10/8 – ממשיכים דרומה לעיר בנד. מכיוון שבאורגון אין מיסים על קניות, בנד הינה מקום מרכזי ומושלם לקניות גדולות, ואנו אכן מחפשים שם חניון (הורדנו יום מהחניון על נהר הקולומביה). די מהר מוצאים חניון טוב במרכז העיר ממש, ויוצאים מיד למרכזי הקניות... שני רוצה מחשב נייד ומשחק Sims 3, רועי רוצה מצלמה, וכולם רוצים להצטייד בבגדים חדשים... מאוחר בערב אנו מסיימים עם כל הקניות וחוזרים לחניון.
11/8 – את היום מתחילים עם סידורים. קודם כל כביסה, במקביל אורלי הולכת להשלים קניות בגדים בקרבת מקום... לקראת הצהריים אנו עוזבים את החניון ונוסעים לשטוף את הקרוואן, מה שמתגלה כחתיכת פרויקט. קודם כל צריך למצוא מקום מספיק רחב וגבוה שהקרוואן יכול להיכנס בפנים. אז צריך לחשוב על אסטרטגיית שטיפה, שכן כל שתיים שלוש דקות עולות 2$, בהן יש לבחור האם להשתמש בלחץ מים, סבון או מים עם סבון, מתי עולים על הגג, מתי על המכסה מנוע (מבלי להחליק למטה...), מתי מסובבים את הרכב, שכן הצינור של הסבון לא מגיע לשני הצדדים, בקיצור, כמעט כשעה וחצי עבודה מאומצת (היה צריך לשפשף קשות במיוחד מקדימה על מנת להוריד לכלוך וחרקים של יותר מחודשיים...) והקרוואן כמעט כמו חדש. עם קרוואן נקי אנו ממשיכים לסופר להצטייד ומשם לניוברי (Newbery Monument) לאגם פאולינה. בשעות הערב אנו מגיעים לחניון ומתמקמים ללינת לילה. כמות היתושים במקום היא בלתי נסבלת, ואפשר לצאת החוצה רק לאחר ריסוס הגוף כולו.
12/8 – נסיעה קצרה מביאה אותנו ל – Big Obsidian Flow, איזור וולקני מכוסה סלעים שחורים הנראים כמו זכוכית, שכן הם מכילים סיליקה (חומר דומה לחול הים ממנו מפיקים סיליקון) ברמה של 73%, שזה זהה לרמה של זכוכית בה אנו משתמשים. כל סלע זוהר בשמש והינו בעל צורה ייחודית, וניתן למצוא גם חלקי סלע שהינם כמו סכינים – חדים מאד. אגב, מסלעים אלו מכינים סכיני ניתוח, שהינם יותר יעילים מבחינת הצלקת שנשארת עקב החיתוך. מסלול מעגלי מוביל אותנו בינות הסלעים לתצפית יפה. סלעים אלו הינם ייחודיים וקיימים במקומות ספורים בעולם. הסלעים נוצרו מלבה שפרצה מהאדמה בעת התפרצות הר הגעש ניוברי, התפרצות בה לוע הר הגעש קרס לתוך עצמו ויצר מעין מכתש (קלדרה) בקוטר של 40 ק"מ.
נסיעה לא ארוכה מביאה אותנו ל – Lava River Cave, מנהרת לבה הארוכה ביותר באורגון באורך של 1.5 ק"מ. המערה נוצרה מזרימה של לבה, שהיקף הזרימה שלה התקרר מהר יותר מזה שבפנים, כך שהלבה הפנימית יותר המשיכה לזרום בתוך המעטפת ויצרה את החלל שהפך למערה. על מנת ללכת במערה יש צורך בפנסים (רצוי מאד פנסים טובים). חשוב מאד להצטייד גם בבגדים חמים, שכן בבטן האדמה קר כמו בפריזר. ירידה תלולה לבטן האדמה בחושך מוחלט, כשרק אור הפנסים מאפשר לראות את הדרך. צעידה ארוכה בבטן האדמה, עד לקצה המערה, שם יש ללכת הליכת צפרדע כחמישים מטר ולאחר מכן לזחול לקצה המערה.במהלך הדרך עוברים מתחת לאוטוסטראדה 97, שנמצאת כ – 13 מטר מעלינו. החוויה היא טוטאלית כאשר יוצאים מבטן המערה הקרה לשמש החמה ומפשירים בבת אחת...
