יום שישי, 2 ביולי 2010

23/6 – השכמה מוקדמת בשש, ארגון הקרוואן לתזוזה ומתחילים בנסיעה ארוכה ארוכה ל – Salt Lake City כאשר הילדים עדיין עוד ישנים. לאחר כשעתיים נסיעה התעוררו כולם ועצרנו לארוחת בוקר ב – middle of nowhere... עוד שלוש שעות נסיעה והגענו לפאתי העיר. עצרנו במרכז קניות גדול למלא את הקרוואן. השעות ב – Wal-Mart (כן, קנינו שם אופניים מדליקות לרועי) עברו מהר, כך שכבר די מאוחר נכנסו ל – Salt Lake והתחלנו לחפש את הקמפינג. בסופו של דבר, לאחר סיבובי סרק בעיר הצלחנו להגיע לקמפינג. אין מה להגיד – קמפינג מסודר ויפה הכולל בריכה מחוממת, שולחן סנוקר ועוד. בחניון עמדו קרוואנים מסוגים שונים, ולמרות שבהתחלה חשבנו שהקרוואן שלנו ענק, אחרי שראינו את הקרוואנים האחרים בחניון הבנו שהקרוואן של השכן גדול יותר... היה שם קרוואן אוטובוס, שהיה מחובר מאחוריו לעוד חצי אוטובוס, ובשני צידיו עמדו ג'יפים. אכולים מקנאה (בעצם לא ממש. רק לחשוב לנהוג בכזה דבר) אספנו את כל הבגדים המלוכלכים עם הסדינים והמגבות והלכנו לעשות כביסה. עד שהכביסה מוכנה נכנסו לבריכה המחוממת והשתוללנו שם. מחר שוב מצפה לנו נסיעה ארוכה עד ל – Grand Teton.
24/6 – הפעם קמים מאוחר, ויושבים ליד הקרוואן עם המחשבים על מנת להתחבר קצת לעולם. רק ב – 12:00 התחלנו את הנסיעה צפונה. ב – GPS לא הצלחתי למצוא את הקמפינג, ולכן הכנסתי שם של ישוב באזור. הנסיעה ברובה על כביש 15, כך שניתן להרביץ מהירות.לעיירה ויקטור הגענו כבר באיזור שש וחצי בערב (כמעט ואין כביש בארה"ב שאין בו עבודות, מה שמעכב מאד את הנסיעה), ונכנסו לבר – מסעדה על מנת לרדת על שתי פיצות ענקיות וטעימות. מויקטור התחלנו לטפס להרים בדרך יפיפייה עם נופים מדהימים, אך מכיוון ששוב לא הסתכלתי במפה, ה – GPS לקח אותנו לישוב אותו הכנסתי לו, וכמובן שאת הקמפינג לא מצאנו שם. ניסיתי לברר שם היכן הקמפינג ושלחו אותי לקמפינג אחר שהיה מלא. שם הפנו אותי לעוד קמפינג שהיה מרוחק כ – 60 ק"מ לכיוון הדרך באנו ממנה. בלית ברירה נסענו לשם, שכן כבר היה אחרי שמונה בערב. התלבטנו אם להיכנס לאחד המקומות ביערות וללון שם (בדיעבד זה מומלץ. לא מעט אמריקאיים עושים זאת, ומקבלים מקסימום טבע באפס מחיר), אך לבסוף נסענו את כל הדרך לקמפינג בעיירה בשם Alpine.
25/6 – חוזרים מוקדם בבוקר את הדרך שנסענו חזרה, רק שהפעם בדקתי היטב במפה לאן לנסוע, ואכן אחרי כעשה וחצי הגענו ל – Colter Bay Village והתמקמנו בחניון מקסים קרוב מאד לאגם. יצאנו לטייל במסלול ביער, כשאנו מוחאים כפיים מדי פעם עקב החשש מדובים. אמנם המסלול קל יחסית, אך בכל זאת מעל חמישה ק"מ עושים את שלהם והילדים מתעייפים. היום יום שישי, ולכן כשחזרנו לקרוואן אורלי הכינה עוגה וחלה. אני עליתי על בגדי ספורט ויצאתי למספר ק"מ ריצה ביער במסלול אחר. האגם פשוט מקסים והריצה ביער על גדות האגם עושה את שלה ואני שיכור מעודף החמצן...
בערב ישבנו סביב המדורה עם "השכנים" האמריקאיים שלנו בחניון על בקבוקי יין מקליפורניה ומרשמלו עשוי על האש (אגב, האמריקאיים מרככים את המרשמלו על האש ואז שמים אותו יחד גם שוקולד בין שני ביסקוויטים מיוחדים, ויוצרים מעין סנדוויץ'' של מרשמלו. לטעמי זה נראה יותר מדי מתוק, אך הילדים התענגו). מחר בבוקר ממשיכים לשמורת Yellowstone.
26/6 – בבוקר מארגנים את הקרוואן ובמקביל הולכים לעשות כביסה שהצטברה לנו למימדים מדאיגים... המזל הוא שבחדר כביסה יש אינטרנט, אז במקביל אפשר להתחבר ולעלות חוויות. הבעיה מתחילה עם החשמל. המחשב שלי מהעבודה מראה 30% של סוללה, שמקביל (עקב חיי הסוללה הארוכים...) לבערך חמש דקות...
מכיוון שיש עוד זמן עד שהכביסה תסתיים ואחרי כן המייבש, אני ושני הולכים לבית הקפה לשבת שם ולהתחבר לאינטרנט. שם סוף סוף, בזכות חיבור מצוין לאינטרנט, אני מצליח לעלות בלוג חדש עם תמונות ולשפוך לשם את כל יומן המסע. מכיוון שאנו נאלצים לעזוב את האתר ב – 11:00 (הפנסיונר עם החשמלית הגיע כבר פעמיים לברר איתי באם אני מודע לשעה), אנו יוצאים לחנייה הגדולה ליד בית הקפה, וקופצים לבית הקפה על מנת לדבר בסקייפ עם סבא וסבתא, שמאד מאד רוצים לראות את הנכדים (טוב, גם אותנו...) בוידיאו.
זהו, יוצאים בצהריים לילוסטון. נסיעה יחסית קרצה של שעה וחצי ואנחנו בחניון שלנו, שעקב ריבוי הדובים באיזור הוא לא כולל שולחן קמפינג, אלא רק חיבור למים וביוב. אני מוריד את האופניים ויוצא עם שני לסיבוב של 12 ק"מ לאגם הגדול. בשעות אחה"צ המאוחרות אנו מחליטים לנוסע ל – Mud Volcano על מנת להריח קצת גופרית ולראות את הפלא הזה שמבעבע מהקרקע. כל האיזור פעיל עם בוץ מבעבע, אדי קיטור וריח נהדר של ביצה סרוחה (תסלחו לי, אבל בהחלט יש דימיון). שביל עץ נחמד מוביל בין האתרים, כולל המערה שממנה יורק "הדרקון" ענני עשן.
27/6 – הבוקר מוקדש לניקוי הקרוואן, כולל שטיפה וניקוי אבק באמצעות שואב אבק נטען שקנינו. בסביבות 12:00 אנו יוצאים לכיוון צומת Tower, על מנת לעשות שם טרק מעגלי לאורך המצוק של נהר ילוסטון. הכביש מתפתל ועלה גבוה גבוה להר Mount Washburn, כשלאורך כל הדרך ישנן שלוגיות. לפתע פקק תנועה. בירור קצר מעלה שיש למטה בעמק דוב. כולם יוצאים לצלם והתנועה נעצרת. Rangers מנסים לכוון את התנועה אך ללא הועיל. לפתע אורלי מודיעה לי שהיא יוצאת לצלם ורועי קופץ אחריה. מיותר להגיד שהדרך צרה ואין לי חנייה קרובה. אני נצמד לשוליים ומנסה להמתין לאורלי, אך רכב חונה מאחורי מתעצבן ומודיע לי (בשפה קצת פחות מכובדת...) שאני מפריע לתנועה. בלית ברירה אני ממשיך במורד הכביש בתקווה למצוא חנייה. רק אחרי מספר ק"מ אני מוצא מפרץ קטן וחונה עליו. לא שמתי לב שמקדימה יש עץ אורן שענפיו בדיוק בגובה של רכב. למזלי עצרתי (טוב, במקרה) בדיוק כשענפים נגעו במזגן על גג הרכב. עוד טיפה קדימה והיינו צריכים לקנות מאווררים לרכב במקום המזגן... הבעיה היא שאני בולט קצת לכביש מאחור, ומפריע לתנועה. בלית ברירה אני ממתין 45 דקות לאורלי, כשלפתע מגיע השריף מצד שני, עוצר ומברר איתי מדוע אני עומד כך. ניסתי לשוות לקולי נימה של מסכנות, והסברתי לו שאורלי ורועי נמצאים למעלה, ויש לי ענפים על הגג שלא מאפשרים לי לתמרן. הוא הבטיח לנסות ולמצוא אותם ולהגיד להם להתקדם לעברי, אך ממליץ במקביל לנסוע עוד קצת למקום בו אוכל להסתובב לחזור. מכיוון שאורלי ורועי לא מגיעים גם ברבע השעה הבאה, אני מבקש משני לעצור את התנועה ולכוון אותי בנסיעה לאחור על מנת לצאת מסבך הענפים. אכן אני מוצא מקום להסתובב וחוזר על עקבותיי, אוסף את אורלי ורועי וממשיך קדימה על מנת למצוא מקום להסתובב שוב. ניסעה קצרה של חצי שעה ואנו מגיעים לאתר קמפינג קטן בו מתחיל המסלול, ומתחילים בעלייה תלולה אל המצוק. משם השביל מאד נוח על שפת המצוק, עם נופים משגעים של נהר הילוסטון הזורם בעוצמה. בדרך התמזל מזלנו ואנו פוגשים עדר של כבשי הרים (Bighorn Ship) על ילדיו הצעירים שנולדו לא מכבר. למרות שהיינו בשקט הם גילו אותנו, אך למרבה ההפתעה המשיכו להתנהל בנחת ולאפשר לנו לערוך להם book שלם של צילומים... המסלול מתחבר לטרק נוסף החוזר לחניון, למרות שנדרשת בסוף צעידה של כק"מ וחצי על הכביש. בדרך חזרה עוצרים לתצפית על מפלי Tower, ולאחר מכן עוצרים לפיקניק לארוחת ערב על גדות הנהר.
28/6 – היום הזה מוקדש לגייזרים בילוסטון. אנו יוצאים בבוקר לכיוון Old Faithful, אותו גייזר מפורסם המתפרץ אחת לתשעים דקות. כעבר חמש דקות נסיעה אני מזהה בצד שמאל ביער דוב שחור. מיידית אני עוצר בשוליים, תופס את המצלמה ומסתער בדילוגים לעבר היעד. למזלי אני הראשון שרואה את הדוב, ולכן אני זוכה לצילומים יפיפיים שלו. לא עוברת דקה וכל הכביש מלא ברכבים שעצרו בשוליים בשני הצדדים, ואחד שלקח פיקוד כריינג'ר מתחיל לצעוק שצריך לשמור מרחק של לפחות 30 מטר ושכולם יזוזו לאחור. הדוב השחור כמובן מתעלם מכל המהומה וממשיך בשלו ללחוך עשבים ולחפש מזון. חוזרים לרכב וממשיכים בנסיעה. אני לא מגזים, אבל כעבור 300 מטר אני מבחין הפעם בצד ימין ביער בדוב גריזלי חום, שהינו נדיר בשמורה והסיכוי לראותו נמוך. אורלי תופסת הפעם את המצלמה ומתחילה לצלם. הדוב אמנם רחוק יחסית אך באמצעות הזום אנו מקבלים תמונות יפות גם שלו (ראו תמונות מצורפות של הדובים).
זהו, חגיגית הדובים נגמרה ואנו ממשיכים ל – Old Faithful. תצפיות נהדרות על האגם הענק עם ההרים המושלגים מסביב מחייבות אותנו לעצור לצלם ולאפשר לילדים להתחרות בהקפצת אבנים על המים.
כאשר הגענו לאיזור הגייזרים, נאלצנו לחכות כחצי שעה לגייזר המפורסם Old Faithful, המתפרץ אחת ל – 90 דקות. אבל זה היה שווה את ההמתנה. זרנוק ענק של מים וקיטור החל להתפרץ ממעמקי האדמה, מותיר את כולם נפעמים. מאות אנשים מסביב עומדים ומתקתקים במצלמות והחגיגה בעיצומה. כל הסיפור לקוח מספר בודד של דקות עד שהגייזר נרגע וחוזר לישון למשך שעה וחצי נוספות. אנו יוצאים לסיור בין הגייזרים השונים (קיימים מספר סוגים : גייזר חרוטי המתפרץ מתוך מעין חרוט – Cone Geyser, גייזר מזרקה המתפרץ מאדמה שטוחה בצורת מזרקה – Fountain Geyser, בריכות או מעיינות מבעבעים עם גייזרים קטנים – Hot Spring, ומעין חורים באדמה המעלים עשן ומדי פעם קיטור של מים – Fumaroles). הצבעים של הבריכות פשוט מדהימים – כתום חרדל, טורקיז עמוק, צהוב חזק ועוד, והמים צלולים לגמרי מאפשרים לראות לתוך מעבה האדמה את החור שנפער. ההליכה היא על שביל עץ נוח, וגיא רץ עליו ממקום למקום עד שהוא נפל ונחבל בברכיים. כך זה קורה עוד שלוש ארבע פעמים, ואני לא צריך לספר לכם כיצד נראות הברכיים שלו... בכל אופן החלטנו לקנות לו מגיני ברכיים להמשך הטיול...
את ה – Old Faithful זכינו לראות מתפרץ שוב, ואז המשכנו בנסיעה ל – Grand Prismatic Spring. הפירוש של המילה Prismatic הוא צורה של מנסרה (מנסרתי), ואכן במעיין / בריכה ענקית אליו הגענו מתגלה קשת של צבעים מדהימה, אדים עולים מהמים הרותחים הנשפכים לנהר הקר ומאפשרים להיכנס לנהר החמים עקב כך. גם כאן ישנו שביל עץ מסביב לבריכות, וההליכה בו היא כל כך מהנה עקב המראות יוצאי הדופן ביופיים. אני לא זוכר שראיתי אי פעם צבע כחול כל כך עמוק ומיוחד. הצבע נובע מתהליך הפוטוסינתזה של המיקרואורגניזמים החיים במים (למעשה זו שכבה של בקטריות) המפרישים כימיקלים תוך הפקת אנרגיה מאור השמש, ואורגניזמים העושים שימוש למחייתם בכימיקלים אלו.
סיימנו את היום בפיקניק של ארוחת ערב על הנהר החמים, ושהדרך חזרה לחניון מציעה לנו תמונות של שקיעה מדהימה על שמורת ילוסטון. לילה טוב.
29/6 – היום אנו באיזור "עמוס" למדי, ב – Canyon Village, מתכננים טרק לאורך נהר הילוסטון למפסר מפלים שלו. נסיעה לא ארוכה ואנו חונים באיזור פיקניק קטן, משם מתחיל השביל על הנהר. כבר בירידה לנהר ניתן להבין את עוצמת הזרימה בנהר, שהירדן ההררי שלנו בסוף החורף היה חולם להיות אחד מיובליו... המסלול לאורך הנהר והמצוק ברובו בתוך היער, כמדי פעם מבליח הנהר במלוא עוצמתו, וקול זרימת המים הגועשים מלווה אותנו לכל האורך. אנו מגיעים למפלים העליונים ופשוט יושבים מעליהם מהופנטים. אמנם מדובר "רק" על גובה של כ – 30 מטר, אך כשהמים פוגעים בסלע למטה הם מזנקים שוב למעלה מעוצמת החבטה, ורסיסי המים יוצרים מול אור השמש קשת יפיפייה בתחתית המפל.
כמובן שגיא שוב נופל פעמיים על הברכיים, ואחר שאנו מרגיעים אותו אנו מצלמים למזכרת את הברכיים מלאות החבורות שלו. בהמשך מגיעים לשביל היורד בצורה תלולה וחדה לתחתית המפלים התחתונים, וכולל ירידה של 368 מדרגות (שצריך לעלות אותן כמובן...). המראה למטה בהחלט שווה את המאמץ. מפל גועש ורועש שקשת שלמה מרצדת מעליו. המדרגות הן למעשה באוויר על קיר המצוק, עד שמגיעים למעין מדרגת סלע גדולה ומגודרת שממנה ניתן לצפות במפל. שוב יושבים מהופנטים ומביטים על המפל (אולי רק מעצם המחשבה שעכשיו יש לטפס את כל המדרגות ואת העלייה שבסופן...). ממשיכים ללכת, ולאחר טיפוס עצבני מגיעים למעלה לצוק, משם ממשיך שביל נוח ל – Artist Point, שוב עם תצפיות נהדרות על הקניון. בסוף המסלול שתי אפשרויות – לחזור חזרה את שלושת הק"מ, או לתפוס טרמפ חזרה לתחילת המסלול. אני מביט על גיא ומחליט לנסות לתפוס טרמפ. האמת שזה לא קשה מדי, שכן אני עומד ביציאה מהחנייה ומנופף לרב לעצור. האמריקאים לרוב עוצרים לשאול מה קרה, ואז... אני מסביר שהכל בסדר, רק שאני צריך טרמפ חזרה על מנת לאסוף את רכב לקחת את המשפחה. בנסיעה הקצרה מתברר כי הנהג עבד בקיבוץ גינוסר בתור ארכיאולוג. אני לוקח את הרכב ואוסף את המשפחה, ואנו ממשיכים למרכז הלמידה (Education Center) להבין קצת את מה שראינו ולראות סרט על השמורה. בדרך חזרה עוצרים ליד גדת הנהר ואוכלים ארוחת ערב.
30/6 – אנו בדרכנו ל – Old Mammoth Hot Springs בקצה הצפוני של השמורה. הנסיעה לשם כרגיל מהנה והנופים משגעים. האמת, אחרי שראינו כבר את רוב חלקי השמורה, קצת פחות התלהבנו מהמקום, למרות שהוא עדיין מיוחד ויפה, והצורות שיוצרים המים הרותחים הזורמים על הסלעים יוצאות דופן. ייתכן וגם היום החם השפיע עלינו, ואנו מחליטים להמשיך עוד קצת צפונה אל מחוץ לשמורה לעיירה Gardiner על מנת להסתפר ולהצטייד. מצאנו סלון יופי והגברים בחבורה עמדו בתור אצל הספרית. לא כולם יצאו מרוצים לגמרי (הם רצו קוצים וזה לא כל כך יצא לה), אבל לי זה בהחלט התאים, שכן תספורת מארינס אף פעם לא יכולה שלא לצאת...
לאחר התספורות נכנסו למסעדה קטנה ומגניבה והשתלטנו על שתי פיצות ענקיות, עשינו קניות בסופר גדול יחסית סוף סוף (אפילו השגתי מנגל קטן, שכן אסור להבעיר אש בשמורה). בדרך חזרה לחניון התמזל מזלנו, זיהינו פקק תנועה ומיד עצרנו במקום הראשון האפשרי, כשאני מסתער שוב עם המצלמה ועם שני ורועי בריצה קלה לאורך הכביש עד שהגענו לאזור בו שני דובים שחורים שיחקו ביניהם. הריינג'ר היה יחסית חסר אונים בניסיונותיו להרחיק את האנשים ולפנות את הרכבים מאמצע הכביש. המראה היה בהחלט מלבב ושמחה על הכביש היתה רבה... בלילה עוד הספקנו לראות את מדגסקר 2 במחשב.
1/7 – חודש של הטיול כבר מאחורינו. הזמן רץ כשנהנים. היום נוסעים לאיזור Norris בשמורה, על מנת לראות מספר גייזרים נוספים. בדרך עוברים שוב דרך Old Faithful על מנת לראות את ה – Grand Geyser מתפרץ, מכיוון שהיה לנו מידע מוקדם על כך שבסביבות השעה אחת בצהריים הוא אמור להתפרץ, בהתבסס על מה שהיה יום קודם. בדרך לשם נתקלנו בשלושה פרטים של אייל קנדי, כך שהגענו באחת בדיוק ל – Grand Geyser. למזלנו, הגייזר התחשב בנו והמתנו מספר דקות עד שמשהו שם החל לבעבע. ואז, בבת אחת הגייזר התפרץ ונתן לנו מופע נהדר. רק מוסיקה ואורות היו חסרים. מכיוון שגם יושבים קרוב לגייזר, אני חושב שזה היה מופע הגייזר הטוב ביותר, טוב יותר מה – Old Faithful.
המשכנו משם ל – Norris ויצאנו למסלול Basin Loop של כ – 3.5 ק"מ. הגענו ל – Steamboat הנחשב לגייזר הגבוה בעולם (מתפרץ לגובה של 120 מטר בתדירות של בין 5 ימים ל – 50 שנה... כן, זו לא טעות, צריך הרבה מזל לראות אותו מתפרץ) ושם היתה ריינג'רית שהסבירה על הגייזר והעבירה לנו שיעור מאלף. עם כל המעיינות המעשנים הפזורים במסלול המקום נראה כמו גיהנום (ללא המבורגרים...), במיוחד כשמדובר במעיינות החמים ביותר והחומצתיים ביותר, אבל הוא בהחלט שווה ביקור בגלל היופי המיוחד שלו. המסלול מסתיים במוזיאון ומשם יוצא עוד מסלול קצר הנקרא Porcelain Loop המוביל לבריכות הנראות כמו פורצלן. חשבנו עוד בהמשך לטבול בנהר באיזור בו המים חמים, אך מכיוון שהרייג'רית הציעה לנו לא לטבול מעבר לצוואר עקב הבקטריות שבמעיינות, ויתרנו על הרעיון ונסענו למקום הקבוע שלנו לאכול בו ארוחת ערב על גשת הנהר. מחר עוזבים את ילוסטון.
2/7 – עוזבים בבוקר את החניון והולכים לעשות כביסה משולבת עם משחק טאקי. בצהריים מתחילים את הנסיעה צפונה דרך היציאה הצפונית של השמורה. מדובר בנסיעה מאד ארוכה של מעל חמש שעות, עד לחניון הנמצא במחצית הדרך שלנו ל – Glacier. איכשהו גם נסיעה זו עוברת לאחר מעל חמש שעות של נהיגה, ואנו מגיעים לחניון נחמד שיש בו גם חשמל, גם מקלחות חמות, גם אינטרנט וגם חיבור לטלוויזיה בכבלים שעליו ויתרנו. מחר ממשיכים בדרך צפונה לשמורת Glacier.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה