ניו זילנד - האי הדרומי - המשך

3-4/1 – נסיעה למאנאפורי שב – Fiordland בחוף המערבי. בבוקר עוד הספקנו לעצור במרכז הקניות ב – Queenstown, להסתפר כולם ולקנות מלתחה חדשה לרועי. משם המשכנו לאורך אגם Wakatipu וכביש 6 למאנאפורי. הגענו לחניון מקסים שהזמנו מראש (Possum Lodge and Holiday Park) היושב על הנהר בתוך היער. מה שטוב בחניון זה שיש כאן אינטרנט חופשי ללא הגבלה לכל השהות תמורת 10$. אחה"צ המאוחרים יצאנו לטייל בשביל על גדות אגם מאנאפורי, כשתפאורת ההרים המושלגים מסביב. למחרת התארגנו לטרק ארוך – Circle Trek. הזמנו מונית סירה על מנת לחצות את הנהר, ולאחר הליכה קצר מהחניון הגענו למזח, שם העבירה אותנו הסירה לגדת הנהר השנייה, ומשם התחלנו את ההליכה הארוכה. מדובר על מסלול של כארבע שעות, בתוך יער גשם מקסים המזכיר בכל פינה קטעים מהסרט שר הטבעות. הבעיה שכאשר הולכים עם כיוון השעון במסלול המעגלי, ישנה עלייה תלולה מאד וקשה עד לפסגת ההר, אך העדפנו לעלות מאשר לרדת, שכן הירידה הרבה יותר מסוכנת. אחרי העלייה המאומצת הגענו לתצפית מההר המשקיפה על שרשרת ההרים המושלגים ועל האגמים שמסביב. תצפית בהחלט מרהיבה ושווה את המאמץ. אגב, אם אתם לוקחים את המונית סירה בשעה 11:00 זה עולה 10$ למבוגר (ילדים חינם), בעוד בשעה אחרת זה יעלה לכם כבר 12.5$. חשבנו גם לצאת לשיט ב – Doubtful Sound, אך עם מחיר של 250$ למבוגר זה כבר היה סיפור יקר מדי.
5/1 – נסיעה קצרצרה ואנו מגיעים ל – Te Anau, עיירה מקסימה לגדות אגם Te Anau, עם רחובות המלאים בבתי קפה, מסעדות וחנויות, ומקום אחד שמוכר רק פאי בטעמים שונים (בתחילת רחוב Town Center) ומומלץ בחום רב. טיילנו בעיירה על גדות האגם כשהקנאה נוזלת לנו מהאוזניים למראה הבתים הגדולים והמרשימים המשקיפים על האגם הרגוע. אחרי שנתנו לילדים להוציא אנרגיה בגן השעשועים, הלכנו לשחק מיני גולף עוד לפני שהגשם התחיל לטפטף, ואז חזרנו לחניון להכין ארוחת ערב.
6/1 – היום אנו עושים את הדרך המקסימה ל – Milford Sound. ממלאים מיכל דלק מלא ויוצאים לדרך. רובה של הדרך עוברת ביערות גשם, ולכל אורכה ישנן נקודות עצירה בהן ניתן לצאת למסלולים קצרים וארוכים יותר. אנו עצרנו ב – Mirror Lake עם עוד עשרות יפנים שהגיעו באוטובוסים, ולאחר מכן נכנסו בהמשך הדרך ל – Lake Gunn למסלול הליכה ביער גשם עד לאגם היפיפיה, כאשר לאורך כל ההליכה מטפטף עלינו גשם. מומלץ בחום לעצור בכל מקום בו ישנה תצפית, שכן הנופים הם מדהימים. קצת לפני Milford Sound יצאנו לראות את ה – Chasm. מדובר בהליכה קצרה המובילה לשרשרת של מפלים הנופלים לתהום שנוצרה עקב חתירת המים ועיצבה את הסלעים שם במראה יוצא מן הכלל. כבר בחנייה קידמה אותנו ציפור ה – Kea בחפשה אחר מזון מהמטיילים (אסור בשום אופן לתת אוכל לציפור זו). בעקבות הגשמים שירדו כל הלילה ובמשך היום הזרימה מאד חזקה והמפלים מאד מרשימים, וכמעט כל 100 מטר ישנו מפל אחר. נפלא ! רבע שעה של נסיעה ואנו מגיעים ל – Milford Sound. אני לא יודע איך אבל הצלחתי להשיג מקום ללילה אחד (Power Site), כך שיכולנו בשקט להמשיך לשייט בפיורד ולהימנע מהנסיעה חזרה ל – Te Anau באותו יום. לפני שעלינו אל הספינה עוד הספקנו לעלות לתצפית על הפיורד (מאחורי בית הקפה). המזח ממנו יוצאים להפלגה נראה כמו אולם הנוסעים בשדה התעופה, ואכן מקבלים Boarding Card לצורך העלייה על הספינה. לקחנו שייט של שעתיים ורבע (לא להסתפק בפחות. זו חוויה נהדרת !!!) בשעה 3:45, שאז המחיר זול יותר, וכן מכיוון שמדובר בחופשת בית ספר בניו זילנד, הילדים מפליגים חינם. תפסנו מקום טוב בספינה כשהמצלמות במצב היכון. ואכן כבר בהתחלה אנו עוברים ליד מפל אדיר הנופל לפיורד מגובה רב. לאורך כל השייט אנו עוברים מפלים רבים ונהדרים, כשכולם שוצפים וקוצפים עקב הגשמים (למעשה יורד גשם קל בעוד אנו מפליגים). הרים אדירים מקיפים אותנו וכלבי ים רובצים להנאתם על הסלעים. הספינה ממשיכה עד קצה הפיורד ויוצאת שם לים הפתוח. אף אחד לא הכין אותנו ליציאה הקצרה לים, אך לפתע החלו גלים גבוהים והספינה התנדנדה בחוזקה מצד לצד. כל מה שהיה לי בראש באותו רגע היה איך להימנע ממחלת ים ומתי חוזרים חזרה לפיורד השקט. כעבור מספר דקות הסתובבנו וחזרנו לפיורד והכל נרגע. ניתן היה לשבת ולצפות בפלאי הפיורד ולהתחמם עם תה או קפה בספינה. לקראת סיום ההפלגה נכנסנו מתחת למפל רועש, וכל מי שעמד בחוץ וניסה לצלם מצא את עצמו רטוב לגמרי (זה כלל גם את רועי ואת המצלמה שלו...). שייט שהוא חוויה גם מזג אוויר קודר וגשום(לפעמים הפיורד נראה אף יותר מעניין תחת מעטה עננים, מעין מעטה של מסתורין). לאחר השייט נסענו לחניון הקמפינג הקרוב, שנמצא גם הוא מוקף הרים מושלגים ומפלים, כך שלכל כיוון שהסתכלת נשקף נוף נהדר. הכנת ארוחת הערב לעומת זאת היתה תהליך מסובך יותר לאור כמות המטיילים הרבה שפקדה את המטבח.
7/1 – עוזבים את Milford Sound בחזרה ל – Te Anau. שוב אותה דרך יפיפיה, ואנו עוצרים מספר פעמים לצלם את נוף ההרים המושלגים, וב- Divide אנו מחנים את הקרוואן על מנת לצאת לטרק Key Summit שהינו חלק מהטרק הארוך בן כמה הימים – Routburn. המסלול כולו בעלייה, חלקה לא קלה, עובר בתוך יער עבות, כמדי פעם מציצים ההרים מסביב, עד שמגיעים לנקודה בה הצמחייה הופכת אלפינית, קרי שיחים נמוכים ופרחי בר. בסיום העלייה ישנו מסלול אלפיני מעגלי קצר עם הסברים עם נוף פנוראמי של כל העמקים, האגמים ושרשרת ההרים מסביב. בהחלט שווה את המאמץ של העלייה. בדרך חזרה אני מחליט לקפוץ לאגם Hawker בשביל המתפצל מהשביל הראשי. אף אחד לא מעוניין לבוא איתי, כך שכולם המשיכו חזרה למטה ואני שברתי חזק ימינה והתחלתי לרדת את ההר לכיוון האגם. כעבור כרבע שעה של הליכה מאד מהירה הגעתי לאגם הקטן והיפה ולבקתות המטיילים שלידו. אחרי מספר צילומים ולקיחת אוויר התחלתי לטפס חזרה את ההר במהירות ולחזור לשביל הראשי היורד לחנייה. את כולם תפסתי לקראת סיום השביל אודות להליכה המאד מהירה בירידה. חזרנו לאותו פארק קרוואן בו היינו קודם לכן ב – Te Anau.
8/1 – הבוקר אנו יוצאים להפלגה על אגם Te Anau עם סיור למערת Glowworms, מערה עמוקה וארוכה בה זורם נחל, ולכל אורכה ניתן לראות מעין אלפי פנסים זעירים הזוהרים בחשיכה בדומה לגחליליות, רק אור בוהק יותר הנמצא על תקרת המערה. מדובר בזחלים של יתושים המפיקים אור כחלחל באמצעות ריאקציות כימיות. חלק מהסיור במערה הינו רגלי, כאשר מדי פעם מאירים פנסים את הנהר הזורם במערה, ובסוף ההליכה נכנסים לסירה קטנה ושטים בתוך הנהר שבמערה בעלטה מוחלטת, כשמעל לראש ישנן המון המון נקודות אור של אותם זחלים, מראה מדהים ביופיו המזכיר את מה שנשקף מחלון של חללית בסרטי המדע הבידיוני (Enterprise לדוגמא) – אוסף ענק של כוכבים בשמיים חשוכים. גם ההפלגה על האגם נהדרת ומראות ההרים המשתקפים במים עושים את העבודה. אחרי ההפלגה החלטנו (ליתר דיוק, אורלי ואני החלטנו והילדים הצביעו נגד) לצאת לטרק נוסף, חלק מטרק Kepler המפורסם. חלקו הראשון של טרק ארוך זה הינו לאורך האגם בתוך יער יפיפיה, משהו כמו שעתיים וחצי הלוך חזור. על מנת לעודד את גיא לצעוד ולהפסיק לקטר, הובטחה לו גלידה בסיום הטרק... באגם עצמו המקומיים שטים בסירות מנוע ומושכים מאחוריהם את הילדים בתוך מעין אבובים. מה להגיד, איכות חיים. בהמשך להבטחה לגיא קפצנו לעיר לקנות לו גלידה ואני ניצלתי את זאת לקפוצ'ינו של אחר הצהריים.
9/1 – עוזבים את Te Anau לטובת Wanaka. נסיעה ארוכה של כארבע שעות. אנו למעשה חוזרים על חלק מהדרך בה הגענו, שכן הכביש עובר בקרבת העיר Queenstown. עשינו עצירה על גדות אגם Wakatipu המקסים, כאשר רועי וגיא התעקשו ללבוש בגדי ים ולהיכנס למים הקרירים. מקום מקסים לעשות בו חניית לילה. בהמשך הדרך אנו עוברים שוב ליד גשר Kawarau וצופים באלו שקופצים שם באנג'י. שני אומרת שהיא בכיף מוכנה לקפוץ שוב מהגשר... עוד כעשה נסיעה ואנו מגיעים ל - Wanaka ומתמקמים בחניון. אני קופץ עם האופניים לסופר לקנות כמה דברים בסיסיים, כאשר הילדים קופצים באותו זמן על הטרמפולינה.
10/1 – היום מוקדש כולו ל – Puzzling World. מקום מגניב לאללה, בו יש מבוך ענקי (לפי הפרסום במקום מדובר ב – 3 ק"מ של מבוך) וחדרי אשליות. כבר בכניסה ניתן לשבת על השולחנות ולהתמודד עם כל מיני משחקי אתגר הדורשים חשיבה יצירתית רבה. לאחר שחיממנו מנועים אנו יוצאים אל המבוך. הבנות נגד הבנים. יש להגיע לארבעה מגדלים בצבעים שונים בתוך המבוך ובסוף למצוא את הדרך החוצה. על פניו זה נראה קל, אך כאשר מתחילים להתרוצץ במבוך מתברר שמדובר באתגר בכלל לא קל לפיענוח. אחרי כשעה וחצי של התרוצצות אנו מחליטים על פסק זמן, כאשר אורלי ושני כבשו את כל המגדלים למעט הירוק, ואנו עדיין לא הגענו למגדל הצהוב. עוברים לחדרי האשליות שם ניתן לראות הולוגרמות מדהימות, פרצופים מוכרים העוקבים אחר כל תנועה שלך, וחדרים הנמצאים בשיפוע חד היוצאים אשלייה כאילו כדור מתגלגל בעלייה, המים זורמים למעלה ואנו נראים כאילו עומדים בזווית "מסוכנת" מבלי ליפול. חזרנו ללובי להתמודד עם משחקי האתגר, ואז יצאנו שוב למבוך לסיים את מה שלא הספקנו.
11/1 – הבוקר אני קם מוקדם ויוצא לרכיבה ליער הסמוך לעיר בו ישנם מספר סינגלים. רכיבה במעלה הגעות מביאה אותי ליער, ושם אחרי חיפוש קטן גיליתי את רשת הסינגלים והתחלתי לחרוש אותם. כשחזרתי כולם רק קמו, ואחרי ארוחת בוקר התחלנו את היום במסלול להר Iron לתצפית פנוראמית על כל האיזור. עלייה תלולה יחסית מביאה אותנו לפסגה, שם נשקפת העיר Wanaka עם האגמים סביבה. גם את ה – Puzzling World רואים מלמעלה (אם כי עקב המרחק לא ניתן לפענח את המבוך בו היינו יום קודם לכן) וכמובן את שרשרת ההרים שמסביב. בצהריים אנו הולכים לסרט מסעות גוליבר בקולנוע המגניב Cinema Paradiso. הישיבה בקולנוע הינה על ספות נוחות במקום כסאות, או ברכב חיפושית ישנה שהוסב לצפייה בסרט. כמו כן ניתן להזמין לאולם פיצות וארוחות קלות. מקום קצת הזוי המומלץ בחום. על מנת לסיים את היום עם קצת אדרנלין, קפצנו למתקן הטיפוס, שם שני רועי וגיא התחברו לרתמות טיפסו על קירות שונים וסולמות גבוהים. הכיף בטיפוס הוא שכאשר מגיעים למטה פשוט עוזבים ידיים וגולשים לאט למטה כמו בסנפלינג. אפילו גיא עלה עד לקצה הסולם המתנדנד ונהנה מכל רגע מהירידה מטה. ישנו קיר טיפוס אחד בחושך, כשרק הבליטות בקיר זוהרות, מה שהופך את חווית הטיפוס עוד יותר מרתקת.
12-13/1 – שוברים מערבה לכיוון הקרחונים Frantz Josef ו – Fox. מכיוון שבבוקר עוד עשינו קניות בסופר, הגענו יחסית מאוחר לעיירה Frantz Josef והתמקמנו בחניון שבתוך היער. למחרת בבוקר יצאנו לטרק קצר המוביל למרגלות הקרחון, משם ניתן להמשיך על הקרחון רק בסיור מודרך. אני הזמנתי מקומות מראש לסיור של החצי יום לשעה שלוש. אני ושני יצאנו לנקודת המפגש שברחוב הראשי בעיירה במשרדי החברה, שם חולקו לכל אחד מכנסיים מיוחדות אטומות למים, מעיל, כובע וכפפות, ונעליים מיוחדות אטומות למים ביחד עם crampons - מסמרי ברזל המחוברים על תחתית נעליים או מגפים המונעים החלקה על קרח או שלג והמאפשרים את ההליכה על הקרח או את הטיפוס. אוטובוס של החברה לקח אותנו לתחילת המסלול, שם צעדנו את אותו מסלול שעשינו בבוקר ואז התחלנו בטיפוס קשה ומייגע במעלה הקרחון. בנקודה מסויימת בה היה צריך להתחיל ללכת על הקרח חיברנו את מסמרי הברזל לנעליים והתחלנו את הצעידה על הקרח. ההרגשה היא כמו להלך בתוך פריזר. עברנו דרך מעבר צר מאד בין קירות קרח זקופים בצבעים כחול ולבן, וטיפסנו במעל המדרון החלקלק תוך שאנו נעזרים בחבל הקשור לקרח. בחלק מהמקומות ניתן ללכת רק על הצד עם הכתף קדימה ולהוריד את תיק הגב על מנת לעבור. לאחר כמה מעברים כאלו דרך הקרח הגענו שטח מישורי המכוסה כולו בקרח, בערך כשליש מאורכו של המדרון. קצת הופתעתי לגלות שמכאן אנו חוזרים חזרה, שכן ציפיתי להליכה ארוכה וקשה יותר על הקרחון. בדרך חזרה מטה עברנו כמה ירידות תלולות תוך שאנו נאחזים בחבל שנמתח לאורך הקרחון. סה"כ חוויה מאלפת. כל מי שיוצא למסלול מקבל כניסה חינם לבריכות החמות, כך שבערב אני, שני, רועי וגיא הולכים להשתכשך במים החמים. הבריכות ממוקמות 100 מטר מהקמפינג שלנו, ויש שם 3 בריכות – מים נעימים, מים ב – 38 מעלות ומים עם 40 מעלות. אנו עוברים מבריכה לבריכה ונהנים מכל רגע.
