamelton. מדובר במפלים בגובה כפול מזה של הניאגרה, ואכן הם מרשימים ביותר, והזרם האדיר של המים נשמע כבר למרחוק, תוך שהם זורמים בתוך נקיק צר ועמוק מאד. אנו נמצאים בתצפית למעלה על הגדה בגובה רב ופשוט מרותקים למראה.נסיעה של כשלוש שעות מביאה אותנו לעיר הגדולה Kamloops, שם אנו מחליטים להעביר את הלילה. בעזרת מרכז המבקרים מצאנו חניון סביר ויצאנו להצטייד בעיר.

20/7 – יציאה מוקדמת בבוקר לכיוון וונקובר. למרות שירדנו בגובה הנוף יפה וזרוע באגמים, הרים מושלגים וגבעות ירוקות. לאחר כארבע שעות מגיעים לפקקים של העיר הענקית... החניון שלנו נמצא ממש ליד נהר Capilnao סמוך מאד לגשר Lions Gate. החניון אמנם צפוף, אך מסודר ומצוייד היטב, כולל בריכה וג'קוזי. לאחר התארגנות קצרה יוצאים לכרך הגדול, ונוסעים באוטובוס ל – Stanely Park. מדובר בפארק ענק ויפה הכולל גם פארק מים קטן לילדים, מודל של כפר אינדיאני בו מתקיימות הופעות של חבורה אינדיאנית, מיצגים שלהם ועוד. היפה בפארק לטעמי זה שכמעט כל השבילים הינם כפולים – אחד להולכי רגל ואחד לרוכבי אופניים ורולר בליידס, ואכן הפארק מלא ברוכבים (ורוכבות) בהמוניהם.

21/7 – היום מוקדש לרחובות העיר עצמה ולשווקים. קנינו כרטיס יומי לאוטובוס ויצאנו ל – Downtown. אחרי סיבוב מעגלי ברחובות העיר שכלל גם את השעון הפועל על גז וקיטור ומוציא כל רבע שעה ענן עשן, וכן את המזח של אוניות התענוגות שיוצאות לסיבוב בעולם ובמיוחד לאלסקה, שזוהי חוויה בפני עצמה לראות הכנות של אונייה ענקית כזו ליציאה להפלגה. ממרכז העיר ממשיכים לשוק הילדים באי Granville. מדובר בבניין גדול בן שתי קומות המכיל אך ורק חנויות צעצועים לילדים. לידו ממוקם פארק מים מושקע. רועי וגיא לובשים בגד ים ורצים להשתעשע במים (טוב, גיא קצת יותר לאט בגלל שהמים קרירים...). מסיימים בשוק הגדול המקורה, שם אנו בוחרים מבין אוסף הדוכנים הגדול מנה סינית משובחת.אחה"צ הילדים קופצים לבריכה ולג'קוזי, ובערב אני ואורלי יוצאים לבד לראות את הסרט החדש שאך זה יצא לאקרנים Inception עם לאונדרו דה קפריו.22/7 – היום מוקדש כולו לעולם המדע בוונקובר. מדובר במעין מוזיאון מדע המכיל מיצגים אינטראקטיביים רבים, וכן אולם Imax לצפיה בסרטים מיוחדים. אנו ראינו סרט על גלישת גלים בטהיטי, ולאחר מכן חרשנו את המיצגים. מומלץ בחום במיוחד למשפחות עם ילדים. מהמוזיאון יצאנו בחמש אחה"צ מאד רעבים... ולכן שמנו פעמינו לרובע הסיני, שם מצאנו מסעדה אותנטית והרבצנו ארוחה מכובדת ביותר...חזרה לחניון והילדים קופצים לבריכה ולג'קוזי. אני לוקח את האופניים ויוצא לסיבוב בפארק Capilano לאורך החוף. הבתים הפרטיים המדהימים עם הגינות הענקיות המטופחות גורמות לקנאה קלה. אכן איכות חיים. מעבר לכך, נראה שהעיסוק העיקרי של הקנדים כאן בשעות הפנאי הוא סיבוב עם הכלב ושיחה עם השכנים...

23/7 – יוצאים בשש וחצי בבוקר לכיוון המעבורת. מכיוון שהגענו לרציף מוקדם, הקדימו לנו את שעת ההפלגה בשעה. אפילו יש מקום להפליג ל – Nanaimo במקום לויקטוריה (מה שחוסך כשעה וחצי נסיעה), אך המעבורת לשם יוצאת רק ב – 10:15, בעוד המעבורת לויקטוריה יוצאת ב – 8:00. בדיעבד, זאת היתה טעות שלא הפלגנו ל – Nanaimo. לא רק שלא חסכנו זמן, שרפנו שליש מכיל דלק (ומדובר במיכל דלק ענק...).הדרך לטופינו פשוט מדהימה, במיוחד הקטע ביער של עצי Cedar. אחרי שש שעות נהיגה אנו מגיעים סוף סוף לקו החוף הנושק לאוקיינוס השקט, ונכנסים לחניון שלנו. מתברר שמדובר בחניון יוצא מן הכלל, יפה מסודר ועל קו החוף, מה שמאפשר ירידה קלה לחוף הים וטבילת הרגליים במים הקרירים. אני פשוט אוהב את המקום...

24/7 – הזמנתי אתמול מקום להפלגה באוקיינוס לצפייה בליוויתנים, כך שאנו יוצאים הבוקר ב – 9:30 להפלגה.זה התחיל טוב בהפלגה רגועה, וכעבור כחצי שעה הגענו לקבוצה של ריפים, שם ראינו סילון של מים ולאחריו את גופו של הליוויתן מציץ, לוקח אוויר וחוזר למים. כך במשך כחצי שעה שב הליוויתן כל חמש דקות לערך ועלה למעלה. מדובר בליוויתן אפור, השני בגודלו. ניסיתי לצלם תוך שהספינה מתנדנדת על הגלים, ואז... זה הגיע. הרגשתי שאני עוד רגע מקיא את הנשמה, וגם גיא מאד פחד מהגלים והתנודות של הספינה, אז ירדנו מהסיפון העליון למטה. עוד הספקתי לבקש שקית הקאה ואז כל מה שרציתי זה לחזור לעמוד על יבשה יציבה... במקביל גם רועי החל להקיא את הנשמה, כך שאורלי היתה איתו, גיא עומד לידי ופוחד, אני לא מפסיק להקיא ורק שני יושבת בסיפון העליון ונהנית מההפלגה. בהמשך הגענו לעוד קבוצת איים שם הסתלבטו בשמש כלבי ים. איכשהו ראיתי אותם בין שקית לשקית... בשורה תחתונה... היה נורא אבל ראינו ליוויתן...כשחזרנו סוף סוף חשבתי שהכל נגמר, אבל אז התחושה היתה של סחרחורת וחולשה, והרגשתי שעוד רגע אני מתעלף. בסוף זה נגמר עם עוד כמה הקאות, ואחרי פחית של קולה (היא מכילה ג'ינג'ר שאמור לעזור) ופחית של ג'ינג'ר אל, התחלתי לחזור לעצמי ולהתייצב. זאת היתה הפעם הראשונה (וכנראה גם האחרונה...) שהיתה לי מחלת ים, והדבר שאני הכי שונא זה להקיא... אבל, ראינו ליוויתן...למרות החלושס טיילנו קצת בטופינו, ואז המשכנו ל – Long Beach לשבת קצת על החוף ולשחק בצלחת מעופפת. זהו אחד החופים היפים והארוכים שבשמורת Pacific Rim. אמנם המים קרירים, אך החול נעים ואין שם מוכרי ארטיקים ושחקני פינג פונג... לעומת זאת יש שם הרבה צעירים וצעירות עם גלשני גלים.בערב עוד הספקתי לעשות סטייקים על האש על מדורת עצים, כך נראה לי שאכן חזרתי לעצמי...

3/7 – את הבוקר אנו מנצלים לדבר עם המשפחה בסקייפ ולהתעדכן במיילים. בצהריים יוצאים לעיר לבקר במוזיאון המכוניות העתיקות ובבית הסוהר ההיסטורי של מונטנה. מה להגיד לכם, מוזיאון המכוניות פשוט יפיפייה, וכל רכב שם שווה תמונה משלו. ישנם שם רכבים החל מ – 1887 (מעין כרכרה עם מנוע שהמציא אדון בנז, כן זה ממרצדס בנז), דרך הרכבים הראשונים של 1900, וכל הרכבים עד 1970, לרבות רכבים נדירים שיוצרו בבודדות, מוסטנג ו – Firebird. כמובן שגם כל המכוניות האמריקאיות הענקיות של שנות ה – 60 שכיכבו בסרטים כמו גריז מקבלות שם מקום של כבוד. בקיצור, מומלץ מאד למי שעובר ב – Deer Lodge.
המשכנו לבית הסוהר ההיסטורי שבו שכנו מספר אסירים מפורסמים. ניתן אפילו להיכנס לתאים עצמם, ובתא אחד אפילו ניתן להיסגר, שכן האחראי במקום מפעיל את הדלת החשמלית. הצעתי לרועי להצטלם בפנים כאשר הדלת סגורה. צריך היה לראות את הפנים של רועי כאשר הדלת החלה להיסגר. אם להיות גלוי, לרגע אחד גם בי התעורר חשש שמא הדלת תחליט שלא להיפתח... אני מעדיף את המיטה בקרוואן מאשר את המיטה הצרה בתא הקטן... בעיירה עוד מספר מוזיאונים (הכל עם אותו כרטיס) שניתן לסייר בהם, כמו ה – Montana Frontier המכיל תצוגה של רובים, אקדחים, תלבושות של קאובויים ואינדיאנים, מסבאה של פעם ועוד.
מ – Deer Lodge יצאנו לכיוון שמורת Glacier, מרחק של 4 וחצי שעות נסיעה. לחניון הגענו כבר בשעות הערב. החניון ממקום בתוך היער ואנו נמצאים בין העצים נושמים אוויר נקי. מול האוטו עוד הספקנו לראות ארנב המביט בנו ארוכות. עוד הספקנו לעשות על האש לפני שהחשיך לגמרי.
4/7 – היום מוקדש לשמורת Glacier לטיול על הדרך הידועה בשם Going to the sun. החנינו את הקרוואן ב – Apgar ולקחנו את ה – shuttle החופשי לכיוון Logan Pass. כמובן שמשפחת רוטנברג התארגנה לעלייה לגבהים, ולכולם היו סווצ'רים... מיותר לציין מה קרה כשהגענו ל – pass בגובה של מעל 2000 מטר. הקור היה בלתי נסבל עם טמפרטורה של כאפס מעלות. מסביב הכל מושלג והרוח עושה שמות בפנים. רצנו אל מרכז המבקרים להתחמם שם מול אח העצים. מרבית האנשים שהגיעו לכאן היו מצוידים במעילים, כפפות וכובעי צמר, אך בכל זאת לא הרגשנו פראיירים לגמרי אחרי שלידינו נעמדה בחורה אמריקאית בכפכפים, חולצת טריקו ומכנסיים קצרים ו...עור ברווז. בלית ברירה ויתרנו על הטרק שתכננו מנקודה זו, והחלטנו להמשיך לצד השני של הדרך עם ה – shuttle. עצרנו ב – St Marry Falls על מנת לעשות שם מסלול קצר. גשם החל לטפטף ואנו התלבטנו מה לעשות, אך מכיוון שה – shuttle כבר המשיך לדרכו, יצאנו בכל זאת למסלול שהיה מקסים, רק חבל שהגשם שהתגבר הציק לאור הקור ששרר באיזור. השלמנו את המסלול במהירות ועלינו חזרה לכביש על מנת לחכות ל – shuttle שייקח אותנו חזרה ל – Logan Pass. כמעט חצי שעה חיכינו בגשם מתחת לאיזה עץ. רטובים הגענו חזרה לקור העז של Logan Pass על מנת לתפוס את ה – shuttle הבא חזרה לנקודת המוצא ב – Apgar. מכיוון שהמיניבוס הראשון היה מלא, רצנו שוב למרכז המבקרים להתחמם, תוך שאנו צופים לעבר הכביש לראות מתי מגיע המיניבוס הבא. איך שהגיע המיניבוס כעבור כעשר דקות, רצנו אליו על מנת לתפוס מקום "ולברוח" מהקור חודר העצמות הזה. מקלחת חמה בחניון החזירה את השפיות, ועוד עשיתי לאחר מכן ניסיון אמיץ להעמיד מנגל בגשם על מנת להכין סטייקים...
5/7 – גם הבוקר הזה מזג האוויר לא האיר לנו פנים והיה קודר, קריר ורטוב... בכל זאת לקחנו את ה – shuttle עד לנקודה Avalanche Creek, על מנת לצאת ל מסלול לאגם Avalanche Lake.
המסלול מתחיל בשביל קליל ויפיפייה הנקרא Trail of the Cedars, או בתרגום חופשי "מסלול עצי הארזים", שכשמו כן הוא עובר ביער עבות של עצי ארז, ירוק עד ונחלים זורמים בו בשצף קצף עקב הפשרת השלגים. מאמצע מסלול מעגלי זה יוצא המסלול לאגם באורך 3.5 ק"מ, גם הוא כולו בתוך היער העבות, שמדי פעם מצליחות קרני השמש (טוב, אם היו...) לחדור מבעד לעלווה. כמובן שתוך חמש דקות התחיל גם גשם לרדת, ואנו שלבושים במיטב בגדינו החמים... נטולי מעילי גשם, סופגים את הטיפות היורדות מענפי העצים. המסלול כמעט כולו בעלייה (לא קשה מדי), מה שגורם לאורלי ושני להכריז (אחרי שכבר עברנו את רוב הדרך...) כי הן מיצו את המסלול וניתן לחזור חזרה. המזל הוא שמטיילים שחזרו מהאגם אמרו להן שיש עוד 10 דקות הליכה, וכך הצלחתי לשכנע אותן להמשיך (אגב, גיא הקטן לא התלונן כלל, הוא פשוט רץ את רוב הדרך בין השלוליות, וכך הוא גם נראה בסוף המסלול מכוסה בוץ...). ממש איך כשהתקרבנו לשפת האגם, חצה את השביל צבי בוגר ופשוט התהלך לידינו באין מפריע, כאילו אנו חלק מהמשפחה שלו... מבין העצים התגלה בבת אחת מראה משגע של אגם טורקיז, מוקף הרים מושלגים ומפלי מים ארוכים ארוכים זורמים אליו. למעשה אגם זה מהווה את המקור לנהר הזורם לאורך כל המסלול, והאגם, בהתאם לשמו, ניזון מהפשרת השלגים וממפולות. ישבנו על שפת האגם בולעים את הנוף (וגם בולעים תפוחי עץ וחטיפי אנרגיה). אפילו הגשם פינה עצמו והשמש יצאה מבעד לעננים מאירה בקרניים חמימות את האגם ואת ההרים המושלגים (טוב, ואותנו כמובן...), ומאפשרת לצלם מספר תמונות טובות של המקום הקסום הזה.
הדרך חזרה היתה מהירה הרבה יותר, ולמרות שגם בדרך חזרה החל לטפטף גשם, זה לא הפריע להתקדמות ודי מהר חזרנו לנקודת המוצא, תוך שירה אדירה של "אל המעיין" ועוד כמה שירים שמוטב שלא אזכיר אותם כאן...
נסענו לעיירה Hungry Horse להצטייד וחזרנו לחניון לאורחת ערב של ספגטי בולונז מעשה ידיה של אורלי, ומלון לקינוח מעשה ידי...
מחר עוזבים את השמורה וחוצים את הגבול לקנדה על מנת להגיע לאגמי Waterton.
6/7 – יצאנו בבוקר לכיוון קנדה, עם עצירה בצד המזרחי של שמורת Glacier האזור Many Glaciers. זו נסיעה של כ – 20 ק"מ לתוך השמורה מהצד המזרחי. האזור כרגיל מדהים ולאורך הדרך תצפיות טובות על ההרים המושלגים והאגמים. מכאן זו נסיעה קצרה יחסית לגבול הקנדי, ותוך כשעה אנו מגיעים למעבר הגבול. המעבר בין המדינות מהיר, רק שאנו מתבקשים להשאיר בגבול את כל עצי המדורה שקנינו, שכן אסור להעביר עצים ממדינה למדינה (לפחות בחצייה חזרה נדע לארגן יום קודם מדורה גדולה...). את אגמי Waterton רואים כבר מהכביש מלמעלה, ודי מהר אנו מגיעים לחניון שלנו בשמורה, שמתברר כחניון מקסים, מוקף הרים ענקיים ושוכן על גדות האגם הענק, בפאתי העיירה החמודה Waterton Townsite. כבר בדרך לחניון אנו רואים כי האיילים הינם שוכני קבע בעיירה ובחניון, והם מסתובבים חופשי בין הבתים ובין הקרוואנים. אני מתחבר במהירות למים, חשמל וביוב, ועולה על האופניים על מנת לצאת לסיור באזור. הגעתי לשביל שעולה לכיוון ההר מעל האגמים, והחלטתי שסוף סוף אפשר לצאת לסינגל קצת יותר רציני. הטיפוס אכן לא קל, אך לאחר כשלושה ק"מ אני מגיע לתצפית מדהימה על האגמים. רק ששכחתי לקחת מצלמה עימי, ואי לכך אני אומר לעצמי שאצטרך שוב (טוב, זה לא בדיוק עונש...) להגיע לכאן. בערב אנו יוצאים כולם לחפש בית קפה בעיירה על מנת לסגור את היום עם איזו חתיכת פאי תפוחים.
7/7 – היום אנו נוסעים לעשות את המסלול הקצר של הקניון האדום (Red Rock Canyon) בקרבת האגמים. לא סיפרו לנו כי אסור לחנות שם ולכן אנו עושים את הדרך הלוך חזור לחינם, ואז תופסים בעיירה את ההסעה החופשית לקניון. הליכה קצרצרה לאורך הקניון האדום מזמנת מראות יפים של סלע אדום בנקיק צר בו זורם בעוצמה הנחל. אנו ממשיכים לעוד מסלול בצד השני לכיוון מפלי Blackiston, מסלול נוח ויפה בתוך היער.
הבעייה מתחילה כאשר חוזרים לנקודת המוצא ומחכים להסעה. אנו לא היחידים שם, ומתברר שההסעה לא מגיעה בדיוק כל חצי שעה, וכי ישנם שם אנשים המחכים כבר שעתיים... ואכן לאחר כשעתיים מגיע אוטובוס קטן וואן לאסוף אותנו ואת שאר המטיילים במקום. מה שמפתיע הוא שרק אנחנו מתלוננים וזועמים על כך שחיכינו כל כך הרבה זמן...
בחזרה בעיירה אנו שוכרים אופניים משפחתיות, וכולם עולים עליהן כאשר אני נוהג את הקרוואן לפניהם כלאחר כבוד לחניון. הילדים עושים סיבובים בחניון עם האופניים ודואגים להבהיר בצעקותיהם לכל באי החניון שהם מבסוטים עד הגג. אחרי שמחזירים את האופניים אני לוקח את האופניים שלי ויוצא שוב לסיבוב בהרים, הפעם חמוש במצלמה, לתפוס צילומים של האגמים מלמעלה לקראת שקיעה.
8/7 – אנו מחליטים לשנות מעט תוכניות ולנסוע לשמורת Banff דרך העיר הגדולה Calgary, שכן צריך לקנות לכולם מעילים. במרכז קניות גדול אנו מוצאים את חנות Atmosphere ורוכשים שם מעילים טובים. הבעייה היא שבחנות זו יש מעילים רק למבוגרים, ולכן יש לקפוץ לעוד חנות בשביל מעילים לילדים, ובדרך גם צריך להצטייד במזון, כך שהיום כולו הופך ליום של קניות. רק בשבע בערב אנו יוצאים לכיוון Banff, לאחר סיבובים עם קרוואן באורך של כ – 9.5 מטר ברחובות העמוסים של ה - downtown של קלגרי...
9/7 – יום נינוח. נוסעים עם הרכב לתחנת הרכבל על מנת לעלות עימו לגובה של כ – 2300 מטר. העלייה ברכבל מרגשת את הילדים ששומרים עלינו שלא נוציא ידיים מחוץ לחלון (רק בשביל לצלם...) או את האף החוצה לנשום את האוויר. מראש ההר רואים את כל העמק ואת העיירה, וכמובן תצפית פנוראמית של כל ההרים המושלגים מסביב. טיפוס רגלי קצר לשפיץ נוסף ואנו מוקפים בנופים נהדרים לכל הכיוונים. היום גם בהיר ושמשי, כך שזכינו לראות למרחוק.
מהרכבל אנו קופצים למעיינות החמים. מדובר על בריכה לכל דבר, שאוגרים אליה מי מעיין בטמפרטורה של 39 מעלות. אמנם זה היה יותר מתאים ליום גשום, אך עדיין מדובר בחוויה נעימה לגוף ולנפש. בצהריים חוזרים לעיירה לעשות כביסה. יש שם מרכז קניות גדול בו נמצאת המכבסה, שבקומה התחתונה שלו ישנן מסעדות לרוב, מה שעושה לנו חשק לאוכל סיני. אחה"צ חוזרים לחניון על מנת להכין את התיקים והציוד לקראת הקמפינג מחר ב – Lake O'Hara (כן, עוזבים את הקרוואן לטובת אוהל...). בזמן שאני מכין את הציוד, הילדים ישבו בחוץ על שולחן פיקניק ועשו עבודות יצירה. כשהם סיימו הסתכלתי על השולחן שהיה פעם בצבע חום, והנה הוא הפך ליצירת אמנות אחת גדולה בכל צבעי הקשת... המשימה הבאה שלהם אם כך היתה להחזיר את השולחן למצבו הקודם...
אורלי לא מרגישה טוב והרעיון של הקמפינג עם האוהל לא עושה לה הרבה מצב רוח. מצד שני, מדובר באחד המקומות היפים בעולם.
10/7 – השכמה מוקדמת ונסיעה לשמורת Yoho, שם נמצא Lake O'Hara. על מנת להגיע לאגם ולקמפינג יש להזמין חודשים רבים מראש מקום באוטובוס המיוחד, שרק לו מותר לנסוע את 11 הק"מ עד למקום. חונים בחנייה ומארגנים את התיקים והציוד ליציאה. בכל זאת מדובר בשני תיקים גדולים מאד וכבדים, אוהל, 3 שקי שינה, תיקי גב ועוד. כל אחד מעמיס ציוד ואנו צועדים לתחנת אוטובוס. נסיעה באוטובוס של 25 דקות מביאה אותנו עד לקמפינג. אין מה להגיד, קמפינג מסודר ויפיפייה, מאורגן למופת שרואים שחשבו שם על כל פרט לרווחת השוהים בו. אמנם אין מקלחות ואין מים חמים, אך יש מי שתייה בשפע (קפואים במיוחד בבוקר כשצריך לצחצח שיניים או כאשר צריך לשטוף כלים...), שני מבנים מקורים לבישול ולאכילה בתוכם קמין עצים, שולחנות פיקניק לרוב, ארונות לאחסון מזון (בכל זאת מדובר בסביבה בה חיים דובים רבים), שירותים, עצי מדורה לרוב (עם גרזן למי שרוצה להתאמץ קצת), ובשטח מפוזרים אתרים מסודרים לאוהלים בין עצי היער. בחרנו לנו אתר לאוהל מאלה שהיו זמינים (הקמפינג לרוב מלא החל מחודש יוני ויש להזמין מקום מספר חודשים רב מראש) והקמנו את האוהל. מכיוון שהיתה שעת צהרים, החלטנו לצאת לאגם אוהרה עצמו ולהקיף אותו בשביל קסום בתוך היער. מתלבשים טוב שכן מזג האוויר קר מאד וגשם יורד מדי פעם. לאחר הליכה של ק"מ אחד מגיעים לאגם אוהרה. אין לי מושג כיצד לתאר כאן במילים את מראה האגם, אך לא בכדי הוא זכה להיות אחד מהמקומות היפים ביותר בעולם !!! מדובר על אגם עם מי טורקיז צלולים, מוקף הרים מושלגים ומוזן ממפלי מים ונהרות הזורמים אליו מהקרחונים. מכל מקום מסביב לאגם נשקף נוף מדהים וצבע המים משתנה, כאשר ההרים עצמם משתקפים בתוך המים ויוצרים תמונת גלויה מושלמת. השביל המקיף את האגם מאד נעים וקליל, ולמרות שקר מאד וגשם מטפטף מדי פעם, החוויה היא נהדרת ואנו חשים התרוממות רוח מהמראה המופלא. מיותר לציין שגיא נפל 5 פעמים כאשר הקפנו את האגם. על שפת האגם שוכן מלון יוקרתי (800$ לילה לבקתה כולל פנסיון מלא של ארוחות גורמה) ולידו מעין "מקלט יום" למטיילים, בו ניתן לשתות תה או קפה חם או סתם חטיפים. אנו עוצרים לקפה ושתייה קרה, ומתיישבים ליד משפחה אחרת. השיחה קולחת ומתברר שמדובר במשפחה קנדית צרפתית מקוויבק במקור, שעבר לאלברטה בגלל האהבה להרים ולסקי. האב מורה למתמטיקה והאם מרצה לפיזיקה, והבת שלהם עובדת במלון הסמוך. מהר מאד אנו מתחברים והבת שלהם "תופסת פיקוד" על הילדים ומלמדת אותם משחק קלפים חדש, והם מלמדים אותה כיצד לשחק Cheat (וכל זה בשפת הסימנים ובקצת אנגלית של שני וקמת עזרה מאיתנו). מתברר שעובדי המלון הינם גם קבוצה של אמנים מוכשרים (בדומה למלונות באילת), והבת שלהם מעניקה לנו כרטיסים למופע של יום שבת בערב (כל שבת בערב הם מרימים מופע פרי עטם, חלקו שירים שכתבו, חלקו מערכונים וחלקו קטעי נגינה). אנו כמובן נענים להזמנה. חוזרים לקמפינג ומכינים את ארוחת הערב על הגזייה ותנור העצים, שכוללת עוף שאורלי הכינה יום קודם, ופסטה משודרגת עם רוטב מיוחד. בהחלט אוכל גורמה יחסית לתנאים. כמה משחקי טאקי ואנו מתיישבים מסביב למדורה עם שאר התיירים לפטפט.
בשמונה וחצי אנו יוצאים ברגל למלון וזוכים שם למופע חמוד ומצחיק (לא, לא היינו שותפים לאורחת הערב שם שכללה 6 מנות ובקבוקי יין...), וכמובן לחימום הפועל במלון. חזרה לקמפינג והכנה לשינה. מוציאים את שקי השינה והילדים קופצים פנימה. לי ולאורלי יש שלוש שמיכות צמר. על הרצפה יש לנו מזרונים מתנפחים, אך הבעייה היא שהאוויר שבהם הוא קר, ולכן שמיכה אחת צריכה לשמש לבידוד. ככל שעוברות השעות אנו מרגישים איך הטמפרטורה צונחת ומגיעה לאיזור אפס עד חמש מעלות. קר נורא ואנו לא מצליחים להירדם, רק שוכבים מכורבלים זה בתוך זה ומנסים לחשוב על הקמין בבית ביום חורף... לילה ללא שינה, ורק רועי, שנכנס כולו בתוך השק שינה, ישן שנת ישרים ולא מרגיש כלום.
11/7 - כשעולה השחר והשמש מתחילה להפציע, הטמפרטורה עולה לאט לאט ואנו מצליחים סוף סוף לתפוס תנומה קצרה, עדיין קפואים ולא מרגישים את כפות הרגליים. גיא קם חולה ומתחיל להקיא. ככל הנראה מדובר בהתייבשות מיום אתמול, שכן הוא לא שתה כמעט מים. התיישבנו איתו סביב המדורה והתחלנו להשקות אותו מים, תה ומרק לאט לאט. דיון קצר בינינו ואנו מחליטים כי לא נשארים לילה נוסף, גם בגלל גיא וגם בגלל הקור, למרות שגילינו בבוקר שיש בקמפינג מחסן קטן בו ניתן לקחת חופשי שקי שינה... ארוחת בוקר קלה, וגיא מתחיל להתאושש ונרדם בזרועותיה של אורלי. אני, שני ורועי יוצרים לבדנו לטרק מפרך יחסית של שמונה ק"מ, מתוכם חצי בעלייה, חלקה קשה. הטרק הוא לאגם Oesa, היושב למרגלות הקרחון. ההליכה מתחילה לכיוון אגם אוהרה, ומשם מתחילה עלייה קשה אל הצוק שמעל האגם. הנוף שנשקף מלמעלה עוצר נשימה ! כל אגם אוהרה עם מי הטורקיז שלו ממבט על. כל סיבוב מזמין תצפית שאי אפשר לסרב לה. המסלול ממשיך על מפולת סלעים ועובר לצד שלושה אגמים קטנטנים ויפים וסדרה של מפלים. קצב ההליכה מהיר (אנו צריכים לחזור לאוטובוס של 16:30) והילדים קצת מתקשים. לאחר קצת יותר משעה אנו גומאים את ארבעת הק"מ עד לאגם Oesa, ושם מתגלה חזיון נדיר עוצר נשימה – אגם קפוא למרגלות הקרחון, שרק רצועה צרה של מים תכולים מאפשרים לברווז בודד להחדיר ראשו למים הקפואים מדי פעם לתור אחר מזון. על סלע בודד עומדת מרמיטה (Marmot) ולידינו סנאי קטן עושה קולות של "תנו לי אוכל". ישבנו מהופנטים על שפת האגם ואז זרקנו אבנים על האגם לראות אם נצליח לשבור את הקרח.
הדרך חזרה עוברת בירידה מהר יחסית, ותוך שעתיים וחצי אנו מסיימים את כל הטרק וחוזרים לקמפינג. גיא עדיין ישן בזרועותיה של אורלי, ואני מחליף אותה כדי שהיא תוכל לזוז קצת... גיא מתעורר ומתחיל להתרוצץ בקמפינג כאילו לא היה לו כלום בבוקר. בארבע וחצי עולים על האוטובוס וחוזרים "הביתה". הבעייה היא שאין לנו חניון ללילה, ואנו מחליטים לנסוע נסיעה קצה למפלי Takakkaw לצפות בהם ולחפש שם חניון ללילה. בכביש הגישה למפלים אנו מוצאים חניון נחמד שיש בו מקום, ואז ממשיכים למפלים. הכביש הוא כביש הררי טיפוסי, רק שהוא מכיל שני סיבובים חדים מאד הדורשים תמרון הלוך חזור עם הקרוואן. מרחוק מתגלים המפלים האדירים הנופלים מגובה של 350 מטר. מכיוון שזו גם שעת שקיעה השמש מאירה את אדי המים ויוצרת קשת על המפל.מסלול קצר מוביל למרגלות המפל. שאון המים המכים בסלעים מגובה רב מחריש אוזניים ואדי המים הקרים מכסים את כל איזור המפל. חוזרים לחניון לארוחת ערב ולמקלחות חמות לאחר הלילה הקפוא.
12/7 – נסיעה קצרה ל – Lake Louise, הרשמה לחניון הלילה וממשיכים לאגם עצמו. קצת קשה למצוא חנייה לקרוואן בגודל שלנו, ואנו מסתובבים במשך עשרים דקות במגרשי החנייה. לבסוף עם קצת מזל מתפנות שתי חניות צמודות אחת מאחורי השנייה, שמאפשרות מקום לקרוואן, ועם קצת תמרון ועזרה של אורלי בכיוון, נכנסים לחנייה ומתכוננים ליציאה לאגם. ואז בדיוק מתחיל מבול שוטף במשך שעה וחצי. המזל היה שהיינו בקרוואן ולא בחוץ, כך שיכולנו להעביר את הזמן במשחק טאקי עד שהגשם נפסק. האגם שמימיו בצבע תכלת ירוק פשוט מקסים. למרגלותיו נמצא אחד מהמלונות היקרים בקנדה (מלון פיירמונט), שנבנה בשנת 1880 (או משהו כזה) כצריף עץ, וב – 1930 נבנה מחדש כמלון מודרני כפי שהוא נראה היום (והוא נראה בהחלט וב...). מסלול של 2 ק"מ מביא אותנו לצידו השני של האגם, שם אנו רואים מטפסי צוקים בפעולה. השמש קצת מציצה מבעד לעננים, אך עדיין קר מאד ואנו ממהרים חזרה לקרוואן. חוזרים לחניון להתמקם ללילה, ועל מנת לזכות במקלחת חמה מתברר שיש לצעוד מרחק לא קטן עד המקלחות.
ארוחת הערב כוללת עוף עם פסטה וטורטליני, ברוטב חלב קוקוס – איזה סיום של יום...
13/7 – התארגנות מהירה בבוקר על מנת להגיע מוקדם לחנייה שליד האגם, ואכן בסביבות השעה 10:00 החנייה פנויה ואין בעייה למצוא מקום לקרוואן שלנו. אנו יוצאים היום למסלול בן 8 ק"מ שכולו ביער, עם עלייה של כ – 385 מטר לאגם Agnes. בדרך מתגלה אגם לואיז היפיפייה מבעד לקרחת עצים במלוא הדרו, וצבעו התכול בוהק למרחוק. המסלול כולו בעלייה עד אגם Mirror , שבמי הטורקיז הצלולים שלו משתקפים ההרים מעל. משם עוד עלייה עד לבית התה שלגדות אגם Agnes. מכיוון שאנו הגענו לגובה מאד גבוה, שלג קל מתחיל לרדת ואנו נהנים לעמוד בין הפתיתים שעפים באוויר (טוב, עד גבול מסויים...). קר מאד ואנו בורחים פנימה לבית התה המחומם, שם ניתן לבחור אחד מתוך 150 טעמים וסוגים שונים של תה לצד פרוסת עוגה, חוויה בהחלט מרעננת לאחר העלייה הארוכה והקור העז. את הירידה אנו עושים במהירות, במיוחד לאור העובדה שגיא החליט שהוא מטוס... איך שהגענו חזרה לקרוואן מזג האוויר השתנה וגשם החל לרדת. אנו חוזרים מוקדם לחניון על מנת להעביר ערב רגוע.
14/7 – יוצאים היום לכיוון ג'אספר על אחד הכבישים היפים ביותר בעולם. כביש 93 עובר בין שרשרת הרי הרוקי המושלגים, שלאורכו תצפיות נהדרות על קרחוני העד ועל האגמים עם הצבע הכחול המיוחד. עוצרים לתצפית ב – Bow Summit על קרחון פיטר ועל האגם פייטו תחתיו. מדובר על הנקודה הגבוהה ביותר לאורך הכביש (2069 מטר), ואין ספק שהמראה שמתגלה הן של הקרחון והן של האגם הינו עוצר נשימה. ממשיכים בכביש 93 עוד כ – 80 ק"מ עד לנקודה בה מתחיל המסלול Parker Ridge. גם כאן מדובר על מסלול שרובו בעלייה (250 מטר בסה"כ) באורך של כ – 5 ק"מ. במהלך הטיפוס חוצים לא מעט שלוגיות, ולקראת סיום העלייה נתקלים במרבדים של שלג, שמאפשר לנו להיכנס למלחמת כדורי שלג עקובה מרטיבות... מכאן הולכים במישור עד שקרחון ססקצ'ואן מתגלה מהעבר השני של האוכף. מדובר בקרחון ענק שבסופו אגם כחול קפוא. קר מאד למעלה עקב הרוח, רק שלמזלנו השמש מחממת אותנו טיפה. האוזן שלי קפואה עקב פגיעה ישירה של כדור שלג, ואנו "נסוגים" חזרה למטה לאחר ש"ספגנו" את הנוף המדהים למעלה. בהמשך הדרך אנו עוצרים לצלם גם את קרחון קולומביה, שאליו ניתן להגיע באוטובוס מיוחד הנוסע על הקרח. עוד שעה וחצי נסיעה לערך ואנו מגיעים לג'אספר ומתמקמים בחניון הלילה. לסיכום, אכן מדובר באחד הכבישים היפים ביותר, ולכל אורכו, לכל צד שמסתכלים, מתגלה מראה אחר של הרי הרוקי האדירים ששלג מכסה את פסגתם, ולצד הכביש פזורים אגמים יפיפיים.
15/7 – נסיעה לאגם Maligne. רובה של הדרך זרועה בשאריות של שלג משני צידי הכביש. האגם עצמו גדול מאד ויפה, ואנו מחליטים לשכור סירת משוטים לשעה קלה, לשיט מענג עם תצפית מרהיבה על ההרים המושלגים ממול.. אני חותר בכיוון אחד כאשר שני ורועי יושבים ונהנים. את החתירה חזרה אני משאיר לשני ורועי ביחד. הבעייה היא שבמקום לשוט בקו ישר אנו שטים בזיגזג, ולעיתים גם מסתובבים סביב עצמנו... ממש לפני שאנו מחזירים את הסירה מתחיל לרדת גשם. חוזרים לקרוואן ואני ואורלי יוצאים לטיול קצר סביב האגם. בדרך חזרה מאגם מליגן לג'אספר אנו רואים שיירת מכוניות לצד הדרך. כמובן שעוצרים גם כן, ומטרים ספורים מהכביש מתגלים שני איילי צפון (קאריבו), אחד זכר ואחד נקבה. לזכר קרניים ענקיות וגם לנקבה לא חסר... למרות האזהרה לשמור מרחק של 30 מטרים לפחות, כולם עומדים במרחק מטרים ספורים ומצלמים. בהחלט מחזה נדיר ויפה. חוזרים מוקדם לחניון ובערב המאוחר הולכים לשמוע הרצאה בחניון (כל יום ישנה הרצאה בחניונים על נושא אחר ע"י הצוות של הפארק) על אסטרונומיה, המשולבת בהתבוננות מבעד לטלסקופים בגרמי השמיים, והתנסות במכשירי GPS מיוחדים הנותנים מידע על כל כוכב שמכוונים את המכשיר אליו. לקראת סוף ההרצאה מגיע עדר של Elks לאמפי ומושך את תשומת הלב. כנראה שה – Elks מרגישים בבית בחניון, שכן הם מסתובבים חופשי כאן ללא כל פחד.
16/7 – מתחילים את היום בג'אספר עם כביסה וגלישה ומענה למיילים. בצהריים ממשיכים לאגם Pyramid הקרוי כך על שם ההר בצורת פירמידה שמזדקר לצידו. אנו יוצרים מהחנייה על גדות האגם למסלול מעגלי במעלה ההר, לתצפית על העיירה ועל האגמים. עלייה ממושכת ואנו מגיעים לקרחת יער בקצה ההר, שם מתגלה מראה נהדר של כל העמק. בדרך חזרה לג'אספר עוד עוצרים לתקן את האופניים ולקנות מצרכים ללזניה של יום שישי. פותחים בקבוק יין טוב עם הלזניה המוצלחת (אילתור של אורלי) ומסיימים את היום במשחק טאקי.