בדרך חזרה לחניון תכננו לעלות לתצפית מ – Paulina Peak. עם הכניסה לכביש העולה לצפתית, מתברר כי אסור לקרוואנים מעל 25 רגל לעבור שם. לאור זאת החלטתי כי אני עולה לשם עם האופניים. חזרנו לחניון ויצאתי לדרך עם האופניים, כאשר אני בטוח כי מדובר בקצת יותר משלושה קילומטר של עלייה. לאחר ארבעה קילומטר הבנתי כי מישהו כאן טעה באורך של הדרך... אחרי כל סיבוב הייתי בטוח שעוד רגע אני מגיע לפסגה, אך כל סיבוב הוביל לעוד עלייה ארוכה, ומכיוון שהיתה כאן תחרות מול השקיעה, לא הרשיתי לעצמי לעצור לרגע. 7 ק"מ של עלייה מפרכת ללא עצירות, לגובה של 2400 מטר הובילו אותי לפסגה. מדובר על טיפוס הדומה לטיפוס לפסגת החרמון, רק עוד יותר גבוה. אבל מה, היה שווה את זה. הנוף הפנוראמי הנשקף מלמעלה של שני האגמים – פאולינה ו – East, ההרים מסביב, היערות ומעל הכל השקיעה, השכיחו ממני את העלייה הקשה, וכל מה שהיה חשוב לי זה לצלם את כל היופי הזה (גם כדי שתהיה לי הוכחה שהגעתי לכאן...).
מכיוון שהשמש שקעה, התחיל להיות קר, ולמעשה אני הייתי היחידי עם בגדים קצרים, כאשר שאר האנשים בתצפית ישבו עם מעילים ברכבים. הדרך למטה אמנם הרבה יותר מהירה, אך הקור היה נורא, וגם לא כל כך נעים לרכוב כאשר מתחיל להחשיך. לסיכום, "כבשנו את פאולינה" ונשארנו בחיים...
13/8 – כשלוש שעות נסיעה מביאות אותנו ל – Crater Lake. מהתצפית הראשונה מתגלה מחזה עוצר נשימה. אגם כחול כחול, כחול עמוק, שבתוכו אי. המים הינם מי שלגים צלולים שאינם זורמים לשום מקום, שכן מדובר למעשה בקלדרה, לוע הר געש שקרס לתוך עצמו ויצר את המכתש אליו זרמו מי השלגים ונוצר האגם. אנו מחליטים לעשות את המסלול העולה לתצפית גבוהה על האגם - Garfield Peak – 2455 מטר, מסלול של קצת יותר מחמישה ק"מ עם עלייה של 310 מטר. נקודות התצפית לאורך הדרך מרהיבות, ומכל מקום האגם נראה טיפה שונה. מהפסגה נשקף האגם כולו במלוא תפארתו, וכמו השיר "מה שיותר עמוק יותר כחול", האגם שהינו אחד העמוקים בעולם והעמוק ביותר בארה"ב – 592 מטר, הצבע הכחול החזק שולט בו. מסביב נוף פנוראמי הכולל מספר אגמים רחוקים והרי געש והאוויר צלול ונקי. אני בולע את המראה ומצלם את האגם שוב ושוב. למרות הקיטורים של שני וגיא בעלייה, כולם מסכימים שהמאמץ היה שווה את זה. בערב עוד הספקנו לקפוץ להרצאה של הריינג'ר באמפי בחניון, הרצאה על יוצרי הלילה שבאיזור.
14/8 – יום שבת. יום רגוע היום. קמים קצת יותר מאוחר ואוכלים ארוחת בוקר טובה בחוץ על שולחן הפיקניק. ממשיכים לשלוש תצפיות בצד המזרחי של האגם. אין ספק שאפשר להמשיך ולבהות באגם עוד הרבה זמן, אך אנו חוזרים לחניון על מנת לצאת משם למסלול קצר לאורך נהר Annie Creek. מסלול מעגלי נחמד באורך של 2.7 ק"מ מוביל אותנו לנהר, שמים צלולים זורמים בו ומשמשים למעשה כמי השתייה של החניון (מים אלו אף הוכרזו כמים הטעימים ביותר באורגון).
11/8 – את היום מתחילים עם סידורים. קודם כל כביסה, במקביל אורלי הולכת להשלים קניות בגדים בקרבת מקום... לקראת הצהריים אנו עוזבים את החניון ונוסעים לשטוף את הקרוואן, מה שמתגלה כחתיכת פרויקט. קודם כל צריך למצוא מקום מספיק רחב וגבוה שהקרוואן יכול להיכנס בפנים. אז צריך לחשוב על אסטרטגיית שטיפה, שכן כל שתיים שלוש דקות עולות 2$, בהן יש לבחור האם להשתמש בלחץ מים, סבון או מים עם סבון, מתי עולים על הגג, מתי על המכסה מנוע (מבלי להחליק למטה...), מתי מסובבים את הרכב, שכן הצינור של הסבון לא מגיע לשני הצדדים, בקיצור, כמעט כשעה וחצי עבודה מאומצת (היה צריך לשפשף קשות במיוחד מקדימה על מנת להוריד לכלוך וחרקים של יותר מחודשיים...) והקרוואן כמעט כמו חדש. עם קרוואן נקי אנו ממשיכים לסופר להצטייד ומשם לניוברי (Newbery Monument) לאגם פאולינה. בשעות הערב אנו מגיעים לחניון ומתמקמים ללינת לילה. כמות היתושים במקום היא בלתי נסבלת, ואפשר לצאת החוצה רק לאחר ריסוס הגוף כולו.
12/8 – נסיעה קצרה מביאה אותנו ל – Big Obsidian Flow, איזור וולקני מכוסה סלעים שחורים הנראים כמו זכוכית, שכן הם מכילים סיליקה (חומר דומה לחול הים ממנו מפיקים סיליקון) ברמה של 73%, שזה זהה לרמה של זכוכית בה אנו משתמשים. כל סלע זוהר בשמש והינו בעל צורה ייחודית, וניתן למצוא גם חלקי סלע שהינם כמו סכינים – חדים מאד. אגב, מסלעים אלו מכינים סכיני ניתוח, שהינם יותר יעילים מבחינת הצלקת שנשארת עקב החיתוך. מסלול מעגלי מוביל אותנו בינות הסלעים לתצפית יפה. סלעים אלו הינם ייחודיים וקיימים במקומות ספורים בעולם. הסלעים נוצרו מלבה שפרצה מהאדמה בעת התפרצות הר הגעש ניוברי, התפרצות בה לוע הר הגעש קרס לתוך עצמו ויצר מעין מכתש (קלדרה) בקוטר של 40 ק"מ.
נסיעה לא ארוכה מביאה אותנו ל – Lava River Cave, מנהרת לבה הארוכה ביותר באורגון באורך של 1.5 ק"מ. המערה נוצרה מזרימה של לבה, שהיקף הזרימה שלה התקרר מהר יותר מזה שבפנים, כך שהלבה הפנימית יותר המשיכה לזרום בתוך המעטפת ויצרה את החלל שהפך למערה. על מנת ללכת במערה יש צורך בפנסים (רצוי מאד פנסים טובים). חשוב מאד להצטייד גם בבגדים חמים, שכן בבטן האדמה קר כמו בפריזר. ירידה תלולה לבטן האדמה בחושך מוחלט, כשרק אור הפנסים מאפשר לראות את הדרך. צעידה ארוכה בבטן האדמה, עד לקצה המערה, שם יש ללכת הליכת צפרדע כחמישים מטר ולאחר מכן לזחול לקצה המערה.במהלך הדרך עוברים מתחת לאוטוסטראדה 97, שנמצאת כ – 13 מטר מעלינו. החוויה היא טוטאלית כאשר יוצאים מבטן המערה הקרה לשמש החמה ומפשירים בבת אחת...
בדרך חזרה לחניון תכננו לעלות לתצפית מ – Paulina Peak. עם הכניסה לכביש העולה לצפתית, מתברר כי אסור לקרוואנים מעל 25 רגל לעבור שם. לאור זאת החלטתי כי אני עולה לשם עם האופניים. חזרנו לחניון ויצאתי לדרך עם האופניים, כאשר אני בטוח כי מדובר בקצת יותר משלושה קילומטר של עלייה. לאחר ארבעה קילומטר הבנתי כי מישהו כאן טעה באורך של הדרך... אחרי כל סיבוב הייתי בטוח שעוד רגע אני מגיע לפסגה, אך כל סיבוב הוביל לעוד עלייה ארוכה, ומכיוון שהיתה כאן תחרות מול השקיעה, לא הרשיתי לעצמי לעצור לרגע. 7 ק"מ של עלייה מפרכת ללא עצירות, לגובה של 2400 מטר הובילו אותי לפסגה. מדובר על טיפוס הדומה לטיפוס לפסגת החרמון, רק עוד יותר גבוה. אבל מה, היה שווה את זה. הנוף הפנוראמי הנשקף מלמעלה של שני האגמים – פאולינה ו – East, ההרים מסביב, היערות ומעל הכל השקיעה, השכיחו ממני את העלייה הקשה, וכל מה שהיה חשוב לי זה לצלם את כל היופי הזה (גם כדי שתהיה לי הוכחה שהגעתי לכאן...).
מכיוון שהשמש שקעה, התחיל להיות קר, ולמעשה אני הייתי היחידי עם בגדים קצרים, כאשר שאר האנשים בתצפית ישבו עם מעילים ברכבים. הדרך למטה אמנם הרבה יותר מהירה, אך הקור היה נורא, וגם לא כל כך נעים לרכוב כאשר מתחיל להחשיך. לסיכום, "כבשנו את פאולינה" ונשארנו בחיים...
13/8 – כשלוש שעות נסיעה מביאות אותנו ל – Crater Lake. מהתצפית הראשונה מתגלה מחזה עוצר נשימה. אגם כחול כחול, כחול עמוק, שבתוכו אי. המים הינם מי שלגים צלולים שאינם זורמים לשום מקום, שכן מדובר למעשה בקלדרה, לוע הר געש שקרס לתוך עצמו ויצר את המכתש אליו זרמו מי השלגים ונוצר האגם. אנו מחליטים לעשות את המסלול העולה לתצפית גבוהה על האגם - Garfield Peak – 2455 מטר, מסלול של קצת יותר מחמישה ק"מ עם עלייה של 310 מטר. נקודות התצפית לאורך הדרך מרהיבות, ומכל מקום האגם נראה טיפה שונה. מהפסגה נשקף האגם כולו במלוא תפארתו, וכמו השיר "מה שיותר עמוק יותר כחול", האגם שהינו אחד העמוקים בעולם והעמוק ביותר בארה"ב – 592 מטר, הצבע הכחול החזק שולט בו. מסביב נוף פנוראמי הכולל מספר אגמים רחוקים והרי געש והאוויר צלול ונקי. אני בולע את המראה ומצלם את האגם שוב ושוב. למרות הקיטורים של שני וגיא בעלייה, כולם מסכימים שהמאמץ היה שווה את זה. בערב עוד הספקנו לקפוץ להרצאה של הריינג'ר באמפי בחניון, הרצאה על יוצרי הלילה שבאיזור.
14/8 – יום שבת. יום רגוע היום. קמים קצת יותר מאוחר ואוכלים ארוחת בוקר טובה בחוץ על שולחן הפיקניק. ממשיכים לשלוש תצפיות בצד המזרחי של האגם. אין ספק שאפשר להמשיך ולבהות באגם עוד הרבה זמן, אך אנו חוזרים לחניון על מנת לצאת משם למסלול קצר לאורך נהר Annie Creek. מסלול מעגלי נחמד באורך של 2.7 ק"מ מוביל אותנו לנהר, שמים צלולים זורמים בו ומשמשים למעשה כמי השתייה של החניון (מים אלו אף הוכרזו כמים הטעימים ביותר באורגון).
15/8 – היום אנו מתחילים את דרכינו לכיוון מערב לעבר חופי האוקיינוס השקט באורגון. קימה בשש בבוקר ונסיעה של כחמש וחצי שעות מביאה אותנו לקו החוף. בדרך מומלץ מאד להצטייד בעיר Roseburg. מאד זול שם. על קו החוף המשכנו בנסיעה צפונה לכיוון מערות אריות הים, שם ראינו להקות גדולות שלהם קובצים על הסלעים ונוהמים (רועי טוען שזה נשמע כמו גרפסים), רבים אחד עם השני ומשתכשכים במים. רצוי להגיע בשעה 12:00 עד 13:00, אז הם ככל הנראה נמצאים גם בתוך המערה וניתן לראותם קרוב מאד. אנו נגענו אחרי 14:00 וראינו אותם רק על הסלעים בחוץ, למרות שזו גם כן חוויה. מזג האוויר הופך סגרירי ולח לאורך החוף, ואנו שמים פעמינו לחניון הלילה, כאשר את דיונות החול נדחה למחר בבוקר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה