3/7 – את הבוקר אנו מנצלים לדבר עם המשפחה בסקייפ ולהתעדכן במיילים. בצהריים יוצאים לעיר לבקר במוזיאון המכוניות העתיקות ובבית הסוהר ההיסטורי של מונטנה. מה להגיד לכם, מוזיאון המכוניות פשוט יפיפייה, וכל רכב שם שווה תמונה משלו. ישנם שם רכבים החל מ – 1887 (מעין כרכרה עם מנוע שהמציא אדון בנז, כן זה ממרצדס בנז), דרך הרכבים הראשונים של 1900, וכל הרכבים עד 1970, לרבות רכבים נדירים שיוצרו בבודדות, מוסטנג ו – Firebird. כמובן שגם כל המכוניות האמריקאיות הענקיות של שנות ה – 60 שכיכבו בסרטים כמו גריז מקבלות שם מקום של כבוד. בקיצור, מומלץ מאד למי שעובר ב – Deer Lodge.
המשכנו לבית הסוהר ההיסטורי שבו שכנו מספר אסירים מפורסמים. ניתן אפילו להיכנס לתאים עצמם, ובתא אחד אפילו ניתן להיסגר, שכן האחראי במקום מפעיל את הדלת החשמלית. הצעתי לרועי להצטלם בפנים כאשר הדלת סגורה. צריך היה לראות את הפנים של רועי כאשר הדלת החלה להיסגר. אם להיות גלוי, לרגע אחד גם בי התעורר חשש שמא הדלת תחליט שלא להיפתח... אני מעדיף את המיטה בקרוואן מאשר את המיטה הצרה בתא הקטן... בעיירה עוד מספר מוזיאונים (הכל עם אותו כרטיס) שניתן לסייר בהם, כמו ה – Montana Frontier המכיל תצוגה של רובים, אקדחים, תלבושות של קאובויים ואינדיאנים, מסבאה של פעם ועוד.
מ – Deer Lodge יצאנו לכיוון שמורת Glacier, מרחק של 4 וחצי שעות נסיעה. לחניון הגענו כבר בשעות הערב. החניון ממקום בתוך היער ואנו נמצאים בין העצים נושמים אוויר נקי. מול האוטו עוד הספקנו לראות ארנב המביט בנו ארוכות. עוד הספקנו לעשות על האש לפני שהחשיך לגמרי.
4/7 – היום מוקדש לשמורת Glacier לטיול על הדרך הידועה בשם Going to the sun. החנינו את הקרוואן ב – Apgar ולקחנו את ה – shuttle החופשי לכיוון Logan Pass. כמובן שמשפחת רוטנברג התארגנה לעלייה לגבהים, ולכולם היו סווצ'רים... מיותר לציין מה קרה כשהגענו ל – pass בגובה של מעל 2000 מטר. הקור היה בלתי נסבל עם טמפרטורה של כאפס מעלות. מסביב הכל מושלג והרוח עושה שמות בפנים. רצנו אל מרכז המבקרים להתחמם שם מול אח העצים. מרבית האנשים שהגיעו לכאן היו מצוידים במעילים, כפפות וכובעי צמר, אך בכל זאת לא הרגשנו פראיירים לגמרי אחרי שלידינו נעמדה בחורה אמריקאית בכפכפים, חולצת טריקו ומכנסיים קצרים ו...עור ברווז. בלית ברירה ויתרנו על הטרק שתכננו מנקודה זו, והחלטנו להמשיך לצד השני של הדרך עם ה – shuttle. עצרנו ב – St Marry Falls על מנת לעשות שם מסלול קצר. גשם החל לטפטף ואנו התלבטנו מה לעשות, אך מכיוון שה – shuttle כבר המשיך לדרכו, יצאנו בכל זאת למסלול שהיה מקסים, רק חבל שהגשם שהתגבר הציק לאור הקור ששרר באיזור. השלמנו את המסלול במהירות ועלינו חזרה לכביש על מנת לחכות ל – shuttle שייקח אותנו חזרה ל – Logan Pass. כמעט חצי שעה חיכינו בגשם מתחת לאיזה עץ. רטובים הגענו חזרה לקור העז של Logan Pass על מנת לתפוס את ה – shuttle הבא חזרה לנקודת המוצא ב – Apgar. מכיוון שהמיניבוס הראשון היה מלא, רצנו שוב למרכז המבקרים להתחמם, תוך שאנו צופים לעבר הכביש לראות מתי מגיע המיניבוס הבא. איך שהגיע המיניבוס כעבור כעשר דקות, רצנו אליו על מנת לתפוס מקום "ולברוח" מהקור חודר העצמות הזה. מקלחת חמה בחניון החזירה את השפיות, ועוד עשיתי לאחר מכן ניסיון אמיץ להעמיד מנגל בגשם על מנת להכין סטייקים...
5/7 – גם הבוקר הזה מזג האוויר לא האיר לנו פנים והיה קודר, קריר ורטוב... בכל זאת לקחנו את ה – shuttle עד לנקודה Avalanche Creek, על מנת לצאת ל מסלול לאגם Avalanche Lake.
המסלול מתחיל בשביל קליל ויפיפייה הנקרא Trail of the Cedars, או בתרגום חופשי "מסלול עצי הארזים", שכשמו כן הוא עובר ביער עבות של עצי ארז, ירוק עד ונחלים זורמים בו בשצף קצף עקב הפשרת השלגים. מאמצע מסלול מעגלי זה יוצא המסלול לאגם באורך 3.5 ק"מ, גם הוא כולו בתוך היער העבות, שמדי פעם מצליחות קרני השמש (טוב, אם היו...) לחדור מבעד לעלווה. כמובן שתוך חמש דקות התחיל גם גשם לרדת, ואנו שלבושים במיטב בגדינו החמים... נטולי מעילי גשם, סופגים את הטיפות היורדות מענפי העצים. המסלול כמעט כולו בעלייה (לא קשה מדי), מה שגורם לאורלי ושני להכריז (אחרי שכבר עברנו את רוב הדרך...) כי הן מיצו את המסלול וניתן לחזור חזרה. המזל הוא שמטיילים שחזרו מהאגם אמרו להן שיש עוד 10 דקות הליכה, וכך הצלחתי לשכנע אותן להמשיך (אגב, גיא הקטן לא התלונן כלל, הוא פשוט רץ את רוב הדרך בין השלוליות, וכך הוא גם נראה בסוף המסלול מכוסה בוץ...). ממש איך כשהתקרבנו לשפת האגם, חצה את השביל צבי בוגר ופשוט התהלך לידינו באין מפריע, כאילו אנו חלק מהמשפחה שלו... מבין העצים התגלה בבת אחת מראה משגע של אגם טורקיז, מוקף הרים מושלגים ומפלי מים ארוכים ארוכים זורמים אליו. למעשה אגם זה מהווה את המקור לנהר הזורם לאורך כל המסלול, והאגם, בהתאם לשמו, ניזון מהפשרת השלגים וממפולות. ישבנו על שפת האגם בולעים את הנוף (וגם בולעים תפוחי עץ וחטיפי אנרגיה). אפילו הגשם פינה עצמו והשמש יצאה מבעד לעננים מאירה בקרניים חמימות את האגם ואת ההרים המושלגים (טוב, ואותנו כמובן...), ומאפשרת לצלם מספר תמונות טובות של המקום הקסום הזה.
הדרך חזרה היתה מהירה הרבה יותר, ולמרות שגם בדרך חזרה החל לטפטף גשם, זה לא הפריע להתקדמות ודי מהר חזרנו לנקודת המוצא, תוך שירה אדירה של "אל המעיין" ועוד כמה שירים שמוטב שלא אזכיר אותם כאן...
נסענו לעיירה Hungry Horse להצטייד וחזרנו לחניון לאורחת ערב של ספגטי בולונז מעשה ידיה של אורלי, ומלון לקינוח מעשה ידי...
מחר עוזבים את השמורה וחוצים את הגבול לקנדה על מנת להגיע לאגמי Waterton.
6/7 – יצאנו בבוקר לכיוון קנדה, עם עצירה בצד המזרחי של שמורת Glacier האזור Many Glaciers. זו נסיעה של כ – 20 ק"מ לתוך השמורה מהצד המזרחי. האזור כרגיל מדהים ולאורך הדרך תצפיות טובות על ההרים המושלגים והאגמים. מכאן זו נסיעה קצרה יחסית לגבול הקנדי, ותוך כשעה אנו מגיעים למעבר הגבול. המעבר בין המדינות מהיר, רק שאנו מתבקשים להשאיר בגבול את כל עצי המדורה שקנינו, שכן אסור להעביר עצים ממדינה למדינה (לפחות בחצייה חזרה נדע לארגן יום קודם מדורה גדולה...). את אגמי Waterton רואים כבר מהכביש מלמעלה, ודי מהר אנו מגיעים לחניון שלנו בשמורה, שמתברר כחניון מקסים, מוקף הרים ענקיים ושוכן על גדות האגם הענק, בפאתי העיירה החמודה Waterton Townsite. כבר בדרך לחניון אנו רואים כי האיילים הינם שוכני קבע בעיירה ובחניון, והם מסתובבים חופשי בין הבתים ובין הקרוואנים. אני מתחבר במהירות למים, חשמל וביוב, ועולה על האופניים על מנת לצאת לסיור באזור. הגעתי לשביל שעולה לכיוון ההר מעל האגמים, והחלטתי שסוף סוף אפשר לצאת לסינגל קצת יותר רציני. הטיפוס אכן לא קל, אך לאחר כשלושה ק"מ אני מגיע לתצפית מדהימה על האגמים. רק ששכחתי לקחת מצלמה עימי, ואי לכך אני אומר לעצמי שאצטרך שוב (טוב, זה לא בדיוק עונש...) להגיע לכאן. בערב אנו יוצאים כולם לחפש בית קפה בעיירה על מנת לסגור את היום עם איזו חתיכת פאי תפוחים.
7/7 – היום אנו נוסעים לעשות את המסלול הקצר של הקניון האדום (Red Rock Canyon) בקרבת האגמים. לא סיפרו לנו כי אסור לחנות שם ולכן אנו עושים את הדרך הלוך חזור לחינם, ואז תופסים בעיירה את ההסעה החופשית לקניון. הליכה קצרצרה לאורך הקניון האדום מזמנת מראות יפים של סלע אדום בנקיק צר בו זורם בעוצמה הנחל. אנו ממשיכים לעוד מסלול בצד השני לכיוון מפלי Blackiston, מסלול נוח ויפה בתוך היער.
הבעייה מתחילה כאשר חוזרים לנקודת המוצא ומחכים להסעה. אנו לא היחידים שם, ומתברר שההסעה לא מגיעה בדיוק כל חצי שעה, וכי ישנם שם אנשים המחכים כבר שעתיים... ואכן לאחר כשעתיים מגיע אוטובוס קטן וואן לאסוף אותנו ואת שאר המטיילים במקום. מה שמפתיע הוא שרק אנחנו מתלוננים וזועמים על כך שחיכינו כל כך הרבה זמן...
בחזרה בעיירה אנו שוכרים אופניים משפחתיות, וכולם עולים עליהן כאשר אני נוהג את הקרוואן לפניהם כלאחר כבוד לחניון. הילדים עושים סיבובים בחניון עם האופניים ודואגים להבהיר בצעקותיהם לכל באי החניון שהם מבסוטים עד הגג. אחרי שמחזירים את האופניים אני לוקח את האופניים שלי ויוצא שוב לסיבוב בהרים, הפעם חמוש במצלמה, לתפוס צילומים של האגמים מלמעלה לקראת שקיעה.
8/7 – אנו מחליטים לשנות מעט תוכניות ולנסוע לשמורת Banff דרך העיר הגדולה Calgary, שכן צריך לקנות לכולם מעילים. במרכז קניות גדול אנו מוצאים את חנות Atmosphere ורוכשים שם מעילים טובים. הבעייה היא שבחנות זו יש מעילים רק למבוגרים, ולכן יש לקפוץ לעוד חנות בשביל מעילים לילדים, ובדרך גם צריך להצטייד במזון, כך שהיום כולו הופך ליום של קניות. רק בשבע בערב אנו יוצאים לכיוון Banff, לאחר סיבובים עם קרוואן באורך של כ – 9.5 מטר ברחובות העמוסים של ה - downtown של קלגרי...
9/7 – יום נינוח. נוסעים עם הרכב לתחנת הרכבל על מנת לעלות עימו לגובה של כ – 2300 מטר. העלייה ברכבל מרגשת את הילדים ששומרים עלינו שלא נוציא ידיים מחוץ לחלון (רק בשביל לצלם...) או את האף החוצה לנשום את האוויר. מראש ההר רואים את כל העמק ואת העיירה, וכמובן תצפית פנוראמית של כל ההרים המושלגים מסביב. טיפוס רגלי קצר לשפיץ נוסף ואנו מוקפים בנופים נהדרים לכל הכיוונים. היום גם בהיר ושמשי, כך שזכינו לראות למרחוק.
מהרכבל אנו קופצים למעיינות החמים. מדובר על בריכה לכל דבר, שאוגרים אליה מי מעיין בטמפרטורה של 39 מעלות. אמנם זה היה יותר מתאים ליום גשום, אך עדיין מדובר בחוויה נעימה לגוף ולנפש. בצהריים חוזרים לעיירה לעשות כביסה. יש שם מרכז קניות גדול בו נמצאת המכבסה, שבקומה התחתונה שלו ישנן מסעדות לרוב, מה שעושה לנו חשק לאוכל סיני. אחה"צ חוזרים לחניון על מנת להכין את התיקים והציוד לקראת הקמפינג מחר ב – Lake O'Hara (כן, עוזבים את הקרוואן לטובת אוהל...). בזמן שאני מכין את הציוד, הילדים ישבו בחוץ על שולחן פיקניק ועשו עבודות יצירה. כשהם סיימו הסתכלתי על השולחן שהיה פעם בצבע חום, והנה הוא הפך ליצירת אמנות אחת גדולה בכל צבעי הקשת... המשימה הבאה שלהם אם כך היתה להחזיר את השולחן למצבו הקודם...
אורלי לא מרגישה טוב והרעיון של הקמפינג עם האוהל לא עושה לה הרבה מצב רוח. מצד שני, מדובר באחד המקומות היפים בעולם.
10/7 – השכמה מוקדמת ונסיעה לשמורת Yoho, שם נמצא Lake O'Hara. על מנת להגיע לאגם ולקמפינג יש להזמין חודשים רבים מראש מקום באוטובוס המיוחד, שרק לו מותר לנסוע את 11 הק"מ עד למקום. חונים בחנייה ומארגנים את התיקים והציוד ליציאה. בכל זאת מדובר בשני תיקים גדולים מאד וכבדים, אוהל, 3 שקי שינה, תיקי גב ועוד. כל אחד מעמיס ציוד ואנו צועדים לתחנת אוטובוס. נסיעה באוטובוס של 25 דקות מביאה אותנו עד לקמפינג. אין מה להגיד, קמפינג מסודר ויפיפייה, מאורגן למופת שרואים שחשבו שם על כל פרט לרווחת השוהים בו. אמנם אין מקלחות ואין מים חמים, אך יש מי שתייה בשפע (קפואים במיוחד בבוקר כשצריך לצחצח שיניים או כאשר צריך לשטוף כלים...), שני מבנים מקורים לבישול ולאכילה בתוכם קמין עצים, שולחנות פיקניק לרוב, ארונות לאחסון מזון (בכל זאת מדובר בסביבה בה חיים דובים רבים), שירותים, עצי מדורה לרוב (עם גרזן למי שרוצה להתאמץ קצת), ובשטח מפוזרים אתרים מסודרים לאוהלים בין עצי היער. בחרנו לנו אתר לאוהל מאלה שהיו זמינים (הקמפינג לרוב מלא החל מחודש יוני ויש להזמין מקום מספר חודשים רב מראש) והקמנו את האוהל. מכיוון שהיתה שעת צהרים, החלטנו לצאת לאגם אוהרה עצמו ולהקיף אותו בשביל קסום בתוך היער. מתלבשים טוב שכן מזג האוויר קר מאד וגשם יורד מדי פעם. לאחר הליכה של ק"מ אחד מגיעים לאגם אוהרה. אין לי מושג כיצד לתאר כאן במילים את מראה האגם, אך לא בכדי הוא זכה להיות אחד מהמקומות היפים ביותר בעולם !!! מדובר על אגם עם מי טורקיז צלולים, מוקף הרים מושלגים ומוזן ממפלי מים ונהרות הזורמים אליו מהקרחונים. מכל מקום מסביב לאגם נשקף נוף מדהים וצבע המים משתנה, כאשר ההרים עצמם משתקפים בתוך המים ויוצרים תמונת גלויה מושלמת. השביל המקיף את האגם מאד נעים וקליל, ולמרות שקר מאד וגשם מטפטף מדי פעם, החוויה היא נהדרת ואנו חשים התרוממות רוח מהמראה המופלא. מיותר לציין שגיא נפל 5 פעמים כאשר הקפנו את האגם. על שפת האגם שוכן מלון יוקרתי (800$ לילה לבקתה כולל פנסיון מלא של ארוחות גורמה) ולידו מעין "מקלט יום" למטיילים, בו ניתן לשתות תה או קפה חם או סתם חטיפים. אנו עוצרים לקפה ושתייה קרה, ומתיישבים ליד משפחה אחרת. השיחה קולחת ומתברר שמדובר במשפחה קנדית צרפתית מקוויבק במקור, שעבר לאלברטה בגלל האהבה להרים ולסקי. האב מורה למתמטיקה והאם מרצה לפיזיקה, והבת שלהם עובדת במלון הסמוך. מהר מאד אנו מתחברים והבת שלהם "תופסת פיקוד" על הילדים ומלמדת אותם משחק קלפים חדש, והם מלמדים אותה כיצד לשחק Cheat (וכל זה בשפת הסימנים ובקצת אנגלית של שני וקמת עזרה מאיתנו). מתברר שעובדי המלון הינם גם קבוצה של אמנים מוכשרים (בדומה למלונות באילת), והבת שלהם מעניקה לנו כרטיסים למופע של יום שבת בערב (כל שבת בערב הם מרימים מופע פרי עטם, חלקו שירים שכתבו, חלקו מערכונים וחלקו קטעי נגינה). אנו כמובן נענים להזמנה. חוזרים לקמפינג ומכינים את ארוחת הערב על הגזייה ותנור העצים, שכוללת עוף שאורלי הכינה יום קודם, ופסטה משודרגת עם רוטב מיוחד. בהחלט אוכל גורמה יחסית לתנאים. כמה משחקי טאקי ואנו מתיישבים מסביב למדורה עם שאר התיירים לפטפט.
בשמונה וחצי אנו יוצאים ברגל למלון וזוכים שם למופע חמוד ומצחיק (לא, לא היינו שותפים לאורחת הערב שם שכללה 6 מנות ובקבוקי יין...), וכמובן לחימום הפועל במלון. חזרה לקמפינג והכנה לשינה. מוציאים את שקי השינה והילדים קופצים פנימה. לי ולאורלי יש שלוש שמיכות צמר. על הרצפה יש לנו מזרונים מתנפחים, אך הבעייה היא שהאוויר שבהם הוא קר, ולכן שמיכה אחת צריכה לשמש לבידוד. ככל שעוברות השעות אנו מרגישים איך הטמפרטורה צונחת ומגיעה לאיזור אפס עד חמש מעלות. קר נורא ואנו לא מצליחים להירדם, רק שוכבים מכורבלים זה בתוך זה ומנסים לחשוב על הקמין בבית ביום חורף... לילה ללא שינה, ורק רועי, שנכנס כולו בתוך השק שינה, ישן שנת ישרים ולא מרגיש כלום.
11/7 - כשעולה השחר והשמש מתחילה להפציע, הטמפרטורה עולה לאט לאט ואנו מצליחים סוף סוף לתפוס תנומה קצרה, עדיין קפואים ולא מרגישים את כפות הרגליים. גיא קם חולה ומתחיל להקיא. ככל הנראה מדובר בהתייבשות מיום אתמול, שכן הוא לא שתה כמעט מים. התיישבנו איתו סביב המדורה והתחלנו להשקות אותו מים, תה ומרק לאט לאט. דיון קצר בינינו ואנו מחליטים כי לא נשארים לילה נוסף, גם בגלל גיא וגם בגלל הקור, למרות שגילינו בבוקר שיש בקמפינג מחסן קטן בו ניתן לקחת חופשי שקי שינה... ארוחת בוקר קלה, וגיא מתחיל להתאושש ונרדם בזרועותיה של אורלי. אני, שני ורועי יוצרים לבדנו לטרק מפרך יחסית של שמונה ק"מ, מתוכם חצי בעלייה, חלקה קשה. הטרק הוא לאגם Oesa, היושב למרגלות הקרחון. ההליכה מתחילה לכיוון אגם אוהרה, ומשם מתחילה עלייה קשה אל הצוק שמעל האגם. הנוף שנשקף מלמעלה עוצר נשימה ! כל אגם אוהרה עם מי הטורקיז שלו ממבט על. כל סיבוב מזמין תצפית שאי אפשר לסרב לה. המסלול ממשיך על מפולת סלעים ועובר לצד שלושה אגמים קטנטנים ויפים וסדרה של מפלים. קצב ההליכה מהיר (אנו צריכים לחזור לאוטובוס של 16:30) והילדים קצת מתקשים. לאחר קצת יותר משעה אנו גומאים את ארבעת הק"מ עד לאגם Oesa, ושם מתגלה חזיון נדיר עוצר נשימה – אגם קפוא למרגלות הקרחון, שרק רצועה צרה של מים תכולים מאפשרים לברווז בודד להחדיר ראשו למים הקפואים מדי פעם לתור אחר מזון. על סלע בודד עומדת מרמיטה (Marmot) ולידינו סנאי קטן עושה קולות של "תנו לי אוכל". ישבנו מהופנטים על שפת האגם ואז זרקנו אבנים על האגם לראות אם נצליח לשבור את הקרח.
הדרך חזרה עוברת בירידה מהר יחסית, ותוך שעתיים וחצי אנו מסיימים את כל הטרק וחוזרים לקמפינג. גיא עדיין ישן בזרועותיה של אורלי, ואני מחליף אותה כדי שהיא תוכל לזוז קצת... גיא מתעורר ומתחיל להתרוצץ בקמפינג כאילו לא היה לו כלום בבוקר. בארבע וחצי עולים על האוטובוס וחוזרים "הביתה". הבעייה היא שאין לנו חניון ללילה, ואנו מחליטים לנסוע נסיעה קצה למפלי Takakkaw לצפות בהם ולחפש שם חניון ללילה. בכביש הגישה למפלים אנו מוצאים חניון נחמד שיש בו מקום, ואז ממשיכים למפלים. הכביש הוא כביש הררי טיפוסי, רק שהוא מכיל שני סיבובים חדים מאד הדורשים תמרון הלוך חזור עם הקרוואן. מרחוק מתגלים המפלים האדירים הנופלים מגובה של 350 מטר. מכיוון שזו גם שעת שקיעה השמש מאירה את אדי המים ויוצרת קשת על המפל.מסלול קצר מוביל למרגלות המפל. שאון המים המכים בסלעים מגובה רב מחריש אוזניים ואדי המים הקרים מכסים את כל איזור המפל. חוזרים לחניון לארוחת ערב ולמקלחות חמות לאחר הלילה הקפוא.
