tag:blogger.com,1999:blog-12810765337648748502023-11-16T09:06:09.143-08:00טיול של פעם בחיים - משפחת רוטנברגאלי רוטנברגhttp://www.blogger.com/profile/13328650496951133529noreply@blogger.comBlogger22125tag:blogger.com,1999:blog-1281076533764874850.post-69471913588398462692011-03-09T13:45:00.000-08:002013-07-15T09:23:03.641-07:00אחרית דבר<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
באחת בלילה, עקב עיכוב של כשעה, עלינו בסינגפור על ה – Airbus 380 הענק בדרכינו ללונדון ומשם לארץ. אין מה להגיד, יש יותר מקום לרגליים, אפשר להסתובב במטוס כמו שצריך, טלויזיה אישית עם מסך גדול מהרגיל וכ – 100 סרטים שניתן לבחור בכל רגע, החל מהחדשים ביותר וכלה בזוכי האוסקרים מכל השנים. יופי של טיסה ! ללונדון הגענו לפנות בוקר ונאלצנו להזדרז מאד לטיסת ההמשך לארץ. אוטובוס פנימי לטרמינל 5 ורכבת לשערים, ואנו מגיעים עם הלשון בחוץ למטוס 7 דקות לפני ההמראה... אין כמובן צורך לציין שכל המשפחה מחכה בשדה התעופה, רק מה שלא מחכה לי זו המזוודה של האופניים, שהחליטה באופן חריג להעביר את הלילה בלונדון (ככל הנראה בפאב מקומי על בירה קרה / חמה)...<br />
סוף טוב הכל טוב. על רעידת האדמה האיומה ב – Christchurch שמענו בחדשות במטוס... הנחיתה על המסלול בארץ היתה אמנם רכה, אך הנחיתה בארץ כואבת ככל הנראה... צריך להתחיל לחשוב על הטיול הבא... ובינתיים, תהנו מהבלוג, תפיקו ממנו את המיטב ותפסיקו לחלום... תעשו את הצעד כי אי אפשר לדעת מה טומן בחובו המחר !!!<br />
<br />
<a href="https://sites.google.com/site/rotenbergtrip/" target="_blank">קישור לאתר הטיול הכולל תמונות נבחרות</a></div>
אלי רוטנברגhttp://www.blogger.com/profile/13328650496951133529noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-1281076533764874850.post-70773889543848726802011-02-20T08:05:00.000-08:002011-03-09T13:45:39.866-08:00סינגפור18-21/2 – הזמנו מלון מחוץ לעיר על מנת שנוכל לקבל חדר גדול במחיר סביר. קיבלנו את הסוaויטה הכוללת שלושה חדרים גדולים ומרווחים עם שלושה חדרי שירותים ושלוש טלוויזיות, כך שהילדים לא צריכים לריב ביניהם מי רואה מה... מכיוון שנחתנו בעשר וחצי בלילה, נשפכנו למיטות בתקווה שלא נקום עם ג'ט לג.<br />בבוקר יצאנו לטייל לאורך המרינה ולאורך נהר סינגפור. נכנסו לפוש מהחום במלון מפואר מאד ולא פסחנו על ביקור בחדרי השירותים שבו... לאחר סיור בין מספר האתרים הארכיטקטוניים באיזור, לקחנו את הרכבת התחתית ל – Little India. האיזור אכן נראה כמו הודו, וזה כולל את ריחות הקטורת והפרחים, החנויות הצפופות והצבעים העזים. חיפשנו מסעדה הודית לאכול בה ונפלנו על דוכן רחוב עם אוכל הודי אותנטי. מבחינתי זה היה אוכל טעים שמזכיר נשכחות, אך מבחינת כל האחרים זו היתה טעות ואף אחד לא ממש אכל... כך שנאלצנו לקנות לילדים המבורגרים.<br />את היום הבא הקדשנו לאי סנטוזה. אין צורך לקחת רכבל וגם לא רכבת או אוטובוס לתוך האי. הליכה נעימה של עשר דקות ואתם באי. באי עצמו ישנו מגוון רחב של אטרקציות, אך רוב הדברים כרוכים בתשלום. עלותת הכניסה לאי עומדת על דולר לאדם. התחלנו באיזור ה – Waterfront ולא פסחנו על הגלידה המעולה בחנות הממתקים הגדולה שם. משם לקחנו את הרכבת הפנימית ל – Imbiah, שם מעבר לאטרקציות שבתשלום, אפשר לטייל לפסגה לצפית על העיר בשביל נחמד. מ - Imbiah לקחנו את האוטובוס הפנימי החופשי ל – Siloso Beach. התמקמנו בבית הקפה שעל שפת הים והחלפנו לבגדי ים על מנת ללכת לטבול במים הנעימים ולהתרענן מהחום והלחות של סינגפור. החוף באמת מקסים עם חול ים זהוב ורשתות כדורעף רבות לאלו הרוצים להזיע... מחוף הים לקחנו את ה – Tram ל – Beach Station, ושם עלינו ברכבל לפסגה על מנת לרדת ב - Luge המהיר כל הדרך מטה (מעין מזחלת על גלגלים היורדת בכביש מפותל במהירות). חזרנו ברכבת הפנימית לסינגפור והתיישבנו לאכול אוכל סיני אותנטי בקומפלקס למעלה ב – Vivo City. בשמונה בערב התחיל מופע סיני (כל העיר מקושטת ויש בה מופעים לכבוד שנת הארנב) במקום, כך שחזרנו מאד מאוחר למלון.<br />מכיוון שלא ניתן לעזוב את סינגפור מבלי לבקר במרכזי הקניות הענקיים והרבים שלה, היום נסענו ל – Orchard Road ושוטטנו בין מרכזי הקניות. אני מודה שדי מהר התחלתי להשתעמם, בעוד אורלי ושני עסוקות בקדחת הקניות. משם לקחנו את הרכבת התחתית ל – Chinatown, וקודם כל התיישבנו לאכול שוב אוכל סיני אותנטי ביחד עם כל הסינים מסביב. שוטטנו ברחובות הרובע המואר בשלל מנורות צבעוניות ובין המקדשים הפזורים שם.אלי רוטנברגhttp://www.blogger.com/profile/13328650496951133529noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1281076533764874850.post-4290148605445139722011-02-10T02:47:00.000-08:002011-02-20T08:05:08.883-08:00ניו זילנד - האי הצפוני<span style="font-family:arial;font-size:85%;">29/1 – לוקחים את המעבורת Interislander מפיקטון לוולינגטון. מדובר בהפלגה של קצת יותר משלוש שעות העוברת דרך המיצרים, נכך שזכינו לנופים יפים במהלכה. בים הפתוח, ים טזמן, היתה רוח חזקה יחסית והמעבורת התנדנדה לה למרות גודלה ומשקלה. עם זאת ההפלגה עברה ללא תקלות (ללא מחלת ים). במהלך ההפלגה אפשר לראות סרט בבית הקולנוע הקטן, לשבת בפאב או במסעדה, לרדת לפינת המשחקים של הילדים או לראות הופעה של קוסם. קצת אחרי ארבע עגנו בוולינגטון ונסענו להתמקם בפארק. עקב מזג האוויר הגשום לא נותר לנו הרבה מה לעשות מלבד להכין ארוחת ערב ולשבת על שיעורי בית עם הילדים.<br />30/1 – מזג אוויר נפלא האיר לנו פנים. נסענו עם הקרוואן לעיר וחנינו בחניון של מוזיאון Te Papa – 20$ ליום (בדיעבד, קצת אחריו ישנו חניון הרבה יותר זול...). הלכנו ברגל לפוניקולור (רכבל / קרון המטפס על פסים משוננים במעלה ההר) ועלינו איתו לגנים הבוטניים. מלמעלה נשקף נוף של כל העיר והנמל. בגן הבוטני המקסים גם מצפה כוכבים אליו שמנו פעמינו. העברנו שם כמה שעות טובות. מקום מעניין, מאלף, מלמד ומחנך, כולל הסבר משכנע לגבי המפץ הגדול. באולם הקולנוע במצפה ישנו אולם קולנוע °360, בו ראינו סרט "אנו אסטרונומים", המלמד על עבודתם ועל מערכת השמש והגלקסיות הרחוקות. תצוגות אינטראקטיביות מסבירות על כל כוכב במערכת השמש שלנו ועל תופעות הקשורות לחלל. היה מרתק ! מהמצפה יצאנו לטייל בגנים הבוטניים היפים וירדנו בשביל מלמעלה לכיוון העיר. גן שעשועים נהדר לילדים גרם לנו לעצור באמצע הדרך מטה, והילדים הסתערו על המתקנים. בהמשך ישנו גן יפיפיה (ליידי משהו... ע"ש אשתו של ראש העיר לשעבר) עם פרחים מקסימים וריח משגע – לא להחמיץ ! אפשר לבלות רק בגן הבוטני עצמו מספר שעות בטיולים בשבילים הרבים מספור. הרעב החל להציק לנו, אך מכיוון שהיה יום ראשון היה קשה למצוא מקום פתוח. עברנו דרך בניין הפרלמנט ולבסוף נכנסו לאיזור המזח ואכלנו פיצה מצויינת באחד הפאבים שם. בדרך חזרה לרכב עצרנו בעוד גן שעשועים (משקיעים בילדים החבר'ה האלה) עם מגלשה ענקית בצורת מגדלור.<br />31/1 – בבוקר שוב נסענו לעיר וחנינו הפעם בחניון שאחרי מוזיאון Te Papa בעלות של 10$ ליום (יש רק לשים לב באיזה מדחן משתמשים, שכן ישנם כמה מדחנים שם וצריך להשתמש בזה השייך לחניון היומי ולא בזה השייך לחנייה ברחוב שבכניסה לחניון). הכניסה למוזיאון Te Papa חופשית, והלוואי עלינו שהיה לנו מוזיאון כזה בארץ. פשוט ניתן לבלות שם יום שלם ועדיין לא להספיק. ישנן שם תצוגות אינטראקטיביות של הרי געש, רעידות אדמה (כולל בית בו ניתן לחוות רעידת אדמה), גיאולוגיה, יצורים ימיים ועופות, תצוגות ומבנים שלמים של התרבות המאורית, ומעבר לכל התצוגות ישנן כעשר פינות תעסוקה ועניין לילדים בנושאים שונים, החל מכלי נגינה ותלבושות מקומיות, דרך תיאטרון בובות, משחקי מחשב ועוד ועוד. רק בסביבות חמש עזבנו את המוזיאון והלכנו למדרחוב Cuba לתפוס משהו לאכול. בערב עוד הלכנו לבית הקפה שבחניון הפארק שלנו להתענג על קרם ברולה וגלידות לילדים.<br />1/2 – מוקדם בבוקר יצאתי לרוץ קצת באיזור במעלה הגבעות. היום עוזבים את וולינגטון לכיוון צפון מערב. החלטנו לנסוע קודם לכן ל – Kairoke Regional Park, שם היתה "ריבנדייל" משר טבעות. טיפסנו ב – Ridge Track עלייה תלולה במעלה ההר, אך לאחר כשעה וקצת הבנו שאנו הולכים ללא תכלית, שכן אפילו תצפית על האיזור לא היתה מפסגת ההר, אלא רק צמחייה שלא ניתן לראות דרכה, ולכן חזרנו על עקבותינו, והמשכנו בנסיעה ארוכה ל – Stratford. חלקה הראשון של הדרך עשינו דרך דרך נופית מדהימה ביופייה, אם כי מסוכנת למדי לאור הפיתולים לכל אורכה ורוחב כביש המתאים לרכב אחד, כך שכל פיתול הייתי צריך לצפצף ולקוות שלא מגיע רכב ממול. גם הכביש עצמו לא במצב מדהים, ויעידו על כך השלטים Unstable for long vehicles... למרות הנהיגה הקשה מאד ותשומת הלב הרבה לדרך, היה שווה לעבור אותה ולצפות בנוף מלמעלה. המשך הדרך היה על SH1, וכעבור מספר שעות הגענו סוף סוף ל – Stratford, המשמשת נקודת יציאה לכיוון הר הגעש Taranaki. התמקמנו בחניון יפה והתארגנו לארוחת ערב.<br />2/2 – נסיעה של כעשרים דקות מהעיר לכיוון הר Taranaki, ומגיעים לחניון העליון שלו. משם יצאנו לטרק לכיוון הבקתות שעל מורדות הר הגעש. בדרך חוצים מספר ערוצים יפים, ורובה של הדרך עובר פחות או יותר על אותו קו גובה, אם כי המדרגות הגבוהות קצת מתסכלות. נוף של כל העמק מזרחה נשקף מההר (במידה ועושים טרקים מסביב לכל ההר או בחלק המערבי, ניתן לראות את הים מההר). בחזרה לעיר נכנסנו לסופר להצטייד ולסרוק קצת את הרחוב הראשי.<br />3/2 – לא ידענו מה יש לנו מתחת לאף בחניון. שער יציאה מהחניון מוביל לנהר שליד ולשביל מקסים לאורכו. עשינו הליכה מהנה של כחמש עשרה דקות בשביל מעגלי העובר גם דרך אחד הפארקים היפים בעיר. גם אם אתם לא ישנים בחניון שווה לטייל לאורך הנהר ובפארק שלידו. עזבנו את Stratford כשפנינו מועדות ל – Tangariro National Park, הכולל שלושה הרי געש שהיוו את התפאורה לממלכת מורדור ו – Mount Dum בסרט שר הטבעות. הנסיעה היא דרך כביש Forgotten World Highway, שללא ספק היא אחת מהדרכים היפות שחווינו בניו זילנד, עם נוף גבעות ירוקות ויערות פראיים. כשהגענו לשמורה כבר היה גשום וערפל השתרר באיזור, כך שאת הרי הגעש לא ניתן היה לראות. ניצלנו את הזמן לראות שני סרטים על האיזור במרכז המבקרים ולתכנן שם את הטרק למחר.<br />4/2 – טרק לא עשינו בשמורת Tangariro. הערפל כיסה את כל האיזור גם היום ולא ניתן לראות כלום. טיפסנו עם האוטו לפסגת ההר בתוך הערפל, וכמו שעלינו ירדנו למטה והחלטנו להמשיך בדרכנו לאגם טאופו (Lake Taupo). בדרך ישנה תצפית יפה על כל האגם וסביבתו, לפני הירידה לגובה פני המים. התמקמנו בחניון בתוך העיר ויצאנו לעשות סיבוב בין האתרים בעיר. התחלנו באתר הבנג'י גבוה מעל הנהר. משהו כמו 45 מטר של קפיצה, בנוף המקסים של הנהר. כשהגענו עמד שם בחור אחד והתלבט, עד שלבסוף התחרט וירד. משם המשכנו לאתר Craters of the moon. שביל הליכה של כ – 45 דקות מוביל בין בריכות בוץ מבעבעות, סילוני עשן והמון מכתשים מעשנים בריח של גופרית. כל האזור הוא עם פעילות וולקנית, וכאן זה דומה לפני הירח בגלל המכתשים הרבים. כמובן שזה הזכיר לנו את ילוסטון, רק שבהרבה הרבה יותר קטן. אם אתם שם, תעלו לתצפית למעלה. שווה את המאמץ. שומעים משם את אחד הגייזרים כמו קומקום רותח ורואים את כל אוסף המכתשים. נסיעה קצרה מביאה אותנו ל – Huka Falls. הנהר הזורם מאגם טאופו נהייה צר מאד באיזור זה ולכן הזרימה כאן חזקה. כמות מים אדירה נשפכת על פני המפל ומזכירה במשהו את מפלי הניאגרה, רק יותר בקטן כמובן. בשש בערב סוגרים כאן את השער של החנייה, ולכן יצאנו ולעלינו לתצפית העליונה של המפל – נקודה נהדרת לצילום של הנוף המרהיב.<br />5/2 – מכיוון שכבר קיבלתי החלטה שאני מבצע צניחה חופשית בניו זילנד, והמיקום יהיה אגם טאופו, התקשרתי בבוקר להזמין מקום לצניחה של הצהריים. נסעו בצהריים לשדה התעופה הקטן שליד העיר, ושם אחרי הסבר קצר וסרט וידיאו בחרתי לצנוח מגובה של 15000 רגל עם צלם אישי. למטוס נכנסים מספר צונחים עם המדריכים שלהם והצלמים, כך שהיינו קבוצה של אנשים. הלבישו אותנו בחליפות צניחה ורתמות, וחיכינו שהקריאו לנו למטוס. לי היה מדריך בשם אלן (צניחת טאנדם כמובן), והצלם שלי היה בחור ישראלי בשם אלעד, שכבר הספיק לעבור מעל 12000 צניחות. משום מה הרגשתי די נינוח, אם כי בהחלט התרגשתי קמעא. נדחסנו למטוס כולם, כאשר כל אחד יושב לפני המדריך שלו וצמוד מאד אליו, כך שברגע המתאים המדריך מחבר את עצמו אליך, שם לך את הכובע ומכין אותך לצניחה. בגובה 10000 רגל הלבשנו מסיכות חמצן, ואני הסתכלתי בשעון היד של הצלם המראה את הגובה בו אנו נמצאים. כבר במטוס הצלם שלי העביר את מצלמת הוידיאו בין כולם על מנת לתפוס אותנו רגע לפני שנזרקים החוצה. האור הירוק נדלק במטוס כשהגענו ל – 15000 רגל, והצלם פתח את דלת המטוס ונתלה עליו מבחוץ. רוח חזקה הכתה בפני וכל האיזור נשקף מלמעלה. הטייס ביצע פנייה מעל האגם ואז המדריך שלי התקדם איתי עד לדלת המטוס והתיישבנו על המפתן. ברגע המתאים ניתן האות וזינקנו לאוויר, כשאנו עם הגב כלפי הקרקע. בשניות הראשונות לא ממש קלטתי מה קורה, ואפשר להגיד שמאבדים לרגע את חוש ההתמצאות. כעבור מספר שניות, אחרי מספר גלגולים באוויר, התייצבנו עם הפנים כלפי מטה. נפילה חופשית במהירות של יותר מ – 200 קמ"ש זה לא משהו שחווים בדרך כלל... הרוח הצליפה בפנים וכמה שניסית לסגור את הפה פשוט לא הצלחתי... אני לא כל כך זוכר מה ראיתי בנפילה החופשית, אך כעבור מספר שניות נוסף המדריך האיר את תשומת ליבי לצלם שנופל לידינו ומצלם אותנו. החלפנו "כיף" (Give five) אני והצלם וניסיתי להסביר למצלמה את ההרגשה, אך מכיוון שלא ניתן לסגור את הפה, המילה "גדול" יצאה לי מעוותת... מגובה 15000 רגל זכיתי לנפילה חופשית של כ – 70 שניות, שזה המון זמן, ואז ראיתי את הצלם עושה לנו שלום ומתרחק, ובאותו רגע משך המדריך בחבל הפתיחה והמצנח נפתח במהירות, שואב אותנו בעוצמה אדירה לפי מעלה מנפילה חופשית של 200 קמ"ש מטה ! זה הרגע בו הרגשתי כיצד מתהפכת לי הבטן ותוקפת אותי בחילה. אבל כעבור שתי שניות הכל נעצר והתחלנו מרחפים לאט לאט כלפי מטה בשקט אינסופי, כשנוף האגם במלוא הדרו וכל ההרים מסביב וכדור הארץ אכן נראה עגול... אבל לא לאורך זמן זכיתי לריחוף המהנה. המדריך בשלב כלשהו משך את ידית המצנח ואנו התחלנו להסתובב סביב עצמנו בעוצמה רבה. כעבור רגע המדריך משך את הידית השנייה ואנו התחלנו להסתובב לצד שני. קשה לתאר את העוצמה שזה קורה ואת הכח הרב הפועל עלינו, אך הטעות שלי היתה שהסתכלתי למטה במקום למעלה בעת הסבסוב, והרגשת הבחילה העצימה פלאים. כך זה היה שלוש פעמים, בין ריחוף נעים ורגוע לבין סבסוב מבהיל, כשאני מתאפק ומנסה להימנע מלהקיא בין שמיים לארץ... קצת לפני שהגענו לאדמה המדריך שאל אותי אם הכל בסדר, ובנקודה הזאת כבר הסברתי לי שיש לי בחילה (ואולי כדאי להפסיק כבר עם הסבסובים...). המדריך אמר לי שלא נורא, שכן עוד רגע אנו מגיעים, ואז באמת ביצענו פנייה אחרונה לקראת נגיעה, הרמתי רגליים קדימה והופס גלשנו על התחת. צעדתי מתנדנד משהו לעבר המשפחה להראות להם שיצאתי חי מכל הסיפור, ואז נקראנו חזרה כל הקבוצה לתמונת מחזור...<br />אחרי שהורדנו את הרתמות ואת חליפות הצניחה נכנסנו לחדר ההקרנה לראות את הצילום של הצניחה שלנו. רק אז קלטתי מה בדיוק עברתי. זה לקח עוד כעשרים דקות עד שהרגשתי שהכל עולה לי ומיהרתי אל השירותים להקיא את הנשמה ואז להירגע קצת. עד הבוקר עוד כאבו לי האוזניים והיתה לי בחילה קלה, אבל בשורה תחתונה, זו חוויה מדהימה שאין כמוה (שני עדיין טוענת שבנג'י זה יותר כיף).<br />6/2 – בבוקר עוד הספקנו לבקר במכון הסיסמולוגי בטאופו. מעבר לתצוגה המלמדת ניתן לחוות שם רעידת אדמה בעוצמה של 6.3 בתוך תא קטן, וכן ניתן לייצר מיקרו טורנאדו. לרוטורואה הגענו כעבור כשעה ועצרנו ב – Te Puia, שהינו מתחם גדול של פעילות תרמית מצד חד, של התרבות המאורית מצד שני. הצטרפנו שם לסיור במקום והגענו בדיוק להתפרצות של הגייזר העיקרי שם המתפרץ לגובה של עד עשרים מטר, ולידו גייזר קטן יותר המשמש לו "להקת חימום" ומתפרץ קצת לפניו.בהמשך נכנסנו למופע מאורי שהתחיל עם טקס קבלת הפנים שלהם המבוצע ע"י אחד הלוחמים ומטרתו לדעת פני המבקר לשלום או למלחמה, ולאחר מכן בא הנאום של המנהיג, שירים וריקודים (עם מקלות וכדורים – פואי), כשהכל מלווה בהבעות הפנים המפחידות ובחריצות הלשון. במתחם ישנו כפר מאורי משוחזר, גלריות של עבודות שלהם ובתי ספר לטוויית צמר ולגילוף בעץ.<br />7/2 – הקמפינג שלנו יושב בצמוד לפארק קאיורו בו קיימים מעיינות תרמיים שהכניסה אליהם חופשית. טיילנו בפארק והתיישבנו לטבול את הרגליים באחד המעיינות התרמיים – חווייה נעימה מאד. מהפארק המשכנו לכפר המאורי שבקצהו ונכנסנו לכנסייה הייחודית המהווה שילוב בין התרבות המאורית לבין הנצרות (כולל ישו הלבוש בגלימה מאורית טיפוסית). התיישבנו קצת על גדות האגם גדול לצפות בברבורים השחורים, וכשהרעב התחיל להציק קפצנו לרחוב הראשי לאכול סושי ולטייל ברחובות הנעימים של העיר. אחרי תספורת לי, לרועי ולגיא, המשכנו ל – Government Gardens, ואחרי כוס יין בפאב חזרנו לקמפינג. הילדים הלכו להשתכשך בבריכה ואני יצאתי עם האופניים לסיבוב לכיוון היער עם הסינגלים.<br />8/2 - קצת אחרי רוטורואה עצרנו באתר של הזורבניג על מנת לצפות באותם כדורים שקופים המגלגלים במדרון, כשבתוכם יושבים אחד או יותר אנשים, בד"כ עם כמה דליי מים. עוד אחד מני רבים של ההמצאות של הראש הניו זילנדי. נסיעה של כשעה מביאה אותנו למאטאמה, שבקרבתה נמצאת הוביטון. מדובר בחווה פרטית אשר שטחה התאים מאד לפיטר ג'קסון – במאי הסרט שר הטבעות, להקים את מחוז הוביטון עבור הסרט. זהו בילוי לא זול הסיור בהוביטון, אך מי שחי ובועט את שר הטבעות, זה בהחלט מומלץ. נסיעה קצרה באוטובוס של המקום מביאה אותנו אל אתר הצילומים בסיור מודרך. כאחד שראה את שר הטבעות יותר מפעם אחת, זו היתה חוויה לראות את כל הבתים הקטנים, את עץ המסיבות, את הבית של בילבורד ופדרו, את הבית של סאם, את גידולי התירס ושאר הירקות והפירות, בקיצור לחיות את הסרט במקום. היתה שם אחת מיפן כנראה (מלוכסנת בכל מקרה...), שהלכה עם Notebook והקרינה לעצמה את הסרט בזמן הסיור בהוביטון. מתוכנן שם סרט בשם "הוביטון", כך שגם שיפצו שם את המבנים ובנו כמה חדשים והוסיפו גם ארובות לבתים. מצד שני, עקב הסרט החדש, לא ניתן היה להיכנס לתוך הבתים. לא קשה להבין מדוע הבמאי בחר במקום זה כתפאורה להוביטון. מספיק שמתסכלים על נוף הגבעות הירוקות, העצים והאגם הקטן. לאחר הסיור ראינו בחווה גז של כבש, ולילדים היתה גם הזמנות להאכיל את הגדיים בבקבוקי חלב. המשכנו צפונה בנסיעה ארוכה כאשר אנו חוצים את אוקלנד ומחליטים על עצירה ללילה ב – Orewa בדרך ל – Bay of Islands. הגענו לחניון מקסים בשם Pinewoods מבלי שתכננו זאת, והתברר לנו שזהו אחד החניונים המושקעים ביותר בהם התאכסנו, מעבר לזה שהיינו שם כמעט לבד. יש שם שלוש טרמפולינות, גן שעשועים מקסים, מסך קולנוע גדול על הדשא ובמה להופעות. שביל הליכה במעלה הגבעה ביציאה מחניון / קמפינג הביא אותנו לתצפית על החוף היפה שבאיזור.<br />9/2 – את הבוקר התחלנו בשטיפה של הרכב בקמפינג ולאחר מכן התחלנו את הדרך הארוכה ל – Bay of Islands. בדרך עצרנו בשמורה קטנה של עצי קאורי ענקיים (Parry Kauri Park) בעיירה Warkworth, שהגדול בהם הוא בן 800 שנה ומתנשא לגובה רב. מסלול הליכה קצר ומהנה על גבי פלטפורמת עץ הוביל אותנו בתוך יער הגשם. בסמוך למקום ישנו מוזיאון קטן עם חצר בה ישנם מבנים מתחילת המאה של בית סוהר, דואר, טלפון ציבורי ועוד. לקפה ועוגה עצרנו בקפה Utopia, הנראה כמו ספינה. מקום מגניב עם שוקו חם טעים מאד. ב – Kawakawa הלכנו לבקר ב...שירותים הציבוריים המיוחדים, מבנה שעוצב ע"י אמן ואדריכל אוסטרי בשם הונדרוואסר. גם אם אתם לא צריכים ל"התרוקן", המקום שווה ביקור קצרצר. באופן לא מפתיע נין לצלם בתוך השירותים... ב – Bay of Islands התמקמנו ב – Paihia בחניון קמפינג על שפת הים 3 ק"מ לפני העיירה.<br />10/2 – הלכנו לטייל בבוקר בעיירה הקטנה ובשוק יום חמישי שלה בו מציגים אמנים את מרכולתם ומוצעים גם דברי אוכל ומאפה. בצהריים עלינו על סירה מהירה לסיור של שעה וחצי בין האיים. הפלגה במהירות גבוהה כשהרוח מכה בפנים, הגענו ל – Hole in the rock ועברנו דרכו, וכן נכנסנו לתוך Cathedral Cave עם הסירה. בדרך גם פגשנו בדולפינה ענקית ששיחקה עם הסירה. ישנה גם אפשרות לעשות את הסיור בספינה רגילה במשך חצי יום עד יום שלם כולל ירידה באחד האיים. תלוי אם מחפשים רוגע ושלווה או אדרנלין... בחזרה לעיירה עצרנו לאכול בפינה גלידה נהדרת והמשכנו ל – Waitangi לראות שם מופע מאורי שהיה פשוט מהנה, עם שיתוף של הקהל (שהיה בגדול אנחנו ועוד שלושה זוגות). במקום גם נמצא הבית בו נחתם החוזה ההסטורי בין המאורים לממשלת ניו זילנד.<br />11/2 – נסיעה ארוכה לאוקלנד. בדרך עצרנו לצילום נוף אחרון מחוץ לעיר. התפאורה היתה נהדרת – לגונות כחולות ירוקות על קו החוף. באוקלנד עצרנו במלון העתידי שלנו על מנת לאסוף את המזוודה של האופניים ששלחתי למלון חודשיים קודם. התמקמנו בקמפינג והתחלנו בעבודות האריזה והניקיון. מזל שבקמפינג יש גן שעשועים לא רע עם אומגה כיפית, כך שרוב הזמן הילדים בילו בגלישה באומגה ומשיכה שלה חזרה...<br />12/2 – אריזה של כל המזוודות וניקיון סופי של הקרוואן לקראת החזרתו מחר.<br />13-16/2 – נסענו בבוקר למלון על מנת להוריד שם את כל המזוודות ומשם המשכנו לאפולו להחזיר את הקרוואן. תהליך ההחזרה הלך חלק לגמרי ודי מהר חזרנו חזרה למלון. התאכסנו במלון דירות בדירה עם שני חדרים וסלון + מטבח, כך שבסה"כ היה די מרווח, אם כי עם כל כמות המזוודות... אחרי התארגנות בחדר יצאנו לעיר ושמנו פעמינו ל – Sky Tower. בסמוך לו ישנה מסעדה הודית טובה שהמליצו לנו עליה, ואכן הרבצנו ארוחה הודית טובה ומשביעה במחיר סביר. אחרי הארוחה החלטנו לעלות למגדל למעלה. מעלית מהירה העלתה אותנו תוך 40 שניות לקצה המגדל, לתצפית נהדרת על כל אוקלנד. מה שנחמד במגדל זה שיש שם במספר מקומות מרצפות זכוכית שקופה, וזה אחלה חוויה לעמוד עליהן להשקיף למטה מתחת לרגליים מגובה כה רב. מהמגדל המשכנו לטייל קצת בעיר ב – Queens St. וחזרנו למלון בערב עייפים ומרוצים.<br />למחרת לקחנו מעבורת ל – Davenport ושוטטנו באי, תוך שאנו מטפסים להר ויקטוריה, אחד מהרי הגעש סביב אוקלנד. התצפית מההר פשוט נהדרת. כל אוקלנד נפרשת משם, במיוחד אזור הנמל וקו החוף עם בנייניו הגבוהים. אפשר להגיע לפסגה גם ברכב, אך ההליכה מהנה בסה"כ ולא קשה במיוחד. בדרך חזרה מהמעבורת התיישבנו לזלול סושי לפני החזרה למלון.<br />לא רחוק מהמלון נמצא פארק אלברט, וכשהגענו לשם בבוקר היו שם הכנות לקראת פסטיבל האורות הסיני. כל הפארק קושט במנורות גדולות בצורות שונות, החל מתוכים, דרך ברבורים וכלה בדמויות מהמיתולוגיה הסינית, כאשר הכל תלוי על ובין העצים. לצערנו הפסטיבל הינו ב – 18 לחודש, יום אחרי הטיסה שלנו. מכיוון שהבנו די מהר שאנו צריכים מזוודה נוספת... המשכנו לשוק ויקטוריה לחפש מציאות. קנינו שם מזוודה ורודה (!) על מנת שתבלוט, וחזרנו את כל הדרך חזרה ל – Queens St., שם נכנסנו לראות סרט בקומפלקס הענק מטרו.<br />ה – 16 לחודש הינו יום ההולדת של שני, כך שעוד יום קודם קנינו עוגת טרמיסו נהדרת, ובבוקר לפני שהיא קמה, קישטנו את החדר בבלונים, הוצאנו את העוגה מהמחבוא במקרר וקראנו לה לסלון. עם תום החגיגה... החגיגה החלטנו שצריך להוריד את העוגה ויצאנו לטייל ב – Auckland Domain – הפארק הגדול ביותר באוקלנד. בפארק ישנו גם גן החורף הכולל חממות עם פרחים וצמחים מדהימים ביופיים. פשוט שווה ביקור, ובכל מקרה בדרך חזרה מומלץ ללכת בשביל לאוהבים (Lovers Trail). את החגיגות סיימנו במסעדה סינית טובה בסמוך למלון.<br />17/2 – השכמה באמצע הלילה ונסיעה לשדה תעופה. התכנון שלנו היה לבלות מספר שעות בסידני, ולכן לקחנו טיסת בוקר לסידני וטיסת ערב לסינגפור. קצת הופתענו כשאמרו לנו בשדה התעופה שלא ניתן לצאת לטייל סידני ולהשאיר את המזוודות בשדה, ובכלל זה עולה 130$ לאדם אם עוזבים את השדה. כאשר נחתנו בסידני החלטנו לבדוק שוב את העניין וניגשנו לביקורת הדרכונים לאחר שמילאנו את הטפסים. מתברר שאין כל בעייה לצאת וזה גם לא עולה כלל כסף, כך שאיפסנו את תיקי היד ולקחנו את הרכבת לעיר. טיילנו לבית האופרה ומשם לגנים הבוטניים. נחמד היה לראות שם מאות רצים עושים שם כושר, ועוד יותר נחמד היה לפגוש שוב בחיות הבר האוסטרליות – תוכים המסתובבים חופשי ועטלפים התלויים הפוך על העצים בגנים. מכיוון שהיה חם בסידני חתכנו מהגן היפיפה לרחוב ונכנסו לבניין הראשון עם מיזוג האוויר לשאוף קצת אוויר. החלטנו שחייבים לסיים את הביקור באוסטרליה עם הפאי המסורתי, ומצאנו מקום בו מגישים פאי עם פירה ואפונה ורטוב סמיך, בדיוק כמו שאכלו במירוץ למיליון. הטעם נהדר... חזרנו ברכבת לשדה התעופה והמראנו במטוס הגדול ביותר בעולם – Airbus 380, לסינגפור.<br /></span><br /><span style="font-family:Arial;font-size:85%;"></span>אלי רוטנברגhttp://www.blogger.com/profile/13328650496951133529noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1281076533764874850.post-20564162955187637302011-01-25T02:05:00.000-08:002011-01-30T01:19:29.533-08:00ניו זילנד - האי הדרומי - המשך<span style="font-family:arial;">3-4/1 – נסיעה למאנאפורי שב – Fiordland בחוף המערבי. בבוקר עוד הספקנו לעצור במרכז הקניות ב – Queenstown, להסתפר כולם ולקנות מלתחה חדשה לרועי. משם המשכנו לאורך אגם Wakatipu וכביש 6 למאנאפורי. הגענו לחניון מקסים שהזמנו מראש (Possum Lodge and Holiday Park) היושב על הנהר בתוך היער. מה שטוב בחניון זה שיש כאן אינטרנט חופשי ללא הגבלה לכל השהות תמורת 10$. אחה"צ המאוחרים יצאנו לטייל בשביל על גדות אגם מאנאפורי, כשתפאורת ההרים המושלגים מסביב. למחרת התארגנו לטרק ארוך – Circle Trek. הזמנו מונית סירה על מנת לחצות את הנהר, ולאחר הליכה קצר מהחניון הגענו למזח, שם העבירה אותנו הסירה לגדת הנהר השנייה, ומשם התחלנו את ההליכה הארוכה. מדובר על מסלול של כארבע שעות, בתוך יער גשם מקסים המזכיר בכל פינה קטעים מהסרט שר הטבעות. הבעיה שכאשר הולכים עם כיוון השעון במסלול המעגלי, ישנה עלייה תלולה מאד וקשה עד לפסגת ההר, אך העדפנו לעלות מאשר לרדת, שכן הירידה הרבה יותר מסוכנת. אחרי העלייה המאומצת הגענו לתצפית מההר המשקיפה על שרשרת ההרים המושלגים ועל האגמים שמסביב. תצפית בהחלט מרהיבה ושווה את המאמץ. אגב, אם אתם לוקחים את המונית סירה בשעה 11:00 זה עולה 10$ למבוגר (ילדים חינם), בעוד בשעה אחרת זה יעלה לכם כבר 12.5$. חשבנו גם לצאת לשיט ב – Doubtful Sound, אך עם מחיר של 250$ למבוגר זה כבר היה סיפור יקר מדי.</span><br /><span style="font-family:arial;">5/1 – נסיעה קצרצרה ואנו מגיעים ל – Te Anau, עיירה מקסימה לגדות אגם Te Anau, עם רחובות המלאים בבתי קפה, מסעדות וחנויות, ומקום אחד שמוכר רק פאי בטעמים שונים (בתחילת רחוב Town Center) ומומלץ בחום רב. טיילנו בעיירה על גדות האגם כשהקנאה נוזלת לנו מהאוזניים למראה הבתים הגדולים והמרשימים המשקיפים על האגם הרגוע. אחרי שנתנו לילדים להוציא אנרגיה בגן השעשועים, הלכנו לשחק מיני גולף עוד לפני שהגשם התחיל לטפטף, ואז חזרנו לחניון להכין ארוחת ערב.</span><br /><span style="font-family:arial;">6/1 – היום אנו עושים את הדרך המקסימה ל – Milford Sound. ממלאים מיכל דלק מלא ויוצאים לדרך. רובה של הדרך עוברת ביערות גשם, ולכל אורכה ישנן נקודות עצירה בהן ניתן לצאת למסלולים קצרים וארוכים יותר. אנו עצרנו ב – Mirror Lake עם עוד עשרות יפנים שהגיעו באוטובוסים, ולאחר מכן נכנסו בהמשך הדרך ל – Lake Gunn למסלול הליכה ביער גשם עד לאגם היפיפיה, כאשר לאורך כל ההליכה מטפטף עלינו גשם. מומלץ בחום לעצור בכל מקום בו ישנה תצפית, שכן הנופים הם מדהימים. קצת לפני Milford Sound יצאנו לראות את ה – Chasm. מדובר בהליכה קצרה המובילה לשרשרת של מפלים הנופלים לתהום שנוצרה עקב חתירת המים ועיצבה את הסלעים שם במראה יוצא מן הכלל. כבר בחנייה קידמה אותנו ציפור ה – Kea בחפשה אחר מזון מהמטיילים (אסור בשום אופן לתת אוכל לציפור זו). בעקבות הגשמים שירדו כל הלילה ובמשך היום הזרימה מאד חזקה והמפלים מאד מרשימים, וכמעט כל 100 מטר ישנו מפל אחר. נפלא ! רבע שעה של נסיעה ואנו מגיעים ל – Milford Sound. אני לא יודע איך אבל הצלחתי להשיג מקום ללילה אחד (Power Site), כך שיכולנו בשקט להמשיך לשייט בפיורד ולהימנע מהנסיעה חזרה ל – Te Anau באותו יום. לפני שעלינו אל הספינה עוד הספקנו לעלות לתצפית על הפיורד (מאחורי בית הקפה). המזח ממנו יוצאים להפלגה נראה כמו אולם הנוסעים בשדה התעופה, ואכן מקבלים Boarding Card לצורך העלייה על הספינה. לקחנו שייט של שעתיים ורבע (לא להסתפק בפחות. זו חוויה נהדרת !!!) בשעה 3:45, שאז המחיר זול יותר, וכן מכיוון שמדובר בחופשת בית ספר בניו זילנד, הילדים מפליגים חינם. תפסנו מקום טוב בספינה כשהמצלמות במצב היכון. ואכן כבר בהתחלה אנו עוברים ליד מפל אדיר הנופל לפיורד מגובה רב. לאורך כל השייט אנו עוברים מפלים רבים ונהדרים, כשכולם שוצפים וקוצפים עקב הגשמים (למעשה יורד גשם קל בעוד אנו מפליגים). הרים אדירים מקיפים אותנו וכלבי ים רובצים להנאתם על הסלעים. הספינה ממשיכה עד קצה הפיורד ויוצאת שם לים הפתוח. אף אחד לא הכין אותנו ליציאה הקצרה לים, אך לפתע החלו גלים גבוהים והספינה התנדנדה בחוזקה מצד לצד. כל מה שהיה לי בראש באותו רגע היה איך להימנע ממחלת ים ומתי חוזרים חזרה לפיורד השקט. כעבור מספר דקות הסתובבנו וחזרנו לפיורד והכל נרגע. ניתן היה לשבת ולצפות בפלאי הפיורד ולהתחמם עם תה או קפה בספינה. לקראת סיום ההפלגה נכנסנו מתחת למפל רועש, וכל מי שעמד בחוץ וניסה לצלם מצא את עצמו רטוב לגמרי (זה כלל גם את רועי ואת המצלמה שלו...). שייט שהוא חוויה גם מזג אוויר קודר וגשום(לפעמים הפיורד נראה אף יותר מעניין תחת מעטה עננים, מעין מעטה של מסתורין). לאחר השייט נסענו לחניון הקמפינג הקרוב, שנמצא גם הוא מוקף הרים מושלגים ומפלים, כך שלכל כיוון שהסתכלת נשקף נוף נהדר. הכנת ארוחת הערב לעומת זאת היתה תהליך מסובך יותר לאור כמות המטיילים הרבה שפקדה את המטבח.</span><br /><span style="font-family:arial;">7/1 – עוזבים את Milford Sound בחזרה ל – Te Anau. שוב אותה דרך יפיפיה, ואנו עוצרים מספר פעמים לצלם את נוף ההרים המושלגים, וב- Divide אנו מחנים את הקרוואן על מנת לצאת לטרק Key Summit שהינו חלק מהטרק הארוך בן כמה הימים – Routburn. המסלול כולו בעלייה, חלקה לא קלה, עובר בתוך יער עבות, כמדי פעם מציצים ההרים מסביב, עד שמגיעים לנקודה בה הצמחייה הופכת אלפינית, קרי שיחים נמוכים ופרחי בר. בסיום העלייה ישנו מסלול אלפיני מעגלי קצר עם הסברים עם נוף פנוראמי של כל העמקים, האגמים ושרשרת ההרים מסביב. בהחלט שווה את המאמץ של העלייה. בדרך חזרה אני מחליט לקפוץ לאגם Hawker בשביל המתפצל מהשביל הראשי. אף אחד לא מעוניין לבוא איתי, כך שכולם המשיכו חזרה למטה ואני שברתי חזק ימינה והתחלתי לרדת את ההר לכיוון האגם. כעבור כרבע שעה של הליכה מאד מהירה הגעתי לאגם הקטן והיפה ולבקתות המטיילים שלידו. אחרי מספר צילומים ולקיחת אוויר התחלתי לטפס חזרה את ההר במהירות ולחזור לשביל הראשי היורד לחנייה. את כולם תפסתי לקראת סיום השביל אודות להליכה המאד מהירה בירידה. חזרנו לאותו פארק קרוואן בו היינו קודם לכן ב – Te Anau.</span><br /><span style="font-family:arial;">8/1 – הבוקר אנו יוצאים להפלגה על אגם Te Anau עם סיור למערת Glowworms, מערה עמוקה וארוכה בה זורם נחל, ולכל אורכה ניתן לראות מעין אלפי פנסים זעירים הזוהרים בחשיכה בדומה לגחליליות, רק אור בוהק יותר הנמצא על תקרת המערה. מדובר בזחלים של יתושים המפיקים אור כחלחל באמצעות ריאקציות כימיות. חלק מהסיור במערה הינו רגלי, כאשר מדי פעם מאירים פנסים את הנהר הזורם במערה, ובסוף ההליכה נכנסים לסירה קטנה ושטים בתוך הנהר שבמערה בעלטה מוחלטת, כשמעל לראש ישנן המון המון נקודות אור של אותם זחלים, מראה מדהים ביופיו המזכיר את מה שנשקף מחלון של חללית בסרטי המדע הבידיוני (Enterprise לדוגמא) – אוסף ענק של כוכבים בשמיים חשוכים. גם ההפלגה על האגם נהדרת ומראות ההרים המשתקפים במים עושים את העבודה. אחרי ההפלגה החלטנו (ליתר דיוק, אורלי ואני החלטנו והילדים הצביעו נגד) לצאת לטרק נוסף, חלק מטרק Kepler המפורסם. חלקו הראשון של טרק ארוך זה הינו לאורך האגם בתוך יער יפיפיה, משהו כמו שעתיים וחצי הלוך חזור. על מנת לעודד את גיא לצעוד ולהפסיק לקטר, הובטחה לו גלידה בסיום הטרק... באגם עצמו המקומיים שטים בסירות מנוע ומושכים מאחוריהם את הילדים בתוך מעין אבובים. מה להגיד, איכות חיים. בהמשך להבטחה לגיא קפצנו לעיר לקנות לו גלידה ואני ניצלתי את זאת לקפוצ'ינו של אחר הצהריים.</span><br /><span style="font-family:arial;">9/1 – עוזבים את Te Anau לטובת Wanaka. נסיעה ארוכה של כארבע שעות. אנו למעשה חוזרים על חלק מהדרך בה הגענו, שכן הכביש עובר בקרבת העיר Queenstown. עשינו עצירה על גדות אגם Wakatipu המקסים, כאשר רועי וגיא התעקשו ללבוש בגדי ים ולהיכנס למים הקרירים. מקום מקסים לעשות בו חניית לילה. בהמשך הדרך אנו עוברים שוב ליד גשר Kawarau וצופים באלו שקופצים שם באנג'י. שני אומרת שהיא בכיף מוכנה לקפוץ שוב מהגשר... עוד כעשה נסיעה ואנו מגיעים ל - Wanaka ומתמקמים בחניון. אני קופץ עם האופניים לסופר לקנות כמה דברים בסיסיים, כאשר הילדים קופצים באותו זמן על הטרמפולינה.</span><br /><span style="font-family:arial;">10/1 – היום מוקדש כולו ל – Puzzling World. מקום מגניב לאללה, בו יש מבוך ענקי (לפי הפרסום במקום מדובר ב – 3 ק"מ של מבוך) וחדרי אשליות. כבר בכניסה ניתן לשבת על השולחנות ולהתמודד עם כל מיני משחקי אתגר הדורשים חשיבה יצירתית רבה. לאחר שחיממנו מנועים אנו יוצאים אל המבוך. הבנות נגד הבנים. יש להגיע לארבעה מגדלים בצבעים שונים בתוך המבוך ובסוף למצוא את הדרך החוצה. על פניו זה נראה קל, אך כאשר מתחילים להתרוצץ במבוך מתברר שמדובר באתגר בכלל לא קל לפיענוח. אחרי כשעה וחצי של התרוצצות אנו מחליטים על פסק זמן, כאשר אורלי ושני כבשו את כל המגדלים למעט הירוק, ואנו עדיין לא הגענו למגדל הצהוב. עוברים לחדרי האשליות שם ניתן לראות הולוגרמות מדהימות, פרצופים מוכרים העוקבים אחר כל תנועה שלך, וחדרים הנמצאים בשיפוע חד היוצאים אשלייה כאילו כדור מתגלגל בעלייה, המים זורמים למעלה ואנו נראים כאילו עומדים בזווית "מסוכנת" מבלי ליפול. חזרנו ללובי להתמודד עם משחקי האתגר, ואז יצאנו שוב למבוך לסיים את מה שלא הספקנו.