סינגפור

18-21/2 – הזמנו מלון מחוץ לעיר על מנת שנוכל לקבל חדר גדול במחיר סביר. קיבלנו את הסוaויטה הכוללת שלושה חדרים גדולים ומרווחים עם שלושה חדרי שירותים ושלוש טלוויזיות, כך שהילדים לא צריכים לריב ביניהם מי רואה מה... מכיוון שנחתנו בעשר וחצי בלילה, נשפכנו למיטות בתקווה שלא נקום עם ג'ט לג.
בבוקר יצאנו לטייל לאורך המרינה ולאורך נהר סינגפור. נכנסו לפוש מהחום במלון מפואר מאד ולא פסחנו על ביקור בחדרי השירותים שבו... לאחר סיור בין מספר האתרים הארכיטקטוניים באיזור, לקחנו את הרכבת התחתית ל – Little India. האיזור אכן נראה כמו הודו, וזה כולל את ריחות הקטורת והפרחים, החנויות הצפופות והצבעים העזים. חיפשנו מסעדה הודית לאכול בה ונפלנו על דוכן רחוב עם אוכל הודי אותנטי. מבחינתי זה היה אוכל טעים שמזכיר נשכחות, אך מבחינת כל האחרים זו היתה טעות ואף אחד לא ממש אכל... כך שנאלצנו לקנות לילדים המבורגרים.
את היום הבא הקדשנו לאי סנטוזה. אין צורך לקחת רכבל וגם לא רכבת או אוטובוס לתוך האי. הליכה נעימה של עשר דקות ואתם באי. באי עצמו ישנו מגוון רחב של אטרקציות, אך רוב הדברים כרוכים בתשלום. עלותת הכניסה לאי עומדת על דולר לאדם. התחלנו באיזור ה – Waterfront ולא פסחנו על הגלידה המעולה בחנות הממתקים הגדולה שם. משם לקחנו את הרכבת הפנימית ל – Imbiah, שם מעבר לאטרקציות שבתשלום, אפשר לטייל לפסגה לצפית על העיר בשביל נחמד. מ - Imbiah לקחנו את האוטובוס הפנימי החופשי ל – Siloso Beach. התמקמנו בבית הקפה שעל שפת הים והחלפנו לבגדי ים על מנת ללכת לטבול במים הנעימים ולהתרענן מהחום והלחות של סינגפור. החוף באמת מקסים עם חול ים זהוב ורשתות כדורעף רבות לאלו הרוצים להזיע... מחוף הים לקחנו את ה – Tram ל – Beach Station, ושם עלינו ברכבל לפסגה על מנת לרדת ב - Luge המהיר כל הדרך מטה (מעין מזחלת על גלגלים היורדת בכביש מפותל במהירות). חזרנו ברכבת הפנימית לסינגפור והתיישבנו לאכול אוכל סיני אותנטי בקומפלקס למעלה ב – Vivo City. בשמונה בערב התחיל מופע סיני (כל העיר מקושטת ויש בה מופעים לכבוד שנת הארנב) במקום, כך שחזרנו מאד מאוחר למלון.
מכיוון שלא ניתן לעזוב את סינגפור מבלי לבקר במרכזי הקניות הענקיים והרבים שלה, היום נסענו ל – Orchard Road ושוטטנו בין מרכזי הקניות. אני מודה שדי מהר התחלתי להשתעמם, בעוד אורלי ושני עסוקות בקדחת הקניות. משם לקחנו את הרכבת התחתית ל – Chinatown, וקודם כל התיישבנו לאכול שוב אוכל סיני אותנטי ביחד עם כל הסינים מסביב. שוטטנו ברחובות הרובע המואר בשלל מנורות צבעוניות ובין המקדשים הפזורים שם.

ניו זילנד - האי הצפוני

29/1 – לוקחים את המעבורת Interislander מפיקטון לוולינגטון. מדובר בהפלגה של קצת יותר משלוש שעות העוברת דרך המיצרים, נכך שזכינו לנופים יפים במהלכה. בים הפתוח, ים טזמן, היתה רוח חזקה יחסית והמעבורת התנדנדה לה למרות גודלה ומשקלה. עם זאת ההפלגה עברה ללא תקלות (ללא מחלת ים). במהלך ההפלגה אפשר לראות סרט בבית הקולנוע הקטן, לשבת בפאב או במסעדה, לרדת לפינת המשחקים של הילדים או לראות הופעה של קוסם. קצת אחרי ארבע עגנו בוולינגטון ונסענו להתמקם בפארק. עקב מזג האוויר הגשום לא נותר לנו הרבה מה לעשות מלבד להכין ארוחת ערב ולשבת על שיעורי בית עם הילדים.
30/1 – מזג אוויר נפלא האיר לנו פנים. נסענו עם הקרוואן לעיר וחנינו בחניון של מוזיאון Te Papa – 20$ ליום (בדיעבד, קצת אחריו ישנו חניון הרבה יותר זול...). הלכנו ברגל לפוניקולור (רכבל / קרון המטפס על פסים משוננים במעלה ההר) ועלינו איתו לגנים הבוטניים. מלמעלה נשקף נוף של כל העיר והנמל. בגן הבוטני המקסים גם מצפה כוכבים אליו שמנו פעמינו. העברנו שם כמה שעות טובות. מקום מעניין, מאלף, מלמד ומחנך, כולל הסבר משכנע לגבי המפץ הגדול. באולם הקולנוע במצפה ישנו אולם קולנוע °360, בו ראינו סרט "אנו אסטרונומים", המלמד על עבודתם ועל מערכת השמש והגלקסיות הרחוקות. תצוגות אינטראקטיביות מסבירות על כל כוכב במערכת השמש שלנו ועל תופעות הקשורות לחלל. היה מרתק ! מהמצפה יצאנו לטייל בגנים הבוטניים היפים וירדנו בשביל מלמעלה לכיוון העיר. גן שעשועים נהדר לילדים גרם לנו לעצור באמצע הדרך מטה, והילדים הסתערו על המתקנים. בהמשך ישנו גן יפיפיה (ליידי משהו... ע"ש אשתו של ראש העיר לשעבר) עם פרחים מקסימים וריח משגע – לא להחמיץ ! אפשר לבלות רק בגן הבוטני עצמו מספר שעות בטיולים בשבילים הרבים מספור. הרעב החל להציק לנו, אך מכיוון שהיה יום ראשון היה קשה למצוא מקום פתוח. עברנו דרך בניין הפרלמנט ולבסוף נכנסו לאיזור המזח ואכלנו פיצה מצויינת באחד הפאבים שם. בדרך חזרה לרכב עצרנו בעוד גן שעשועים (משקיעים בילדים החבר'ה האלה) עם מגלשה ענקית בצורת מגדלור.
31/1 – בבוקר שוב נסענו לעיר וחנינו הפעם בחניון שאחרי מוזיאון Te Papa בעלות של 10$ ליום (יש רק לשים לב באיזה מדחן משתמשים, שכן ישנם כמה מדחנים שם וצריך להשתמש בזה השייך לחניון היומי ולא בזה השייך לחנייה ברחוב שבכניסה לחניון). הכניסה למוזיאון Te Papa חופשית, והלוואי עלינו שהיה לנו מוזיאון כזה בארץ. פשוט ניתן לבלות שם יום שלם ועדיין לא להספיק. ישנן שם תצוגות אינטראקטיביות של הרי געש, רעידות אדמה (כולל בית בו ניתן לחוות רעידת אדמה), גיאולוגיה, יצורים ימיים ועופות, תצוגות ומבנים שלמים של התרבות המאורית, ומעבר לכל התצוגות ישנן כעשר פינות תעסוקה ועניין לילדים בנושאים שונים, החל מכלי נגינה ותלבושות מקומיות, דרך תיאטרון בובות, משחקי מחשב ועוד ועוד. רק בסביבות חמש עזבנו את המוזיאון והלכנו למדרחוב Cuba לתפוס משהו לאכול. בערב עוד הלכנו לבית הקפה שבחניון הפארק שלנו להתענג על קרם ברולה וגלידות לילדים.
1/2 – מוקדם בבוקר יצאתי לרוץ קצת באיזור במעלה הגבעות. היום עוזבים את וולינגטון לכיוון צפון מערב. החלטנו לנסוע קודם לכן ל – Kairoke Regional Park, שם היתה "ריבנדייל" משר טבעות. טיפסנו ב – Ridge Track עלייה תלולה במעלה ההר, אך לאחר כשעה וקצת הבנו שאנו הולכים ללא תכלית, שכן אפילו תצפית על האיזור לא היתה מפסגת ההר, אלא רק צמחייה שלא ניתן לראות דרכה, ולכן חזרנו על עקבותינו, והמשכנו בנסיעה ארוכה ל – Stratford. חלקה הראשון של הדרך עשינו דרך דרך נופית מדהימה ביופייה, אם כי מסוכנת למדי לאור הפיתולים לכל אורכה ורוחב כביש המתאים לרכב אחד, כך שכל פיתול הייתי צריך לצפצף ולקוות שלא מגיע רכב ממול. גם הכביש עצמו לא במצב מדהים, ויעידו על כך השלטים Unstable for long vehicles... למרות הנהיגה הקשה מאד ותשומת הלב הרבה לדרך, היה שווה לעבור אותה ולצפות בנוף מלמעלה. המשך הדרך היה על SH1, וכעבור מספר שעות הגענו סוף סוף ל – Stratford, המשמשת נקודת יציאה לכיוון הר הגעש Taranaki. התמקמנו בחניון יפה והתארגנו לארוחת ערב.
2/2 – נסיעה של כעשרים דקות מהעיר לכיוון הר Taranaki, ומגיעים לחניון העליון שלו. משם יצאנו לטרק לכיוון הבקתות שעל מורדות הר הגעש. בדרך חוצים מספר ערוצים יפים, ורובה של הדרך עובר פחות או יותר על אותו קו גובה, אם כי המדרגות הגבוהות קצת מתסכלות. נוף של כל העמק מזרחה נשקף מההר (במידה ועושים טרקים מסביב לכל ההר או בחלק המערבי, ניתן לראות את הים מההר). בחזרה לעיר נכנסנו לסופר להצטייד ולסרוק קצת את הרחוב הראשי.
3/2 – לא ידענו מה יש לנו מתחת לאף בחניון. שער יציאה מהחניון מוביל לנהר שליד ולשביל מקסים לאורכו. עשינו הליכה מהנה של כחמש עשרה דקות בשביל מעגלי העובר גם דרך אחד הפארקים היפים בעיר. גם אם אתם לא ישנים בחניון שווה לטייל לאורך הנהר ובפארק שלידו. עזבנו את Stratford כשפנינו מועדות ל – Tangariro National Park, הכולל שלושה הרי געש שהיוו את התפאורה לממלכת מורדור ו – Mount Dum בסרט שר הטבעות. הנסיעה היא דרך כביש Forgotten World Highway, שללא ספק היא אחת מהדרכים היפות שחווינו בניו זילנד, עם נוף גבעות ירוקות ויערות פראיים. כשהגענו לשמורה כבר היה גשום וערפל השתרר באיזור, כך שאת הרי הגעש לא ניתן היה לראות. ניצלנו את הזמן לראות שני סרטים על האיזור במרכז המבקרים ולתכנן שם את הטרק למחר.
4/2 – טרק לא עשינו בשמורת Tangariro. הערפל כיסה את כל האיזור גם היום ולא ניתן לראות כלום. טיפסנו עם האוטו לפסגת ההר בתוך הערפל, וכמו שעלינו ירדנו למטה והחלטנו להמשיך בדרכנו לאגם טאופו (Lake Taupo). בדרך ישנה תצפית יפה על כל האגם וסביבתו, לפני הירידה לגובה פני המים. התמקמנו בחניון בתוך העיר ויצאנו לעשות סיבוב בין האתרים בעיר. התחלנו באתר הבנג'י גבוה מעל הנהר. משהו כמו 45 מטר של קפיצה, בנוף המקסים של הנהר. כשהגענו עמד שם בחור אחד והתלבט, עד שלבסוף התחרט וירד. משם המשכנו לאתר Craters of the moon. שביל הליכה של כ – 45 דקות מוביל בין בריכות בוץ מבעבעות, סילוני עשן והמון מכתשים מעשנים בריח של גופרית. כל האזור הוא עם פעילות וולקנית, וכאן זה דומה לפני הירח בגלל המכתשים הרבים. כמובן שזה הזכיר לנו את ילוסטון, רק שבהרבה הרבה יותר קטן. אם אתם שם, תעלו לתצפית למעלה. שווה את המאמץ. שומעים משם את אחד הגייזרים כמו קומקום רותח ורואים את כל אוסף המכתשים. נסיעה קצרה מביאה אותנו ל – Huka Falls. הנהר הזורם מאגם טאופו נהייה צר מאד באיזור זה ולכן הזרימה כאן חזקה. כמות מים אדירה נשפכת על פני המפל ומזכירה במשהו את מפלי הניאגרה, רק יותר בקטן כמובן. בשש בערב סוגרים כאן את השער של החנייה, ולכן יצאנו ולעלינו לתצפית העליונה של המפל – נקודה נהדרת לצילום של הנוף המרהיב.
5/2 – מכיוון שכבר קיבלתי החלטה שאני מבצע צניחה חופשית בניו זילנד, והמיקום יהיה אגם טאופו, התקשרתי בבוקר להזמין מקום לצניחה של הצהריים. נסעו בצהריים לשדה התעופה הקטן שליד העיר, ושם אחרי הסבר קצר וסרט וידיאו בחרתי לצנוח מגובה של 15000 רגל עם צלם אישי. למטוס נכנסים מספר צונחים עם המדריכים שלהם והצלמים, כך שהיינו קבוצה של אנשים. הלבישו אותנו בחליפות צניחה ורתמות, וחיכינו שהקריאו לנו למטוס. לי היה מדריך בשם אלן (צניחת טאנדם כמובן), והצלם שלי היה בחור ישראלי בשם אלעד, שכבר הספיק לעבור מעל 12000 צניחות. משום מה הרגשתי די נינוח, אם כי בהחלט התרגשתי קמעא. נדחסנו למטוס כולם, כאשר כל אחד יושב לפני המדריך שלו וצמוד מאד אליו, כך שברגע המתאים המדריך מחבר את עצמו אליך, שם לך את הכובע ומכין אותך לצניחה. בגובה 10000 רגל הלבשנו מסיכות חמצן, ואני הסתכלתי בשעון היד של הצלם המראה את הגובה בו אנו נמצאים. כבר במטוס הצלם שלי העביר את מצלמת הוידיאו בין כולם על מנת לתפוס אותנו רגע לפני שנזרקים החוצה. האור הירוק נדלק במטוס כשהגענו ל – 15000 רגל, והצלם פתח את דלת המטוס ונתלה עליו מבחוץ. רוח חזקה הכתה בפני וכל האיזור נשקף מלמעלה. הטייס ביצע פנייה מעל האגם ואז המדריך שלי התקדם איתי עד לדלת המטוס והתיישבנו על המפתן. ברגע המתאים ניתן האות וזינקנו לאוויר, כשאנו עם הגב כלפי הקרקע. בשניות הראשונות לא ממש קלטתי מה קורה, ואפשר להגיד שמאבדים לרגע את חוש ההתמצאות. כעבור מספר שניות, אחרי מספר גלגולים באוויר, התייצבנו עם הפנים כלפי מטה. נפילה חופשית במהירות של יותר מ – 200 קמ"ש זה לא משהו שחווים בדרך כלל... הרוח הצליפה בפנים וכמה שניסית לסגור את הפה פשוט לא הצלחתי... אני לא כל כך זוכר מה ראיתי בנפילה החופשית, אך כעבור מספר שניות נוסף המדריך האיר את תשומת ליבי לצלם שנופל לידינו ומצלם אותנו. החלפנו "כיף" (Give five) אני והצלם וניסיתי להסביר למצלמה את ההרגשה, אך מכיוון שלא ניתן לסגור את הפה, המילה "גדול" יצאה לי מעוותת... מגובה 15000 רגל זכיתי לנפילה חופשית של כ – 70 שניות, שזה המון זמן, ואז ראיתי את הצלם עושה לנו שלום ומתרחק, ובאותו רגע משך המדריך בחבל הפתיחה והמצנח נפתח במהירות, שואב אותנו בעוצמה אדירה לפי מעלה מנפילה חופשית של 200 קמ"ש מטה ! זה הרגע בו הרגשתי כיצד מתהפכת לי הבטן ותוקפת אותי בחילה. אבל כעבור שתי שניות הכל נעצר והתחלנו מרחפים לאט לאט כלפי מטה בשקט אינסופי, כשנוף האגם במלוא הדרו וכל ההרים מסביב וכדור הארץ אכן נראה עגול... אבל לא לאורך זמן זכיתי לריחוף המהנה. המדריך בשלב כלשהו משך את ידית המצנח ואנו התחלנו להסתובב סביב עצמנו בעוצמה רבה. כעבור רגע המדריך משך את הידית השנייה ואנו התחלנו להסתובב לצד שני. קשה לתאר את העוצמה שזה קורה ואת הכח הרב הפועל עלינו, אך הטעות שלי היתה שהסתכלתי למטה במקום למעלה בעת הסבסוב, והרגשת הבחילה העצימה פלאים. כך זה היה שלוש פעמים, בין ריחוף נעים ורגוע לבין סבסוב מבהיל, כשאני מתאפק ומנסה להימנע מלהקיא בין שמיים לארץ... קצת לפני שהגענו לאדמה המדריך שאל אותי אם הכל בסדר, ובנקודה הזאת כבר הסברתי לי שיש לי בחילה (ואולי כדאי להפסיק כבר עם הסבסובים...). המדריך אמר לי שלא נורא, שכן עוד רגע אנו מגיעים, ואז באמת ביצענו פנייה אחרונה לקראת נגיעה, הרמתי רגליים קדימה והופס גלשנו על התחת. צעדתי מתנדנד משהו לעבר המשפחה להראות להם שיצאתי חי מכל הסיפור, ואז נקראנו חזרה כל הקבוצה לתמונת מחזור...
אחרי שהורדנו את הרתמות ואת חליפות הצניחה נכנסנו לחדר ההקרנה לראות את הצילום של הצניחה שלנו. רק אז קלטתי מה בדיוק עברתי. זה לקח עוד כעשרים דקות עד שהרגשתי שהכל עולה לי ומיהרתי אל השירותים להקיא את הנשמה ואז להירגע קצת. עד הבוקר עוד כאבו לי האוזניים והיתה לי בחילה קלה, אבל בשורה תחתונה, זו חוויה מדהימה שאין כמוה (שני עדיין טוענת שבנג'י זה יותר כיף).
6/2 – בבוקר עוד הספקנו לבקר במכון הסיסמולוגי בטאופו. מעבר לתצוגה המלמדת ניתן לחוות שם רעידת אדמה בעוצמה של 6.3 בתוך תא קטן, וכן ניתן לייצר מיקרו טורנאדו. לרוטורואה הגענו כעבור כשעה ועצרנו ב – Te Puia, שהינו מתחם גדול של פעילות תרמית מצד חד, של התרבות המאורית מצד שני. הצטרפנו שם לסיור במקום והגענו בדיוק להתפרצות של הגייזר העיקרי שם המתפרץ לגובה של עד עשרים מטר, ולידו גייזר קטן יותר המשמש לו "להקת חימום" ומתפרץ קצת לפניו.בהמשך נכנסנו למופע מאורי שהתחיל עם טקס קבלת הפנים שלהם המבוצע ע"י אחד הלוחמים ומטרתו לדעת פני המבקר לשלום או למלחמה, ולאחר מכן בא הנאום של המנהיג, שירים וריקודים (עם מקלות וכדורים – פואי), כשהכל מלווה בהבעות הפנים המפחידות ובחריצות הלשון. במתחם ישנו כפר מאורי משוחזר, גלריות של עבודות שלהם ובתי ספר לטוויית צמר ולגילוף בעץ.
7/2 – הקמפינג שלנו יושב בצמוד לפארק קאיורו בו קיימים מעיינות תרמיים שהכניסה אליהם חופשית. טיילנו בפארק והתיישבנו לטבול את הרגליים באחד המעיינות התרמיים – חווייה נעימה מאד. מהפארק המשכנו לכפר המאורי שבקצהו ונכנסנו לכנסייה הייחודית המהווה שילוב בין התרבות המאורית לבין הנצרות (כולל ישו הלבוש בגלימה מאורית טיפוסית). התיישבנו קצת על גדות האגם גדול לצפות בברבורים השחורים, וכשהרעב התחיל להציק קפצנו לרחוב הראשי לאכול סושי ולטייל ברחובות הנעימים של העיר. אחרי תספורת לי, לרועי ולגיא, המשכנו ל – Government Gardens, ואחרי כוס יין בפאב חזרנו לקמפינג. הילדים הלכו להשתכשך בבריכה ואני יצאתי עם האופניים לסיבוב לכיוון היער עם הסינגלים.
8/2 - קצת אחרי רוטורואה עצרנו באתר של הזורבניג על מנת לצפות באותם כדורים שקופים המגלגלים במדרון, כשבתוכם יושבים אחד או יותר אנשים, בד"כ עם כמה דליי מים. עוד אחד מני רבים של ההמצאות של הראש הניו זילנדי. נסיעה של כשעה מביאה אותנו למאטאמה, שבקרבתה נמצאת הוביטון. מדובר בחווה פרטית אשר שטחה התאים מאד לפיטר ג'קסון – במאי הסרט שר הטבעות, להקים את מחוז הוביטון עבור הסרט. זהו בילוי לא זול הסיור בהוביטון, אך מי שחי ובועט את שר הטבעות, זה בהחלט מומלץ. נסיעה קצרה באוטובוס של המקום מביאה אותנו אל אתר הצילומים בסיור מודרך. כאחד שראה את שר הטבעות יותר מפעם אחת, זו היתה חוויה לראות את כל הבתים הקטנים, את עץ המסיבות, את הבית של בילבורד ופדרו, את הבית של סאם, את גידולי התירס ושאר הירקות והפירות, בקיצור לחיות את הסרט במקום. היתה שם אחת מיפן כנראה (מלוכסנת בכל מקרה...), שהלכה עם Notebook והקרינה לעצמה את הסרט בזמן הסיור בהוביטון. מתוכנן שם סרט בשם "הוביטון", כך שגם שיפצו שם את המבנים ובנו כמה חדשים והוסיפו גם ארובות לבתים. מצד שני, עקב הסרט החדש, לא ניתן היה להיכנס לתוך הבתים. לא קשה להבין מדוע הבמאי בחר במקום זה כתפאורה להוביטון. מספיק שמתסכלים על נוף הגבעות הירוקות, העצים והאגם הקטן. לאחר הסיור ראינו בחווה גז של כבש, ולילדים היתה גם הזמנות להאכיל את הגדיים בבקבוקי חלב. המשכנו צפונה בנסיעה ארוכה כאשר אנו חוצים את אוקלנד ומחליטים על עצירה ללילה ב – Orewa בדרך ל – Bay of Islands. הגענו לחניון מקסים בשם Pinewoods מבלי שתכננו זאת, והתברר לנו שזהו אחד החניונים המושקעים ביותר בהם התאכסנו, מעבר לזה שהיינו שם כמעט לבד. יש שם שלוש טרמפולינות, גן שעשועים מקסים, מסך קולנוע גדול על הדשא ובמה להופעות. שביל הליכה במעלה הגבעה ביציאה מחניון / קמפינג הביא אותנו לתצפית על החוף היפה שבאיזור.
9/2 – את הבוקר התחלנו בשטיפה של הרכב בקמפינג ולאחר מכן התחלנו את הדרך הארוכה ל – Bay of Islands. בדרך עצרנו בשמורה קטנה של עצי קאורי ענקיים (Parry Kauri Park) בעיירה Warkworth, שהגדול בהם הוא בן 800 שנה ומתנשא לגובה רב. מסלול הליכה קצר ומהנה על גבי פלטפורמת עץ הוביל אותנו בתוך יער הגשם. בסמוך למקום ישנו מוזיאון קטן עם חצר בה ישנם מבנים מתחילת המאה של בית סוהר, דואר, טלפון ציבורי ועוד. לקפה ועוגה עצרנו בקפה Utopia, הנראה כמו ספינה. מקום מגניב עם שוקו חם טעים מאד. ב – Kawakawa הלכנו לבקר ב...שירותים הציבוריים המיוחדים, מבנה שעוצב ע"י אמן ואדריכל אוסטרי בשם הונדרוואסר. גם אם אתם לא צריכים ל"התרוקן", המקום שווה ביקור קצרצר. באופן לא מפתיע נין לצלם בתוך השירותים... ב – Bay of Islands התמקמנו ב – Paihia בחניון קמפינג על שפת הים 3 ק"מ לפני העיירה.
10/2 – הלכנו לטייל בבוקר בעיירה הקטנה ובשוק יום חמישי שלה בו מציגים אמנים את מרכולתם ומוצעים גם דברי אוכל ומאפה. בצהריים עלינו על סירה מהירה לסיור של שעה וחצי בין האיים. הפלגה במהירות גבוהה כשהרוח מכה בפנים, הגענו ל – Hole in the rock ועברנו דרכו, וכן נכנסנו לתוך Cathedral Cave עם הסירה. בדרך גם פגשנו בדולפינה ענקית ששיחקה עם הסירה. ישנה גם אפשרות לעשות את הסיור בספינה רגילה במשך חצי יום עד יום שלם כולל ירידה באחד האיים. תלוי אם מחפשים רוגע ושלווה או אדרנלין... בחזרה לעיירה עצרנו לאכול בפינה גלידה נהדרת והמשכנו ל – Waitangi לראות שם מופע מאורי שהיה פשוט מהנה, עם שיתוף של הקהל (שהיה בגדול אנחנו ועוד שלושה זוגות). במקום גם נמצא הבית בו נחתם החוזה ההסטורי בין המאורים לממשלת ניו זילנד.
11/2 – נסיעה ארוכה לאוקלנד. בדרך עצרנו לצילום נוף אחרון מחוץ לעיר. התפאורה היתה נהדרת – לגונות כחולות ירוקות על קו החוף. באוקלנד עצרנו במלון העתידי שלנו על מנת לאסוף את המזוודה של האופניים ששלחתי למלון חודשיים קודם. התמקמנו בקמפינג והתחלנו בעבודות האריזה והניקיון. מזל שבקמפינג יש גן שעשועים לא רע עם אומגה כיפית, כך שרוב הזמן הילדים בילו בגלישה באומגה ומשיכה שלה חזרה...
12/2 – אריזה של כל המזוודות וניקיון סופי של הקרוואן לקראת החזרתו מחר.
13-16/2 – נסענו בבוקר למלון על מנת להוריד שם את כל המזוודות ומשם המשכנו לאפולו להחזיר את הקרוואן. תהליך ההחזרה הלך חלק לגמרי ודי מהר חזרנו חזרה למלון. התאכסנו במלון דירות בדירה עם שני חדרים וסלון + מטבח, כך שבסה"כ היה די מרווח, אם כי עם כל כמות המזוודות... אחרי התארגנות בחדר יצאנו לעיר ושמנו פעמינו ל – Sky Tower. בסמוך לו ישנה מסעדה הודית טובה שהמליצו לנו עליה, ואכן הרבצנו ארוחה הודית טובה ומשביעה במחיר סביר. אחרי הארוחה החלטנו לעלות למגדל למעלה. מעלית מהירה העלתה אותנו תוך 40 שניות לקצה המגדל, לתצפית נהדרת על כל אוקלנד. מה שנחמד במגדל זה שיש שם במספר מקומות מרצפות זכוכית שקופה, וזה אחלה חוויה לעמוד עליהן להשקיף למטה מתחת לרגליים מגובה כה רב. מהמגדל המשכנו לטייל קצת בעיר ב – Queens St. וחזרנו למלון בערב עייפים ומרוצים.
למחרת לקחנו מעבורת ל – Davenport ושוטטנו באי, תוך שאנו מטפסים להר ויקטוריה, אחד מהרי הגעש סביב אוקלנד. התצפית מההר פשוט נהדרת. כל אוקלנד נפרשת משם, במיוחד אזור הנמל וקו החוף עם בנייניו הגבוהים. אפשר להגיע לפסגה גם ברכב, אך ההליכה מהנה בסה"כ ולא קשה במיוחד. בדרך חזרה מהמעבורת התיישבנו לזלול סושי לפני החזרה למלון.
לא רחוק מהמלון נמצא פארק אלברט, וכשהגענו לשם בבוקר היו שם הכנות לקראת פסטיבל האורות הסיני. כל הפארק קושט במנורות גדולות בצורות שונות, החל מתוכים, דרך ברבורים וכלה בדמויות מהמיתולוגיה הסינית, כאשר הכל תלוי על ובין העצים. לצערנו הפסטיבל הינו ב – 18 לחודש, יום אחרי הטיסה שלנו. מכיוון שהבנו די מהר שאנו צריכים מזוודה נוספת... המשכנו לשוק ויקטוריה לחפש מציאות. קנינו שם מזוודה ורודה (!) על מנת שתבלוט, וחזרנו את כל הדרך חזרה ל – Queens St., שם נכנסנו לראות סרט בקומפלקס הענק מטרו.
ה – 16 לחודש הינו יום ההולדת של שני, כך שעוד יום קודם קנינו עוגת טרמיסו נהדרת, ובבוקר לפני שהיא קמה, קישטנו את החדר בבלונים, הוצאנו את העוגה מהמחבוא במקרר וקראנו לה לסלון. עם תום החגיגה... החגיגה החלטנו שצריך להוריד את העוגה ויצאנו לטייל ב – Auckland Domain – הפארק הגדול ביותר באוקלנד. בפארק ישנו גם גן החורף הכולל חממות עם פרחים וצמחים מדהימים ביופיים. פשוט שווה ביקור, ובכל מקרה בדרך חזרה מומלץ ללכת בשביל לאוהבים (Lovers Trail). את החגיגות סיימנו במסעדה סינית טובה בסמוך למלון.
17/2 – השכמה באמצע הלילה ונסיעה לשדה תעופה. התכנון שלנו היה לבלות מספר שעות בסידני, ולכן לקחנו טיסת בוקר לסידני וטיסת ערב לסינגפור. קצת הופתענו כשאמרו לנו בשדה התעופה שלא ניתן לצאת לטייל סידני ולהשאיר את המזוודות בשדה, ובכלל זה עולה 130$ לאדם אם עוזבים את השדה. כאשר נחתנו בסידני החלטנו לבדוק שוב את העניין וניגשנו לביקורת הדרכונים לאחר שמילאנו את הטפסים. מתברר שאין כל בעייה לצאת וזה גם לא עולה כלל כסף, כך שאיפסנו את תיקי היד ולקחנו את הרכבת לעיר. טיילנו לבית האופרה ומשם לגנים הבוטניים. נחמד היה לראות שם מאות רצים עושים שם כושר, ועוד יותר נחמד היה לפגוש שוב בחיות הבר האוסטרליות – תוכים המסתובבים חופשי ועטלפים התלויים הפוך על העצים בגנים. מכיוון שהיה חם בסידני חתכנו מהגן היפיפה לרחוב ונכנסו לבניין הראשון עם מיזוג האוויר לשאוף קצת אוויר. החלטנו שחייבים לסיים את הביקור באוסטרליה עם הפאי המסורתי, ומצאנו מקום בו מגישים פאי עם פירה ואפונה ורטוב סמיך, בדיוק כמו שאכלו במירוץ למיליון. הטעם נהדר... חזרנו ברכבת לשדה התעופה והמראנו במטוס הגדול ביותר בעולם – Airbus 380, לסינגפור.