16/8 – את הבוקר אנו מקדישים לדיונות החול של חופי אורגון. נסענו לחניון הנקרא Ell Creek, שם הדיונות נושקות לחניון וניתן ישר לטפס עליהן. השתוללנו על הדיונות במשך כמה שעות, כאשר אנו עולים ויורדים בריצה תוך כדי שירת "ההמנון" "תן לשים ת'ראש על דיונה, תן למוזות קצת לרעום, תן לנוח על כל שעל, תן את הכבוד לצה"ל...". אין כמו לרוץ יחפים על דיונות חול בתוליות ולחוש את החול הרך על כפות הרגליים. מזג האוויר גם היה נהדר והשמש חיממה את דיונות החול, ואנו היינו לבדנו לגמרי בשטח.
המשך הנסיעה על כביש 101 לאורך החופים, עם עצירות לתצפיות נהדרות על האוקיינוס בעיר Bandonוב – Cape Blanco, שהיא הנקודה המערבית ביותר בחופים. כך חילקנו נסיעה של כארבע שעות למספר מקטעים והעברנו אותה בכיף. פשוט לקנא באנשים שגרים בבתים המפוארים על החוף ונושמים אוויר אוקיינוס צלול. מצד שני, אם כך נראה הקיץ שלהם מבחינת טמפרטורה בכלל וטמפרטורה של הים בפרט, אזי אני מעדיף את רצועת החוף שלנו...
לחניון שלנו ב – Harris Beach ליד העיירה Brookings הגענו בשעות אחה"צ, והפתענו לטובה מאיכותו של החניון. בערב צעדנו לאמפי הצמוד לאתר שלנו על מנת ללמוד על יונק הדבש. סרט טבע מדהים על ציפור זו סגר לנו יום נפלא.
17/8 – יום מנוחה בחניון. מתחילים בתוכנית לריינג'רים צעירים, בה שני ורועי למדו על הסביבה, על הצומח, מה מותר ומה אסור לאכול, על העצים ביער, בעלי החיים ועוד. הם קיבלו חוברות עבודה על מנת לזכות בתג של ריינג'ר צעיר. לאחר מכן ירדנו לחוף הים היפיפייה הזרוע בעשרות איים קטנטנים לצפות בגלים ובבעלי החיים הזעירים שבין הסלעים, וכמובן לבנות ארמון בחול. בערב צעדנו שוב לאמפי לסרט על המדבריות בעולם. לפני הסרט היה טקס קצר בו הוענקו תגי הריינג'ר הצעיר לכל הילדים שמילאו את המשימות, וכמובן שרועי ושני עמדו בכך בכבוד. גם גיא קיבל חוברת, ולמרות שריינג'ר צעיר הוא מגיל 6, בזכות היותו בחור קשוח שצעד קילומטרים רבים, גם לגיא הוענק תג הריינג'ר הצעיר. העיקר שישמרו על הטבע...
18/8 – יום זה מוקדש ליערות עצי הסקויה, או כמו שקוראים להם באנגלית - Redwood. מדובר על עצים אדירים הנוסקים לגובה של כמאה מטר ואף יותר, וגילם המופלג עומד על אלפי שנים. הם נחשבים לעצים הגדולים בעולם, בהתחשב בגובה ובהיקף שלהם. התחלנו את הטיול במקום הנקרא Lady Bird Johnson Groove, ע"ש אשת נשיא ארה"ב לינדון ג'ונסון היתה זו שפעלה להצלת יערות אלו (לאחר שכ – 96% מהם נכרתו כבר. עץ אחד יכול לשמש לבניית מספר בתים !). מדובר במסלול יפיפייה בין עצי סקויה ענקיים, שלכל אחד יש סיפור משלו. עץ הסקויה עמיד בפני שריפות בזכות קליפתו האדומה הייחודית שאינה בוערת. עם זאת, סופות ברקים המכות ביערות גורמות לכך שעץ סקויה החוטף מכת ברק ישירה מתפחם מבפנים, אך חיצונית לא קורה לו כלום, והוא למעשה ממשיך לחיות ולהצמיח ענפים, כחלקו הפנימי נשאר מפויח. כך ניתן לראות ביער עצים עם היקף אדיר (קוטר של יותר משעה מטר ! נדרשים כ – 16 אנשים להקיף את הגזע של העץ) שפשוט ניתן להיכנס לתוכם, ואז לראות מה חוללה מכת הברק.
בהמשך נסענו למסלול נוסף ביער – Prairie Creek ו – Cathedral Groove, מסלול מעגלי בתוך יער הסקויה לאורכו של נחל, שללא ספק הינו אחד ממסלולי היער היפים ביותר בטיול. פשוט אי אפשר להפסיק להתפעל מיופיים, גובהם ומימדם של העצים. חוויה מומלצת בחום (וכדאי מאד להמשיך גם בדרך הנוף Newton B. Drury Scenic Pkwy, שכולה בתוך יער עצי סקויה).
19/8 – השכמה מאד מוקדמות ויציאה לכיוון שמורת הטבע הוולקנית Lassen, כאשר הילדים עוד ישנים. מדובר בנסיעה מאד ארוכה של כשש שעות (שעם העצירות הופכת ליותר משבע שעות נסיעה), בדרך שחוצה למעשה את קליפורניה ממערב למזרח. הכביש מאד מפותל וקשה לנהיגה, וגם השמש בנסיעה לכיוון מזרח בשעות הבוקר אינה תורמת לקלות הנהיגה... כאן התחלתי להרגיש את עייפות החומר מנהיגה כל כך ארוכה. לשמורת Lassen הגענו בשעות הצהריים, והחלטנו לוותר על טיול ולנוח בחניון, שהינו על גדות אגם Summit. הוצאנו את כסאות הפיקניק והתיישבנו על גדות האגם בשמש החמימה, כשרועי וגיא משתעשעים בתוך המים. בערב הדלקנו מדורה, עשינו סטייקים על האש וישבנו סביב המדורה עד לתוך הלילה עם כוסות תה מהביל ועוגה, וכמובן מרשמלו על האש, נהנים מהחברה המשפחתית...
20/8 – התחלנו את הבוקר מוקדם יחסית בטרק ל – Echo Lake. המסלול מתחיל בעלייה ארוכה עד למעבר הרים, ומשם יורד לכיוון האגם. מימיו הצלולים של האגם ואור השמש המרצדת עליהם יוצרים שלווה נעימה, ואנו יושבים על הגדה ובוהים באגם. חזרנו לחניון ויצאנו לנסיעה של כחמש שעות מביאה אותנו לאגם Tahoe, אגם שאורכו כ - 35 ק"מ ורוחבו כ – 20 ק"מ עומקו מעל 500 מטר, מה שאומר שהאגם אינו קופא בחורף. פירוש שמו של האגם באינדיאנית הוא "אגם בשמיים", אודות לגובהו (1900 מטר מעל פני הים) ולהרים הסובבים אותו עם תוספת גובה של כ – 1000 מטר. מכיוון שהגענו כבר בערב (אחרי עצירה לארוחה בקאנטקי פרייד צ'יקן), התארגנו בחניון (האמת, שאני הייתי זקוק למנוחה לאחר נהגיה ארוכה, חלקה בכבישים מפותלים, ששוב גורמת לי להרגיש את עייפות החומר מנהיגות אלו).
21/8 – בבוקר אני ורועי יוצאים לרכיבה על אופניים לאגם. המסלול עובר ביער, והזהירו אותנו מטיילים שמסתובב שם דוב. לאחר רכיבה קצרה הגענו למרגלות האגם וחזרנו חזרה על מנת להודיע לכולם שיוצאים לטיול רגלי לאגם בעקבות "לימוד השטח" שעשינו עם האופניים... על גדות האגם ארגנו חתונה, ואנו החלטנו להישאר שם ולצפות בחתונה עד סופה (ויתרנו על הכיבוד במסעדה הסמוכה...). גיא נכנס לאגם הקר יחסית והתחיל להשפריץ מים, כך שהוא יצא ממנו רטוב כולו ללא בגדים להחלפה, ולכן עמד וצפה בחתונה בתחתוניו...
22/8 – אנו יוצאים מוקדם לכיוון שמורת יוסמיטי. בדרך עוד עוצרים לתצפית וצילום של מפרץ אמרלד, שללא ספק הינו גולת הכותרת של אגם טהו. צבע המים בשעות הבוקר המקודמות וקרני השמש על המפרץ מזמנים מראה מרהיב. בהמשך הדרך עצרנו למספר שעות במקדונלד על מנת להתחבר לאינטרנט, כך שהגענו לשמורה בשעות הצהריים, ויצאנו למסלול קליל למעיינות הסודה – כן, כשמם כן הם, בועות גזים מבעבעים מתוך האדמה, תופעה שגם לגיאולוגים אין הסבר טוב לגביה. לחנין הגענו מוקדם לנוח מהנסיעה ולהתארגן לארוחת ערב.
23/8 – אנו עובדים היום מהצד המזרחי של יוסמיטי לצד המערבי, לאזור הנחשב היפה ביותר בשמורה, ה – Village. יש לנו מקום בחניון North Pines מוזמן הרבה זמן מראש (החניונים כמובן מלאים עד אפס מקום). בדרך עצרנו לתצפית על אגם טאניה, אחד מסמלי השמורה, שמולו צוק גרניט ענק, עליו טיפסו כמה מטפסי הרים. המשכנו לתצפית Olmsted Point, ממנה נשקף נוף מצוקי הגרניט במלוא הדרו. שביל הליכה קצר מוביל לכיפת גרניט עליה ניתן לשבת מוקסמים לבהות בנוף. לחניון הגענו בצהריים אחרי ביקור במרכז המבקרים. היה חם מאד והחלטנו לוותר על מסלול היום והלכנו לטבול נהר הקפוא שזורם ממש למרגלות האתר שלנו. קומזיץ בערב עם מרשמלו על האש סיים יום חם ונחמד.
24/8 – השכמה מוקדמת (כן, אפילו את הילדים הצלחנו להעיר בשבע וקצת) על מנת להתחיל מסלול קשה לפני החום הכבד. תפסנו את ה – Shuttle לתחילת המסלול והתחלנו לטפס לכיוון מפלי Vernal המתנשאים לגובה של 1538 מטר, עלייה של 336 מטר על פני כשני ק"מ, מה שאומר שהתאמצנו בעלייה התלולה והקשה, שבסופה "מתנה" של 600 מדרגות עד ראש המפל, חלקן תלולות וגדולות. למרות שמדובר בסוף הקיץ, המפל שוצף וקוצף ויורד מגובה רב ברעש אדיר, כשקשת נהדרת מאירה על אדי המים. מראש המפל הלכנו לבריכת Emerald שליד לשבת לצפות במים יורדים על גבי סלע חלק לבריכה, ומשם נשפכים לראש המפל, כשלצידנו סנאים וציפורים כחולות כנף. הדרך חזרה למטה הרבה יותר קלה ומהירה, אם כי הירידה של 600 המדרגות מזכירה לשרירי הרגליים את קיומם... ניתן כמובן לעשות את המסלול עד לגשר העץ הצופה למפל, אך העלייה הקשה לראש המפל בהחלט שווה את המאמץ.
עם תום הירידה הלכנו ל – Nature Center שליד להתבונן במיצגים השונים לרבות פוחלצים של בעלי חיים החיים בשמורה, ולאחר מכן יצאנו ל – Happy Isles שליד – איים קטנים על הנהר.
25/8 – צעידה לא ארוכה מתחנת האוטובוס מביאה אותנו ל – Mirror Lake. למרות שמדובר בסוף הקיץ, יש מים באגם וניתן להתרחץ בו. הילדים כמובן קופצים על המציאה ונכנסים למים, שבאופן מפתיע לא קרים עד כדי כך, ומוצאים בולי עץ עליהם הם יושבים במים. למרגלות האגם חול ים, מה שהופך אותנו למעין מיני חוף רחצה. מהאגם קפצנו למרכז המבקרים ולכפר האינדיאני. בלילה לא ישנו הרבה... מתברר שישנו דוב שמסתובב באופן קבוע בחניונים ומחפש מזון. הפעם החניון שלנו "זכה, לביקורו, ובסביבות השעה ארבע לפנות בוקר שמענו צעקות ודפיקות על סירים מקבוצה של פורטוריקנים שישנו באוהלים. ככל הנראה היו להם עוגיות בתוך מתקן האחסון, והדוב הריח את זה וניסה לפתוח אותו. עד שהגיעו הריינג'רים כל החניון התעורר, מכוניות צפרו ומהומה רבה החלה. הריינג'רים משתמשים במשרוקיות וברובי אוויר לצורך עשיית רעש המבריח את הדובים, כך שהחגיגה לא הסתיימה כל כך מהר, ולהירדם חזרה כבר היה קשה. בכל אופן, למרות שיצאנו מהר מהקרוואן לראות את הדוב, לא ראינו דובים אבל יער כן... מסקנה – יש דובים גדולים ביער !
26/8 – לקחנו את ה - Shuttle למפלי יוסמיטי התחתונים, אך לדאבוננו רואים רק זרזיף דק. מדובר במפלים הגבוהים ביותר בארה"ב, ואין ספק שכאשר מסתכלים עליהם רואים את העוצמה, רק שבאביב ובתחילת הקיץ זרם המים שם הוא אדיר. המשכנו משם למסלול Valley loop ומשם תפסנו את ה – Shuttle שוב ל – Mirror Lake. הפעם באנו מוכנים עם בגדי ים, מגבות ואוכל להשתכשך מספר שעות באגם. אחה"צ לקחתי את האופניים ויצאתי לסיבוב סביב ה – Village, לתפוס תמונות שקיעה של ה – Half Dome המרשים – אותו הר גרניט ענק שנראה כמעין חצי כדור.
27/8 – עוזבים את יוסמיטי לטובת סן פרנסיסקו. אם לסכם את הביקור ביוסמיטי, אפשר להגיד שכגודל הציפיות כך גודל האכזבה. באנו עם המון ציפיות, רק שבסוף הקיץ השמורה שונה לגמרי מאשר באביב או בתחילת הקיץ, אז הכל פורח, ישנה זרימה חזקה מאד בנחלים ובמפלים, ובכלל נראה שאז השמורה "חיה" יותר. בסוף הקיץ הצבע הצהוב די שולט. עם זאת, אין ספק שהעוצמה של הרי הגרניט הענקיים מרשימה ביופייה, וגם יכולנו לרחוץ בנהר ה – Merced שלמרגלות האתר שלנו בגלל החום הכבד ששרר בשמורה.נסיעה ארוכה ומתישה מביאה אותנו לסן פרנסיסקו, ואנו מתמקמים בחניון מחוץ לעיר באיזור Pacifica. מהחניון לקחנו אוטובוס ורכבת על מנת להגיע למרכז העיר, ושם שמנו פעמינו לרובע האיטלקי לאכול ארוחה טובה באחת המסעדות.

טיפ : לאלו המשתמשים ברכבת BART על מנת להגיע לעיר, מומלץ מאד לרכוש בתחנת Pawell כרטיס אדום לילדים, המקנה להם נסיעות בסכום של 24$ בעלות של 9$. בעיר עצמה כאשר משתמשים בתחבורה של חברת Muni, כרטיס האוטובוס או המטרו טוב למשך כשעתיים וחצי ואף יותר. כאשר אתם מקבלים כרטיס, תשמרו אותו ותשימו לב מה שעת התפוגה שלו. כך אתם יכולים לנצל את אותו כרטיס להרבה נסיעות. ניתן גם במקום להגיע לתחנת הרכבת ב – Colma באוטובוס, לנסוע עם הקראוון ולהחנות אותו בתחנת הרכבת. מדובר על דולר אחד ליום בלבד לחנייה.

10/8 – ממשיכים דרומה לעיר בנד. מכיוון שבאורגון אין מיסים על קניות, בנד הינה מקום מרכזי ומושלם לקניות גדולות, ואנו אכן מחפשים שם חניון (הורדנו יום מהחניון על נהר הקולומביה). די מהר מוצאים חניון טוב במרכז העיר ממש, ויוצאים מיד למרכזי הקניות... שני רוצה מחשב נייד ומשחק Sims 3, רועי רוצה מצלמה, וכולם רוצים להצטייד בבגדים חדשים... מאוחר בערב אנו מסיימים עם כל הקניות וחוזרים לחניון.
11/8 – את היום מתחילים עם סידורים. קודם כל כביסה, במקביל אורלי הולכת להשלים קניות בגדים בקרבת מקום... לקראת הצהריים אנו עוזבים את החניון ונוסעים לשטוף את הקרוואן, מה שמתגלה כחתיכת פרויקט. קודם כל צריך למצוא מקום מספיק רחב וגבוה שהקרוואן יכול להיכנס בפנים. אז צריך לחשוב על אסטרטגיית שטיפה, שכן כל שתיים שלוש דקות עולות 2$, בהן יש לבחור האם להשתמש בלחץ מים, סבון או מים עם סבון, מתי עולים על הגג, מתי על המכסה מנוע (מבלי להחליק למטה...), מתי מסובבים את הרכב, שכן הצינור של הסבון לא מגיע לשני הצדדים, בקיצור, כמעט כשעה וחצי עבודה מאומצת (היה צריך לשפשף קשות במיוחד מקדימה על מנת להוריד לכלוך וחרקים של יותר מחודשיים...) והקרוואן כמעט כמו חדש. עם קרוואן נקי אנו ממשיכים לסופר להצטייד ומשם לניוברי (Newbery Monument) לאגם פאולינה. בשעות הערב אנו מגיעים לחניון ומתמקמים ללינת לילה. כמות היתושים במקום היא בלתי נסבלת, ואפשר לצאת החוצה רק לאחר ריסוס הגוף כולו.
12/8 – נסיעה קצרה מביאה אותנו ל – Big Obsidian Flow, איזור וולקני מכוסה סלעים שחורים הנראים כמו זכוכית, שכן הם מכילים סיליקה (חומר דומה לחול הים ממנו מפיקים סיליקון) ברמה של 73%, שזה זהה לרמה של זכוכית בה אנו משתמשים. כל סלע זוהר בשמש והינו בעל צורה ייחודית, וניתן למצוא גם חלקי סלע שהינם כמו סכינים – חדים מאד. אגב, מסלעים אלו מכינים סכיני ניתוח, שהינם יותר יעילים מבחינת הצלקת שנשארת עקב החיתוך. מסלול מעגלי מוביל אותנו בינות הסלעים לתצפית יפה. סלעים אלו הינם ייחודיים וקיימים במקומות ספורים בעולם. הסלעים נוצרו מלבה שפרצה מהאדמה בעת התפרצות הר הגעש ניוברי, התפרצות בה לוע הר הגעש קרס לתוך עצמו ויצר מעין מכתש (קלדרה) בקוטר של 40 ק"מ.
נסיעה לא ארוכה מביאה אותנו ל – Lava River Cave, מנהרת לבה הארוכה ביותר באורגון באורך של 1.5 ק"מ. המערה נוצרה מזרימה של לבה, שהיקף הזרימה שלה התקרר מהר יותר מזה שבפנים, כך שהלבה הפנימית יותר המשיכה לזרום בתוך המעטפת ויצרה את החלל שהפך למערה. על מנת ללכת במערה יש צורך בפנסים (רצוי מאד פנסים טובים). חשוב מאד להצטייד גם בבגדים חמים, שכן בבטן האדמה קר כמו בפריזר. ירידה תלולה לבטן האדמה בחושך מוחלט, כשרק אור הפנסים מאפשר לראות את הדרך. צעידה ארוכה בבטן האדמה, עד לקצה המערה, שם יש ללכת הליכת צפרדע כחמישים מטר ולאחר מכן לזחול לקצה המערה.במהלך הדרך עוברים מתחת לאוטוסטראדה 97, שנמצאת כ – 13 מטר מעלינו. החוויה היא טוטאלית כאשר יוצאים מבטן המערה הקרה לשמש החמה ומפשירים בבת אחת...
בדרך חזרה לחניון תכננו לעלות לתצפית מ – Paulina Peak. עם הכניסה לכביש העולה לצפתית, מתברר כי אסור לקרוואנים מעל 25 רגל לעבור שם. לאור זאת החלטתי כי אני עולה לשם עם האופניים. חזרנו לחניון ויצאתי לדרך עם האופניים, כאשר אני בטוח כי מדובר בקצת יותר משלושה קילומטר של עלייה. לאחר ארבעה קילומטר הבנתי כי מישהו כאן טעה באורך של הדרך... אחרי כל סיבוב הייתי בטוח שעוד רגע אני מגיע לפסגה, אך כל סיבוב הוביל לעוד עלייה ארוכה, ומכיוון שהיתה כאן תחרות מול השקיעה, לא הרשיתי לעצמי לעצור לרגע. 7 ק"מ של עלייה מפרכת ללא עצירות, לגובה של 2400 מטר הובילו אותי לפסגה. מדובר על טיפוס הדומה לטיפוס לפסגת החרמון, רק עוד יותר גבוה. אבל מה, היה שווה את זה. הנוף הפנוראמי הנשקף מלמעלה של שני האגמים – פאולינה ו – East, ההרים מסביב, היערות ומעל הכל השקיעה, השכיחו ממני את העלייה הקשה, וכל מה שהיה חשוב לי זה לצלם את כל היופי הזה (גם כדי שתהיה לי הוכחה שהגעתי לכאן...).
מכיוון שהשמש שקעה, התחיל להיות קר, ולמעשה אני הייתי היחידי עם בגדים קצרים, כאשר שאר האנשים בתצפית ישבו עם מעילים ברכבים. הדרך למטה אמנם הרבה יותר מהירה, אך הקור היה נורא, וגם לא כל כך נעים לרכוב כאשר מתחיל להחשיך. לסיכום, "כבשנו את פאולינה" ונשארנו בחיים...
13/8 – כשלוש שעות נסיעה מביאות אותנו ל – Crater Lake. מהתצפית הראשונה מתגלה מחזה עוצר נשימה. אגם כחול כחול, כחול עמוק, שבתוכו אי. המים הינם מי שלגים צלולים שאינם זורמים לשום מקום, שכן מדובר למעשה בקלדרה, לוע הר געש שקרס לתוך עצמו ויצר את המכתש אליו זרמו מי השלגים ונוצר האגם. אנו מחליטים לעשות את המסלול העולה לתצפית גבוהה על האגם - Garfield Peak – 2455 מטר, מסלול של קצת יותר מחמישה ק"מ עם עלייה של 310 מטר. נקודות התצפית לאורך הדרך מרהיבות, ומכל מקום האגם נראה טיפה שונה. מהפסגה נשקף האגם כולו במלוא תפארתו, וכמו השיר "מה שיותר עמוק יותר כחול", האגם שהינו אחד העמוקים בעולם והעמוק ביותר בארה"ב – 592 מטר, הצבע הכחול החזק שולט בו. מסביב נוף פנוראמי הכולל מספר אגמים רחוקים והרי געש והאוויר צלול ונקי. אני בולע את המראה ומצלם את האגם שוב ושוב. למרות הקיטורים של שני וגיא בעלייה, כולם מסכימים שהמאמץ היה שווה את זה. בערב עוד הספקנו לקפוץ להרצאה של הריינג'ר באמפי בחניון, הרצאה על יוצרי הלילה שבאיזור.
14/8 – יום שבת. יום רגוע היום. קמים קצת יותר מאוחר ואוכלים ארוחת בוקר טובה בחוץ על שולחן הפיקניק. ממשיכים לשלוש תצפיות בצד המזרחי של האגם. אין ספק שאפשר להמשיך ולבהות באגם עוד הרבה זמן, אך אנו חוזרים לחניון על מנת לצאת משם למסלול קצר לאורך נהר Annie Creek. מסלול מעגלי נחמד באורך של 2.7 ק"מ מוביל אותנו לנהר, שמים צלולים זורמים בו ומשמשים למעשה כמי השתייה של החניון (מים אלו אף הוכרזו כמים הטעימים ביותר באורגון).

15/8 – היום אנו מתחילים את דרכינו לכיוון מערב לעבר חופי האוקיינוס השקט באורגון. קימה בשש בבוקר ונסיעה של כחמש וחצי שעות מביאה אותנו לקו החוף. בדרך מומלץ מאד להצטייד בעיר Roseburg. מאד זול שם. על קו החוף המשכנו בנסיעה צפונה לכיוון מערות אריות הים, שם ראינו להקות גדולות שלהם קובצים על הסלעים ונוהמים (רועי טוען שזה נשמע כמו גרפסים), רבים אחד עם השני ומשתכשכים במים. רצוי להגיע בשעה 12:00 עד 13:00, אז הם ככל הנראה נמצאים גם בתוך המערה וניתן לראותם קרוב מאד. אנו נגענו אחרי 14:00 וראינו אותם רק על הסלעים בחוץ, למרות שזו גם כן חוויה. מזג האוויר הופך סגרירי ולח לאורך החוף, ואנו שמים פעמינו לחניון הלילה, כאשר את דיונות החול נדחה למחר בבוקר.

5/8 – את היום אנו מתחילים באופן רגוע בשהייה בחניון, השתכשכות בבריכה ובג'קוזי, משחק סנוקר קצר, כדורגל שולחן ותחרות מיני גולף מגניבה. בצהריים אנו מתחילים את הדרך לכיוון הר רינייר, עם עצירה בדרך לתיקון בעיה בקרוואן. לקראת חמש אנו מגיעים לחניון, שנמצא בתוך יער יפה. סיור קצר באופניים עם רועי להכרת החניון, ומיד מדליקים את המדורה על מנת להכין על האש ולהתחמם בערב ליד המדורה.כאשר כבר ירדה החשיכה לגמרי (זה קורה אחרי עשר בלילה), התיישבנו סביב המדורה עם עוגת לימון וגלידה ובדיחות קרש (על מנת לשמור על האש...).
6/8 – נוסעים לאיזור Paradise בהר רינייר. יום שמש חמים מצפה לנו למעלה. המסלול שבחרנו היום הוא ה – Skyline Trail, מסלול שעולה לכיוון הקרחון שעל ההר. העלייה לא קלה אך הדרך פשוט יפה, בתוך אחו אלפיני עם מרבדי פרחים בשלל צבעים – ירוק, צהוב, אדום, סגול, כתום, לבן, ורוד, והכל בכמויות.. אגב, לצמחייה יש בסה"כ 3 חודשים בשנה לפרוח – מהפשרת השלגים ביוני ועד חזרת השלגים בספטמבר. המדרונות המושלגים של הר רינייר מדהימים, ובכלל כולו הוד והדר, הר שמשדר עוצמה רבה. זהו גם ההר הגבוה ביותר בוושינגטון – 4392 מטר.המסלול ממשיך לטפס ובנקודה כלשהי יש ללכת ממש על השלג. מכיוון שאין לנו ציוד להליכה בשלג (נעליים מתאימות, מוטות, גרזנים וכיו"ב), אנו מעולים עד לנקודה Glacier Vista, קצת מתחת ל – Panorama Point. שם אנו מתיישבים לצפות בהר המדהים. בחזרה אנו לקוחים מסלול טיפה שונה, שחלקו העליון עובר שוב בשלג. הירידה כמובן הרבה יותר מהירה, ולאחר פחות משעת נסיעה אנו מגיעים חזרה לחניון להבעיר שוב מדורה. היום ערב שבת ולכן אנו מסדרים שולחן בחוץ לארוחת שבת חגיגית וקינוח סביב המדורה.
7/8 – היום נוסעים לאיזור Sunrise, שהוא צידו האחר של הר רינייר. לצערנו מעונן היום וחלק גדול שלל הדרך הינו בתוך העננים. גם למעלה, בנקודה הכי גבוהה בהר שניתן להגיע אליה עם רכב מזג האוויר סגרירי, אם כי לא יורד גשם. אני גולש בירידה האחרונה לכיוון החנייה, ואיך שאני בא לחנות ברוורס, אני רואה לידי ריינג'ר עם אורות משטרה מהבהבים. הייתי בטוח שהוא רוצה להגיד לי שאסור לחנות במקום שנכנסתי, אך במקום זאת הוא שואל אותי אם אני יודע מהי מהירות הנסיעה המותרת בכניסה לחניון (טוב, חידון טריוויה זה נחמד, אבל קצת פחות כאשר עומד לידך שוטר). מתברר שגלשתי בירידה קצת יותר מדי מהר (האוטו כבד וצובר תאוצה במהירות, אבל זה לא תירוץ מספיק טוב...). אני מסביר לריינג'ר שאני נוסע כל הזמן בהתאם למותר ומצייתת לחוקי התנועה (מה שנכון אגב), ושישאל את אורלי אם זה לא נכון...ושזה לא יכול להיות שנסעתי מהר מדי. הריינג'ר מעיין ברישיון הנהיגה שלי תוך שאני "יורק" עליו שטף של תירוצים, ולבסוף אומר לי שהוא מאמין לי שאני נוהג בהתאם לחוק, ושואל אם אנו נהנים בטיול שלנו לאור הדרך הארוכה שעשינו מישראל... מבט שלו פנימה לעבר הילדים (שגם להם מגיע שאפו על המבט האומלל...), והוא משחרר אותנו לדרכינו עם אזהרה בע"פ בלבד.
שוב מתחילים לצעוד בעלייה בנופים האלפינים, ולאחר כחצי שעת הליכה אנו פוגשים ב – Elk (אייל) הבולס לו לאיטו עשב טרי. אנו צועדים עד ה – Frozen Lake על מנת לגלות שבעצם לקחנו את השביל שלא התכוונו אליו, וזכינו למראות מאד יפים עקב כך. משם אנו לוקחים את השביל Wonderland לכיוון Shadow Lake, שמתגלה כאגם מאכזב ומלא יתושים, ולכן ממשיכים די מהר בדרכינו חזרה לנקודת המוצא. הנוף אמנם מרשים, אך העננים מפריעים לראות, ולכן אנו נהנים מצעידה נעימה באחו.
8/8 – עוזבים היום את הר רינייר לכיוון הר סנט הלנס. הנסיעה ארוכה עקב הכביש המתפתל והקשה לנהיגה במעלה ההר. מזג האוויר היום הפתיע לטובה והשמים בהירים יחסית. לאחר קצת פחות משלוש שעות אנו מגיעים לקצה הכביש למקום שנקרא – Windy Ridge, למרגלות לוע ההר געש. הגענו בדיוק להרצאה של הריינג'רית, וכך החכמנו ולמדנו על מה קרה כאן ב – 1980, כאשר ההר התפרץ וכיסה את כל מדינת וושינגטון באפר וולקני. ההתפרצות שחלה לפני 30 שנה היתה בעוצמה של פי 500 מפצצת אטום, מה שגרם לכל היער באיזור לקרוס, ומרחבים שלמים הינם עדות אילמת לעוצמתו של הטבע. גם אגם Spirit למרגלות הלוע זרוע באלפי עצים שנסחפו עם מפולת הסלעים והלבה לתוך האגם, והרימו את פני האגם ב – 70 מטר. עם זאת, יפה היה לראות את הטבע מחדש את עצמו ומעגל החיים חזק מכל דבר. יער צעיר חדש גדל בסביבת ההר, פרחים פורחים באיזור, פרפרים עפים באוויר, וכל זאת לצד עצים כרותים ואפר וולקני. עלינו בגרם המדרגות הארוך במעלה ההר לתצפית שמול לוע הר הגעש, ומשם המשכנו במסלול נחמד וצר מאד על קצה המדרון מעל אגם Spirit. בדרך חזרה גיא רץ לאורך המסלול, ובנקודה כלשהי הוא לא שם לב שהוא דורך על צמחייה בצד השביל ולא על השביל עצמו, וכך הוא מצא את עצמו כולו בתוך הצמחייה... כמובן שנבהלנו נורא, ואם זה לא היה תהום למטה זה יכול היה להיות קטע לפספוסים. מי שהיה בהלם מוחלט זה גיא, לאחר שתפסנו אותו בחולצה ומשכנו אותו למעלה...

9/8 – הכיוון הכללי עמק נהר הקולומביה. הדרך לשם הינה דרך נופית יפה בתוך יערות, אבל הכביש הינו מאד מפותל ולא קל לנהיגה. חוצים את נהר הקולומביה הענק על הגשר Bridge of the Gods (2$ דמי מעבר לקרוואן...) וממשיכים מערבה על האוטוסטראדה I-84 עד לסכר Bonneville שם אנו נכנסים לסיור מודרך וצפייה בסכר ובטורבינות, כמו גם בדגי הסלמון השוחים במעלה הזרם (יש בקומה התחתונה חלונות גדולים בהם ניתן לראות את הדגים מתחת למים נאבקים בזרם החזק). משם המשכנו למפלי Multnomah, ואחרי המתנה לחנייה שתתפנה, יצאנו לעשות את השביל לראש המפל. מדובר בסה"כ על כקילומטר וחצי הליכה לכל כיוון, אך עלייה של 200 מטר, מה שאומר שביל תלול שעולה, ועולה, ועולה... הפרס בסוף המסלול הוא התצפית על נהר הקולומביה ממרומי המפל. את הירידה חזרה אנו עושים כמעט בריצה, ונעצרים למטה לגלידות לילדים ואיזה קפוצ'ינו טוב בשבילי... נסיעה של קצת יותר משעה על האוטוסטראדה מביאה אותנו לחניון היפה Deschutes למרגלות נהר באותו שם. על הדשא אנו מרכיבים את משחק ה – LadderBall לתחרות לקראת שקיעה, כשנופי הגבעות של נהר הקולומביה וצבעי השקיעה האדומים מלווים אותנו.

25/7 – יוצאים למסלול קצר בתוך יער יפיפיה המוביל ל – Long Beach. המסלול נקרא Schooner Beach Trail וכולו בתוך יער עבות עם עצים ענקיים, מסלול קליל שממחיש מהו יער גשם. לאחר כקילומטר יוצאים מהמסלול ישירות לחוף הים, מול אי קטן, שבשעת השפל ניתן לחצות אליו ברגל. בערך בצהריים אני מנסה את מזלי. המים קרים ומגיעים כמעט עד הביצ... אבל המרחק קטן ואופס אני על האי. שם ישנו שביל נסתר בין שני גושי סלעים המוביל לצידו השני של האי, שם ניתן להשקיף על האוקיינוס למרחוק, וכן לראות על החוף כל מיני יצורים ימיים שהגיעו לשם עם הגאות, כמו צדפות. אחרי סדרה של צילומים אני חוצה חזרה לחוף ומארגן משחק "שלושה מקלות" לחברה. די ברור מי ניצח (רמז – זה שאוהב לנצח...). יושבים עוד קצת לבהות ביופי הזה ואז חוזרים לחניון. אני יוצא לריצה לאורך הכביש, כששני ורועי רכובים על אופניים, סה"כ 8 ק"מ ריצה הלוך חזור. מחר עוזבים את טופינו עם כל הצער לכיוון ויקטוריה.
26/7 – מתארגנים זריז ליציאה ומתחילים לנוע לכיוון ויקטוריה, מרחק חמש שעות נסיעה לערך. הילדים עוד ישנים, ובערך באמצע הדרך אנו עוצרים בפורט אלבני להצטיידות (ובניסיון להשיג את המשחק החדש Ladder Ball). שם כבר כולם מתעוררים לאורחת בוקר, ואז ממשיכים עם תכנון לעצור בשמורת מקמילן ביער הנקרא Cathedral Groove. שם ישנו מסלול קצר בתוך היער, שבו עצי ענק המגיעים לגובה של מעל 70 מטר, וגזע רחב שנדרשים כשמונה אנשים להקיפו. מדובר בעצים המגיעים לגיל של 1000 שנה (טוב, אם לא כורתים אותם ולא מתרחשות שריפות).
ממשיכים בנסיעה ועוצרים שוב בעיירה LadySmith, שם ישנו גן שעשועים מיוחד עם מתקני מים. לאחר שהוצאנו שם קצת אנרגיה ממשיכים לויקטוריה. מתברר שאני לא ביצעתי הזמנה לחניון הבא, וכשאנו מגיעים לשם הכל מלא. ממשיכים לחניון אחר המרוחק 15 דקות משם, ומגלים שהכל לטובה... מדובר בחניון שאמנם מרוחק יותר מהעיר, אך עם הרבה יותר מקום והרבה יותר נעים.
27/7 – טיול בעיר היפה ויקטוריה, בשווקים ובגנים. נכנסנו למוזיאון החרקים, מוזיאון קטנטן שהתגלה כמעניין מאד. קיבלנו שם הסבר על חרקים שונים הגדלים במקומות שונים בעולם, לרבות לטאות ועכבישי טרנטולה. החזקנו מיני רמשים בידיים (יש תיעוד מצולם !) ויצאנו מהמוזיאון בתחושה שאנו מבינים הרבה יותר את עולמם של החרקים...(אם כי לא לגמרי מזדהים עימם...).
28/7 – עוזבים את קנדה חזרה לארה"ב. נסיעה לרציף של המעבורת, נפרדים מכ – 180$ וחוצים את האוקיינוס מויקטוריה לפורט אנג'לס. לי ולרועי עדיין ישנם זיכרונות לא נעימים של השיט לווייתנים, ורק ישיבה רגועה מבלי להסתובב עוזרת להעביר את התחושה הלא נעימה של מחלת הים.
כעבור כשעה וחצי מגיעים לפורט אנג'לס, ואחרי תשאול קצר של שוטר הגבולות לגבי האוכל שהבאנו, ראיתי שהוא חוכך בדעתו מה לעשות – אם לבצע בדיקה מקיפה או לשלח אותנו לדרכנו. לא ברור לי מדוע, אך מספר תפוחים שהיו לנו גרמו לו לדריכות... והוא היה חייב להבין אם מדובר בשק תפוחים או במספר קטן. בכל אופן, הוא כנראה נמלך בדעתו והורה לנו להמשיך. המשכנו ישר ל – Hurricane Ridge שבשמורת Olympic. מדובר על נקודה גבוהה בהרים, לאחר נסיעה לא קצרה במעלה הדרך לגובה של כ – 1500 מטר. אין מה להגיד, הנוף הפנורמי של ההרים המושלגים הנשקף מלמעלה פשוט מרהיב, וההרגשה היא נהדרת לחזור חזרה לטבע לאחר סדרת הערים שהיינו בהם. החלטנו לעשות את הטרק Hurricane Hill, אך מכיוון שלא ניתן להגיע לתחילת המסלול עם קרוואן, ההליכה מתארכת לכמעט 10 ק"מ, ולכן שמנו פעמינו לטרק אחר – High Rim Trail, שעולה חדות עלייה לא ארוכה ומגיע לנקודת תצפית יפה. לאורך המסלול צמחייה אלפינית, ופרפרים ודבורים לרוב מתעופפים בינות הפרחים ומעלינו. בחזרה לקרוואן החלטנו לקפוץ לראות גם את לשונית היבשה הטבעית הארוכה ביותר בארה"ב, באורך של 8 ק"מ – Dungeness Spit. החוף כולו זרוע באלפי עצים ענקיים שקרסו ונסחפו, ורוח חזקה נושבת במקום (בכל זאת, מדובר בחוף האוקיינוס השקט). ויתרנו (מראש...) על ההליכה לאורך כל הלשונית, והסתפקנו בהליכה בבסיס שלה. בנקודת התצפית שבדרך ללשונית ישנן משקפות (חינם לשם שינוי...) בהן ניתן לצפות בלשונית ובמגדלור שבסופה, ולתפוס צילום יפה של כל הלשונית, שהיא בהחלט משהו מיוחד.
בדרך לחניון עוד הספקנו לעצור ב – Walmart ולמצוא את המשחק LadderBall, שאנו מחפשים כבר זמן רב. את החניון איכשהו פספסנו עקב השמש שסנוורה מאד והקשתה על הנהיגה, וכך מצאנו את עצנו נוסעים הלוך חזור לאורך אגם קרסנט, שאמנם הוא מאד יפה, אך שכבר עייפים....
29/7 – לאחר השכמה מאוחרת אנו יוצאים למקום הנקרא Sol Duc לעשות מסלול למפלים. גם הנסיעה ביער וגם ההליכה ביער העבות שהינו יער גשם לכל דבר גורמים לנו למצב רוח טוב. הכל בירוק עז והעצים הענקיים מותירים בקושי מקום לקרני השמש להציץ מדי פעם פנימה. אל המפלים מגיעים לאחר הליכה של כשני ק"מ. מדובר בשלושה מפלים צמודים בהם מים גועשים בזרם חזק מאד. אם עומדים מעל המפלים זוכים למקלחת חינם של רסיסי מים – חוויה מרעננת ביום חמים למדי. מהמפלים המשכנו במסלול העולה במעלה ההר בתוך היער. לאורך המסלול שיחים של אוכמניות, אך מכיוון שלא הייתי סגור לגמרי אם אכן מדובר באוכמניות, ויתרתי בצער על המעדן הקולינרי.
חזרנו מוקדם היום לחניון על מנת להספיק לשחק במשחק החדש, וגם במשחק פרסות הסוסים (Horseshoe) שהיה בחניון (מדובר בזריקת פרסת ברזל לעבר מוט ברזל בניסיון להשחילה על המוט, מה שמתברר כמשימה מאד לא פשוטה). לארוחת הערב מחכה לנו מרק עגבניות שאורלי הכינה (פשוט נפלא), וכן המבורגרים על האש על המנגל החדש שקנינו (כן, עם חיבור לבלון גז... גם לנו מותר להתפנק סוף סוף ולהפסיק להבעיר פחמים...).
30/7 – נסיעה לחצי האי אולימפיק לצד המערבי. מכביש 101 פונים לכביש 110 על מנת להגיע לתחילתו של המסלול Third Beach. לאחר מספר ק"מ על כביש 110 לכיוון האוקיינוס, מזג האוויר משתנה באופן מיידי והופך סגרירי וקריר. לובשים בגדים ארוכים ויוצאים למסלול בתוך יער גשם בצבע ירוק עז. לאחר כשני ק"מ נעימים ביער מגיעים לחוף הים. חוף ארוך עם חול רך, שבצידו האחד בתוך המים ישנם סלעים ענקיים, מעין איים קטנטנים. ההליכה לאורך החוף מאד נעימה, תוך בריחה מתמדת מהגלים המכים בחוף. אין כמו לשבת ולשמוע את רחש הגלים. התנועה המונוטונית מרגיעה משהו, עד שאני מקבל קוצים בתחת...
בדרך לחניון שלנו ב – Kalaloch עוד עוצרים ב – Forks להצטיידות. בחניון מחכה לנו האתר עם השם עליו, כך שאין לנו בעיה שאין אף אחד במשרד. החניון בתוך יער יפיפייה. אמנם אין חיבור לחשמל, מים או ביוב וגם אין מקלחות, אבל החניון יושב על צוק מעל האוקיינוס וניתן לרדת לים בשביל קצר.
31/7 – היום מוקדש לטיול באיזור נהר Hoe. נסיעה בתוך שדרת עצים עבותים ולתוך היער מביאה אותנו ליד מרכז המבקרים, למגרש החנייה שבו מתחילים מרבית המסלולים. אנו בוחרים במסלול Hoh River Rain Forest שלאורך הנהר. עקרונית, המסלול מגיע בסופו למעבר בהר הגבוה ביותר באי – הא אולימפוס, אך אנו מתעדים כמובן ללכת רק חלק מהדרך. המסלול הינו בתוך היער עם תפאורה נפלאה של עצי הענק, שרכים, ערוצי נחל קטנים ועצים ענקיים שנפלו וחשפו רשת שורשים ענקית. לאחר מספר ק"מ של הליכה אנו מתיישבים ליד גדת הנהר להנות מזרימתו. בערב, בחניון, אנו קופצים לאמפיתיאטרון להרצאה בנושא "האוצר החבוי של Kalaloch". ההרצאה מאלפת וחווייתית (במיוחד לילדים), ובמרכזה מאובן שלכוכב הים שנמצא בחוף והינו בן 20 מיליון שנה, וכרגע מוצג במוזיאון בסיאטל.
1/8 – חודשיים לטיול. הזמן רץ כשנהנים... אנו מתכננים יום רגוע ומתחילים אותו בהליכה / ריצה על שפת הים. בדרך אנו מוצאים כוכב ים חי שנסחף לחוף עם הגאות ונחשף על החוף בעקבות השפל, וכעת הוא מועמד להיות מאכל לשחפים. אנו מרימים אותו בזהירות ומחזירים אותו לים. על החוף עוד צדפות רבות, רגלי סרטנים ושאר יצורים ימיים שנחשפו לחוף. בהמשך אנו נוסעים ל – Ruby Beach, שהינו חוף יפיפייה עם עשרות איים קטנים במים. החוף זרוע בבולי עץ שנסחפו, ולמרות הרוח הקרירה נעים מאד לטייל בו ולנשום חמצן מלא הראות. על החוף אנו בונים את דגל ישראל מעשרות אבנים, מזכרת לאוקיינוס... חוזרים מוקדם לחניון על מנת לשבת קצת עם הילדים על לימודי אנגלית ומתמטיקה.
2/8 – נסיעה ארוכה מביאה אותנו ל – Seattle. במקום לנסוע ישירות לחניון הנמצא מחוץ לעיר, אנו מחליטים לנסוע למרכז העיר לבקר במוזיאון הילדים. איכשהו מוצאים חנייה עם הקרוואן לא רחוק ממתחם City Center. מוזיאון הילדים, כשמו כן הוא, מתאים לילדים עד גיל 10, אבל כולם נהנים. אפילו במת תיאטרון קטן יש כאן והילדים מכינים הצגה, כאשר אני ממונה על התאורה והאפקטים הקוליים. בחוץ במתחם מזרקת מים ענקית שבדומה ללאס וגאס משפריצה מים בהתאם למוסיקה. ההבדל הוא שכאן ילדים נהנים מזרנוקי המים ביום חמים זה. מכיוון שניתן לחנות ברחוב עד השעה שש, אנו חוזרים לרכב ונוסעים לחניון. מדובר בנסיעה של כשעה עם הפקקים. החניון עצמו בתוך יער, ויש בו מתחם גדול של פעילויות הכולל בריכה, סאונה, ג'קוזי, מיני גולף, סנוקר, כדורסל, פרסות סוסים ומשחקים נוספים. נראה אם נוכל לנצל זאת מחר בערב.
3/8 – מהחניון אנו יוצאים שוב למרכז העיר לביקור במוזיאון הטבע והמדע. אנו מתחילים באולם של התצוגה המתחלפת, שנכון להיום יש שם קרקס... כן, תצוגה של אביזרי קרקס, אפילו עגלה ניידת עם המאכלים המקובלים בקרקס (פופקורן, ממתקים, עוגת תפוחים חמה וכיו"ב), אמנם לא מאכלים אמיתיים, אך הרעיון הוא שצריך להריח כל דבר ולנחש מה זה. באולם מתחו גם כבל באוויר שעליו ניתן להתנסות בהליכה בגובה. כמובן ששני ורועי עולים (אחרי תור ארוך). אל דאגה, הם רתומים לרתמה המחזיקה אותם במידה והם מאבדים שיווי משקל. מהקרקס אנו ממשיכים לתצוגה של הדינוזאורים למיניהם, לגוף האדם, לטבע, לעולם הסובב אותנו על כוכבי הלכת שלו ועוד. במקום הרבה תצוגות אינטראקטיביות שניתן להתנסות בהן, וכך גם גיא מוצא עניין ומנסה את כל הכפתורים. בנוסף ישנו אגף חמוד של רובוטיקה, בו ניתן לשלוט על רובוט המתפקד כטרקטור, וכן לשחק איקס מיקס דריקס מול רובוט המזיז מלבנים גדולים עליהם ישנם איקסים ועיגולים.
לאחר כמה שעות (בהחלט מעייפות... אין לי מושג למה אבל כאשר אני נכנס למוזיאון אני מתחיל להרגיש די מהר כמו במילואים... עייף בעיקר) עוזבים את המוזיאון ולוקחים את ה – Monorail לעיר התחתית על מנת לטייל קצת בה ולאכול ארוחת ערב. אנו מתיישבים ליד הים באחד הפאבים לאכול סוף סוף. בשעת ערב מאוחרת אנו לוקחים את ה – Monorail חזרה ומשם הולכים לרכב. לחניון אנו מגיעים אחרי לקראת אחת עשרה בלילה שפוכים מיום ארוך.
טיפ למטיילים ב – City Center : קשה מאד עד בלתי אפשרי למצוא חנייה לקרוואן גדול בחניונים המסודרים בגלל בעיית גובה. ישנו חניון אחד פתוח קרוב למרכז שבו אפשר לחנות, אך דורשים שם תשלום כפול עבור שתי חניות. ניתן ומומלץ לחנות ברחובות הצדדיים (בין רחוב Mercer לרחוב Roy באיזור הצומת עם 3rd Av.). מותר לחנות שם עד שעתיים ללא תשלום. מניסיון של שלושה ימים, אף אחד לא בא לבדוק אם הזזתם את הרכב אחרי שעתיים (אלא אם כן יש שכן שהסיטואציה לא מתאימה לו...). ביום הראשון והשני עוד הגעתי לרכב אחרי שעתיים וחצי והזזתי אותו לחנייה קרובה אחרת לעוד שעתיים. ביום השלישי כבר ויתרתי וחנינו שלוש וחצי שעות ללא הפרעה. בכל מקרה, חנייה זו הינה עד השעה שש בערב, אך משש בערב מותר לחנות באופן חופשי בכל הרחובות בהם יש נדרש תשלום במדחן עד שש.
4/8 – את היום השלישי בסיאטל אנו מתחילים במוזיאון המוזיקה והמדע הבדיוני. מעבר לתצוגת גיטרות של ג'ימי הנדריקס וגלריה נוספת שלמה של גיטרות מיוחדות, יש במוזיאון אפשרות להופיע כ"להקה משפחתית". רק צריך לבחור שיר, להחליט מי מנגן על מה ומי שר, וכמובן שאין צורך לדעת לנגן או לשיר, שכן פלייבק מלא עושה את העבודה. בסוף המופע הקצר ניתן לראות את סרט הוידיאו של ההופעה בה אנו מככבים, כאילו מדובר בהופעה חיה מול קהל. בנוסף, יש אולם שלם של מעבדת קול, בה ניתן להתנסות במספר כלי מוזיקה, לבצע Mixing (על השיר של יוריתמיקס) ולהקליט באולפן הקלטות. חוויה בהחלט מקסימה ומעשירה (הייתם צריכים לראות את גיא מנגן על גיטרה חשמלית...).מוזיאון המדע הבדיוני מכיל תצוגות של סרטי המדע הבדיוני השונים, עם דגש על מלחמת הכוכבים. למי שרוצה להעמיק ידיעתו בהיסטוריה של סרטים אלו, בדמויות ובאביזרים, מזומנת תצוגה מרשימה. לנו זה היה פחות מלהיב כך שסיימנו שם די מהר וחזרנו לרכב על מנת להמשיך בנסיעה למפעל של בואינג מחוץ לעיר. זהו מפעל הרכבת מטוסים הגדול בעולם (1000 מגרשי כדורגל), ובסיור שם נכנסים לקווי ההרכבה השונים, לרבות 747 ו – 787 החדש. אורכו של מפעל ההרכבה הינו כ – 3.5 ק"מ לערך, וההליכה נעשית במנהרות מתחתיו ובאוטובוס שמעביר אותנו מקו ייצור אחד לאחר. חוויה לראות את מטוס העתיד של בואינג על פס הייצור, דנדש לגמרי כאילו כרגע יצא מהניילונים (למעשה היפנים הם הראשונים לקבל את ה – 787 החדש, והוא כבר צבוע בצבעים שלהם). המפעל מעסיק כ – 3000 עובדים, והרכבה של 747 אחד לוקחת כשנה אחת. יש בו כ – 6 מיליון פריטים, כך שזו בהחלט עבודת נמלים. עייפים ובעיקר רעבים אנו חוזרים לרכב ונוסעים לחפש מסעדה קרובה, ונופלים על מסעדה מונגולית בה אתה לקוח קערה וממלא אותה כרצונך, בוחר את סוג הבשר וכל התערובת עולה לשולחנו של השף ומוחזרת אליך כלאחר כבוד. אחלה ארוחה. מכיוון שאנו חייבים להצטייד נכנסים גם לסופר, מה שגורם לנו לחזור שוב רק בתשע לחניון ולהתחיל עם כביסה...