12/7 – נסיעה קצרה ל – Lake Louise, הרשמה לחניון הלילה וממשיכים לאגם עצמו. קצת קשה למצוא חנייה לקרוואן בגודל שלנו, ואנו מסתובבים במשך עשרים דקות במגרשי החנייה. לבסוף עם קצת מזל מתפנות שתי חניות צמודות אחת מאחורי השנייה, שמאפשרות מקום לקרוואן, ועם קצת תמרון ועזרה של אורלי בכיוון, נכנסים לחנייה ומתכוננים ליציאה לאגם. ואז בדיוק מתחיל מבול שוטף במשך שעה וחצי. המזל היה שהיינו בקרוואן ולא בחוץ, כך שיכולנו להעביר את הזמן במשחק טאקי עד שהגשם נפסק. האגם שמימיו בצבע תכלת ירוק פשוט מקסים. למרגלותיו נמצא אחד מהמלונות היקרים בקנדה (מלון פיירמונט), שנבנה בשנת 1880 (או משהו כזה) כצריף עץ, וב – 1930 נבנה מחדש כמלון מודרני כפי שהוא נראה היום (והוא נראה בהחלט וב...). מסלול של 2 ק"מ מביא אותנו לצידו השני של האגם, שם אנו רואים מטפסי צוקים בפעולה. השמש קצת מציצה מבעד לעננים, אך עדיין קר מאד ואנו ממהרים חזרה לקרוואן. חוזרים לחניון להתמקם ללילה, ועל מנת לזכות במקלחת חמה מתברר שיש לצעוד מרחק לא קטן עד המקלחות.
ארוחת הערב כוללת עוף עם פסטה וטורטליני, ברוטב חלב קוקוס – איזה סיום של יום...
13/7 – התארגנות מהירה בבוקר על מנת להגיע מוקדם לחנייה שליד האגם, ואכן בסביבות השעה 10:00 החנייה פנויה ואין בעייה למצוא מקום לקרוואן שלנו. אנו יוצאים היום למסלול בן 8 ק"מ שכולו ביער, עם עלייה של כ – 385 מטר לאגם Agnes. בדרך מתגלה אגם לואיז היפיפייה מבעד לקרחת עצים במלוא הדרו, וצבעו התכול בוהק למרחוק. המסלול כולו בעלייה עד אגם Mirror , שבמי הטורקיז הצלולים שלו משתקפים ההרים מעל. משם עוד עלייה עד לבית התה שלגדות אגם Agnes. מכיוון שאנו הגענו לגובה מאד גבוה, שלג קל מתחיל לרדת ואנו נהנים לעמוד בין הפתיתים שעפים באוויר (טוב, עד גבול מסויים...). קר מאד ואנו בורחים פנימה לבית התה המחומם, שם ניתן לבחור אחד מתוך 150 טעמים וסוגים שונים של תה לצד פרוסת עוגה, חוויה בהחלט מרעננת לאחר העלייה הארוכה והקור העז. את הירידה אנו עושים במהירות, במיוחד לאור העובדה שגיא החליט שהוא מטוס... איך שהגענו חזרה לקרוואן מזג האוויר השתנה וגשם החל לרדת. אנו חוזרים מוקדם לחניון על מנת להעביר ערב רגוע.
14/7 – יוצאים היום לכיוון ג'אספר על אחד הכבישים היפים ביותר בעולם. כביש 93 עובר בין שרשרת הרי הרוקי המושלגים, שלאורכו תצפיות נהדרות על קרחוני העד ועל האגמים עם הצבע הכחול המיוחד. עוצרים לתצפית ב – Bow Summit על קרחון פיטר ועל האגם פייטו תחתיו. מדובר על הנקודה הגבוהה ביותר לאורך הכביש (2069 מטר), ואין ספק שהמראה שמתגלה הן של הקרחון והן של האגם הינו עוצר נשימה. ממשיכים בכביש 93 עוד כ – 80 ק"מ עד לנקודה בה מתחיל המסלול Parker Ridge. גם כאן מדובר על מסלול שרובו בעלייה (250 מטר בסה"כ) באורך של כ – 5 ק"מ. במהלך הטיפוס חוצים לא מעט שלוגיות, ולקראת סיום העלייה נתקלים במרבדים של שלג, שמאפשר לנו להיכנס למלחמת כדורי שלג עקובה מרטיבות... מכאן הולכים במישור עד שקרחון ססקצ'ואן מתגלה מהעבר השני של האוכף. מדובר בקרחון ענק שבסופו אגם כחול קפוא. קר מאד למעלה עקב הרוח, רק שלמזלנו השמש מחממת אותנו טיפה. האוזן שלי קפואה עקב פגיעה ישירה של כדור שלג, ואנו "נסוגים" חזרה למטה לאחר ש"ספגנו" את הנוף המדהים למעלה. בהמשך הדרך אנו עוצרים לצלם גם את קרחון קולומביה, שאליו ניתן להגיע באוטובוס מיוחד הנוסע על הקרח. עוד שעה וחצי נסיעה לערך ואנו מגיעים לג'אספר ומתמקמים בחניון הלילה. לסיכום, אכן מדובר באחד הכבישים היפים ביותר, ולכל אורכו, לכל צד שמסתכלים, מתגלה מראה אחר של הרי הרוקי האדירים ששלג מכסה את פסגתם, ולצד הכביש פזורים אגמים יפיפיים.
15/7 – נסיעה לאגם Maligne. רובה של הדרך זרועה בשאריות של שלג משני צידי הכביש. האגם עצמו גדול מאד ויפה, ואנו מחליטים לשכור סירת משוטים לשעה קלה, לשיט מענג עם תצפית מרהיבה על ההרים המושלגים ממול.. אני חותר בכיוון אחד כאשר שני ורועי יושבים ונהנים. את החתירה חזרה אני משאיר לשני ורועי ביחד. הבעייה היא שבמקום לשוט בקו ישר אנו שטים בזיגזג, ולעיתים גם מסתובבים סביב עצמנו... ממש לפני שאנו מחזירים את הסירה מתחיל לרדת גשם. חוזרים לקרוואן ואני ואורלי יוצאים לטיול קצר סביב האגם. בדרך חזרה מאגם מליגן לג'אספר אנו רואים שיירת מכוניות לצד הדרך. כמובן שעוצרים גם כן, ומטרים ספורים מהכביש מתגלים שני איילי צפון (קאריבו), אחד זכר ואחד נקבה. לזכר קרניים ענקיות וגם לנקבה לא חסר... למרות האזהרה לשמור מרחק של 30 מטרים לפחות, כולם עומדים במרחק מטרים ספורים ומצלמים. בהחלט מחזה נדיר ויפה. חוזרים מוקדם לחניון ובערב המאוחר הולכים לשמוע הרצאה בחניון (כל יום ישנה הרצאה בחניונים על נושא אחר ע"י הצוות של הפארק) על אסטרונומיה, המשולבת בהתבוננות מבעד לטלסקופים בגרמי השמיים, והתנסות במכשירי GPS מיוחדים הנותנים מידע על כל כוכב שמכוונים את המכשיר אליו. לקראת סוף ההרצאה מגיע עדר של Elks לאמפי ומושך את תשומת הלב. כנראה שה – Elks מרגישים בבית בחניון, שכן הם מסתובבים חופשי כאן ללא כל פחד.
16/7 – מתחילים את היום בג'אספר עם כביסה וגלישה ומענה למיילים. בצהריים ממשיכים לאגם Pyramid הקרוי כך על שם ההר בצורת פירמידה שמזדקר לצידו. אנו יוצרים מהחנייה על גדות האגם למסלול מעגלי במעלה ההר, לתצפית על העיירה ועל האגמים. עלייה ממושכת ואנו מגיעים לקרחת יער בקצה ההר, שם מתגלה מראה נהדר של כל העמק. בדרך חזרה לג'אספר עוד עוצרים לתקן את האופניים ולקנות מצרכים ללזניה של יום שישי. פותחים בקבוק יין טוב עם הלזניה המוצלחת (אילתור של אורלי) ומסיימים את היום במשחק טאקי.
המשכנו לבית הסוהר ההיסטורי שבו שכנו מספר אסירים מפורסמים. ניתן אפילו להיכנס לתאים עצמם, ובתא אחד אפילו ניתן להיסגר, שכן האחראי במקום מפעיל את הדלת החשמלית. הצעתי לרועי להצטלם בפנים כאשר הדלת סגורה. צריך היה לראות את הפנים של רועי כאשר הדלת החלה להיסגר. אם להיות גלוי, לרגע אחד גם בי התעורר חשש שמא הדלת תחליט שלא להיפתח... אני מעדיף את המיטה בקרוואן מאשר את המיטה הצרה בתא הקטן... בעיירה עוד מספר מוזיאונים (הכל עם אותו כרטיס) שניתן לסייר בהם, כמו ה – Montana Frontier המכיל תצוגה של רובים, אקדחים, תלבושות של קאובויים ואינדיאנים, מסבאה של פעם ועוד.
מ – Deer Lodge יצאנו לכיוון שמורת Glacier, מרחק של 4 וחצי שעות נסיעה. לחניון הגענו כבר בשעות הערב. החניון ממקום בתוך היער ואנו נמצאים בין העצים נושמים אוויר נקי. מול האוטו עוד הספקנו לראות ארנב המביט בנו ארוכות. עוד הספקנו לעשות על האש לפני שהחשיך לגמרי.
4/7 – היום מוקדש לשמורת Glacier לטיול על הדרך הידועה בשם Going to the sun. החנינו את הקרוואן ב – Apgar ולקחנו את ה – shuttle החופשי לכיוון Logan Pass. כמובן שמשפחת רוטנברג התארגנה לעלייה לגבהים, ולכולם היו סווצ'רים... מיותר לציין מה קרה כשהגענו ל – pass בגובה של מעל 2000 מטר. הקור היה בלתי נסבל עם טמפרטורה של כאפס מעלות. מסביב הכל מושלג והרוח עושה שמות בפנים. רצנו אל מרכז המבקרים להתחמם שם מול אח העצים. מרבית האנשים שהגיעו לכאן היו מצוידים במעילים, כפפות וכובעי צמר, אך בכל זאת לא הרגשנו פראיירים לגמרי אחרי שלידינו נעמדה בחורה אמריקאית בכפכפים, חולצת טריקו ומכנסיים קצרים ו...עור ברווז. בלית ברירה ויתרנו על הטרק שתכננו מנקודה זו, והחלטנו להמשיך לצד השני של הדרך עם ה – shuttle. עצרנו ב – St Marry Falls על מנת לעשות שם מסלול קצר. גשם החל לטפטף ואנו התלבטנו מה לעשות, אך מכיוון שה – shuttle כבר המשיך לדרכו, יצאנו בכל זאת למסלול שהיה מקסים, רק חבל שהגשם שהתגבר הציק לאור הקור ששרר באיזור. השלמנו את המסלול במהירות ועלינו חזרה לכביש על מנת לחכות ל – shuttle שייקח אותנו חזרה ל – Logan Pass. כמעט חצי שעה חיכינו בגשם מתחת לאיזה עץ. רטובים הגענו חזרה לקור העז של Logan Pass על מנת לתפוס את ה – shuttle הבא חזרה לנקודת המוצא ב – Apgar. מכיוון שהמיניבוס הראשון היה מלא, רצנו שוב למרכז המבקרים להתחמם, תוך שאנו צופים לעבר הכביש לראות מתי מגיע המיניבוס הבא. איך שהגיע המיניבוס כעבור כעשר דקות, רצנו אליו על מנת לתפוס מקום "ולברוח" מהקור חודר העצמות הזה. מקלחת חמה בחניון החזירה את השפיות, ועוד עשיתי לאחר מכן ניסיון אמיץ להעמיד מנגל בגשם על מנת להכין סטייקים...
5/7 – גם הבוקר הזה מזג האוויר לא האיר לנו פנים והיה קודר, קריר ורטוב... בכל זאת לקחנו את ה – shuttle עד לנקודה Avalanche Creek, על מנת לצאת ל מסלול לאגם Avalanche Lake.
המסלול מתחיל בשביל קליל ויפיפייה הנקרא Trail of the Cedars, או בתרגום חופשי "מסלול עצי הארזים", שכשמו כן הוא עובר ביער עבות של עצי ארז, ירוק עד ונחלים זורמים בו בשצף קצף עקב הפשרת השלגים. מאמצע מסלול מעגלי זה יוצא המסלול לאגם באורך 3.5 ק"מ, גם הוא כולו בתוך היער העבות, שמדי פעם מצליחות קרני השמש (טוב, אם היו...) לחדור מבעד לעלווה. כמובן שתוך חמש דקות התחיל גם גשם לרדת, ואנו שלבושים במיטב בגדינו החמים... נטולי מעילי גשם, סופגים את הטיפות היורדות מענפי העצים. המסלול כמעט כולו בעלייה (לא קשה מדי), מה שגורם לאורלי ושני להכריז (אחרי שכבר עברנו את רוב הדרך...) כי הן מיצו את המסלול וניתן לחזור חזרה. המזל הוא שמטיילים שחזרו מהאגם אמרו להן שיש עוד 10 דקות הליכה, וכך הצלחתי לשכנע אותן להמשיך (אגב, גיא הקטן לא התלונן כלל, הוא פשוט רץ את רוב הדרך בין השלוליות, וכך הוא גם נראה בסוף המסלול מכוסה בוץ...). ממש איך כשהתקרבנו לשפת האגם, חצה את השביל צבי בוגר ופשוט התהלך לידינו באין מפריע, כאילו אנו חלק מהמשפחה שלו... מבין העצים התגלה בבת אחת מראה משגע של אגם טורקיז, מוקף הרים מושלגים ומפלי מים ארוכים ארוכים זורמים אליו. למעשה אגם זה מהווה את המקור לנהר הזורם לאורך כל המסלול, והאגם, בהתאם לשמו, ניזון מהפשרת השלגים וממפולות. ישבנו על שפת האגם בולעים את הנוף (וגם בולעים תפוחי עץ וחטיפי אנרגיה). אפילו הגשם פינה עצמו והשמש יצאה מבעד לעננים מאירה בקרניים חמימות את האגם ואת ההרים המושלגים (טוב, ואותנו כמובן...), ומאפשרת לצלם מספר תמונות טובות של המקום הקסום הזה.
הדרך חזרה היתה מהירה הרבה יותר, ולמרות שגם בדרך חזרה החל לטפטף גשם, זה לא הפריע להתקדמות ודי מהר חזרנו לנקודת המוצא, תוך שירה אדירה של "אל המעיין" ועוד כמה שירים שמוטב שלא אזכיר אותם כאן...
נסענו לעיירה Hungry Horse להצטייד וחזרנו לחניון לאורחת ערב של ספגטי בולונז מעשה ידיה של אורלי, ומלון לקינוח מעשה ידי...
מחר עוזבים את השמורה וחוצים את הגבול לקנדה על מנת להגיע לאגמי Waterton.
6/7 – יצאנו בבוקר לכיוון קנדה, עם עצירה בצד המזרחי של שמורת Glacier האזור Many Glaciers. זו נסיעה של כ – 20 ק"מ לתוך השמורה מהצד המזרחי. האזור כרגיל מדהים ולאורך הדרך תצפיות טובות על ההרים המושלגים והאגמים. מכאן זו נסיעה קצרה יחסית לגבול הקנדי, ותוך כשעה אנו מגיעים למעבר הגבול. המעבר בין המדינות מהיר, רק שאנו מתבקשים להשאיר בגבול את כל עצי המדורה שקנינו, שכן אסור להעביר עצים ממדינה למדינה (לפחות בחצייה חזרה נדע לארגן יום קודם מדורה גדולה...). את אגמי Waterton רואים כבר מהכביש מלמעלה, ודי מהר אנו מגיעים לחניון שלנו בשמורה, שמתברר כחניון מקסים, מוקף הרים ענקיים ושוכן על גדות האגם הענק, בפאתי העיירה החמודה Waterton Townsite. כבר בדרך לחניון אנו רואים כי האיילים הינם שוכני קבע בעיירה ובחניון, והם מסתובבים חופשי בין הבתים ובין הקרוואנים. אני מתחבר במהירות למים, חשמל וביוב, ועולה על האופניים על מנת לצאת לסיור באזור. הגעתי לשביל שעולה לכיוון ההר מעל האגמים, והחלטתי שסוף סוף אפשר לצאת לסינגל קצת יותר רציני. הטיפוס אכן לא קל, אך לאחר כשלושה ק"מ אני מגיע לתצפית מדהימה על האגמים. רק ששכחתי לקחת מצלמה עימי, ואי לכך אני אומר לעצמי שאצטרך שוב (טוב, זה לא בדיוק עונש...) להגיע לכאן. בערב אנו יוצאים כולם לחפש בית קפה בעיירה על מנת לסגור את היום עם איזו חתיכת פאי תפוחים.
7/7 – היום אנו נוסעים לעשות את המסלול הקצר של הקניון האדום (Red Rock Canyon) בקרבת האגמים. לא סיפרו לנו כי אסור לחנות שם ולכן אנו עושים את הדרך הלוך חזור לחינם, ואז תופסים בעיירה את ההסעה החופשית לקניון. הליכה קצרצרה לאורך הקניון האדום מזמנת מראות יפים של סלע אדום בנקיק צר בו זורם בעוצמה הנחל. אנו ממשיכים לעוד מסלול בצד השני לכיוון מפלי Blackiston, מסלול נוח ויפה בתוך היער.
הבעייה מתחילה כאשר חוזרים לנקודת המוצא ומחכים להסעה. אנו לא היחידים שם, ומתברר שההסעה לא מגיעה בדיוק כל חצי שעה, וכי ישנם שם אנשים המחכים כבר שעתיים... ואכן לאחר כשעתיים מגיע אוטובוס קטן וואן לאסוף אותנו ואת שאר המטיילים במקום. מה שמפתיע הוא שרק אנחנו מתלוננים וזועמים על כך שחיכינו כל כך הרבה זמן...
בחזרה בעיירה אנו שוכרים אופניים משפחתיות, וכולם עולים עליהן כאשר אני נוהג את הקרוואן לפניהם כלאחר כבוד לחניון. הילדים עושים סיבובים בחניון עם האופניים ודואגים להבהיר בצעקותיהם לכל באי החניון שהם מבסוטים עד הגג. אחרי שמחזירים את האופניים אני לוקח את האופניים שלי ויוצא שוב לסיבוב בהרים, הפעם חמוש במצלמה, לתפוס צילומים של האגמים מלמעלה לקראת שקיעה.
8/7 – אנו מחליטים לשנות מעט תוכניות ולנסוע לשמורת Banff דרך העיר הגדולה Calgary, שכן צריך לקנות לכולם מעילים. במרכז קניות גדול אנו מוצאים את חנות Atmosphere ורוכשים שם מעילים טובים. הבעייה היא שבחנות זו יש מעילים רק למבוגרים, ולכן יש לקפוץ לעוד חנות בשביל מעילים לילדים, ובדרך גם צריך להצטייד במזון, כך שהיום כולו הופך ליום של קניות. רק בשבע בערב אנו יוצאים לכיוון Banff, לאחר סיבובים עם קרוואן באורך של כ – 9.5 מטר ברחובות העמוסים של ה - downtown של קלגרי...
9/7 – יום נינוח. נוסעים עם הרכב לתחנת הרכבל על מנת לעלות עימו לגובה של כ – 2300 מטר. העלייה ברכבל מרגשת את הילדים ששומרים עלינו שלא נוציא ידיים מחוץ לחלון (רק בשביל לצלם...) או את האף החוצה לנשום את האוויר. מראש ההר רואים את כל העמק ואת העיירה, וכמובן תצפית פנוראמית של כל ההרים המושלגים מסביב. טיפוס רגלי קצר לשפיץ נוסף ואנו מוקפים בנופים נהדרים לכל הכיוונים. היום גם בהיר ושמשי, כך שזכינו לראות למרחוק.
מהרכבל אנו קופצים למעיינות החמים. מדובר על בריכה לכל דבר, שאוגרים אליה מי מעיין בטמפרטורה של 39 מעלות. אמנם זה היה יותר מתאים ליום גשום, אך עדיין מדובר בחוויה נעימה לגוף ולנפש. בצהריים חוזרים לעיירה לעשות כביסה. יש שם מרכז קניות גדול בו נמצאת המכבסה, שבקומה התחתונה שלו ישנן מסעדות לרוב, מה שעושה לנו חשק לאוכל סיני. אחה"צ חוזרים לחניון על מנת להכין את התיקים והציוד לקראת הקמפינג מחר ב – Lake O'Hara (כן, עוזבים את הקרוואן לטובת אוהל...). בזמן שאני מכין את הציוד, הילדים ישבו בחוץ על שולחן פיקניק ועשו עבודות יצירה. כשהם סיימו הסתכלתי על השולחן שהיה פעם בצבע חום, והנה הוא הפך ליצירת אמנות אחת גדולה בכל צבעי הקשת... המשימה הבאה שלהם אם כך היתה להחזיר את השולחן למצבו הקודם...
אורלי לא מרגישה טוב והרעיון של הקמפינג עם האוהל לא עושה לה הרבה מצב רוח. מצד שני, מדובר באחד המקומות היפים בעולם.
10/7 – השכמה מוקדמת ונסיעה לשמורת Yoho, שם נמצא Lake O'Hara. על מנת להגיע לאגם ולקמפינג יש להזמין חודשים רבים מראש מקום באוטובוס המיוחד, שרק לו מותר לנסוע את 11 הק"מ עד למקום. חונים בחנייה ומארגנים את התיקים והציוד ליציאה. בכל זאת מדובר בשני תיקים גדולים מאד וכבדים, אוהל, 3 שקי שינה, תיקי גב ועוד. כל אחד מעמיס ציוד ואנו צועדים לתחנת אוטובוס. נסיעה באוטובוס של 25 דקות מביאה אותנו עד לקמפינג. אין מה להגיד, קמפינג מסודר ויפיפייה, מאורגן למופת שרואים שחשבו שם על כל פרט לרווחת השוהים בו. אמנם אין מקלחות ואין מים חמים, אך יש מי שתייה בשפע (קפואים במיוחד בבוקר כשצריך לצחצח שיניים או כאשר צריך לשטוף כלים...), שני מבנים מקורים לבישול ולאכילה בתוכם קמין עצים, שולחנות פיקניק לרוב, ארונות לאחסון מזון (בכל זאת מדובר בסביבה בה חיים דובים רבים), שירותים, עצי מדורה לרוב (עם גרזן למי שרוצה להתאמץ קצת), ובשטח מפוזרים אתרים מסודרים לאוהלים בין עצי היער. בחרנו לנו אתר לאוהל מאלה שהיו זמינים (הקמפינג לרוב מלא החל מחודש יוני ויש להזמין מקום מספר חודשים רב מראש) והקמנו את האוהל. מכיוון שהיתה שעת צהרים, החלטנו לצאת לאגם אוהרה עצמו ולהקיף אותו בשביל קסום בתוך היער. מתלבשים טוב שכן מזג האוויר קר מאד וגשם יורד מדי פעם. לאחר הליכה של ק"מ אחד מגיעים לאגם אוהרה. אין לי מושג כיצד לתאר כאן במילים את מראה האגם, אך לא בכדי הוא זכה להיות אחד מהמקומות היפים ביותר בעולם !!! מדובר על אגם עם מי טורקיז צלולים, מוקף הרים מושלגים ומוזן ממפלי מים ונהרות הזורמים אליו מהקרחונים. מכל מקום מסביב לאגם נשקף נוף מדהים וצבע המים משתנה, כאשר ההרים עצמם משתקפים בתוך המים ויוצרים תמונת גלויה מושלמת. השביל המקיף את האגם מאד נעים וקליל, ולמרות שקר מאד וגשם מטפטף מדי פעם, החוויה היא נהדרת ואנו חשים התרוממות רוח מהמראה המופלא. מיותר לציין שגיא נפל 5 פעמים כאשר הקפנו את האגם. על שפת האגם שוכן מלון יוקרתי (800$ לילה לבקתה כולל פנסיון מלא של ארוחות גורמה) ולידו מעין "מקלט יום" למטיילים, בו ניתן לשתות תה או קפה חם או סתם חטיפים. אנו עוצרים לקפה ושתייה קרה, ומתיישבים ליד משפחה אחרת. השיחה קולחת ומתברר שמדובר במשפחה קנדית צרפתית מקוויבק במקור, שעבר לאלברטה בגלל האהבה להרים ולסקי. האב מורה למתמטיקה והאם מרצה לפיזיקה, והבת שלהם עובדת במלון הסמוך. מהר מאד אנו מתחברים והבת שלהם "תופסת פיקוד" על הילדים ומלמדת אותם משחק קלפים חדש, והם מלמדים אותה כיצד לשחק Cheat (וכל זה בשפת הסימנים ובקצת אנגלית של שני וקמת עזרה מאיתנו). מתברר שעובדי המלון הינם גם קבוצה של אמנים מוכשרים (בדומה למלונות באילת), והבת שלהם מעניקה לנו כרטיסים למופע של יום שבת בערב (כל שבת בערב הם מרימים מופע פרי עטם, חלקו שירים שכתבו, חלקו מערכונים וחלקו קטעי נגינה). אנו כמובן נענים להזמנה. חוזרים לקמפינג ומכינים את ארוחת הערב על הגזייה ותנור העצים, שכוללת עוף שאורלי הכינה יום קודם, ופסטה משודרגת עם רוטב מיוחד. בהחלט אוכל גורמה יחסית לתנאים. כמה משחקי טאקי ואנו מתיישבים מסביב למדורה עם שאר התיירים לפטפט.
בשמונה וחצי אנו יוצאים ברגל למלון וזוכים שם למופע חמוד ומצחיק (לא, לא היינו שותפים לאורחת הערב שם שכללה 6 מנות ובקבוקי יין...), וכמובן לחימום הפועל במלון. חזרה לקמפינג והכנה לשינה. מוציאים את שקי השינה והילדים קופצים פנימה. לי ולאורלי יש שלוש שמיכות צמר. על הרצפה יש לנו מזרונים מתנפחים, אך הבעייה היא שהאוויר שבהם הוא קר, ולכן שמיכה אחת צריכה לשמש לבידוד. ככל שעוברות השעות אנו מרגישים איך הטמפרטורה צונחת ומגיעה לאיזור אפס עד חמש מעלות. קר נורא ואנו לא מצליחים להירדם, רק שוכבים מכורבלים זה בתוך זה ומנסים לחשוב על הקמין בבית ביום חורף... לילה ללא שינה, ורק רועי, שנכנס כולו בתוך השק שינה, ישן שנת ישרים ולא מרגיש כלום.
11/7 - כשעולה השחר והשמש מתחילה להפציע, הטמפרטורה עולה לאט לאט ואנו מצליחים סוף סוף לתפוס תנומה קצרה, עדיין קפואים ולא מרגישים את כפות הרגליים. גיא קם חולה ומתחיל להקיא. ככל הנראה מדובר בהתייבשות מיום אתמול, שכן הוא לא שתה כמעט מים. התיישבנו איתו סביב המדורה והתחלנו להשקות אותו מים, תה ומרק לאט לאט. דיון קצר בינינו ואנו מחליטים כי לא נשארים לילה נוסף, גם בגלל גיא וגם בגלל הקור, למרות שגילינו בבוקר שיש בקמפינג מחסן קטן בו ניתן לקחת חופשי שקי שינה... ארוחת בוקר קלה, וגיא מתחיל להתאושש ונרדם בזרועותיה של אורלי. אני, שני ורועי יוצרים לבדנו לטרק מפרך יחסית של שמונה ק"מ, מתוכם חצי בעלייה, חלקה קשה. הטרק הוא לאגם Oesa, היושב למרגלות הקרחון. ההליכה מתחילה לכיוון אגם אוהרה, ומשם מתחילה עלייה קשה אל הצוק שמעל האגם. הנוף שנשקף מלמעלה עוצר נשימה ! כל אגם אוהרה עם מי הטורקיז שלו ממבט על. כל סיבוב מזמין תצפית שאי אפשר לסרב לה. המסלול ממשיך על מפולת סלעים ועובר לצד שלושה אגמים קטנטנים ויפים וסדרה של מפלים. קצב ההליכה מהיר (אנו צריכים לחזור לאוטובוס של 16:30) והילדים קצת מתקשים. לאחר קצת יותר משעה אנו גומאים את ארבעת הק"מ עד לאגם Oesa, ושם מתגלה חזיון נדיר עוצר נשימה – אגם קפוא למרגלות הקרחון, שרק רצועה צרה של מים תכולים מאפשרים לברווז בודד להחדיר ראשו למים הקפואים מדי פעם לתור אחר מזון. על סלע בודד עומדת מרמיטה (Marmot) ולידינו סנאי קטן עושה קולות של "תנו לי אוכל". ישבנו מהופנטים על שפת האגם ואז זרקנו אבנים על האגם לראות אם נצליח לשבור את הקרח.
הדרך חזרה עוברת בירידה מהר יחסית, ותוך שעתיים וחצי אנו מסיימים את כל הטרק וחוזרים לקמפינג. גיא עדיין ישן בזרועותיה של אורלי, ואני מחליף אותה כדי שהיא תוכל לזוז קצת... גיא מתעורר ומתחיל להתרוצץ בקמפינג כאילו לא היה לו כלום בבוקר. בארבע וחצי עולים על האוטובוס וחוזרים "הביתה". הבעייה היא שאין לנו חניון ללילה, ואנו מחליטים לנסוע נסיעה קצה למפלי Takakkaw לצפות בהם ולחפש שם חניון ללילה. בכביש הגישה למפלים אנו מוצאים חניון נחמד שיש בו מקום, ואז ממשיכים למפלים. הכביש הוא כביש הררי טיפוסי, רק שהוא מכיל שני סיבובים חדים מאד הדורשים תמרון הלוך חזור עם הקרוואן. מרחוק מתגלים המפלים האדירים הנופלים מגובה של 350 מטר. מכיוון שזו גם שעת שקיעה השמש מאירה את אדי המים ויוצרת קשת על המפל.מסלול קצר מוביל למרגלות המפל. שאון המים המכים בסלעים מגובה רב מחריש אוזניים ואדי המים הקרים מכסים את כל איזור המפל. חוזרים לחניון לארוחת ערב ולמקלחות חמות לאחר הלילה הקפוא.
12/7 – נסיעה קצרה ל – Lake Louise, הרשמה לחניון הלילה וממשיכים לאגם עצמו. קצת קשה למצוא חנייה לקרוואן בגודל שלנו, ואנו מסתובבים במשך עשרים דקות במגרשי החנייה. לבסוף עם קצת מזל מתפנות שתי חניות צמודות אחת מאחורי השנייה, שמאפשרות מקום לקרוואן, ועם קצת תמרון ועזרה של אורלי בכיוון, נכנסים לחנייה ומתכוננים ליציאה לאגם. ואז בדיוק מתחיל מבול שוטף במשך שעה וחצי. המזל היה שהיינו בקרוואן ולא בחוץ, כך שיכולנו להעביר את הזמן במשחק טאקי עד שהגשם נפסק. האגם שמימיו בצבע תכלת ירוק פשוט מקסים. למרגלותיו נמצא אחד מהמלונות היקרים בקנדה (מלון פיירמונט), שנבנה בשנת 1880 (או משהו כזה) כצריף עץ, וב – 1930 נבנה מחדש כמלון מודרני כפי שהוא נראה היום (והוא נראה בהחלט וב...). מסלול של 2 ק"מ מביא אותנו לצידו השני של האגם, שם אנו רואים מטפסי צוקים בפעולה. השמש קצת מציצה מבעד לעננים, אך עדיין קר מאד ואנו ממהרים חזרה לקרוואן. חוזרים לחניון להתמקם ללילה, ועל מנת לזכות במקלחת חמה מתברר שיש לצעוד מרחק לא קטן עד המקלחות.
ארוחת הערב כוללת עוף עם פסטה וטורטליני, ברוטב חלב קוקוס – איזה סיום של יום...
13/7 – התארגנות מהירה בבוקר על מנת להגיע מוקדם לחנייה שליד האגם, ואכן בסביבות השעה 10:00 החנייה פנויה ואין בעייה למצוא מקום לקרוואן שלנו. אנו יוצאים היום למסלול בן 8 ק"מ שכולו ביער, עם עלייה של כ – 385 מטר לאגם Agnes. בדרך מתגלה אגם לואיז היפיפייה מבעד לקרחת עצים במלוא הדרו, וצבעו התכול בוהק למרחוק. המסלול כולו בעלייה עד אגם Mirror , שבמי הטורקיז הצלולים שלו משתקפים ההרים מעל. משם עוד עלייה עד לבית התה שלגדות אגם Agnes. מכיוון שאנו הגענו לגובה מאד גבוה, שלג קל מתחיל לרדת ואנו נהנים לעמוד בין הפתיתים שעפים באוויר (טוב, עד גבול מסויים...). קר מאד ואנו בורחים פנימה לבית התה המחומם, שם ניתן לבחור אחד מתוך 150 טעמים וסוגים שונים של תה לצד פרוסת עוגה, חוויה בהחלט מרעננת לאחר העלייה הארוכה והקור העז. את הירידה אנו עושים במהירות, במיוחד לאור העובדה שגיא החליט שהוא מטוס... איך שהגענו חזרה לקרוואן מזג האוויר השתנה וגשם החל לרדת. אנו חוזרים מוקדם לחניון על מנת להעביר ערב רגוע.
14/7 – יוצאים היום לכיוון ג'אספר על אחד הכבישים היפים ביותר בעולם. כביש 93 עובר בין שרשרת הרי הרוקי המושלגים, שלאורכו תצפיות נהדרות על קרחוני העד ועל האגמים עם הצבע הכחול המיוחד. עוצרים לתצפית ב – Bow Summit על קרחון פיטר ועל האגם פייטו תחתיו. מדובר על הנקודה הגבוהה ביותר לאורך הכביש (2069 מטר), ואין ספק שהמראה שמתגלה הן של הקרחון והן של האגם הינו עוצר נשימה. ממשיכים בכביש 93 עוד כ – 80 ק"מ עד לנקודה בה מתחיל המסלול Parker Ridge. גם כאן מדובר על מסלול שרובו בעלייה (250 מטר בסה"כ) באורך של כ – 5 ק"מ. במהלך הטיפוס חוצים לא מעט שלוגיות, ולקראת סיום העלייה נתקלים במרבדים של שלג, שמאפשר לנו להיכנס למלחמת כדורי שלג עקובה מרטיבות... מכאן הולכים במישור עד שקרחון ססקצ'ואן מתגלה מהעבר השני של האוכף. מדובר בקרחון ענק שבסופו אגם כחול קפוא. קר מאד למעלה עקב הרוח, רק שלמזלנו השמש מחממת אותנו טיפה. האוזן שלי קפואה עקב פגיעה ישירה של כדור שלג, ואנו "נסוגים" חזרה למטה לאחר ש"ספגנו" את הנוף המדהים למעלה. בהמשך הדרך אנו עוצרים לצלם גם את קרחון קולומביה, שאליו ניתן להגיע באוטובוס מיוחד הנוסע על הקרח. עוד שעה וחצי נסיעה לערך ואנו מגיעים לג'אספר ומתמקמים בחניון הלילה. לסיכום, אכן מדובר באחד הכבישים היפים ביותר, ולכל אורכו, לכל צד שמסתכלים, מתגלה מראה אחר של הרי הרוקי האדירים ששלג מכסה את פסגתם, ולצד הכביש פזורים אגמים יפיפיים.
15/7 – נסיעה לאגם Maligne. רובה של הדרך זרועה בשאריות של שלג משני צידי הכביש. האגם עצמו גדול מאד ויפה, ואנו מחליטים לשכור סירת משוטים לשעה קלה, לשיט מענג עם תצפית מרהיבה על ההרים המושלגים ממול.. אני חותר בכיוון אחד כאשר שני ורועי יושבים ונהנים. את החתירה חזרה אני משאיר לשני ורועי ביחד. הבעייה היא שבמקום לשוט בקו ישר אנו שטים בזיגזג, ולעיתים גם מסתובבים סביב עצמנו... ממש לפני שאנו מחזירים את הסירה מתחיל לרדת גשם. חוזרים לקרוואן ואני ואורלי יוצאים לטיול קצר סביב האגם. בדרך חזרה מאגם מליגן לג'אספר אנו רואים שיירת מכוניות לצד הדרך. כמובן שעוצרים גם כן, ומטרים ספורים מהכביש מתגלים שני איילי צפון (קאריבו), אחד זכר ואחד נקבה. לזכר קרניים ענקיות וגם לנקבה לא חסר... למרות האזהרה לשמור מרחק של 30 מטרים לפחות, כולם עומדים במרחק מטרים ספורים ומצלמים. בהחלט מחזה נדיר ויפה. חוזרים מוקדם לחניון ובערב המאוחר הולכים לשמוע הרצאה בחניון (כל יום ישנה הרצאה בחניונים על נושא אחר ע"י הצוות של הפארק) על אסטרונומיה, המשולבת בהתבוננות מבעד לטלסקופים בגרמי השמיים, והתנסות במכשירי GPS מיוחדים הנותנים מידע על כל כוכב שמכוונים את המכשיר אליו. לקראת סוף ההרצאה מגיע עדר של Elks לאמפי ומושך את תשומת הלב. כנראה שה – Elks מרגישים בבית בחניון, שכן הם מסתובבים חופשי כאן ללא כל פחד.
16/7 – מתחילים את היום בג'אספר עם כביסה וגלישה ומענה למיילים. בצהריים ממשיכים לאגם Pyramid הקרוי כך על שם ההר בצורת פירמידה שמזדקר לצידו. אנו יוצרים מהחנייה על גדות האגם למסלול מעגלי במעלה ההר, לתצפית על העיירה ועל האגמים. עלייה ממושכת ואנו מגיעים לקרחת יער בקצה ההר, שם מתגלה מראה נהדר של כל העמק. בדרך חזרה לג'אספר עוד עוצרים לתקן את האופניים ולקנות מצרכים ללזניה של יום שישי. פותחים בקבוק יין טוב עם הלזניה המוצלחת (אילתור של אורלי) ומסיימים את היום במשחק טאקי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה