5/8 – את היום אנו מתחילים באופן רגוע בשהייה בחניון, השתכשכות בבריכה ובג'קוזי, משחק סנוקר קצר, כדורגל שולחן ותחרות מיני גולף מגניבה. בצהריים אנו מתחילים את הדרך לכיוון הר רינייר, עם עצירה בדרך לתיקון בעיה בקרוואן. לקראת חמש אנו מגיעים לחניון, שנמצא בתוך יער יפה. סיור קצר באופניים עם רועי להכרת החניון, ומיד מדליקים את המדורה על מנת להכין על האש ולהתחמם בערב ליד המדורה.כאשר כבר ירדה החשיכה לגמרי (זה קורה אחרי עשר בלילה), התיישבנו סביב המדורה עם עוגת לימון וגלידה ובדיחות קרש (על מנת לשמור על האש...).
6/8 – נוסעים לאיזור Paradise בהר רינייר. יום שמש חמים מצפה לנו למעלה. המסלול שבחרנו היום הוא ה – Skyline Trail, מסלול שעולה לכיוון הקרחון שעל ההר. העלייה לא קלה אך הדרך פשוט יפה, בתוך אחו אלפיני עם מרבדי פרחים בשלל צבעים – ירוק, צהוב, אדום, סגול, כתום, לבן, ורוד, והכל בכמויות.. אגב, לצמחייה יש בסה"כ 3 חודשים בשנה לפרוח – מהפשרת השלגים ביוני ועד חזרת השלגים בספטמבר. המדרונות המושלגים של הר רינייר מדהימים, ובכלל כולו הוד והדר, הר שמשדר עוצמה רבה. זהו גם ההר הגבוה ביותר בוושינגטון – 4392 מטר.המסלול ממשיך לטפס ובנקודה כלשהי יש ללכת ממש על השלג. מכיוון שאין לנו ציוד להליכה בשלג (נעליים מתאימות, מוטות, גרזנים וכיו"ב), אנו מעולים עד לנקודה Glacier Vista, קצת מתחת ל – Panorama Point. שם אנו מתיישבים לצפות בהר המדהים. בחזרה אנו לקוחים מסלול טיפה שונה, שחלקו העליון עובר שוב בשלג. הירידה כמובן הרבה יותר מהירה, ולאחר פחות משעת נסיעה אנו מגיעים חזרה לחניון להבעיר שוב מדורה. היום ערב שבת ולכן אנו מסדרים שולחן בחוץ לארוחת שבת חגיגית וקינוח סביב המדורה.
7/8 – היום נוסעים לאיזור Sunrise, שהוא צידו האחר של הר רינייר. לצערנו מעונן היום וחלק גדול שלל הדרך הינו בתוך העננים. גם למעלה, בנקודה הכי גבוהה בהר שניתן להגיע אליה עם רכב מזג האוויר סגרירי, אם כי לא יורד גשם. אני גולש בירידה האחרונה לכיוון החנייה, ואיך שאני בא לחנות ברוורס, אני רואה לידי ריינג'ר עם אורות משטרה מהבהבים. הייתי בטוח שהוא רוצה להגיד לי שאסור לחנות במקום שנכנסתי, אך במקום זאת הוא שואל אותי אם אני יודע מהי מהירות הנסיעה המותרת בכניסה לחניון (טוב, חידון טריוויה זה נחמד, אבל קצת פחות כאשר עומד לידך שוטר). מתברר שגלשתי בירידה קצת יותר מדי מהר (האוטו כבד וצובר תאוצה במהירות, אבל זה לא תירוץ מספיק טוב...). אני מסביר לריינג'ר שאני נוסע כל הזמן בהתאם למותר ומצייתת לחוקי התנועה (מה שנכון אגב), ושישאל את אורלי אם זה לא נכון...ושזה לא יכול להיות שנסעתי מהר מדי. הריינג'ר מעיין ברישיון הנהיגה שלי תוך שאני "יורק" עליו שטף של תירוצים, ולבסוף אומר לי שהוא מאמין לי שאני נוהג בהתאם לחוק, ושואל אם אנו נהנים בטיול שלנו לאור הדרך הארוכה שעשינו מישראל... מבט שלו פנימה לעבר הילדים (שגם להם מגיע שאפו על המבט האומלל...), והוא משחרר אותנו לדרכינו עם אזהרה בע"פ בלבד.
שוב מתחילים לצעוד בעלייה בנופים האלפינים, ולאחר כחצי שעת הליכה אנו פוגשים ב – Elk (אייל) הבולס לו לאיטו עשב טרי. אנו צועדים עד ה – Frozen Lake על מנת לגלות שבעצם לקחנו את השביל שלא התכוונו אליו, וזכינו למראות מאד יפים עקב כך. משם אנו לוקחים את השביל Wonderland לכיוון Shadow Lake, שמתגלה כאגם מאכזב ומלא יתושים, ולכן ממשיכים די מהר בדרכינו חזרה לנקודת המוצא. הנוף אמנם מרשים, אך העננים מפריעים לראות, ולכן אנו נהנים מצעידה נעימה באחו.
8/8 – עוזבים היום את הר רינייר לכיוון הר סנט הלנס. הנסיעה ארוכה עקב הכביש המתפתל והקשה לנהיגה במעלה ההר. מזג האוויר היום הפתיע לטובה והשמים בהירים יחסית. לאחר קצת פחות משלוש שעות אנו מגיעים לקצה הכביש למקום שנקרא – Windy Ridge, למרגלות לוע ההר געש. הגענו בדיוק להרצאה של הריינג'רית, וכך החכמנו ולמדנו על מה קרה כאן ב – 1980, כאשר ההר התפרץ וכיסה את כל מדינת וושינגטון באפר וולקני. ההתפרצות שחלה לפני 30 שנה היתה בעוצמה של פי 500 מפצצת אטום, מה שגרם לכל היער באיזור לקרוס, ומרחבים שלמים הינם עדות אילמת לעוצמתו של הטבע. גם אגם Spirit למרגלות הלוע זרוע באלפי עצים שנסחפו עם מפולת הסלעים והלבה לתוך האגם, והרימו את פני האגם ב – 70 מטר. עם זאת, יפה היה לראות את הטבע מחדש את עצמו ומעגל החיים חזק מכל דבר. יער צעיר חדש גדל בסביבת ההר, פרחים פורחים באיזור, פרפרים עפים באוויר, וכל זאת לצד עצים כרותים ואפר וולקני. עלינו בגרם המדרגות הארוך במעלה ההר לתצפית שמול לוע הר הגעש, ומשם המשכנו במסלול נחמד וצר מאד על קצה המדרון מעל אגם Spirit. בדרך חזרה גיא רץ לאורך המסלול, ובנקודה כלשהי הוא לא שם לב שהוא דורך על צמחייה בצד השביל ולא על השביל עצמו, וכך הוא מצא את עצמו כולו בתוך הצמחייה... כמובן שנבהלנו נורא, ואם זה לא היה תהום למטה זה יכול היה להיות קטע לפספוסים. מי שהיה בהלם מוחלט זה גיא, לאחר שתפסנו אותו בחולצה ומשכנו אותו למעלה...
6/8 – נוסעים לאיזור Paradise בהר רינייר. יום שמש חמים מצפה לנו למעלה. המסלול שבחרנו היום הוא ה – Skyline Trail, מסלול שעולה לכיוון הקרחון שעל ההר. העלייה לא קלה אך הדרך פשוט יפה, בתוך אחו אלפיני עם מרבדי פרחים בשלל צבעים – ירוק, צהוב, אדום, סגול, כתום, לבן, ורוד, והכל בכמויות.. אגב, לצמחייה יש בסה"כ 3 חודשים בשנה לפרוח – מהפשרת השלגים ביוני ועד חזרת השלגים בספטמבר. המדרונות המושלגים של הר רינייר מדהימים, ובכלל כולו הוד והדר, הר שמשדר עוצמה רבה. זהו גם ההר הגבוה ביותר בוושינגטון – 4392 מטר.המסלול ממשיך לטפס ובנקודה כלשהי יש ללכת ממש על השלג. מכיוון שאין לנו ציוד להליכה בשלג (נעליים מתאימות, מוטות, גרזנים וכיו"ב), אנו מעולים עד לנקודה Glacier Vista, קצת מתחת ל – Panorama Point. שם אנו מתיישבים לצפות בהר המדהים. בחזרה אנו לקוחים מסלול טיפה שונה, שחלקו העליון עובר שוב בשלג. הירידה כמובן הרבה יותר מהירה, ולאחר פחות משעת נסיעה אנו מגיעים חזרה לחניון להבעיר שוב מדורה. היום ערב שבת ולכן אנו מסדרים שולחן בחוץ לארוחת שבת חגיגית וקינוח סביב המדורה.
7/8 – היום נוסעים לאיזור Sunrise, שהוא צידו האחר של הר רינייר. לצערנו מעונן היום וחלק גדול שלל הדרך הינו בתוך העננים. גם למעלה, בנקודה הכי גבוהה בהר שניתן להגיע אליה עם רכב מזג האוויר סגרירי, אם כי לא יורד גשם. אני גולש בירידה האחרונה לכיוון החנייה, ואיך שאני בא לחנות ברוורס, אני רואה לידי ריינג'ר עם אורות משטרה מהבהבים. הייתי בטוח שהוא רוצה להגיד לי שאסור לחנות במקום שנכנסתי, אך במקום זאת הוא שואל אותי אם אני יודע מהי מהירות הנסיעה המותרת בכניסה לחניון (טוב, חידון טריוויה זה נחמד, אבל קצת פחות כאשר עומד לידך שוטר). מתברר שגלשתי בירידה קצת יותר מדי מהר (האוטו כבד וצובר תאוצה במהירות, אבל זה לא תירוץ מספיק טוב...). אני מסביר לריינג'ר שאני נוסע כל הזמן בהתאם למותר ומצייתת לחוקי התנועה (מה שנכון אגב), ושישאל את אורלי אם זה לא נכון...ושזה לא יכול להיות שנסעתי מהר מדי. הריינג'ר מעיין ברישיון הנהיגה שלי תוך שאני "יורק" עליו שטף של תירוצים, ולבסוף אומר לי שהוא מאמין לי שאני נוהג בהתאם לחוק, ושואל אם אנו נהנים בטיול שלנו לאור הדרך הארוכה שעשינו מישראל... מבט שלו פנימה לעבר הילדים (שגם להם מגיע שאפו על המבט האומלל...), והוא משחרר אותנו לדרכינו עם אזהרה בע"פ בלבד.
שוב מתחילים לצעוד בעלייה בנופים האלפינים, ולאחר כחצי שעת הליכה אנו פוגשים ב – Elk (אייל) הבולס לו לאיטו עשב טרי. אנו צועדים עד ה – Frozen Lake על מנת לגלות שבעצם לקחנו את השביל שלא התכוונו אליו, וזכינו למראות מאד יפים עקב כך. משם אנו לוקחים את השביל Wonderland לכיוון Shadow Lake, שמתגלה כאגם מאכזב ומלא יתושים, ולכן ממשיכים די מהר בדרכינו חזרה לנקודת המוצא. הנוף אמנם מרשים, אך העננים מפריעים לראות, ולכן אנו נהנים מצעידה נעימה באחו.
8/8 – עוזבים היום את הר רינייר לכיוון הר סנט הלנס. הנסיעה ארוכה עקב הכביש המתפתל והקשה לנהיגה במעלה ההר. מזג האוויר היום הפתיע לטובה והשמים בהירים יחסית. לאחר קצת פחות משלוש שעות אנו מגיעים לקצה הכביש למקום שנקרא – Windy Ridge, למרגלות לוע ההר געש. הגענו בדיוק להרצאה של הריינג'רית, וכך החכמנו ולמדנו על מה קרה כאן ב – 1980, כאשר ההר התפרץ וכיסה את כל מדינת וושינגטון באפר וולקני. ההתפרצות שחלה לפני 30 שנה היתה בעוצמה של פי 500 מפצצת אטום, מה שגרם לכל היער באיזור לקרוס, ומרחבים שלמים הינם עדות אילמת לעוצמתו של הטבע. גם אגם Spirit למרגלות הלוע זרוע באלפי עצים שנסחפו עם מפולת הסלעים והלבה לתוך האגם, והרימו את פני האגם ב – 70 מטר. עם זאת, יפה היה לראות את הטבע מחדש את עצמו ומעגל החיים חזק מכל דבר. יער צעיר חדש גדל בסביבת ההר, פרחים פורחים באיזור, פרפרים עפים באוויר, וכל זאת לצד עצים כרותים ואפר וולקני. עלינו בגרם המדרגות הארוך במעלה ההר לתצפית שמול לוע הר הגעש, ומשם המשכנו במסלול נחמד וצר מאד על קצה המדרון מעל אגם Spirit. בדרך חזרה גיא רץ לאורך המסלול, ובנקודה כלשהי הוא לא שם לב שהוא דורך על צמחייה בצד השביל ולא על השביל עצמו, וכך הוא מצא את עצמו כולו בתוך הצמחייה... כמובן שנבהלנו נורא, ואם זה לא היה תהום למטה זה יכול היה להיות קטע לפספוסים. מי שהיה בהלם מוחלט זה גיא, לאחר שתפסנו אותו בחולצה ומשכנו אותו למעלה...
9/8 – הכיוון הכללי עמק נהר הקולומביה. הדרך לשם הינה דרך נופית יפה בתוך יערות, אבל הכביש הינו מאד מפותל ולא קל לנהיגה. חוצים את נהר הקולומביה הענק על הגשר Bridge of the Gods (2$ דמי מעבר לקרוואן...) וממשיכים מערבה על האוטוסטראדה I-84 עד לסכר Bonneville שם אנו נכנסים לסיור מודרך וצפייה בסכר ובטורבינות, כמו גם בדגי הסלמון השוחים במעלה הזרם (יש בקומה התחתונה חלונות גדולים בהם ניתן לראות את הדגים מתחת למים נאבקים בזרם החזק). משם המשכנו למפלי Multnomah, ואחרי המתנה לחנייה שתתפנה, יצאנו לעשות את השביל לראש המפל. מדובר בסה"כ על כקילומטר וחצי הליכה לכל כיוון, אך עלייה של 200 מטר, מה שאומר שביל תלול שעולה, ועולה, ועולה... הפרס בסוף המסלול הוא התצפית על נהר הקולומביה ממרומי המפל. את הירידה חזרה אנו עושים כמעט בריצה, ונעצרים למטה לגלידות לילדים ואיזה קפוצ'ינו טוב בשבילי... נסיעה של קצת יותר משעה על האוטוסטראדה מביאה אותנו לחניון היפה Deschutes למרגלות נהר באותו שם. על הדשא אנו מרכיבים את משחק ה – LadderBall לתחרות לקראת שקיעה, כשנופי הגבעות של נהר הקולומביה וצבעי השקיעה האדומים מלווים אותנו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה