ניו זילנד - האי הדרומי

17-21/12 – טסים לניו זילנד. נחתנו ב – 23:30 בכרייסטצ'רצ ולקחנו מונית למלון שהזמנו מראש (Sherborne Motor Lodge). הפתעה מאד נעימה חיכתה לנו במלון. קיבלנו סוויטה עם שלושה חדרים – שני חדרי שינה וסלון, מטבח מאובזר לגמרי ומערכת קולנוע ביתית עם אפשרות להחליף סרטים חופשי. סוף סוף ישנים במיטה אמיתית ונוחה. אחרי השכמה מאוחרת יצאנו לשוטט בעיר והגענו לכיכר הקתדרלה במרכז העיר, מרחק הליכה של כעשרים דקות. בכיכר יש כמעט כל יום מופעים, ואנו זכינו לראות ריקוד מאורי וכן ריקודי סטפס. ישנם גם נואמים מוזרים בכיכר בדומה לאלו שבהייד פארק בלונדון. מרכז המבקרים בכיכר ידידותי ויעיל ושווה לבקר שם ולאסוף אינפורמציה. הסושי במרכז העיר מעולה והפך די מהר לארוחת הצהריים שלנו. מומלץ מאד לעשות אתנחתא בקפה מסעדה Strawberry Fair. שתיתי שם את האספרסו הכפול הטוב ביותר, והקינוחים שם מעולים. ביום ראשון מתקיים שוק ליד הגלריה לאומנות, והכניסה למוזיאון קנטרנברי היא חופשית ומומלץ להקדיש למקום מספר שעות. המוזיאון נמצא ליד הגנים הבוטניים, כך שניתן ממנו להמשיך לטייל בגנים ולשתות את הקפוצ'ינו בקפה שבגן. אנו פתחנו חשבון בנק בקיווי בנק שבסניפי הדואר. אין עלויות על פעילות בחשבון למעט העברת כסף בין בנקים, ואת הכרטיסים מקבלים במקום כמו גם גישה לחשבון דרך האינטרנט. בשאר הבנקים הגדולים אין מה לחפש, שכן הם לא פותחים חשבון לפחות מחצי שנה 0בניגוד לאוסטרליה שם לא היתה בעיה לפתוח חשבון ב – ANZ ולקבל גם ריבית על הכסף). לאחר 4 ימים במלון נסענו לקחת את הקרוואן. קיבלנו בדיוק אותו קרוואן כמו באוסטרליה, כך שכבר היינו מתורגלים, רק שהפעם לא נתקלנו בבעיות וידענו להצביע על התקלות הקטנות והחוסרים עוד בתחנה. התמקמנו בקרוואן פארק להתארגנות ופריקה של המזוודות ולהצטיידות בכל הקניות הנדרשות. כרייסטצ'רצ היא עיר נעימה, רגועה וכיף לטייל בה. כדאי להקדיש לה מספר ימים.
22/12 – נסיעה ארוכה ל – Lake Tekapo. כבר בדרך מתגלים נופים הדומים מאד לאלו מהסרט שר הטבעות. החניון שלנו ממוקם ממש מעל האגם, כך שמחלון הרכב ניתן לראות את התכלת המיוחד של האגם ובלילה לראות את השובל הבהיר של הירח המעלה על פני המים. אחר הצהריים הופיעו באופן מפתיע אורי ואריאל ויאיר וקרן בקרוואן שלנו והיה ממש שמח. הלכנו לטייל לאורך האגם בקור מקפיא ולהקפיץ אבנים על המים.
23/12 – בבוקר אנו עולים לתצפית על Lake Tekapo ממצפה הכוכבים על הר ג'ון – תצפית °360 על האגמים מסביב ושרשרת ההרים המושלגים מרחוק. מי שמעוניין ניתן לקחת סיור של חצי יום במצפה הכוכבים (ניתן לראותם גם באמצע היום אודות לטלסקופים החזקים שם. משם המשכנו להר קוק הענק, היפה והמושלג. עשינו שם את הטרק Hooker Valley החוצה שני גשרים תלויים ברוח צד חזקה מאד. הבעיה היא שבהמשך המסלול יש לחצות איזורים מוצפים של הנהר ולחלק מההליכה היא בבוץ, מה שגרם לאורלי להתחרט בשלב כלשהו ולחזור. אני המשכתי עם הילדים וכשהגענו כחמש דקות הליכה פני הקרחון התחילה רוח מאד מאד חזקה שגרמה לילדים להיסטריה, ולכן החלטנו לחזור עקבותינו. עם זאת, לאחר חציית הגשר השני מתגלה הר קוק המושלג במלוא הדרו. את הלילה העברנו בחניון Glentanner במרחק 20 ק"מ מהר קוק. מזג האוויר מאד התקדר ובלילה התחיל לרדת גשם שוטף, כך שחוץ מלהישאר בקרוואן לא היה מה לעשות, והחלטנו להמשיך למחרת במקום להישאר לילה נוסף.
24/12 – נסיעה ל – Ohamaro. בדרך עוצרים ב – Twizel על מנת לצפות באחד האתרים בו צולם הסרט שר הטבעות. נסיעה לאורך אגמים ועיירות שלוות מביאה אותנו חזרה לקו החוף המזרחי לעיר Ohamaro. מתברר שמדובר בעיר יפה עם רובע עתיק בו בניינים היסטוריים ורחובות מגניבים עם בתי קפה מזמינים. הגענו בערב חג המולד ודבר ראשון הלכנו לחוף Bushy לצפות ב – Hoiho – פינגווין צהוב העין הנדיר. לאחר המתנה לא קצרה הצלחנו לראות אחד מהם יוצא מהים והולך לכיוון החוף. משם המשכנו לרובע העתיק הארבור-טיין לחגוג ביחד עם המקומיים את חג המולד בשירה ובכיבוד קל בבניין אורווה ישן... אורלי סיפרה שם לאחת המארגנות שאנו מישראל (למעשה היא אמרה שאנו מירושלים), דבר שגרם להתרגשות רבה, ואפילו פתחו במיוחד בשבילנו בית קפה בסימטה וצילמו אותנו לעיתון המקומי. לקראת שקיעה הלכנו לצפות בפינגווינים הכחולים במחצבת אבן הגיר העתיקה (אין צורך לשלם במרכז המבקרים. פשוט תעמדו על קו המים ותמתינו). עשרות פינגווינים יוצאים מהים ומתחילים את צעידתם למקומות המסתור שלהם בינות השיחים, שם נמצאים הצאצאים שלהם ומחכים למזון. בדרך הם חוצים את הכביש, הזדמנות נהדרת לתפוס צילום של היצורים החמודים הללו לאור פנסי הרחוב (אסור להשתמש בפלאש). אין ספק ש – Ohamaro שווה עצירה בדרך לדונידין ולו ליום אחד.
25/12 – 27/12 – שלושה ימים בעיר הנהדרת Dunedin. היה לנו חניון מצויין ליד חוף הים ב – St. Kilda עם מתקנים מצויינים. ביום הראשון טיילנו במרכז העיר (יום ראשון וחגים החנייה שם חופשית לגמרי), ביקרנו בגלריה הציבורית לאומנות (כניסה חופשית), עשינו קצת קניות בחנויות היפות וישבנו לשתות קפה ו – Ice Chocolate עם פאי נהדר. משם נסענו למוזיאון אוטאגו (גם כאן הכניסה חופשית), שם בילינו מספר שעות מהנות. המוזיאון מאד מעניין וכדאי להקדיש לו מספר שעות, במיוחד כאשר ישנן שם תערוכות מיוחדות כמו תערוכת הפרצופים שהיתה שם כשהגענו. הספקנו לפני שהחשיך לקפוץ גם לגנים הבוטאניים הנעימים ולטייל בהם. יום נוסף הקדשנו לחצי האי אוטאגו. הנסיעה לשם היא בכביש נופי מדהים וצר מאד. נסענו עד קצהו של חצי האי שם מקנן האלבטרוס המלכותי, ועל קו המים שוכבים אריות ים ופינגווינים קטנים מסתתרים במאורות וממתינים להוריהם השבים עם החשיכה. משם המשכנו ל – Allans Beach ולאחר הליכה קצרה הגענו לחוף הים. א קל היה בהתחלה להבחין באריות הים שוכבים על הסלעים, אך ברגע שרועי גילה אחד ראינו גם נוספים. אפילו חווינו אריה ים אחד שיצא מהם וצעד באופן מגושם ביותר לסלעים על מנת לתפוס תנומה. רצוי לשמור מרחק של 10 מטרים מהם, אם כי אנו היינו גם במרחק של 3 מטרים מבלי זה הזיז להם. מכיוון שהתחיל גשם שוטף וממילא לא היתה ראות טובה, החלטנו לחזור ל – Duniden ולנסוע לרחוב התלול ביותר בעולם לפי ספר השיאים של גינס – Baldwin St. אכן מדובר ברחוב תלול מאד (לא עלינו אותו כמובן עם הקרוואן) עם שיפוע של כ – 1 ל – 1.28(22% שיפוע).
28-29/12 – נסיעה לשמורת Catlines היפה. מכיוון שלא הצלחנו להשיג מקום בחניון ב – Curio Bay, הזמנו מקום בחניון הצמוד למפלי Mclean, מה שהתברר בדיעבד כהחלטה מצויינת, לאור האווירה הטובה בחניון והמתקנים המצויינים, כמו גם מגוון האנשים מכל העולם (לרבות ישראלים...). בדרך עצרנו לטיול במפלי Purakaunui הרחבים והיפים, אליהם מוביל שביל יפה בתוך היער. מכיוון שבימים האחרונים (וגם עכשיו) ירדו גשמים, המפלים זרמו בעוצמה רבה. לפני שנכנסו לחניון פנינו למערות Cathedral (חובה להגיע בזמן השפל, שכן עם התחלת הגאות המקום נסגר ולא ניתן לעבור למערות). הליכה במורד היער עד לחוף הים ומשם הליכה לאורך החוף (25 דקות סה"כ) מובילה למערות שחצבו המים. מדובר במערות גבוהות מאד ומרשימות בחוף Waipati. הכניסה עולה כסף (5$ למבוגר ו – 2$ לילד). התחלנו את יום המחרת במסלול למפלי McLean. הליכה של כ – 20 דקות מביאה אותנו למפלים גועשים ושוצפים במיוחד לאחר הגשמים, אחד המפלים היפים ביותר בשמורת קטלינז אם לא היפה ביותר. משם נסענו ל – Curio Bay, שם ראינו מאובנים של עצים בתוך סלעים בני כ – 170 מיליון שנה מתקופת היורה. שדה המאובנים מלמד על הקשר של ניו זילנד ליבשת העל העתיקה גונדוואנה, וזהו אחד תרי המאובנים העתיקים בעולם. נסיעה קצרה בדרך עפר מביאה אותנו לאתר הפיקניק Waipohato, שם יצאנו למסלול ארוך של כשלוש שעות בתוך יער גשם עבות. המסלול יפיפיה אך הגישה למפלים כמו גם חלקים נוספים רבים במסלול מלאים בוץ, כך שבסוף המסלול הנעליים נראות כמו לאחר התאבקות בבוץ. למרות כל הבוץ המסלול מומלץ בחום רב.
30/12-2/1 – מכיוון שרצינו לחגוג את ראש השנה האזרחית בעיר גדולה, שנו פעמינו ל – Queenstown, בירת האקסטרים של האי הדרומי. בדרך אספנו תייר גרמני שעד בעיר 9 חודשים וסיפר לנו על המקומות המעניינים. לעיר הגענו בסביבות שלוש בצהריים, וכבר אז ניתן היה לחוש בתכונה הרבה בעיר ובעומס הרב של התיירים. החניון שלנו שנמצא שלוש דקות הליכה ממרכז העיר היה מפוצץ, אך האוירה בעיר היתה מחשמלת לקראת השנה החדשה. לאור הנסיעה הארוכה נעשינו רעבים והלכנו לנעוץ את שינינו בהמבורגר ענק במקום מומלץ מאד הנקרא Ferburger. המדרחובים של העיר מקסימים ומלאים בחנויות אופנתיות וחנויות ציוד ספורט, והמחירים לאחר כריסטמס כוללים הנחות גדולות. מאות או אלפי תיירים מסתובבים ברחובות והמון המון המון בני נוער (נערות בלבוש של כמעט חווה אימנו...) עם בקבוקי בירה ביד.
ביום השני יצאנו לטרק לגבעת קווינסטאון, עלייה של כחמש מאות מטר בתוך יער אורנים, המובילה לתצפית נהדרת על הר Remarkable ועל האגם של העיר. לאור המאמץ פינקנו את עצמנו בגלידה הטובה ביותר בניו זילנד במקום הנקרא פטאגוניה. יש שם גם שוקולדים וקינוחים נהדרים כמו גם קאפוצ'ינו טוב. בערב התחילה כל המהומה. בסביבות תשע וחצי בערב יצאנו לפארק הצמוד לאגם לראות שם הופעות חיות על הבמה שהוקמה במיוחד לכבוד השנה החדשה. בהתחלה עוד לא היה צפוף והיה ניתן לשבת על הדשא ולשמוע מוזיקה חיה טובה, אך ככל שהתקרבה שעת חצות נהייה צפוף להחריד וההתרגשות לקראת השנה החדשה כמו גם האלכוהול הרב שזרם שם גרם להתרגשות רבה. על הבמה היה שעון גדול עם ספירה לאחור, ובדיוק בחצות האירו את שמי האגם זיקוקי דינור ועשרות אלפי אנשים צעקו, הריעו והתנשקו. חגיגת השנה החדשה במיטבה, במיוחד שאנו הראשונים לחגוג את השנה בחדשה בכל העלם !!!
למחרת בבוקר נסענו לגשר Kawarau, שם נולד הבאנג'י, וראינו את האנשים קופצים שם מגובה של 43 מטר. לא יודע איך אבל שיכנענו את שני לקפוץ, ופשוט לא להאמין למה הילדה הזו מסוגלת. היא פחדה מוות, ואחרי שכבר קשרו לה רתמות ואת הרגליים בחבל, היא התקרבה לקצה ואז פשוט עשתה תנועה של לאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא עם היד ולא הסכימה לעזוב את הידית ולקפוץ. המדריכים ניסו לעודד אותה באנגלית ושאלו אותה בסוף אם היא רוצה לוותר, ואז היא הבינה שאין דרך חזרה... או שהיא קופצת או שאין יותר בנג'י, אז היא קפצה !!!!!!!!!!! את הצעקות שמעו כולם, אך היו שם מחיאות כפיים של כל הצופים והמדריכים על האומץ שלה. אני לא צריך לספר כמה היא היתה באופוריה לאחר מכן. פשוט היא היתה כל היום ב – high. קנינו גם את התמונות וסרט הוידיאו שצילמו אותה. פשוט מדהים !!! אני לעומת זאת מתכנן צניחה חופשית באי הצפוני, כך שהיתה לי סיבה טובה להסביר מדוע אני לא קופץ בנג'י... רועי מאד רצה לקפוץ באנג'י גם כן, אך התנאי הוא משקל של לפחות 35 ק"ג, ורועי שוקל עוד פחות משלושים. אז היו שם דמעות והמדריכים ניסו לנחם אותו שבעוד כמה שנים הוא יכול לנסות שוב... בערב יצאנו אני ואורלי למסעדה בעיר וליד אח בוערת סעדנו אחלה ארוחה עם כוס של בירה טובה מהחבית.
על מנת לפצות קצת את רועי ולהכניס גם לגיא קצת אדרנלין, הלכנו למחרת לטרמפולינה הענקית שם חיברו את אותם לרתמות והם קפצו לגובה של כשמונה מטר (ליתר דיוק רועי קפץ והתגלגל, וגיא היה מתון יותר...). גשם התחיל לרדת היום שגורם לנו לשבת בקרוואן ולהעביר את הזמן מול הטלוויזיה.
בבוקר עוד הספקתי לצאת לרכיבה מהנה ביער של סינגלים. לאחר כחמש – שישה ק"מ על הכביש לאורך האגם, הגעתי למקום הנקרא Seven Miles, ושם ישנו סינגל מרכזי המוביל לאוסף של סינגלים מתוחזקים היטב הכוללים מכשולים שונים, ירידות טובות ועליות לא קלות, אך המסלולים רצים כך שזו היתה חוויה מהנה, משהו המזכיר את הסינגלים של כרמי יוסף למי שמכיר.