</span><br /><span style="font-family:arial;">11/1 – הבוקר אני קם מוקדם ויוצא לרכיבה ליער הסמוך לעיר בו ישנם מספר סינגלים. רכיבה במעלה הגעות מביאה אותי ליער, ושם אחרי חיפוש קטן גיליתי את רשת הסינגלים והתחלתי לחרוש אותם. כשחזרתי כולם רק קמו, ואחרי ארוחת בוקר התחלנו את היום במסלול להר Iron לתצפית פנוראמית על כל האיזור. עלייה תלולה יחסית מביאה אותנו לפסגה, שם נשקפת העיר Wanaka עם האגמים סביבה. גם את ה – Puzzling World רואים מלמעלה (אם כי עקב המרחק לא ניתן לפענח את המבוך בו היינו יום קודם לכן) וכמובן את שרשרת ההרים שמסביב. בצהריים אנו הולכים לסרט מסעות גוליבר בקולנוע המגניב Cinema Paradiso. הישיבה בקולנוע הינה על ספות נוחות במקום כסאות, או ברכב חיפושית ישנה שהוסב לצפייה בסרט. כמו כן ניתן להזמין לאולם פיצות וארוחות קלות. מקום קצת הזוי המומלץ בחום. על מנת לסיים את היום עם קצת אדרנלין, קפצנו למתקן הטיפוס, שם שני רועי וגיא התחברו לרתמות טיפסו על קירות שונים וסולמות גבוהים. הכיף בטיפוס הוא שכאשר מגיעים למטה פשוט עוזבים ידיים וגולשים לאט למטה כמו בסנפלינג. אפילו גיא עלה עד לקצה הסולם המתנדנד ונהנה מכל רגע מהירידה מטה. ישנו קיר טיפוס אחד בחושך, כשרק הבליטות בקיר זוהרות, מה שהופך את חווית הטיפוס עוד יותר מרתקת.</span><br /><span style="font-family:arial;">12-13/1 – שוברים מערבה לכיוון הקרחונים Frantz Josef ו – Fox. מכיוון שבבוקר עוד עשינו קניות בסופר, הגענו יחסית מאוחר לעיירה Frantz Josef והתמקמנו בחניון שבתוך היער. למחרת בבוקר יצאנו לטרק קצר המוביל למרגלות הקרחון, משם ניתן להמשיך על הקרחון רק בסיור מודרך. אני הזמנתי מקומות מראש לסיור של החצי יום לשעה שלוש. אני ושני יצאנו לנקודת המפגש שברחוב הראשי בעיירה במשרדי החברה, שם חולקו לכל אחד מכנסיים מיוחדות אטומות למים, מעיל, כובע וכפפות, ונעליים מיוחדות אטומות למים ביחד עם crampons - מסמרי ברזל המחוברים על תחתית נעליים או מגפים המונעים החלקה על קרח או שלג והמאפשרים את ההליכה על הקרח או את הטיפוס. אוטובוס של החברה לקח אותנו לתחילת המסלול, שם צעדנו את אותו מסלול שעשינו בבוקר ואז התחלנו בטיפוס קשה ומייגע במעלה הקרחון. בנקודה מסויימת בה היה צריך להתחיל ללכת על הקרח חיברנו את מסמרי הברזל לנעליים והתחלנו את הצעידה על הקרח. ההרגשה היא כמו להלך בתוך פריזר. עברנו דרך מעבר צר מאד בין קירות קרח זקופים בצבעים כחול ולבן, וטיפסנו במעל המדרון החלקלק תוך שאנו נעזרים בחבל הקשור לקרח. בחלק מהמקומות ניתן ללכת רק על הצד עם הכתף קדימה ולהוריד את תיק הגב על מנת לעבור. לאחר כמה מעברים כאלו דרך הקרח הגענו שטח מישורי המכוסה כולו בקרח, בערך כשליש מאורכו של המדרון. קצת הופתעתי לגלות שמכאן אנו חוזרים חזרה, שכן ציפיתי להליכה ארוכה וקשה יותר על הקרחון. בדרך חזרה מטה עברנו כמה ירידות תלולות תוך שאנו נאחזים בחבל שנמתח לאורך הקרחון. סה"כ חוויה מאלפת. כל מי שיוצא למסלול מקבל כניסה חינם לבריכות החמות, כך שבערב אני, שני, רועי וגיא הולכים להשתכשך במים החמים. הבריכות ממוקמות 100 מטר מהקמפינג שלנו, ויש שם 3 בריכות – מים נעימים, מים ב – 38 מעלות ומים עם 40 מעלות. אנו עוברים מבריכה לבריכה ונהנים מכל רגע.</span><br /><span style="font-family:arial;">14/1 – על מנת שגם אורלי, רועי וגיא ייהנו מהקרחון, אני מזמין להם טיסה במסוק סביב שני הקרחונים - Frantz Josef וקרחון Fox, עם נחיתה על הקרח. הליכה של שתי דקות מהרחוב הראשי מביאה אותנו לשדה התעופה הקטן, שם עומדים המסוקים. מסוק סילון גדול מחכה להם שם והם עולים ותופסים מקום ביחד עם עוד שני זוגות. גיא קיבל אוזניות מראש וכל השאר מלבישים את האוזניות שבתא הטייס על מנת לשמוע את ההסברים. טיסה בת 30 דקות מביאה אותם מעל קו החוף ואל פסגת קרחון פוקס, שם הם נוחתים על הקרח להליכה קצרה מסביב. לא להאמין אבל הטייס עושה ביזנס במהלך הטיסה. הוא קורא לכולם להצטלם ואחר זה מנסה למכור את התמונה שהוא מפתח כבר בתא הטייס תמורת 20$. זה כמובן על חשבון הזמן שיש לטייל על הקרח למעלה... אז תעשו לעצמכם טובה מראש ותנצלו את הזמן ליהנות מהקרח במקום ללכת להצטלם אצל הטייס... אני ושני הולכים להתיישב בבית קפה בזמן שהחברה טסים, וכעבור 30 דקות יוצאים לקבל את פניהם המחייכות. חזרה לרכב וממשיכים צפונה לכיוון Punakaiki, שם ישנה תופעה גיאולוגית מעניינת. על קו החוף ישנם סלעים ענקיים הנראים כמו ערימות של פנקייקים... בזמן הגיאות הים נכנס בין הסלעים ושפריץ של מים יוצא למעלה. קצת בהמשך הדרך ישנה כניסה לחנייה למסלול לאורך הנהר, מסלול מקסים ונעים, שבמהלכו ניתן גם להיכנס ולרחוץ בנהר. כמו כן ניתן לשכור קיאקים בתחילת הנהר בצד הכביש, ולחתור במעלה הזרם. מ – Punakaiki המשכנו ל – Westport על מנת ללון שם.</span><br /><span style="font-family:arial;">15/1 – מהקמפינג שלנו מובילה נסיעה קצרה למושבה של כלבי ים המשתעשעים על הסלעים. החלטנו להמשיך משם עוד צפונה עד ל - Saddonville ליד הנהר Mohikinui, שם יצאנו לטרק לאורך נהר Charming, שלכל אורך הטרק ניתן לראות שירידים של מכרה הפחם הישן. עקרונית, עדיף להתחיל את המסלול מצד שני מ – Ngakawau, שכן הצד השני שלו יותר פראי ומעניין וכולל חציית גשר תלוי, או לעשות את כל המסלול הלוך חזור, מהלך של כשש שעות. ישנו ב - Saddonville בקמפינג נחמד כשאנו כמעט לבד לגמרי.</span><br /><span style="font-family:arial;">16/1 – נוסעים מזרחה לכיוון Murchison לאורך ערוץ הנהר Buller. הדרך מתפתלת בין היערות כך שהנסיעה היא יחסית איטית. התמקמנו בחניון בתוך העיר (הלא גדולה...), בו יש גם חווה עם כבשים, צבי, חזירים, ברווזים,ו – Emu. קנינו שקיות אוכל לחיות והלכנו להאכיל את הכבשים ואת הצבי, שבסה"כ שיתפו פעולה ובאו לאכול את הגרגרים מהידיים שלנו.</span><br /><span style="font-family:arial;">17/1 – בבוקר נסענו לגשר התלוי הארוך ביותר מעל ערוץ הנהר סמוך ל – Murchison. ניתן לחצות את הגשר ברגל ולחזור באומגה. יש לשלם על חציית הגשר אלא אם כן משלמים על האומגה שכוללת גם את הגשר. ניתן לעשות מסלול קצר בתוך היער לאחר החצייה, ולמי שמתכנן שייט ב – Jet boat, זהו אחד המקומות היותר טובים לכך (טוב יותר מה – Shotover ליד Queenstown). האומגה אמנם לא מקפיצה את האדרנלין, אך זה בסה"כ נחמד לעבור מעל הנהר תלוי על חוט. עשינו אומגה טאנדם – שני ורועי ביחד ואני וגיא. זה קצת עוזר למהירות אם דוחפים עם הרגל אתה מי שיושב קדימה... משם נסענו חזרה לכיוון Murchison וקצת לפני הכניסה לעיר פנינו ימינה למגרש חנייה קטן, משם מתחיל הטרק Skyline במעלה ההר, המוביל לתצפית על מפגש 4 הנהרות ועל העיר עצמה. בערב שינה תצוגת תכלית בחניון הקמפינג של גז כבשים, שהיה חוויה מעניינת עבור כולנו.</span><br /><span style="font-family:arial;">18-19/1 – גשם ירד כל הלילה והמשיך גם ביום. שמנו פעמינו לשמורת Nelson Park להתמקם בקמפינג שעל גדות האגם היפה Rototoi. בגלל הגשם לא ניתן היה לעשות הרבה חוץ מלשבת בקרוואן ולשחק טאקי. רק אחה"צ הגשם פסק ויצאנו ברגל לעיירה הקטנטונת St. Arnaund לקנות כמה דברים בסיסיים ולחפש בית קפה, שנסגר כבר בשעה ארבע (ואינו פועל בימים רביעי וחמישי...). סביב הקרוואן מסתובבים להקות של ברווזים עם התינוקות שזה אך נולדו, וכמה פרוסות לחם עושות היטב את העבודה. למרות מזג האוויר הקריר המקומיים ניצלו את ההזדמנות לרחוץ באגם בהנאה.</span><br /><span style="font-family:arial;">למחרת מזג האוויר האיר לנו פנים ויצאנו למסלול הנקרא Loop Trail המתחיל לאורך גדת האגם ולאחר מכן מטפס במעלה יער הגשם. זהו מסלול מעגלי יפה וקליל יחסית. מכיוון שחזרנו מוקדם יחסית לקחתי את האופניים ויצאתי לאיזור של סינגלים נחמדים – מסלול של כשישה ק"מ שכמעט כולו סינגל, ופה ושם ניתן להאריך אותו באמצעות סינגלים צדדיים, והכל בנוף היפה של המשורה. את אחה"צ בילינו על ספסל על גדת האגם עם כוס קפה בשמש הנעימה (ועם עוד המוני זבובי חול מעצבנים... הריסוס נגדם עוזר).</span><br /><span style="font-family:arial;">20-21/1 – ממשיכים צפונה בכביש העולה לכיוון נלסון. היעד היא שמורת הטבע Abel Tasman. בדרך עוצרים בריצ'מונד להצטיידות. אורלי ושני מצאו איזושהי אמתלה על מנת לקפוץ שוב למרכז הקניות ולקנות לי מתנה ליום ההולדת החל בעוד יומיים (האמת שזה היה די שקוף...). בהמשך הדרך נכנסנו לעצירה קלה ב – Rabbit Island (מעבר לפיקניק אין שם הרבה מה לעשות ואסור להישאר אחרי השקיעה, שכן סוגרים את השערים) והמשכנו ליעדינו ל – Marahau, שהיא שער הכניסה לשמורה. הזמנו סירת מונית לבוקר שלמחרת, על מנת לעשות את הקטע היפה ביותר של הטרק בשמורת Abel Tasman, הנחשב לאחד הטרקים היפים ביותר בניו זילנד. אפשר להגיד בלשון המעטה שהים לא היה רגוע במיוחד, ולמזלנו אני ורועי לקחנו כדורים נגד מחלת ים. מדובר בסירה קטנה ומהירה שקפצה גבוה מעל המים ונחתה בחבטה חזקה על הגלים.שעה של הפלגה (לאורך נופים מקסים של רצועת החוף והמפרצים השונים) והגענו ל – Bark Bay. "ברחנו, מהר מהסירה לחוף המבטחים, כאשר אנו צועדים במימי הים (הסירה לא יכולה לעגון ממש על החוף ויש להוריד נעליים וללכת במים). התחלנו לצעוד בטרק Abel Tasman המספק נופים נהדרים לכל אורכו, כשההליכה מאד נעימה בתוך יער גשם. לאחר כחצי שעת הליכה ישנה התפצלות למסלול קצר המוביל לתצפית – South Head. לא להחמיץ. נשקף משם נוף מרהיב של הים והמפרצים והאיים הקטנים הפזורים לאורכו. בהמשך הדרך ישנה מהשביל עצמו תצפית מדהימה על לגונה תכולה ויפיפייה, ולקראת הירידה ל – Torrent Bay – נקודת נחמדה עם ספסל בה ניתן להשקיף על המפרץ מלמעלה. ירדנו לחוף וחיכינו לסירה שאמורה לקחת אותנו חזרה ל – Marahau. הים כמובן לא נרגע, והפעם הסירה עגנה די רחוק מהחוף כך שנאלצנו ללכת בתוך המים, כשהגלים מכים בנו ומרטיבים את כל המכנסיים.הסירה היתה מלאה ונאלצנו לשבת בספסל האחורי, שאולי זה טוב יותר מבחינת קפיצות, אך נרטבים שם כהוגן, ורועי שישב בצד של הספסל ירד רטוב לגמרי וקפוא מהסירה. בשורה תחתונה, אכן מדובר באחד הטרקים היפים ביותר בניו זילנד, לפחות מנקודת המבט של חלק מהמסלול שאנו עשינו, הנחשב בעיני רבים לקטע היפה ביותר בו. על מנת להירגע מההפלגה חזרה קפצנו למסעדה / בית הקפה שליד הקמפינג לכוס קפה עם שוקו חם ושתי עוגות פאבלובה...</span><br /><span style="font-family:arial;">22-24/1 – בבוקר, כשיצאתי לאכול ארוחת בוקר ליד הקרוואן, נכנסו כולם לאקסטזה לסדר את הקרוואן ולהכין את מסיבת ההפתעה של יום ההולדת שלי. שני ניפחה בלונים וכלם תלו אותם בשרשראות בקרוואן, את העוגה קישטו בנרות והמתנות חיכו על השולחן. אכן זו היתה הפתעה נעימה (למרות שידעתי שמארגנים משהו...), והברכות שנכתבו היו מרגשות במיוחד. פנינו מועדות היום לכיוון ה – Golden Bay. הכביש מטפס גבוה לגבעת Takaka ומספק נופים יפים של העמק מתחתיו ושל רצועת החוף. עצרנו ב – Takaka להצטיידות, וקנינו חבילה גדולה של גלידה עם גביעים על מנת לשבת מול הנוף בשמש החמה וללקק גלידה. קצת צפונה מהעיר ישנה פנייה לכיוון מעיינות Pupu. זהו מקום חובה !!! מדובר במעיינות מים מתוקים הגדולים ביותר בניו זילנד, וצריך לראות את המים שזורמים שם על מנת להאמין שקיימים מים כאלו צלולים וטהורים. ישנו מסלול הליכה קצר של כחצי שעה לאורך הנהר עד ראש המעיינות. בכל מקום ניתן לראות את הקרקעית, ובאיזור הנביעות רואים צבעי כחול, תכלת, צהוב וצבעים נוספים המשתקפים מהקרקעית כמה מטרים לעומק. אסור כמובן לגעת במים בכל דרך שהיא על מנת לא לזהם אותם, ולכן רצוי לוותר על הרעיון של מילוי בקבוקים... מהמעיינות המשכנו ל – Pohara להתארגן עם מקום בקמפינג שם, והלכנו לטייל במסלול Grove הקצר והיפה, המוביל בין קירות סלע גבוהים ובולדרים ענקיים לתצפית על כל Golden Bay. בערב יצאנו אני ואורלי לבית קפה סמוך לחגוג את היום ההולדת שלי.למחרת בבוקר, אחרי השכמה מאוחרת, עלינו במעלה הרחוב לגבעה המשקיפה על האיזור, שם נערך פסטיבל האוכל והיין. אפשר להגיד בלשון המעטה שפסטיבל האוכל אצלנו הרבה יותר מרשים, ומה שהיה כאן היה יותר מעין מפגש חברים עם הופעות חיות ומוסיקה, ודוכנים של אוכל (טעים למדי) שהכינו המקומיים. מזג האוויר לא האיר לנו פנים היום וגשם התחיל לטפטף וגם התחיל להיות קריר מדי, כך שנטשנו את הפסטיבל בצהריים וחזרנו לקרוואן</span>.<br /><span style="font-family:arial;">25-26/1 – נוסעים מזרחה לכיוון נלסון. התאכסנו בפארק מקסים וענק בחוף Tahuna, מרחק 5 ק"מ ממרכז העיר. בפארק מספר גני שעשועים לילדים, דמקה ושחמט ענקיים, מיני גולף, אופניים להשכרה ועוד. פשוט כיף. יצאנו לעיר והלכנו לגנים הבוטאניים, שם טיפסנו חתיכת טיפוס לתצפית Center Of New Zealand, הנחשבת למרכז הגיאוגרפי של ניו זילנד. משם נסענו למרכז העיר והלכנו לאכול ב – Indian Cafe, שהאוכל בו היה יוצא מן הכלל, אבל השירות קצת צולע. למחרת הלכנו למוזיאון WOW הכולל אוסף מדהים ומדליק של מכוניות עתיקות, דרך מכוניות שכיכבו בסרטים ועד מכוניות מודרניות ייחודיות (פורש, יגואר וכיו"ב). יש שם גם דגם של המכונית מהסרט "חזרה לעתיד", שניתן לשבת בה ולהצטלם. הצד האחר של המוזיאון כולל אוסף תלבושות וחזיות ביזאריים ביותר מתחרויות אופנה שנערכו כאן בשנים האחרונות. החזייה המדליקה ביותר לטעמי היתה זו עם אוסף הפנקייקים על כל ציץ עם רוטב מייפל... למי שמעוניין לחסוך בלבוש ישנה שם חליפת עסקים לאישה עשויה כולה מקרטון... את הבוקר האחרון בנלסון הקדשנו לגן השעשועים בפארק ולמשחק מיני גולף מהנה.</span><br /><span style="font-family:arial;">27-28/1 – ל – Picton נסענו דרך הדרך הנופית המקסימה. אמנם הנהיגה של 30 הק"מ של הדרך הנופית קשה ומאד מאד מפותלת, אך הנופים של המיצרים הנשקפים מהדרך שווים זאת. התאכסנו בפארק בתוך העיר וקפצנו לתור קצת בעיר. הגן הגדול שליד המרינה כולל מתקני משחק מהנים לילדים (האמת שגם אני נהניתי...), והנוף של המיצרים נשקף מכל עבר. פשוט איכות חיים לגרים כאן. סיימנו את היום בבית קפה סמוך על קפוצ'ינו ושוקו חם עם עוגת שוקולד. למחרת קמנו מוקדם יחסית ונסענו לתחילת הטרק Queen Charlotte, המתחיל ב – Anakiwa, ולמעשה ממשיך לאורך 71 ק"מ במשך מספר ימים. אנו עשינו קטע של 12 ק"מ<br />הלוך חזור עד לתצפית במשך ארבע שעות, כשנוף המיצרים נשקף בינות עצי יער הגשם. הטרק אכן יפיפיה והנוף מהתצפית מקסים ושווה את המאמץ, ולמרות המרחק הרב הילדים עמדו בטרק בגבורה. עם זאת, האווירה בתחילת המסלול היתה קצת קשה לאור ריב גדול בין אורלי לשני (טוב, זהו גיל ההתבגרות שלה... של שני, לא של אורלי...), ולכן שני נשארה ברכב ולא באה עימנו (למחרת כבר הכל הסתדר). מכיוון שהילדים עמדו יפה בטרק, קיימנו את הבטחתנו להם ובחזרה בפיקטון עצרנו בגן השעשועים...<br /></span>אלי רוטנברגhttp://www.blogger.com/profile/13328650496951133529noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1281076533764874850.post-26164962029384393552011-01-02T01:00:00.000-08:002011-01-25T02:04:20.394-08:00ניו זילנד - האי הדרומי<span style="font-family:verdana;">17-21/12 – טסים לניו זילנד. נחתנו ב – 23:30 בכרייסטצ'רצ ולקחנו מונית למלון שהזמנו מראש (Sherborne Motor Lodge). הפתעה מאד נעימה חיכתה לנו במלון. קיבלנו סוויטה עם שלושה חדרים – שני חדרי שינה וסלון, מטבח מאובזר לגמרי ומערכת קולנוע ביתית עם אפשרות להחליף סרטים חופשי. סוף סוף ישנים במיטה אמיתית ונוחה. אחרי השכמה מאוחרת יצאנו לשוטט בעיר והגענו לכיכר הקתדרלה במרכז העיר, מרחק הליכה של כעשרים דקות. בכיכר יש כמעט כל יום מופעים, ואנו זכינו לראות ריקוד מאורי וכן ריקודי סטפס. ישנם גם נואמים מוזרים בכיכר בדומה לאלו שבהייד פארק בלונדון. מרכז המבקרים בכיכר ידידותי ויעיל ושווה לבקר שם ולאסוף אינפורמציה. הסושי במרכז העיר מעולה והפך די מהר לארוחת הצהריים שלנו. מומלץ מאד לעשות אתנחתא בקפה מסעדה Strawberry Fair. שתיתי שם את האספרסו הכפול הטוב ביותר, והקינוחים שם מעולים. ביום ראשון מתקיים שוק ליד הגלריה לאומנות, והכניסה למוזיאון קנטרנברי היא חופשית ומומלץ להקדיש למקום מספר שעות. המוזיאון נמצא ליד הגנים הבוטניים, כך שניתן ממנו להמשיך לטייל בגנים ולשתות את הקפוצ'ינו בקפה שבגן. אנו פתחנו חשבון בנק בקיווי בנק שבסניפי הדואר. אין עלויות על פעילות בחשבון למעט העברת כסף בין בנקים, ואת הכרטיסים מקבלים במקום כמו גם גישה לחשבון דרך האינטרנט. בשאר הבנקים הגדולים אין מה לחפש, שכן הם לא פותחים חשבון לפחות מחצי שנה 0בניגוד לאוסטרליה שם לא היתה בעיה לפתוח חשבון ב – ANZ ולקבל גם ריבית על הכסף). לאחר 4 ימים במלון נסענו לקחת את הקרוואן. קיבלנו בדיוק אותו קרוואן כמו באוסטרליה, כך שכבר היינו מתורגלים, רק שהפעם לא נתקלנו בבעיות וידענו להצביע על התקלות הקטנות והחוסרים עוד בתחנה. התמקמנו בקרוואן פארק להתארגנות ופריקה של המזוודות ולהצטיידות בכל הקניות הנדרשות. כרייסטצ'רצ היא עיר נעימה, רגועה וכיף לטייל בה. כדאי להקדיש לה מספר ימים.<br />22/12 – נסיעה ארוכה ל – Lake Tekapo. כבר בדרך מתגלים נופים הדומים מאד לאלו מהסרט שר הטבעות. החניון שלנו ממוקם ממש מעל האגם, כך שמחלון הרכב ניתן לראות את התכלת המיוחד של האגם ובלילה לראות את השובל הבהיר של הירח המעלה על פני המים. אחר הצהריים הופיעו באופן מפתיע אורי ואריאל ויאיר וקרן בקרוואן שלנו והיה ממש שמח. הלכנו לטייל לאורך האגם בקור מקפיא ולהקפיץ אבנים על המים.<br />23/12 – בבוקר אנו עולים לתצפית על Lake Tekapo ממצפה הכוכבים על הר ג'ון – תצפית °360 על האגמים מסביב ושרשרת ההרים המושלגים מרחוק. מי שמעוניין ניתן לקחת סיור של חצי יום במצפה הכוכבים (ניתן לראותם גם באמצע היום אודות לטלסקופים החזקים שם. משם המשכנו להר קוק הענק, היפה והמושלג. עשינו שם את הטרק Hooker Valley החוצה שני גשרים תלויים ברוח צד חזקה מאד. הבעיה היא שבהמשך המסלול יש לחצות איזורים מוצפים של הנהר ולחלק מההליכה היא בבוץ, מה שגרם לאורלי להתחרט בשלב כלשהו ולחזור. אני המשכתי עם הילדים וכשהגענו כחמש דקות הליכה פני הקרחון התחילה רוח מאד מאד חזקה שגרמה לילדים להיסטריה, ולכן החלטנו לחזור עקבותינו. עם זאת, לאחר חציית הגשר השני מתגלה הר קוק המושלג במלוא הדרו. את הלילה העברנו בחניון Glentanner במרחק 20 ק"מ מהר קוק. מזג האוויר מאד התקדר ובלילה התחיל לרדת גשם שוטף, כך שחוץ מלהישאר בקרוואן לא היה מה לעשות, והחלטנו להמשיך למחרת במקום להישאר לילה נוסף.<br />24/12 – נסיעה ל – Ohamaro. בדרך עוצרים ב – Twizel על מנת לצפות באחד האתרים בו צולם הסרט שר הטבעות. נסיעה לאורך אגמים ועיירות שלוות מביאה אותנו חזרה לקו החוף המזרחי לעיר Ohamaro. מתברר שמדובר בעיר יפה עם רובע עתיק בו בניינים היסטוריים ורחובות מגניבים עם בתי קפה מזמינים. הגענו בערב חג המולד ודבר ראשון הלכנו לחוף Bushy לצפות ב – Hoiho – פינגווין צהוב העין הנדיר. לאחר המתנה לא קצרה הצלחנו לראות אחד מהם יוצא מהים והולך לכיוון החוף. משם המשכנו לרובע העתיק הארבור-טיין לחגוג ביחד עם המקומיים את חג המולד בשירה ובכיבוד קל בבניין אורווה ישן... אורלי סיפרה שם לאחת המארגנות שאנו מישראל (למעשה היא אמרה שאנו מירושלים), דבר שגרם להתרגשות רבה, ואפילו פתחו במיוחד בשבילנו בית קפה בסימטה וצילמו אותנו לעיתון המקומי. לקראת שקיעה הלכנו לצפות בפינגווינים הכחולים במחצבת אבן הגיר העתיקה (אין צורך לשלם במרכז המבקרים. פשוט תעמדו על קו המים ותמתינו). עשרות פינגווינים יוצאים מהים ומתחילים את צעידתם למקומות המסתור שלהם בינות השיחים, שם נמצאים הצאצאים שלהם ומחכים למזון. בדרך הם חוצים את הכביש, הזדמנות נהדרת לתפוס צילום של היצורים החמודים הללו לאור פנסי הרחוב (אסור להשתמש בפלאש). אין ספק ש – Ohamaro שווה עצירה בדרך לדונידין ולו ליום אחד.<br />25/12 – 27/12 – שלושה ימים בעיר הנהדרת Dunedin. היה לנו חניון מצויין ליד חוף הים ב – St. Kilda עם מתקנים מצויינים. ביום הראשון טיילנו במרכז העיר (יום ראשון וחגים החנייה שם חופשית לגמרי), ביקרנו בגלריה הציבורית לאומנות (כניסה חופשית), עשינו קצת קניות בחנויות היפות וישבנו לשתות קפה ו – Ice Chocolate עם פאי נהדר. משם נסענו למוזיאון אוטאגו (גם כאן הכניסה חופשית), שם בילינו מספר שעות מהנות. המוזיאון מאד מעניין וכדאי להקדיש לו מספר שעות, במיוחד כאשר ישנן שם תערוכות מיוחדות כמו תערוכת הפרצופים שהיתה שם כשהגענו. הספקנו לפני שהחשיך לקפוץ גם לגנים הבוטאניים הנעימים ולטייל בהם. יום נוסף הקדשנו לחצי האי אוטאגו. הנסיעה לשם היא בכביש נופי מדהים וצר מאד. נסענו עד קצהו של חצי האי שם מקנן האלבטרוס המלכותי, ועל קו המים שוכבים אריות ים ופינגווינים קטנים מסתתרים במאורות וממתינים להוריהם השבים עם החשיכה. משם המשכנו ל – Allans Beach ולאחר הליכה קצרה הגענו לחוף הים. א קל היה בהתחלה להבחין באריות הים שוכבים על הסלעים, אך ברגע שרועי גילה אחד ראינו גם נוספים. אפילו חווינו אריה ים אחד שיצא מהם וצעד באופן מגושם ביותר לסלעים על מנת לתפוס תנומה. רצוי לשמור מרחק של 10 מטרים מהם, אם כי אנו היינו גם במרחק של 3 מטרים מבלי זה הזיז להם. מכיוון שהתחיל גשם שוטף וממילא לא היתה ראות טובה, החלטנו לחזור ל – Duniden ולנסוע לרחוב התלול ביותר בעולם לפי ספר השיאים של גינס – Baldwin St. אכן מדובר ברחוב תלול מאד (לא עלינו אותו כמובן עם הקרוואן) עם שיפוע של כ – 1 ל – 1.28(22% שיפוע).<br />28-29/12 – נסיעה לשמורת Catlines היפה. מכיוון שלא הצלחנו להשיג מקום בחניון ב – Curio Bay, הזמנו מקום בחניון הצמוד למפלי Mclean, מה שהתברר בדיעבד כהחלטה מצויינת, לאור האווירה הטובה בחניון והמתקנים המצויינים, כמו גם מגוון האנשים מכל העולם (לרבות ישראלים...). בדרך עצרנו לטיול במפלי Purakaunui הרחבים והיפים, אליהם מוביל שביל יפה בתוך היער. מכיוון שבימים האחרונים (וגם עכשיו) ירדו גשמים, המפלים זרמו בעוצמה רבה. לפני שנכנסו לחניון פנינו למערות Cathedral (חובה להגיע בזמן השפל, שכן עם התחלת הגאות המקום נסגר ולא ניתן לעבור למערות). הליכה במורד היער עד לחוף הים ומשם הליכה לאורך החוף (25 דקות סה"כ) מובילה למערות שחצבו המים. מדובר במערות גבוהות מאד ומרשימות בחוף Waipati. הכניסה עולה כסף (5$ למבוגר ו – 2$ לילד). התחלנו את יום המחרת במסלול למפלי McLean. הליכה של כ – 20 דקות מביאה אותנו למפלים גועשים ושוצפים במיוחד לאחר הגשמים, אחד המפלים היפים ביותר בשמורת קטלינז אם לא היפה ביותר. משם נסענו ל – Curio Bay, שם ראינו מאובנים של עצים בתוך סלעים בני כ – 170 מיליון שנה מתקופת היורה. שדה המאובנים מלמד על הקשר של ניו זילנד ליבשת העל העתיקה גונדוואנה, וזהו אחד תרי המאובנים העתיקים בעולם. נסיעה קצרה בדרך עפר מביאה אותנו לאתר הפיקניק Waipohato, שם יצאנו למסלול ארוך של כשלוש שעות בתוך יער גשם עבות. המסלול יפיפיה אך הגישה למפלים כמו גם חלקים נוספים רבים במסלול מלאים בוץ, כך שבסוף המסלול הנעליים נראות כמו לאחר התאבקות בבוץ. למרות כל הבוץ המסלול מומלץ בחום רב.<br />30/12-2/1 – מכיוון שרצינו לחגוג את ראש השנה האזרחית בעיר גדולה, שנו פעמינו ל – Queenstown, בירת האקסטרים של האי הדרומי. בדרך אספנו תייר גרמני שעד בעיר 9 חודשים וסיפר לנו על המקומות המעניינים. לעיר הגענו בסביבות שלוש בצהריים, וכבר אז ניתן היה לחוש בתכונה הרבה בעיר ובעומס הרב של התיירים. החניון שלנו שנמצא שלוש דקות הליכה ממרכז העיר היה מפוצץ, אך האוירה בעיר היתה מחשמלת לקראת השנה החדשה. לאור הנסיעה הארוכה נעשינו רעבים והלכנו לנעוץ את שינינו בהמבורגר ענק במקום מומלץ מאד הנקרא Ferburger. המדרחובים של העיר מקסימים ומלאים בחנויות אופנתיות וחנויות ציוד ספורט, והמחירים לאחר כריסטמס כוללים הנחות גדולות. מאות או אלפי תיירים מסתובבים ברחובות והמון המון המון בני נוער (נערות בלבוש של כמעט חווה אימנו...) עם בקבוקי בירה ביד.<br />ביום השני יצאנו לטרק לגבעת קווינסטאון, עלייה של כחמש מאות מטר בתוך יער אורנים, המובילה לתצפית נהדרת על הר Remarkable ועל האגם של העיר. לאור המאמץ פינקנו את עצמנו בגלידה הטובה ביותר בניו זילנד במקום הנקרא פטאגוניה. יש שם גם שוקולדים וקינוחים נהדרים כמו גם קאפוצ'ינו טוב. בערב התחילה כל המהומה. בסביבות תשע וחצי בערב יצאנו לפארק הצמוד לאגם לראות שם הופעות חיות על הבמה שהוקמה במיוחד לכבוד השנה החדשה. בהתחלה עוד לא היה צפוף והיה ניתן לשבת על הדשא ולשמוע מוזיקה חיה טובה, אך ככל שהתקרבה שעת חצות נהייה צפוף להחריד וההתרגשות לקראת השנה החדשה כמו גם האלכוהול הרב שזרם שם גרם להתרגשות רבה. על הבמה היה שעון גדול עם ספירה לאחור, ובדיוק בחצות האירו את שמי האגם זיקוקי דינור ועשרות אלפי אנשים צעקו, הריעו והתנשקו. חגיגת השנה החדשה במיטבה, במיוחד שאנו הראשונים לחגוג את השנה בחדשה בכל העלם !!!<br />למחרת בבוקר נסענו לגשר Kawarau, שם נולד הבאנג'י, וראינו את האנשים קופצים שם מגובה של 43 מטר. לא יודע איך אבל שיכנענו את שני לקפוץ, ופשוט לא להאמין למה הילדה הזו מסוגלת. היא פחדה מוות, ואחרי שכבר קשרו לה רתמות ואת הרגליים בחבל, היא התקרבה לקצה ואז פשוט עשתה תנועה של לאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא עם היד ולא הסכימה לעזוב את הידית ולקפוץ. המדריכים ניסו לעודד אותה באנגלית ושאלו אותה בסוף אם היא רוצה לוותר, ואז היא הבינה שאין דרך חזרה... או שהיא קופצת או שאין יותר בנג'י, אז היא קפצה !!!!!!!!!!! את הצעקות שמעו כולם, אך היו שם מחיאות כפיים של כל הצופים והמדריכים על האומץ שלה. אני לא צריך לספר כמה היא היתה באופוריה לאחר מכן. פשוט היא היתה כל היום ב – high. קנינו גם את התמונות וסרט הוידיאו שצילמו אותה. פשוט מדהים !!! אני לעומת זאת מתכנן צניחה חופשית באי הצפוני, כך שהיתה לי סיבה טובה להסביר מדוע אני לא קופץ בנג'י... רועי מאד רצה לקפוץ באנג'י גם כן, אך התנאי הוא משקל של לפחות 35 ק"ג, ורועי שוקל עוד פחות משלושים. אז היו שם דמעות והמדריכים ניסו לנחם אותו שבעוד כמה שנים הוא יכול לנסות שוב... בערב יצאנו אני ואורלי למסעדה בעיר וליד אח בוערת סעדנו אחלה ארוחה עם כוס של בירה טובה מהחבית.<br />על מנת לפצות קצת את רועי ולהכניס גם לגיא קצת אדרנלין, הלכנו למחרת לטרמפולינה הענקית שם חיברו את אותם לרתמות והם קפצו לגובה של כשמונה מטר (ליתר דיוק רועי קפץ והתגלגל, וגיא היה מתון יותר...). גשם התחיל לרדת היום שגורם לנו לשבת בקרוואן ולהעביר את הזמן מול הטלוויזיה.<br />בבוקר עוד הספקתי לצאת לרכיבה מהנה ביער של סינגלים. לאחר כחמש – שישה ק"מ על הכביש לאורך האגם, הגעתי למקום הנקרא Seven Miles, ושם ישנו סינגל מרכזי המוביל לאוסף של סינגלים מתוחזקים היטב הכוללים מכשולים שונים, ירידות טובות ועליות לא קלות, אך המסלולים רצים כך שזו היתה חוויה מהנה, משהו המזכיר את הסינגלים של כרמי יוסף למי שמכיר.</span><br /><span style="font-family:Verdana;"></span>אלי רוטנברגhttp://www.blogger.com/profile/13328650496951133529noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-1281076533764874850.post-35264144332788656512011-01-02T00:58:00.000-08:002011-03-27T10:36:52.764-07:00סיכום, מסקנות וטיפים על אוסטרליה :<br />קשה להגיד שהכבישים באוסטרליה טובים. קרוב יחסית לערים הגדולות ובערים עצמן כמובן, הכבישים מצוינים והאוטוסטרדות רחבות עם מספר מסלולים. ככל שמתרחקים מהערים הכבישים נעשים צרים, ללא שוליים ועם נתיב אחד בלבד לכל כיוון. הפועל היוצא מכך הוא צורך בתשומת לב רבה יותר על הכביש ועירנות מתמדת, במיוחד כאשר נוהגים בקרוואן. זה די מעייף בנסיעות ארוכות, אך כנראה שזה גם מתכון לירידה במשקל...<br />בכבישים באוסטרליה ישנה תופעה ייחודית בשם Road Trains. מדובר במשאיות ענק עם שלושה טריילרים, הבאות מולך על הכביש הצר או עוקפות אותך. בכל מקרה מדובר בסיטואציה לא נעימה, ולאו דווקא בגלל הרוח הנוצרת ונדנוד הקרוואן, אלא בגלל הצורך להימנע ממטר אבנים על השמשה הקדמית. בשום אופן אין לגרום למשאיות לרדת לשולי הכביש (שלמעשה לא קיימים בד"כ, ומדובר בשול עפר עם אבנים) ! אם זה אומר להאט או אפילו לעצור, ובודאי שלהיצמד עד כמה שאפשר לקצה הכביש. לצערנו גם אנו התנסינו בחוויה לא נעימה זו, כאשר רכב שלפנינו גרם למשאית לרדת לשוליים, ואנו ספגנו את מטר האבנים האיום על השמשה הקדמית, שנסדקה לכל אורכה. זה היה בדיוק בתחילת הדרך לחציית מדבר נאראלבור, כך שהסיטואציה היתה עוד יותר גרועה. עם זאת למזלנו מדובר בקרוואן של פולקסווגן, שהשמשה הקדמית בו עשויה משתי שכבות, ורק השכבה החיצונית נסדקה, בעוד הפנימית נשארה שלמה. בשיחה עם אפולו הובהר לנו שניתן להמשיך בנסיעה מבחינה בטיחותית, ובכל מקרה לא כדאי בשלב זה להחליף שמשה, שכן אמנם השכירות שלנו היא All Included (וולאכ, כמה זה חשוב !), אך רק החלפה אחת של שמשה היא על חשבונם, כך שהמשכנו עם שמשה סדוקה עד הסוף.<br />תמיד תמיד תדרשו הנחה בחניונים של Top Tourist או של Big 4. גם אם אין בידכם שובר הנחה (אמור להיות בחוברת ההסברים על הקרוואן שקיבלתם מאפולו), תוכלו לאסוף אחד בחניון עצמו... או פשוט תגידו שאתם רוצים הנחה בגלל שיש לכם רכב שכור מאפולו. מדובר ב – 10% שמצטברים להרבה כסף. מצד שני, תזכרו שגם באוסטרליה וגם בניו זילנד משלמים בחניונים גם על ילדים. זה מאד מעצבן ומייקר מאד את השהות שם. אם יש לכם ילד קטן, תגדירו אותו תמיד בתור Infant עד גיל שלוש. במרבית המקרים הוא לא צריך לשלם.<br />מומלץ לבצע הזמנה בחניוני הקמפינג יום / יומיים מראש על מנת לא לנחול אכזבות, אם כי ברובם של החניונים לא נתקלנו בבעיה של מקום.<br />מי שמתכוון כמוני לצרף אופניים לטיול, שייקח בחשבון שאין שום מתאם, אמצעי או מתקן לחבר אותם לקרוואן (לפחות לא בחברת אפולו. בחברה אחת אחרת דווקא ראינו שסיפקו פתרון). אני הנדסתי פתרון באמצעות חלק ממנשא לאופניים שהיה לי מארצות הברית ורצועות (אשמח להסביר למי שצריך), אותם חיברתי לפגוש האחורי ולמצלמה האחורית. את מזוודת האופניים שלחתי לדארווין לתחנה האחרונה שלנו במלבורן, שכן היא כמובן שלא נכנסת לתאי המטען...<br />מכיוון שבקרוואן באוסטרליה אין תנור אלא רק גז ומיקרוגל, אנו קנינו טוסטר אובן ששימש אותנו בצורה יוצאת מן הכלל, ואף סחבנו אותו לניו זילנד, שם היה לנו בדיוק אותו קרוואן. אמנם כמעט בכל הקמפינגים ישנו מטבח עם תנור, אך לא בכולם הוא פועל ולא בכולם הוא פנוי... כך שאם בא להכין עוגה או עוף בתנור להבדיל, יש לכם את הטוסטר אובן בתוך הקרוואן.<br />רשתות המזון הגדולות באוסטרליה הן : Woolworths, Coles. בשניהם המחירים טובים. ישנם עוד רשתות קטנות יותר בעיקר בערים הקטנות, שמן הסתם יקרות יותר. תדאגו לעשות לפני הקנייה הראשונית כרטיס חבר בכל אחת מהרשתות, על מנת לזכות בהנחות והטבות. אנחנו לדוגמא עשינו כרטיס ב – Woolworths, שמעבר להנחות גם תרם לנו מיילים עבור Qantas בכל קנייה. חשוב ביותר לשמור את הקבלה של הקנייה במידה וקניתם ביותר מ – 30$, שכן אתם יכולים לקבל איתה הנחה בתדלוק בתחנות הדלק המקושרות לרשתות אלו, ובסה"כ זה יוצא לא מעט כסף.אלי רוטנברגhttp://www.blogger.com/profile/13328650496951133529noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1281076533764874850.post-55179811236099132722011-01-02T00:56:00.000-08:002011-01-02T01:00:05.371-08:00אוסטרליה - ויקטוריה<div dir="rtl"><span style="font-family:verdana;"></span></div><div dir="rtl"><span style="font-family:verdana;"></span></div><span style="font-family:verdana;">30/11 - 1/12 – מגיעים ל – Great Ocean Road. מספיק היה להסתכל לכיוון הים בשביל להבין לאיזה נופים מדהימים הגענו. Bay of Islands כולל מספר גדול של סלעים / איים קטנים המזדקרים מתוך הים ויוצרים מעין מפרץ קטן. ללא ספק נוף דרמטי, וביחד עם מזג האוויר האפרורי חורפי משהו והרוח החזקה שנושבת במקום מזמן לנו חוויה נהדרת. לאורך כל הדרך ישנם מפרצונים בהם ניתן לעצור ולצפות בפלאי הטבע. אנחנו החלטנו להתמקם ב – Port Campbell היושבת בתוך מפרץ מוגן. עיירה קטנה וחמודה וחניון מתוחזק היטב עם אתרים לאורך הנהר. למחרת המשכנו לטייל לאורך החוף וביקרנו ב – Loch Ard Gorge, בו מזדקרים מתוך הים צוקי סלעים אדירים בצורות מעניינות. מה שיוצר את הצורות המדהימות של הסלעים / האיים הקטנים הם גלי הים המכים בתחתית הסלע, הגשמים והרוחות, שמעצבים את הסלעים במשך מאות אלפי שנים. בהמשך הדרך ישנו אחד מסמלי ההיכר של ה – Great Ocean Road, ה – Twelve Apostles – 12 צורות סלע מרשימות המזדקרות מהים. כל עצירה במקום כזה מזמנת נוף שונה ומיוחד של אותם איים קטנים ופשוט צריך לקחת את הנסיעה לאט לאט. משם עלינו לפארק הלאומי Great Otway למקום הנקרא Otway Fly Tree Top Walk, בו הולכים על גשרי ברזל בגובה צמרות עצי האקליפטוס הענקיים בגובה של כמאה מטר. באמצע ישנו גם מגדל תצפית גבוה מעל העצים אליו מובילים לא מעט מדרגות תלולות. חוויה נהדרת, אם כי עולה לא מעט... ישנה שם גם אומגה ענקית בין העצים, אך היא עולה כמעט כמו טיסה רגילה... בין לבין ישנה הליכה בתוך יער גשם נהדר, ואפילו שביל קצר בו המזמן פסלים של דינוזאורים שונים.<br />2/12 – הדרך ל – Lorne רובה בתוך יער צפוף. בקטע הדרומי ביותר של הדרך ישנה פנייה למגדלור, אך לא זאת האטרקציה. נסיעה קצרה בתוך יער האלפיטוס מזמנת לנו פגישה עם מספר קאולות היושבות בנחת על העצים. צריך רק לפקוח עיניים ולחפש את הקואלות. ב – Apollo Bay פנינו צפונה ונסענו בדרך צרה, חלקה דרך עפר, לתחילתו של מסלול מקסים ביער עבות המוביל למפל מרשים עם בריכה בתחתיתו, מסלול הדורש לחצות את הנחל מספר פעמים. את הלילה העברנו בחניון קראוונים ב – Lorne. באותו זמן היו בעיר מאות אם לא אלפי בני טיפש עשרה שסיימו את לימודיהם ובאו לחגוג בעיר, כך שמכל רכב, אוהל, בקתה וכיו"ב נשמעה מוזיקה חזקה, ובקבוקי הבירה היו שם המוצר הלוהט. אנחנו זכינו לחברה של כ – 15 תוכים שהתגודדו סביב שולחן הקמפינג שלנו וחיכו לאכול.<br />3/12 – את הבוקר התחלנו במסלול ביער שהוביל למפלונצ'יק, ובדרך חזרה תפס אותנו גשם שוטף. משם נסענו למפלי Erskine המרשימים הנופלים מגובה רב בשאון גדול. אני חושב שזהו המפל הגדול ביותר שראינו באוסטרליה שזורמים בו מים במהלך העונה היבשה. את הלילה העברנו בחניון קמפינג נהדר בעיר Anglesea. מכיוון שזה חנוכה, הלכנו לאכול ארוחת ערב במלון בעיר (אין בכלל מה להשוות לאוכל של אורלי בקרוואן. יש להם בהחלט מה ללמוד).<br />4/12 – בבוקר מוקדם, טרם צאתנו לכיוון מלבורן, יצאתי לרכיבה לכיוון פארק רכיבה קטן שבנו בעיר לטובת רוכבי אופני השטח. מדובר בשלושה מסלולים הכוללים גבעות חדות לאלו שאוהבים את הקפיצות. בהחלט היה כיף לאחר יובש רב של מסלולי רכיבה, אך עדיין זה לא הסינגלים הארוכים בארץ, כך שהמשכתי לכיוון היערות לרכיבה ממושכת שם בין שבילי היער. לאחר הרכיבה עוד הספקנו ללכת לבריכה להתרענן ואז יצאנו לכיוון היעד הכמעט סופי שלנו – מלבורן (התכנון הוא להמשיך ממלבורן לעוד שני מקומות ואז לחזור אליה).<br />5/12 – לקחנו מהחניון את האוטובוס לעיר, שם הלכנו לטייל לאורך רחוב קולינס ולכיכר הפדרציה. בכיכר יש את מרכז המבקרים ומבנים מעניינים נוספים. במקרה נקלענו לאירוע של הקהילה היהודית – אירוע הקשור לאבורוג'יני שהיה היחיד שמחה נגד השמדת היהודים בליל הבדולח, וכעת זכה להכרה גם מממשלת ישראל. לאחר מכן נכנסו למרכז לתמונות נעות. השם אמנם מוזר, אך מדובר במעין מוזיאון מגניב עם עשרות מזחקים אינטראקטיביים ופריטים רבים על תולדות הקולנוע. הכי מגניב שם היה מתקן בו פשוט קופצים ומצולמים לסרט בסגנון מאטריקס, אותו אפשר לשלוח למייל הפרטי. מכיוון שהרעב התחיל להציק לקחנו את החשמלית מספר 19 לרחוב בו ישנן מסעדות "מזרחיות". מצאנו מסעדה לבנונית, ואחרי הרבה חודשים בהם לא ראינו חומוס, הרבצנו ארוחה של חומוס, פאלפל, טאבולה, שיפודים ופיתות. חזרנו למרכז העיר והתיישבנו בבית קפה מרכזי על אספרסו כפול ושוקו לצפות בעוברים ושבים.<br />6/12 – נסיעה ל – Philipe Island. בערב יש בקצה של האי תהלוכה של פינגווינים, כך שהיה לנו זמן בינתיים לטייל באי על חוף הים. לקראת שבע בערב יצאנו לצפות בפינגווינים. מדובר בתעשייה של ממש. מעבר למחיר הלא נמוך למשפחה, הכל מתוקתק שם וגם אלפי מבקרים לא גורמים שם לבלאגן. ממרכז המבקרים הולכים לאורך טיילת עץ עד לחוף ותופסים שם מקום על פלטפורמה על החוף. שם חיכינו לרדת החשיכה, ואכן בשעה תשע בערב התחילו לצאת קבוצות של פינגווינים חמודים להפליא בתהלוכה לכיוון החוף. הפינגווין המיניאטורי הזה שוקל בערך ק"ג אחד וגובהו כ – 30 ס"מ. צבעם כחול כהה ולבן עם כתם צהוב. הפינגווינים ממשיכים את צעידתם על לצד הטיילת מהעץ, כך שניתן להיות ממש צמודים אליהם וללוות אותם. ברגע שומעים את הפינגווינים קוראים זה לזה, במיוחד התינוקות שנולדו לא מזמן וקוראים להוריהם. ממש לא יכולנו לעזוב את היצורים החמודים האלו למרות השעה המאוחרת, כך שחזרנו לחניון מאד מאוחר. הדבר היחיד שמבאס בכל החוויה הזאת זה שאסור לצלם שם. אל תשכחו רק לבדוק שלא שוכב לכם פינגווין מתחת לגלגלים לפני שאתם מתניעים את הרכב (זה רציני ! צילמתי גם את השלט על כך).<br />7-10/12 – בדרך לשמורת Wilsons Promontory בקצה הדרומי של ויקטוריה. זוהי אחת השמורות היפות בויקטוריה, לאורכו של המצוק מעל הים ועל פני שטח גדול של יערות. הקרוואן פארק בו שהינו הוא ענק ומכיל מאות מקומות ופינות חמד, לאורך נהר Tidal ולחופו של הים. אנו לקחנו חלקה עם חשמל ליד הנהר. מהקרוואן פארק ניתן לצאת למסלול הליכה מקסים לאורך הנהר על גבי פלטפורמת עץ, ומשם להגיע לחוף או לגשר העץ ומשם למסלולים נוספים.מזג האוויר האיר לנו פנים ביום הראשון, אך בשאר הימים היה מאד מעונן וגשם ירד לפרקים, בעיקר אחה"צ ובלילה. למרות מזג האוויר יצאנו לטייל במסלולים שבשמורה מדי יום. ישנו מסלול מעגלי מקסים בתוך יער גשם (Lily Circuit) העולה לתצפית על קו החוף. תחילתו בעלייה על ההר והמשכו בירידה ממנו והליכה בתוך היער. מומלץ לבצע את המסלול עם כיוון השעון. מסלול מקסים נוסף עם תצפית נהדרת על חוף הים הוא זה המוביל "לחוף החורק" – Squeaky Beach, שם שקיבל עקב קול החריקה הנשמע כאשר פוסעים על החול בחוף. מסלול אחר מוביל לצוקים שמעל למפרצים דרך יער של עצי תה. כל המסלולים יוצאים מתוך הקרוואן פארק, כך שאין צורך אפילו להזיז את האוטו. עוד מסלול שלא עשינו לצערי הוא זה המטפס להר הגבוה ביותר באיזור, לתצפית מרהיבה על כל השמורה. בימים חמים ניתן לרחוץ בנהר (למעשה אנשים התרחצו בו גם כשירד גשם) ובשאר הזמן אפשר לעשות על האש או לאכול את עוגת השוקולד הענקית שמוכרים במסעדה הקטנה בפארק... חשוב רק להזמין מקומות מראש לפארק, במיוחד בסופי שבוע, שכן זהו מקום מאד פופולארי על תושבי מלבורן והסביבה. למי שאינו מגיע עם קרוואן וחושב על בקתה בפארק, אזי יש שם בקתות מדהימות בתוך הסבך עם נוף לנהר מתוך המרפסת. רק שוב, צריך להזמין הרבה מראש. בסופי שבוע הפארק מפוצץ, אך זוהי גם הזדמנות טובה להכיר ולדבר עם האוסטרלים.<br />11-16/12 – חוזרים למלבורן לקרוואן פארק בו היינו קודם לכן. ה – 11 זהו יום ההולדת של אורלי, ולכן הלכנו לקנות לה פרחים ולכתוב ברכות. הילדים גם דאגו לקנות לה מתנה... למחרת אנו מתחילים להתארגן להחזרת הקרוואן, ולכן הלכנו לשטוף אותו (50$ לשטיפה חיצונית שנעשתה באופן לא רציני. אם יש לכם אפשרות לשטוף בקרוואן פארק עם צינור ומטאטא, זה עדיף וגם יוצא יותר נקי), התחלנו לארוז הכל חזרה למזוודות ולנקות את הקרוואן מבפנים. ב – 14 לחודש נסענו קודם כל למלון שהזמנו במרכז העיר (מלון Enterprise ברחוב Foster – גם זול יחסית וגם חדרים מרווחים אפילו לחמישה) להוריד את המזוודות, ומשם לאפולו להחזיר את הקרוואן. שלושה וחצי ימים טיילנו במרכז העיר. ביקרנו בשוק ויקטוריה בלילה שהיה צפוף להחריד, שכן המקומיים באים לשם במיוחד לטעום את המאכלים מכל רחבי העולם (הדוכן הנפאלי מומלץ מאד) ועלינו בלילה ל – Eureka Tower, 88 קומות (יש למעשה עוד מספר קומות שלא ניתן להגיע אליהן), 3680 מדרגות... כמובן שעלינו במעלית שמטפסת עד למעלה תוך 30 שניות ומשאירה את האוזניים עם חורים... כל מלבורן פרוסה למטה והמראה באמת נהדר. ביקרנו גם בגלריה הלאומית (כניסה חינם) בה מוצגים ציורים ופסלים של אמנים בינלאומיים ידועים כגון רמרברנט, פיקאסו ועוד. שווה להשקיע שם כמה שעות. לאלו שאוהבים לצאת לריצה או לרכיבה בבוקר, מומלץ המסלול לאורך נהר יארה. מה שבטוח הוא שלא תהיו שם לבד... בוקר אחד הקדשנו לקניות במול הענק שליד ה – Convention Center. יש שם הכל ובמרבית החנויות ישנן הנחות אמיתיות למוצרים ממותגים. שווה במיוחד חנות המטיילים אנקונדה, בה יש גם קיר טיפוס. את הביקור במלבורן סיימנו בטיול בכרכרה עם סוסים ברחבי העיר – יקר להחריד (60$ לרבע שעה) אך חוויה במיוחד עבור הילדים. בשורה תחתונה, מלבורן עיר נהדרת ותוססת, ב – Federation Square ישנם הופעות מדי יום וכדאי מאד לבדוק הרבה מראש לגבי מופעים בעיר (אנו פיספסנו את U2 וגם לא השגנו כרטיסים להצגה מרי פופינס).<br /></span>אלי רוטנברגhttp://www.blogger.com/profile/13328650496951133529noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1281076533764874850.post-35158819989332387702010-12-01T00:20:00.000-08:002010-12-01T00:33:49.136-08:00דרום אוסטרליה<span style="font-family:arial;font-size:85%;">14-16/11 – חציית ה - Nullarbor. נסיעה ארוכה מאד של 2000 ק"מ במשך מספר ימים בשוליו של המדבר / מישור Nullarbor. בדקתי כמובן שמן ומים, מילאתי אוויר בצמיגים (ותוך כדי נשבר לי ונטיל אחד...), מילאתי מיכל דלק מלא, הצטיידנו בהרבה בקבוקי מים ויצאנו לדרך. בדרך לנורסמן ירדה משאית עם שלושה טריילרים (Road Train) שבאה מולנו לשוליים וגרמה למטר של אבנים על השמשה הקדמית, מעבר לשתי פגיעות בשמשה, פגיעה נוספת יצרה סדק בצד של השמשה, שבדיעבד התברר שהוא הלך והתרחב. לא נעים להתחיל נסיעה כזו ארוכה עם שמשה סדוקה ועם ונטיל שבור באחד הגלגלים, אך מה לעשות, צריך לנוע קדימה. את העצירה הראשונה עשינו בבאלואדוניה, מקום עם 10 תושבים בלבד... באופן מפתיע תמורת 10$ ניתן היה להשתמש באינטרנט המחובר דרך לוויין ללא הגבלה, כך שהצלחתי להעלות לא מעט מהתמונות שלנו לאתר. במקום גם מוזיאון קטן ובו שברי מתכת גדולים של תחנת החלל הראשונה של ארה"ב Skylab. ביום השני, לאחר נסיעה של כמעט 600 ק"מ עצרנו ביוקלה – חור באמצע הדרך. אגב, לאורך הדרך כל כ – 200 ק"מ לכל היותר נמצאים ישובים קטנטנים (אוכלוסיה של 7 אנשים...) בהם ניתן למלא דלק, ועל מנת להבטיח שלא ניתקע עצרנו בכל ישוב כזה ומילאנו דלק. בעקבות מטר האבנים שספגנו בתחילת הדרך נזהרנו שבעתיים מה – Road Trains, וכל אחת כזו שהגיעה מולנו (ויש הרבה כאלו) גרמה להורדת המהירות ולנסיעה כמעט על השוליים. ביום השלישי הגענו סוף סוף לעיר ממש – סדונה. בכניסה לעיר ישנה תחנת הגבול בה בודקים שלא מעבירים פירות וירקות לתוך דרום אוסטרליה. יום קודם עשינו מכל התפוחים והקיווי סלט פירות, ולמזלינו אישרו לנו לשמור אותו בתנאי שנוכל אותו ביום הקרוב... כך שכל מה שלקחו לנו היה רק חצי פלפל. אגב, אין בעיה להכניס דבש ממערב אוסטרליה לדרום אוסטרליה, אך לא להיפך. בסדונה התמקמנו בחניון על חוף הים, וזכינו בשקיעה נהדרת. לאחר התלבטות החלטנו שבמקום להמשיך עוד דרך ארוכה של קרוב ל – 500 ק"מ לפורט אוגאסטה, ניסע דרומה ל – Eyre Peninsula.<br />17/11 – בהתאם להחלטה שקיבלנו ביום קודם שמנו פעמינו לאליסטון שבחצי האי Eyre. אליסטון הינה עיירה שלווה עם 300 תושבים החיים באיכות חיים גבוהה.ליד העיירה ישנו כביש עפר טוב לאורך המצוק, שלאורכו פסלים חמודים שפיסלו אומנים מהישוב. כמו כן ישנו כביש עפר קצר המוביל לתצפית מהמצוק על החוף ועל הלגונות עם המים הצלולים. בחניון שהתמקמנו בו היתה מעין טרמפולינה ענקית, או למעשה כרית ענק מתנפחת, שהילדים, והאמת גם אני, הוצאנו עליה הרבה אנרגיה בקפיצות לגובה. את הערב סיימנו בפרגיות על שיפודים עפ פטריות ובצל שהכנתי על ה – BBQ.<br />18-19/11 – חוצים את חצי האי לכיוון פורט אוגאסטה, קצת פחות מ – 400 ק"מ. פורט אוגאסטה היתה בזמנו עיר נמל חשובה, וכיום הנמל שלה כמעט ולא פעיל, אך העיר עצמה נחמדה מאד. ביקרנו בגנים הבוטנים של העיר המכילים אלפי זנים של צמחי בר מאזור דרום אוסטרליה בעיקר, גנים מעוצבים והכי חשוב... הכל מושקה בטפטוף של נטפים. ניתן לקבל חוברת הסבר על הצמחים השונים בבית הקפה / מרכז המבקרים שבמקום. ניתן כעקרון לטייל שם ב – 12 ק"מ שבילים, אך אנו הסתפקנו בפחות... משם נסענו למרכז המבקרים שבעיר על מנת לסייר ב – Waldata Outback Center, מעין "מנהרת זמן" של מה שקרה בדרום אוסטרליה מבחינה גיאולוגית, אוכלוסיה (החל באבוריג'ינים וכלה באירופאים), טכנולוגיה ועוד. סה"כ תצוגה מעניינית שרצוי בהחלט להשקיע בה בין שעתיים לשלוש, רצוי שלוש אם רוצים לראות את כל הסרטים שמוקרנים שם, כולל סרטים דוקומנטריים היסטוריים מעניינים. את הביקור שם סיימנו בקפה ועוגה בבית הקפה שבמרכז המבקרים (עוגת Native Peach, הגדל בר בדרום אוסטרליה ויקר להחריד). המשכנו משם לספרייה הציבורית, ולאחר הרשמה מהירה חינם, קיבלנו משתמש וסיסמא לגלישה חופשית באינטרנט... וגם בלי הפרעות, שכן יש שם גם פינת משחק לילדים, כך שגיא העסיק את עצמו.<br />20-22/11 – את היום פתחנו בהצטיידות ב – Woolworth, לקראת הנסיעה לשטח שוב. התכנון הוא להגיע לפארק Flinders Ranges, על מנת לחוות שוב את הטבע הפראי. נסיעה לא ארוכה של כ – 150 ק"מ הביאה אותנו ל – Wilpena, ומכיוון שגם לא היו לנו ציפיות גבוהות במיוחד, היתה לנו הפתעה גמורה. מדובר בחניון השייך ל – Wilpena Resort (המלון שבמקום), ונמצא כולו בטבע מצד אחד, ומצד שני יש בו את כל מה שצריך – חשמל, מים, מקלחות, כביסה, בורות למדורה, בית קפה, מסעדה, סופר קטן ובריכה חופשית במלון. והכוונה נמצא בטבע היא שבתוך החניון, שהינו פתוח לחלוטין ולא מגודר, מסתובבים חופשי קנגורו, אמו (עוף הדומה לבת יענה), ציפורים רבות ותוכים. במשך כל שעות אחה"צ, הערב והלילה שומעים צווחות של ציפורים ותוכים, והקנגורו מגיעים עד הקראוון ואינם בורחים גם כשעומדים ממש לצידם. הולכים כאן לשירותים ולצד השביל אוכלים להנאתם אמא קנגורו ובנה הקטן מבלי לחשוש. פשוט חוויה יוצאת מן הכלל ומומלצת מאד מאד. יום אחד ניצלנו כאן לטיול ל – Wanagara Lookout, מסלול נחמד של כמעט 8 ק"מ, ברובו מישורי לאורך הנהר, ורק בסיומו ישנה עלייה לא קלה של כמה מאות מטרים גובה לתצפית פנוראמית על כל האזור. כמבון שלאורך כל המסלול פוגשים בקנגורו, Emo ותוכים. מכיוון שאורלי לא הרגישה טוב, יצאתי עם הילדים בלבד, ויש לציין שאף אחד לא קיטר, ואפילו גיא עלה בקלילות את העלייה. כשחזרנו קפצנו להתרענן בבריכה, ואת היום סגרנו בבית הקפה שליד (השירות לא משהו וגם מחבר העוגות זעיר). החלטנו להישאר במקום עוד יום, קרי שלושה ימים סה"כ, כאת היום האחרון ניצלנו לנסיעה ל – Blinman לראות את מכרה הנחושת הנטוש שפעל בתחילת המאה הקודמת. אפשר להגיד שזה לא שווה את המאמץ, אם כי הדרך לשם יפה וחוצה את השמורה, ומדי פעם חוצים את הכביש משפחה של Emo. מה שכן, לאורך כל הדרך, גם ל – Wilpena וגם הלאה, יש מכה של ארבה / חגב, המתעופפים בהמוניהם ומתנפצים על החלון ועל הפגוש. לפחות הציפורים בחניון נהנו מארוחה חינם...<br />בבוקר מוקדם עוד הספקתי לצאת לרכיבה מהנה עם האופניים, במסלול Mawson הנחשב לאחד הטובים באיזור. בשעה 7:00 עוד לא היה חם, והמסלול כלל גם סינגל טרק מהנה ואורך יחסית, וכמובן שלאורך כל הדרך "ליוו, אותי קנגורו, Emo ותוכים. לא לקחתי רק בחשבון שכיוון אחד היה ברובו במגמת ירידה, ולכן הדרך חזרה היתה לא קלה. סוף סןף מסלול רכיבה רציני ומאתגר שגרם לי הרגשה נהדרת של חופש.<br />23/11 – נסיעה לאדאלייד, לא לפני שנפרדנו מכמה קנגורו שאכלו להנאתם בחניון. הם כנראה כבר רגילים לבני אדם, שכן שני ורועי אפילו הצליחו ללטף אותם קלות. באדלאייד התמקמנו בחניון הנמצא בסה"כ 2 ק"מ ממכרז העיר, כך שהליכה קצרה דרך הגנים הבוטניים מביאה אותנו למרכז העניינים.<br />24/11 – יצאנו ברגל דרך הפארק ודרך הגנים הבוטניים למרכז העיר. הגנים הבוטניים מקסימים ושווה להקדיש להם את הזמן. יש שם שדרות פיקוסים נהדרים, חממה של שושנות מים, מגוון עצים ושיחים וכמובן אוסף גדול של תוכים שמצאו להם בית בין עצי הגן. בעיר הלכנו ל – Tandanya, מרכז תרבות אבוריג'יני, שם שמענו נגינה על דידריג'ו עם הסברים. משם לקחנו את האוטובוס החופשי לשוק וטיילנו שם מספר שעות וכן סעדנו אל ליבנו באוכל יפני. אי אפשר לעבור בשוק ולהתעלם מהריחות המשגעים שם. הוא עמוס במטעמים, בגבינות משובחות, במאפים טריים ומה לא. כל היום יורד גשם ללא הפסקה, כך שלטייל ברחובות זה קצת בעייתי ולכן נכנסו לספרייה הציבורית והתחברנו לאינטרנט החופשי.<br />25-27/11 – אדלאייד עיר מקסימה. האווירה בה נינוחה, התחבורה טובה, יש בה הרבה מוקדי עניין והיא אחת הערים בעלת איכות החיים הגבוהה באוסטרליה, רק מעצם זה ש – 45% משטחה הוא גנים ירוקים ! מדרחוב ראנדל הוא פשוט רחוב משגע, עם חנויות נהדרות, אווירה של חגיגות, אומני רחוב והמון בליינים. ביקרנו במוזיאון של דרום אוסטרליה (כניסה חופשית, מוזיאון מושקע ותצוגה מאלפת – מומלץ בחום) בו היתה תצוגה הן של התרבות האבוריג'ינית מצד אחד, והן של פוחלצי חיות מאפריקה, אסיה, ארה"ב וכמובן מאוסטרליה, כמו גם תצוגה של בעלי חיים תת ימיים, מומיות ואביזרים ממצרים מתקופת הפרעונים, תצוגת מינרלים צבעוניים וסוגי אבנים לרבות יהלומים...<br />ביקרנו גם בפארק החיות Cleland. מסותובבים שם חופשיים חיות בעיקר מדרום אוסטרליה כמו קנגורו אדום, קנגורו אפור, וולאבי צהוב רגליים, Emo, דינגו, Tasmanian Devil והיהלום שבכתר – קוולאות. ניתן להצטלם וללטף את הקוואלות העצלות, ותמורת סכום סמלי של 30$ גם להחזיק אותן ולהצטלם. הקנגורו כבר רגילים לבני אדם ואינם בורחים, כך שניתן להאכיל וללטף אותם, חוויה נהדרת לילדים וגם למבוגרים שבחבורה. המקום מקסים, כך שקחו בחשבון כמעט יום שלם שם. יש שעות האכלה שמומלץ מאד להגיע אליהן ולשמוע הסברים. מרחק נסיעה קצרצר משם נמצאת פסגתו של הר לופטי המשקיף על אדלאייד מגובה של כ – 700 מטר, וביום בהיר ניתן לראות גם את האי קנגורו בתוך הים.<br />יום נוסף הקדשנו לשמורת Morialta ולטרק בערוץ המרשים שם. הערוץ כולל סדרה של שלושה מפלים ואנו הלכנו לשני המפלים הראשונים, מסלול מעגלי בן כחמישה ק"מ עם נוף משגע ותצפיות מרהיבות. לא להאמין שבמרחק של 20 דקות ממרכז אדלאייד ישנה כזו שמורת טבע יפה. זה גם מפליא לפגוש שם אנשים שרצים בשבילים בעליות או עושים הליכות בטבע. למרות שאנו בעונה היבשה זרמו מים בערוץ, מה שהוסיף עוד יותר ליופי של המקום, שכן גם המפלים זרמו. בקיצור, אם מתאים לכם קצת לחלץ עצמות זה מקום מושלם. אחרי שהוצאנו אנרגיה בשמורה חזרנו לעיר וקפצנו למפעל השוקולד של Haigh, שם קיבלנו טעימות של שוקולד וקנינו לנו לדרך מבחר של שוקולדים משובחים ביותר. מדובר במפעל השוקולד הטוב באוסטרליה. אל תחמיצו (אפשר כמובן לקנות שוקולדים שלהם גם בחנויות הפזורות בעיר בשפע. המחיר זהה).<br />ערב אחד נסענו לבית קפה שהומלץ לנו ע"י אוסטלרי מקומי בשוק. מדובר במקום שרק המקומיים מכירים, שהיה בעברו... בית זונות, וכיום רק התפאורה נשארה, לרבות השנדליירים, הפסלים והמבנה כמובן. מקום מגניב לשבת לאכול בו או סתם לשתות כוס קפה עם עוגה (הטירמיסו מומלץ בחום, כמו גם המוס שוקולד). מי שמעוניין, למקום קוראים Spats Cafe, הוא פתוח החל מ – 18:30 ועד 12:00 בלילה (מרבית בתי הקפה באוסטרליה נסגרים כבר בחמש בערב) בימים ראשון עד חמישי, ועד שתיים בלילה בימים שישי ושבת. כתובת המקום היא : 108 King William Rd, Goodwood – מספר דקות נסיעה ממרכז העיר (יש גם אוטובוס לשם).<br />אדלאייד גם התברכה בשבילי רכיבה לאופניים. אני יצאתי בבוקר לרכיבה לאורך הנהר לכיוון הים, מרחק של כשלושים ק"מ הלוך חזור. כל המסלול הוא בתוך פארקים והוא מאד מהנה. בנוסף, ישנו פארק הנקרא Eagle on the hill המכיל סינגלים רבים לאופניים, הן לרוכבי Cross Country והן לרוכבי Downhill. לצערי לא עליתי לשם מכיוון שצריך לנסוע לשם עם הקרוואן, מה שאומר עם כל המשפחה...<br />מומלץ מאד לברר במרכז המבקרים לגבי האירועים והפסטיבלים הרבים המתקיימים בעיר. אנחנו ידענו על תהלוכה לכבוד חג המולד בה כולם מתחפשים ועורכים תחרויות בין תזמורות התהלוכה התחילה בעשר בבוקר ואנחנו הגענו בסיומה...<br />28/11 – עוזבים את אדלאייד ונוסעים לגן הזאולוגי Monarto, שבעים ק"מ מדרום מזרח לעיר. מדובר במשהו הדומה יותר לספארי גדול. יש שם אוטובוס כל 15 דקות שעושה סיבוב בכל המקום ומלווה בהסברים, וניתן לעלות ולרדת ממנו היכן שרוצים. ישנן שעות האכלה שמומלץ להיות בהן, במיוחד בג'ירפות המקסימות שמגיעות לכדי מרחק נגיעה מהמבקרים. כמו כן יש בגן צ'יטות, אריות, צבועים, שימפנזות, אנטילופות, זברות ועוד ועוד. רצוי להגיע בשעות הבוקר על מנת להספיק את הכל. את הלילה העברנו בחניון בעיר Tailem Bend.<br />29/11 – נסיעה ארוכה של 430 ק"מ מביאה אותנו ל – Heyland, שם החלטנו לעצור לחניית לילה בטרם נמשיך ל – Great Ocean Road. לא ויתרנו על עצירה בבית קפה נחמד באמצע הדרך על מנת להטעין מצברים...</span>אלי רוטנברגhttp://www.blogger.com/profile/13328650496951133529noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1281076533764874850.post-20530249770148319062010-11-23T23:21:00.000-08:002010-12-01T00:16:47.590-08:00מערב אוסטרליה<span style="font-family:arial;">19/10 – את הבוקר העברנו בלימודים לילדים ובקריאה, וכן בשכשוך בבריכה. בארבע וחצי, לאחר שבמשך כל היום דאגתי לבלוע כדורים נגד בחילה, יצאנו למרכז המבקרים, שם אמורים לאסוף אותנו לשייט. ואכן, ברבע לחמש הגיע המיניבוס ולקח אותנו למרינה. שם, להפתעתנו, עלינו על סירה גדולה יחסית, המצויידת בהידרופון – מיקרופון תת ימי באמצעותו ניתן לשמוע את קולות הלווייתנים. במהלך השייט הוגש כיבוד "מעניין" וטעים של מאכלי ים וגבינות מיוחדות, כמו גם לחם מיוחד וטרי שחומם בסירה עם שמן זית וזיתים. בהתחלה די חששתי לאכול (ובצעם לזוז בכלל), אך התגברתי על החשש וטעמתי כמעט מכל דבר... השייט עבר חלק ללא כל בחילה (גם רועי הרגיש טוב), ואכן ראינו מספר ליוויתים, אם כי רק אחד ביצע קפיצה קטנה והרשים אותנו עם הסנפיר הגדול שלו. את השקיעה ראינו בים, כך שבסה"כ היה שייט מגניב, נחמד ורגוע, ואפילו הים התחשב בנו והיה שטוח יחסית...</span><br /><span style="font-family:arial;">20-21/10 – אנו נשארים על קו החוף ונוסעים היום ל – Coral Bay, מרחק נסיעה קצר. Coral Bay התגלה כמקום קטן וחמוד, מעין כפר נופש, עם חוף מדהים ביופיו. צבע המים משתנה כל כמה מטרים, החל מאפור, דרך תכלת בהיר, טורקיז וכחול עמוק. מטרים ספורים מהחוף ישנו ריף נהדר, היפה ביותר שראיתי אי פעם. לאחר התמקמות בחניון לקחנו את ציוד השנירקול שקנינו ויצאנו לחוף לבדוק את הריף. עולם תת ימי מדהים ביופיו התגלה בפנינו. אלמוגים הדומים לפטריות גדולות, אחרים בצורת שושנה, אלמוגים בצורה של שיח עם קצוות בצבע כחול עז או ירוק בקצה, ובינות האלמוגים שוחים דגים במגוון צבעים וגדלים. חוויה יוצאת מן הכלל. לאור יופיו של הריף החלטנו למחרת לקחת שייט מיוחד בו יושבים בסירה שהיא מעין חצי צוללת, קרי יושבים בבטן הסירה וצופים מחלונות זכוכית בריף האלמוגים בזמן ההפלגה, ולאחר מכן קופצים מהסירה לים לשנרקל באיזור הנקרא "האקווריום", מרחק של כ – 300 מטר מהחוף. המראות נפלאים ושוב מתגלה עולם תת ימי שלם של אוסף מרשים במיוחד של אלמוגים. לאחר כשעה עלינו לסיפון וירדנו למים לשנרקל באיזור האקווריום. אמנם היתה רוח חזקה וים גלי, אך כאשר אתה עם הראש בתוך המים כלום לא מורגש, ורק נוף האלמוגים שנפרש מול העיניים תופס את מלוא תשומת הלב. שנירקלתי עם רועי ולאחר מכן גם אורלי הצטרפה. ללא ספק מדובר באחד הריפים היפים ביותר באוסטרליה אם לא בעולם כולו.</span><br /><span style="font-family:arial;">לקראת השקיעה יצאנו לאורך קו החוף לטיול רגלי לחפש אחר צבי ים היוצאים להטיל את ביציהם, אך לא הצלחנו לפגוש באף אחד מהם, למרות שעכשיו זאת עונת ההטלה.</span><br /><span style="font-family:arial;">22/10 – בבוקר עוד קנינו מספר מזכרות ב – Coral Bay – עבודות פח של צפרדעים ולטאות בצבעים עליזים, והמשכנו את דרכנו ליעד ביניים לעיר Carnarvon, שם הצטיידנו לקראת הנסיעה ל – Monkey Mia. בחניון הנחמד בו התמקמנו ניתן היה לקחת סרטים בהשאלה, אך עם כל הסידורים והעייפות שהכריעה בסוף, הספקנו לראות רק חצי סרט...</span><br /><span style="font-family:arial;">23-25/10 – נסיעה ארוכה ל – Monkey Mia היושבת בקצה מפרץ הכרישים. בדרך עצרנו ב – Hamelin Pool, שם ניתן לצפות ב – Stromatolites. מדובר על מעין סלעים במים המפיקים בועות חמצן. אלול למעשה המיקרואורגניזמים הראשונים על כדור הארץ, שמתוארכים לפני כשלושה וחצי ביליון שנה. בקטריות בשם Cyanobacteria (מעצם היותם בצבע צהוב ירוק) מתלבשות על סלע גיר ומתרבות שם ויוצרות את ה – Stromatolites. ללא אותם יצורים לא היה חמצן על כדור הארץ. במשך שני ביליון שנה יצרו ה – Stromatolites את החמצן באטמוספרה (כעשרים אחוז חמצן), וכך אפשרו את החיים על פני כדור הארץ. מכיוון שהמים באזור מפרץ Hamelin מלוחים כמעט כפליים ממי ים רגילים (עקב התאיידות מהירה של המים הרדודים), אצות וחיות אחרות אין יכולות לשרוד שם, וכך ה – Stromatolites יכולים להתפתח שם ללא הפרעה. יצורים אלו קיימים בשני מקומות בלבד בעולם – מערב אוסטרליה והבהאמס. עם זאת ה – Stromatolites צומחים מאד לאט בקצב של 0.3 מ"מ בשנה, ובמקומות שהים נסוג הם למעשה מתים. בהתבוננות סבלנית במים אכן ניתן לראות כיצד נוצרות בועיות החמצן. לצורך כך הקימו פלטפורמת עץ מעל המים, בה ניתן ללכת ולראות את ה – Stromatolites במלי לפגוע ביצורים עדינים אלו.</span><br /><span style="font-family:arial;">המשך הדרך לאורך מפרץ הכרישים זימן נופים של חופי ים מדהימים בצבעים נהדרים, לגונות מזמינות ומצוקים נישאים. Monkey Mia דומה יותר לכפר נופש קטן וכך גם ההרגשה בו, עם בר עם שולחנות לכיוון הים, בקתות קטנות לאורף החוף, עצי קוקוס ורצועת חוף לבנה עם מי טורקיז. הרבה מאד צעירים בחדרי אכסניה להם צמוד מטבח מאובזר, כך שבשעות הערב מגיעים כולם לשם לבשל או לעשות BBQ, ולאחר מכן לשבת בבר או לשחק סנוקר. בכל בוקר החל משעה 7:30 נאספים מספר דולפינים על החוף ומחכים להאכלה. מדובר ב – 15 דולפינים המגיעים באופן קבוע לאיזור, ומדי פעם מתווספים התינוקות שנולדים להם. בשמונה בבוקר מגיעה הריינג'רית ונותנת הרצאה במים על הדולפינים, ומיד לאחר מכן מגיעים מתנדבים עם דליים עם דגים ובוחרים מתוך הקהל מספר אנשים שיאכילו את הדולפינים. החוויה היא נהדרת להיות כל כך קרוב לדולפין, במיוחד כאשר הוא שוחה מסביבך ביחד עם התינוק שלו. בכל יום ישנן בין שתיים לשלוש האכלות בין שמונה לשתים עשרה בצהריים (תלוי למעשה בדולפינים עד כמה הם רעבים ומגיעים שוב ושוב), ובכל מקרה ההאכלה שבסביבות 9:30 היא המהנה ביותר. באים פחות אנשים ומגיעים יותר דולפינים (מתברר שלא כל הדולפינים מתעוררים מוקדם בבוקר...) כך שיש סיכוי להיבחר להאכיל את הדולפינים, ואכן ביום השני שלנו הגענו שוב ב – 9:30 וזכינו לחוויה יוצאת מן הכלל. מעבר לכך שנבחרנו להאכיל את הדולפינים, גם שחו לידינו מספר דולפינים עם התינוקות ששיחקו ביניהם ורדפו אחר דגים. גם לאחר שעות ההאכלה, אם שוחים בחוף, זוכים לראות את הדולפינים מקפצים בד"כ בזוגות, ומדי פעם מגיעים לדרוש בשלומם של בני האדם. אנו גם זכינו לשחות לצידו של צד ים גדול, שהמפגש הראשון שלו היה עם אורלי... הצב הוציא את ראשו מהמים ואז נפגשו המבטים המופתעים של אורלי ושל הצב, וכל אחד נבהל יותר מהשני וזינק בכיוון ההפוך וברח...</span><br /><span style="font-family:arial;">למרות שמדובר במפרץ הכרישים, כאשר שחינו בחוף לא נפגשנו עם יצורים אלו וטוב שכך, אם כי למדנו בהמשך שתקיפת כרישים זו רק אגדה יותר מאשר מציאות. אנו הפנמנו די מהר את אווירת כפר הנופש, ואת מרבית היום, לאחר האכלת הדולפינים, העברנו בקריאה מהנה בצל עצי הקוקוס, בטבילה בים ובשוטטות לאורך החוף...</span><br /><span style="font-family:arial;">26-27/10 – עוזבים את Monkey Mia ונוסעים ל – Kalbarri. קאלברי מתגלה כעיירה מקסימה עם חופי רחצה נהדרים, אם כי בגלל הרוח הקרירה לא נראה שנעשה בהם שימוש... גילתי ליד אחד המלונות אינטרנט חופשי, אז הלכתי לשבת שם ולהתחבר לאינטרנט על מנת להוריד עדכונים לאנטי וירוס. כך ישבנו אני, שני ורועי, קופאים מקור וקוראים בקצב מיילים...</span><br /><span style="font-family:arial;">למחרת בבוקר השכמנו קום עוד טרם הזריחה, התארגנו מהר ונסענו לשמורת קאלברי. נסיעה של 26 ק"מ בדרך עפר משובשת במהירות של פחות מעשרים קמ"ש מביאה אותנו לחנייה של תצפית Loop על נהר מורצ'יסון ולתחילתו של טרק בן 8 ק"מ. מזג האוויר מאד נוח ומשחק לטובתנו – מעונן עם רוח ערה. מעמיסים את המים בתיקי הגב ויוצאים למסלול מעגלי לאורך הנהר. המסלול מתחיל גבוה למעלה בתצפית על הנהר, על גבי סלעי אבן בצע חום אדום ומעין חלונות או קשתות בסלע היוצרות מראה דרמטי לנטוף מסביב. המסלול לא קל וחלקו דורש טיפוס על סלעים, אך הנוף הינו נוף בראשית והשקט שמסביב תורם אף הוא לאווירה. לאחר כשלושה ק"מ על גבי המצוק המסלול יורד לערוץ הנהר וממשיך שם עוד 5 ק"מ, במהלכם ניתן לראות כיצד המים חתרו בסלעים ויצרו נהדרות של מעין גלים בסלע צבעים של אדום לבן וצהוב. בערוץ כמעט ולא זורמים מים (העונה היבשה כעת), אך במספר מקומות ישנם לא מעט מים וברווזים או משהו דומה להם יושבים על אחד הסלעים באמצע הנהר. כולם עמדו בגבורה במסלול, גם בעלייה האחרונה חזרה למעלה הצוק. הבאסה זה לחזור את אותם 26 ק"מ בדרך העפר בנסיעה איטית, אך גם זה עובר, ובערב אנו יוצאים לחגוג במסעדה.</span><br /><span style="font-family:arial;">28-29/10 – נסיעה ל – Geraldton, אחת מהערים הגדולות במערב אוסטרליה. אנו עוצרים שם רק להצטיידות וללינה בחניון של שפת הים. עוד בנסיעה הארוכה בדרך עפר בשמורת הטבע קאריגי'ני נפל לי האום של הגלגל הקדמי באופניים והשבית לי אותם, ולכן תקוותי היתה למצוא בג'רלדטון חלק חילוף. ואכן למחרת בבוקר מצאתי חנות אופניים והשלמתי את החסר, וגם קפצנו לחנות דגים גדולה לקנות בשר כריש לאורחת ערב. מג'רלדטון המשכנו ל – Cervantes, עיירה קטנה ליד חוף ים יפה, שהינה בסיס מצויין לצאת ולחקור את שמורת Pinnacles. בחניון שליד הים ישנו בית קפה ובו ראיתי עוגת פאבלובה, אז הזמנתי את הילדים לשבת על קפה (בשבילי) ועוגה. את שאר הזמן אחה"צ בילו הילדים בגן השעשועים הסמוך והמושקע.</span><br /><span style="font-family:arial;">30/10 – יצאנו בבוקר לשמורת Pinnacles לצפות בתופעה המיוחדת שם של תילי סלעים בצורות שונות הפזורות על פני שטח חצי מדברי. לאחר הליכה קצרה מתגלה מראה מפתיע ויפה של אלפי סלעים בצורות שונות. שביל ההליכה מוביל בין הסלעים לתצפית, ומשם חוזר במסלול מעגלי. השקט המדברי ביחד עם התופעה הייחודית הופכים שמורה זו לחוויה מיוחדת. אם לנסות ולהשוות את המראה למשהו דומה, אפשר לחשוב על בית קברות, רק במובן התיאורי של אלפי מצבות, כאשר בשמורה להבדיל אלפי הבדלות מדובר בצורות המיוחדות של הסלעים.</span><br /><span style="font-family:arial;">מהשמורה המשכנו לאחד החופים היפים שבאזור. רצועת החוף ממש קוראת להיכנס לטבילה, רק הבעיה היא שהמים די קרים. אחה"צ נסענו ל – Kangaroo Point, אחד החופים שבשמורה היפה, שניתן לראות בו בשעות הערב את הקנגורו רצים בחדווה. חיכינו עד לשקיעה ומכיוון שלא פגשנו באף קנגורו התקפלנו חזרה לחניון על מנת לא לנסוע בחושך גמור עם האפשרות הסבירה לדרוס קנגורו. לפחות צמחיית הבר שם והשקיעה בים היו שווים את הנסיעה.</span><br /><span style="font-family:arial;">31/10 - תכננו לקום למחרת בחמש בבוקר על מנת לנסוע שוב ל – Pinnacles ולראות אותם בזריחה, אז הם נצבעים במעין צבע סגול. בחמש התעוררתי עם צלצול ההשכמה בטלפון ושאלתי את אורלי אם מתארגנים ונוסעים. לקח קצת זמן לתשובה להגיע, אך הכיוון היה להמשיך לישון... לאור זאת, לאחר השכמה מאוחרת יחסית ולאחר שיעורי בית לילדים, יצאנו לכיוון פרת. נסיעה לא ארוכה לאורך קו החוף על דרך יפיפייה מביאה אותנו לפאתי פרת. נכנסו תחילה לשמורת Yanchep כחמישים ק"מ צפונית לפרת. שם פגשנו בקואלות עצלות ישנות על העצים, ורק מדי פעם מגדרות קצת את הרגל. לעומתן, בניגוד לחוקי הטבע, פגשנו מספר קנגורו שקיפצו לידינו, למרות שבשעות היום הם בד"כ ישנים בצל. נרשמנו גם לסיור על התרבות האבורוג'ינית וכן למוסיקה וריקודים שלהם. מי שמעביר את הסיור ומסביר הינו אבוריג'יני סימפטי מאד בעל ידע רב, שהראה לנו סוגי צמחים שונים המשמשים את האבוריג'ינים לייצור דבק, לריחות הסוואה מחיות הבר, לסבון להורדת שומן החיה מהגוף ועוד. לאחר מכן למדנו על הכלים השונים שלהם בדגש על כלי הציד, הולבשנו בעור קנגורו וניסינו גם אנחנו את יכולתנו להדליק אש באמצעות שפשוף שני עצים. רועי וגיא נצבעו בפנים בצבעים המיוחדים של האבוריג'ינים ויצאו לריקוד מלחמה... בסיור השני למדנו על כלי הנגינה המסורתי של האבוריג'ינים – הדידאראג'ו, בשילוב של קטעי נגינה. לא להאמין מה שאפשר להפיק מהכלי הזה והמוסיקה בהחלט ערבה לאוזן. ההמשך היה בריקודים שלהם, ורועי נבחר לעזור באחד מהם, כאשר תפקידו היה להיות עץ. למרות הכמות של הזבובים הוא שיחק אותה עד הסוף ולא זז... לפרת הגענו בשעות אחה"צ המאוחרות והתמקמנו ב – Swan Valley באחד הפרברים של פרת לא רחוק מ – Midland ומ – Guilford. את הערב סגרנו בארוחה טובה במסעדה וייטנאמית אותנטית.</span><br /><span style="font-family:arial;">1/11 – מכיוון שהיו לנו בעיות עם המצברים, שלא החזיקו מעמד יותר משעה, טילפנו לשירות של אפולו וביקשנו להגיע לסניף בפרת להחליף מצברים. לאחר כשעתיים קיבלנו אישור ונסענו לסניף. איך שהגענו רץ אלינו המנהל של הסניף וכיוון אותנו לחנייה, הביא כלים והחליף בעצמו את המצברים. גם את המוט של הפרגולה שנשבר לנו ברוח הוא החליף ללא בעיות. בניגוד גמור לסניף בדארווין, השירות של אפולו בפרת יוצא מן הכלל. משם נסענו לתחנת הרכבת ב – Guilford ומשם לקחנו את הרכבת (מומלץ לקנות כרטיס Family Rider המאפשר נסיעה ללא הגבלה לכל המשפחה עד סוף היום. הבעיה היא שכרטיס כזה ניתן לקנות רק בסוף שבוע או לאחר השעה 18:00) לפרת, מרחק של כעשרים וחמש דקות. יצאנו לטייל במדרחובים Marry ו – Hay, והמשכנו משם לבניין בית המשפט ולמגדל הפעמונים. צריך לזכור שבמרכז פרת התחבורה היא חינם (עד אזורים מסויימים לא כולל את הפרברים), ולכן תפסנו את האוטובוס CAT בחזרה לתחנת הרכבת.</span><br /><span style="font-family:arial;">2/11 – היום עושים סיור ב – Swan Valley. התחלנו בקניות בסופר והמשכנו משם למפעל השוקולד המאפשר טעימות... לא לקח זמן רב והעובדים זיהו את הפוטנציאל שלנו לטעום עוד ועוד, והמגשים עם השוקולד נעלמו... אז המשכנו לאחד היקבים לטעימות של יין וגבינות – Lancaster Winery. יין אכן טעמנו אך את מגש הגבינות משום מה לא הגישו לנו למרות שזה בדיוק מה שבאנו לקנות שם. אז המשכנו לטעימות של קפה. כמות כוסות האספרסו ששתיתי שם היא כמות שבועית שלי ! ניסיתי כל פעם סוג אחר של קפה עד שקיבלתי החלטה איזה קפה אני לקוח הביתה. גם ה – Ice Coffee שם שווה בהחלט טעימה. מומלץ בחום. ומכיוון שאי אפשר בלי איזה בקבוק יין הביתה, המשכנו לאחד היקבים הגדולים בעמק, ושם בחרתי לאחר טעימות בקבוק יין משובח.</span><br /><span style="font-family:arial;">3/11 – היום מוקדש למוזיאון המדע Scitex ול – Kings Park. שוב תפסנו רכבת בבוקר לפרת ותחנה נוספת לכיוון Fremantle, ומשם הליכה קצרה מביאה אותנו למוזיאון. הכרטיס כולל כניסה חופשית לכל הסרטים בפלנטריום. התצוגה במוזיאון יוצאת מן הכלל, חינוכית ומלמדת. יש שם אפילו מתקן לסימולציה של הטסת דאון (שבא להמחיש לך שאם לא תתרסק תוך 30 שניות זה ייקח אולי דקה....). הסרטים והמופעים במוזיאון ברמה גבוהה מאד. הדגש הוא על החלל, כך שהסרטים הם על אסטרונאוטים, על טסות לחלל ועל מטאורים.</span><br /><span style="font-family:arial;">מהמוזיאון חזרנו ברכבת לפרת והלכנו ברגל ל – Kings Park, מה שהתברר בדיעבד כהליכה ארוכה חלקה בעלייה. הפארק עצמו מאד יפה וכלל צמחיית בר מכל האזורים שבמערב אוסטרליה, ומהאזורים הגבוהים בפארק ניתן לראות את פרת על בנייניה הגבוהים ואת נהר Swan, ושם התיישבנו לתפוס שלווה מול נוף העיר. מומלץ בחום לעשות את השביל המקיף את הפארק וכולל לכל אורכו צמחייה ייחודית ועם קצת מזל גם תוכים. בחזרה כבר תפסנו את האוטובוס 37 (חינם). כדאי להקדיש לפארק מספר שעות ולהגיע לשם כאשר הגן בוטני פתוח.</span><br /><span style="font-family:arial;">4/11 – התחלנו את היום בטעימות של דבש טבעי ב – Swan Valley, ולאחר שבחרנו לנו צנצנת דבש וחלת דבש המשכנו לגבעות של פרת, לעיר Mindrung ומשם לטרק Bibbulmun. זהו אחד הטרקים המפורסמים בעולם, שאורכו כ – 960 ק"מ. כמובן שעשינו רק את מקצתו, בשביל יפה ומוצל ברובו עם צמחיית בר עשירה, ולאחר כשלושה ק"מ הגענו לבקתה עם דרגשי עץ כפולים המשמשת את אלו העושים את הטרק ללינת לילה. בדרך פגשנו בלטאה אדומת ראש שסירבה להתפנות מהשיח בו הסתתרה לטובת סדרה של צילומים... משם חזרנו את הדרך שהלכנו ונסענו חזרה לחניון עם עצירה בסופר לקניה של גבינות ובצק מוכן לפיצה. הפיצה שאכלנו בערב שאורלי הכינה אינה משתווה לאף פיצרייה (בקושי נכנסה לתנור מכמות התוספות שהיא שמה על הפיצה...).</span><br /><span style="font-family:arial;">5/11 – אנו מנצלים את החניון לניקוי הקראוון סוף סוף לאחר מעל חודש וחצי באוסטרליה. יש בחניון מקום מיוחד לרחיצה הכולל את כל הציוד, כך שלאחר כשעה וחצי של עבודה קשה הקראוון נראה כאילו יצא משערי המפעל. עזבנו את החניון ונסענו ל – Fremantle. לאחר שהתמקמנו בחניון ב – South Fremantle, יצאנו לטייל בעיר ברחוב "הקפוצ'ינו" – רחוב הידוע בבתי הקפה הטובים שלו ובקפוצ'ינו משובח. את הקפוצ'ינו שלי לקחתי ב – Gino's, אחד המקומות המומלצים לשתיית קפה. משם נכנסו לחנות בגדים לצייד את שני ורועי בבגדים חדשים, ואז עלינו לרכבת לפרת על מנת ללכת ל – Swan Of Lights Festival, המתקיים למרגלות מגדל הפעמונים. על הבמה היה מופע מהתרבות ההודית, ולאחר בירור התברר לנו שפסטיבל זה הוא למעשה חג האורות ההודי (מעין ה – Christmas של ההודים) הנמשך 4 ימים. בסה"כ המופע היה נחמד אם כי קצת קיצ'י. בתחנת הרכבת בחזרה התברר כי לאור עבודות במסילה הרכבת אינה מגיעה עד Fremantle, ולכן חלק מהדרך עושים באוטובוס שמחכה ביציאה מהתחנה. הבעיה התחילה כאשר הגענו בסביבות 23:00 ל – Fremantle, ולאחר המתנה של 45 דקות בקור בחוץ התברר שהאוטובוס שלנו כבר לא פועל, ואחד אחר שמגיע יחסית קרוב יצא מספר דקות קודם לכן והוא היה האחרון... אי לכך מיהרנו לתפוס מונית, ומיותר לציין שלאחר 12 בלילה הנהג שחט אותנו מבחינת מחיר, ונסיעה של 3 ק"מ עלתה לנו 15 דולר על המונה.</span><br /><span style="font-family:arial;">6/11 – את הבוקר אנו מקדישים לשיעורי בית לילדים ולכביסה, ולקראת הצהריים יוצאים לעיר למוזיאון הימי. מה שמיוחד שם זה שניתן להירשם (בתשלום) לסיור בצוללת אמיתית, וזאת אכן היתה חוויה מיוחדת ומעניינת, שרק המחישה לנו עד כמה צוללת היא מקום קלאוסטרופובי וצפוף מאד. המדריך (שככל הנראה שירת בצי הצוללות האוסטרלי וכיום הוא בפנסיה) שגילה שאנו מישראל ירד עלינו לא מעט. אחרי הסיור במוזיאון הימי המשכנו לטייל בשוק הקרוב ליד הרציף. לא שמצאנו משהו שם אבל תמיד נחמד להסתובב בשווקים.</span><br /><span style="font-family:arial;">7/11 – נסיעה לרוקינגהם על מנת לשוט לאי הפינגווינים. מתברר שניתן גם ללכת את המרחק בין החוף לבין האי ברגל, שכן המים יחסית רדודים, אך עקב מזג האוויר הקריר יחסית, לקחנו את המעבורת, ואחרי 5 דקות הגענו לאי. באי חיים כאלפיים פינגווינים קטנטנים, אך קשה מאד לפגוש אותם, ולכן במרכז ההאכלה באי יש שלוש האכלות ביום של כעשרה פינגווינים, שם ניתן לראות את היצורים החמודים האלו. האי עצמו מקסים עם חופים נהדרים לשחייה, ושביל נחמד מקיף אותו באורך של כשני ק"מ. מעבר לכך יש באי לטאות שאינן מפחדות מבני אדם, ואוסף של ציפורים, וכולם חיים בהרמוניה. בארבע אחה"צ לקחנו את המעברות חזרה ונסענו להתמקם בחניון.</span><br /><span style="font-family:arial;">8/11 – מתחילים את הנסיעה לדרום מערב אוסטרליה. נסענו דרך Dunsborough למערת Nilgli שליד Yunillgup. מדובר במערת נטיפים מדהימה בעומק של 37 מטר. בתוכה שני חלקים, אחד מוביל לעין אולם, שכאשר שוכבים בתחתיתו על הגב ומסתכלים למעלה, רואים את אוסף הנטיפים והחוויה היא נהדרת. בצד השני יורדים אוסף גדול של מדרגות, ורואים שם צורות שונות של נטיפים וזקיפים, שביחד עם משחק אורות במערה זה הופך מרשים פי כמה. פשוט לא להאמין אלו צורות יכול הטבע ליצור. בשורה תחתונה מדובר למעשה בקריסטלים, כך שכאשר מאירים עם פנס רואים את הנטיף שקוף או שקוף חלקית עם צבעי אדום, צהוב, כתום. אחרי הסיור במערה ישבנו בבית הקפה על מנת לחכות לקבוצה של וולשים שאמורים היו להגיע למערה ולשיר בתוכה (האקוסטיקה במערה נהדרת) והודיעו שהם מאחרים. אחרי שחכינו להם כשעה, התברר בסוף שהם לא מתכוונים לשיר... אז יצאנו בדרכינו למגדלור לראות את Cape Naturaliste ולצפות בלווייתנים החוצים כעת את האזור עם הצאצאים שלהם בדרכם לאנטרקטיקה. מהתצפית של המגדלור (אגב, עולה 29$ לעלות למגדלור, ובדיעבד זה לא כדאי. עדיף עודה עם קפוצ'ינו...). את הלילה אנו מעבירים בעיירה החמודה – Margaret River, על מנת לקפוץ למחרת למפעל השוקולד.</span><br /><span style="font-family:arial;">9/11 – בבוקר אנו יוצאים לטעימות במפעל השוקולד Margaret River, ואחרי כוס של מילקשייק שוקולד, התחלנו את דרכינו לכיוון אלבאני. בדרך עצרנו קצת אחרי Walpole במקום הנקרא Top Tree Walk, להליכה על גשר מתכת מתנדנד מעל צמרות העצים. מדובר בעצי אקליפטוס ענקיים, וללכת בקצה הצמרות שלהם זו חתיכת חוויה. בהמשך יש גם מסלול על הקרקע בין עצי היער, בו עוברים בתוך עץ אקליפטוס. לאלבאני הגענו יחסית מאוחר, כך שלא היה לנו מקום בחניון שרצינו, ולכן המשכנו לחניון אחר שהיה גם כן על הכיפאק. לצערינו יורד גשם כל הזמן יום ולילה במשך יומיים, אבל למרות זאת יצאנו בערב לבית קפה בעיר להתענג על קפה / שוקו חם ועוגה.</span><br /><span style="font-family:arial;">10/11 – הגשם ממשיך כל הזמן ואנו מעבירים את הבוקר בקרוואן, עושים בית ספר עם הילדים. אני מקווה שבצהריים נוכל לצאת קצת לראות את האזור. ואכן קצת התבהר ויצאנו לנסיעה לאיזור החופים. עצרנו בחוות טורבינות הרוח של אלבאני , שהיא הגדולה ביותר בדרום מערב אוסטרליה, ועשינו שם מסלול קצר בינות מצחיית הבר היפה ובין טורבינות הרוח. כאשר נעמדים מתחת לאחת הטורבינות ניתן לחוש את העוצמה של הכנפיים הענקיות ואת השריקה שלהן. השביל הקצר מתחבר בקטע קצר עם הטרק הארוך Bibbulmun בקטע שעל המצוק האדיר מעל חופי האוקיינוס. מחוות טורבינות הרוח המשכנו לאורך החופים ל – Blowholes. שם ניתן לראות תופעה של מעין "חור בים" הנוצר מתנועת הגלים, אך נדרשים מספר תנאים לקיומו, כך שלא ממש ראינו אותו. מצד שני זכינו למראה נהדר של האיים ושל הגלים הנשברים על קו החוף.</span><br /><span style="font-family:arial;">11-13/11 – יוצאים לכיוון אספראנס. בדרך רצינו לעצור בפארק הלאומי פיצג'רלד ריבר, אך עקב הגשמים שירדו דרכי העפר היו סגורות. אי לכך המשכנו בנסיעתנו לאספראנס מספר שעות נסיעה.</span><br /><span style="font-family:arial;">אם שם העיר נשמע לכם קצת צרפתי אך אתם לא טועים... יש לה שיק לעיר הזאת ומי שזכה לבנות שם את ביתו, במיוחד אלו שמול הים, שיחק אותה בגדול. יש לה לאספראנס חופים נפלאים ויפיפיים, לבנים בוהקים, ומים כחולים צלולים. על מנת להכיר את העיר ישבנו בבית קפה פופולארי. בבוקרו של יום יצאנו לנסיעה ב – Great Ocean Drive (Twilight Beach Road) שאורכה 36 ק"מ, והיא עוברת לאורך החופים המדהימים של העיר, ביניהם Blue Heaven, Twilight Bay המתהדרים במצוקים מרשימים וחולות לבנים לבנים. הכביש ממשיך ל – Pink Lake, אגם שבזכות הבקטריה שבו ביחד עם אור שמש הופכת את המים לצבע ורוד כתום. משם המשכנו לאגם Woody, ששביל הליכה נעים על גבי פלטפורמת עץ מקיף אותו ומוביל לתצפית על המים בה ניתן לראות את העופות השונים החיים שם.</span><br /><span style="font-family:arial;">בערב יצאנו אני ואורלי לראות את הסרט Red עם ברוס וויליס בקולנוע המגניב Fenwick 3 Cinema. חוץ מאיתנו היו עוד 3 זוגות בקולנוע...(אמצע השבוע ?). אחרי כל כך הרבה זמן שלא היינו בסרט זו היתה בהחלט חוויה מרעננת מאד, כל שכן הסרט היה מוצלח.</span><br /><span style="font-family:arial;">את היום האחרון באספראנס אנו מקדישים לפארק הלאומי Cape La Grand במרחק של כ – 50 ק"מ מזרחית לעיר. הפארק הינו בעל נופים דרמטיים לאורך החופים. אנו עצרנו ב – Lucky Bay ויצאנו משם למסלול רגלי על החוף ומשם על המצוק, המוביל לתצפיות נהדרות על הצוקים המכילים בתוכם מערות ועל הגלים הנשברים על הסלעים.</span>אלי רוטנברגhttp://www.blogger.com/profile/13328650496951133529noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1281076533764874850.post-74120161116692406622010-10-18T04:13:00.000-07:002010-11-23T23:20:14.622-08:00חודש ראשון באוסטרליה<div dir="rtl" align="right">16/9 – 17/9 – אנו נוחתים בבוקר בסידני, ולאחר התארגנות לשליחת המזוודות לטיסת ההמשך לדארווין, אנו תופסים את ה – Shuttle לשדה התעופה המקומי, על מנת לאפסן שם את תיקי היד ולצאת לטייל בעיר. ב – Shuttle היה עובד של שדה התעופה, שהתלהב מהשפה שהוא שמע. את אותו עובד פגשנו דקות לאחר מכן ושאלנו אותו היכן המקום לאפסן תיקים. הוא לא התלהב מהרעיון, שכן לעניות דעתו לשלם 8$ למספר שעות לכל תיק זה מוגזם, ולכן לקח אותנו למקום בו מוסרים ומקבלים פריטי כבודה מיוחדים, ושכנע שם את העובד לאפסן שם את התיקים שלנו, כך שחסכנו לא מעט...<br />יצאנו ברכבת המהירה לסידני והלכנו לטייל סביב בניין האופרה המרשים ועל הגשר המפורסם, שעליו טיפסו החבר'ה מהמירוץ למיליון. סידני יקרה ! אפילו לאכול בסניף מקדונלדס המקומי מסתכם בסכום לא מבוטל. לקראת ערב חזרנו ברכבת לשדה התעופה. גם כאן קרה לנו נס... שמתי את הארנק על המושב על מנת להוציא דברים מהתיק, וכמובן ששכחתי אותו כאשר ירדנו מהרכבת. מישהי דפקה על החלון וקראה לנו חזרה. פשוט מזל, שכן לך תתחיל אחרי זה עם המשטרה ללא כרטיסי אשראי ורישיונות נהיגה...<br />הטיסה לדארווין ארכה כחמש שעות, ומכיוון שהמטוס לא היה מלא, היתה בסה"כ טיסה די נעימה. צ'יק צ'אק מצאנו וואן שלקח אותנו למלון. באחת וחצי בלילה נכנסו לחדר והלכנו ישר לישון. את הבוקר שלמחרת הקדשנו לסידורים ראשוניים כמו פיתחת חשבון בנק מקומי, דואר וקצת קניות לארוחת בוקר. את שאר היום הקדשנו לבריכה הכיפית שבמלון.<br />18/9 – 19/9 – היום אוספים את הקראוון. הגענו מוקדם בבוקר לתחנה, ואכן כמו שכבר אמור וכתבו מנוסים ממני, כאשר משווים את הקראוון בארה"ב לזה באוסטרליה (לקחנו את הכי גדול שיש !), ניתן להגיד שזה מעבר מווילה לדירת חדר. הכל הרבה יותר קטן, תא אחסון יחיד מחוץ לרכב, טנק המים קטן בהרבה, והכי גרוע, אין מתאם למנשא לאופניים מאחורי הרכב. הם בכלל היו מופתים מעצם השאלה, שכן אף אחד לא שאל אותם על מנשא לאופניים. כאן התחילו הבעיות. פשוט אין לנו מקום למזוודה של האופניים, וגם אין לי דרך לתלות את האופניים מחוץ לרכב. בלית ברירה לקחנו את הרכב, אך אז גילינו כי המקרר אינו עובד. הם החליפו מקרר אך גם זה לא עזר, ולכן ביקשו מאיתנו להגיע למחרת וציידו אותנו עם צידנית. בלילה גם כבו לפתע האורות בקראוון, ולאחר מספר דקות שוב חזרו ושוב כבו. הבנו שישנה בעיה עם מערכת החשמל ולא עם המקרר. בבוקר התייצבנו עצבניים בתחנה ודרשנו לדבר עם המנהלת. בינתיים הם עלו על התקלה (חוט רופף המקושר למצברים...) וסידרו אותה, אך בערב קודם גם גילינו שלא רוקנו את מיכל המים השחורים (של השירותים), וכנראה גם המים האפורים לא רוקנו, ובכלל לא ניקו את הקראוון באופן יסודי, כך כשהתיישבנו לשיחה עם המנהלת היו כבר ממש טעונים, ואם זה לא מספיק אז גם השלט של הטלוויזיה הפסיק לעבוד.<br />אמנם מדובר ברכב חדש, ולזכותו ייאמר שזה רכב של פולקספאגן עם מנוע דיזל יעיל ואפילו גיר אוטומטי (אם כי זהו כנראה גיר רובוטי, שכן ההרגשה היא כמו בהילוכים ידניים), אך ככה לא אמורים למסור רכב. לאחר דין ודברים וטלפון למנהל התחנה הביתה, פיצו אותנו בקצת יותר ביום שכירות אחד, למרות שדרשנו לפחות שני ימים (אף אחד לא יחזיר לנו את הזמן האבוד של הטיול, שלא לדבר על עוגמת הנפש).<br />מה שכן, יום קודם ניסיתי למצוא פתרון יצירתי לנושא האופניים והמזוודה, ואז שאלתי אותם באם הם יכולים לקחת את המזוודה של האופניים ולהעביר אותה במהלך שלושת החודשים הבאים לתחנה שלהם במלבורן, שן אנו מסיימים. לזכותם ייאמר שלא היתה בעיה עם זה, וכך השתחררנו מהמזוודה.<br />בבוקר בחניון, בעוד אורלי מסדרת את פנים הקראוון ופורקת את התיקים, הנדסתי פתרון לאופניים מאחורי הרכב. לקחתי חלק אחד של המנשא וקשרתי אותו על הפגוש באמצעות ריתמות. מהאופניים פירקתי את הגלגל הקדמי ופדאל אחד, וקשרתי אותם לחלק של המנשא ולמצלמת הוידיאו שמעל לחלון האחורי. כך נולד פתרון יצירתי לנשיאת אופניים, שהוכיח את עצמו בנסיעה הארוכה לשמורת קאקאדו...<br />20/9 – 22/9 – לא ברור מדוע ה – GPS הראה שהנסיעה לקאקאדו אורכת 4 שעות, אך לאחר שעתיים וחצי הגענו לחניון יפה והתמקמנו בו. הלכנו לאכול בבר על שפת הבריכה המקסימה, שכן כבר היה מאד מאוחר (את הנסיעה עשיתי ברובה בחושך מוחלט, מנסה לראות כמה שיותר קדימה על מנת לא להיות מופתע מקנגרו שהחליט לקפוץ לכביש).<br />בבוקר שלמחרת קפצנו למרכז המבקרים, ונרשמו לשייט לאורך נהר East Alligator. ואכן, בהתאם לשם, פגשנו בנהר קרוקודילים אימתניים רבים, ראינו תצוגת יכולת מרשימה של הטלת חניתות ושמענו סיפורים של בני המקום. בהמשך עשינו טרק קצר לצפות בציורי הסלע העתיקים של בני המקום ולצפות מסלע גבוה על האיזור.<br />בערב היינו מתיישבים ליד הבריכה לאכול ארוחת ערב ולהרים כוסית יין לרגל חג הסוכות.<br />23/9 – לאחר "דיון מעמיק" החלטנו לשים פעמינו לכיוון פארק Litchfield, מה שאומר שאנו נעשה 230 ק"מ הלוך חוזר. בדיעבד, ההחלטה היתה נכונה, שכן הפארק פשוט יפיפייה. קצת אחרי הכניסה לפארק עצרנו ב – Magnetic Termites על מנת לראות את קיני הטרמיטים הבנויים עד לגובה של שישה מטרים וכולם פונים לכיוון מזרח על ציר צפון דרום. מה שעומד מאחורי מבנה אחיד זה של קיני הנמלים הוא שימור טמפרטורה קבועה ככל האפשר במהלך היום והלילה, ולכן הקן נבנה עם קיר אחד שטוח לכיוון מזרח הספוג את קרני השמש במהלך היום ומשמר את החום במהלך הלילה. כיצד אותן טרמיטים יודעות לאיזה כיוון לבנות את הקן זו עדיין תעלומה, אך ההשערה היא כי זה עובר בירושה. משם המשכנו לצד השני של הפארק, מהלך נסיעה של כשישים ק"מ, על מנת למצוא מקום בחניון הלילה, ומכיוון שעדיין היה אור קפצנו למפלי Wangi. מדובר פשוט בפיסת גן עדן חבויה. אמנם המפל אינו זורם בעוצמה, שכן מדובר בעונה היבשה כעת, אך הוא עדיין נופל בזרימה יפה מגובה רב ויוצר בריכה נהדרת בה שחינו, מוקפים בצוק ענק, יער ותוכים צווחים. אין כמו טבילה במים קרירים בחום הכבד של אוסטרליה, במיוחד שהמים כל כך צלולים.<br />24/9 – בבוקר עשינו טרק קצר יחסית ב – Walker Creek. המסלול עובר לאורך הנהר עם 8 נקודות עצירה בהן ניתן לשחות, וכן קטע של הדרך עובר במעין יער גשם מרהיב. אנו הלכנו עד הסוף ושם נכנסו למים הנעימים על מנת להתרענן מהחום הכבד. משם המשכנו לתצפית על מפלי Talmor. מדובר במפל גדול מאד היוצר בריכה עמוקה מתחתיו. בראש המפל בריכה קטנה ממנה נשפכים המים מגובה רב. סיום נפלא לפארק זה. מכאן נכונה לנו נסיעה ארוכה לקתרין. מכיוון שאין כמעט אינטרנט זמין וחופשי, התיישבנו בסניף של מקדונלדס בקתרין והתחברנו לאינטרנט לביצוע סידורים תכופים. משם נסענו לחניון הלילה.<br />25/9 – ביקור בשמורת Nitmiluk. החום כבד ואנו יוצאים למסלול קצר מאד לאורך הנהר העולה לתצפית יפה על נהר קתרין. העלייה במדרגות בסוף די מייאשת בחום, אך התצפית שווה את המאמץ. בהמשך אנו יוצאים לשיט בערוץ המרשים. על מנת לעבור מחלק אחד של הנהר להמשכו, יש לצאת מהסירה וללכת 400 מטר ברגל ושם להיכנס לסירה נוספת הלוקחת אותנו לחלקו השני של הערוץ. יש כאלו העושים את הדרך בקיאק, אך זה קצת בעייה למשפחה עם ילדים, למרות שזה נראה כיף גדול. בדרך חזרה אנו מקפיצים את הילדים לבריכה בחניון וממשיכים לקניות והצטיידות בעיר.<br />26/9 – חככנו בדעתנו באם לנסוע הלוך חזור למפלי Edith, ובסוף החלטנו לוותר ולהמשיך בנסיעה ארוכה לכיוון Timber Creek, שהיא העיירה היחידה בדרך בה ישנם חניונים. התמקמנו בחניון נחמד והלכנו לראות האכלת תנינים מהגשר שעל הנהר. קיבלנו גם את הכבוד להאכיל בעצמנו את התנינים מהגשר, וכך כל אחד בתורו החזיק מוט עם חבל בקצהו, ובקצה החבל תלויה חתיכת בשר. העניין הוא לשמור את חתיכת הבשר במרחק קטן מהפה של התנין, כך שהוא ייאלץ לקפוץ. כאשר התנין תופס את הבשר, מרגישים את הכוח הרב שלו, ויש להחזיק את המוט חזק על מנת שלא ייפול למים. את היום סיימנו בבריכה ובהכנת קבב על האש...<br />27/9 – בבוקר אנו עוד עושים טרק קצר לאורך הנהר, אך מפאת החום הכבד אנו חוזרים שפוכים לחניון והולכים לבריכה. אחרי התאוששות קלה ממשיכים בנסיעה לכיוון קונונורה, ומתמקמים שם אחרי מספר שעות נסיעה בחניון על גדות האגם. מכיוון שבמהלך הנסיעה מזיזים את השעון שעה וחצי אחורה (וכן נאלצים להיפטר מדבש, ירקות ופירות, שכן בעת מעבר מטריטוריה אחת לשנייה אסור להעביר אותם), "הרווחנו" פתאום זמן, והחלטנו להמשיך לפארק הסמוך ולטייל בו. מדובר בפארק מרשים מאד עם מצוקים בצבע חום עז וצורות ייחודיות למקום. שביל הליכה לא ארוך מוביל אותנו לתצפית על הפארק. צריך לזכור שמדובר בנוף שלא השתנה מאות מיליוני שנים מבחינה גיאולוגית.<br />28/9 – אני מתעורר מוקדם מאד בבוקר (חמש וחצי) מכיוון שיש כבר אור מלא, ויוצא לריצה בשביל נחמד. מתברר שאני לא היחידה עם "נדודי שינה", ובשביל איתי עוד רצים, הולכים ורוכבים. אחרי מקלחת טובה ממשיכים את דרכינו לכיוון Wyndham, השוכנת בקצה נהר המוביל לים טימור. התמקמנו בחניון והחלטנו להתמכר למיזוג ברכב אחרי שהתחברנו לחשמל. החום מאד כבד ולא ניתן לעשות הרבה בשעות הצהריים, כך שחוץ מלצאת ולצלם את עץ הבאוב הענק בן האלפיים שנה ואת החמור הענק שהסתובב בחניון, לא עשינו כלום כל היום. אחה"צ עוד השתכשכנו בבריכה והלכנו להכין ארוחת ערב.<br />29/9 – ביום קודם התקבלה החלטה פה אחד (טוב, פה אחד של המבוגרים), להתחיל את היום הרבה יותר מוקדם על מנת שנוכל להספיק לעשות משהו. אי לכך, קמים בחמש וחצי ומתארגנים ליציאה. נסיעה קצרה מביאה אותנו לתחילתו של מסלול בן 3 ק"מ לערך, לאורך ערוץ נהר (יבש...). אחרי 10 דקות הליכה כולם התייאשו ולא הסכימו להמשיך איתי עוד קצת (האמת, הנוף בערוץ היבש היה די משמעם ולא נראה שמשהו עומד להשתנות במהלך הקילומטרים הבאים...), אז ביטלנו את הצעידה ונסענו לתצפית פנוראמית על חמשת הנהרות. אמנם הראות לא היתה משהו, אך התצפית בהחלט מרשימה וניתן לראות כמעט עד הים. חזרנו לעיירה להצטלם עם פסל התנין הענק ועם פסלים יפיפיים של משפחה אבוריג'ינית ובעלי החיים שלה, פסלים שנוצרו ע"י האבוריג'ינים עצמם. לטעמי, זה הדבר היפה ביותר באיזור. משם המשכנו לאיזור הנמל השומם ולחוות התנינים, שבשעה 11:00 מתחיל שם סיור האכלה. בחווה מגדלים תנינים (ואני מצטט) לצורך ארנקים ונעליים, כלומר התנינים שנולדים שם נשלחים כלאחר כבוד לדארווין והופכים לעור של משהו... עם זאת, הסיור בחווה היה מאלף. יש שם תנינים אימתניים בגודל ענק, וכאשר מראים להם את גוש הבשר הם מזנקים לעברו – מראה די מפחיד לולא הגדר שמפרידה בינינו... לכל תנין (למעשה צריך להגיד קרוקודיל, שכן אלו יצורים הרבה יותר אכזריים, תוקפניים וגדולים) יש שם, מה שלא עוזר ליצור חיבה יתירה ליצורים אלו. לאור זאת שמדובר בערב שמחת תורה, הכינונו מבעוד מאד פיצות לארוחת ערב (זוהי מסורת אצלנו בסוכות).<br />30/9 – יוצאים מוקדם לכיוון Halls Creek כאשר הילדים עדיין ישנים. הגענו לעיירה מנומנמת, אך מרכז המבקרים שלה מצוין, וניתן להתחבר שם לאינטרנט תמורת סכום לא גבוה (3$ לחצי שעה). ממרכז המבקרים נסענו לראות את "החומה הסינית". מדובר בחומה שנוצרה באופן טבעי ונראית די דומה לחומה הסינית. אמנם מדובר בקטע קצר אך בהחלט מרשים, בנוף שלא השתנה במשך מאות מיליוני שנה, מה שעושה את המקום עוד יותר מיוחד.<br />1/10 – נסיעה של כשלוש שעות מביאה אותנו ל – Fitzroy Crossing. גם כאן מרכז המבקרים מאד יעיל ואנו אוספים שם חומר על האיזור ועל איזורים נוספים. הלכנו לצפות בתחרות כדורגל אוסטרלי, אך מפאת החום ויותר מפאת השיעמום שבמשחק זה... נסענו לחניון להתחבר למזגן. הילדים מצאו חברה בחניון ולפתע הדשאל לידינו המה ילדים המשחקים תופסת ומחבואים, כך שהחלטנו לוותר על פעילות נוספת במהלך היום ולתת להם להשתולל עד הערב.<br />2/10 – קימה מוקדמת של כולם והתארגנות לשייט על הנהר Geiki Gorge שבשמורה. מדובר בשייט של כשעה בנהר יפיפייה בו חצבו מי השטפונות והגשמים במצוקי הגיר ויצרו צורות שונות ומשונות וכן מערות מתחת למים. מספר תנינים של מים מתוקים מלווים אותנו, אך השיא היה בלהקה ענקית של עטלפים שחגה מעלינו ונתנה לנו show נהדר. מומלץ בחום. בצהריים קפצתי ללובי במלון לצפות ביחד עם האוסטרלים בגמר הפוטבול האוסטרלי. אני מודה שזה היה משעממם מאד ורבע שעה הספיקה לי להבין שיש דברים יותר מעניינים לעשות...<br />3/10 – נוסעים לדרבי. קצת לפני העיירה פנינו לשביל עפר קצר לראות את עץ האסירים – עץ באובב ענק ששימש במאה הקודמת כמקום חנייה ולינה של האסירים האבורוג'ינים, שנתפסו בכוח והובלו לדרבי על מנת לשמש כשולי פנינות. סיפור עצוב למדי לעץ כזה יפה ומרשים. המשכנו חמש דקות לעיירה עצמה למרכז מבקרים, על מנת להבין שם שאין יותר מה לראות כאן (אולי חוץ מה – Dinner Tree שהינו גם כן עץ באובב מרשים), ולכן אחרי שעתיים נסיעה החלטנו להמשיך לברום עוד שעתיים. במרכז מבקרים בברום אספנו אינפורמציה ונסענו להתמקם בחניון Palm Groove שב – Cable Beach היפיפייה. הילדים רצו ישר לבריכה ואנחנו הלכנו לקניות בסופר.<br />4/10 – קמים מוקדם מאד על מנת להספיק ללכת לים בשעות הפחות חמות. הליכה קצרה של מספר דקות מביאה אותנו לחוף מקסים עם רצועת חול לבנה ומים כחולים. טמפרטורת המים נעימה ואין מפלט טוב יותר בחום האוסטרלי מאשר לתפוס גלים בים. בעשר כבר נהייה ממש חם ואנו מתקפלים חזרה לחניון על מנת ללכת לבריכה המוצלת... בשעה חמש אחה"צ מתחילה נהירה לחוף על מנת לראות את השקיעה המדהימה על הים בברום. אומרים שהשקיעה היפה ביותר באיזור היא ב – Cable Beach, כך שאנו במקום הנכון. על הצוק שמעל הים נאספים אנשים רבים חמושים במצלמות ומתחילים לתקתק כל שלב בשקיעה. האמת, באמת מדובר בשקיעה "מושקעת", המאדימה את פני השמים ויוצרת שובל של נצנוצי אורות על קו המים. את היום אנו מסיימים בבר מסעדה שליד בארוחת ערב טעימה של קלמארי.<br />5/10 – מכיוון שהיום החלטתי לצאת לרכיבת בוקר, אני קם בחמש ויוצא עם הזריחה לרכיבה לאורך החוף. גם אורלי יוצאת להליכה בעוד הילדים עדיין ישנים שנת ישרים. הגעתי עד הנקודה הדרומית ביותר של החוף, ובדרך גיליתי מבוך של עצי מנגורבה עם סינגלים, צ'ופר אמיתי אחרי יובש ארוך של סינגלים לרכיבה.<br />אחרי ארוחת בוקר זזים שוב לים ליהנות מהגלים, וכרגיל בעשר חותכים לבריכה בחניון. אחה"צ עוד יוצאים לקניון בעיר לקנות גלשן קטן ומשקפת שחייה לגיא שהתחיל לשחות ללא מצופים.<br />6/10 – אחרי בוקר בים כרגיל אנו קופצים לעיר לקניות. אני מנצל את ההזדמנות גם להסתפר במרכז הקניות. אחה"צ אנו ממהרים לחוף לצפות בשקיעה, שכן אומרים שכל יום השקיעה נראית שונה, ואכן עננים שמכסים את השמים נצבעים באדום ויוצרים חוויה נהדרת.<br />7/10 – גם היום קמתי בחמש ויצאתי לרכיבה בסינגלים שגיליתי. הפעם חרשתי את כל הסינגל לאורכו, מספר ק"מ של שביל עם מלא זיגזגים. היום החלטנו לשנות את לוח הזמנים... והתחלנו בבוקר בבריכה ואחה"צ הלכנו לים לשחות ולראות את השקיעה מהים עצמו. מכיוון שזה ההיום האחרון בברום, אני ואורלי יוצאים בערב לפאב סמוך לבדנו. כעבור רבע שעה בפאב נכנסו אליו מספר בחורות מחופשות ברעש גדול. מתברר שאחת מהן מתחתנת מחר וזאת מסיבת הרווקות שלה. בפאב מנגנת להקה מקומית בווליום מאד גבוה, ואפילו להסביר לברמן מה אני רוצה ברעש הזה כמעט בלתי אפשרי.<br />8/10 – אחרי הצטיידות בעיר לקראת ההמשך, יוצאים דרומה. מכיוון שמדובר בדרך מאד ארוכה אנו מחפשים היכן לעצור באמצע הדרך, ולצורך כך יורדים מהכביש הראשי לדרך עפר בת 9 ק"מ, שניתן לנסוע בה עם הקראוון 20 קמ"ש בלבד. עם ההגעה לחניון מתגלה מחזה מרהיב של חוף הים. מי טורקיז עם רצועת חוף לבנה וארוכה. אנו מתארגנים בחניון ויוצאים לטייל לחוף הים. בין הגאות לשפל הים נסוג מעל לקילומטר, ואנו למעשה הולכים על קרקעית הים ודורכים על צדפים וקונכיות בצורות שונות ומשונות. הילדים אוספים צדפים וקונכיות מדהימות למזכרת (הם אספו כזו כמות שהיינו צריכים לאחר מכן לשבת ולסנן את מה שפחות שווה...). גם כאן השקיעה יפיפייה, רק שעם הרבה פחות אנשים... מכיוון שהגאות בסביבות אחת עשרה בלילה, אחרי כביסה וארוחת ערב על ה – BBQ, אני לוקח פנס ומטפס על הדיונה לחוף בחושך מוחלט לשמוע איך הים חוזר בגדול את הקילומטר שנסוג, ואולי עם קצת מזל לראות צבי ים העושים דרכם לחוף להטיל ביצים.<br />9/10 – נסיעה של כשעתיים וחצי מביאה אותנו לפורט הדלנד, עיר תעשייתית עם תעשיית כרייה של ברזל. לאור זאת שהעיר אינה מלהיבה במיוחד, אנו מחליטים להמשיך דרומה לדאמפייר, עוד שעתיים נסיעה. בדאמפייר אנו מוצאים חניון על חוף הים ומתארגנים לארוחת ערב.<br />10/10 – נסיעה קצרה מביאה אותנו לחוף ים מקסים – Horson Cove. מי הים נעימים מאד השחייה מאד מרעננת בחום האוסטרלי. גם כאן הגאות והשפל מאד משמעותיים, ואנו נשארים לצפות בגאות שאמורה להתרחש בסביבות אחת בצהריים. בינתיים מצטרפים אלינו לשולחן שני אוסטרלים שעובדים במפעל הגז הסמוך בדאמפייר, ומכיוון שהיום יום ראשון זאת החופשה שלהם. בירות נשלפות שם בזו אחר זו, וכמובן שהם מציעים גם לי להצטרף לחגיגה. גם שרימפסים עם הרבה שום מוצאים מהצידנית שלהם וביחד עם הבירה זו חגיגת צהריים לשמה. השיחה קולחת ואנו למדים כי הם גרים בכלל בצד אחר של אוסטרליה ובאים לעבוד במפעל הגז כאן עקב ההכנסה הגבוהה. אין כמו שיחות טובות על בקבוק בירה ללמוד על המנהגים המקומיים והסלנג המצוי. בחזרה לחניון אנו יושבים עם שני ורועי על השיעורים ועם גיא על לימוד מספרים.<br />11/10 – קפצנו לבקר במרכז המבקרים של חברת הגז הענקית על מנת ללמוד קצת על דרך הפקת ושילוח הגז לכל העולם מכאן. בהמשך אנו קופצים לעיר הסמוכה קארתה על מנת להצטייד לקראת הנסיעה לשמורת קארינג'יני מחר. את היום מסיימים על חוף הים של דאמפייר עם שקיעה נפלאה כרגיל.<br />12/10 – נסיעה ארוכה מאד מצפה לנו היום. יש לחזור את כל הדרך חזרה לכיוון פורט הדלנד על מנת לתדלק שם לפני המשך הנסיעה לקארינג'יני. אורלי מחליפה אותי באמצע, ולקראת ארבע אנו מגיעים למרכז המבקרים בשמורה (יש לשלם אגב בכניסה לשמורה 7$ לרכב) על מנת להצטייד במפות, ומשם ממשיכים לחניון Dales בתוך השמורה שהינו ללא חשמל, ובדיעבד מתברר גם שללא מים זורמים כלל, וגם השירותים בחניון הם בסה"כ פחון מסכן עם אסלה אחת שגם בה אין מים כמובן אלא חומרים ביולוגיים. זו הפעם הראשונה שלנו באוסטרליה שאנו ממש בטבע ללא חשמל, ועושה רשום שזאת הולכת להיות חוויה. אני מוציא את כסאות הקמפינג והשולחן החוצה, ואנו מתיישבים לאכול ספגטי בולונז שהכינה אורלי. השמים זרועים באלפי כוכבים והירח, אמנם בתחילתו, בהיר מאד, ואנו מנסים לאתר בחשיכה בעלי חיים האופייניים לאזור כמו הדינגו (מעין כלב אבל טורף. טוב, לא טורף בני אדם אלא יצורים אחרים קטנים יותר...). אבל משהו בחוויה הזו מתקלקל. אחרי שעתיים אנו שומעים צפצוף בקרוואן, המציין כי המתח במצברים נמוך מהמותר. לאור זאת אנו מתארגנים לשינה ומכבים במהירות את האור הבודד שהשארנו, אך רק בדיעבד מתברר לנו שהמקרר הפסיק לעבוד. בלילה נעשה מאד קר (מה שאנו ממש לא רגילים לו) ונאלצתי לקום לסגור את כל החלונות, מה שעדיין לא עוזר בהרבה ולא מאפשר שעות שינה רבות...<br />13/10 – בבוקר, לאחר השכמה מוקדמת על מנת שנוכל לטייל בשעות הפחות חמות, אנו מגלים שהמקרר החליט לשבות מעבודתו כמחאה על רמת הטעינה הנמוכה של המצברים, וחלק מהאוכל במצב די קריטי. לאור זאת מתקבלת החלטה לצאת אמנם לטייל בשטח, אך להמשיך לאחר מכן ל – Tom Price לחניון עם חשמל. הבעיה "השולית" היא שאנו גם קצרים בדלק...<br />ירדנו בשביל את המצוק של Dales Gorge למפלי Fortescue שם ניתן לטבול בבריכה, ומשם עוד הליכה קצרה ל – Fern Pool, בריכה נהדרת עם מים צוננים שמסביבה קירות המצוק וצמחייה רבה המצילה על הבריכה. טבילה טובה בבריכה לקול המצהלות של גיא, ואחרי שמתייבשים קצת אנו עולים חזרה אל שפת המצוק ומשם ממשיכים בשביל שהולך לאורכו עד לתצפית על בריכת Circular. ניתן אמנם לרדת לבריכה, אך אנו מחליטים שמכיוון שכבר ירדנו את המצוק פעם אחת, נסתפק בתצפית מלמעלה. בחזרה לרכב אנו יוצאים בנסיעה איטית יחסית ל – Tom Price, בתקווה שלא נתקע ללא דלק באמצע הדרך. מדובר על קצת יותר ממאה ק"מ, ואכן אנו צולחים את הדרך ללא בעיות ומגיעים לתחנת דלק עוד לפני שהרכב מתחיל לגמגם. בחניון בו התמקמנו ישנה בריכה (ומקלחות כמובן...), והילדים ממהרים לעלות על בגדי ים ולרוץ לבריכה.<br />14/10 – מכיוון שהרגשנו שממש לא מיצינו את שמורת קאריג'יני, התייעצנו עם שכנים בחניון לגבי האתרים האחרים בשמורה והגישה אליהם. מדובר במספר אתרים שהגישה אליהם היא רק בדרכי עפר, ולא הייתי בטוח לגבי עבירות של הקראוון בהם. השורה התחתונה היתה שניתן לעבור את הדרך הארוכה עם הקראוון בנסיעה איטית, והאתרים ממש, אבל ממש שווים ביקור. מדובר בדרך עפר באורך של כארבעים ק"מ בתוך השמורה. דרכי העפר באוסטרליה טובות בסה"כ, רק שבכולן הכביש לא ישר לגמרי, אלא עם סימנים צמיגים של משאית או טרקטור, מה שאומר שכל הדרך ישנן קפיצות קטנות ומעצבנות. לאור זאת נסענו במהירות של 20-25 קמ"ש, כך שעברנו את הדרך בשעתיים לערך, נהיגה מתישה מאד, במיוחד לאור זאת שיש גם לחזור את אותה דרך... עם זאת, לאחר הליכה קצרה של כמה מאות מטרים הגענו לשתי התצפיות על המפגש של ארבעת הערוצים (Gorges), מראה שהוא ללא ספק אחד היפים ביותר שישנו באוסטרליה (Junction Pool Lookup ו – Oxer Lookup). מדובר על מצוקים אדירים של אדמה בצבע חום אדום, שגילם נאמד במעל 250 מיליון שנה. בערוצים עצמם זורמים מים צלולים, והתבוננות בהם מקנה הרגשה של בראשית. צריך לזכור שבמשך כל השנים הגיאולוגיה כאן לא השתנתה, כך שלמעשה מסתכלים על סלעים מהקדומים ביותר על כדור הארץ. לאחר סדרה של תמונות וצילום בוידיאו, נפרדנו מהתצפית וירדנו את המדרגות התלולות לתוך ערוץ Weano. משם ישנו מסלול הליכה בתוך הערוץ המוביל לבריכת Handrail. חלקו האחרון של המסלול מוגדר כ – Class 5, מה שאומר אחד מתחת לדרגה הקשה ביותר, וזאת עקב הסלעים החלקים שיש לטפס עליהם תוך שנאחזים במעקה ברזל מעל לבריכה. ההליכה דורשת גם מעבר במים של שתי בריכות (או לחילופין טיפוס על הסלעים בצד הבריכות על מנת לעברם עם נעליים יבשות...). ההליכה בתוך הערוץ מאד מהנה בין קירות הסלעים האדומים וצמחיית המים. לקראת הגישה לבריכה הנקיק הופך צר מאד וחלק מאד. כדי לרדת לבריכה עצמה יש להיאחז במעקה ברזל ולרדת על הסלעים בזהירות למרגלות הבריכה. לאור הסיכון שבהחלקה למטה, החלטנו שגיא לא יירד, ובסופו של דבר רק אני ושני ירדנו לבריכה. המראה כמובן מקסים. בריכה צלולה שקרני השמש של הצהריים מאירות אותה, והנצנוצים במים משתקפים על קירות הבריכה. איך שהתחלנו את הדרך חזרה, הגיעה קבוצה של ארבעים תלמידי תיכון שיצרו פקק בשביל הצר, ואני אחסוך כאן את תיאור הריח שנדף מאותם ארבעים נערים בגיל ההתבגרות... את הנסיעה חזרה בדרך עפר אנו כבר עושים קצת יותר מהר למרות הקפיצות, על מנת לא להגיע בחשיכה לחניון.<br />15/10 – בבוקר אנו עוד יוצאים לסיור במכרה הברזל הסמוך לעיירה. אמנם הסיור המאורגן יקר יחסית, אך היה מאד מעניין. רק לראות את המכונות הכבדות והענקיות שבמכרה ואת המבנים והמסועים הענקיים היה מאד מרשים. חוקי הבטיחות במקום מחייבים אותנו בלבישת קסדה ומשקפי מגן גם כאשר אנו יוצאים מהאוטובוס להצטלם ליד הגלגל הענק של אחד הדחפורים (גובה הגלגל 3.7 מטר !) ובתוך כף ענקית. לאחר הסיור אנו ממשיכים בדרכינו לכיוון Exmouth, עם עצירה באמצע הדרך הארוכה מאד ב – Nanuttara, שזהו מקום שכחו אל שאין פה דבר מלבד תחנת דלק וחניון בסיסי מאד, אך מה לעשות שמדובר בדרך ארוכה הדורשת עצירה, אז עצרנו...<br />16/10 - יצאנו מוקדם בבוקר ל – Exmouth, כשהילדים עדיין ישנים. ב – Exmouth התמקמנו בחניון מצוין, לאחר ביקור ארוך במרכז המבקרים. אחה"צ נסענו לחוף Hunter למרגלות המגדלור, שם צפינו באמצעות משקפת באוקיינוס ובלווייתנים השוחים מרחוק. ניתן לזהות את הלווייתנים ע"י סילון המים שפתאום עולה מהים, ואם מספיק זריזים ניתן לראות את הליוויתן עצמו מרים את גבו ואת הסנפיר הענק שלו. מדובר בלווייתני Hampback בצבע שחור לבן, שכעת עוברים ב – Exmouth Golf בדרכם דרומה, ובמקום זה הם מלמדים את התינוקות שנולדו כיצד לקפוץ במים. ראינו גם צב מים ענק תופס גלים להנאתו ומדי פעם מוציא את ראשו לברר מה מזג האוויר... בעוד יומיים אנו יוצאים לשייט צפייה בלווייתנים.<br />17/10 – בבוקר נסענו למפרץ Turquoise, אחד החופים היפים והפופולאריים באיזור, במיוחד למי שמשנרקל. יש לשם על הדרך לשם 11$ כניסה יומית לפארק Cape Range. החוף עצמו הינו רצועה ארוכה של חול לבן, והמים אכן בצבע טורקיז, כשמדי פעם ישנם כתמים שחורים, שהם למעשה השוניות. כל היום שנירקלנו במים וראינו עולם שלם של אלמוגים, דגים ענקיים, יצורים תת ימיים מוזרים, כולם בשלל צבעים. בסככה המוצלת מעל החוף עמדו כמה זוגות של תוכים ופצחו ב"שיחה קולחת" בקולי קולות, ומרחוק קיפצו לווייתנים. את היום סיימנו בלזניה טעימה לאחר טבילה בבריכה הנהדרת שבחניון.<br />18/10 – יום מנוחה. הצטיידנו בבוקר בטבליות נגד הקאה לטובת שיט הצפייה בלווייתנים, וכן קנינו ציוד שנירקול. במרכז מבקרים נרשמו לסיור השקיעה מחר וחזרנו לחניון להתחבר קצת לאינטרנט, לצרוב דיסקים עם מוזיקה ולשכשך בבריכה. אני רק מקווה שהשייט מחר לא יהיה סיוט עבורי (רק מהמחשבה על השייט התחלתי להרגיש בחילה...).</div>אלי רוטנברגhttp://www.blogger.com/profile/13328650496951133529noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1281076533764874850.post-75675616746974177622010-10-18T04:12:00.000-07:002010-10-18T04:13:03.215-07:00פיג'י11/9 – 15/9 – הטיסה לפיג'י עם אייר פאסיפיק יצאה ב – 23:00, חצי שעה קודם, ונחתנו בארבע ועשרה לפנות בוקר, שעה קודם מהמתוכנן. למרות זאת חיכה לנו הנהג עם המיני ואן על מנת לקחת אותנו למלון Bedarra על קו החוף של האוקיינוס. אמנם ניכר בפיג'י שאינה מדינה מפותחת מדי, אך בהחלט נחמד לנחות בשדה תעופה בו מקבלים אותך במוסיקה מקומית. המלון אליו הגענו פשוט מקסים והחדר שלנו ענק וצופה ישירות על האוקיינוס ממרפסת ענקית. בימים הבאים אנו מתמודדים עם החלטות קשות כמו האם ללכת בבוקר קודם לים או לבריכה, מה לאכול בארוחת בוקר ומה בארוחת ערב... המים באוקיינוס צלולים וכל יום אני מתחיל את היום בשנירקול וצפייה בדגים ושיט בקייאק. יש כאן תופעה מדהימה בה בסביבות שבע וחצי בבוקר מתחילה גאות מהירה וממש ניתן לראות את הזרמים ואיך גובה פני הים עולה, בעוד שהחל מהשעה שתים עשרה הים נסוג והצמחייה והשוניות מזדקרים מעל פני המים. עברנו גם טקס הכנת ושתיית Kava, שהינו המשקה המקומי העשוי משורש של צמח. קשה להגיד שהטעם הוא משהו וגם המראה ניראה כמו בוץ, אך מבטיחים שזה מרגיע, אז ניסינו... לא מדובר באלכוהול או בסמים. הייתי אמור שזה קצת יותר דומה לאת התימנית. מעבר לים ולבריכה אני מפנה זמן רב לישיבה על כיסא נוח על החוף וקריאת ספרים מענגת.ביום האחרון לשהותנו בפיג'י אנו מחליטים שצריך גם לראות קצת את האי ולעבור מבטן גב בחוף המלון לפעילות קצת שונה של בטן גב בחוף אחר, אז אנו מזמינים מונית לחוף Nathadalla, הנחשב לאחד מחמשת החופים היפים בעולם. ואכן נסיעה של כארבעים דקות מביאה אותנו לרצועת חוף עם חול לבן ומי טורקיז, ו...גלים. כן, סוף סוף אפשר לתפוס גלים. התמקמנו על החוף של מלון אינטקונטיננטל, כך ששילבנו גם את הבריכה היפה של המלון עם חוף הים. לפנות בוקר אנו עוזבים לשדה התעופה על מנת לטוס לאוסטרליה. רק בדיעבד גילינו כי השעון של אורלי נעלם באופן מסתורי מהחדר...אלי רוטנברגhttp://www.blogger.com/profile/13328650496951133529noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1281076533764874850.post-69028294830501845862010-10-18T04:11:00.001-07:002010-10-18T04:11:57.353-07:00<div dir="rtl" align="right">סיכום ומסקנות - ארה"ב :<br />הכל בגדול... קרוואן גדול, כבישים רחבים וגדולים, מנות גדולות במסעדה. אין ספק שארה"ב מאד נוחה מבחינת טיול, פינוקים ובכלל. את זה הבנו בדיעבד כשהגענו לאוסטרליה...<br />כמעט את כל החניונים שלנו בטיול בארה"ב הזמנו הרבה מראש. ישנן דיעות שונות לכאן ולכאן האם כדאי להזמין מקומות לינה מראש. אלו שגורסים שהזמנת מקומות מראש גרומת לחוסר גמישות בטיול אמנם צודקים במידת מה. בנוסף, אם מוצאים פתאום מקום אחר "נחמד" יותר, ישנה בעיה לבטל את הקודם, במיוחד כאשר מדובר על פארקים לאומיים בהם ביטול עולה כסף. עם זאת, ומדובר בעם זאת גדול מאד, לעניות דעתי ומניסיוננו במעל ל – 90% מהחניונים בהם חנינו, עדיף להזמין מקומות מראש ! הסיבה היא מאד פשוטה. למעט אולי חמישה או שישה חניונים, בעשרות חניונים שהגענו אליהם התפוסה היתה מלאה לגמרי ולא היה אפילו מקום בודד אחד. מי שהגיע לחניון המלא נאלץ לחזור חזרה ולבוא שוב למחרת מוקדם בבוקר לבדוק באם התפנה במקרה מקום, בעוד אנו מגיעים במלכים ויש לנו מקום שמור, ולא רק שהמקום שמור, גם בחרנו מראש את המיקום שלנו באתר ! זה מוריד הרבה לחץ ועצבים, מאפשר לינה בחניונים היפים ביותר, המבוקשים ביותר והקרובים ביותר לאתר הטיולים. זה חוסך בנסיעות למציאת חניון ומכך חוסך גם זמן רב. בנוסף לא היתה לנו בעיה לבטל ימים בשני חניונים ולקבל החזר מלא. לאור זאת, ההמלצה החד משמעית שלנו היא להזמין מקומות מראש, בודאי ובודאי שבאתרים המבוקשים, ובהחלט גם באתרים שאתם חושבים שלא תהיה שם בעיה.<br />חובה לקנות כרטיס מנוי שנתי לשמורות הטבע הלאומיות כבר בפארק הראשון. עלות של 80$ מחזירה את עצמה מאד מהר לאחר חמישה פארקים, וכל שאר הכניסות לפארקים זה כבר חסכון נקי. אותו כנ"ל גם לגבי קנדה, שם בכלל משלמים עלות יומית בכל פארק (עם זאת כרטיס המנוי השנתי יקר יותר, אם אני לא טועה 130$).<br />לעומת כרטיסי מנוי אלו, כרטיס AAA לא תרם לנו עד כה שום הנחה בשום מקום, וגם המקומות שקיבלנו הנחה בגין חברות במועדן AAA לא דרשו להציג כרטיס. עם זאת, בחניון שבלוס אנג'לס היה שווה לי לעשות מנוי ל – Big Sam, שכן ההנחה שקיבלתי עבור התשלום למספר ימים בחניון היתה גדולה יותר מעלות החברות במועדון.<br />מומלץ לרכוש משקפת כבר בתחילת הטיול. אין ספק שזה יוסיף לחוויה של צפייה בדובים למשל.השירות של Apollo היה מצוין, ולאורך כל הדרך בארה"ב ליווה אותנו מנהל התחנה בלאס וגאס, שם לקחנו את הקראוון. כל בעיה שעלתה הפננו אליו באימייל וקיבלנו תשובה מיידית, והיכן שצריך הופננו לקבלת שירות. מה שנאלצנו לקנות לטובת הקראוון, כמו ספריי סיליקון לשימון הדלת או חלקי פלסטיק שנשבר הובטח לנו החזר, שאותו אכן קיבלנו בעת שהחזרנו את הקראוון. גם הקראוון שקיבלנו בארה"ב היה חדש ומאד נוח, ובהחלט ענה על הציפיות (בניגוד גמור לאוסטרליה – ראו בהמשך).</div>אלי רוטנברגhttp://www.blogger.com/profile/13328650496951133529noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1281076533764874850.post-33388011584775369042010-10-18T04:09:00.000-07:002010-10-18T04:10:32.730-07:00החלק האחרון של ארה"ב<div dir="rtl" align="right">28-29/8 – סן פרנסיסקו – חורשים את העיר... התחלנו ברציף 39 והמשכנו לאורך הטיילת עד רחוב Hyde. כלבי הים ברציף 39 אכן לא הכזיבו, וזכינו לראותם מקרוב מאד מתהפכים מדי פעם מהבטן לגב וחוזר חלילה, מתחממים בשמש. משם עלינו לרחוב Lombard לראות את "כביש הנחש" המפותל ביותר בעולם. כמובן שכל טיול בסן פרנסיסקו כרוך בעליות וירידות, וכשעושים חלק ברגל זה בהחלט מפתח את הנשימה...<br />למחרת שמנו פעמינו לגשר הזהב, ואכן כפי שאריק איינשטיין שר – גשר הזהב יפה כמו בסרט. למזלנו הגענו קצת לפני שהעננים החלו לכסות את הגשר, כך שלמרות שלא זכינו לשמש על הגשר, עדיין הספקנו לתפוס כמה תמונות טובות. מהגשר המשכנו לרובע קסטרו – רובע הגאים והגאות. אמנם מראות יוצאי דופן לא זכינו לראות שם, אך הרובע בהחלט נחמד. יופי של עיר.<br />30/8 – נוסעים דרומה דרך מונטריי. עצרנו באקווריום שבעיר הנחשב לאחד הטובים בעולם. אכן חוויה מאלפת ויש הברה מה לראות. מצד שני, המחיר מאד יקר – 30$ למבוגר ו – 17$ לילד מגיל 3, כך שלמשפחה בת 5 נפשות מדובר בהוצאה של מעל 110$.<br />עוד ביוסמיטי החלטנו על שינוי בתוכנית והקדשת יותר ימים ללוס אנג'לס, על מנת שיהיה לנו מספר זמן לנקות, לארוז ולסדר אתה קראוון לקראת החזרתו, ולכן קיצרנו ימים בדרך בין סן פרנסיסקו ללוס אנג'לס, ועצרנו לחניית לילה ב – Pismo Beach, אחרי נסיעה ארוכה ממונטריי.<br />31/8-3/9 – נסיעה של ארבע שעות מביאה אותנו ישירות ל – Universal Studios. למרות שהגענו לקראת הצהריים, הספקנו כמעט את הכל. הבעייה היתה עם גיא שפחד נורא בכל מתקן, מה שגרם לו למחרת בדיסנילנד לסרב בתוקף למרבית המתקנים (כולל אלו המיועדים לילדים ב – Fantasyland).<br />את ארבעת הימים הראשונים בלוס אנג'לס אנו עושים בחניון קרוואנים ב – Long Beach. חוץ מיום אחד בדיסנילנד, שאר הימים הוקדשו לניקוי הקראוון, אריזות (כולל פרידה מהאופניים שלי עקב פירוקם, ומכירה של האופניים של רועי). לפחות לג'קוזי הצלחנו לפנות זמן... את הרכב לקחתי כבר בבוקר משדה התעופה, כך שכעת יש לנו גם מיני ואן וגם קראוון. פתאום לחזור לנהוג ברכב פרטי ועוד ב – Dodge Grand Caravan איכותי ונוח. מצד שני, אני מרגיש הרבה יותר קרוב לכביש (מבחינת הגובה...).<br />4/9 – 9/9 – בבוקר אנו עוד עוסקים בניקוי אחרון של הקראוון. בדיעבד, זו היתה היסטריה קלה, שכן סיפרו לנו כי במקרה והקראוון אינו נקי עלולים "לשתות" לנו את 1000$ הפיקדון שהפקדנו בהתחלה. כשהגענו לתחנה להחזיר את הקראוון התברר לנו שיש שם לחץ גדול (טוב, זה יום ראשון והם עובדים היום חצי יום), וכשהתפנו אלינו ערכה הבדיקה של הקראוון חמש דקות אם לא פחות, וכלל לא התמקדה בניקיונו, כי אם במעבר מהיר על הפריטים שהיינו אמורים להחזיר. לעניות דעתי, הם קיבלו קרוואן במצב טוב יותר מאשר הוא יצא מהמפעל... עקב כך שהיתה לנו גם בעייה עם המצבר המשני המספק חשמל לאיזור המגורים כאשר לא מחוברים לחשמל חיצוני, ובשל כך נאלצנו להדליק מדי פעם את הגנרטור לטעון את המצברים ולאפשר לנו תאורה ואף להדליק את המנוע פעמיים באמצע הלילה (כאשר המצבר מתרוקן מתחיל צפצוף מעצבן), ויתרו לנו על התשלום עבור שעות הגנרטור, והיו לא מעט. בסופו של דבר תהליך ההחזרה היה מהיר וללא תקלות, ויכולנו בהחלט לחסוך במאמצים הגדולים שעשינו להחזיר את הקראוון נקי ומצוחצח. מהתחנה המשכנו למלון הנמצא באיינהים בסמוך לדיסנילנד, שם נהייה חמישה ימים עד הטיסה לפיג'י. אחרי ההתמקמות במלון נסענו להוליווד לראות את השלט על ההר ולטייל ב – Hollywood Boulevard ולראות מול התיאטרון הסיני את טביעות הרגליים והידיים של שחקנים מפורסמים כמו מל גיבסון, ארנולד שוורצנגר ואף שחקני עבר כמו סופיה לורן. לקראת השקיעה המשכנו לטיילת וניס, אך הגענו מאוחר ומעבר לכך שלא היה כבר הרבה מה לראות, גם היה קר ולכן התקפלנו חזרה למלון.בימים הבאים הספקנו להיות ב – Wild Animal Park ליד סאן דייגו, ב – Sea World ויומיים בדיסני. ראוי לציון מופע הסיום בערב ב – Disney Adventure Park, מופע של צבעים ומים הנקרא World of Colors, שהיה מרשים ביותר ושווה בהחלט את ההמתנה הארוכה לו. ביום של הטיסה, לאחר האריזה, עוד הספקנו לקפוץ ל – Market Place על מנת לרכוש תיק נוסף (!), להסתפר, לעשות ציפורניים (של אורלי כמובן...) ולהצטייד בעוד כמה חולצות טישירטס.</div>אלי רוטנברגhttp://www.blogger.com/profile/13328650496951133529noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1281076533764874850.post-45353161209014966052010-08-28T00:02:00.000-07:002010-10-18T04:09:26.786-07:00<div dir="rtl" align="right">16/8 – את הבוקר אנו מקדישים לדיונות החול של חופי אורגון. נסענו לחניון הנקרא Ell Creek, שם הדיונות נושקות לחניון וניתן ישר לטפס עליהן. השתוללנו על הדיונות במשך כמה שעות, כאשר אנו עולים ויורדים בריצה תוך כדי שירת "ההמנון" "תן לשים ת'ראש על דיונה, תן למוזות קצת לרעום, תן לנוח על כל שעל, תן את הכבוד לצה"ל...". אין כמו לרוץ יחפים על דיונות חול בתוליות ולחוש את החול הרך על כפות הרגליים. מזג האוויר גם היה נהדר והשמש חיממה את דיונות החול, ואנו היינו לבדנו לגמרי בשטח.<br />המשך הנסיעה על כביש 101 לאורך החופים, עם עצירות לתצפיות נהדרות על האוקיינוס בעיר Bandonוב – Cape Blanco, שהיא הנקודה המערבית ביותר בחופים. כך חילקנו נסיעה של כארבע שעות למספר מקטעים והעברנו אותה בכיף. פשוט לקנא באנשים שגרים בבתים המפוארים על החוף ונושמים אוויר אוקיינוס צלול. מצד שני, אם כך נראה הקיץ שלהם מבחינת טמפרטורה בכלל וטמפרטורה של הים בפרט, אזי אני מעדיף את רצועת החוף שלנו...<br />לחניון שלנו ב – Harris Beach ליד העיירה Brookings הגענו בשעות אחה"צ, והפתענו לטובה מאיכותו של החניון. בערב צעדנו לאמפי הצמוד לאתר שלנו על מנת ללמוד על יונק הדבש. סרט טבע מדהים על ציפור זו סגר לנו יום נפלא.<br />17/8 – יום מנוחה בחניון. מתחילים בתוכנית לריינג'רים צעירים, בה שני ורועי למדו על הסביבה, על הצומח, מה מותר ומה אסור לאכול, על העצים ביער, בעלי החיים ועוד. הם קיבלו חוברות עבודה על מנת לזכות בתג של ריינג'ר צעיר. לאחר מכן ירדנו לחוף הים היפיפייה הזרוע בעשרות איים קטנטנים לצפות בגלים ובבעלי החיים הזעירים שבין הסלעים, וכמובן לבנות ארמון בחול. בערב צעדנו שוב לאמפי לסרט על המדבריות בעולם. לפני הסרט היה טקס קצר בו הוענקו תגי הריינג'ר הצעיר לכל הילדים שמילאו את המשימות, וכמובן שרועי ושני עמדו בכך בכבוד. גם גיא קיבל חוברת, ולמרות שריינג'ר צעיר הוא מגיל 6, בזכות היותו בחור קשוח שצעד קילומטרים רבים, גם לגיא הוענק תג הריינג'ר הצעיר. העיקר שישמרו על הטבע...<br />18/8 – יום זה מוקדש ליערות עצי הסקויה, או כמו שקוראים להם באנגלית - Redwood. מדובר על עצים אדירים הנוסקים לגובה של כמאה מטר ואף יותר, וגילם המופלג עומד על אלפי שנים. הם נחשבים לעצים הגדולים בעולם, בהתחשב בגובה ובהיקף שלהם. התחלנו את הטיול במקום הנקרא Lady Bird Johnson Groove, ע"ש אשת נשיא ארה"ב לינדון ג'ונסון היתה זו שפעלה להצלת יערות אלו (לאחר שכ – 96% מהם נכרתו כבר. עץ אחד יכול לשמש לבניית מספר בתים !). מדובר במסלול יפיפייה בין עצי סקויה ענקיים, שלכל אחד יש סיפור משלו. עץ הסקויה עמיד בפני שריפות בזכות קליפתו האדומה הייחודית שאינה בוערת. עם זאת, סופות ברקים המכות ביערות גורמות לכך שעץ סקויה החוטף מכת ברק ישירה מתפחם מבפנים, אך חיצונית לא קורה לו כלום, והוא למעשה ממשיך לחיות ולהצמיח ענפים, כחלקו הפנימי נשאר מפויח. כך ניתן לראות ביער עצים עם היקף אדיר (קוטר של יותר משעה מטר ! נדרשים כ – 16 אנשים להקיף את הגזע של העץ) שפשוט ניתן להיכנס לתוכם, ואז לראות מה חוללה מכת הברק.<br />בהמשך נסענו למסלול נוסף ביער – Prairie Creek ו – Cathedral Groove, מסלול מעגלי בתוך יער הסקויה לאורכו של נחל, שללא ספק הינו אחד ממסלולי היער היפים ביותר בטיול. פשוט אי אפשר להפסיק להתפעל מיופיים, גובהם ומימדם של העצים. חוויה מומלצת בחום (וכדאי מאד להמשיך גם בדרך הנוף Newton B. Drury Scenic Pkwy, שכולה בתוך יער עצי סקויה).<br />19/8 – השכמה מאד מוקדמות ויציאה לכיוון שמורת הטבע הוולקנית Lassen, כאשר הילדים עוד ישנים. מדובר בנסיעה מאד ארוכה של כשש שעות (שעם העצירות הופכת ליותר משבע שעות נסיעה), בדרך שחוצה למעשה את קליפורניה ממערב למזרח. הכביש מאד מפותל וקשה לנהיגה, וגם השמש בנסיעה לכיוון מזרח בשעות הבוקר אינה תורמת לקלות הנהיגה... כאן התחלתי להרגיש את עייפות החומר מנהיגה כל כך ארוכה. לשמורת Lassen הגענו בשעות הצהריים, והחלטנו לוותר על טיול ולנוח בחניון, שהינו על גדות אגם Summit. הוצאנו את כסאות הפיקניק והתיישבנו על גדות האגם בשמש החמימה, כשרועי וגיא משתעשעים בתוך המים. בערב הדלקנו מדורה, עשינו סטייקים על האש וישבנו סביב המדורה עד לתוך הלילה עם כוסות תה מהביל ועוגה, וכמובן מרשמלו על האש, נהנים מהחברה המשפחתית...<br />20/8 – התחלנו את הבוקר מוקדם יחסית בטרק ל – Echo Lake. המסלול מתחיל בעלייה ארוכה עד למעבר הרים, ומשם יורד לכיוון האגם. מימיו הצלולים של האגם ואור השמש המרצדת עליהם יוצרים שלווה נעימה, ואנו יושבים על הגדה ובוהים באגם. חזרנו לחניון ויצאנו לנסיעה של כחמש שעות מביאה אותנו לאגם Tahoe, אגם שאורכו כ - 35 ק"מ ורוחבו כ – 20 ק"מ עומקו מעל 500 מטר, מה שאומר שהאגם אינו קופא בחורף. פירוש שמו של האגם באינדיאנית הוא "אגם בשמיים", אודות לגובהו (1900 מטר מעל פני הים) ולהרים הסובבים אותו עם תוספת גובה של כ – 1000 מטר. מכיוון שהגענו כבר בערב (אחרי עצירה לארוחה בקאנטקי פרייד צ'יקן), התארגנו בחניון (האמת, שאני הייתי זקוק למנוחה לאחר נהגיה ארוכה, חלקה בכבישים מפותלים, ששוב גורמת לי להרגיש את עייפות החומר מנהיגות אלו).<br />21/8 – בבוקר אני ורועי יוצאים לרכיבה על אופניים לאגם. המסלול עובר ביער, והזהירו אותנו מטיילים שמסתובב שם דוב. לאחר רכיבה קצרה הגענו למרגלות האגם וחזרנו חזרה על מנת להודיע לכולם שיוצאים לטיול רגלי לאגם בעקבות "לימוד השטח" שעשינו עם האופניים... על גדות האגם ארגנו חתונה, ואנו החלטנו להישאר שם ולצפות בחתונה עד סופה (ויתרנו על הכיבוד במסעדה הסמוכה...). גיא נכנס לאגם הקר יחסית והתחיל להשפריץ מים, כך שהוא יצא ממנו רטוב כולו ללא בגדים להחלפה, ולכן עמד וצפה בחתונה בתחתוניו...<br />22/8 – אנו יוצאים מוקדם לכיוון שמורת יוסמיטי. בדרך עוד עוצרים לתצפית וצילום של מפרץ אמרלד, שללא ספק הינו גולת הכותרת של אגם טהו. צבע המים בשעות הבוקר המקודמות וקרני השמש על המפרץ מזמנים מראה מרהיב. בהמשך הדרך עצרנו למספר שעות במקדונלד על מנת להתחבר לאינטרנט, כך שהגענו לשמורה בשעות הצהריים, ויצאנו למסלול קליל למעיינות הסודה – כן, כשמם כן הם, בועות גזים מבעבעים מתוך האדמה, תופעה שגם לגיאולוגים אין הסבר טוב לגביה. לחנין הגענו מוקדם לנוח מהנסיעה ולהתארגן לארוחת ערב.<br />23/8 – אנו עובדים היום מהצד המזרחי של יוסמיטי לצד המערבי, לאזור הנחשב היפה ביותר בשמורה, ה – Village. יש לנו מקום בחניון North Pines מוזמן הרבה זמן מראש (החניונים כמובן מלאים עד אפס מקום). בדרך עצרנו לתצפית על אגם טאניה, אחד מסמלי השמורה, שמולו צוק גרניט ענק, עליו טיפסו כמה מטפסי הרים. המשכנו לתצפית Olmsted Point, ממנה נשקף נוף מצוקי הגרניט במלוא הדרו. שביל הליכה קצר מוביל לכיפת גרניט עליה ניתן לשבת מוקסמים לבהות בנוף. לחניון הגענו בצהריים אחרי ביקור במרכז המבקרים. היה חם מאד והחלטנו לוותר על מסלול היום והלכנו לטבול נהר הקפוא שזורם ממש למרגלות האתר שלנו. קומזיץ בערב עם מרשמלו על האש סיים יום חם ונחמד.<br />24/8 – השכמה מוקדמת (כן, אפילו את הילדים הצלחנו להעיר בשבע וקצת) על מנת להתחיל מסלול קשה לפני החום הכבד. תפסנו את ה – Shuttle לתחילת המסלול והתחלנו לטפס לכיוון מפלי Vernal המתנשאים לגובה של 1538 מטר, עלייה של 336 מטר על פני כשני ק"מ, מה שאומר שהתאמצנו בעלייה התלולה והקשה, שבסופה "מתנה" של 600 מדרגות עד ראש המפל, חלקן תלולות וגדולות. למרות שמדובר בסוף הקיץ, המפל שוצף וקוצף ויורד מגובה רב ברעש אדיר, כשקשת נהדרת מאירה על אדי המים. מראש המפל הלכנו לבריכת Emerald שליד לשבת לצפות במים יורדים על גבי סלע חלק לבריכה, ומשם נשפכים לראש המפל, כשלצידנו סנאים וציפורים כחולות כנף. הדרך חזרה למטה הרבה יותר קלה ומהירה, אם כי הירידה של 600 המדרגות מזכירה לשרירי הרגליים את קיומם... ניתן כמובן לעשות את המסלול עד לגשר העץ הצופה למפל, אך העלייה הקשה לראש המפל בהחלט שווה את המאמץ.<br />עם תום הירידה הלכנו ל – Nature Center שליד להתבונן במיצגים השונים לרבות פוחלצים של בעלי חיים החיים בשמורה, ולאחר מכן יצאנו ל – Happy Isles שליד – איים קטנים על הנהר.<br />25/8 – צעידה לא ארוכה מתחנת האוטובוס מביאה אותנו ל – Mirror Lake. למרות שמדובר בסוף הקיץ, יש מים באגם וניתן להתרחץ בו. הילדים כמובן קופצים על המציאה ונכנסים למים, שבאופן מפתיע לא קרים עד כדי כך, ומוצאים בולי עץ עליהם הם יושבים במים. למרגלות האגם חול ים, מה שהופך אותנו למעין מיני חוף רחצה. מהאגם קפצנו למרכז המבקרים ולכפר האינדיאני. בלילה לא ישנו הרבה... מתברר שישנו דוב שמסתובב באופן קבוע בחניונים ומחפש מזון. הפעם החניון שלנו "זכה, לביקורו, ובסביבות השעה ארבע לפנות בוקר שמענו צעקות ודפיקות על סירים מקבוצה של פורטוריקנים שישנו באוהלים. ככל הנראה היו להם עוגיות בתוך מתקן האחסון, והדוב הריח את זה וניסה לפתוח אותו. עד שהגיעו הריינג'רים כל החניון התעורר, מכוניות צפרו ומהומה רבה החלה. הריינג'רים משתמשים במשרוקיות וברובי אוויר לצורך עשיית רעש המבריח את הדובים, כך שהחגיגה לא הסתיימה כל כך מהר, ולהירדם חזרה כבר היה קשה. בכל אופן, למרות שיצאנו מהר מהקרוואן לראות את הדוב, לא ראינו דובים אבל יער כן... מסקנה – יש דובים גדולים ביער !<br />26/8 – לקחנו את ה - Shuttle למפלי יוסמיטי התחתונים, אך לדאבוננו רואים רק זרזיף דק. מדובר במפלים הגבוהים ביותר בארה"ב, ואין ספק שכאשר מסתכלים עליהם רואים את העוצמה, רק שבאביב ובתחילת הקיץ זרם המים שם הוא אדיר. המשכנו משם למסלול Valley loop ומשם תפסנו את ה – Shuttle שוב ל – Mirror Lake. הפעם באנו מוכנים עם בגדי ים, מגבות ואוכל להשתכשך מספר שעות באגם. אחה"צ לקחתי את האופניים ויצאתי לסיבוב סביב ה – Village, לתפוס תמונות שקיעה של ה – Half Dome המרשים – אותו הר גרניט ענק שנראה כמעין חצי כדור.<br />27/8 – עוזבים את יוסמיטי לטובת סן פרנסיסקו. אם לסכם את הביקור ביוסמיטי, אפשר להגיד שכגודל הציפיות כך גודל האכזבה. באנו עם המון ציפיות, רק שבסוף הקיץ השמורה שונה לגמרי מאשר באביב או בתחילת הקיץ, אז הכל פורח, ישנה זרימה חזקה מאד בנחלים ובמפלים, ובכלל נראה שאז השמורה "חיה" יותר. בסוף הקיץ הצבע הצהוב די שולט. עם זאת, אין ספק שהעוצמה של הרי הגרניט הענקיים מרשימה ביופייה, וגם יכולנו לרחוץ בנהר ה – Merced שלמרגלות האתר שלנו בגלל החום הכבד ששרר בשמורה.נסיעה ארוכה ומתישה מביאה אותנו לסן פרנסיסקו, ואנו מתמקמים בחניון מחוץ לעיר באיזור Pacifica. מהחניון לקחנו אוטובוס ורכבת על מנת להגיע למרכז העיר, ושם שמנו פעמינו לרובע האיטלקי לאכול ארוחה טובה באחת המסעדות.</div><div dir="rtl" align="right">טיפ : לאלו המשתמשים ברכבת BART על מנת להגיע לעיר, מומלץ מאד לרכוש בתחנת Pawell כרטיס אדום לילדים, המקנה להם נסיעות בסכום של 24$ בעלות של 9$. בעיר עצמה כאשר משתמשים בתחבורה של חברת Muni, כרטיס האוטובוס או המטרו טוב למשך כשעתיים וחצי ואף יותר. כאשר אתם מקבלים כרטיס, תשמרו אותו ותשימו לב מה שעת התפוגה שלו. כך אתם יכולים לנצל את אותו כרטיס להרבה נסיעות. ניתן גם במקום להגיע לתחנת הרכבת ב – Colma באוטובוס, לנסוע עם הקראוון ולהחנות אותו בתחנת הרכבת. מדובר על דולר אחד ליום בלבד לחנייה.</div>אלי רוטנברגhttp://www.blogger.com/profile/13328650496951133529noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1281076533764874850.post-44292921224754160192010-08-16T10:31:00.000-07:002010-08-16T10:32:51.146-07:00<div dir="rtl" align="right">10/8 – ממשיכים דרומה לעיר בנד. מכיוון שבאורגון אין מיסים על קניות, בנד הינה מקום מרכזי ומושלם לקניות גדולות, ואנו אכן מחפשים שם חניון (הורדנו יום מהחניון על נהר הקולומביה). די מהר מוצאים חניון טוב במרכז העיר ממש, ויוצאים מיד למרכזי הקניות... שני רוצה מחשב נייד ומשחק Sims 3, רועי רוצה מצלמה, וכולם רוצים להצטייד בבגדים חדשים... מאוחר בערב אנו מסיימים עם כל הקניות וחוזרים לחניון.<br />11/8 – את היום מתחילים עם סידורים. קודם כל כביסה, במקביל אורלי הולכת להשלים קניות בגדים בקרבת מקום... לקראת הצהריים אנו עוזבים את החניון ונוסעים לשטוף את הקרוואן, מה שמתגלה כחתיכת פרויקט. קודם כל צריך למצוא מקום מספיק רחב וגבוה שהקרוואן יכול להיכנס בפנים. אז צריך לחשוב על אסטרטגיית שטיפה, שכן כל שתיים שלוש דקות עולות 2$, בהן יש לבחור האם להשתמש בלחץ מים, סבון או מים עם סבון, מתי עולים על הגג, מתי על המכסה מנוע (מבלי להחליק למטה...), מתי מסובבים את הרכב, שכן הצינור של הסבון לא מגיע לשני הצדדים, בקיצור, כמעט כשעה וחצי עבודה מאומצת (היה צריך לשפשף קשות במיוחד מקדימה על מנת להוריד לכלוך וחרקים של יותר מחודשיים...) והקרוואן כמעט כמו חדש. עם קרוואן נקי אנו ממשיכים לסופר להצטייד ומשם לניוברי (Newbery Monument) לאגם פאולינה. בשעות הערב אנו מגיעים לחניון ומתמקמים ללינת לילה. כמות היתושים במקום היא בלתי נסבלת, ואפשר לצאת החוצה רק לאחר ריסוס הגוף כולו.<br />12/8 – נסיעה קצרה מביאה אותנו ל – Big Obsidian Flow, איזור וולקני מכוסה סלעים שחורים הנראים כמו זכוכית, שכן הם מכילים סיליקה (חומר דומה לחול הים ממנו מפיקים סיליקון) ברמה של 73%, שזה זהה לרמה של זכוכית בה אנו משתמשים. כל סלע זוהר בשמש והינו בעל צורה ייחודית, וניתן למצוא גם חלקי סלע שהינם כמו סכינים – חדים מאד. אגב, מסלעים אלו מכינים סכיני ניתוח, שהינם יותר יעילים מבחינת הצלקת שנשארת עקב החיתוך. מסלול מעגלי מוביל אותנו בינות הסלעים לתצפית יפה. סלעים אלו הינם ייחודיים וקיימים במקומות ספורים בעולם. הסלעים נוצרו מלבה שפרצה מהאדמה בעת התפרצות הר הגעש ניוברי, התפרצות בה לוע הר הגעש קרס לתוך עצמו ויצר מעין מכתש (קלדרה) בקוטר של 40 ק"מ.<br />נסיעה לא ארוכה מביאה אותנו ל – Lava River Cave, מנהרת לבה הארוכה ביותר באורגון באורך של 1.5 ק"מ. המערה נוצרה מזרימה של לבה, שהיקף הזרימה שלה התקרר מהר יותר מזה שבפנים, כך שהלבה הפנימית יותר המשיכה לזרום בתוך המעטפת ויצרה את החלל שהפך למערה. על מנת ללכת במערה יש צורך בפנסים (רצוי מאד פנסים טובים). חשוב מאד להצטייד גם בבגדים חמים, שכן בבטן האדמה קר כמו בפריזר. ירידה תלולה לבטן האדמה בחושך מוחלט, כשרק אור הפנסים מאפשר לראות את הדרך. צעידה ארוכה בבטן האדמה, עד לקצה המערה, שם יש ללכת הליכת צפרדע כחמישים מטר ולאחר מכן לזחול לקצה המערה.במהלך הדרך עוברים מתחת לאוטוסטראדה 97, שנמצאת כ – 13 מטר מעלינו. החוויה היא טוטאלית כאשר יוצאים מבטן המערה הקרה לשמש החמה ומפשירים בבת אחת...<br />בדרך חזרה לחניון תכננו לעלות לתצפית מ – Paulina Peak. עם הכניסה לכביש העולה לצפתית, מתברר כי אסור לקרוואנים מעל 25 רגל לעבור שם. לאור זאת החלטתי כי אני עולה לשם עם האופניים. חזרנו לחניון ויצאתי לדרך עם האופניים, כאשר אני בטוח כי מדובר בקצת יותר משלושה קילומטר של עלייה. לאחר ארבעה קילומטר הבנתי כי מישהו כאן טעה באורך של הדרך... אחרי כל סיבוב הייתי בטוח שעוד רגע אני מגיע לפסגה, אך כל סיבוב הוביל לעוד עלייה ארוכה, ומכיוון שהיתה כאן תחרות מול השקיעה, לא הרשיתי לעצמי לעצור לרגע. 7 ק"מ של עלייה מפרכת ללא עצירות, לגובה של 2400 מטר הובילו אותי לפסגה. מדובר על טיפוס הדומה לטיפוס לפסגת החרמון, רק עוד יותר גבוה. אבל מה, היה שווה את זה. הנוף הפנוראמי הנשקף מלמעלה של שני האגמים – פאולינה ו – East, ההרים מסביב, היערות ומעל הכל השקיעה, השכיחו ממני את העלייה הקשה, וכל מה שהיה חשוב לי זה לצלם את כל היופי הזה (גם כדי שתהיה לי הוכחה שהגעתי לכאן...).<br />מכיוון שהשמש שקעה, התחיל להיות קר, ולמעשה אני הייתי היחידי עם בגדים קצרים, כאשר שאר האנשים בתצפית ישבו עם מעילים ברכבים. הדרך למטה אמנם הרבה יותר מהירה, אך הקור היה נורא, וגם לא כל כך נעים לרכוב כאשר מתחיל להחשיך. לסיכום, "כבשנו את פאולינה" ונשארנו בחיים...<br />13/8 – כשלוש שעות נסיעה מביאות אותנו ל – Crater Lake. מהתצפית הראשונה מתגלה מחזה עוצר נשימה. אגם כחול כחול, כחול עמוק, שבתוכו אי. המים הינם מי שלגים צלולים שאינם זורמים לשום מקום, שכן מדובר למעשה בקלדרה, לוע הר געש שקרס לתוך עצמו ויצר את המכתש אליו זרמו מי השלגים ונוצר האגם. אנו מחליטים לעשות את המסלול העולה לתצפית גבוהה על האגם - Garfield Peak – 2455 מטר, מסלול של קצת יותר מחמישה ק"מ עם עלייה של 310 מטר. נקודות התצפית לאורך הדרך מרהיבות, ומכל מקום האגם נראה טיפה שונה. מהפסגה נשקף האגם כולו במלוא תפארתו, וכמו השיר "מה שיותר עמוק יותר כחול", האגם שהינו אחד העמוקים בעולם והעמוק ביותר בארה"ב – 592 מטר, הצבע הכחול החזק שולט בו. מסביב נוף פנוראמי הכולל מספר אגמים רחוקים והרי געש והאוויר צלול ונקי. אני בולע את המראה ומצלם את האגם שוב ושוב. למרות הקיטורים של שני וגיא בעלייה, כולם מסכימים שהמאמץ היה שווה את זה. בערב עוד הספקנו לקפוץ להרצאה של הריינג'ר באמפי בחניון, הרצאה על יוצרי הלילה שבאיזור.<br />14/8 – יום שבת. יום רגוע היום. קמים קצת יותר מאוחר ואוכלים ארוחת בוקר טובה בחוץ על שולחן הפיקניק. ממשיכים לשלוש תצפיות בצד המזרחי של האגם. אין ספק שאפשר להמשיך ולבהות באגם עוד הרבה זמן, אך אנו חוזרים לחניון על מנת לצאת משם למסלול קצר לאורך נהר Annie Creek. מסלול מעגלי נחמד באורך של 2.7 ק"מ מוביל אותנו לנהר, שמים צלולים זורמים בו ומשמשים למעשה כמי השתייה של החניון (מים אלו אף הוכרזו כמים הטעימים ביותר באורגון).</div><div dir="rtl" align="right">15/8 – היום אנו מתחילים את דרכינו לכיוון מערב לעבר חופי האוקיינוס השקט באורגון. קימה בשש בבוקר ונסיעה של כחמש וחצי שעות מביאה אותנו לקו החוף. בדרך מומלץ מאד להצטייד בעיר Roseburg. מאד זול שם. על קו החוף המשכנו בנסיעה צפונה לכיוון מערות אריות הים, שם ראינו להקות גדולות שלהם קובצים על הסלעים ונוהמים (רועי טוען שזה נשמע כמו גרפסים), רבים אחד עם השני ומשתכשכים במים. רצוי להגיע בשעה 12:00 עד 13:00, אז הם ככל הנראה נמצאים גם בתוך המערה וניתן לראותם קרוב מאד. אנו נגענו אחרי 14:00 וראינו אותם רק על הסלעים בחוץ, למרות שזו גם כן חוויה. מזג האוויר הופך סגרירי ולח לאורך החוף, ואנו שמים פעמינו לחניון הלילה, כאשר את דיונות החול נדחה למחר בבוקר.</div>אלי רוטנברגhttp://www.blogger.com/profile/13328650496951133529noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1281076533764874850.post-58676408016970325512010-08-11T11:57:00.000-07:002010-08-11T11:59:43.561-07:00<div dir="rtl" align="right">5/8 – את היום אנו מתחילים באופן רגוע בשהייה בחניון, השתכשכות בבריכה ובג'קוזי, משחק סנוקר קצר, כדורגל שולחן ותחרות מיני גולף מגניבה. בצהריים אנו מתחילים את הדרך לכיוון הר רינייר, עם עצירה בדרך לתיקון בעיה בקרוואן. לקראת חמש אנו מגיעים לחניון, שנמצא בתוך יער יפה. סיור קצר באופניים עם רועי להכרת החניון, ומיד מדליקים את המדורה על מנת להכין על האש ולהתחמם בערב ליד המדורה.כאשר כבר ירדה החשיכה לגמרי (זה קורה אחרי עשר בלילה), התיישבנו סביב המדורה עם עוגת לימון וגלידה ובדיחות קרש (על מנת לשמור על האש...).<br />6/8 – נוסעים לאיזור Paradise בהר רינייר. יום שמש חמים מצפה לנו למעלה. המסלול שבחרנו היום הוא ה – Skyline Trail, מסלול שעולה לכיוון הקרחון שעל ההר. העלייה לא קלה אך הדרך פשוט יפה, בתוך אחו אלפיני עם מרבדי פרחים בשלל צבעים – ירוק, צהוב, אדום, סגול, כתום, לבן, ורוד, והכל בכמויות.. אגב, לצמחייה יש בסה"כ 3 חודשים בשנה לפרוח – מהפשרת השלגים ביוני ועד חזרת השלגים בספטמבר. המדרונות המושלגים של הר רינייר מדהימים, ובכלל כולו הוד והדר, הר שמשדר עוצמה רבה. זהו גם ההר הגבוה ביותר בוושינגטון – 4392 מטר.המסלול ממשיך לטפס ובנקודה כלשהי יש ללכת ממש על השלג. מכיוון שאין לנו ציוד להליכה בשלג (נעליים מתאימות, מוטות, גרזנים וכיו"ב), אנו מעולים עד לנקודה Glacier Vista, קצת מתחת ל – Panorama Point. שם אנו מתיישבים לצפות בהר המדהים. בחזרה אנו לקוחים מסלול טיפה שונה, שחלקו העליון עובר שוב בשלג. הירידה כמובן הרבה יותר מהירה, ולאחר פחות משעת נסיעה אנו מגיעים חזרה לחניון להבעיר שוב מדורה. היום ערב שבת ולכן אנו מסדרים שולחן בחוץ לארוחת שבת חגיגית וקינוח סביב המדורה.<br />7/8 – היום נוסעים לאיזור Sunrise, שהוא צידו האחר של הר רינייר. לצערנו מעונן היום וחלק גדול שלל הדרך הינו בתוך העננים. גם למעלה, בנקודה הכי גבוהה בהר שניתן להגיע אליה עם רכב מזג האוויר סגרירי, אם כי לא יורד גשם. אני גולש בירידה האחרונה לכיוון החנייה, ואיך שאני בא לחנות ברוורס, אני רואה לידי ריינג'ר עם אורות משטרה מהבהבים. הייתי בטוח שהוא רוצה להגיד לי שאסור לחנות במקום שנכנסתי, אך במקום זאת הוא שואל אותי אם אני יודע מהי מהירות הנסיעה המותרת בכניסה לחניון (טוב, חידון טריוויה זה נחמד, אבל קצת פחות כאשר עומד לידך שוטר). מתברר שגלשתי בירידה קצת יותר מדי מהר (האוטו כבד וצובר תאוצה במהירות, אבל זה לא תירוץ מספיק טוב...). אני מסביר לריינג'ר שאני נוסע כל הזמן בהתאם למותר ומצייתת לחוקי התנועה (מה שנכון אגב), ושישאל את אורלי אם זה לא נכון...ושזה לא יכול להיות שנסעתי מהר מדי. הריינג'ר מעיין ברישיון הנהיגה שלי תוך שאני "יורק" עליו שטף של תירוצים, ולבסוף אומר לי שהוא מאמין לי שאני נוהג בהתאם לחוק, ושואל אם אנו נהנים בטיול שלנו לאור הדרך הארוכה שעשינו מישראל... מבט שלו פנימה לעבר הילדים (שגם להם מגיע שאפו על המבט האומלל...), והוא משחרר אותנו לדרכינו עם אזהרה בע"פ בלבד.<br />שוב מתחילים לצעוד בעלייה בנופים האלפינים, ולאחר כחצי שעת הליכה אנו פוגשים ב – Elk (אייל) הבולס לו לאיטו עשב טרי. אנו צועדים עד ה – Frozen Lake על מנת לגלות שבעצם לקחנו את השביל שלא התכוונו אליו, וזכינו למראות מאד יפים עקב כך. משם אנו לוקחים את השביל Wonderland לכיוון Shadow Lake, שמתגלה כאגם מאכזב ומלא יתושים, ולכן ממשיכים די מהר בדרכינו חזרה לנקודת המוצא. הנוף אמנם מרשים, אך העננים מפריעים לראות, ולכן אנו נהנים מצעידה נעימה באחו.<br />8/8 – עוזבים היום את הר רינייר לכיוון הר סנט הלנס. הנסיעה ארוכה עקב הכביש המתפתל והקשה לנהיגה במעלה ההר. מזג האוויר היום הפתיע לטובה והשמים בהירים יחסית. לאחר קצת פחות משלוש שעות אנו מגיעים לקצה הכביש למקום שנקרא – Windy Ridge, למרגלות לוע ההר געש. הגענו בדיוק להרצאה של הריינג'רית, וכך החכמנו ולמדנו על מה קרה כאן ב – 1980, כאשר ההר התפרץ וכיסה את כל מדינת וושינגטון באפר וולקני. ההתפרצות שחלה לפני 30 שנה היתה בעוצמה של פי 500 מפצצת אטום, מה שגרם לכל היער באיזור לקרוס, ומרחבים שלמים הינם עדות אילמת לעוצמתו של הטבע. גם אגם Spirit למרגלות הלוע זרוע באלפי עצים שנסחפו עם מפולת הסלעים והלבה לתוך האגם, והרימו את פני האגם ב – 70 מטר. עם זאת, יפה היה לראות את הטבע מחדש את עצמו ומעגל החיים חזק מכל דבר. יער צעיר חדש גדל בסביבת ההר, פרחים פורחים באיזור, פרפרים עפים באוויר, וכל זאת לצד עצים כרותים ואפר וולקני. עלינו בגרם המדרגות הארוך במעלה ההר לתצפית שמול לוע הר הגעש, ומשם המשכנו במסלול נחמד וצר מאד על קצה המדרון מעל אגם Spirit. בדרך חזרה גיא רץ לאורך המסלול, ובנקודה כלשהי הוא לא שם לב שהוא דורך על צמחייה בצד השביל ולא על השביל עצמו, וכך הוא מצא את עצמו כולו בתוך הצמחייה... כמובן שנבהלנו נורא, ואם זה לא היה תהום למטה זה יכול היה להיות קטע לפספוסים. מי שהיה בהלם מוחלט זה גיא, לאחר שתפסנו אותו בחולצה ומשכנו אותו למעלה...</div><div dir="rtl" align="right">9/8 – הכיוון הכללי עמק נהר הקולומביה. הדרך לשם הינה דרך נופית יפה בתוך יערות, אבל הכביש הינו מאד מפותל ולא קל לנהיגה. חוצים את נהר הקולומביה הענק על הגשר Bridge of the Gods (2$ דמי מעבר לקרוואן...) וממשיכים מערבה על האוטוסטראדה I-84 עד לסכר Bonneville שם אנו נכנסים לסיור מודרך וצפייה בסכר ובטורבינות, כמו גם בדגי הסלמון השוחים במעלה הזרם (יש בקומה התחתונה חלונות גדולים בהם ניתן לראות את הדגים מתחת למים נאבקים בזרם החזק). משם המשכנו למפלי Multnomah, ואחרי המתנה לחנייה שתתפנה, יצאנו לעשות את השביל לראש המפל. מדובר בסה"כ על כקילומטר וחצי הליכה לכל כיוון, אך עלייה של 200 מטר, מה שאומר שביל תלול שעולה, ועולה, ועולה... הפרס בסוף המסלול הוא התצפית על נהר הקולומביה ממרומי המפל. את הירידה חזרה אנו עושים כמעט בריצה, ונעצרים למטה לגלידות לילדים ואיזה קפוצ'ינו טוב בשבילי... נסיעה של קצת יותר משעה על האוטוסטראדה מביאה אותנו לחניון היפה Deschutes למרגלות נהר באותו שם. על הדשא אנו מרכיבים את משחק ה – LadderBall לתחרות לקראת שקיעה, כשנופי הגבעות של נהר הקולומביה וצבעי השקיעה האדומים מלווים אותנו.</div>אלי רוטנברגhttp://www.blogger.com/profile/13328650496951133529noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1281076533764874850.post-16450182797315597112010-08-05T10:51:00.000-07:002010-08-05T11:02:18.770-07:0025/7 – יוצאים למסלול קצר בתוך יער יפיפיה המוביל ל – Long Beach. המסלול נקרא Schooner Beach Trail וכולו בתוך יער עבות עם עצים ענקיים, מסלול קליל שממחיש מהו יער גשם. לאחר כקילומטר יוצאים מהמסלול ישירות לחוף הים, מול אי קטן, שבשעת השפל ניתן לחצות אליו ברגל. בערך בצהריים אני מנסה את מזלי. המים קרים ומגיעים כמעט עד הביצ... אבל המרחק קטן ואופס אני על האי. שם ישנו שביל נסתר בין שני גושי סלעים המוביל לצידו השני של האי, שם ניתן להשקיף על האוקיינוס למרחוק, וכן לראות על החוף כל מיני יצורים ימיים שהגיעו לשם עם הגאות, כמו צדפות. אחרי סדרה של צילומים אני חוצה חזרה לחוף ומארגן משחק "שלושה מקלות" לחברה. די ברור מי ניצח (רמז – זה שאוהב לנצח...). יושבים עוד קצת לבהות ביופי הזה ואז חוזרים לחניון. אני יוצא לריצה לאורך הכביש, כששני ורועי רכובים על אופניים, סה"כ 8 ק"מ ריצה הלוך חזור. מחר עוזבים את טופינו עם כל הצער לכיוון ויקטוריה.<br />26/7 – מתארגנים זריז ליציאה ומתחילים לנוע לכיוון ויקטוריה, מרחק חמש שעות נסיעה לערך. הילדים עוד ישנים, ובערך באמצע הדרך אנו עוצרים בפורט אלבני להצטיידות (ובניסיון להשיג את המשחק החדש Ladder Ball). שם כבר כולם מתעוררים לאורחת בוקר, ואז ממשיכים עם תכנון לעצור בשמורת מקמילן ביער הנקרא Cathedral Groove. שם ישנו מסלול קצר בתוך היער, שבו עצי ענק המגיעים לגובה של מעל 70 מטר, וגזע רחב שנדרשים כשמונה אנשים להקיפו. מדובר בעצים המגיעים לגיל של 1000 שנה (טוב, אם לא כורתים אותם ולא מתרחשות שריפות).<br />ממשיכים בנסיעה ועוצרים שוב בעיירה LadySmith, שם ישנו גן שעשועים מיוחד עם מתקני מים. לאחר שהוצאנו שם קצת אנרגיה ממשיכים לויקטוריה. מתברר שאני לא ביצעתי הזמנה לחניון הבא, וכשאנו מגיעים לשם הכל מלא. ממשיכים לחניון אחר המרוחק 15 דקות משם, ומגלים שהכל לטובה... מדובר בחניון שאמנם מרוחק יותר מהעיר, אך עם הרבה יותר מקום והרבה יותר נעים.<br />27/7 – טיול בעיר היפה ויקטוריה, בשווקים ובגנים. נכנסנו למוזיאון החרקים, מוזיאון קטנטן שהתגלה כמעניין מאד. קיבלנו שם הסבר על חרקים שונים הגדלים במקומות שונים בעולם, לרבות לטאות ועכבישי טרנטולה. החזקנו מיני רמשים בידיים (יש תיעוד מצולם !) ויצאנו מהמוזיאון בתחושה שאנו מבינים הרבה יותר את עולמם של החרקים...(אם כי לא לגמרי מזדהים עימם...).<br />28/7 – עוזבים את קנדה חזרה לארה"ב. נסיעה לרציף של המעבורת, נפרדים מכ – 180$ וחוצים את האוקיינוס מויקטוריה לפורט אנג'לס. לי ולרועי עדיין ישנם זיכרונות לא נעימים של השיט לווייתנים, ורק ישיבה רגועה מבלי להסתובב עוזרת להעביר את התחושה הלא נעימה של מחלת הים.<br />כעבור כשעה וחצי מגיעים לפורט אנג'לס, ואחרי תשאול קצר של שוטר הגבולות לגבי האוכל שהבאנו, ראיתי שהוא חוכך בדעתו מה לעשות – אם לבצע בדיקה מקיפה או לשלח אותנו לדרכנו. לא ברור לי מדוע, אך מספר תפוחים שהיו לנו גרמו לו לדריכות... והוא היה חייב להבין אם מדובר בשק תפוחים או במספר קטן. בכל אופן, הוא כנראה נמלך בדעתו והורה לנו להמשיך. המשכנו ישר ל – Hurricane Ridge שבשמורת Olympic. מדובר על נקודה גבוהה בהרים, לאחר נסיעה לא קצרה במעלה הדרך לגובה של כ – 1500 מטר. אין מה להגיד, הנוף הפנורמי של ההרים המושלגים הנשקף מלמעלה פשוט מרהיב, וההרגשה היא נהדרת לחזור חזרה לטבע לאחר סדרת הערים שהיינו בהם. החלטנו לעשות את הטרק Hurricane Hill, אך מכיוון שלא ניתן להגיע לתחילת המסלול עם קרוואן, ההליכה מתארכת לכמעט 10 ק"מ, ולכן שמנו פעמינו לטרק אחר – High Rim Trail, שעולה חדות עלייה לא ארוכה ומגיע לנקודת תצפית יפה. לאורך המסלול צמחייה אלפינית, ופרפרים ודבורים לרוב מתעופפים בינות הפרחים ומעלינו. בחזרה לקרוואן החלטנו לקפוץ לראות גם את לשונית היבשה הטבעית הארוכה ביותר בארה"ב, באורך של 8 ק"מ – Dungeness Spit. החוף כולו זרוע באלפי עצים ענקיים שקרסו ונסחפו, ורוח חזקה נושבת במקום (בכל זאת, מדובר בחוף האוקיינוס השקט). ויתרנו (מראש...) על ההליכה לאורך כל הלשונית, והסתפקנו בהליכה בבסיס שלה. בנקודת התצפית שבדרך ללשונית ישנן משקפות (חינם לשם שינוי...) בהן ניתן לצפות בלשונית ובמגדלור שבסופה, ולתפוס צילום יפה של כל הלשונית, שהיא בהחלט משהו מיוחד.<br />בדרך לחניון עוד הספקנו לעצור ב – Walmart ולמצוא את המשחק LadderBall, שאנו מחפשים כבר זמן רב. את החניון איכשהו פספסנו עקב השמש שסנוורה מאד והקשתה על הנהיגה, וכך מצאנו את עצנו נוסעים הלוך חזור לאורך אגם קרסנט, שאמנם הוא מאד יפה, אך שכבר עייפים....<br />29/7 – לאחר השכמה מאוחרת אנו יוצאים למקום הנקרא Sol Duc לעשות מסלול למפלים. גם הנסיעה ביער וגם ההליכה ביער העבות שהינו יער גשם לכל דבר גורמים לנו למצב רוח טוב. הכל בירוק עז והעצים הענקיים מותירים בקושי מקום לקרני השמש להציץ מדי פעם פנימה. אל המפלים מגיעים לאחר הליכה של כשני ק"מ. מדובר בשלושה מפלים צמודים בהם מים גועשים בזרם חזק מאד. אם עומדים מעל המפלים זוכים למקלחת חינם של רסיסי מים – חוויה מרעננת ביום חמים למדי. מהמפלים המשכנו במסלול העולה במעלה ההר בתוך היער. לאורך המסלול שיחים של אוכמניות, אך מכיוון שלא הייתי סגור לגמרי אם אכן מדובר באוכמניות, ויתרתי בצער על המעדן הקולינרי.<br />חזרנו מוקדם היום לחניון על מנת להספיק לשחק במשחק החדש, וגם במשחק פרסות הסוסים (Horseshoe) שהיה בחניון (מדובר בזריקת פרסת ברזל לעבר מוט ברזל בניסיון להשחילה על המוט, מה שמתברר כמשימה מאד לא פשוטה). לארוחת הערב מחכה לנו מרק עגבניות שאורלי הכינה (פשוט נפלא), וכן המבורגרים על האש על המנגל החדש שקנינו (כן, עם חיבור לבלון גז... גם לנו מותר להתפנק סוף סוף ולהפסיק להבעיר פחמים...).<br />30/7 – נסיעה לחצי האי אולימפיק לצד המערבי. מכביש 101 פונים לכביש 110 על מנת להגיע לתחילתו של המסלול Third Beach. לאחר מספר ק"מ על כביש 110 לכיוון האוקיינוס, מזג האוויר משתנה באופן מיידי והופך סגרירי וקריר. לובשים בגדים ארוכים ויוצאים למסלול בתוך יער גשם בצבע ירוק עז. לאחר כשני ק"מ נעימים ביער מגיעים לחוף הים. חוף ארוך עם חול רך, שבצידו האחד בתוך המים ישנם סלעים ענקיים, מעין איים קטנטנים. ההליכה לאורך החוף מאד נעימה, תוך בריחה מתמדת מהגלים המכים בחוף. אין כמו לשבת ולשמוע את רחש הגלים. התנועה המונוטונית מרגיעה משהו, עד שאני מקבל קוצים בתחת...<br />בדרך לחניון שלנו ב – Kalaloch עוד עוצרים ב – Forks להצטיידות. בחניון מחכה לנו האתר עם השם עליו, כך שאין לנו בעיה שאין אף אחד במשרד. החניון בתוך יער יפיפייה. אמנם אין חיבור לחשמל, מים או ביוב וגם אין מקלחות, אבל החניון יושב על צוק מעל האוקיינוס וניתן לרדת לים בשביל קצר.<br />31/7 – היום מוקדש לטיול באיזור נהר Hoe. נסיעה בתוך שדרת עצים עבותים ולתוך היער מביאה אותנו ליד מרכז המבקרים, למגרש החנייה שבו מתחילים מרבית המסלולים. אנו בוחרים במסלול Hoh River Rain Forest שלאורך הנהר. עקרונית, המסלול מגיע בסופו למעבר בהר הגבוה ביותר באי – הא אולימפוס, אך אנו מתעדים כמובן ללכת רק חלק מהדרך. המסלול הינו בתוך היער עם תפאורה נפלאה של עצי הענק, שרכים, ערוצי נחל קטנים ועצים ענקיים שנפלו וחשפו רשת שורשים ענקית. לאחר מספר ק"מ של הליכה אנו מתיישבים ליד גדת הנהר להנות מזרימתו. בערב, בחניון, אנו קופצים לאמפיתיאטרון להרצאה בנושא "האוצר החבוי של Kalaloch". ההרצאה מאלפת וחווייתית (במיוחד לילדים), ובמרכזה מאובן שלכוכב הים שנמצא בחוף והינו בן 20 מיליון שנה, וכרגע מוצג במוזיאון בסיאטל.<br />1/8 – חודשיים לטיול. הזמן רץ כשנהנים... אנו מתכננים יום רגוע ומתחילים אותו בהליכה / ריצה על שפת הים. בדרך אנו מוצאים כוכב ים חי שנסחף לחוף עם הגאות ונחשף על החוף בעקבות השפל, וכעת הוא מועמד להיות מאכל לשחפים. אנו מרימים אותו בזהירות ומחזירים אותו לים. על החוף עוד צדפות רבות, רגלי סרטנים ושאר יצורים ימיים שנחשפו לחוף. בהמשך אנו נוסעים ל – Ruby Beach, שהינו חוף יפיפייה עם עשרות איים קטנים במים. החוף זרוע בבולי עץ שנסחפו, ולמרות הרוח הקרירה נעים מאד לטייל בו ולנשום חמצן מלא הראות. על החוף אנו בונים את דגל ישראל מעשרות אבנים, מזכרת לאוקיינוס... חוזרים מוקדם לחניון על מנת לשבת קצת עם הילדים על לימודי אנגלית ומתמטיקה.<br />2/8 – נסיעה ארוכה מביאה אותנו ל – Seattle. במקום לנסוע ישירות לחניון הנמצא מחוץ לעיר, אנו מחליטים לנסוע למרכז העיר לבקר במוזיאון הילדים. איכשהו מוצאים חנייה עם הקרוואן לא רחוק ממתחם City Center. מוזיאון הילדים, כשמו כן הוא, מתאים לילדים עד גיל 10, אבל כולם נהנים. אפילו במת תיאטרון קטן יש כאן והילדים מכינים הצגה, כאשר אני ממונה על התאורה והאפקטים הקוליים. בחוץ במתחם מזרקת מים ענקית שבדומה ללאס וגאס משפריצה מים בהתאם למוסיקה. ההבדל הוא שכאן ילדים נהנים מזרנוקי המים ביום חמים זה. מכיוון שניתן לחנות ברחוב עד השעה שש, אנו חוזרים לרכב ונוסעים לחניון. מדובר בנסיעה של כשעה עם הפקקים. החניון עצמו בתוך יער, ויש בו מתחם גדול של פעילויות הכולל בריכה, סאונה, ג'קוזי, מיני גולף, סנוקר, כדורסל, פרסות סוסים ומשחקים נוספים. נראה אם נוכל לנצל זאת מחר בערב.<br />3/8 – מהחניון אנו יוצאים שוב למרכז העיר לביקור במוזיאון הטבע והמדע. אנו מתחילים באולם של התצוגה המתחלפת, שנכון להיום יש שם קרקס... כן, תצוגה של אביזרי קרקס, אפילו עגלה ניידת עם המאכלים המקובלים בקרקס (פופקורן, ממתקים, עוגת תפוחים חמה וכיו"ב), אמנם לא מאכלים אמיתיים, אך הרעיון הוא שצריך להריח כל דבר ולנחש מה זה. באולם מתחו גם כבל באוויר שעליו ניתן להתנסות בהליכה בגובה. כמובן ששני ורועי עולים (אחרי תור ארוך). אל דאגה, הם רתומים לרתמה המחזיקה אותם במידה והם מאבדים שיווי משקל. מהקרקס אנו ממשיכים לתצוגה של הדינוזאורים למיניהם, לגוף האדם, לטבע, לעולם הסובב אותנו על כוכבי הלכת שלו ועוד. במקום הרבה תצוגות אינטראקטיביות שניתן להתנסות בהן, וכך גם גיא מוצא עניין ומנסה את כל הכפתורים. בנוסף ישנו אגף חמוד של רובוטיקה, בו ניתן לשלוט על רובוט המתפקד כטרקטור, וכן לשחק איקס מיקס דריקס מול רובוט המזיז מלבנים גדולים עליהם ישנם איקסים ועיגולים.<br />לאחר כמה שעות (בהחלט מעייפות... אין לי מושג למה אבל כאשר אני נכנס למוזיאון אני מתחיל להרגיש די מהר כמו במילואים... עייף בעיקר) עוזבים את המוזיאון ולוקחים את ה – Monorail לעיר התחתית על מנת לטייל קצת בה ולאכול ארוחת ערב. אנו מתיישבים ליד הים באחד הפאבים לאכול סוף סוף. בשעת ערב מאוחרת אנו לוקחים את ה – Monorail חזרה ומשם הולכים לרכב. לחניון אנו מגיעים אחרי לקראת אחת עשרה בלילה שפוכים מיום ארוך.<br />טיפ למטיילים ב – City Center : קשה מאד עד בלתי אפשרי למצוא חנייה לקרוואן גדול בחניונים המסודרים בגלל בעיית גובה. ישנו חניון אחד פתוח קרוב למרכז שבו אפשר לחנות, אך דורשים שם תשלום כפול עבור שתי חניות. ניתן ומומלץ לחנות ברחובות הצדדיים (בין רחוב Mercer לרחוב Roy באיזור הצומת עם 3rd Av.). מותר לחנות שם עד שעתיים ללא תשלום. מניסיון של שלושה ימים, אף אחד לא בא לבדוק אם הזזתם את הרכב אחרי שעתיים (אלא אם כן יש שכן שהסיטואציה לא מתאימה לו...). ביום הראשון והשני עוד הגעתי לרכב אחרי שעתיים וחצי והזזתי אותו לחנייה קרובה אחרת לעוד שעתיים. ביום השלישי כבר ויתרתי וחנינו שלוש וחצי שעות ללא הפרעה. בכל מקרה, חנייה זו הינה עד השעה שש בערב, אך משש בערב מותר לחנות באופן חופשי בכל הרחובות בהם יש נדרש תשלום במדחן עד שש.<br />4/8 – את היום השלישי בסיאטל אנו מתחילים במוזיאון המוזיקה והמדע הבדיוני. מעבר לתצוגת גיטרות של ג'ימי הנדריקס וגלריה נוספת שלמה של גיטרות מיוחדות, יש במוזיאון אפשרות להופיע כ"להקה משפחתית". רק צריך לבחור שיר, להחליט מי מנגן על מה ומי שר, וכמובן שאין צורך לדעת לנגן או לשיר, שכן פלייבק מלא עושה את העבודה. בסוף המופע הקצר ניתן לראות את סרט הוידיאו של ההופעה בה אנו מככבים, כאילו מדובר בהופעה חיה מול קהל. בנוסף, יש אולם שלם של מעבדת קול, בה ניתן להתנסות במספר כלי מוזיקה, לבצע Mixing (על השיר של יוריתמיקס) ולהקליט באולפן הקלטות. חוויה בהחלט מקסימה ומעשירה (הייתם צריכים לראות את גיא מנגן על גיטרה חשמלית...).מוזיאון המדע הבדיוני מכיל תצוגות של סרטי המדע הבדיוני השונים, עם דגש על מלחמת הכוכבים. למי שרוצה להעמיק ידיעתו בהיסטוריה של סרטים אלו, בדמויות ובאביזרים, מזומנת תצוגה מרשימה. לנו זה היה פחות מלהיב כך שסיימנו שם די מהר וחזרנו לרכב על מנת להמשיך בנסיעה למפעל של בואינג מחוץ לעיר. זהו מפעל הרכבת מטוסים הגדול בעולם (1000 מגרשי כדורגל), ובסיור שם נכנסים לקווי ההרכבה השונים, לרבות 747 ו – 787 החדש. אורכו של מפעל ההרכבה הינו כ – 3.5 ק"מ לערך, וההליכה נעשית במנהרות מתחתיו ובאוטובוס שמעביר אותנו מקו ייצור אחד לאחר. חוויה לראות את מטוס העתיד של בואינג על פס הייצור, דנדש לגמרי כאילו כרגע יצא מהניילונים (למעשה היפנים הם הראשונים לקבל את ה – 787 החדש, והוא כבר צבוע בצבעים שלהם). המפעל מעסיק כ – 3000 עובדים, והרכבה של 747 אחד לוקחת כשנה אחת. יש בו כ – 6 מיליון פריטים, כך שזו בהחלט עבודת נמלים. עייפים ובעיקר רעבים אנו חוזרים לרכב ונוסעים לחפש מסעדה קרובה, ונופלים על מסעדה מונגולית בה אתה לקוח קערה וממלא אותה כרצונך, בוחר את סוג הבשר וכל התערובת עולה לשולחנו של השף ומוחזרת אליך כלאחר כבוד. אחלה ארוחה. מכיוון שאנו חייבים להצטייד נכנסים גם לסופר, מה שגורם לנו לחזור שוב רק בתשע לחניון ולהתחיל עם כביסה...אלי רוטנברגhttp://www.blogger.com/profile/13328650496951133529noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1281076533764874850.post-6637261999674762992010-07-25T00:19:00.000-07:002010-08-05T10:49:58.309-07:00<div dir="rtl" align="right">17/7 – היום בבוקר נוסעים לכיוון פוקהונטס – עיירת כורים שהיתה פעילה במלחמת העולם ה – I, שבמרחק קצר ממנה נמצאים המעיינות החמים Miette. מהמעיינות אנו יוצאים למסלול במעלה ההר לכיוון מעבר ההרים אוטופיה. המסלול הינו לאורך הנהר ואז בתוך יער עבות המלא בצמחי אחו אביביים בצבעים שונים, עד שמגיעים למעבר שהינו קרחת יער גדולה בין שני הרים, שבצידה מפולת סלעים. אחרי התחרדנות בשמש, אנו יורדים בזריזות את מה שעלינו והולכים למעיינות החמים. שם ישנן 4 בריכות מים : אחת בטמפ' של 40 מעלות, השנייה 38 מעלות (אלו החמות), השלישית בסביבות 20 מעלות והאחרונה קפואה עם 10 מעלות. כמובן שאנו נכנסים לבריכות החמות, אבל תופסים אומץ ועוברים בין הבריכה החמה לבריכה הקרה וחוזר חלילה. הכי נהנה זה גיא שאוהב מאד מים חמים. מעבר לכך שמדובר ביום שמשי ונעים, השהייה בבריכות בהחלט עושה את העבודה ומרפה את השרירים. בדרך חזרה לג'אספר אני עוד מספיק להכניס את האופניים לתיקון קל, ויוצא עם רועי לרכיבה קלה באיזור החניון.</div><div dir="rtl" align="right">18/7 – עוזבים היום את הרי הרוקי בדרכינו לוונקובר דרך העיר קמלופס. הדרך מקסימה לאורך הנהר הנקרא YellowHead (על שם האינדיאני שהוביל את חוקרי ההרים ומניחי המסילות לאיזור) ואנו זוכים גם לדוב קטן שמשתעשע במדרון ליד הכביש, ולשני מוסים גדולים שנהנים מהשמש, מהאווירה ומהעשבים... עד שמגיע מישהו ומחליט לצפור ולהבריח אותם. התכנון הוא לחנות בעיירה Clearwater כנקודת יציאה לשמורה Wells Grey, ואנו מוצאים חניון פרטי ומקסים בכניסה לעיירה. קופצים כולם לבריכה המחוממת שבחניון להשתולל קצת, ואחרי כן אני לוקח את האופניים לסיבוב באיזור ורכיבה בתוך היער. בלילה מבעירים מדורה ויושבים סביבה עם מרשמלו על האש.</div><div dir="rtl" align="right">19/7 – בבוקר אנו יוצאים לשמורת Wells Grey לראות את מפלי Hamelton. מדובר במפלים בגובה כפול מזה של הניאגרה, ואכן הם מרשימים ביותר, והזרם האדיר של המים נשמע כבר למרחוק, תוך שהם זורמים בתוך נקיק צר ועמוק מאד. אנו נמצאים בתצפית למעלה על הגדה בגובה רב ופשוט מרותקים למראה.נסיעה של כשלוש שעות מביאה אותנו לעיר הגדולה Kamloops, שם אנו מחליטים להעביר את הלילה. בעזרת מרכז המבקרים מצאנו חניון סביר ויצאנו להצטייד בעיר.</div><div dir="rtl" align="right">20/7 – יציאה מוקדמת בבוקר לכיוון וונקובר. למרות שירדנו בגובה הנוף יפה וזרוע באגמים, הרים מושלגים וגבעות ירוקות. לאחר כארבע שעות מגיעים לפקקים של העיר הענקית... החניון שלנו נמצא ממש ליד נהר Capilnao סמוך מאד לגשר Lions Gate. החניון אמנם צפוף, אך מסודר ומצוייד היטב, כולל בריכה וג'קוזי. לאחר התארגנות קצרה יוצאים לכרך הגדול, ונוסעים באוטובוס ל – Stanely Park. מדובר בפארק ענק ויפה הכולל גם פארק מים קטן לילדים, מודל של כפר אינדיאני בו מתקיימות הופעות של חבורה אינדיאנית, מיצגים שלהם ועוד. היפה בפארק לטעמי זה שכמעט כל השבילים הינם כפולים – אחד להולכי רגל ואחד לרוכבי אופניים ורולר בליידס, ואכן הפארק מלא ברוכבים (ורוכבות) בהמוניהם.</div><div dir="rtl" align="right">21/7 – היום מוקדש לרחובות העיר עצמה ולשווקים. קנינו כרטיס יומי לאוטובוס ויצאנו ל – Downtown. אחרי סיבוב מעגלי ברחובות העיר שכלל גם את השעון הפועל על גז וקיטור ומוציא כל רבע שעה ענן עשן, וכן את המזח של אוניות התענוגות שיוצאות לסיבוב בעולם ובמיוחד לאלסקה, שזוהי חוויה בפני עצמה לראות הכנות של אונייה ענקית כזו ליציאה להפלגה. ממרכז העיר ממשיכים לשוק הילדים באי Granville. מדובר בבניין גדול בן שתי קומות המכיל אך ורק חנויות צעצועים לילדים. לידו ממוקם פארק מים מושקע. רועי וגיא לובשים בגד ים ורצים להשתעשע במים (טוב, גיא קצת יותר לאט בגלל שהמים קרירים...). מסיימים בשוק הגדול המקורה, שם אנו בוחרים מבין אוסף הדוכנים הגדול מנה סינית משובחת.אחה"צ הילדים קופצים לבריכה ולג'קוזי, ובערב אני ואורלי יוצאים לבד לראות את הסרט החדש שאך זה יצא לאקרנים Inception עם לאונדרו דה קפריו.22/7 – היום מוקדש כולו לעולם המדע בוונקובר. מדובר במעין מוזיאון מדע המכיל מיצגים אינטראקטיביים רבים, וכן אולם Imax לצפיה בסרטים מיוחדים. אנו ראינו סרט על גלישת גלים בטהיטי, ולאחר מכן חרשנו את המיצגים. מומלץ בחום במיוחד למשפחות עם ילדים. מהמוזיאון יצאנו בחמש אחה"צ מאד רעבים... ולכן שמנו פעמינו לרובע הסיני, שם מצאנו מסעדה אותנטית והרבצנו ארוחה מכובדת ביותר...חזרה לחניון והילדים קופצים לבריכה ולג'קוזי. אני לוקח את האופניים ויוצא לסיבוב בפארק Capilano לאורך החוף. הבתים הפרטיים המדהימים עם הגינות הענקיות המטופחות גורמות לקנאה קלה. אכן איכות חיים. מעבר לכך, נראה שהעיסוק העיקרי של הקנדים כאן בשעות הפנאי הוא סיבוב עם הכלב ושיחה עם השכנים...</div><div dir="rtl" align="right">23/7 – יוצאים בשש וחצי בבוקר לכיוון המעבורת. מכיוון שהגענו לרציף מוקדם, הקדימו לנו את שעת ההפלגה בשעה. אפילו יש מקום להפליג ל – Nanaimo במקום לויקטוריה (מה שחוסך כשעה וחצי נסיעה), אך המעבורת לשם יוצאת רק ב – 10:15, בעוד המעבורת לויקטוריה יוצאת ב – 8:00. בדיעבד, זאת היתה טעות שלא הפלגנו ל – Nanaimo. לא רק שלא חסכנו זמן, שרפנו שליש מכיל דלק (ומדובר במיכל דלק ענק...).הדרך לטופינו פשוט מדהימה, במיוחד הקטע ביער של עצי Cedar. אחרי שש שעות נהיגה אנו מגיעים סוף סוף לקו החוף הנושק לאוקיינוס השקט, ונכנסים לחניון שלנו. מתברר שמדובר בחניון יוצא מן הכלל, יפה מסודר ועל קו החוף, מה שמאפשר ירידה קלה לחוף הים וטבילת הרגליים במים הקרירים. אני פשוט אוהב את המקום...</div><div dir="rtl" align="right">24/7 – הזמנתי אתמול מקום להפלגה באוקיינוס לצפייה בליוויתנים, כך שאנו יוצאים הבוקר ב – 9:30 להפלגה.זה התחיל טוב בהפלגה רגועה, וכעבור כחצי שעה הגענו לקבוצה של ריפים, שם ראינו סילון של מים ולאחריו את גופו של הליוויתן מציץ, לוקח אוויר וחוזר למים. כך במשך כחצי שעה שב הליוויתן כל חמש דקות לערך ועלה למעלה. מדובר בליוויתן אפור, השני בגודלו. ניסיתי לצלם תוך שהספינה מתנדנדת על הגלים, ואז... זה הגיע. הרגשתי שאני עוד רגע מקיא את הנשמה, וגם גיא מאד פחד מהגלים והתנודות של הספינה, אז ירדנו מהסיפון העליון למטה. עוד הספקתי לבקש שקית הקאה ואז כל מה שרציתי זה לחזור לעמוד על יבשה יציבה... במקביל גם רועי החל להקיא את הנשמה, כך שאורלי היתה איתו, גיא עומד לידי ופוחד, אני לא מפסיק להקיא ורק שני יושבת בסיפון העליון ונהנית מההפלגה. בהמשך הגענו לעוד קבוצת איים שם הסתלבטו בשמש כלבי ים. איכשהו ראיתי אותם בין שקית לשקית... בשורה תחתונה... היה נורא אבל ראינו ליוויתן...כשחזרנו סוף סוף חשבתי שהכל נגמר, אבל אז התחושה היתה של סחרחורת וחולשה, והרגשתי שעוד רגע אני מתעלף. בסוף זה נגמר עם עוד כמה הקאות, ואחרי פחית של קולה (היא מכילה ג'ינג'ר שאמור לעזור) ופחית של ג'ינג'ר אל, התחלתי לחזור לעצמי ולהתייצב. זאת היתה הפעם הראשונה (וכנראה גם האחרונה...) שהיתה לי מחלת ים, והדבר שאני הכי שונא זה להקיא... אבל, ראינו ליוויתן...למרות החלושס טיילנו קצת בטופינו, ואז המשכנו ל – Long Beach לשבת קצת על החוף ולשחק בצלחת מעופפת. זהו אחד החופים היפים והארוכים שבשמורת Pacific Rim. אמנם המים קרירים, אך החול נעים ואין שם מוכרי ארטיקים ושחקני פינג פונג... לעומת זאת יש שם הרבה צעירים וצעירות עם גלשני גלים.בערב עוד הספקתי לעשות סטייקים על האש על מדורת עצים, כך נראה לי שאכן חזרתי לעצמי...</div>אלי רוטנברגhttp://www.blogger.com/profile/13328650496951133529noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1281076533764874850.post-69868373974804250692010-07-18T15:13:00.000-07:002010-07-18T15:14:09.868-07:00<div dir="rtl" style="text-align: right;">3/7 – את הבוקר אנו מנצלים לדבר עם המשפחה בסקייפ ולהתעדכן במיילים. בצהריים יוצאים לעיר לבקר במוזיאון המכוניות העתיקות ובבית הסוהר ההיסטורי של מונטנה. מה להגיד לכם, מוזיאון המכוניות פשוט יפיפייה, וכל רכב שם שווה תמונה משלו. ישנם שם רכבים החל מ – 1887 (מעין כרכרה עם מנוע שהמציא אדון בנז, כן זה ממרצדס בנז), דרך הרכבים הראשונים של 1900, וכל הרכבים עד 1970, לרבות רכבים נדירים שיוצרו בבודדות, מוסטנג ו – Firebird. כמובן שגם כל המכוניות האמריקאיות הענקיות של שנות ה – 60 שכיכבו בסרטים כמו גריז מקבלות שם מקום של כבוד. בקיצור, מומלץ מאד למי שעובר ב – Deer Lodge.<br />המשכנו לבית הסוהר ההיסטורי שבו שכנו מספר אסירים מפורסמים. ניתן אפילו להיכנס לתאים עצמם, ובתא אחד אפילו ניתן להיסגר, שכן האחראי במקום מפעיל את הדלת החשמלית. הצעתי לרועי להצטלם בפנים כאשר הדלת סגורה. צריך היה לראות את הפנים של רועי כאשר הדלת החלה להיסגר. אם להיות גלוי, לרגע אחד גם בי התעורר חשש שמא הדלת תחליט שלא להיפתח... אני מעדיף את המיטה בקרוואן מאשר את המיטה הצרה בתא הקטן... בעיירה עוד מספר מוזיאונים (הכל עם אותו כרטיס) שניתן לסייר בהם, כמו ה – Montana Frontier המכיל תצוגה של רובים, אקדחים, תלבושות של קאובויים ואינדיאנים, מסבאה של פעם ועוד.<br />מ – Deer Lodge יצאנו לכיוון שמורת Glacier, מרחק של 4 וחצי שעות נסיעה. לחניון הגענו כבר בשעות הערב. החניון ממקום בתוך היער ואנו נמצאים בין העצים נושמים אוויר נקי. מול האוטו עוד הספקנו לראות ארנב המביט בנו ארוכות. עוד הספקנו לעשות על האש לפני שהחשיך לגמרי.<br />4/7 – היום מוקדש לשמורת Glacier לטיול על הדרך הידועה בשם Going to the sun. החנינו את הקרוואן ב – Apgar ולקחנו את ה – shuttle החופשי לכיוון Logan Pass. כמובן שמשפחת רוטנברג התארגנה לעלייה לגבהים, ולכולם היו סווצ'רים... מיותר לציין מה קרה כשהגענו ל – pass בגובה של מעל 2000 מטר. הקור היה בלתי נסבל עם טמפרטורה של כאפס מעלות. מסביב הכל מושלג והרוח עושה שמות בפנים. רצנו אל מרכז המבקרים להתחמם שם מול אח העצים. מרבית האנשים שהגיעו לכאן היו מצוידים במעילים, כפפות וכובעי צמר, אך בכל זאת לא הרגשנו פראיירים לגמרי אחרי שלידינו נעמדה בחורה אמריקאית בכפכפים, חולצת טריקו ומכנסיים קצרים ו...עור ברווז. בלית ברירה ויתרנו על הטרק שתכננו מנקודה זו, והחלטנו להמשיך לצד השני של הדרך עם ה – shuttle. עצרנו ב – St Marry Falls על מנת לעשות שם מסלול קצר. גשם החל לטפטף ואנו התלבטנו מה לעשות, אך מכיוון שה – shuttle כבר המשיך לדרכו, יצאנו בכל זאת למסלול שהיה מקסים, רק חבל שהגשם שהתגבר הציק לאור הקור ששרר באיזור. השלמנו את המסלול במהירות ועלינו חזרה לכביש על מנת לחכות ל – shuttle שייקח אותנו חזרה ל – Logan Pass. כמעט חצי שעה חיכינו בגשם מתחת לאיזה עץ. רטובים הגענו חזרה לקור העז של Logan Pass על מנת לתפוס את ה – shuttle הבא חזרה לנקודת המוצא ב – Apgar. מכיוון שהמיניבוס הראשון היה מלא, רצנו שוב למרכז המבקרים להתחמם, תוך שאנו צופים לעבר הכביש לראות מתי מגיע המיניבוס הבא. איך שהגיע המיניבוס כעבור כעשר דקות, רצנו אליו על מנת לתפוס מקום "ולברוח" מהקור חודר העצמות הזה. מקלחת חמה בחניון החזירה את השפיות, ועוד עשיתי לאחר מכן ניסיון אמיץ להעמיד מנגל בגשם על מנת להכין סטייקים...<br />5/7 – גם הבוקר הזה מזג האוויר לא האיר לנו פנים והיה קודר, קריר ורטוב... בכל זאת לקחנו את ה – shuttle עד לנקודה Avalanche Creek, על מנת לצאת ל מסלול לאגם Avalanche Lake.<br />המסלול מתחיל בשביל קליל ויפיפייה הנקרא Trail of the Cedars, או בתרגום חופשי "מסלול עצי הארזים", שכשמו כן הוא עובר ביער עבות של עצי ארז, ירוק עד ונחלים זורמים בו בשצף קצף עקב הפשרת השלגים. מאמצע מסלול מעגלי זה יוצא המסלול לאגם באורך 3.5 ק"מ, גם הוא כולו בתוך היער העבות, שמדי פעם מצליחות קרני השמש (טוב, אם היו...) לחדור מבעד לעלווה. כמובן שתוך חמש דקות התחיל גם גשם לרדת, ואנו שלבושים במיטב בגדינו החמים... נטולי מעילי גשם, סופגים את הטיפות היורדות מענפי העצים. המסלול כמעט כולו בעלייה (לא קשה מדי), מה שגורם לאורלי ושני להכריז (אחרי שכבר עברנו את רוב הדרך...) כי הן מיצו את המסלול וניתן לחזור חזרה. המזל הוא שמטיילים שחזרו מהאגם אמרו להן שיש עוד 10 דקות הליכה, וכך הצלחתי לשכנע אותן להמשיך (אגב, גיא הקטן לא התלונן כלל, הוא פשוט רץ את רוב הדרך בין השלוליות, וכך הוא גם נראה בסוף המסלול מכוסה בוץ...). ממש איך כשהתקרבנו לשפת האגם, חצה את השביל צבי בוגר ופשוט התהלך לידינו באין מפריע, כאילו אנו חלק מהמשפחה שלו... מבין העצים התגלה בבת אחת מראה משגע של אגם טורקיז, מוקף הרים מושלגים ומפלי מים ארוכים ארוכים זורמים אליו. למעשה אגם זה מהווה את המקור לנהר הזורם לאורך כל המסלול, והאגם, בהתאם לשמו, ניזון מהפשרת השלגים וממפולות. ישבנו על שפת האגם בולעים את הנוף (וגם בולעים תפוחי עץ וחטיפי אנרגיה). אפילו הגשם פינה עצמו והשמש יצאה מבעד לעננים מאירה בקרניים חמימות את האגם ואת ההרים המושלגים (טוב, ואותנו כמובן...), ומאפשרת לצלם מספר תמונות טובות של המקום הקסום הזה.<br />הדרך חזרה היתה מהירה הרבה יותר, ולמרות שגם בדרך חזרה החל לטפטף גשם, זה לא הפריע להתקדמות ודי מהר חזרנו לנקודת המוצא, תוך שירה אדירה של "אל המעיין" ועוד כמה שירים שמוטב שלא אזכיר אותם כאן...<br />נסענו לעיירה Hungry Horse להצטייד וחזרנו לחניון לאורחת ערב של ספגטי בולונז מעשה ידיה של אורלי, ומלון לקינוח מעשה ידי...<br />מחר עוזבים את השמורה וחוצים את הגבול לקנדה על מנת להגיע לאגמי Waterton.<br />6/7 – יצאנו בבוקר לכיוון קנדה, עם עצירה בצד המזרחי של שמורת Glacier האזור Many Glaciers. זו נסיעה של כ – 20 ק"מ לתוך השמורה מהצד המזרחי. האזור כרגיל מדהים ולאורך הדרך תצפיות טובות על ההרים המושלגים והאגמים. מכאן זו נסיעה קצרה יחסית לגבול הקנדי, ותוך כשעה אנו מגיעים למעבר הגבול. המעבר בין המדינות מהיר, רק שאנו מתבקשים להשאיר בגבול את כל עצי המדורה שקנינו, שכן אסור להעביר עצים ממדינה למדינה (לפחות בחצייה חזרה נדע לארגן יום קודם מדורה גדולה...). את אגמי Waterton רואים כבר מהכביש מלמעלה, ודי מהר אנו מגיעים לחניון שלנו בשמורה, שמתברר כחניון מקסים, מוקף הרים ענקיים ושוכן על גדות האגם הענק, בפאתי העיירה החמודה Waterton Townsite. כבר בדרך לחניון אנו רואים כי האיילים הינם שוכני קבע בעיירה ובחניון, והם מסתובבים חופשי בין הבתים ובין הקרוואנים. אני מתחבר במהירות למים, חשמל וביוב, ועולה על האופניים על מנת לצאת לסיור באזור. הגעתי לשביל שעולה לכיוון ההר מעל האגמים, והחלטתי שסוף סוף אפשר לצאת לסינגל קצת יותר רציני. הטיפוס אכן לא קל, אך לאחר כשלושה ק"מ אני מגיע לתצפית מדהימה על האגמים. רק ששכחתי לקחת מצלמה עימי, ואי לכך אני אומר לעצמי שאצטרך שוב (טוב, זה לא בדיוק עונש...) להגיע לכאן. בערב אנו יוצאים כולם לחפש בית קפה בעיירה על מנת לסגור את היום עם איזו חתיכת פאי תפוחים.<br />7/7 – היום אנו נוסעים לעשות את המסלול הקצר של הקניון האדום (Red Rock Canyon) בקרבת האגמים. לא סיפרו לנו כי אסור לחנות שם ולכן אנו עושים את הדרך הלוך חזור לחינם, ואז תופסים בעיירה את ההסעה החופשית לקניון. הליכה קצרצרה לאורך הקניון האדום מזמנת מראות יפים של סלע אדום בנקיק צר בו זורם בעוצמה הנחל. אנו ממשיכים לעוד מסלול בצד השני לכיוון מפלי Blackiston, מסלול נוח ויפה בתוך היער.<br />הבעייה מתחילה כאשר חוזרים לנקודת המוצא ומחכים להסעה. אנו לא היחידים שם, ומתברר שההסעה לא מגיעה בדיוק כל חצי שעה, וכי ישנם שם אנשים המחכים כבר שעתיים... ואכן לאחר כשעתיים מגיע אוטובוס קטן וואן לאסוף אותנו ואת שאר המטיילים במקום. מה שמפתיע הוא שרק אנחנו מתלוננים וזועמים על כך שחיכינו כל כך הרבה זמן...<br />בחזרה בעיירה אנו שוכרים אופניים משפחתיות, וכולם עולים עליהן כאשר אני נוהג את הקרוואן לפניהם כלאחר כבוד לחניון. הילדים עושים סיבובים בחניון עם האופניים ודואגים להבהיר בצעקותיהם לכל באי החניון שהם מבסוטים עד הגג. אחרי שמחזירים את האופניים אני לוקח את האופניים שלי ויוצא שוב לסיבוב בהרים, הפעם חמוש במצלמה, לתפוס צילומים של האגמים מלמעלה לקראת שקיעה.<br />8/7 – אנו מחליטים לשנות מעט תוכניות ולנסוע לשמורת Banff דרך העיר הגדולה Calgary, שכן צריך לקנות לכולם מעילים. במרכז קניות גדול אנו מוצאים את חנות Atmosphere ורוכשים שם מעילים טובים. הבעייה היא שבחנות זו יש מעילים רק למבוגרים, ולכן יש לקפוץ לעוד חנות בשביל מעילים לילדים, ובדרך גם צריך להצטייד במזון, כך שהיום כולו הופך ליום של קניות. רק בשבע בערב אנו יוצאים לכיוון Banff, לאחר סיבובים עם קרוואן באורך של כ – 9.5 מטר ברחובות העמוסים של ה - downtown של קלגרי...<br />9/7 – יום נינוח. נוסעים עם הרכב לתחנת הרכבל על מנת לעלות עימו לגובה של כ – 2300 מטר. העלייה ברכבל מרגשת את הילדים ששומרים עלינו שלא נוציא ידיים מחוץ לחלון (רק בשביל לצלם...) או את האף החוצה לנשום את האוויר. מראש ההר רואים את כל העמק ואת העיירה, וכמובן תצפית פנוראמית של כל ההרים המושלגים מסביב. טיפוס רגלי קצר לשפיץ נוסף ואנו מוקפים בנופים נהדרים לכל הכיוונים. היום גם בהיר ושמשי, כך שזכינו לראות למרחוק.<br />מהרכבל אנו קופצים למעיינות החמים. מדובר על בריכה לכל דבר, שאוגרים אליה מי מעיין בטמפרטורה של 39 מעלות. אמנם זה היה יותר מתאים ליום גשום, אך עדיין מדובר בחוויה נעימה לגוף ולנפש. בצהריים חוזרים לעיירה לעשות כביסה. יש שם מרכז קניות גדול בו נמצאת המכבסה, שבקומה התחתונה שלו ישנן מסעדות לרוב, מה שעושה לנו חשק לאוכל סיני. אחה"צ חוזרים לחניון על מנת להכין את התיקים והציוד לקראת הקמפינג מחר ב – Lake O'Hara (כן, עוזבים את הקרוואן לטובת אוהל...). בזמן שאני מכין את הציוד, הילדים ישבו בחוץ על שולחן פיקניק ועשו עבודות יצירה. כשהם סיימו הסתכלתי על השולחן שהיה פעם בצבע חום, והנה הוא הפך ליצירת אמנות אחת גדולה בכל צבעי הקשת... המשימה הבאה שלהם אם כך היתה להחזיר את השולחן למצבו הקודם...<br />אורלי לא מרגישה טוב והרעיון של הקמפינג עם האוהל לא עושה לה הרבה מצב רוח. מצד שני, מדובר באחד המקומות היפים בעולם.<br />10/7 – השכמה מוקדמת ונסיעה לשמורת Yoho, שם נמצא Lake O'Hara. על מנת להגיע לאגם ולקמפינג יש להזמין חודשים רבים מראש מקום באוטובוס המיוחד, שרק לו מותר לנסוע את 11 הק"מ עד למקום. חונים בחנייה ומארגנים את התיקים והציוד ליציאה. בכל זאת מדובר בשני תיקים גדולים מאד וכבדים, אוהל, 3 שקי שינה, תיקי גב ועוד. כל אחד מעמיס ציוד ואנו צועדים לתחנת אוטובוס. נסיעה באוטובוס של 25 דקות מביאה אותנו עד לקמפינג. אין מה להגיד, קמפינג מסודר ויפיפייה, מאורגן למופת שרואים שחשבו שם על כל פרט לרווחת השוהים בו. אמנם אין מקלחות ואין מים חמים, אך יש מי שתייה בשפע (קפואים במיוחד בבוקר כשצריך לצחצח שיניים או כאשר צריך לשטוף כלים...), שני מבנים מקורים לבישול ולאכילה בתוכם קמין עצים, שולחנות פיקניק לרוב, ארונות לאחסון מזון (בכל זאת מדובר בסביבה בה חיים דובים רבים), שירותים, עצי מדורה לרוב (עם גרזן למי שרוצה להתאמץ קצת), ובשטח מפוזרים אתרים מסודרים לאוהלים בין עצי היער. בחרנו לנו אתר לאוהל מאלה שהיו זמינים (הקמפינג לרוב מלא החל מחודש יוני ויש להזמין מקום מספר חודשים רב מראש) והקמנו את האוהל. מכיוון שהיתה שעת צהרים, החלטנו לצאת לאגם אוהרה עצמו ולהקיף אותו בשביל קסום בתוך היער. מתלבשים טוב שכן מזג האוויר קר מאד וגשם יורד מדי פעם. לאחר הליכה של ק"מ אחד מגיעים לאגם אוהרה. אין לי מושג כיצד לתאר כאן במילים את מראה האגם, אך לא בכדי הוא זכה להיות אחד מהמקומות היפים ביותר בעולם !!! מדובר על אגם עם מי טורקיז צלולים, מוקף הרים מושלגים ומוזן ממפלי מים ונהרות הזורמים אליו מהקרחונים. מכל מקום מסביב לאגם נשקף נוף מדהים וצבע המים משתנה, כאשר ההרים עצמם משתקפים בתוך המים ויוצרים תמונת גלויה מושלמת. השביל המקיף את האגם מאד נעים וקליל, ולמרות שקר מאד וגשם מטפטף מדי פעם, החוויה היא נהדרת ואנו חשים התרוממות רוח מהמראה המופלא. מיותר לציין שגיא נפל 5 פעמים כאשר הקפנו את האגם. על שפת האגם שוכן מלון יוקרתי (800$ לילה לבקתה כולל פנסיון מלא של ארוחות גורמה) ולידו מעין "מקלט יום" למטיילים, בו ניתן לשתות תה או קפה חם או סתם חטיפים. אנו עוצרים לקפה ושתייה קרה, ומתיישבים ליד משפחה אחרת. השיחה קולחת ומתברר שמדובר במשפחה קנדית צרפתית מקוויבק במקור, שעבר לאלברטה בגלל האהבה להרים ולסקי. האב מורה למתמטיקה והאם מרצה לפיזיקה, והבת שלהם עובדת במלון הסמוך. מהר מאד אנו מתחברים והבת שלהם "תופסת פיקוד" על הילדים ומלמדת אותם משחק קלפים חדש, והם מלמדים אותה כיצד לשחק Cheat (וכל זה בשפת הסימנים ובקצת אנגלית של שני וקמת עזרה מאיתנו). מתברר שעובדי המלון הינם גם קבוצה של אמנים מוכשרים (בדומה למלונות באילת), והבת שלהם מעניקה לנו כרטיסים למופע של יום שבת בערב (כל שבת בערב הם מרימים מופע פרי עטם, חלקו שירים שכתבו, חלקו מערכונים וחלקו קטעי נגינה). אנו כמובן נענים להזמנה. חוזרים לקמפינג ומכינים את ארוחת הערב על הגזייה ותנור העצים, שכוללת עוף שאורלי הכינה יום קודם, ופסטה משודרגת עם רוטב מיוחד. בהחלט אוכל גורמה יחסית לתנאים. כמה משחקי טאקי ואנו מתיישבים מסביב למדורה עם שאר התיירים לפטפט.<br />בשמונה וחצי אנו יוצאים ברגל למלון וזוכים שם למופע חמוד ומצחיק (לא, לא היינו שותפים לאורחת הערב שם שכללה 6 מנות ובקבוקי יין...), וכמובן לחימום הפועל במלון. חזרה לקמפינג והכנה לשינה. מוציאים את שקי השינה והילדים קופצים פנימה. לי ולאורלי יש שלוש שמיכות צמר. על הרצפה יש לנו מזרונים מתנפחים, אך הבעייה היא שהאוויר שבהם הוא קר, ולכן שמיכה אחת צריכה לשמש לבידוד. ככל שעוברות השעות אנו מרגישים איך הטמפרטורה צונחת ומגיעה לאיזור אפס עד חמש מעלות. קר נורא ואנו לא מצליחים להירדם, רק שוכבים מכורבלים זה בתוך זה ומנסים לחשוב על הקמין בבית ביום חורף... לילה ללא שינה, ורק רועי, שנכנס כולו בתוך השק שינה, ישן שנת ישרים ולא מרגיש כלום.<br />11/7 - כשעולה השחר והשמש מתחילה להפציע, הטמפרטורה עולה לאט לאט ואנו מצליחים סוף סוף לתפוס תנומה קצרה, עדיין קפואים ולא מרגישים את כפות הרגליים. גיא קם חולה ומתחיל להקיא. ככל הנראה מדובר בהתייבשות מיום אתמול, שכן הוא לא שתה כמעט מים. התיישבנו איתו סביב המדורה והתחלנו להשקות אותו מים, תה ומרק לאט לאט. דיון קצר בינינו ואנו מחליטים כי לא נשארים לילה נוסף, גם בגלל גיא וגם בגלל הקור, למרות שגילינו בבוקר שיש בקמפינג מחסן קטן בו ניתן לקחת חופשי שקי שינה... ארוחת בוקר קלה, וגיא מתחיל להתאושש ונרדם בזרועותיה של אורלי. אני, שני ורועי יוצרים לבדנו לטרק מפרך יחסית של שמונה ק"מ, מתוכם חצי בעלייה, חלקה קשה. הטרק הוא לאגם Oesa, היושב למרגלות הקרחון. ההליכה מתחילה לכיוון אגם אוהרה, ומשם מתחילה עלייה קשה אל הצוק שמעל האגם. הנוף שנשקף מלמעלה עוצר נשימה ! כל אגם אוהרה עם מי הטורקיז שלו ממבט על. כל סיבוב מזמין תצפית שאי אפשר לסרב לה. המסלול ממשיך על מפולת סלעים ועובר לצד שלושה אגמים קטנטנים ויפים וסדרה של מפלים. קצב ההליכה מהיר (אנו צריכים לחזור לאוטובוס של 16:30) והילדים קצת מתקשים. לאחר קצת יותר משעה אנו גומאים את ארבעת הק"מ עד לאגם Oesa, ושם מתגלה חזיון נדיר עוצר נשימה – אגם קפוא למרגלות הקרחון, שרק רצועה צרה של מים תכולים מאפשרים לברווז בודד להחדיר ראשו למים הקפואים מדי פעם לתור אחר מזון. על סלע בודד עומדת מרמיטה (Marmot) ולידינו סנאי קטן עושה קולות של "תנו לי אוכל". ישבנו מהופנטים על שפת האגם ואז זרקנו אבנים על האגם לראות אם נצליח לשבור את הקרח.<br />הדרך חזרה עוברת בירידה מהר יחסית, ותוך שעתיים וחצי אנו מסיימים את כל הטרק וחוזרים לקמפינג. גיא עדיין ישן בזרועותיה של אורלי, ואני מחליף אותה כדי שהיא תוכל לזוז קצת... גיא מתעורר ומתחיל להתרוצץ בקמפינג כאילו לא היה לו כלום בבוקר. בארבע וחצי עולים על האוטובוס וחוזרים "הביתה". הבעייה היא שאין לנו חניון ללילה, ואנו מחליטים לנסוע נסיעה קצה למפלי Takakkaw לצפות בהם ולחפש שם חניון ללילה. בכביש הגישה למפלים אנו מוצאים חניון נחמד שיש בו מקום, ואז ממשיכים למפלים. הכביש הוא כביש הררי טיפוסי, רק שהוא מכיל שני סיבובים חדים מאד הדורשים תמרון הלוך חזור עם הקרוואן. מרחוק מתגלים המפלים האדירים הנופלים מגובה של 350 מטר. מכיוון שזו גם שעת שקיעה השמש מאירה את אדי המים ויוצרת קשת על המפל.מסלול קצר מוביל למרגלות המפל. שאון המים המכים בסלעים מגובה רב מחריש אוזניים ואדי המים הקרים מכסים את כל איזור המפל. חוזרים לחניון לארוחת ערב ולמקלחות חמות לאחר הלילה הקפוא.<br />12/7 – נסיעה קצרה ל – Lake Louise, הרשמה לחניון הלילה וממשיכים לאגם עצמו. קצת קשה למצוא חנייה לקרוואן בגודל שלנו, ואנו מסתובבים במשך עשרים דקות במגרשי החנייה. לבסוף עם קצת מזל מתפנות שתי חניות צמודות אחת מאחורי השנייה, שמאפשרות מקום לקרוואן, ועם קצת תמרון ועזרה של אורלי בכיוון, נכנסים לחנייה ומתכוננים ליציאה לאגם. ואז בדיוק מתחיל מבול שוטף במשך שעה וחצי. המזל היה שהיינו בקרוואן ולא בחוץ, כך שיכולנו להעביר את הזמן במשחק טאקי עד שהגשם נפסק. האגם שמימיו בצבע תכלת ירוק פשוט מקסים. למרגלותיו נמצא אחד מהמלונות היקרים בקנדה (מלון פיירמונט), שנבנה בשנת 1880 (או משהו כזה) כצריף עץ, וב – 1930 נבנה מחדש כמלון מודרני כפי שהוא נראה היום (והוא נראה בהחלט וב...). מסלול של 2 ק"מ מביא אותנו לצידו השני של האגם, שם אנו רואים מטפסי צוקים בפעולה. השמש קצת מציצה מבעד לעננים, אך עדיין קר מאד ואנו ממהרים חזרה לקרוואן. חוזרים לחניון להתמקם ללילה, ועל מנת לזכות במקלחת חמה מתברר שיש לצעוד מרחק לא קטן עד המקלחות.<br />ארוחת הערב כוללת עוף עם פסטה וטורטליני, ברוטב חלב קוקוס – איזה סיום של יום...<br />13/7 – התארגנות מהירה בבוקר על מנת להגיע מוקדם לחנייה שליד האגם, ואכן בסביבות השעה 10:00 החנייה פנויה ואין בעייה למצוא מקום לקרוואן שלנו. אנו יוצאים היום למסלול בן 8 ק"מ שכולו ביער, עם עלייה של כ – 385 מטר לאגם Agnes. בדרך מתגלה אגם לואיז היפיפייה מבעד לקרחת עצים במלוא הדרו, וצבעו התכול בוהק למרחוק. המסלול כולו בעלייה עד אגם Mirror , שבמי הטורקיז הצלולים שלו משתקפים ההרים מעל. משם עוד עלייה עד לבית התה שלגדות אגם Agnes. מכיוון שאנו הגענו לגובה מאד גבוה, שלג קל מתחיל לרדת ואנו נהנים לעמוד בין הפתיתים שעפים באוויר (טוב, עד גבול מסויים...). קר מאד ואנו בורחים פנימה לבית התה המחומם, שם ניתן לבחור אחד מתוך 150 טעמים וסוגים שונים של תה לצד פרוסת עוגה, חוויה בהחלט מרעננת לאחר העלייה הארוכה והקור העז. את הירידה אנו עושים במהירות, במיוחד לאור העובדה שגיא החליט שהוא מטוס... איך שהגענו חזרה לקרוואן מזג האוויר השתנה וגשם החל לרדת. אנו חוזרים מוקדם לחניון על מנת להעביר ערב רגוע.<br />14/7 – יוצאים היום לכיוון ג'אספר על אחד הכבישים היפים ביותר בעולם. כביש 93 עובר בין שרשרת הרי הרוקי המושלגים, שלאורכו תצפיות נהדרות על קרחוני העד ועל האגמים עם הצבע הכחול המיוחד. עוצרים לתצפית ב – Bow Summit על קרחון פיטר ועל האגם פייטו תחתיו. מדובר על הנקודה הגבוהה ביותר לאורך הכביש (2069 מטר), ואין ספק שהמראה שמתגלה הן של הקרחון והן של האגם הינו עוצר נשימה. ממשיכים בכביש 93 עוד כ – 80 ק"מ עד לנקודה בה מתחיל המסלול Parker Ridge. גם כאן מדובר על מסלול שרובו בעלייה (250 מטר בסה"כ) באורך של כ – 5 ק"מ. במהלך הטיפוס חוצים לא מעט שלוגיות, ולקראת סיום העלייה נתקלים במרבדים של שלג, שמאפשר לנו להיכנס למלחמת כדורי שלג עקובה מרטיבות... מכאן הולכים במישור עד שקרחון ססקצ'ואן מתגלה מהעבר השני של האוכף. מדובר בקרחון ענק שבסופו אגם כחול קפוא. קר מאד למעלה עקב הרוח, רק שלמזלנו השמש מחממת אותנו טיפה. האוזן שלי קפואה עקב פגיעה ישירה של כדור שלג, ואנו "נסוגים" חזרה למטה לאחר ש"ספגנו" את הנוף המדהים למעלה. בהמשך הדרך אנו עוצרים לצלם גם את קרחון קולומביה, שאליו ניתן להגיע באוטובוס מיוחד הנוסע על הקרח. עוד שעה וחצי נסיעה לערך ואנו מגיעים לג'אספר ומתמקמים בחניון הלילה. לסיכום, אכן מדובר באחד הכבישים היפים ביותר, ולכל אורכו, לכל צד שמסתכלים, מתגלה מראה אחר של הרי הרוקי האדירים ששלג מכסה את פסגתם, ולצד הכביש פזורים אגמים יפיפיים.<br />15/7 – נסיעה לאגם Maligne. רובה של הדרך זרועה בשאריות של שלג משני צידי הכביש. האגם עצמו גדול מאד ויפה, ואנו מחליטים לשכור סירת משוטים לשעה קלה, לשיט מענג עם תצפית מרהיבה על ההרים המושלגים ממול.. אני חותר בכיוון אחד כאשר שני ורועי יושבים ונהנים. את החתירה חזרה אני משאיר לשני ורועי ביחד. הבעייה היא שבמקום לשוט בקו ישר אנו שטים בזיגזג, ולעיתים גם מסתובבים סביב עצמנו... ממש לפני שאנו מחזירים את הסירה מתחיל לרדת גשם. חוזרים לקרוואן ואני ואורלי יוצאים לטיול קצר סביב האגם. בדרך חזרה מאגם מליגן לג'אספר אנו רואים שיירת מכוניות לצד הדרך. כמובן שעוצרים גם כן, ומטרים ספורים מהכביש מתגלים שני איילי צפון (קאריבו), אחד זכר ואחד נקבה. לזכר קרניים ענקיות וגם לנקבה לא חסר... למרות האזהרה לשמור מרחק של 30 מטרים לפחות, כולם עומדים במרחק מטרים ספורים ומצלמים. בהחלט מחזה נדיר ויפה. חוזרים מוקדם לחניון ובערב המאוחר הולכים לשמוע הרצאה בחניון (כל יום ישנה הרצאה בחניונים על נושא אחר ע"י הצוות של הפארק) על אסטרונומיה, המשולבת בהתבוננות מבעד לטלסקופים בגרמי השמיים, והתנסות במכשירי GPS מיוחדים הנותנים מידע על כל כוכב שמכוונים את המכשיר אליו. לקראת סוף ההרצאה מגיע עדר של Elks לאמפי ומושך את תשומת הלב. כנראה שה – Elks מרגישים בבית בחניון, שכן הם מסתובבים חופשי כאן ללא כל פחד.<br />16/7 – מתחילים את היום בג'אספר עם כביסה וגלישה ומענה למיילים. בצהריים ממשיכים לאגם Pyramid הקרוי כך על שם ההר בצורת פירמידה שמזדקר לצידו. אנו יוצרים מהחנייה על גדות האגם למסלול מעגלי במעלה ההר, לתצפית על העיירה ועל האגמים. עלייה ממושכת ואנו מגיעים לקרחת יער בקצה ההר, שם מתגלה מראה נהדר של כל העמק. בדרך חזרה לג'אספר עוד עוצרים לתקן את האופניים ולקנות מצרכים ללזניה של יום שישי. פותחים בקבוק יין טוב עם הלזניה המוצלחת (אילתור של אורלי) ומסיימים את היום במשחק טאקי.<br /></div>אלי רוטנברגhttp://www.blogger.com/profile/13328650496951133529noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1281076533764874850.post-84606958187373528702010-07-02T22:59:00.000-07:002010-07-18T14:48:15.321-07:00<div dir="rtl" align="right">23/6 – השכמה מוקדמת בשש, ארגון הקרוואן לתזוזה ומתחילים בנסיעה ארוכה ארוכה ל – Salt Lake City כאשר הילדים עדיין עוד ישנים. לאחר כשעתיים נסיעה התעוררו כולם ועצרנו לארוחת בוקר ב – middle of nowhere... עוד שלוש שעות נסיעה והגענו לפאתי העיר. עצרנו במרכז קניות גדול למלא את הקרוואן. השעות ב – Wal-Mart (כן, קנינו שם אופניים מדליקות לרועי) עברו מהר, כך שכבר די מאוחר נכנסו ל – Salt Lake והתחלנו לחפש את הקמפינג. בסופו של דבר, לאחר סיבובי סרק בעיר הצלחנו להגיע לקמפינג. אין מה להגיד – קמפינג מסודר ויפה הכולל בריכה מחוממת, שולחן סנוקר ועוד. בחניון עמדו קרוואנים מסוגים שונים, ולמרות שבהתחלה חשבנו שהקרוואן שלנו ענק, אחרי שראינו את הקרוואנים האחרים בחניון הבנו שהקרוואן של השכן גדול יותר... היה שם קרוואן אוטובוס, שהיה מחובר מאחוריו לעוד חצי אוטובוס, ובשני צידיו עמדו ג'יפים. אכולים מקנאה (בעצם לא ממש. רק לחשוב לנהוג בכזה דבר) אספנו את כל הבגדים המלוכלכים עם הסדינים והמגבות והלכנו לעשות כביסה. עד שהכביסה מוכנה נכנסו לבריכה המחוממת והשתוללנו שם. מחר שוב מצפה לנו נסיעה ארוכה עד ל – Grand Teton.<br />24/6 – הפעם קמים מאוחר, ויושבים ליד הקרוואן עם המחשבים על מנת להתחבר קצת לעולם. רק ב – 12:00 התחלנו את הנסיעה צפונה. ב – GPS לא הצלחתי למצוא את הקמפינג, ולכן הכנסתי שם של ישוב באזור. הנסיעה ברובה על כביש 15, כך שניתן להרביץ מהירות.לעיירה ויקטור הגענו כבר באיזור שש וחצי בערב (כמעט ואין כביש בארה"ב שאין בו עבודות, מה שמעכב מאד את הנסיעה), ונכנסו לבר – מסעדה על מנת לרדת על שתי פיצות ענקיות וטעימות. מויקטור התחלנו לטפס להרים בדרך יפיפייה עם נופים מדהימים, אך מכיוון ששוב לא הסתכלתי במפה, ה – GPS לקח אותנו לישוב אותו הכנסתי לו, וכמובן שאת הקמפינג לא מצאנו שם. ניסיתי לברר שם היכן הקמפינג ושלחו אותי לקמפינג אחר שהיה מלא. שם הפנו אותי לעוד קמפינג שהיה מרוחק כ – 60 ק"מ לכיוון הדרך באנו ממנה. בלית ברירה נסענו לשם, שכן כבר היה אחרי שמונה בערב. התלבטנו אם להיכנס לאחד המקומות ביערות וללון שם (בדיעבד זה מומלץ. לא מעט אמריקאיים עושים זאת, ומקבלים מקסימום טבע באפס מחיר), אך לבסוף נסענו את כל הדרך לקמפינג בעיירה בשם Alpine.<br />25/6 – חוזרים מוקדם בבוקר את הדרך שנסענו חזרה, רק שהפעם בדקתי היטב במפה לאן לנסוע, ואכן אחרי כעשה וחצי הגענו ל – Colter Bay Village והתמקמנו בחניון מקסים קרוב מאד לאגם. יצאנו לטייל במסלול ביער, כשאנו מוחאים כפיים מדי פעם עקב החשש מדובים. אמנם המסלול קל יחסית, אך בכל זאת מעל חמישה ק"מ עושים את שלהם והילדים מתעייפים. היום יום שישי, ולכן כשחזרנו לקרוואן אורלי הכינה עוגה וחלה. אני עליתי על בגדי ספורט ויצאתי למספר ק"מ ריצה ביער במסלול אחר. האגם פשוט מקסים והריצה ביער על גדות האגם עושה את שלה ואני שיכור מעודף החמצן...<br />בערב ישבנו סביב המדורה עם "השכנים" האמריקאיים שלנו בחניון על בקבוקי יין מקליפורניה ומרשמלו עשוי על האש (אגב, האמריקאיים מרככים את המרשמלו על האש ואז שמים אותו יחד גם שוקולד בין שני ביסקוויטים מיוחדים, ויוצרים מעין סנדוויץ'' של מרשמלו. לטעמי זה נראה יותר מדי מתוק, אך הילדים התענגו). מחר בבוקר ממשיכים לשמורת Yellowstone.<br />26/6 – בבוקר מארגנים את הקרוואן ובמקביל הולכים לעשות כביסה שהצטברה לנו למימדים מדאיגים... המזל הוא שבחדר כביסה יש אינטרנט, אז במקביל אפשר להתחבר ולעלות חוויות. הבעיה מתחילה עם החשמל. המחשב שלי מהעבודה מראה 30% של סוללה, שמקביל (עקב חיי הסוללה הארוכים...) לבערך חמש דקות...<br />מכיוון שיש עוד זמן עד שהכביסה תסתיים ואחרי כן המייבש, אני ושני הולכים לבית הקפה לשבת שם ולהתחבר לאינטרנט. שם סוף סוף, בזכות חיבור מצוין לאינטרנט, אני מצליח לעלות בלוג חדש עם תמונות ולשפוך לשם את כל יומן המסע. מכיוון שאנו נאלצים לעזוב את האתר ב – 11:00 (הפנסיונר עם החשמלית הגיע כבר פעמיים לברר איתי באם אני מודע לשעה), אנו יוצאים לחנייה הגדולה ליד בית הקפה, וקופצים לבית הקפה על מנת לדבר בסקייפ עם סבא וסבתא, שמאד מאד רוצים לראות את הנכדים (טוב, גם אותנו...) בוידיאו.<br />זהו, יוצאים בצהריים לילוסטון. נסיעה יחסית קרצה של שעה וחצי ואנחנו בחניון שלנו, שעקב ריבוי הדובים באיזור הוא לא כולל שולחן קמפינג, אלא רק חיבור למים וביוב. אני מוריד את האופניים ויוצא עם שני לסיבוב של 12 ק"מ לאגם הגדול. בשעות אחה"צ המאוחרות אנו מחליטים לנוסע ל – Mud Volcano על מנת להריח קצת גופרית ולראות את הפלא הזה שמבעבע מהקרקע. כל האיזור פעיל עם בוץ מבעבע, אדי קיטור וריח נהדר של ביצה סרוחה (תסלחו לי, אבל בהחלט יש דימיון). שביל עץ נחמד מוביל בין האתרים, כולל המערה שממנה יורק "הדרקון" ענני עשן.<br />27/6 – הבוקר מוקדש לניקוי הקרוואן, כולל שטיפה וניקוי אבק באמצעות שואב אבק נטען שקנינו. בסביבות 12:00 אנו יוצאים לכיוון צומת Tower, על מנת לעשות שם טרק מעגלי לאורך המצוק של נהר ילוסטון. הכביש מתפתל ועלה גבוה גבוה להר Mount Washburn, כשלאורך כל הדרך ישנן שלוגיות. לפתע פקק תנועה. בירור קצר מעלה שיש למטה בעמק דוב. כולם יוצאים לצלם והתנועה נעצרת. Rangers מנסים לכוון את התנועה אך ללא הועיל. לפתע אורלי מודיעה לי שהיא יוצאת לצלם ורועי קופץ אחריה. מיותר להגיד שהדרך צרה ואין לי חנייה קרובה. אני נצמד לשוליים ומנסה להמתין לאורלי, אך רכב חונה מאחורי מתעצבן ומודיע לי (בשפה קצת פחות מכובדת...) שאני מפריע לתנועה. בלית ברירה אני ממשיך במורד הכביש בתקווה למצוא חנייה. רק אחרי מספר ק"מ אני מוצא מפרץ קטן וחונה עליו. לא שמתי לב שמקדימה יש עץ אורן שענפיו בדיוק בגובה של רכב. למזלי עצרתי (טוב, במקרה) בדיוק כשענפים נגעו במזגן על גג הרכב. עוד טיפה קדימה והיינו צריכים לקנות מאווררים לרכב במקום המזגן... הבעיה היא שאני בולט קצת לכביש מאחור, ומפריע לתנועה. בלית ברירה אני ממתין 45 דקות לאורלי, כשלפתע מגיע השריף מצד שני, עוצר ומברר איתי מדוע אני עומד כך. ניסתי לשוות לקולי נימה של מסכנות, והסברתי לו שאורלי ורועי נמצאים למעלה, ויש לי ענפים על הגג שלא מאפשרים לי לתמרן. הוא הבטיח לנסות ולמצוא אותם ולהגיד להם להתקדם לעברי, אך ממליץ במקביל לנסוע עוד קצת למקום בו אוכל להסתובב לחזור. מכיוון שאורלי ורועי לא מגיעים גם ברבע השעה הבאה, אני מבקש משני לעצור את התנועה ולכוון אותי בנסיעה לאחור על מנת לצאת מסבך הענפים. אכן אני מוצא מקום להסתובב וחוזר על עקבותיי, אוסף את אורלי ורועי וממשיך קדימה על מנת למצוא מקום להסתובב שוב. ניסעה קצרה של חצי שעה ואנו מגיעים לאתר קמפינג קטן בו מתחיל המסלול, ומתחילים בעלייה תלולה אל המצוק. משם השביל מאד נוח על שפת המצוק, עם נופים משגעים של נהר הילוסטון הזורם בעוצמה. בדרך התמזל מזלנו ואנו פוגשים עדר של כבשי הרים (Bighorn Ship) על ילדיו הצעירים שנולדו לא מכבר. למרות שהיינו בשקט הם גילו אותנו, אך למרבה ההפתעה המשיכו להתנהל בנחת ולאפשר לנו לערוך להם book שלם של צילומים... המסלול מתחבר לטרק נוסף החוזר לחניון, למרות שנדרשת בסוף צעידה של כק"מ וחצי על הכביש. בדרך חזרה עוצרים לתצפית על מפלי Tower, ולאחר מכן עוצרים לפיקניק לארוחת ערב על גדות הנהר.<br />28/6 – היום הזה מוקדש לגייזרים בילוסטון. אנו יוצאים בבוקר לכיוון Old Faithful, אותו גייזר מפורסם המתפרץ אחת לתשעים דקות. כעבר חמש דקות נסיעה אני מזהה בצד שמאל ביער דוב שחור. מיידית אני עוצר בשוליים, תופס את המצלמה ומסתער בדילוגים לעבר היעד. למזלי אני הראשון שרואה את הדוב, ולכן אני זוכה לצילומים יפיפיים שלו. לא עוברת דקה וכל הכביש מלא ברכבים שעצרו בשוליים בשני הצדדים, ואחד שלקח פיקוד כריינג'ר מתחיל לצעוק שצריך לשמור מרחק של לפחות 30 מטר ושכולם יזוזו לאחור. הדוב השחור כמובן מתעלם מכל המהומה וממשיך בשלו ללחוך עשבים ולחפש מזון. חוזרים לרכב וממשיכים בנסיעה. אני לא מגזים, אבל כעבור 300 מטר אני מבחין הפעם בצד ימין ביער בדוב גריזלי חום, שהינו נדיר בשמורה והסיכוי לראותו נמוך. אורלי תופסת הפעם את המצלמה ומתחילה לצלם. הדוב אמנם רחוק יחסית אך באמצעות הזום אנו מקבלים תמונות יפות גם שלו (ראו תמונות מצורפות של הדובים).<br />זהו, חגיגית הדובים נגמרה ואנו ממשיכים ל – Old Faithful. תצפיות נהדרות על האגם הענק עם ההרים המושלגים מסביב מחייבות אותנו לעצור לצלם ולאפשר לילדים להתחרות בהקפצת אבנים על המים.<br />כאשר הגענו לאיזור הגייזרים, נאלצנו לחכות כחצי שעה לגייזר המפורסם Old Faithful, המתפרץ אחת ל – 90 דקות. אבל זה היה שווה את ההמתנה. זרנוק ענק של מים וקיטור החל להתפרץ ממעמקי האדמה, מותיר את כולם נפעמים. מאות אנשים מסביב עומדים ומתקתקים במצלמות והחגיגה בעיצומה. כל הסיפור לקוח מספר בודד של דקות עד שהגייזר נרגע וחוזר לישון למשך שעה וחצי נוספות. אנו יוצאים לסיור בין הגייזרים השונים (קיימים מספר סוגים : גייזר חרוטי המתפרץ מתוך מעין חרוט – Cone Geyser, גייזר מזרקה המתפרץ מאדמה שטוחה בצורת מזרקה – Fountain Geyser, בריכות או מעיינות מבעבעים עם גייזרים קטנים – Hot Spring, ומעין חורים באדמה המעלים עשן ומדי פעם קיטור של מים – Fumaroles). הצבעים של הבריכות פשוט מדהימים – כתום חרדל, טורקיז עמוק, צהוב חזק ועוד, והמים צלולים לגמרי מאפשרים לראות לתוך מעבה האדמה את החור שנפער. ההליכה היא על שביל עץ נוח, וגיא רץ עליו ממקום למקום עד שהוא נפל ונחבל בברכיים. כך זה קורה עוד שלוש ארבע פעמים, ואני לא צריך לספר לכם כיצד נראות הברכיים שלו... בכל אופן החלטנו לקנות לו מגיני ברכיים להמשך הטיול...<br />את ה – Old Faithful זכינו לראות מתפרץ שוב, ואז המשכנו בנסיעה ל – Grand Prismatic Spring. הפירוש של המילה Prismatic הוא צורה של מנסרה (מנסרתי), ואכן במעיין / בריכה ענקית אליו הגענו מתגלה קשת של צבעים מדהימה, אדים עולים מהמים הרותחים הנשפכים לנהר הקר ומאפשרים להיכנס לנהר החמים עקב כך. גם כאן ישנו שביל עץ מסביב לבריכות, וההליכה בו היא כל כך מהנה עקב המראות יוצאי הדופן ביופיים. אני לא זוכר שראיתי אי פעם צבע כחול כל כך עמוק ומיוחד. הצבע נובע מתהליך הפוטוסינתזה של המיקרואורגניזמים החיים במים (למעשה זו שכבה של בקטריות) המפרישים כימיקלים תוך הפקת אנרגיה מאור השמש, ואורגניזמים העושים שימוש למחייתם בכימיקלים אלו.<br />סיימנו את היום בפיקניק של ארוחת ערב על הנהר החמים, ושהדרך חזרה לחניון מציעה לנו תמונות של שקיעה מדהימה על שמורת ילוסטון. לילה טוב.<br />29/6 – היום אנו באיזור "עמוס" למדי, ב – Canyon Village, מתכננים טרק לאורך נהר הילוסטון למפסר מפלים שלו. נסיעה לא ארוכה ואנו חונים באיזור פיקניק קטן, משם מתחיל השביל על הנהר. כבר בירידה לנהר ניתן להבין את עוצמת הזרימה בנהר, שהירדן ההררי שלנו בסוף החורף היה חולם להיות אחד מיובליו... המסלול לאורך הנהר והמצוק ברובו בתוך היער, כמדי פעם מבליח הנהר במלוא עוצמתו, וקול זרימת המים הגועשים מלווה אותנו לכל האורך. אנו מגיעים למפלים העליונים ופשוט יושבים מעליהם מהופנטים. אמנם מדובר "רק" על גובה של כ – 30 מטר, אך כשהמים פוגעים בסלע למטה הם מזנקים שוב למעלה מעוצמת החבטה, ורסיסי המים יוצרים מול אור השמש קשת יפיפייה בתחתית המפל.<br />כמובן שגיא שוב נופל פעמיים על הברכיים, ואחר שאנו מרגיעים אותו אנו מצלמים למזכרת את הברכיים מלאות החבורות שלו. בהמשך מגיעים לשביל היורד בצורה תלולה וחדה לתחתית המפלים התחתונים, וכולל ירידה של 368 מדרגות (שצריך לעלות אותן כמובן...). המראה למטה בהחלט שווה את המאמץ. מפל גועש ורועש שקשת שלמה מרצדת מעליו. המדרגות הן למעשה באוויר על קיר המצוק, עד שמגיעים למעין מדרגת סלע גדולה ומגודרת שממנה ניתן לצפות במפל. שוב יושבים מהופנטים ומביטים על המפל (אולי רק מעצם המחשבה שעכשיו יש לטפס את כל המדרגות ואת העלייה שבסופן...). ממשיכים ללכת, ולאחר טיפוס עצבני מגיעים למעלה לצוק, משם ממשיך שביל נוח ל – Artist Point, שוב עם תצפיות נהדרות על הקניון. בסוף המסלול שתי אפשרויות – לחזור חזרה את שלושת הק"מ, או לתפוס טרמפ חזרה לתחילת המסלול. אני מביט על גיא ומחליט לנסות לתפוס טרמפ. האמת שזה לא קשה מדי, שכן אני עומד ביציאה מהחנייה ומנופף לרב לעצור. האמריקאים לרוב עוצרים לשאול מה קרה, ואז... אני מסביר שהכל בסדר, רק שאני צריך טרמפ חזרה על מנת לאסוף את רכב לקחת את המשפחה. בנסיעה הקצרה מתברר כי הנהג עבד בקיבוץ גינוסר בתור ארכיאולוג. אני לוקח את הרכב ואוסף את המשפחה, ואנו ממשיכים למרכז הלמידה (Education Center) להבין קצת את מה שראינו ולראות סרט על השמורה. בדרך חזרה עוצרים ליד גדת הנהר ואוכלים ארוחת ערב.<br />30/6 – אנו בדרכנו ל – Old Mammoth Hot Springs בקצה הצפוני של השמורה. הנסיעה לשם כרגיל מהנה והנופים משגעים. האמת, אחרי שראינו כבר את רוב חלקי השמורה, קצת פחות התלהבנו מהמקום, למרות שהוא עדיין מיוחד ויפה, והצורות שיוצרים המים הרותחים הזורמים על הסלעים יוצאות דופן. ייתכן וגם היום החם השפיע עלינו, ואנו מחליטים להמשיך עוד קצת צפונה אל מחוץ לשמורה לעיירה Gardiner על מנת להסתפר ולהצטייד. מצאנו סלון יופי והגברים בחבורה עמדו בתור אצל הספרית. לא כולם יצאו מרוצים לגמרי (הם רצו קוצים וזה לא כל כך יצא לה), אבל לי זה בהחלט התאים, שכן תספורת מארינס אף פעם לא יכולה שלא לצאת...<br />לאחר התספורות נכנסו למסעדה קטנה ומגניבה והשתלטנו על שתי פיצות ענקיות, עשינו קניות בסופר גדול יחסית סוף סוף (אפילו השגתי מנגל קטן, שכן אסור להבעיר אש בשמורה). בדרך חזרה לחניון התמזל מזלנו, זיהינו פקק תנועה ומיד עצרנו במקום הראשון האפשרי, כשאני מסתער שוב עם המצלמה ועם שני ורועי בריצה קלה לאורך הכביש עד שהגענו לאזור בו שני דובים שחורים שיחקו ביניהם. הריינג'ר היה יחסית חסר אונים בניסיונותיו להרחיק את האנשים ולפנות את הרכבים מאמצע הכביש. המראה היה בהחלט מלבב ושמחה על הכביש היתה רבה... בלילה עוד הספקנו לראות את מדגסקר 2 במחשב.<br />1/7 – חודש של הטיול כבר מאחורינו. הזמן רץ כשנהנים. היום נוסעים לאיזור Norris בשמורה, על מנת לראות מספר גייזרים נוספים. בדרך עוברים שוב דרך Old Faithful על מנת לראות את ה – Grand Geyser מתפרץ, מכיוון שהיה לנו מידע מוקדם על כך שבסביבות השעה אחת בצהריים הוא אמור להתפרץ, בהתבסס על מה שהיה יום קודם. בדרך לשם נתקלנו בשלושה פרטים של אייל קנדי, כך שהגענו באחת בדיוק ל – Grand Geyser. למזלנו, הגייזר התחשב בנו והמתנו מספר דקות עד שמשהו שם החל לבעבע. ואז, בבת אחת הגייזר התפרץ ונתן לנו מופע נהדר. רק מוסיקה ואורות היו חסרים. מכיוון שגם יושבים קרוב לגייזר, אני חושב שזה היה מופע הגייזר הטוב ביותר, טוב יותר מה – Old Faithful.<br />המשכנו משם ל – Norris ויצאנו למסלול Basin Loop של כ – 3.5 ק"מ. הגענו ל – Steamboat הנחשב לגייזר הגבוה בעולם (מתפרץ לגובה של 120 מטר בתדירות של בין 5 ימים ל – 50 שנה... כן, זו לא טעות, צריך הרבה מזל לראות אותו מתפרץ) ושם היתה ריינג'רית שהסבירה על הגייזר והעבירה לנו שיעור מאלף. עם כל המעיינות המעשנים הפזורים במסלול המקום נראה כמו גיהנום (ללא המבורגרים...), במיוחד כשמדובר במעיינות החמים ביותר והחומצתיים ביותר, אבל הוא בהחלט שווה ביקור בגלל היופי המיוחד שלו. המסלול מסתיים במוזיאון ומשם יוצא עוד מסלול קצר הנקרא Porcelain Loop המוביל לבריכות הנראות כמו פורצלן. חשבנו עוד בהמשך לטבול בנהר באיזור בו המים חמים, אך מכיוון שהרייג'רית הציעה לנו לא לטבול מעבר לצוואר עקב הבקטריות שבמעיינות, ויתרנו על הרעיון ונסענו למקום הקבוע שלנו לאכול בו ארוחת ערב על גשת הנהר. מחר עוזבים את ילוסטון.<br />2/7 – עוזבים בבוקר את החניון והולכים לעשות כביסה משולבת עם משחק טאקי. בצהריים מתחילים את הנסיעה צפונה דרך היציאה הצפונית של השמורה. מדובר בנסיעה מאד ארוכה של מעל חמש שעות, עד לחניון הנמצא במחצית הדרך שלנו ל – Glacier. איכשהו גם נסיעה זו עוברת לאחר מעל חמש שעות של נהיגה, ואנו מגיעים לחניון נחמד שיש בו גם חשמל, גם מקלחות חמות, גם אינטרנט וגם חיבור לטלוויזיה בכבלים שעליו ויתרנו. מחר ממשיכים בדרך צפונה לשמורת Glacier.</div>אלי רוטנברגhttp://www.blogger.com/profile/13328650496951133529noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1281076533764874850.post-60989842535982866332010-06-25T18:29:00.000-07:002010-07-02T22:57:36.986-07:00ההתחלה, קצת טיפים ושלושת השבועות הראשונים של הטיול<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEhxpm8lUWjM6dEBULf82Mf7-M75MxUBf-25rqP6aUKcPbIrmHEvR5OxHinLMX62Ss2BSrCqRhaN-SLogMdlFQixYdGc08EX_0-_xpUBwZahdFKywDiTwm-0lYUN23HbLlUkzZ_V78Uk-84/s1600/DSCN0379.JPG"><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5486896759138691602" style="FLOAT: left; MARGIN: 0px 10px 10px 0px; WIDTH: 320px; CURSOR: hand; HEIGHT: 240px" alt="" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEhxpm8lUWjM6dEBULf82Mf7-M75MxUBf-25rqP6aUKcPbIrmHEvR5OxHinLMX62Ss2BSrCqRhaN-SLogMdlFQixYdGc08EX_0-_xpUBwZahdFKywDiTwm-0lYUN23HbLlUkzZ_V78Uk-84/s320/DSCN0379.JPG" border="0" /></a><br /><div><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEiAMhJS8BLbLnrawQePVR56_ScEzFho3KLZuYhCszFIwQT-RbiemjyNNWK8H16lHLD20ElMI2CEUYFeEFJMq4LnsSUo0ETf4EJPsy6CfbM89HwJy7EsuMXCLpaqSo1daK1BTRWA2xYso84/s1600/DSCN0563.JPG"><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5486896012574019522" style="FLOAT: left; MARGIN: 0px 10px 10px 0px; WIDTH: 320px; CURSOR: hand; HEIGHT: 240px" alt="" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEiAMhJS8BLbLnrawQePVR56_ScEzFho3KLZuYhCszFIwQT-RbiemjyNNWK8H16lHLD20ElMI2CEUYFeEFJMq4LnsSUo0ETf4EJPsy6CfbM89HwJy7EsuMXCLpaqSo1daK1BTRWA2xYso84/s320/DSCN0563.JPG" border="0" /></a><br /><br /><div><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEhz6suDB9mSfnXk7upWy36atuQUGqlT1TBGqxrTwpcfIrw4dcz9hdDOEDbbqAeMcS_v4p7LJNZ9F5RwSBh9fImeramgDdHpwbHdMLnqGcRtRECRpK3nyLpradyHo1Ga2qwflns90PsFIgk/s1600/DSCN0436.JPG"><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5486895204532098466" style="FLOAT: left; MARGIN: 0px 10px 10px 0px; WIDTH: 320px; CURSOR: hand; HEIGHT: 240px" alt="" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEhz6suDB9mSfnXk7upWy36atuQUGqlT1TBGqxrTwpcfIrw4dcz9hdDOEDbbqAeMcS_v4p7LJNZ9F5RwSBh9fImeramgDdHpwbHdMLnqGcRtRECRpK3nyLpradyHo1Ga2qwflns90PsFIgk/s320/DSCN0436.JPG" border="0" /></a><br /><br /><br /><div><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEhbSiQVEz7i396n009mbTS-E9siBPVYlyJTMEnT2_j0OXfsN_-8HNzuTFaAaipbEjxkoXkxwFPybjMxpXdUtoQBMu1yd1yoNt_AMyFNUpC1f6jVG-Ngq1xmw7E1abf0fFsdMZu7CwRo9eA/s1600/DSCN0305.JPG"><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5486891361229408242" style="FLOAT: left; MARGIN: 0px 10px 10px 0px; WIDTH: 320px; CURSOR: hand; HEIGHT: 240px" alt="" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEhbSiQVEz7i396n009mbTS-E9siBPVYlyJTMEnT2_j0OXfsN_-8HNzuTFaAaipbEjxkoXkxwFPybjMxpXdUtoQBMu1yd1yoNt_AMyFNUpC1f6jVG-Ngq1xmw7E1abf0fFsdMZu7CwRo9eA/s320/DSCN0305.JPG" border="0" /></a><br /><br /><br /><br /><div><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEgUAm17eYbh0MPq90wyp2VghKLLutlYAWbxYbsgPasVXiz9DL7poJK6E5KGNFPq5NZKOhjfg9GDWGumaVTm6sJYScjKnoBRBlwVebJYjbbQqPhO4bLMdK9PO5Bbsj715TgwAa355KdSU0c/s1600/DSCN0283.JPG"><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5486890839571873138" style="FLOAT: left; MARGIN: 0px 10px 10px 0px; WIDTH: 320px; CURSOR: hand; HEIGHT: 240px" alt="" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEgUAm17eYbh0MPq90wyp2VghKLLutlYAWbxYbsgPasVXiz9DL7poJK6E5KGNFPq5NZKOhjfg9GDWGumaVTm6sJYScjKnoBRBlwVebJYjbbQqPhO4bLMdK9PO5Bbsj715TgwAa355KdSU0c/s320/DSCN0283.JPG" border="0" /></a><br /><br /><br /><br /><br /><div><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEgjL4MV_Rn_Iyxg0XfyauybNAovO9DYsZBPWotzxOrtyEzch-cnPXupqPt4U6Ie9N7fkfWJsmXqSGIfHy59JHq1ZgeNxJgK1JNJQH7P3B_8Gb7i6SGtOHFNKMgTonNjcdmu1w7zQQHi39E/s1600/DSCN0037.JPG"><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5486890077511671714" style="FLOAT: left; MARGIN: 0px 10px 10px 0px; WIDTH: 320px; CURSOR: hand; HEIGHT: 240px" alt="" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEgjL4MV_Rn_Iyxg0XfyauybNAovO9DYsZBPWotzxOrtyEzch-cnPXupqPt4U6Ie9N7fkfWJsmXqSGIfHy59JHq1ZgeNxJgK1JNJQH7P3B_8Gb7i6SGtOHFNKMgTonNjcdmu1w7zQQHi39E/s320/DSCN0037.JPG" border="0" /></a><br /><br /><br /><br /><br /><br /><div><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEhzYuPllPHTayBM5oFFPMc4u8e-vifgq2su0O7Meh2c23FaB2d7OywyoG1_NyFu2A6lJWz4MLd36Onan3pKMMZX3liX_CF_jtz5Ntl7VuUtDwCNntcw4MLh7shqQRo2_L62D5bV23tblSc/s1600/DSCN0168.JPG"><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5486889331682325666" style="FLOAT: left; MARGIN: 0px 10px 10px 0px; WIDTH: 320px; CURSOR: hand; HEIGHT: 240px" alt="" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEhzYuPllPHTayBM5oFFPMc4u8e-vifgq2su0O7Meh2c23FaB2d7OywyoG1_NyFu2A6lJWz4MLd36Onan3pKMMZX3liX_CF_jtz5Ntl7VuUtDwCNntcw4MLh7shqQRo2_L62D5bV23tblSc/s320/DSCN0168.JPG" border="0" /></a><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><div dir="rtl" align="right">ההתחלה הייתה קשה...<br />אבל לפני כן נחזור מספר ימים (או שבועות או חודשים...) אחורה...<br />הרבה הרבה לוגיסטיקה, שזה אומר הזמנת <span style="FONT-WEIGHT: bold; CURSOR: hand" bab_id="0">קרוואנים</span> בכל מקום, כרטיסי טיסה, השכרת הבית, הזמנת מלונות ואתרי <span style="FONT-WEIGHT: bold; CURSOR: hand" bab_id="1">קמפינג</span>, רכישת <span style="FONT-WEIGHT: bold; CURSOR: hand" bab_id="2">צ'ימידנים</span> גדולים (כן, כאשר נוסעים עם <span style="FONT-WEIGHT: bold; CURSOR: hand" bab_id="3">קרוואן</span> רצוי במקום מזוודה רגילה לרכוש <span style="FONT-WEIGHT: bold; CURSOR: hand" bab_id="4">צ'ימידן</span> על גלגלים, שניתן לקפלו אחרי פירוקו מהתכולה ולאחסן אותו בתאי המטען <span style="FONT-WEIGHT: bold; CURSOR: hand" bab_id="5">בקרוואן</span>), רכישת תיקי גב, פנסים, ציוד ראשוני, הכנת רשימות לקניות ראשונות, חיסונים לגל החתולה והכנת מספיק מזון בשבילה, ועוד ועוד...<br />רועי, בני בן ה – 9 הכין טבלת ייאוש חודש לפני הטיול, וכל בוקר הוא קם, סימן עוד X ו...חזר לישון עד שזרקתי אותו מהמיטה.<br />וכן, טיפ חשוב לאלו המתכננים טיול סובב עולם – תעשו לעצמכם טובה ותרכשו את כרטיסי הטיסה בלונדון. זה לא אומר שצריך לתת קפיצה קטנה <span style="FONT-WEIGHT: bold; CURSOR: hand" bab_id="6">לחו</span>"ל לשם כך (בין אם לונדון מחכה לכם או לא), אלא פשוט למצוא <span style="FONT-WEIGHT: bold; CURSOR: hand" bab_id="7">סוכונות</span> באינטרנט. אנו רכשנו מהסוכנות <span style="FONT-WEIGHT: bold; CURSOR: hand" bab_id="8">Global</span> <span style="FONT-WEIGHT: bold; CURSOR: hand" bab_id="9">Village</span> הנחשבת לבין הגדולות והמקצועיות, ומומלצת בחום באתר של ה – <span style="FONT-WEIGHT: bold; CURSOR: hand" bab_id="10">Lonely</span> <span style="FONT-WEIGHT: bold; CURSOR: hand" bab_id="11">Planet</span>. זה פשוט וקל, וכל מה שנדרש מכם זה להעביר את הכסף בזמן (ובפאונדים כמובן). ולמי שישר קופץ ושואל האם זה בטוח ואיך יודעים אם לא שמים את הכסף על קרן הצבי, התשובה היא שעוד לפני שאתם מעבירים את הכסף בהעברה בנקאית, אתם יכולים לראות באתר <span style="FONT-WEIGHT: bold; CURSOR: hand" bab_id="12">CheckMyTrip</span> את כרטיסי הטיסה שלכם וה – <span style="FONT-WEIGHT: bold; CURSOR: hand" bab_id="13">PNR</span> (אותו מספר ייחודי שמלווה אתכם ועתה והלאה), ומיד לאחר התשלום תוכלו לראות שם גם את הכרטיסים האלקטרוניים. מה שכן, נדרש מכם לרכוש עצמאית כרטיס טיסה מת"א ללונדון וחזרה, אך יחד עם זאת המחיר יוצא זול בכמה מאות דולרים, וחשוב מכך – הכרטיס הינו הרבה יותר גמיש מבחינת היעדים, ואין מגבלה של טיסה בכיוון אחד בלבד (קרי לא ניתן לחזור אחורה ליעד אחר). ואולי הצ'ופר הגדול בכרטיס סובב עולם זה הוא שאתם טסים עם חברות התעופה מהליגה הראשונה כמו <span style="FONT-WEIGHT: bold; CURSOR: hand" bab_id="14">בריטיש</span> <span style="FONT-WEIGHT: bold; CURSOR: hand" bab_id="15">איירוויז</span> <span style="FONT-WEIGHT: bold; CURSOR: hand" bab_id="16">וקוואנטס</span> האוסטרלית.<br />לגבי מלונות ורכבים רגילים, זה כבר נטחן לא מעט – תזמינו רכב בארץ ולא בארץ היעד. אין ספק שזה יותר זול. מלונות רצוי להזמין מראש באינטרנט, אך חפשו דילים ותמיד תשוו למחיר באתר של המלון עצמו.<br />לגבי שכירת <span style="FONT-WEIGHT: bold; CURSOR: hand" bab_id="17">קרוואן</span> בארה"ב, אוסטרליה וניו-זילנד, גם כאן כדאי לבצע את השכירות בארץ מכיוון שזה יוצא בסופו של דבר יותר זול (אבל תמיד תשוו מול הצעות מהחברות עצמן).<br />אם אתם מתכננים טיול בארה"ב וקנדה, כדאי מאד לרכוש באתר של <span style="FONT-WEIGHT: bold; CURSOR: hand" bab_id="18">Amazon</span> לדוגמא את התוכנה <span style="FONT-WEIGHT: bold; CURSOR: hand" bab_id="19">Streets</span> & <span style="FONT-WEIGHT: bold; CURSOR: hand" bab_id="20">Trips</span>. יופי של כלי לתכנון המסלול בארה"ב וקנדה, הכולל מידע על כל מה שתחפשו סביב היעדים שלכם, מאפשר לכם לתכנן מרחקי נסיעה, עצירות, חניונים ועוד ועוד. אגב, דווקא ה – <span style="FONT-WEIGHT: bold; CURSOR: hand" bab_id="21">GPS</span> המתלווה אליו איכזב אותי מאד בימים הראשונים וגרם לי לבצע נסיעות ארוכות ומיותרות עד שהחלטתי לנווט לפי מפה רגילה ללא ה – <span style="FONT-WEIGHT: bold; CURSOR: hand" bab_id="22">GPS</span>. בכל אופן, ניתן לרכוש את התוכנה ללא ה – <span style="FONT-WEIGHT: bold; CURSOR: hand" bab_id="23">GPS</span>. המקומיים טוענים שהסיבה היא מיעוט לוויינים <span style="FONT-WEIGHT: bold; CURSOR: hand" bab_id="24">באיזורים</span> בהם אנו נמצאים (אריזונה ויוטה), אך הבעיה היתה בעיקר בכך שה – <span style="FONT-WEIGHT: bold; CURSOR: hand" bab_id="25">GPS</span> "התחנן" שאני אעלה על דרכי עפר, ועם <span style="FONT-WEIGHT: bold; CURSOR: hand" bab_id="26">קרוואן</span> של מעל לעשרה מטר ושלושים טון, זה פשוט בלתי אפשרי.<br /><br />26/5 – שביתה של צוות האוויר <span style="FONT-WEIGHT: bold; CURSOR: hand" bab_id="27">בבריטיש</span> <span style="FONT-WEIGHT: bold; CURSOR: hand" bab_id="28">איירוויס</span>... טיסות מתבטלות אחר אחרי השנייה, וההיסטריה מתחילה לתפוס את מקומה. ואז ראיתי שגם טיסת הבוקר שלנו ללונדון (במקרה הכרטיס שרכשנו ללונדון היה גם כן עם <span style="FONT-WEIGHT: bold; CURSOR: hand" bab_id="29">בריטיש</span>, מכיוון שתפסנו דיל לא נורמאלי) מבוטלת. בדיקה לגבי טיסות הבוקר יום קודם ויום אחרי מבהירה כי כל טיסות הבוקר מת"א ללונדון עם <span style="FONT-WEIGHT: bold; CURSOR: hand" bab_id="30">בריטיש</span> מבוטלות. ואז המוח היהודי מתחיל לעבוד ולהפוך את ביש המזל להזדמנות. ידעתי שישנן שתי טיסות של <span style="FONT-WEIGHT: bold; CURSOR: hand" bab_id="31">בריטיש</span> כל יום – טיסת בוקר וטיסת ערב. התקשרתי מיד לסוכנת נסיעות שלי ובדקתי עימה אפשרות להקדים את הטיסה ביום ל – 31/5 לטיסת ערב, כאשר המלון בלונדון יהיה על חשבון חברת התעופה. טיסת ההמשך שלנו ב – 1/6 מלונדון ללאס וגאס מתקיימת כסדרה, כך שזו יכולה להיות הזדמנות לביקור קצר של חצי יום בלונדון. ואכן, עם קצת מאמץ של הסוכנת השגנו מקומות על טיסת הערב יום קודם וגם מלון בקרבת שדה התעופה שם על חשבון החברה (ללא ארוחת בוקר...).<br /><br />30/5 – אני מתחיל בערב לפרק את האופניים ולנסות להכניסם למזוודה המיוחדת המיועדת להם, אך כל מה שאני לא מנסה המזוודה פשוט אינה נסגרת. אני כבר מריץ תסריטים בראש איך אני נאלץ להיפרד מאופניי האהובים (<span style="FONT-WEIGHT: bold; CURSOR: hand" bab_id="32">Trek</span> <span style="FONT-WEIGHT: bold; CURSOR: hand" bab_id="33">Fuel</span> 8) ונאלץ להסתפק באופניים פשוטות שיש להשכיר מדי פעם. לאחר כמה שעות אני מחליט לוותר ולנסות את מזלי בבוקר למחרת בחנות אופניים, על מנת שיעזרו באריזה.<br /><br />31/5 – הכנות אחרונות לטיול. בודקים שלקחנו הכל, השארנו הוראות ברורות לגבי הבית, ואז אני קופץ לחנות אופניים. שם, לאחר פירוק של מספר דברים נוספים באופניים, לבסוף המזוודה נסגרת (עם כל הציוד הנלווה...).<br />נושם לרווחה ומאושר אני חוזר הביתה ומתכנון ליציאה. בשעה 13:30 לערך שמנו פעמינו לשדה התעופה, מלווים בחמישה <span style="FONT-WEIGHT: bold; CURSOR: hand" bab_id="34">צ'ימידנים</span> גדולים, מזוודה עם אופניים, חמישה תיקי גב (שניים עם מחשבים ניידים) ומצלמת וידיאו. המצלמה הדיגיטלית התקלקלה לי מספר ימים קודם לכן, אז בניתי על קניית חדשה טובה יותר בלאס וגאס. פרידה מהירה מהמשפחה ואנחנו די מהיר בדיוטי פרי ממתינים לטיסה. בשמונה בערב (שעון אנגליה) נחתנו בלונדון במזג אוויר סגרירי, ותפסנו אוטובוס למלון (גם את זה חברת התעופה לא הסכימה לתת). שני חדרים במלון ותוך זמן קצר אנחנו כבר עם עיניים עצומות במיטות, למרות כל ההתרגשות הראשונית.<br />מיותר לציין שעבור הילדים (4,9,12) הטיסה היתה חוויה מרגשת (למרות שלא הגישו להם ארוחות ילדים עקב השביתה).<br /><br />1/6 – קמנו מוקדם יחסית וירדנו לאכול ארוחת בוקר טובה במלון. לקחנו את כל התיקים ושוב תפסנו אוטובוס לשדה התעופה. שם התברר לנו שהזמן שנותר בידינו הינו מאד גבולי אם אנו מתכננים קפיצה למרכז העיר, אז אחרי התייעצות קצרה וחוסר הסכמה, נקבע כי לונדון לא מחכה לנו. ישבנו בהיתרו מספר שעות ממתינים לטיסה, ואז סוף סוף עלינו על הבואינג 777 ללאס וגאס לנסות לעשות את "המכה הראשונה"....<br />לאחר כעשר וחצי שעות טיסה נחתנו בלאס וגאס ולקחנו הסעה למלון טרופיקאנה שהוזמן מראש, היושב על הסטריפ בצד הדרומי שלו (ליד ה – MGM). קיבלנו שני חדשים ענקיים ומקושרים. בסה"כ החדרים היו על הכיפאק, רק שחדר אחד לא היה מסודר, ללא מגבות ולא נקי. טלפון מהיר לתחזוקה והגיעה המנקה לסדר את החדר. אורלי אשתי כבר נרדמה בעוד המנקה שואבת את השטיחים...<br />2/6 – יוצאים לחרוש את הסטריפ, הלכנו לכל אורכו הלוך חזור (עד מלון ונציה וחזרה). אחה"צ הלכנו למופע לכל המשפחה במלון Excalibur, מופע בשם The Tournament of Kings. כמו שציינתי, המופע מתאים יותר לצעירים שבחבורה, וכולל גם ארוחת ערב. סה"כ נחמד, כולל קרבות עם סוסים אמיתיים ומבטא את שיגעון הגדלות האמריקאי... למרות העייפות יצאנו חלקנו לעוד סיור ערב בסטריפ, אך את הדרך חזרה כבר עשינו במונית.<br />3/6 – היום אנחנו אוספים את הקרוואן. אחרי ארוחת בוקר במסעדה במלון, עברנו דרך הקזינו והחלטתי להראות לילדים מהי ה – Slot Machine. הכנסתי שטר של דולר ונתתי לרועי למשוך בידית. לא עבור שלוש שניות ושלושה אנשי בטחון גברתניים הקיפו אותי והודיעו לי שביצעתי עבירה חומרה ביותר. הסיפור הסתיים "ללא נפגעים", ומעבר לזה שלקחו את השם שלי, לא נגרם כל נזק. ארזנו את הדברים והורדנו אותם לשמירת חפצים, ויצאנו במונית לתחנה בה אוספים את הרכב. לאחר כל הרישומים והבירוקרטיה יצאנו לראות את הקרוואן ולקבל עליו שיעור מעשי. התגובה הראשונית כאשר רואים רכב כזה גדול של 31 רגל (כעשרה מטרים) וגובה של כארבעה מטרים היא שילכו לחפש נהג אוטובוס... אין מה להגיד, הקרוואן בפנים מרשים, מאובזר ובנוי בצורה מאד חכמה, עם הרבה מאד תאי אחסון בפנים ובחוץ. מעבר לציוד הסטנדרטי של מקלחת, שירותים, 6 מיטות ופינת אוכל, יש לנו שני Slide-Out, אחד מכל צד, שמאפשרים בעת חנייה להגדיל את השטח הפנימי של הקרוואן, פרגולה ענקית, מזגן, תנור, גז, מצנם ואפילו מכונת קפה פילטר, שלא לדבר על טלוויזיית LCD עם DVD מובנה ואנטנת טלוויזיה חיצונית. בקיצור, אכן השם "בית על גלגלים" אינו מופרז.<br />לאחר מספר דקות שבו הבנתי במה אני הולך לנהוג, הפנמתי את הנושא ונכנסתי לתא הנהג. סיבוב ראשון ויציאה מהתחנה אל העולם האמיתי... הרכב מתנדנד קלות מצד לצד, הסיבוב חייב להיות רחב, יש צורך להפנים את הגובה של הקרוואן על מנת לא להוריד לו את המזגן בטעות אבל בסה"כ מדובר בכללי רכב לכל דבר. נהיגה ראשונה ברחובות לאס וגאס והגענו למלון לאסוף את הציוד. שמנו פעמינו לחניון קרוואנים ומשם לקניות הראשונות ב – Walmart של מזון וציוד קמפגינג שלקחו לנו מספר שעות טובות, עוד סיבוב קניות לנעליים וכפכפים לילדים וחזרנו לחניון על מנת להתחבר למים, ביוב וחשמל – התחברות ראשונה שלוותה בתקלה קלה שעדיף לא לספר עליה מטעמי הריח שאפף אותי...<br />למדתי לתפעל במהירות את מתקני הקרוואן וללמוד כיצד הכי חכם לבצע כל דבר. לילה ראשון בקרוואן.<br />4/6 – חזרנו בבוקר לתחנה עקב מספר בעיות, ואז המשכנו סוף סוף הלאה לכיוון הגראנד קניון. אנו אמורים מחר לעשות טרק של 16 ק"מ לתחתית הקניון לשמורת הטבע האינדיאנית היוואסו. לאחר נסיעה ארוכה של מספר שעות הגענו לחנייה מעל המצוק וארגנו את ציוד הקמפינג למחר. לילה בחנייה יבשה ללא חיבור של הקרוואן.<br />5/6 – השכמה מוקדמת מאד ב – 4:30 לפנות בוקר, התארגנות אחרונה, ארוחת בוקר וב – 5:45 אנו מתחילים לצעוד למטה עם תיקי הגב שכל אחד נשא למעט גיא, הבן הצעיר בן הארבע. את התיקים הגדולים וציוד הקמפינג השארנו לפרדות שיביאו לנו אותו בצהריים לקמפינג. ההליכה במורד הקניון כשהשמש עוד טרם מכה בראש היתה נעימה והקצב היה מהיר יחסית. לקראת 9:00 בבוקר התחיל להיות חם מאד, אך עם זאת בנוף הבראשיתי הנגלה למטייל, קירות הקניון הזקופים עם אבן החול האדומה והידיעה כי כאן צולמו לא מעט סרטים, נתן מוטיבציה להמשיך. לאחר הליכה של 10 ק"מ גיא נשבר והתלונן שאין לו פשוט יותר כוח להמשיך בכל זאת, ילד בן 4 שהולך 10 ק"מ זה הרבה יותר ממכובד. בלית ברירה העברתי את תיק הגב שלי לרועי והעמסתי את גיא על המנשא שלקחנו עימנו ליתר בטחון. זו כבר בהחלט לא היתה חוויה מרעננת, והקילומטרים האחרונים עד הכפר עברו בקצב איטי עם עצירות תכופות בצל. בשעה טובה לקראת 12:00 בצהריים הגענו לכפר, ולאחר שירדנו על גלידות ושתייה קרה, שמנו פעמינו ל – Tourist Office ונרשמנו לקמפינג (העלות הינה מאד גבוהה שכן היא כוללת גם שני לילות בקמפינג לשני מבוגרים + 3 ילדים וגם עלות של פרדה עם הציוד שלנו – סה"כ 245$). משם יש עוד לצעוד (בחום הכבד מאד של שעות הצהריים) כמעט 5 קילומטר על לקמפינג שליד מפלי ההיוואסו. מתוך המדבר הלוהט מתגלה לפתע ממעוף הציפור מפל ההיוואסו המרשים ובריכות המים שתחתיו. מעין נאת מדבר ענקית. אין ספק שמדובר בחזיון מפעים, וכנראה זו הסיבה שלא מעט מטיילים עושים את הדרך הקשה הזו. בשעה 14:00 הגענו לקמפינג והתמקמנו. היינו די מעולפים מהחום ונדרשה לנו מנוחה טרם הקמת האוהל וניפוח המזרונים. אחה"צ המאוחרים יצאנו לטבול את עצמנו בבריכות מפל ההיוואסו. המים הקרים והיופי עשו את שלהם והחזירו לנו מעט מהכוחות. טרם החשיכה עוד הספקנו לבשל על גזייה פסטה ברוטב עגבניות ולסגור את היום עייפים אך מרוצים.<br />6/6 – יום שלם בבריכות מפל ההיוואסו. השכם בבוקר בנינו רפסודה קטנטנה והשטנו אותה בנהר. תפסנו שולחן בצל וירדנו לבריכה לשבת בתוכה מחת לעץ גדול, שם היה גם חבל קשור לענף שאיפשר לנו להתעופף מהסלע לתוך המים... החום עדיין כבד מאד, מה שלא מותיר לנו לעשות אלא להיכנס מדי פעם למים הקרים ולצאת חזרה לשבת בצל. שוב בערב מבשלים פסטה ברוטב עגבניות והולכים לישון מוקדם לקראת החזרה מחר.<br />7/6 – השכמה מוקדמת עם הזריחה ואנו מתחילים לקפל את הציוד. ריקון המזרונים מהאוויר, קיפול האוהל ומאבק להכניסם חזרה לקרטונים שלהם. מילוי בקבוקי מים במי המעיין ויציאה לדרך לאחר ששמנו את הציוד שוב לנשיאה ע"י הפרידות. אמנם ההליכה כעת בעלייה, אך השעה המוקדמת מאפשרת לנו להתקדם בקצב מהיר יחסית ולהגיע כעבור קצת יותר משעה אל הכפר. עוד ביום הירידה גמלה בליבנו ההחלטה כי אנו לא עושים את הדרך חזרה עד למעלה אלא טסים במסוק מהכפר. המתנו ליד מנחת המסוקים מספר שעות, שילמנו ממיטב כספנו 425$ וזכינו לחוויה קצרה בת 6 דקות של טיסה מתוך הקניון אל המצוק שלו. חזרה לקרוואן וממשיכים בנסיעה לגראנד קניון. לאחר מספר שעות הגענו לחניון הקרוואנים והתחברנו לחשמל מים וביוב (Full Hookup). קנינו בסופר המרכזי בשרים ופחמים על מנת לעשות על האש למחרת. הלילה החשוך ללא אור ירח היה זרוע במיליוני כוכבים בשמים בהירים.<br />הערה לגבי המסלול למפלי ההיוואסו : אין ספק שהמקום עוצר נשימה, אך הוא שונה ממה שהיה פעם. ככל הנראה השיטפון האחרון במקום גרם להרס לא מועט, והמקום אינו דומה למה שקיים בתמונות, קרי הבריכות אינן כבר בדיוק בריכות טורקיז והמפל צר יותר. ההליכה היא קשה הועלות היא גבוהה, כך שכל אחד יעשה את שיקול דעתו.<br />8/6 – הבוקר מיועד לכביסות לאחר ארוחת בוקר טובה ושנת לילה ארוכה. בצהריים אנו תופסים את ההסעה החופשית באוטובוס הפנימי על מנת לראות ריקודים אינדיאניים. לא לקחנו בחשבון (למעשה לא ידענו) שיש להחליף אוטובוסים ושהנסיעה הקצרה לוקחת הרבה יותר זמן ממה שחשבנו, ולכן הריקודים האינדיאניים לא היו נחלתנו... לקראת השקיעה יצאנו למסלול על המצוק על מנת לראות כיצד נצבעים קירות הקניון בצבע אדום. התמקמנו על סלע גדול מעל המצוק, שלידינו קבוצה של נוצרים המקיימים מדי ערב טקס הכולל שירה ונגינת חליל (נו, כל אחד והשריטות שלו). קשה להעביר אפילו בצילומים את היופי של הקניון כאשר הוא נצבע בצהוב עז ובאדום לקראת השקיעה. המשכנו משם לנקודה נוספת בה הביאו מאוניברסיטת טוסון עשרות טלסקופים, על מנת לאפשר למבקרים לצפות בכוכבים במיוחד בשבוע זה בו הלילה חשוך במיוחד. מה אני אגיד לכם, לראות את הטבעות של שבתאי ולראות כוכב דועך אפוף גזים במרחק של 2300 שנות אור זה לא משהו שעושים כל יום...<br />9/6 – מתארגנים לנסיעה ויוצאים לכיוון ה – Monument Valley. ה – GPS כרגיל מטעה אותי, ואני מחליט לזנוח אותו לחלוטין ולעבור לניווט על פי אינטואיציה ומפה רגילה. לקראת אחה"צ אנו מגיעים לאיזור, וברכב נשמעות קריאות התפעלות עם כל סיבוב. היופי עוצר נשימה. פסלי סלע ענקיים צצים מתוך האדמה, כל אחד בצורה שונה. זו גם שמורת אינדיאנים קדושה, בה האינדיאנים נתנו לכל סלע ענק שם של חיה, ואגדות אינדיאניות רבות נרקמו סביב המקום בעל היסטוריה רבת שנים. חנינו בקמפינג פרימיטיבי (קרי, ללא שום חיבור – אתה, הרכב והטבע) שהוא למעשה מעין מגרש חניה חולי הכולל מספר שולחנות ו...נוף. כן, פשוט יושבים על הנוף המדהים הזה ולא מסוגלים להוריד את העיניים ואת המצלמה. לאחר הכנת של ארוחת צהר – ערב הוצאנו כסאות קמפינג וישבנו לחכות לשקיעה. אני חושב שזהו הפעם הראשונה שהתחלתי להתחבר להוויה של הטיול ופשוט ליהנות. נטע דגני, מחברת הספר Lonely Planet מערב ארה"ב, כותבת בספרה כי לקמפינג זה היו תוכניות פיתוח להפכו לקמפינג מסודר עם שירותים למיניהם, אך עד שנת 2008 זה עדיין לא בוצע. ואני חושב שטוב שכך... אין הרבה רכבים או אנשים, זה רק אתה והטבע והשקט העוצמתי הזה מסביב (אם הילדים לא מחליטים שכולם צריכים לשמוע אותם מסביב...).<br />10/6 – יוצאים לטרק קצר בן 5 ק"מ סביב אחד מפסלי הסלע הענקיים, מה שמאפשר לנו גם לחוות את חיי המדבר ולגלות את בעלי החיים והצמחייה שם. המון המון לטאות, קקטוסים, שיחים נמוכים וצמחים גבוהים האוגרים את טל הלילה. לאחר ארוחת צהריים (אגב, כל הארוחות מבושלות ונעשות ע"י אורלי – אין Junk Food...) אנו שמים פעמינו לכיוון העיירה מואב, לאחר שהחלטנו לפנק קצת את הילדים בקמפינג מאובזר הכולל בריכה בכניסה לעיירה. מתחברים לחשמל ומים וקופצים לטבול במימי הבריכה.<br />11/6 –מאפשרים לילדים לקפוץ בבוקר לבריכה לטבילה אחרונה, ואז בוקר יוצאים לקניות בסופר והשלמת ציוד. בצהריים אנו ממשיכים לכיוון שמורת ה – Needles. הנסיעה אינה ארוכה במיוחד ואני מחליט שקצת יותר מחצי מיכל דלק אמור להספיק (מה שמתברר לאחר מכן שזו לא אמת מדעית...). עצרנו בדרך לתצפית על הגראנד קניון והמשכנו לשמורת הנידלס. כשהגענו בשעה חמש וחצי לחניון כבר לא היה שם אף אחד וגם נותרתי עם רבע מיכל דלק, מה שלא גרם למצב רוח מרומם במיוחד. גם כאן החנייה היא יבשה ללא כל חיבור, ומכיוון שהיה ריק תפסנו לנו מקום שנראה לנו לא רע. לאחר זמן קצר הגיעו עוד מספר קרוואנים ורכבים, וכבר לא היינו לבד. מכיוון שהיום יום שישי התארגנו על ארוחת ערב חגיגית בחיק הטבע. כל הלילה ירד גשם שוטף.<br />12/6 – קמים לבוקר קריר כשבחוץ ריח של גשם טרי. האדמה רטובה וכך גם האופניים שיושבים על הקרוואן מאחור. המשרד של הקמפינג שוב מאוייש ואני שמח לגלות שאפילו משאבת דלק אחת פעילה שם, אם כי בעלות שערורייתית של 5$ במקום 3$. בלית ברירה אני ממלא מספר גלונים, ודואג גם לרוקן את מיכלי המים האפורים והשחורים, וכן למלא את מכיל המים הטריים, כך שנהיה מוכנים לתזוזה בכל מקרה אחה"צ אם נחליט שלא להישאר עוד לילה. ממשיכים לתוך השמורה ודבר ראשון רוכשים כרטיס שנתי לשמורות בארה"ב המאפשר כניסה חופשית לכל השמורות הלאומיות. יוצאים לטרק קצר של כ – 4 ק"מ הנקרא Slick Rock, טרק מעגלי על המצוק של הסלעים המיוחדים האלו, עם תצפית לארבע רוחות שמים. כבר בתחילת הטרק אורלי כמעט ודרסה נחש שעבר לו מעדנות על השביל. מכיוון שאיננו מבינים גדולים בנחשים, החלטנו כי הוא היה נחש ארסי וכי כעת אני הולך ראשון בראש הטור ובודק כי השביל נקי מנחשים ושאר רמשים למיניהם... הטרק לוווה בגשם ולכן התיישבנו מתחת לסלע ענק לחכות שהגשם קצת יירגע. אפילו קוביות קטנות של ברד החלו ליפול, וריח גשם טרי עמד באוויר. נפלא. כאשר הגשם נחלש המשכנו בטרק וחזרנו לקראת צהריים לרכב. החלטנו להישאר עוד לילה בקמפינג ולהבעיר מדורה. אספנו קצת קרשים, אך אז החל לרדת שוב גשם ו...<br />13/6 – מתרוקנים מהמים האפורים ומהים השחורים (אמבטיות וביוב בהתאמה), ממלאים מים נקיים ויוצאים לדרך לכיוון העיירה מואב ומשם לשמורת Aches. במואב עצרנו להצטיידות ודלק. מקום מצוין אגב גם להצטייד בכל מה שקשור לרכיבה על אופניים ואביזרים. ממואב נסיעה של כעשר דקות לשמורה, ושם עוד כשלושים ק"מ בתוך השמורה עד החניון שהזמנו מראש (ומזל שהזמנתו מראש, שכן הכל מלא עד אפס מקום גם לימים הקרובים). בדרך עוברים נופים משגעים של פסלי סלע ענקיים בדגש על קשתות ענקיות בסלע מאבן חול אדומה. עושה רושם שזו אחת השמורות היפות ביותר אם לא היפה שבהן. אנו מדלגים על כל התצפיות על מנת להגיע לחניון, מתוך ידיעה שבמשך שלושת הימים הבאים נעשה את הכל במסודר. בחניון עצמו אין שום חיבור למים, חשמל או ביוב, ורק שירותים קיימים בו. אבל... החניון כל כך יפה ! פשוט נמצאים ליד הקשתות האדירות עם נוף בתולי שכאילו נלקח מגלויות. באתר שלנו (כל חניון מחולק לאתרים המיועדים לקרוואנים או אוהלים) יש דיונות של חול אודם, ומעליה הסלעים המדהימים האלו שניתן לטפס עליהם ולהשקיף אל הנוף. מכיוון שרוב הזמן בילינו ברכב, החלטנו לשחרר קצת לחץ ולצאת לסיור קצר בשביל שמוביל ל – Broken Arch, לאחר ארוחת ערב של ספגטי בולונז ממיטב מטעמיה של אורלי. הלכנו עם כפכפים כולם בשביל חולי נעים, וקצת לפני שהתחיל להחשיך (בסביבות השעה 21:00) החלטנו לחזור, ובדיוק אז פגשנו בארנב שהשביע את רעבונו לא ברור עם מה...<br />14/6 – מספר תקלות בקרוואן ובמיוחד סתימה בשירותים אילצו אותנו בבוקר לשים פעמינו חזרה לעיירה מואב לצורך תיקונן. נאלצנו להשאיר את הקרוואן במרכז השירות והלכנו לשבת במקדונלדס מכיוון שניתן שם לגלוש חופשי באינטרנט ולהתחבר לחשמל. לאחר מספר שעות קיבלנו את הקרוואן חזרה ללא סתימות ונסענו חזרה לשמורת Arches. הפעם עצרנו לתצפיות וצילומים, ויצאנו למסלול קצר של ה – North & South Windows Arches. צריך להיות במקום בשביל להבין את העוצמה של אותן קשתות בסלע ואת היופי שמסביב. אולי התמונות המצורפות יצליחו להעביר ולו מעט מיופי זה. המשכנו ל – Sand Dune Arch שם ביצענו יחפים תחרויות ריצה בחול הרך בין שני גושי סלע ענקיים. כשכבר השמש התחילה לנטות לכיוון מערב בשעה 19:30, חזרנו לחניון והכנו המבורגרים על המנגל בחוץ, וקינחנו במרשמלו בשיפודים על האש. יום נפלא.<br />15/6 – היום מיועד למסלול הליכה ל – Delicate Arch. האמת שאין לנו מושג מה מצפה לנו בסוף המסלול בן חמשת הק"מ, אך בכל מקרה לא מדובר במסלול קשה מדי, אם כי הוא כולל עלייה של כ – 150 מטרים. את העלייה אנו מבצעים בקצב איטי למדי, והנוף שמלווה אותנו למעלה פשוט נפלא. מגיעים למעין מערה ענקית שאני מחליט לבדוק אותה, דבר הכרוך בטיפוס על סלע משופע וחלק... לאחר עוד כעשר דקות הליכה על שביל על שפת המצוק, מתגלה לפנינו מחזה מרהיב ביופיו, הייתי אומר אפילו עוצר נשימה. הגענו לקשת היפה ביותר באיזור ! קשת ענקית בודדת על שפת המצוק, כשמתוכה מתגלה הנוף של הרי לה סאל המושלגים. אני מתחיל לתקתק תמונות במצלמה ואז לוקח את הילדים לקשת העצמה על מנת להנציח את החוויה. ההרגשה היא כמו לשבת בשינקין... עשרות תיירים יושבים על הסלע מול הקשת ומתבוננים בנוף, וליד הקשת נוצר תור של כל אלו שרוצים להצטלם בתוכה. עם כל זאת, החוויה לא נפגמת, ואני מרגיש על גג העולם. חוזרים בדרך שבאנו, וגיא, שאכל בננה שלמה, קיבל מרץ והחל לרוץ את כל הדרך חזרה, עוקף את כל מי שבדרך ומכריח את אבא שלו להגביר את צעדיו על מנת לצמצם את הפער ולשמור על קשר עין עם גיא.<br />נסענו למואב על מנת לרוקן את המיכלים, למלא גז, לעשות כביסה ולהתחבר שוב לאינטרנט לזמן קצר במקדונלדס. בערב אנו מבעירים מדורה מעצים מיוחדים, עושים נקניקיות על האש ויושבים סביב המדורה לצפות בשמיים הבהירים הזרועים במיליוני כוכבים. עוד יום נפלא בא לסיומו. אין ספק ששמורת Arches היא חוויה אחת גדולה.<br />16/6 – היום אנו יוצאים למסלול לכיוון ה – Landscape Arch וה – Double O Arch. הפעם מדובר על כשבעה ק"מ, חלקם בעלייה על סלע תלול והליכה בגובה רב. אני שוקל באם לקחת את המנשא ומחליט בסופו של דבר להשאירו באוטו מתוך ידיעה שאם גיא רואה את המנשא זה רק עניין של חצי שעה והוא לא יפסיק להציק לי בדרישה לעלות על הגב...<br />ההליכה עד ה – Landscape Arch קלה ונעימה. הקשת מדהימה בזכות הסלע המאד דק שמחזיק אותה בקצה העליון. מספיקה רעידה קלה וכל הסיפור שם מתמוטט. משם אנו מחליטים להמשיך הלאה, אם כי לא כולם קופצים על המציאה... בכל זאת, כאשר מסתכלים קדימה ורואים את הטיפוס על המצוק, זה גורם לילדים לנסות לשכנע אותנו שכדאי לחזור לקרוואן...<br />הטיפוס לא פשוט, במיוחד שצריך לעזור לכל ילד בנפרד וגם לאורלי. המשך הדרך יחסית נוח עד שמגיעים לקטע נוסף בו יש לטפס על מצוק חשוף וללכת עליו ברוח מאד מאד חזקה. הילדים מסרבים להמשיך. גם אורלי מודיעה שהיא לא אוהבת את הרעיון. אני משאיר אותם לשבת שם והולך לבדוק אם זה עביר. בסוף המצוק ישנן מדרגות המאפשרות ירידה מהמצוק, ולכן אני חוזר ומודיע להם שממשיכים. קולות התנגדות עדיין נשמעים, אך כולם מתארגנים לתזוזה. אני מבקש מכולם להחזיק אחד בשני, וכך אנו מתקדמים לאט עקב בצד אגודל ברוח החזקה. מגיעים למדרגות וכולם נרגעים. המשך הדרך נוח, אך כעשר דקות לפני ההגעה לקשת שני ורועי, שמתברר בדיעבד שהוא חולה עם חום גבוה יחסית, מחליטים לשבת בצל תחת אחד העצים ולהמתין לנו עד שנלך ונחזור מהקשת. אני, אורלי וגיא ממשיכים, ואכן אחרי פחות מעשר דקות מגיעים לקשת. הפעם הקשת לא כל כך מדהימה, אך המסלול היה בהחלט אתגרי ויפה. חוזרים לחניון ונשטפים במקלחת שיש לנו מחוץ לקרוואן מכיוון שהמיכל של המים האפורים מלא. מדליקים גנרטור ומזגן והולכים כולם לנוח. הילדים נרדמים ורק רועי מסתובב במיטה ולא מוצא את עצמו. מדדנו לו חום ונתנו לו משהו להורדת חום. בסוף גם הוא נרדם. לקראת ערב מתארגנים בתוך הקרוואן לארוחה, מכיוון שבחוץ משתוללת רוח מאד חזקה שמזיזה לנו את הקרוואן בן ה – 30 טון כמו סירה קטנה בים, וכל זה מלווה מדי פעם בענני חול. מחר אנו עוזבים את השמורה לכיוון ה – Canyon Lands מעל נהר הקולורדו.<br />17/6 – עוזבים את Arches ושמים פעמינו לכיוון ה – Canyon Lands לשמורת Dead Horse. בדרך עוברים שוב במואב להצטיידות במזון. הנסיעה קצרה ואנו מגיעים בצהריים המוקדמים לקמפינג. מכיוון שביצענו הזמנה לקמפינג לא עולה לנו כניסה לשמורה. במרכז המבקרים אני מבין שישנו שביל לאופניים בלבד, וקצת לאחר שהתארגנו בקמפינג (האמת שהגענו בלי מים במיכל מים טריים, והתברר שלא ניתן למלא מים עם צינור, ולכן נאלצנו למלא ג'ריקנים קטנים של גלון ולשפוך אותם אחד אחד למיכל על מנת למלא אותו קצת כך שנוכל להתקלח ולשטוף כלים) אני עולה על "מדים" ויוצא לרכיבה רצינית ראשונה בשטח. מסלול לא ארוך של כעשרה ק"מ, אך הנוף יפיפה והרכיבה מהירה וזורמת. לקראת שקיעה יצאנו למסלול קצר לתצפית על הקולורדו (Big Horn Overview) כדי לשחרר קצת לחץ לילדים. בחניון עצמו יש לנו שולחן מקורה עם תאורה, כך שאת ארוחת הערב אנו מעבירים בחוץ כשכבר כל הכוכבים זורחים. לקינוח יש עוגת שוקולד שאורלי הכינה עם גלידה... אני גם פותח לי בקבוק בירה קורונה בשביל האווירה. לילה טוב.<br />18/6 – בבוקר עוד קופצים עם הרכב לנקודת התצפית Dead Horse Point Overview ועושים שם סיבוב קצר ברגל לצפייה על הקולורדו ממרומי המצוק לעוד "שאכטה" של הנופים המדהימים. ממשיכים מכאן לשמורת הגובלינים המכילה אלפי "פטריות סלע" בצבע זהב (זו אחת הסיבות שקוראים למקום ה – Golden Valley). גם כאן מצפה לנו חניון מקסים עם צ'ופר של מקלחות חמות. אנו מחליטים בשעות אחה"צ לצאת למסלול הליכה לעמק הגובלינים על מנת לראות את פטריות הסלע ולספר לגיא הקטן על הגמדים המתגוררים בהם. ההליכה נעשית בנקיק צר, ולאחר כק"מ אחד מתחילים להתגלות פלאי הטבע. הכל זרוע בפסלי סלע של אבן חול אדומה, כאשר הסלעים דומים לפטריות בגדלים שונים. טיפסנו על חלק מהפטריות על מנת למצוא את הגמדים המתחבאים שם... בשלב מסויים הבנו כי יש למצוא את נקודת היציאה על מנת שלא נצטרך גם אנחנו למצוא את עצמנו מבלים את הלילה מתחת לאיזו פטרייה בחברת הגמדים, ולכן החלטנו לחתוך ישירות למצפה, מה שהתברר כהחלטה מאד נבונה, במיוחד שעקב כך חצינו עמק זרוע בפטריות סלע שנראה ממש כמו מגרש משחקים ענקי שבו אתה הוא בעצם הגמד... בשטח התרוצצו עוד משפחות עם ילדים, כך שהיה לי סיכוי טוב לתפוס טרמפ עם מישהו בחזרה לחניון ושם לקחת את הקרוואן ולאסוף את כולם מהתצפית. מכיוון שהיום יום שישי ארגנו ארוחת שבת חגיגית עם המבורגרים על האש. גיא עדיין לא מבין מדוע הגמדים לא שיתפו עימו פעולה (בכל זאת הוא מכיר בע"פ את הסיפור על מיץ פטל, ואם חושבים על זה אז זה די דומה לסיטואציה שחווינו היום).<br />19/6 – קמים מוקדם ויוצאים לכיוון ה – Bryce Canyon, כאשר הילדים עוד ישנים. מדובר על נסיעה ארוכה של כמעט חמש שעות. הדרך עולה להרים לגובה של 9600 רגל (כשלושה ק"מ) לשמורת Dixie. התצפית מלמעלה מרהיבה, ואנו פוגשים בדרך גם במבי חמוד אחד. הפעם החלטנו שוב לשבור שגרה והזמנו מראש חניון קמפינג מסודר הכולל הכל לרבות בריכה, בכניסה ל – Bryce Canyon. בשעות אחה"צ אנו לוקחים את האוטובוס החופשי לשמורה עד ה – Sunset Point, ומתחילים לרדת את השביל Queen's Garden \ Navajo Trail. מדובר על שביל היורד לתחתית הקניון בירידה חדה מאד, ובשלב כלשהו אורלי מודיעה כי זה לא לרוחה והיא חוזרת למעלה עם גיא (טוב, מה שיורדים צריך גם לעלות אחרי זה, וכל אותם מטיילים מותשים שעולים את העלייה לא מוסיפים לנו אנרגיה...). המשכתי עם שני ורועי למטה עד הסוף, ושם השביל ממשיך בתוך הקניון בין נופי הצריחים הכתומים. לכל כיוון שמסתכלים מתגלה נוף מדהים ביופיו, והעין לא שבעה מהצבע הכתום הזה. ההליכה היא ממש בינות לצריחים הכתומים וכל סיבוב מגלה עוד ועוד מיופיו של הקניון. די מהר מתחיל השביל לטפס מעלה, וכמו שאמרתי כבר – מה שיורדים צריך לעלות. העלייה תלולה וגם הגובה הרב של המקום משפיע. אני משתדל לשמור על קצב שיתאים לשני ורועי ומדי פעם עוצרים לקחת אוויר ולשתות. בסוף העלייה אפשר להגיד שהם עשו את הטרק כמו גדולים, ללא שום קיטורים, חברנו לאורלי וגיא ותפסנו את האוטובוס בחזרה לחניון. בערב אוכלים ספגטי בולונז ממטבחה של אורלי.<br />20/6 – את היום הזה אנו מבלים בברייס קניון. מכיוון שאנו בחניון הכולל הכל החלטנו על פסק זמן מטיולים והתמקמנו בבריכה ובג'קוזי לרוב שעות היום. אחה"צ יצאנו לאכול במסעדה כחלק מהפינוק (בדיעבד, המסעדה של אורלי בקרוואן שווה הרבה יותר, הרבה יותר טעימה וגם המחיר לא בשמיים...). לקראת שקיעה לקחנו את הקרוואן ונסענו נסיעה קצרה ל – Inspiration Point לצפות בצריחים הכתומים מלמעלה נצבעים בקרני שמש אחרונות. אני שוב חושב שהברייס קניון הוא אחד הנופים המופלאים והנפלאים ביותר. עם חזרתנו לחניון גילינו כי מולנו התמקמו בקרוואן שכנים אשר גם מדברים עברית... ישבנו לשיחה עימם בעוד הילדים נכנסו לקרוואן שלהם לראות ביחד את Buzz Lighter עם הילדים שלהם. במהלך השיחה התברר כי גם הם ממשיכים מחר ל – Zion Park, וכי עקב עבודות בכביש שם המנהרה הראשית – מנהרת הכרמל תהיה סגורה בין 9 בבוקר ל – 4 אחה"צ, מה שאומר שאם לא נגיע בזמן נצטרך לעשות עיקוף של שעתיים לפחות. אי לכך, ההחלטה היא לקום בשש בבוקר ולצאת מהר ככל האפשר לכיוון, כאשר הילדים ממשיכים לישון במיטות. קצת חבל לוותר על הביקור במרכז המבקרים של הברייס קניון, אבל זה מה יש...<br />21/6 – הסוללה של הנייד שלי נגמרה בשלב מוקדם של הלילה, כך שלא היה לי שעון מעורר, מה שגרם לי לשינה "עצבנית" עם הצצה לשעון יד כל פרק זמן. בכל זאת שש בבוקר זה "קדוש", אז עם או בלי שינה אני יוצא מהמיטה בשש, שותה קפה, מנתק את כל החיבורים ויוצאים לדרך. ל – Zion הגענו די מהר וכבר ב – 8:45 לערך היינו במנהרה ועברנו ללא בעיות. התמקמנו בחניון Watchman הכולל חיבור לחשמל בלבד, ואחרי ארוחת בוקר (להזכירכם, הילדים ישנו בנסיעה וקמו כשהגענו לחניון) יצאנו לתור את הקניון. לקחנו את ה – Shuttle החופשי לנקודה העליונה ביותר – Temple of Sinawava (מקור השם כפי שניתן בקלות לנחש הוא הודי, וזהו שם נרדף לאל היוצר - The Creator). שם יצאנו לטרק קצר יחסית במעלה הנהר (Riverside Walk) עד למקום בו מתחיל טרק נוסף הדורש הליכה בתוך מימי הנהר הקפואים. לא מעט מהתיירים האמריקאיים מגיעים מצוידים בנעלי הליכה אטומות למים ומקלות הליכה וחוצים את הנהר. אנחנו ויתרנו על הרעיון ופשוט ישבנו על גדת הנהר עם הרגליים במים ועשינו תחרות בהקפצת אבנים על המים. ההליכה בטרק זה לאורך הנהר מזמנת נופים מרהיבים של צוקים תלולים ענקיים בגובה של מאות מטרים, שטיפות מים המחלחלות מאבן הגיר מטפטפות עליהן וגורמות למעין גנים תלויים של צמחייה מקומית. בדרך ניתן לפגוש בסנאים שלעיתים משוטטים ליד הרגל בחפשם אחר מזון (הרעיון להאכיל אותם הוא גרוע ואף אסור על פי החוק כאן, שכן נשיכה או ביס של סנאי כזה יכולה לגרום לאוסף רציני של תפרים ביד).<br />חזרנו ל – Shuttle והמשכנו לנקודה של ה – Weeping Rock. מדובר על הליכה קצרה של כחצי ק"מ, אך בעלייה מאד חדה, לסלע ענק שניתן לעמוד תחתיו, ומעליך מטפטפים טיפות של מים נקיים שעברו סינון של אבן הגיר שדרכה חלחלו. כשמו כן הוא – הסלע הבוכה, אם כי לעניות דעתי השם היותר מתאים לאור האנשים המגיעים למעלה מתנשפים הוא The sweating Rock. חזרנו לחניון לקרוואן לארוחת צהריים ולשנת אחה"צ בריאה, ובערב הלכנו לאמפיתיאטרון בחניון לשמוע את ההרצאה המאלפת בליווי מצגת של הריינג'ר.<br />22/6 – היום מוקדש לטרק ל – Emerald Pools, המשלב שלושה מסלולים : לבריכות התחתונות, העליונות והאמצעיות. סה"כ כ – 5 ק"מ עם עלייה אחת לא קלה. ה – Shuttle הוריד אותנו ב – Zion Lodge, ומשם התחלנו לטפס בשביל לכיוון הבריכות התחתונות. חשוב : מומלץ בחום לעשות את המסלול נגד כיוון שהשעון, קרי להתחיל מהמסלול הימני לבריכות ולא מהשמאלי, שכן השמאלי מתחיל בעלייה מטורפת שמוציאה כבר בהתחלה את החשק. לאחר הליכה רגועה יחסית הגענו לבריכות התחתונות. האמת, שאין שם הרבה מה לעשות מעבר לעמידה מתחת לטיפות המים היורדות מהסלע מעל, מעין טוש קריר של הטבע. מהבריכות התחתנות ישנו טיפוס קשה באורך של 650 מטר עד לבריכות העליונות, אך שם מצפה הפתעה נהדרת. מעין אואזיס מושלם הכולל בריכה בה ניתן להתרענן, שמעליה צוק ענק המטפטף זרזיפי מים לבריכה. בילינו שם כשעתיים, כשכולם במים. גיא לקח את העניין ברצינות וטבל את כולו במים הקרים (בעצם קרים מאד). אין ספק שהבריכות העליונות הן ה – highlight של טרק זה, ושווה להשקיע את המאמץ להגיע אליהן. סנדוויץ'' קטן, תפוח וחטיף אנרגיה, ואנחנו ממשיכים במגמת ירידה לכיוון הבריכות האמצעיות ומשם חזרה לכביש. עצרנו בהמשך גם ב – Court of Patriarch לתצפית על המצוקים הנקראים על שם אברהם, יצחק ויעקב, ולאחר מכן נכנסו למוזיאון להתקרר קצת במזגן ולצפות בסרט על הקניון (דווקא מעניין).<br />מיד כשחזרנו לקרוואן לקחתי את האופניים ויצאתי לרכוב בשביל היחידי המותר בשמורה. מכיוון שגמעתי את מספר הק"מ תוך מספר דקות, החלטתי להמשיך במעלה הכביש על ל – Zion Lodge וחזרה. סוף סוף קצת ספורט... בערב קפצנו לקרוואן לידינו לשתי משפחות ישראליות לשבת עימם לדבר קצת עברית ולחלוק חוויות.מחר מצפה לנו נסיעה ארוכה מאד ל – Salt Lake City, כך ששוב קמים מוקדם מאד. לילה טוב.</div></div></div></div></div></div></div>אלי רוטנברגhttp://www.blogger.com/profile/13328650496951133529noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1281076533764874850.post-37062475668513846622010-05-31T18:25:00.000-07:002012-12-01T11:54:04.382-08:00נתחיל בהיכרות<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
<div align="right" dir="rtl">
<span style="color: red;"><strong><a href="https://sites.google.com/site/rotenbergtrip/" target="_blank">חדש !!! קישור לאתר של הטיול הכולל תמונות נבחרות</a></strong></span><br />
<br />
משפחת רוטנברג נעים להכיר – מי אנחנו<br />
אז ככה...<br />
אנו גרים באלפי מנשה.<br />
אורלי - 44, מנהלת מפעל משפחתי, <span bab_id="0" style="font-weight: bold;">הבשלנית</span> שבחבורה (בונים עליה לגבי ארוחות השחיתות), יוזמת הרעיון לטיול (כן, כן, מגיע לה הקרדיט) וזו שדחפה ליישומו.<br />
אלי - 44, מהנדס בחברת נטפים, חובב (מאד) טיולים, רכיבת שטח ואתגרים, ולכן זרם עם אורלי בקטע של הטיול.<br />
שני - 12, למעשה הכל התחיל מטיול בת המצווה שלה... רק שבמקום טיול בת מצווה קצר, זה הפך לטיול של תשעה חודשים. תלמידה מצטיינת בכיתה ו', רקדנית בלהקה הצעירה וחולמת על <span bab_id="1" style="font-weight: bold;">לפטופ</span> רציני משלה שתרכוש במהלך הטיול...<br />
רועי - 9, תלמיד כיתה ג', "המתלהב שבחבורה", בעל חגורה כתומה בלחימה משולבת, ממתין בקוצר רוח שנקנה לו כבר אופניים בטיול על מנת שיוכל לצאת איתי לרכיבות.<br />
גיא - 4, הצעיר שבחבורה, לא מפסיק להפתיע אותנו עם "היציאות שלו". עושה לנו שמח וטוען בתוקף שאין לו כח לאחר ק"מ או שניים של מסע רגלי, רק שבסוף מראה לכולם איך ניתן לרוץ עד סוף המסלול...עם הזמן גיא קיבל כינוי רציני שמלווה אותו לאורך כל הטיול כהוקרה על המאמץ שהוא משקיע בטרקים וההתגברות שלו על כל הנפילות - Tough Guy.</div>
</div>
אלי רוטנברגhttp://www.blogger.com/profile/13328650496951133529noreply@blogger.com0