16/9 – 17/9 – אנו נוחתים בבוקר בסידני, ולאחר התארגנות לשליחת המזוודות לטיסת ההמשך לדארווין, אנו תופסים את ה – Shuttle לשדה התעופה המקומי, על מנת לאפסן שם את תיקי היד ולצאת לטייל בעיר. ב – Shuttle היה עובד של שדה התעופה, שהתלהב מהשפה שהוא שמע. את אותו עובד פגשנו דקות לאחר מכן ושאלנו אותו היכן המקום לאפסן תיקים. הוא לא התלהב מהרעיון, שכן לעניות דעתו לשלם 8$ למספר שעות לכל תיק זה מוגזם, ולכן לקח אותנו למקום בו מוסרים ומקבלים פריטי כבודה מיוחדים, ושכנע שם את העובד לאפסן שם את התיקים שלנו, כך שחסכנו לא מעט...
יצאנו ברכבת המהירה לסידני והלכנו לטייל סביב בניין האופרה המרשים ועל הגשר המפורסם, שעליו טיפסו החבר'ה מהמירוץ למיליון. סידני יקרה ! אפילו לאכול בסניף מקדונלדס המקומי מסתכם בסכום לא מבוטל. לקראת ערב חזרנו ברכבת לשדה התעופה. גם כאן קרה לנו נס... שמתי את הארנק על המושב על מנת להוציא דברים מהתיק, וכמובן ששכחתי אותו כאשר ירדנו מהרכבת. מישהי דפקה על החלון וקראה לנו חזרה. פשוט מזל, שכן לך תתחיל אחרי זה עם המשטרה ללא כרטיסי אשראי ורישיונות נהיגה...
הטיסה לדארווין ארכה כחמש שעות, ומכיוון שהמטוס לא היה מלא, היתה בסה"כ טיסה די נעימה. צ'יק צ'אק מצאנו וואן שלקח אותנו למלון. באחת וחצי בלילה נכנסו לחדר והלכנו ישר לישון. את הבוקר שלמחרת הקדשנו לסידורים ראשוניים כמו פיתחת חשבון בנק מקומי, דואר וקצת קניות לארוחת בוקר. את שאר היום הקדשנו לבריכה הכיפית שבמלון.
18/9 – 19/9 – היום אוספים את הקראוון. הגענו מוקדם בבוקר לתחנה, ואכן כמו שכבר אמור וכתבו מנוסים ממני, כאשר משווים את הקראוון בארה"ב לזה באוסטרליה (לקחנו את הכי גדול שיש !), ניתן להגיד שזה מעבר מווילה לדירת חדר. הכל הרבה יותר קטן, תא אחסון יחיד מחוץ לרכב, טנק המים קטן בהרבה, והכי גרוע, אין מתאם למנשא לאופניים מאחורי הרכב. הם בכלל היו מופתים מעצם השאלה, שכן אף אחד לא שאל אותם על מנשא לאופניים. כאן התחילו הבעיות. פשוט אין לנו מקום למזוודה של האופניים, וגם אין לי דרך לתלות את האופניים מחוץ לרכב. בלית ברירה לקחנו את הרכב, אך אז גילינו כי המקרר אינו עובד. הם החליפו מקרר אך גם זה לא עזר, ולכן ביקשו מאיתנו להגיע למחרת וציידו אותנו עם צידנית. בלילה גם כבו לפתע האורות בקראוון, ולאחר מספר דקות שוב חזרו ושוב כבו. הבנו שישנה בעיה עם מערכת החשמל ולא עם המקרר. בבוקר התייצבנו עצבניים בתחנה ודרשנו לדבר עם המנהלת. בינתיים הם עלו על התקלה (חוט רופף המקושר למצברים...) וסידרו אותה, אך בערב קודם גם גילינו שלא רוקנו את מיכל המים השחורים (של השירותים), וכנראה גם המים האפורים לא רוקנו, ובכלל לא ניקו את הקראוון באופן יסודי, כך כשהתיישבנו לשיחה עם המנהלת היו כבר ממש טעונים, ואם זה לא מספיק אז גם השלט של הטלוויזיה הפסיק לעבוד.
אמנם מדובר ברכב חדש, ולזכותו ייאמר שזה רכב של פולקספאגן עם מנוע דיזל יעיל ואפילו גיר אוטומטי (אם כי זהו כנראה גיר רובוטי, שכן ההרגשה היא כמו בהילוכים ידניים), אך ככה לא אמורים למסור רכב. לאחר דין ודברים וטלפון למנהל התחנה הביתה, פיצו אותנו בקצת יותר ביום שכירות אחד, למרות שדרשנו לפחות שני ימים (אף אחד לא יחזיר לנו את הזמן האבוד של הטיול, שלא לדבר על עוגמת הנפש).
מה שכן, יום קודם ניסיתי למצוא פתרון יצירתי לנושא האופניים והמזוודה, ואז שאלתי אותם באם הם יכולים לקחת את המזוודה של האופניים ולהעביר אותה במהלך שלושת החודשים הבאים לתחנה שלהם במלבורן, שן אנו מסיימים. לזכותם ייאמר שלא היתה בעיה עם זה, וכך השתחררנו מהמזוודה.
בבוקר בחניון, בעוד אורלי מסדרת את פנים הקראוון ופורקת את התיקים, הנדסתי פתרון לאופניים מאחורי הרכב. לקחתי חלק אחד של המנשא וקשרתי אותו על הפגוש באמצעות ריתמות. מהאופניים פירקתי את הגלגל הקדמי ופדאל אחד, וקשרתי אותם לחלק של המנשא ולמצלמת הוידיאו שמעל לחלון האחורי. כך נולד פתרון יצירתי לנשיאת אופניים, שהוכיח את עצמו בנסיעה הארוכה לשמורת קאקאדו...
20/9 – 22/9 – לא ברור מדוע ה – GPS הראה שהנסיעה לקאקאדו אורכת 4 שעות, אך לאחר שעתיים וחצי הגענו לחניון יפה והתמקמנו בו. הלכנו לאכול בבר על שפת הבריכה המקסימה, שכן כבר היה מאד מאוחר (את הנסיעה עשיתי ברובה בחושך מוחלט, מנסה לראות כמה שיותר קדימה על מנת לא להיות מופתע מקנגרו שהחליט לקפוץ לכביש).
בבוקר שלמחרת קפצנו למרכז המבקרים, ונרשמו לשייט לאורך נהר East Alligator. ואכן, בהתאם לשם, פגשנו בנהר קרוקודילים אימתניים רבים, ראינו תצוגת יכולת מרשימה של הטלת חניתות ושמענו סיפורים של בני המקום. בהמשך עשינו טרק קצר לצפות בציורי הסלע העתיקים של בני המקום ולצפות מסלע גבוה על האיזור.
בערב היינו מתיישבים ליד הבריכה לאכול ארוחת ערב ולהרים כוסית יין לרגל חג הסוכות.
23/9 – לאחר "דיון מעמיק" החלטנו לשים פעמינו לכיוון פארק Litchfield, מה שאומר שאנו נעשה 230 ק"מ הלוך חוזר. בדיעבד, ההחלטה היתה נכונה, שכן הפארק פשוט יפיפייה. קצת אחרי הכניסה לפארק עצרנו ב – Magnetic Termites על מנת לראות את קיני הטרמיטים הבנויים עד לגובה של שישה מטרים וכולם פונים לכיוון מזרח על ציר צפון דרום. מה שעומד מאחורי מבנה אחיד זה של קיני הנמלים הוא שימור טמפרטורה קבועה ככל האפשר במהלך היום והלילה, ולכן הקן נבנה עם קיר אחד שטוח לכיוון מזרח הספוג את קרני השמש במהלך היום ומשמר את החום במהלך הלילה. כיצד אותן טרמיטים יודעות לאיזה כיוון לבנות את הקן זו עדיין תעלומה, אך ההשערה היא כי זה עובר בירושה. משם המשכנו לצד השני של הפארק, מהלך נסיעה של כשישים ק"מ, על מנת למצוא מקום בחניון הלילה, ומכיוון שעדיין היה אור קפצנו למפלי Wangi. מדובר פשוט בפיסת גן עדן חבויה. אמנם המפל אינו זורם בעוצמה, שכן מדובר בעונה היבשה כעת, אך הוא עדיין נופל בזרימה יפה מגובה רב ויוצר בריכה נהדרת בה שחינו, מוקפים בצוק ענק, יער ותוכים צווחים. אין כמו טבילה במים קרירים בחום הכבד של אוסטרליה, במיוחד שהמים כל כך צלולים.
24/9 – בבוקר עשינו טרק קצר יחסית ב – Walker Creek. המסלול עובר לאורך הנהר עם 8 נקודות עצירה בהן ניתן לשחות, וכן קטע של הדרך עובר במעין יער גשם מרהיב. אנו הלכנו עד הסוף ושם נכנסו למים הנעימים על מנת להתרענן מהחום הכבד. משם המשכנו לתצפית על מפלי Talmor. מדובר במפל גדול מאד היוצר בריכה עמוקה מתחתיו. בראש המפל בריכה קטנה ממנה נשפכים המים מגובה רב. סיום נפלא לפארק זה. מכאן נכונה לנו נסיעה ארוכה לקתרין. מכיוון שאין כמעט אינטרנט זמין וחופשי, התיישבנו בסניף של מקדונלדס בקתרין והתחברנו לאינטרנט לביצוע סידורים תכופים. משם נסענו לחניון הלילה.
25/9 – ביקור בשמורת Nitmiluk. החום כבד ואנו יוצאים למסלול קצר מאד לאורך הנהר העולה לתצפית יפה על נהר קתרין. העלייה במדרגות בסוף די מייאשת בחום, אך התצפית שווה את המאמץ. בהמשך אנו יוצאים לשיט בערוץ המרשים. על מנת לעבור מחלק אחד של הנהר להמשכו, יש לצאת מהסירה וללכת 400 מטר ברגל ושם להיכנס לסירה נוספת הלוקחת אותנו לחלקו השני של הערוץ. יש כאלו העושים את הדרך בקיאק, אך זה קצת בעייה למשפחה עם ילדים, למרות שזה נראה כיף גדול. בדרך חזרה אנו מקפיצים את הילדים לבריכה בחניון וממשיכים לקניות והצטיידות בעיר.
26/9 – חככנו בדעתנו באם לנסוע הלוך חזור למפלי Edith, ובסוף החלטנו לוותר ולהמשיך בנסיעה ארוכה לכיוון Timber Creek, שהיא העיירה היחידה בדרך בה ישנם חניונים. התמקמנו בחניון נחמד והלכנו לראות האכלת תנינים מהגשר שעל הנהר. קיבלנו גם את הכבוד להאכיל בעצמנו את התנינים מהגשר, וכך כל אחד בתורו החזיק מוט עם חבל בקצהו, ובקצה החבל תלויה חתיכת בשר. העניין הוא לשמור את חתיכת הבשר במרחק קטן מהפה של התנין, כך שהוא ייאלץ לקפוץ. כאשר התנין תופס את הבשר, מרגישים את הכוח הרב שלו, ויש להחזיק את המוט חזק על מנת שלא ייפול למים. את היום סיימנו בבריכה ובהכנת קבב על האש...
27/9 – בבוקר אנו עוד עושים טרק קצר לאורך הנהר, אך מפאת החום הכבד אנו חוזרים שפוכים לחניון והולכים לבריכה. אחרי התאוששות קלה ממשיכים בנסיעה לכיוון קונונורה, ומתמקמים שם אחרי מספר שעות נסיעה בחניון על גדות האגם. מכיוון שבמהלך הנסיעה מזיזים את השעון שעה וחצי אחורה (וכן נאלצים להיפטר מדבש, ירקות ופירות, שכן בעת מעבר מטריטוריה אחת לשנייה אסור להעביר אותם), "הרווחנו" פתאום זמן, והחלטנו להמשיך לפארק הסמוך ולטייל בו. מדובר בפארק מרשים מאד עם מצוקים בצבע חום עז וצורות ייחודיות למקום. שביל הליכה לא ארוך מוביל אותנו לתצפית על הפארק. צריך לזכור שמדובר בנוף שלא השתנה מאות מיליוני שנים מבחינה גיאולוגית.
28/9 – אני מתעורר מוקדם מאד בבוקר (חמש וחצי) מכיוון שיש כבר אור מלא, ויוצא לריצה בשביל נחמד. מתברר שאני לא היחידה עם "נדודי שינה", ובשביל איתי עוד רצים, הולכים ורוכבים. אחרי מקלחת טובה ממשיכים את דרכינו לכיוון Wyndham, השוכנת בקצה נהר המוביל לים טימור. התמקמנו בחניון והחלטנו להתמכר למיזוג ברכב אחרי שהתחברנו לחשמל. החום מאד כבד ולא ניתן לעשות הרבה בשעות הצהריים, כך שחוץ מלצאת ולצלם את עץ הבאוב הענק בן האלפיים שנה ואת החמור הענק שהסתובב בחניון, לא עשינו כלום כל היום. אחה"צ עוד השתכשכנו בבריכה והלכנו להכין ארוחת ערב.
29/9 – ביום קודם התקבלה החלטה פה אחד (טוב, פה אחד של המבוגרים), להתחיל את היום הרבה יותר מוקדם על מנת שנוכל להספיק לעשות משהו. אי לכך, קמים בחמש וחצי ומתארגנים ליציאה. נסיעה קצרה מביאה אותנו לתחילתו של מסלול בן 3 ק"מ לערך, לאורך ערוץ נהר (יבש...). אחרי 10 דקות הליכה כולם התייאשו ולא הסכימו להמשיך איתי עוד קצת (האמת, הנוף בערוץ היבש היה די משמעם ולא נראה שמשהו עומד להשתנות במהלך הקילומטרים הבאים...), אז ביטלנו את הצעידה ונסענו לתצפית פנוראמית על חמשת הנהרות. אמנם הראות לא היתה משהו, אך התצפית בהחלט מרשימה וניתן לראות כמעט עד הים. חזרנו לעיירה להצטלם עם פסל התנין הענק ועם פסלים יפיפיים של משפחה אבוריג'ינית ובעלי החיים שלה, פסלים שנוצרו ע"י האבוריג'ינים עצמם. לטעמי, זה הדבר היפה ביותר באיזור. משם המשכנו לאיזור הנמל השומם ולחוות התנינים, שבשעה 11:00 מתחיל שם סיור האכלה. בחווה מגדלים תנינים (ואני מצטט) לצורך ארנקים ונעליים, כלומר התנינים שנולדים שם נשלחים כלאחר כבוד לדארווין והופכים לעור של משהו... עם זאת, הסיור בחווה היה מאלף. יש שם תנינים אימתניים בגודל ענק, וכאשר מראים להם את גוש הבשר הם מזנקים לעברו – מראה די מפחיד לולא הגדר שמפרידה בינינו... לכל תנין (למעשה צריך להגיד קרוקודיל, שכן אלו יצורים הרבה יותר אכזריים, תוקפניים וגדולים) יש שם, מה שלא עוזר ליצור חיבה יתירה ליצורים אלו. לאור זאת שמדובר בערב שמחת תורה, הכינונו מבעוד מאד פיצות לארוחת ערב (זוהי מסורת אצלנו בסוכות).
30/9 – יוצאים מוקדם לכיוון Halls Creek כאשר הילדים עדיין ישנים. הגענו לעיירה מנומנמת, אך מרכז המבקרים שלה מצוין, וניתן להתחבר שם לאינטרנט תמורת סכום לא גבוה (3$ לחצי שעה). ממרכז המבקרים נסענו לראות את "החומה הסינית". מדובר בחומה שנוצרה באופן טבעי ונראית די דומה לחומה הסינית. אמנם מדובר בקטע קצר אך בהחלט מרשים, בנוף שלא השתנה במשך מאות מיליוני שנה, מה שעושה את המקום עוד יותר מיוחד.
1/10 – נסיעה של כשלוש שעות מביאה אותנו ל – Fitzroy Crossing. גם כאן מרכז המבקרים מאד יעיל ואנו אוספים שם חומר על האיזור ועל איזורים נוספים. הלכנו לצפות בתחרות כדורגל אוסטרלי, אך מפאת החום ויותר מפאת השיעמום שבמשחק זה... נסענו לחניון להתחבר למזגן. הילדים מצאו חברה בחניון ולפתע הדשאל לידינו המה ילדים המשחקים תופסת ומחבואים, כך שהחלטנו לוותר על פעילות נוספת במהלך היום ולתת להם להשתולל עד הערב.
2/10 – קימה מוקדמת של כולם והתארגנות לשייט על הנהר Geiki Gorge שבשמורה. מדובר בשייט של כשעה בנהר יפיפייה בו חצבו מי השטפונות והגשמים במצוקי הגיר ויצרו צורות שונות ומשונות וכן מערות מתחת למים. מספר תנינים של מים מתוקים מלווים אותנו, אך השיא היה בלהקה ענקית של עטלפים שחגה מעלינו ונתנה לנו show נהדר. מומלץ בחום. בצהריים קפצתי ללובי במלון לצפות ביחד עם האוסטרלים בגמר הפוטבול האוסטרלי. אני מודה שזה היה משעממם מאד ורבע שעה הספיקה לי להבין שיש דברים יותר מעניינים לעשות...
3/10 – נוסעים לדרבי. קצת לפני העיירה פנינו לשביל עפר קצר לראות את עץ האסירים – עץ באובב ענק ששימש במאה הקודמת כמקום חנייה ולינה של האסירים האבורוג'ינים, שנתפסו בכוח והובלו לדרבי על מנת לשמש כשולי פנינות. סיפור עצוב למדי לעץ כזה יפה ומרשים. המשכנו חמש דקות לעיירה עצמה למרכז מבקרים, על מנת להבין שם שאין יותר מה לראות כאן (אולי חוץ מה – Dinner Tree שהינו גם כן עץ באובב מרשים), ולכן אחרי שעתיים נסיעה החלטנו להמשיך לברום עוד שעתיים. במרכז מבקרים בברום אספנו אינפורמציה ונסענו להתמקם בחניון Palm Groove שב – Cable Beach היפיפייה. הילדים רצו ישר לבריכה ואנחנו הלכנו לקניות בסופר.
4/10 – קמים מוקדם מאד על מנת להספיק ללכת לים בשעות הפחות חמות. הליכה קצרה של מספר דקות מביאה אותנו לחוף מקסים עם רצועת חול לבנה ומים כחולים. טמפרטורת המים נעימה ואין מפלט טוב יותר בחום האוסטרלי מאשר לתפוס גלים בים. בעשר כבר נהייה ממש חם ואנו מתקפלים חזרה לחניון על מנת ללכת לבריכה המוצלת... בשעה חמש אחה"צ מתחילה נהירה לחוף על מנת לראות את השקיעה המדהימה על הים בברום. אומרים שהשקיעה היפה ביותר באיזור היא ב – Cable Beach, כך שאנו במקום הנכון. על הצוק שמעל הים נאספים אנשים רבים חמושים במצלמות ומתחילים לתקתק כל שלב בשקיעה. האמת, באמת מדובר בשקיעה "מושקעת", המאדימה את פני השמים ויוצרת שובל של נצנוצי אורות על קו המים. את היום אנו מסיימים בבר מסעדה שליד בארוחת ערב טעימה של קלמארי.
5/10 – מכיוון שהיום החלטתי לצאת לרכיבת בוקר, אני קם בחמש ויוצא עם הזריחה לרכיבה לאורך החוף. גם אורלי יוצאת להליכה בעוד הילדים עדיין ישנים שנת ישרים. הגעתי עד הנקודה הדרומית ביותר של החוף, ובדרך גיליתי מבוך של עצי מנגורבה עם סינגלים, צ'ופר אמיתי אחרי יובש ארוך של סינגלים לרכיבה.
אחרי ארוחת בוקר זזים שוב לים ליהנות מהגלים, וכרגיל בעשר חותכים לבריכה בחניון. אחה"צ עוד יוצאים לקניון בעיר לקנות גלשן קטן ומשקפת שחייה לגיא שהתחיל לשחות ללא מצופים.
6/10 – אחרי בוקר בים כרגיל אנו קופצים לעיר לקניות. אני מנצל את ההזדמנות גם להסתפר במרכז הקניות. אחה"צ אנו ממהרים לחוף לצפות בשקיעה, שכן אומרים שכל יום השקיעה נראית שונה, ואכן עננים שמכסים את השמים נצבעים באדום ויוצרים חוויה נהדרת.
7/10 – גם היום קמתי בחמש ויצאתי לרכיבה בסינגלים שגיליתי. הפעם חרשתי את כל הסינגל לאורכו, מספר ק"מ של שביל עם מלא זיגזגים. היום החלטנו לשנות את לוח הזמנים... והתחלנו בבוקר בבריכה ואחה"צ הלכנו לים לשחות ולראות את השקיעה מהים עצמו. מכיוון שזה ההיום האחרון בברום, אני ואורלי יוצאים בערב לפאב סמוך לבדנו. כעבור רבע שעה בפאב נכנסו אליו מספר בחורות מחופשות ברעש גדול. מתברר שאחת מהן מתחתנת מחר וזאת מסיבת הרווקות שלה. בפאב מנגנת להקה מקומית בווליום מאד גבוה, ואפילו להסביר לברמן מה אני רוצה ברעש הזה כמעט בלתי אפשרי.
8/10 – אחרי הצטיידות בעיר לקראת ההמשך, יוצאים דרומה. מכיוון שמדובר בדרך מאד ארוכה אנו מחפשים היכן לעצור באמצע הדרך, ולצורך כך יורדים מהכביש הראשי לדרך עפר בת 9 ק"מ, שניתן לנסוע בה עם הקראוון 20 קמ"ש בלבד. עם ההגעה לחניון מתגלה מחזה מרהיב של חוף הים. מי טורקיז עם רצועת חוף לבנה וארוכה. אנו מתארגנים בחניון ויוצאים לטייל לחוף הים. בין הגאות לשפל הים נסוג מעל לקילומטר, ואנו למעשה הולכים על קרקעית הים ודורכים על צדפים וקונכיות בצורות שונות ומשונות. הילדים אוספים צדפים וקונכיות מדהימות למזכרת (הם אספו כזו כמות שהיינו צריכים לאחר מכן לשבת ולסנן את מה שפחות שווה...). גם כאן השקיעה יפיפייה, רק שעם הרבה פחות אנשים... מכיוון שהגאות בסביבות אחת עשרה בלילה, אחרי כביסה וארוחת ערב על ה – BBQ, אני לוקח פנס ומטפס על הדיונה לחוף בחושך מוחלט לשמוע איך הים חוזר בגדול את הקילומטר שנסוג, ואולי עם קצת מזל לראות צבי ים העושים דרכם לחוף להטיל ביצים.
9/10 – נסיעה של כשעתיים וחצי מביאה אותנו לפורט הדלנד, עיר תעשייתית עם תעשיית כרייה של ברזל. לאור זאת שהעיר אינה מלהיבה במיוחד, אנו מחליטים להמשיך דרומה לדאמפייר, עוד שעתיים נסיעה. בדאמפייר אנו מוצאים חניון על חוף הים ומתארגנים לארוחת ערב.
10/10 – נסיעה קצרה מביאה אותנו לחוף ים מקסים – Horson Cove. מי הים נעימים מאד השחייה מאד מרעננת בחום האוסטרלי. גם כאן הגאות והשפל מאד משמעותיים, ואנו נשארים לצפות בגאות שאמורה להתרחש בסביבות אחת בצהריים. בינתיים מצטרפים אלינו לשולחן שני אוסטרלים שעובדים במפעל הגז הסמוך בדאמפייר, ומכיוון שהיום יום ראשון זאת החופשה שלהם. בירות נשלפות שם בזו אחר זו, וכמובן שהם מציעים גם לי להצטרף לחגיגה. גם שרימפסים עם הרבה שום מוצאים מהצידנית שלהם וביחד עם הבירה זו חגיגת צהריים לשמה. השיחה קולחת ואנו למדים כי הם גרים בכלל בצד אחר של אוסטרליה ובאים לעבוד במפעל הגז כאן עקב ההכנסה הגבוהה. אין כמו שיחות טובות על בקבוק בירה ללמוד על המנהגים המקומיים והסלנג המצוי. בחזרה לחניון אנו יושבים עם שני ורועי על השיעורים ועם גיא על לימוד מספרים.
11/10 – קפצנו לבקר במרכז המבקרים של חברת הגז הענקית על מנת ללמוד קצת על דרך הפקת ושילוח הגז לכל העולם מכאן. בהמשך אנו קופצים לעיר הסמוכה קארתה על מנת להצטייד לקראת הנסיעה לשמורת קארינג'יני מחר. את היום מסיימים על חוף הים של דאמפייר עם שקיעה נפלאה כרגיל.
12/10 – נסיעה ארוכה מאד מצפה לנו היום. יש לחזור את כל הדרך חזרה לכיוון פורט הדלנד על מנת לתדלק שם לפני המשך הנסיעה לקארינג'יני. אורלי מחליפה אותי באמצע, ולקראת ארבע אנו מגיעים למרכז המבקרים בשמורה (יש לשלם אגב בכניסה לשמורה 7$ לרכב) על מנת להצטייד במפות, ומשם ממשיכים לחניון Dales בתוך השמורה שהינו ללא חשמל, ובדיעבד מתברר גם שללא מים זורמים כלל, וגם השירותים בחניון הם בסה"כ פחון מסכן עם אסלה אחת שגם בה אין מים כמובן אלא חומרים ביולוגיים. זו הפעם הראשונה שלנו באוסטרליה שאנו ממש בטבע ללא חשמל, ועושה רשום שזאת הולכת להיות חוויה. אני מוציא את כסאות הקמפינג והשולחן החוצה, ואנו מתיישבים לאכול ספגטי בולונז שהכינה אורלי. השמים זרועים באלפי כוכבים והירח, אמנם בתחילתו, בהיר מאד, ואנו מנסים לאתר בחשיכה בעלי חיים האופייניים לאזור כמו הדינגו (מעין כלב אבל טורף. טוב, לא טורף בני אדם אלא יצורים אחרים קטנים יותר...). אבל משהו בחוויה הזו מתקלקל. אחרי שעתיים אנו שומעים צפצוף בקרוואן, המציין כי המתח במצברים נמוך מהמותר. לאור זאת אנו מתארגנים לשינה ומכבים במהירות את האור הבודד שהשארנו, אך רק בדיעבד מתברר לנו שהמקרר הפסיק לעבוד. בלילה נעשה מאד קר (מה שאנו ממש לא רגילים לו) ונאלצתי לקום לסגור את כל החלונות, מה שעדיין לא עוזר בהרבה ולא מאפשר שעות שינה רבות...
13/10 – בבוקר, לאחר השכמה מוקדמת על מנת שנוכל לטייל בשעות הפחות חמות, אנו מגלים שהמקרר החליט לשבות מעבודתו כמחאה על רמת הטעינה הנמוכה של המצברים, וחלק מהאוכל במצב די קריטי. לאור זאת מתקבלת החלטה לצאת אמנם לטייל בשטח, אך להמשיך לאחר מכן ל – Tom Price לחניון עם חשמל. הבעיה "השולית" היא שאנו גם קצרים בדלק...
ירדנו בשביל את המצוק של Dales Gorge למפלי Fortescue שם ניתן לטבול בבריכה, ומשם עוד הליכה קצרה ל – Fern Pool, בריכה נהדרת עם מים צוננים שמסביבה קירות המצוק וצמחייה רבה המצילה על הבריכה. טבילה טובה בבריכה לקול המצהלות של גיא, ואחרי שמתייבשים קצת אנו עולים חזרה אל שפת המצוק ומשם ממשיכים בשביל שהולך לאורכו עד לתצפית על בריכת Circular. ניתן אמנם לרדת לבריכה, אך אנו מחליטים שמכיוון שכבר ירדנו את המצוק פעם אחת, נסתפק בתצפית מלמעלה. בחזרה לרכב אנו יוצאים בנסיעה איטית יחסית ל – Tom Price, בתקווה שלא נתקע ללא דלק באמצע הדרך. מדובר על קצת יותר ממאה ק"מ, ואכן אנו צולחים את הדרך ללא בעיות ומגיעים לתחנת דלק עוד לפני שהרכב מתחיל לגמגם. בחניון בו התמקמנו ישנה בריכה (ומקלחות כמובן...), והילדים ממהרים לעלות על בגדי ים ולרוץ לבריכה.
14/10 – מכיוון שהרגשנו שממש לא מיצינו את שמורת קאריג'יני, התייעצנו עם שכנים בחניון לגבי האתרים האחרים בשמורה והגישה אליהם. מדובר במספר אתרים שהגישה אליהם היא רק בדרכי עפר, ולא הייתי בטוח לגבי עבירות של הקראוון בהם. השורה התחתונה היתה שניתן לעבור את הדרך הארוכה עם הקראוון בנסיעה איטית, והאתרים ממש, אבל ממש שווים ביקור. מדובר בדרך עפר באורך של כארבעים ק"מ בתוך השמורה. דרכי העפר באוסטרליה טובות בסה"כ, רק שבכולן הכביש לא ישר לגמרי, אלא עם סימנים צמיגים של משאית או טרקטור, מה שאומר שכל הדרך ישנן קפיצות קטנות ומעצבנות. לאור זאת נסענו במהירות של 20-25 קמ"ש, כך שעברנו את הדרך בשעתיים לערך, נהיגה מתישה מאד, במיוחד לאור זאת שיש גם לחזור את אותה דרך... עם זאת, לאחר הליכה קצרה של כמה מאות מטרים הגענו לשתי התצפיות על המפגש של ארבעת הערוצים (Gorges), מראה שהוא ללא ספק אחד היפים ביותר שישנו באוסטרליה (Junction Pool Lookup ו – Oxer Lookup). מדובר על מצוקים אדירים של אדמה בצבע חום אדום, שגילם נאמד במעל 250 מיליון שנה. בערוצים עצמם זורמים מים צלולים, והתבוננות בהם מקנה הרגשה של בראשית. צריך לזכור שבמשך כל השנים הגיאולוגיה כאן לא השתנתה, כך שלמעשה מסתכלים על סלעים מהקדומים ביותר על כדור הארץ. לאחר סדרה של תמונות וצילום בוידיאו, נפרדנו מהתצפית וירדנו את המדרגות התלולות לתוך ערוץ Weano. משם ישנו מסלול הליכה בתוך הערוץ המוביל לבריכת Handrail. חלקו האחרון של המסלול מוגדר כ – Class 5, מה שאומר אחד מתחת לדרגה הקשה ביותר, וזאת עקב הסלעים החלקים שיש לטפס עליהם תוך שנאחזים במעקה ברזל מעל לבריכה. ההליכה דורשת גם מעבר במים של שתי בריכות (או לחילופין טיפוס על הסלעים בצד הבריכות על מנת לעברם עם נעליים יבשות...). ההליכה בתוך הערוץ מאד מהנה בין קירות הסלעים האדומים וצמחיית המים. לקראת הגישה לבריכה הנקיק הופך צר מאד וחלק מאד. כדי לרדת לבריכה עצמה יש להיאחז במעקה ברזל ולרדת על הסלעים בזהירות למרגלות הבריכה. לאור הסיכון שבהחלקה למטה, החלטנו שגיא לא יירד, ובסופו של דבר רק אני ושני ירדנו לבריכה. המראה כמובן מקסים. בריכה צלולה שקרני השמש של הצהריים מאירות אותה, והנצנוצים במים משתקפים על קירות הבריכה. איך שהתחלנו את הדרך חזרה, הגיעה קבוצה של ארבעים תלמידי תיכון שיצרו פקק בשביל הצר, ואני אחסוך כאן את תיאור הריח שנדף מאותם ארבעים נערים בגיל ההתבגרות... את הנסיעה חזרה בדרך עפר אנו כבר עושים קצת יותר מהר למרות הקפיצות, על מנת לא להגיע בחשיכה לחניון.
15/10 – בבוקר אנו עוד יוצאים לסיור במכרה הברזל הסמוך לעיירה. אמנם הסיור המאורגן יקר יחסית, אך היה מאד מעניין. רק לראות את המכונות הכבדות והענקיות שבמכרה ואת המבנים והמסועים הענקיים היה מאד מרשים. חוקי הבטיחות במקום מחייבים אותנו בלבישת קסדה ומשקפי מגן גם כאשר אנו יוצאים מהאוטובוס להצטלם ליד הגלגל הענק של אחד הדחפורים (גובה הגלגל 3.7 מטר !) ובתוך כף ענקית. לאחר הסיור אנו ממשיכים בדרכינו לכיוון Exmouth, עם עצירה באמצע הדרך הארוכה מאד ב – Nanuttara, שזהו מקום שכחו אל שאין פה דבר מלבד תחנת דלק וחניון בסיסי מאד, אך מה לעשות שמדובר בדרך ארוכה הדורשת עצירה, אז עצרנו...
16/10 - יצאנו מוקדם בבוקר ל – Exmouth, כשהילדים עדיין ישנים. ב – Exmouth התמקמנו בחניון מצוין, לאחר ביקור ארוך במרכז המבקרים. אחה"צ נסענו לחוף Hunter למרגלות המגדלור, שם צפינו באמצעות משקפת באוקיינוס ובלווייתנים השוחים מרחוק. ניתן לזהות את הלווייתנים ע"י סילון המים שפתאום עולה מהים, ואם מספיק זריזים ניתן לראות את הליוויתן עצמו מרים את גבו ואת הסנפיר הענק שלו. מדובר בלווייתני Hampback בצבע שחור לבן, שכעת עוברים ב – Exmouth Golf בדרכם דרומה, ובמקום זה הם מלמדים את התינוקות שנולדו כיצד לקפוץ במים. ראינו גם צב מים ענק תופס גלים להנאתו ומדי פעם מוציא את ראשו לברר מה מזג האוויר... בעוד יומיים אנו יוצאים לשייט צפייה בלווייתנים.
17/10 – בבוקר נסענו למפרץ Turquoise, אחד החופים היפים והפופולאריים באיזור, במיוחד למי שמשנרקל. יש לשם על הדרך לשם 11$ כניסה יומית לפארק Cape Range. החוף עצמו הינו רצועה ארוכה של חול לבן, והמים אכן בצבע טורקיז, כשמדי פעם ישנם כתמים שחורים, שהם למעשה השוניות. כל היום שנירקלנו במים וראינו עולם שלם של אלמוגים, דגים ענקיים, יצורים תת ימיים מוזרים, כולם בשלל צבעים. בסככה המוצלת מעל החוף עמדו כמה זוגות של תוכים ופצחו ב"שיחה קולחת" בקולי קולות, ומרחוק קיפצו לווייתנים. את היום סיימנו בלזניה טעימה לאחר טבילה בבריכה הנהדרת שבחניון.
18/10 – יום מנוחה. הצטיידנו בבוקר בטבליות נגד הקאה לטובת שיט הצפייה בלווייתנים, וכן קנינו ציוד שנירקול. במרכז מבקרים נרשמו לסיור השקיעה מחר וחזרנו לחניון להתחבר קצת לאינטרנט, לצרוב דיסקים עם מוזיקה ולשכשך בבריכה. אני רק מקווה שהשייט מחר לא יהיה סיוט עבורי (רק מהמחשבה על השייט התחלתי להרגיש בחילה...).
יצאנו ברכבת המהירה לסידני והלכנו לטייל סביב בניין האופרה המרשים ועל הגשר המפורסם, שעליו טיפסו החבר'ה מהמירוץ למיליון. סידני יקרה ! אפילו לאכול בסניף מקדונלדס המקומי מסתכם בסכום לא מבוטל. לקראת ערב חזרנו ברכבת לשדה התעופה. גם כאן קרה לנו נס... שמתי את הארנק על המושב על מנת להוציא דברים מהתיק, וכמובן ששכחתי אותו כאשר ירדנו מהרכבת. מישהי דפקה על החלון וקראה לנו חזרה. פשוט מזל, שכן לך תתחיל אחרי זה עם המשטרה ללא כרטיסי אשראי ורישיונות נהיגה...
הטיסה לדארווין ארכה כחמש שעות, ומכיוון שהמטוס לא היה מלא, היתה בסה"כ טיסה די נעימה. צ'יק צ'אק מצאנו וואן שלקח אותנו למלון. באחת וחצי בלילה נכנסו לחדר והלכנו ישר לישון. את הבוקר שלמחרת הקדשנו לסידורים ראשוניים כמו פיתחת חשבון בנק מקומי, דואר וקצת קניות לארוחת בוקר. את שאר היום הקדשנו לבריכה הכיפית שבמלון.
18/9 – 19/9 – היום אוספים את הקראוון. הגענו מוקדם בבוקר לתחנה, ואכן כמו שכבר אמור וכתבו מנוסים ממני, כאשר משווים את הקראוון בארה"ב לזה באוסטרליה (לקחנו את הכי גדול שיש !), ניתן להגיד שזה מעבר מווילה לדירת חדר. הכל הרבה יותר קטן, תא אחסון יחיד מחוץ לרכב, טנק המים קטן בהרבה, והכי גרוע, אין מתאם למנשא לאופניים מאחורי הרכב. הם בכלל היו מופתים מעצם השאלה, שכן אף אחד לא שאל אותם על מנשא לאופניים. כאן התחילו הבעיות. פשוט אין לנו מקום למזוודה של האופניים, וגם אין לי דרך לתלות את האופניים מחוץ לרכב. בלית ברירה לקחנו את הרכב, אך אז גילינו כי המקרר אינו עובד. הם החליפו מקרר אך גם זה לא עזר, ולכן ביקשו מאיתנו להגיע למחרת וציידו אותנו עם צידנית. בלילה גם כבו לפתע האורות בקראוון, ולאחר מספר דקות שוב חזרו ושוב כבו. הבנו שישנה בעיה עם מערכת החשמל ולא עם המקרר. בבוקר התייצבנו עצבניים בתחנה ודרשנו לדבר עם המנהלת. בינתיים הם עלו על התקלה (חוט רופף המקושר למצברים...) וסידרו אותה, אך בערב קודם גם גילינו שלא רוקנו את מיכל המים השחורים (של השירותים), וכנראה גם המים האפורים לא רוקנו, ובכלל לא ניקו את הקראוון באופן יסודי, כך כשהתיישבנו לשיחה עם המנהלת היו כבר ממש טעונים, ואם זה לא מספיק אז גם השלט של הטלוויזיה הפסיק לעבוד.
אמנם מדובר ברכב חדש, ולזכותו ייאמר שזה רכב של פולקספאגן עם מנוע דיזל יעיל ואפילו גיר אוטומטי (אם כי זהו כנראה גיר רובוטי, שכן ההרגשה היא כמו בהילוכים ידניים), אך ככה לא אמורים למסור רכב. לאחר דין ודברים וטלפון למנהל התחנה הביתה, פיצו אותנו בקצת יותר ביום שכירות אחד, למרות שדרשנו לפחות שני ימים (אף אחד לא יחזיר לנו את הזמן האבוד של הטיול, שלא לדבר על עוגמת הנפש).
מה שכן, יום קודם ניסיתי למצוא פתרון יצירתי לנושא האופניים והמזוודה, ואז שאלתי אותם באם הם יכולים לקחת את המזוודה של האופניים ולהעביר אותה במהלך שלושת החודשים הבאים לתחנה שלהם במלבורן, שן אנו מסיימים. לזכותם ייאמר שלא היתה בעיה עם זה, וכך השתחררנו מהמזוודה.
בבוקר בחניון, בעוד אורלי מסדרת את פנים הקראוון ופורקת את התיקים, הנדסתי פתרון לאופניים מאחורי הרכב. לקחתי חלק אחד של המנשא וקשרתי אותו על הפגוש באמצעות ריתמות. מהאופניים פירקתי את הגלגל הקדמי ופדאל אחד, וקשרתי אותם לחלק של המנשא ולמצלמת הוידיאו שמעל לחלון האחורי. כך נולד פתרון יצירתי לנשיאת אופניים, שהוכיח את עצמו בנסיעה הארוכה לשמורת קאקאדו...
20/9 – 22/9 – לא ברור מדוע ה – GPS הראה שהנסיעה לקאקאדו אורכת 4 שעות, אך לאחר שעתיים וחצי הגענו לחניון יפה והתמקמנו בו. הלכנו לאכול בבר על שפת הבריכה המקסימה, שכן כבר היה מאד מאוחר (את הנסיעה עשיתי ברובה בחושך מוחלט, מנסה לראות כמה שיותר קדימה על מנת לא להיות מופתע מקנגרו שהחליט לקפוץ לכביש).
בבוקר שלמחרת קפצנו למרכז המבקרים, ונרשמו לשייט לאורך נהר East Alligator. ואכן, בהתאם לשם, פגשנו בנהר קרוקודילים אימתניים רבים, ראינו תצוגת יכולת מרשימה של הטלת חניתות ושמענו סיפורים של בני המקום. בהמשך עשינו טרק קצר לצפות בציורי הסלע העתיקים של בני המקום ולצפות מסלע גבוה על האיזור.
בערב היינו מתיישבים ליד הבריכה לאכול ארוחת ערב ולהרים כוסית יין לרגל חג הסוכות.
23/9 – לאחר "דיון מעמיק" החלטנו לשים פעמינו לכיוון פארק Litchfield, מה שאומר שאנו נעשה 230 ק"מ הלוך חוזר. בדיעבד, ההחלטה היתה נכונה, שכן הפארק פשוט יפיפייה. קצת אחרי הכניסה לפארק עצרנו ב – Magnetic Termites על מנת לראות את קיני הטרמיטים הבנויים עד לגובה של שישה מטרים וכולם פונים לכיוון מזרח על ציר צפון דרום. מה שעומד מאחורי מבנה אחיד זה של קיני הנמלים הוא שימור טמפרטורה קבועה ככל האפשר במהלך היום והלילה, ולכן הקן נבנה עם קיר אחד שטוח לכיוון מזרח הספוג את קרני השמש במהלך היום ומשמר את החום במהלך הלילה. כיצד אותן טרמיטים יודעות לאיזה כיוון לבנות את הקן זו עדיין תעלומה, אך ההשערה היא כי זה עובר בירושה. משם המשכנו לצד השני של הפארק, מהלך נסיעה של כשישים ק"מ, על מנת למצוא מקום בחניון הלילה, ומכיוון שעדיין היה אור קפצנו למפלי Wangi. מדובר פשוט בפיסת גן עדן חבויה. אמנם המפל אינו זורם בעוצמה, שכן מדובר בעונה היבשה כעת, אך הוא עדיין נופל בזרימה יפה מגובה רב ויוצר בריכה נהדרת בה שחינו, מוקפים בצוק ענק, יער ותוכים צווחים. אין כמו טבילה במים קרירים בחום הכבד של אוסטרליה, במיוחד שהמים כל כך צלולים.
24/9 – בבוקר עשינו טרק קצר יחסית ב – Walker Creek. המסלול עובר לאורך הנהר עם 8 נקודות עצירה בהן ניתן לשחות, וכן קטע של הדרך עובר במעין יער גשם מרהיב. אנו הלכנו עד הסוף ושם נכנסו למים הנעימים על מנת להתרענן מהחום הכבד. משם המשכנו לתצפית על מפלי Talmor. מדובר במפל גדול מאד היוצר בריכה עמוקה מתחתיו. בראש המפל בריכה קטנה ממנה נשפכים המים מגובה רב. סיום נפלא לפארק זה. מכאן נכונה לנו נסיעה ארוכה לקתרין. מכיוון שאין כמעט אינטרנט זמין וחופשי, התיישבנו בסניף של מקדונלדס בקתרין והתחברנו לאינטרנט לביצוע סידורים תכופים. משם נסענו לחניון הלילה.
25/9 – ביקור בשמורת Nitmiluk. החום כבד ואנו יוצאים למסלול קצר מאד לאורך הנהר העולה לתצפית יפה על נהר קתרין. העלייה במדרגות בסוף די מייאשת בחום, אך התצפית שווה את המאמץ. בהמשך אנו יוצאים לשיט בערוץ המרשים. על מנת לעבור מחלק אחד של הנהר להמשכו, יש לצאת מהסירה וללכת 400 מטר ברגל ושם להיכנס לסירה נוספת הלוקחת אותנו לחלקו השני של הערוץ. יש כאלו העושים את הדרך בקיאק, אך זה קצת בעייה למשפחה עם ילדים, למרות שזה נראה כיף גדול. בדרך חזרה אנו מקפיצים את הילדים לבריכה בחניון וממשיכים לקניות והצטיידות בעיר.
26/9 – חככנו בדעתנו באם לנסוע הלוך חזור למפלי Edith, ובסוף החלטנו לוותר ולהמשיך בנסיעה ארוכה לכיוון Timber Creek, שהיא העיירה היחידה בדרך בה ישנם חניונים. התמקמנו בחניון נחמד והלכנו לראות האכלת תנינים מהגשר שעל הנהר. קיבלנו גם את הכבוד להאכיל בעצמנו את התנינים מהגשר, וכך כל אחד בתורו החזיק מוט עם חבל בקצהו, ובקצה החבל תלויה חתיכת בשר. העניין הוא לשמור את חתיכת הבשר במרחק קטן מהפה של התנין, כך שהוא ייאלץ לקפוץ. כאשר התנין תופס את הבשר, מרגישים את הכוח הרב שלו, ויש להחזיק את המוט חזק על מנת שלא ייפול למים. את היום סיימנו בבריכה ובהכנת קבב על האש...
27/9 – בבוקר אנו עוד עושים טרק קצר לאורך הנהר, אך מפאת החום הכבד אנו חוזרים שפוכים לחניון והולכים לבריכה. אחרי התאוששות קלה ממשיכים בנסיעה לכיוון קונונורה, ומתמקמים שם אחרי מספר שעות נסיעה בחניון על גדות האגם. מכיוון שבמהלך הנסיעה מזיזים את השעון שעה וחצי אחורה (וכן נאלצים להיפטר מדבש, ירקות ופירות, שכן בעת מעבר מטריטוריה אחת לשנייה אסור להעביר אותם), "הרווחנו" פתאום זמן, והחלטנו להמשיך לפארק הסמוך ולטייל בו. מדובר בפארק מרשים מאד עם מצוקים בצבע חום עז וצורות ייחודיות למקום. שביל הליכה לא ארוך מוביל אותנו לתצפית על הפארק. צריך לזכור שמדובר בנוף שלא השתנה מאות מיליוני שנים מבחינה גיאולוגית.
28/9 – אני מתעורר מוקדם מאד בבוקר (חמש וחצי) מכיוון שיש כבר אור מלא, ויוצא לריצה בשביל נחמד. מתברר שאני לא היחידה עם "נדודי שינה", ובשביל איתי עוד רצים, הולכים ורוכבים. אחרי מקלחת טובה ממשיכים את דרכינו לכיוון Wyndham, השוכנת בקצה נהר המוביל לים טימור. התמקמנו בחניון והחלטנו להתמכר למיזוג ברכב אחרי שהתחברנו לחשמל. החום מאד כבד ולא ניתן לעשות הרבה בשעות הצהריים, כך שחוץ מלצאת ולצלם את עץ הבאוב הענק בן האלפיים שנה ואת החמור הענק שהסתובב בחניון, לא עשינו כלום כל היום. אחה"צ עוד השתכשכנו בבריכה והלכנו להכין ארוחת ערב.
29/9 – ביום קודם התקבלה החלטה פה אחד (טוב, פה אחד של המבוגרים), להתחיל את היום הרבה יותר מוקדם על מנת שנוכל להספיק לעשות משהו. אי לכך, קמים בחמש וחצי ומתארגנים ליציאה. נסיעה קצרה מביאה אותנו לתחילתו של מסלול בן 3 ק"מ לערך, לאורך ערוץ נהר (יבש...). אחרי 10 דקות הליכה כולם התייאשו ולא הסכימו להמשיך איתי עוד קצת (האמת, הנוף בערוץ היבש היה די משמעם ולא נראה שמשהו עומד להשתנות במהלך הקילומטרים הבאים...), אז ביטלנו את הצעידה ונסענו לתצפית פנוראמית על חמשת הנהרות. אמנם הראות לא היתה משהו, אך התצפית בהחלט מרשימה וניתן לראות כמעט עד הים. חזרנו לעיירה להצטלם עם פסל התנין הענק ועם פסלים יפיפיים של משפחה אבוריג'ינית ובעלי החיים שלה, פסלים שנוצרו ע"י האבוריג'ינים עצמם. לטעמי, זה הדבר היפה ביותר באיזור. משם המשכנו לאיזור הנמל השומם ולחוות התנינים, שבשעה 11:00 מתחיל שם סיור האכלה. בחווה מגדלים תנינים (ואני מצטט) לצורך ארנקים ונעליים, כלומר התנינים שנולדים שם נשלחים כלאחר כבוד לדארווין והופכים לעור של משהו... עם זאת, הסיור בחווה היה מאלף. יש שם תנינים אימתניים בגודל ענק, וכאשר מראים להם את גוש הבשר הם מזנקים לעברו – מראה די מפחיד לולא הגדר שמפרידה בינינו... לכל תנין (למעשה צריך להגיד קרוקודיל, שכן אלו יצורים הרבה יותר אכזריים, תוקפניים וגדולים) יש שם, מה שלא עוזר ליצור חיבה יתירה ליצורים אלו. לאור זאת שמדובר בערב שמחת תורה, הכינונו מבעוד מאד פיצות לארוחת ערב (זוהי מסורת אצלנו בסוכות).
30/9 – יוצאים מוקדם לכיוון Halls Creek כאשר הילדים עדיין ישנים. הגענו לעיירה מנומנמת, אך מרכז המבקרים שלה מצוין, וניתן להתחבר שם לאינטרנט תמורת סכום לא גבוה (3$ לחצי שעה). ממרכז המבקרים נסענו לראות את "החומה הסינית". מדובר בחומה שנוצרה באופן טבעי ונראית די דומה לחומה הסינית. אמנם מדובר בקטע קצר אך בהחלט מרשים, בנוף שלא השתנה במשך מאות מיליוני שנה, מה שעושה את המקום עוד יותר מיוחד.
1/10 – נסיעה של כשלוש שעות מביאה אותנו ל – Fitzroy Crossing. גם כאן מרכז המבקרים מאד יעיל ואנו אוספים שם חומר על האיזור ועל איזורים נוספים. הלכנו לצפות בתחרות כדורגל אוסטרלי, אך מפאת החום ויותר מפאת השיעמום שבמשחק זה... נסענו לחניון להתחבר למזגן. הילדים מצאו חברה בחניון ולפתע הדשאל לידינו המה ילדים המשחקים תופסת ומחבואים, כך שהחלטנו לוותר על פעילות נוספת במהלך היום ולתת להם להשתולל עד הערב.
2/10 – קימה מוקדמת של כולם והתארגנות לשייט על הנהר Geiki Gorge שבשמורה. מדובר בשייט של כשעה בנהר יפיפייה בו חצבו מי השטפונות והגשמים במצוקי הגיר ויצרו צורות שונות ומשונות וכן מערות מתחת למים. מספר תנינים של מים מתוקים מלווים אותנו, אך השיא היה בלהקה ענקית של עטלפים שחגה מעלינו ונתנה לנו show נהדר. מומלץ בחום. בצהריים קפצתי ללובי במלון לצפות ביחד עם האוסטרלים בגמר הפוטבול האוסטרלי. אני מודה שזה היה משעממם מאד ורבע שעה הספיקה לי להבין שיש דברים יותר מעניינים לעשות...
3/10 – נוסעים לדרבי. קצת לפני העיירה פנינו לשביל עפר קצר לראות את עץ האסירים – עץ באובב ענק ששימש במאה הקודמת כמקום חנייה ולינה של האסירים האבורוג'ינים, שנתפסו בכוח והובלו לדרבי על מנת לשמש כשולי פנינות. סיפור עצוב למדי לעץ כזה יפה ומרשים. המשכנו חמש דקות לעיירה עצמה למרכז מבקרים, על מנת להבין שם שאין יותר מה לראות כאן (אולי חוץ מה – Dinner Tree שהינו גם כן עץ באובב מרשים), ולכן אחרי שעתיים נסיעה החלטנו להמשיך לברום עוד שעתיים. במרכז מבקרים בברום אספנו אינפורמציה ונסענו להתמקם בחניון Palm Groove שב – Cable Beach היפיפייה. הילדים רצו ישר לבריכה ואנחנו הלכנו לקניות בסופר.
4/10 – קמים מוקדם מאד על מנת להספיק ללכת לים בשעות הפחות חמות. הליכה קצרה של מספר דקות מביאה אותנו לחוף מקסים עם רצועת חול לבנה ומים כחולים. טמפרטורת המים נעימה ואין מפלט טוב יותר בחום האוסטרלי מאשר לתפוס גלים בים. בעשר כבר נהייה ממש חם ואנו מתקפלים חזרה לחניון על מנת ללכת לבריכה המוצלת... בשעה חמש אחה"צ מתחילה נהירה לחוף על מנת לראות את השקיעה המדהימה על הים בברום. אומרים שהשקיעה היפה ביותר באיזור היא ב – Cable Beach, כך שאנו במקום הנכון. על הצוק שמעל הים נאספים אנשים רבים חמושים במצלמות ומתחילים לתקתק כל שלב בשקיעה. האמת, באמת מדובר בשקיעה "מושקעת", המאדימה את פני השמים ויוצרת שובל של נצנוצי אורות על קו המים. את היום אנו מסיימים בבר מסעדה שליד בארוחת ערב טעימה של קלמארי.
5/10 – מכיוון שהיום החלטתי לצאת לרכיבת בוקר, אני קם בחמש ויוצא עם הזריחה לרכיבה לאורך החוף. גם אורלי יוצאת להליכה בעוד הילדים עדיין ישנים שנת ישרים. הגעתי עד הנקודה הדרומית ביותר של החוף, ובדרך גיליתי מבוך של עצי מנגורבה עם סינגלים, צ'ופר אמיתי אחרי יובש ארוך של סינגלים לרכיבה.
אחרי ארוחת בוקר זזים שוב לים ליהנות מהגלים, וכרגיל בעשר חותכים לבריכה בחניון. אחה"צ עוד יוצאים לקניון בעיר לקנות גלשן קטן ומשקפת שחייה לגיא שהתחיל לשחות ללא מצופים.
6/10 – אחרי בוקר בים כרגיל אנו קופצים לעיר לקניות. אני מנצל את ההזדמנות גם להסתפר במרכז הקניות. אחה"צ אנו ממהרים לחוף לצפות בשקיעה, שכן אומרים שכל יום השקיעה נראית שונה, ואכן עננים שמכסים את השמים נצבעים באדום ויוצרים חוויה נהדרת.
7/10 – גם היום קמתי בחמש ויצאתי לרכיבה בסינגלים שגיליתי. הפעם חרשתי את כל הסינגל לאורכו, מספר ק"מ של שביל עם מלא זיגזגים. היום החלטנו לשנות את לוח הזמנים... והתחלנו בבוקר בבריכה ואחה"צ הלכנו לים לשחות ולראות את השקיעה מהים עצמו. מכיוון שזה ההיום האחרון בברום, אני ואורלי יוצאים בערב לפאב סמוך לבדנו. כעבור רבע שעה בפאב נכנסו אליו מספר בחורות מחופשות ברעש גדול. מתברר שאחת מהן מתחתנת מחר וזאת מסיבת הרווקות שלה. בפאב מנגנת להקה מקומית בווליום מאד גבוה, ואפילו להסביר לברמן מה אני רוצה ברעש הזה כמעט בלתי אפשרי.
8/10 – אחרי הצטיידות בעיר לקראת ההמשך, יוצאים דרומה. מכיוון שמדובר בדרך מאד ארוכה אנו מחפשים היכן לעצור באמצע הדרך, ולצורך כך יורדים מהכביש הראשי לדרך עפר בת 9 ק"מ, שניתן לנסוע בה עם הקראוון 20 קמ"ש בלבד. עם ההגעה לחניון מתגלה מחזה מרהיב של חוף הים. מי טורקיז עם רצועת חוף לבנה וארוכה. אנו מתארגנים בחניון ויוצאים לטייל לחוף הים. בין הגאות לשפל הים נסוג מעל לקילומטר, ואנו למעשה הולכים על קרקעית הים ודורכים על צדפים וקונכיות בצורות שונות ומשונות. הילדים אוספים צדפים וקונכיות מדהימות למזכרת (הם אספו כזו כמות שהיינו צריכים לאחר מכן לשבת ולסנן את מה שפחות שווה...). גם כאן השקיעה יפיפייה, רק שעם הרבה פחות אנשים... מכיוון שהגאות בסביבות אחת עשרה בלילה, אחרי כביסה וארוחת ערב על ה – BBQ, אני לוקח פנס ומטפס על הדיונה לחוף בחושך מוחלט לשמוע איך הים חוזר בגדול את הקילומטר שנסוג, ואולי עם קצת מזל לראות צבי ים העושים דרכם לחוף להטיל ביצים.
9/10 – נסיעה של כשעתיים וחצי מביאה אותנו לפורט הדלנד, עיר תעשייתית עם תעשיית כרייה של ברזל. לאור זאת שהעיר אינה מלהיבה במיוחד, אנו מחליטים להמשיך דרומה לדאמפייר, עוד שעתיים נסיעה. בדאמפייר אנו מוצאים חניון על חוף הים ומתארגנים לארוחת ערב.
10/10 – נסיעה קצרה מביאה אותנו לחוף ים מקסים – Horson Cove. מי הים נעימים מאד השחייה מאד מרעננת בחום האוסטרלי. גם כאן הגאות והשפל מאד משמעותיים, ואנו נשארים לצפות בגאות שאמורה להתרחש בסביבות אחת בצהריים. בינתיים מצטרפים אלינו לשולחן שני אוסטרלים שעובדים במפעל הגז הסמוך בדאמפייר, ומכיוון שהיום יום ראשון זאת החופשה שלהם. בירות נשלפות שם בזו אחר זו, וכמובן שהם מציעים גם לי להצטרף לחגיגה. גם שרימפסים עם הרבה שום מוצאים מהצידנית שלהם וביחד עם הבירה זו חגיגת צהריים לשמה. השיחה קולחת ואנו למדים כי הם גרים בכלל בצד אחר של אוסטרליה ובאים לעבוד במפעל הגז כאן עקב ההכנסה הגבוהה. אין כמו שיחות טובות על בקבוק בירה ללמוד על המנהגים המקומיים והסלנג המצוי. בחזרה לחניון אנו יושבים עם שני ורועי על השיעורים ועם גיא על לימוד מספרים.
11/10 – קפצנו לבקר במרכז המבקרים של חברת הגז הענקית על מנת ללמוד קצת על דרך הפקת ושילוח הגז לכל העולם מכאן. בהמשך אנו קופצים לעיר הסמוכה קארתה על מנת להצטייד לקראת הנסיעה לשמורת קארינג'יני מחר. את היום מסיימים על חוף הים של דאמפייר עם שקיעה נפלאה כרגיל.
12/10 – נסיעה ארוכה מאד מצפה לנו היום. יש לחזור את כל הדרך חזרה לכיוון פורט הדלנד על מנת לתדלק שם לפני המשך הנסיעה לקארינג'יני. אורלי מחליפה אותי באמצע, ולקראת ארבע אנו מגיעים למרכז המבקרים בשמורה (יש לשלם אגב בכניסה לשמורה 7$ לרכב) על מנת להצטייד במפות, ומשם ממשיכים לחניון Dales בתוך השמורה שהינו ללא חשמל, ובדיעבד מתברר גם שללא מים זורמים כלל, וגם השירותים בחניון הם בסה"כ פחון מסכן עם אסלה אחת שגם בה אין מים כמובן אלא חומרים ביולוגיים. זו הפעם הראשונה שלנו באוסטרליה שאנו ממש בטבע ללא חשמל, ועושה רשום שזאת הולכת להיות חוויה. אני מוציא את כסאות הקמפינג והשולחן החוצה, ואנו מתיישבים לאכול ספגטי בולונז שהכינה אורלי. השמים זרועים באלפי כוכבים והירח, אמנם בתחילתו, בהיר מאד, ואנו מנסים לאתר בחשיכה בעלי חיים האופייניים לאזור כמו הדינגו (מעין כלב אבל טורף. טוב, לא טורף בני אדם אלא יצורים אחרים קטנים יותר...). אבל משהו בחוויה הזו מתקלקל. אחרי שעתיים אנו שומעים צפצוף בקרוואן, המציין כי המתח במצברים נמוך מהמותר. לאור זאת אנו מתארגנים לשינה ומכבים במהירות את האור הבודד שהשארנו, אך רק בדיעבד מתברר לנו שהמקרר הפסיק לעבוד. בלילה נעשה מאד קר (מה שאנו ממש לא רגילים לו) ונאלצתי לקום לסגור את כל החלונות, מה שעדיין לא עוזר בהרבה ולא מאפשר שעות שינה רבות...
13/10 – בבוקר, לאחר השכמה מוקדמת על מנת שנוכל לטייל בשעות הפחות חמות, אנו מגלים שהמקרר החליט לשבות מעבודתו כמחאה על רמת הטעינה הנמוכה של המצברים, וחלק מהאוכל במצב די קריטי. לאור זאת מתקבלת החלטה לצאת אמנם לטייל בשטח, אך להמשיך לאחר מכן ל – Tom Price לחניון עם חשמל. הבעיה "השולית" היא שאנו גם קצרים בדלק...
ירדנו בשביל את המצוק של Dales Gorge למפלי Fortescue שם ניתן לטבול בבריכה, ומשם עוד הליכה קצרה ל – Fern Pool, בריכה נהדרת עם מים צוננים שמסביבה קירות המצוק וצמחייה רבה המצילה על הבריכה. טבילה טובה בבריכה לקול המצהלות של גיא, ואחרי שמתייבשים קצת אנו עולים חזרה אל שפת המצוק ומשם ממשיכים בשביל שהולך לאורכו עד לתצפית על בריכת Circular. ניתן אמנם לרדת לבריכה, אך אנו מחליטים שמכיוון שכבר ירדנו את המצוק פעם אחת, נסתפק בתצפית מלמעלה. בחזרה לרכב אנו יוצאים בנסיעה איטית יחסית ל – Tom Price, בתקווה שלא נתקע ללא דלק באמצע הדרך. מדובר על קצת יותר ממאה ק"מ, ואכן אנו צולחים את הדרך ללא בעיות ומגיעים לתחנת דלק עוד לפני שהרכב מתחיל לגמגם. בחניון בו התמקמנו ישנה בריכה (ומקלחות כמובן...), והילדים ממהרים לעלות על בגדי ים ולרוץ לבריכה.
14/10 – מכיוון שהרגשנו שממש לא מיצינו את שמורת קאריג'יני, התייעצנו עם שכנים בחניון לגבי האתרים האחרים בשמורה והגישה אליהם. מדובר במספר אתרים שהגישה אליהם היא רק בדרכי עפר, ולא הייתי בטוח לגבי עבירות של הקראוון בהם. השורה התחתונה היתה שניתן לעבור את הדרך הארוכה עם הקראוון בנסיעה איטית, והאתרים ממש, אבל ממש שווים ביקור. מדובר בדרך עפר באורך של כארבעים ק"מ בתוך השמורה. דרכי העפר באוסטרליה טובות בסה"כ, רק שבכולן הכביש לא ישר לגמרי, אלא עם סימנים צמיגים של משאית או טרקטור, מה שאומר שכל הדרך ישנן קפיצות קטנות ומעצבנות. לאור זאת נסענו במהירות של 20-25 קמ"ש, כך שעברנו את הדרך בשעתיים לערך, נהיגה מתישה מאד, במיוחד לאור זאת שיש גם לחזור את אותה דרך... עם זאת, לאחר הליכה קצרה של כמה מאות מטרים הגענו לשתי התצפיות על המפגש של ארבעת הערוצים (Gorges), מראה שהוא ללא ספק אחד היפים ביותר שישנו באוסטרליה (Junction Pool Lookup ו – Oxer Lookup). מדובר על מצוקים אדירים של אדמה בצבע חום אדום, שגילם נאמד במעל 250 מיליון שנה. בערוצים עצמם זורמים מים צלולים, והתבוננות בהם מקנה הרגשה של בראשית. צריך לזכור שבמשך כל השנים הגיאולוגיה כאן לא השתנתה, כך שלמעשה מסתכלים על סלעים מהקדומים ביותר על כדור הארץ. לאחר סדרה של תמונות וצילום בוידיאו, נפרדנו מהתצפית וירדנו את המדרגות התלולות לתוך ערוץ Weano. משם ישנו מסלול הליכה בתוך הערוץ המוביל לבריכת Handrail. חלקו האחרון של המסלול מוגדר כ – Class 5, מה שאומר אחד מתחת לדרגה הקשה ביותר, וזאת עקב הסלעים החלקים שיש לטפס עליהם תוך שנאחזים במעקה ברזל מעל לבריכה. ההליכה דורשת גם מעבר במים של שתי בריכות (או לחילופין טיפוס על הסלעים בצד הבריכות על מנת לעברם עם נעליים יבשות...). ההליכה בתוך הערוץ מאד מהנה בין קירות הסלעים האדומים וצמחיית המים. לקראת הגישה לבריכה הנקיק הופך צר מאד וחלק מאד. כדי לרדת לבריכה עצמה יש להיאחז במעקה ברזל ולרדת על הסלעים בזהירות למרגלות הבריכה. לאור הסיכון שבהחלקה למטה, החלטנו שגיא לא יירד, ובסופו של דבר רק אני ושני ירדנו לבריכה. המראה כמובן מקסים. בריכה צלולה שקרני השמש של הצהריים מאירות אותה, והנצנוצים במים משתקפים על קירות הבריכה. איך שהתחלנו את הדרך חזרה, הגיעה קבוצה של ארבעים תלמידי תיכון שיצרו פקק בשביל הצר, ואני אחסוך כאן את תיאור הריח שנדף מאותם ארבעים נערים בגיל ההתבגרות... את הנסיעה חזרה בדרך עפר אנו כבר עושים קצת יותר מהר למרות הקפיצות, על מנת לא להגיע בחשיכה לחניון.
15/10 – בבוקר אנו עוד יוצאים לסיור במכרה הברזל הסמוך לעיירה. אמנם הסיור המאורגן יקר יחסית, אך היה מאד מעניין. רק לראות את המכונות הכבדות והענקיות שבמכרה ואת המבנים והמסועים הענקיים היה מאד מרשים. חוקי הבטיחות במקום מחייבים אותנו בלבישת קסדה ומשקפי מגן גם כאשר אנו יוצאים מהאוטובוס להצטלם ליד הגלגל הענק של אחד הדחפורים (גובה הגלגל 3.7 מטר !) ובתוך כף ענקית. לאחר הסיור אנו ממשיכים בדרכינו לכיוון Exmouth, עם עצירה באמצע הדרך הארוכה מאד ב – Nanuttara, שזהו מקום שכחו אל שאין פה דבר מלבד תחנת דלק וחניון בסיסי מאד, אך מה לעשות שמדובר בדרך ארוכה הדורשת עצירה, אז עצרנו...
16/10 - יצאנו מוקדם בבוקר ל – Exmouth, כשהילדים עדיין ישנים. ב – Exmouth התמקמנו בחניון מצוין, לאחר ביקור ארוך במרכז המבקרים. אחה"צ נסענו לחוף Hunter למרגלות המגדלור, שם צפינו באמצעות משקפת באוקיינוס ובלווייתנים השוחים מרחוק. ניתן לזהות את הלווייתנים ע"י סילון המים שפתאום עולה מהים, ואם מספיק זריזים ניתן לראות את הליוויתן עצמו מרים את גבו ואת הסנפיר הענק שלו. מדובר בלווייתני Hampback בצבע שחור לבן, שכעת עוברים ב – Exmouth Golf בדרכם דרומה, ובמקום זה הם מלמדים את התינוקות שנולדו כיצד לקפוץ במים. ראינו גם צב מים ענק תופס גלים להנאתו ומדי פעם מוציא את ראשו לברר מה מזג האוויר... בעוד יומיים אנו יוצאים לשייט צפייה בלווייתנים.
17/10 – בבוקר נסענו למפרץ Turquoise, אחד החופים היפים והפופולאריים באיזור, במיוחד למי שמשנרקל. יש לשם על הדרך לשם 11$ כניסה יומית לפארק Cape Range. החוף עצמו הינו רצועה ארוכה של חול לבן, והמים אכן בצבע טורקיז, כשמדי פעם ישנם כתמים שחורים, שהם למעשה השוניות. כל היום שנירקלנו במים וראינו עולם שלם של אלמוגים, דגים ענקיים, יצורים תת ימיים מוזרים, כולם בשלל צבעים. בסככה המוצלת מעל החוף עמדו כמה זוגות של תוכים ופצחו ב"שיחה קולחת" בקולי קולות, ומרחוק קיפצו לווייתנים. את היום סיימנו בלזניה טעימה לאחר טבילה בבריכה הנהדרת שבחניון.
18/10 – יום מנוחה. הצטיידנו בבוקר בטבליות נגד הקאה לטובת שיט הצפייה בלווייתנים, וכן קנינו ציוד שנירקול. במרכז מבקרים נרשמו לסיור השקיעה מחר וחזרנו לחניון להתחבר קצת לאינטרנט, לצרוב דיסקים עם מוזיקה ולשכשך בבריכה. אני רק מקווה שהשייט מחר לא יהיה סיוט עבורי (רק מהמחשבה על השייט התחלתי להרגיש בחילה...).