14/1 – על מנת שגם אורלי, רועי וגיא ייהנו מהקרחון, אני מזמין להם טיסה במסוק סביב שני הקרחונים - Frantz Josef וקרחון Fox, עם נחיתה על הקרח. הליכה של שתי דקות מהרחוב הראשי מביאה אותנו לשדה התעופה הקטן, שם עומדים המסוקים. מסוק סילון גדול מחכה להם שם והם עולים ותופסים מקום ביחד עם עוד שני זוגות. גיא קיבל אוזניות מראש וכל השאר מלבישים את האוזניות שבתא הטייס על מנת לשמוע את ההסברים. טיסה בת 30 דקות מביאה אותם מעל קו החוף ואל פסגת קרחון פוקס, שם הם נוחתים על הקרח להליכה קצרה מסביב. לא להאמין אבל הטייס עושה ביזנס במהלך הטיסה. הוא קורא לכולם להצטלם ואחר זה מנסה למכור את התמונה שהוא מפתח כבר בתא הטייס תמורת 20$. זה כמובן על חשבון הזמן שיש לטייל על הקרח למעלה... אז תעשו לעצמכם טובה מראש ותנצלו את הזמן ליהנות מהקרח במקום ללכת להצטלם אצל הטייס... אני ושני הולכים להתיישב בבית קפה בזמן שהחברה טסים, וכעבור 30 דקות יוצאים לקבל את פניהם המחייכות. חזרה לרכב וממשיכים צפונה לכיוון Punakaiki, שם ישנה תופעה גיאולוגית מעניינת. על קו החוף ישנם סלעים ענקיים הנראים כמו ערימות של פנקייקים... בזמן הגיאות הים נכנס בין הסלעים ושפריץ של מים יוצא למעלה. קצת בהמשך הדרך ישנה כניסה לחנייה למסלול לאורך הנהר, מסלול מקסים ונעים, שבמהלכו ניתן גם להיכנס ולרחוץ בנהר. כמו כן ניתן לשכור קיאקים בתחילת הנהר בצד הכביש, ולחתור במעלה הזרם. מ – Punakaiki המשכנו ל – Westport על מנת ללון שם.
15/1 – מהקמפינג שלנו מובילה נסיעה קצרה למושבה של כלבי ים המשתעשעים על הסלעים. החלטנו להמשיך משם עוד צפונה עד ל - Saddonville ליד הנהר Mohikinui, שם יצאנו לטרק לאורך נהר Charming, שלכל אורך הטרק ניתן לראות שירידים של מכרה הפחם הישן. עקרונית, עדיף להתחיל את המסלול מצד שני מ – Ngakawau, שכן הצד השני שלו יותר פראי ומעניין וכולל חציית גשר תלוי, או לעשות את כל המסלול הלוך חזור, מהלך של כשש שעות. ישנו ב - Saddonville בקמפינג נחמד כשאנו כמעט לבד לגמרי.
16/1 – נוסעים מזרחה לכיוון Murchison לאורך ערוץ הנהר Buller. הדרך מתפתלת בין היערות כך שהנסיעה היא יחסית איטית. התמקמנו בחניון בתוך העיר (הלא גדולה...), בו יש גם חווה עם כבשים, צבי, חזירים, ברווזים,ו – Emu. קנינו שקיות אוכל לחיות והלכנו להאכיל את הכבשים ואת הצבי, שבסה"כ שיתפו פעולה ובאו לאכול את הגרגרים מהידיים שלנו.
17/1 – בבוקר נסענו לגשר התלוי הארוך ביותר מעל ערוץ הנהר סמוך ל – Murchison. ניתן לחצות את הגשר ברגל ולחזור באומגה. יש לשלם על חציית הגשר אלא אם כן משלמים על האומגה שכוללת גם את הגשר. ניתן לעשות מסלול קצר בתוך היער לאחר החצייה, ולמי שמתכנן שייט ב – Jet boat, זהו אחד המקומות היותר טובים לכך (טוב יותר מה – Shotover ליד Queenstown). האומגה אמנם לא מקפיצה את האדרנלין, אך זה בסה"כ נחמד לעבור מעל הנהר תלוי על חוט. עשינו אומגה טאנדם – שני ורועי ביחד ואני וגיא. זה קצת עוזר למהירות אם דוחפים עם הרגל אתה מי שיושב קדימה... משם נסענו חזרה לכיוון Murchison וקצת לפני הכניסה לעיר פנינו ימינה למגרש חנייה קטן, משם מתחיל הטרק Skyline במעלה ההר, המוביל לתצפית על מפגש 4 הנהרות ועל העיר עצמה. בערב שינה תצוגת תכלית בחניון הקמפינג של גז כבשים, שהיה חוויה מעניינת עבור כולנו.
18-19/1 – גשם ירד כל הלילה והמשיך גם ביום. שמנו פעמינו לשמורת Nelson Park להתמקם בקמפינג שעל גדות האגם היפה Rototoi. בגלל הגשם לא ניתן היה לעשות הרבה חוץ מלשבת בקרוואן ולשחק טאקי. רק אחה"צ הגשם פסק ויצאנו ברגל לעיירה הקטנטונת St. Arnaund לקנות כמה דברים בסיסיים ולחפש בית קפה, שנסגר כבר בשעה ארבע (ואינו פועל בימים רביעי וחמישי...). סביב הקרוואן מסתובבים להקות של ברווזים עם התינוקות שזה אך נולדו, וכמה פרוסות לחם עושות היטב את העבודה. למרות מזג האוויר הקריר המקומיים ניצלו את ההזדמנות לרחוץ באגם בהנאה.
למחרת מזג האוויר האיר לנו פנים ויצאנו למסלול הנקרא Loop Trail המתחיל לאורך גדת האגם ולאחר מכן מטפס במעלה יער הגשם. זהו מסלול מעגלי יפה וקליל יחסית. מכיוון שחזרנו מוקדם יחסית לקחתי את האופניים ויצאתי לאיזור של סינגלים נחמדים – מסלול של כשישה ק"מ שכמעט כולו סינגל, ופה ושם ניתן להאריך אותו באמצעות סינגלים צדדיים, והכל בנוף היפה של המשורה. את אחה"צ בילינו על ספסל על גדת האגם עם כוס קפה בשמש הנעימה (ועם עוד המוני זבובי חול מעצבנים... הריסוס נגדם עוזר).
20-21/1 – ממשיכים צפונה בכביש העולה לכיוון נלסון. היעד היא שמורת הטבע Abel Tasman. בדרך עוצרים בריצ'מונד להצטיידות. אורלי ושני מצאו איזושהי אמתלה על מנת לקפוץ שוב למרכז הקניות ולקנות לי מתנה ליום ההולדת החל בעוד יומיים (האמת שזה היה די שקוף...). בהמשך הדרך נכנסנו לעצירה קלה ב – Rabbit Island (מעבר לפיקניק אין שם הרבה מה לעשות ואסור להישאר אחרי השקיעה, שכן סוגרים את השערים) והמשכנו ליעדינו ל – Marahau, שהיא שער הכניסה לשמורה. הזמנו סירת מונית לבוקר שלמחרת, על מנת לעשות את הקטע היפה ביותר של הטרק בשמורת Abel Tasman, הנחשב לאחד הטרקים היפים ביותר בניו זילנד. אפשר להגיד בלשון המעטה שהים לא היה רגוע במיוחד, ולמזלנו אני ורועי לקחנו כדורים נגד מחלת ים. מדובר בסירה קטנה ומהירה שקפצה גבוה מעל המים ונחתה בחבטה חזקה על הגלים.שעה של הפלגה (לאורך נופים מקסים של רצועת החוף והמפרצים השונים) והגענו ל – Bark Bay. "ברחנו, מהר מהסירה לחוף המבטחים, כאשר אנו צועדים במימי הים (הסירה לא יכולה לעגון ממש על החוף ויש להוריד נעליים וללכת במים). התחלנו לצעוד בטרק Abel Tasman המספק נופים נהדרים לכל אורכו, כשההליכה מאד נעימה בתוך יער גשם. לאחר כחצי שעת הליכה ישנה התפצלות למסלול קצר המוביל לתצפית – South Head. לא להחמיץ. נשקף משם נוף מרהיב של הים והמפרצים והאיים הקטנים הפזורים לאורכו. בהמשך הדרך ישנה מהשביל עצמו תצפית מדהימה על לגונה תכולה ויפיפייה, ולקראת הירידה ל – Torrent Bay – נקודת נחמדה עם ספסל בה ניתן להשקיף על המפרץ מלמעלה. ירדנו לחוף וחיכינו לסירה שאמורה לקחת אותנו חזרה ל – Marahau. הים כמובן לא נרגע, והפעם הסירה עגנה די רחוק מהחוף כך שנאלצנו ללכת בתוך המים, כשהגלים מכים בנו ומרטיבים את כל המכנסיים.הסירה היתה מלאה ונאלצנו לשבת בספסל האחורי, שאולי זה טוב יותר מבחינת קפיצות, אך נרטבים שם כהוגן, ורועי שישב בצד של הספסל ירד רטוב לגמרי וקפוא מהסירה. בשורה תחתונה, אכן מדובר באחד הטרקים היפים ביותר בניו זילנד, לפחות מנקודת המבט של חלק מהמסלול שאנו עשינו, הנחשב בעיני רבים לקטע היפה ביותר בו. על מנת להירגע מההפלגה חזרה קפצנו למסעדה / בית הקפה שליד הקמפינג לכוס קפה עם שוקו חם ושתי עוגות פאבלובה...
22-24/1 – בבוקר, כשיצאתי לאכול ארוחת בוקר ליד הקרוואן, נכנסו כולם לאקסטזה לסדר את הקרוואן ולהכין את מסיבת ההפתעה של יום ההולדת שלי. שני ניפחה בלונים וכלם תלו אותם בשרשראות בקרוואן, את העוגה קישטו בנרות והמתנות חיכו על השולחן. אכן זו היתה הפתעה נעימה (למרות שידעתי שמארגנים משהו...), והברכות שנכתבו היו מרגשות במיוחד. פנינו מועדות היום לכיוון ה – Golden Bay. הכביש מטפס גבוה לגבעת Takaka ומספק נופים יפים של העמק מתחתיו ושל רצועת החוף. עצרנו ב – Takaka להצטיידות, וקנינו חבילה גדולה של גלידה עם גביעים על מנת לשבת מול הנוף בשמש החמה וללקק גלידה. קצת צפונה מהעיר ישנה פנייה לכיוון מעיינות Pupu. זהו מקום חובה !!! מדובר במעיינות מים מתוקים הגדולים ביותר בניו זילנד, וצריך לראות את המים שזורמים שם על מנת להאמין שקיימים מים כאלו צלולים וטהורים. ישנו מסלול הליכה קצר של כחצי שעה לאורך הנהר עד ראש המעיינות. בכל מקום ניתן לראות את הקרקעית, ובאיזור הנביעות רואים צבעי כחול, תכלת, צהוב וצבעים נוספים המשתקפים מהקרקעית כמה מטרים לעומק. אסור כמובן לגעת במים בכל דרך שהיא על מנת לא לזהם אותם, ולכן רצוי לוותר על הרעיון של מילוי בקבוקים... מהמעיינות המשכנו ל – Pohara להתארגן עם מקום בקמפינג שם, והלכנו לטייל במסלול Grove הקצר והיפה, המוביל בין קירות סלע גבוהים ובולדרים ענקיים לתצפית על כל Golden Bay. בערב יצאנו אני ואורלי לבית קפה סמוך לחגוג את היום ההולדת שלי.למחרת בבוקר, אחרי השכמה מאוחרת, עלינו במעלה הרחוב לגבעה המשקיפה על האיזור, שם נערך פסטיבל האוכל והיין. אפשר להגיד בלשון המעטה שפסטיבל האוכל אצלנו הרבה יותר מרשים, ומה שהיה כאן היה יותר מעין מפגש חברים עם הופעות חיות ומוסיקה, ודוכנים של אוכל (טעים למדי) שהכינו המקומיים. מזג האוויר לא האיר לנו פנים היום וגשם התחיל לטפטף וגם התחיל להיות קריר מדי, כך שנטשנו את הפסטיבל בצהריים וחזרנו לקרוואן.
25-26/1 – נוסעים מזרחה לכיוון נלסון. התאכסנו בפארק מקסים וענק בחוף Tahuna, מרחק 5 ק"מ ממרכז העיר. בפארק מספר גני שעשועים לילדים, דמקה ושחמט ענקיים, מיני גולף, אופניים להשכרה ועוד. פשוט כיף. יצאנו לעיר והלכנו לגנים הבוטאניים, שם טיפסנו חתיכת טיפוס לתצפית Center Of New Zealand, הנחשבת למרכז הגיאוגרפי של ניו זילנד. משם נסענו למרכז העיר והלכנו לאכול ב – Indian Cafe, שהאוכל בו היה יוצא מן הכלל, אבל השירות קצת צולע. למחרת הלכנו למוזיאון WOW הכולל אוסף מדהים ומדליק של מכוניות עתיקות, דרך מכוניות שכיכבו בסרטים ועד מכוניות מודרניות ייחודיות (פורש, יגואר וכיו"ב). יש שם גם דגם של המכונית מהסרט "חזרה לעתיד", שניתן לשבת בה ולהצטלם. הצד האחר של המוזיאון כולל אוסף תלבושות וחזיות ביזאריים ביותר מתחרויות אופנה שנערכו כאן בשנים האחרונות. החזייה המדליקה ביותר לטעמי היתה זו עם אוסף הפנקייקים על כל ציץ עם רוטב מייפל... למי שמעוניין לחסוך בלבוש ישנה שם חליפת עסקים לאישה עשויה כולה מקרטון... את הבוקר האחרון בנלסון הקדשנו לגן השעשועים בפארק ולמשחק מיני גולף מהנה.
27-28/1 – ל – Picton נסענו דרך הדרך הנופית המקסימה. אמנם הנהיגה של 30 הק"מ של הדרך הנופית קשה ומאד מאד מפותלת, אך הנופים של המיצרים הנשקפים מהדרך שווים זאת. התאכסנו בפארק בתוך העיר וקפצנו לתור קצת בעיר. הגן הגדול שליד המרינה כולל מתקני משחק מהנים לילדים (האמת שגם אני נהניתי...), והנוף של המיצרים נשקף מכל עבר. פשוט איכות חיים לגרים כאן. סיימנו את היום בבית קפה סמוך על קפוצ'ינו ושוקו חם עם עוגת שוקולד. למחרת קמנו מוקדם יחסית ונסענו לתחילת הטרק Queen Charlotte, המתחיל ב – Anakiwa, ולמעשה ממשיך לאורך 71 ק"מ במשך מספר ימים. אנו עשינו קטע של 12 ק"מ
הלוך חזור עד לתצפית במשך ארבע שעות, כשנוף המיצרים נשקף בינות עצי יער הגשם. הטרק אכן יפיפיה והנוף מהתצפית מקסים ושווה את המאמץ, ולמרות המרחק הרב הילדים עמדו בטרק בגבורה. עם זאת, האווירה בתחילת המסלול היתה קצת קשה לאור ריב גדול בין אורלי לשני (טוב, זהו גיל ההתבגרות שלה... של שני, לא של אורלי...), ולכן שני נשארה ברכב ולא באה עימנו (למחרת כבר הכל הסתדר). מכיוון שהילדים עמדו יפה בטרק, קיימנו את הבטחתנו להם ובחזרה בפיקטון עצרנו בגן השעשועים...

ניו זילנד - האי הדרומי

17-21/12 – טסים לניו זילנד. נחתנו ב – 23:30 בכרייסטצ'רצ ולקחנו מונית למלון שהזמנו מראש (Sherborne Motor Lodge). הפתעה מאד נעימה חיכתה לנו במלון. קיבלנו סוויטה עם שלושה חדרים – שני חדרי שינה וסלון, מטבח מאובזר לגמרי ומערכת קולנוע ביתית עם אפשרות להחליף סרטים חופשי. סוף סוף ישנים במיטה אמיתית ונוחה. אחרי השכמה מאוחרת יצאנו לשוטט בעיר והגענו לכיכר הקתדרלה במרכז העיר, מרחק הליכה של כעשרים דקות. בכיכר יש כמעט כל יום מופעים, ואנו זכינו לראות ריקוד מאורי וכן ריקודי סטפס. ישנם גם נואמים מוזרים בכיכר בדומה לאלו שבהייד פארק בלונדון. מרכז המבקרים בכיכר ידידותי ויעיל ושווה לבקר שם ולאסוף אינפורמציה. הסושי במרכז העיר מעולה והפך די מהר לארוחת הצהריים שלנו. מומלץ מאד לעשות אתנחתא בקפה מסעדה Strawberry Fair. שתיתי שם את האספרסו הכפול הטוב ביותר, והקינוחים שם מעולים. ביום ראשון מתקיים שוק ליד הגלריה לאומנות, והכניסה למוזיאון קנטרנברי היא חופשית ומומלץ להקדיש למקום מספר שעות. המוזיאון נמצא ליד הגנים הבוטניים, כך שניתן ממנו להמשיך לטייל בגנים ולשתות את הקפוצ'ינו בקפה שבגן. אנו פתחנו חשבון בנק בקיווי בנק שבסניפי הדואר. אין עלויות על פעילות בחשבון למעט העברת כסף בין בנקים, ואת הכרטיסים מקבלים במקום כמו גם גישה לחשבון דרך האינטרנט. בשאר הבנקים הגדולים אין מה לחפש, שכן הם לא פותחים חשבון לפחות מחצי שנה 0בניגוד לאוסטרליה שם לא היתה בעיה לפתוח חשבון ב – ANZ ולקבל גם ריבית על הכסף). לאחר 4 ימים במלון נסענו לקחת את הקרוואן. קיבלנו בדיוק אותו קרוואן כמו באוסטרליה, כך שכבר היינו מתורגלים, רק שהפעם לא נתקלנו בבעיות וידענו להצביע על התקלות הקטנות והחוסרים עוד בתחנה. התמקמנו בקרוואן פארק להתארגנות ופריקה של המזוודות ולהצטיידות בכל הקניות הנדרשות. כרייסטצ'רצ היא עיר נעימה, רגועה וכיף לטייל בה. כדאי להקדיש לה מספר ימים.
22/12 – נסיעה ארוכה ל – Lake Tekapo. כבר בדרך מתגלים נופים הדומים מאד לאלו מהסרט שר הטבעות. החניון שלנו ממוקם ממש מעל האגם, כך שמחלון הרכב ניתן לראות את התכלת המיוחד של האגם ובלילה לראות את השובל הבהיר של הירח המעלה על פני המים. אחר הצהריים הופיעו באופן מפתיע אורי ואריאל ויאיר וקרן בקרוואן שלנו והיה ממש שמח. הלכנו לטייל לאורך האגם בקור מקפיא ולהקפיץ אבנים על המים.
23/12 – בבוקר אנו עולים לתצפית על Lake Tekapo ממצפה הכוכבים על הר ג'ון – תצפית °360 על האגמים מסביב ושרשרת ההרים המושלגים מרחוק. מי שמעוניין ניתן לקחת סיור של חצי יום במצפה הכוכבים (ניתן לראותם גם באמצע היום אודות לטלסקופים החזקים שם. משם המשכנו להר קוק הענק, היפה והמושלג. עשינו שם את הטרק Hooker Valley החוצה שני גשרים תלויים ברוח צד חזקה מאד. הבעיה היא שבהמשך המסלול יש לחצות איזורים מוצפים של הנהר ולחלק מההליכה היא בבוץ, מה שגרם לאורלי להתחרט בשלב כלשהו ולחזור. אני המשכתי עם הילדים וכשהגענו כחמש דקות הליכה פני הקרחון התחילה רוח מאד מאד חזקה שגרמה לילדים להיסטריה, ולכן החלטנו לחזור עקבותינו. עם זאת, לאחר חציית הגשר השני מתגלה הר קוק המושלג במלוא הדרו. את הלילה העברנו בחניון Glentanner במרחק 20 ק"מ מהר קוק. מזג האוויר מאד התקדר ובלילה התחיל לרדת גשם שוטף, כך שחוץ מלהישאר בקרוואן לא היה מה לעשות, והחלטנו להמשיך למחרת במקום להישאר לילה נוסף.
24/12 – נסיעה ל – Ohamaro. בדרך עוצרים ב – Twizel על מנת לצפות באחד האתרים בו צולם הסרט שר הטבעות. נסיעה לאורך אגמים ועיירות שלוות מביאה אותנו חזרה לקו החוף המזרחי לעיר Ohamaro. מתברר שמדובר בעיר יפה עם רובע עתיק בו בניינים היסטוריים ורחובות מגניבים עם בתי קפה מזמינים. הגענו בערב חג המולד ודבר ראשון הלכנו לחוף Bushy לצפות ב – Hoiho – פינגווין צהוב העין הנדיר. לאחר המתנה לא קצרה הצלחנו לראות אחד מהם יוצא מהים והולך לכיוון החוף. משם המשכנו לרובע העתיק הארבור-טיין לחגוג ביחד עם המקומיים את חג המולד בשירה ובכיבוד קל בבניין אורווה ישן... אורלי סיפרה שם לאחת המארגנות שאנו מישראל (למעשה היא אמרה שאנו מירושלים), דבר שגרם להתרגשות רבה, ואפילו פתחו במיוחד בשבילנו בית קפה בסימטה וצילמו אותנו לעיתון המקומי. לקראת שקיעה הלכנו לצפות בפינגווינים הכחולים במחצבת אבן הגיר העתיקה (אין צורך לשלם במרכז המבקרים. פשוט תעמדו על קו המים ותמתינו). עשרות פינגווינים יוצאים מהים ומתחילים את צעידתם למקומות המסתור שלהם בינות השיחים, שם נמצאים הצאצאים שלהם ומחכים למזון. בדרך הם חוצים את הכביש, הזדמנות נהדרת לתפוס צילום של היצורים החמודים הללו לאור פנסי הרחוב (אסור להשתמש בפלאש). אין ספק ש – Ohamaro שווה עצירה בדרך לדונידין ולו ליום אחד.
25/12 – 27/12 – שלושה ימים בעיר הנהדרת Dunedin. היה לנו חניון מצויין ליד חוף הים ב – St. Kilda עם מתקנים מצויינים. ביום הראשון טיילנו במרכז העיר (יום ראשון וחגים החנייה שם חופשית לגמרי), ביקרנו בגלריה הציבורית לאומנות (כניסה חופשית), עשינו קצת קניות בחנויות היפות וישבנו לשתות קפה ו – Ice Chocolate עם פאי נהדר. משם נסענו למוזיאון אוטאגו (גם כאן הכניסה חופשית), שם בילינו מספר שעות מהנות. המוזיאון מאד מעניין וכדאי להקדיש לו מספר שעות, במיוחד כאשר ישנן שם תערוכות מיוחדות כמו תערוכת הפרצופים שהיתה שם כשהגענו. הספקנו לפני שהחשיך לקפוץ גם לגנים הבוטאניים הנעימים ולטייל בהם. יום נוסף הקדשנו לחצי האי אוטאגו. הנסיעה לשם היא בכביש נופי מדהים וצר מאד. נסענו עד קצהו של חצי האי שם מקנן האלבטרוס המלכותי, ועל קו המים שוכבים אריות ים ופינגווינים קטנים מסתתרים במאורות וממתינים להוריהם השבים עם החשיכה. משם המשכנו ל – Allans Beach ולאחר הליכה קצרה הגענו לחוף הים. א קל היה בהתחלה להבחין באריות הים שוכבים על הסלעים, אך ברגע שרועי גילה אחד ראינו גם נוספים. אפילו חווינו אריה ים אחד שיצא מהם וצעד באופן מגושם ביותר לסלעים על מנת לתפוס תנומה. רצוי לשמור מרחק של 10 מטרים מהם, אם כי אנו היינו גם במרחק של 3 מטרים מבלי זה הזיז להם. מכיוון שהתחיל גשם שוטף וממילא לא היתה ראות טובה, החלטנו לחזור ל – Duniden ולנסוע לרחוב התלול ביותר בעולם לפי ספר השיאים של גינס – Baldwin St. אכן מדובר ברחוב תלול מאד (לא עלינו אותו כמובן עם הקרוואן) עם שיפוע של כ – 1 ל – 1.28(22% שיפוע).
28-29/12 – נסיעה לשמורת Catlines היפה. מכיוון שלא הצלחנו להשיג מקום בחניון ב – Curio Bay, הזמנו מקום בחניון הצמוד למפלי Mclean, מה שהתברר בדיעבד כהחלטה מצויינת, לאור האווירה הטובה בחניון והמתקנים המצויינים, כמו גם מגוון האנשים מכל העולם (לרבות ישראלים...). בדרך עצרנו לטיול במפלי Purakaunui הרחבים והיפים, אליהם מוביל שביל יפה בתוך היער. מכיוון שבימים האחרונים (וגם עכשיו) ירדו גשמים, המפלים זרמו בעוצמה רבה. לפני שנכנסו לחניון פנינו למערות Cathedral (חובה להגיע בזמן השפל, שכן עם התחלת הגאות המקום נסגר ולא ניתן לעבור למערות). הליכה במורד היער עד לחוף הים ומשם הליכה לאורך החוף (25 דקות סה"כ) מובילה למערות שחצבו המים. מדובר במערות גבוהות מאד ומרשימות בחוף Waipati. הכניסה עולה כסף (5$ למבוגר ו – 2$ לילד). התחלנו את יום המחרת במסלול למפלי McLean. הליכה של כ – 20 דקות מביאה אותנו למפלים גועשים ושוצפים במיוחד לאחר הגשמים, אחד המפלים היפים ביותר בשמורת קטלינז אם לא היפה ביותר. משם נסענו ל – Curio Bay, שם ראינו מאובנים של עצים בתוך סלעים בני כ – 170 מיליון שנה מתקופת היורה. שדה המאובנים מלמד על הקשר של ניו זילנד ליבשת העל העתיקה גונדוואנה, וזהו אחד תרי המאובנים העתיקים בעולם. נסיעה קצרה בדרך עפר מביאה אותנו לאתר הפיקניק Waipohato, שם יצאנו למסלול ארוך של כשלוש שעות בתוך יער גשם עבות. המסלול יפיפיה אך הגישה למפלים כמו גם חלקים נוספים רבים במסלול מלאים בוץ, כך שבסוף המסלול הנעליים נראות כמו לאחר התאבקות בבוץ. למרות כל הבוץ המסלול מומלץ בחום רב.
30/12-2/1 – מכיוון שרצינו לחגוג את ראש השנה האזרחית בעיר גדולה, שנו פעמינו ל – Queenstown, בירת האקסטרים של האי הדרומי. בדרך אספנו תייר גרמני שעד בעיר 9 חודשים וסיפר לנו על המקומות המעניינים. לעיר הגענו בסביבות שלוש בצהריים, וכבר אז ניתן היה לחוש בתכונה הרבה בעיר ובעומס הרב של התיירים. החניון שלנו שנמצא שלוש דקות הליכה ממרכז העיר היה מפוצץ, אך האוירה בעיר היתה מחשמלת לקראת השנה החדשה. לאור הנסיעה הארוכה נעשינו רעבים והלכנו לנעוץ את שינינו בהמבורגר ענק במקום מומלץ מאד הנקרא Ferburger. המדרחובים של העיר מקסימים ומלאים בחנויות אופנתיות וחנויות ציוד ספורט, והמחירים לאחר כריסטמס כוללים הנחות גדולות. מאות או אלפי תיירים מסתובבים ברחובות והמון המון המון בני נוער (נערות בלבוש של כמעט חווה אימנו...) עם בקבוקי בירה ביד.
ביום השני יצאנו לטרק לגבעת קווינסטאון, עלייה של כחמש מאות מטר בתוך יער אורנים, המובילה לתצפית נהדרת על הר Remarkable ועל האגם של העיר. לאור המאמץ פינקנו את עצמנו בגלידה הטובה ביותר בניו זילנד במקום הנקרא פטאגוניה. יש שם גם שוקולדים וקינוחים נהדרים כמו גם קאפוצ'ינו טוב. בערב התחילה כל המהומה. בסביבות תשע וחצי בערב יצאנו לפארק הצמוד לאגם לראות שם הופעות חיות על הבמה שהוקמה במיוחד לכבוד השנה החדשה. בהתחלה עוד לא היה צפוף והיה ניתן לשבת על הדשא ולשמוע מוזיקה חיה טובה, אך ככל שהתקרבה שעת חצות נהייה צפוף להחריד וההתרגשות לקראת השנה החדשה כמו גם האלכוהול הרב שזרם שם גרם להתרגשות רבה. על הבמה היה שעון גדול עם ספירה לאחור, ובדיוק בחצות האירו את שמי האגם זיקוקי דינור ועשרות אלפי אנשים צעקו, הריעו והתנשקו. חגיגת השנה החדשה במיטבה, במיוחד שאנו הראשונים לחגוג את השנה בחדשה בכל העלם !!!
למחרת בבוקר נסענו לגשר Kawarau, שם נולד הבאנג'י, וראינו את האנשים קופצים שם מגובה של 43 מטר. לא יודע איך אבל שיכנענו את שני לקפוץ, ופשוט לא להאמין למה הילדה הזו מסוגלת. היא פחדה מוות, ואחרי שכבר קשרו לה רתמות ואת הרגליים בחבל, היא התקרבה לקצה ואז פשוט עשתה תנועה של לאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא עם היד ולא הסכימה לעזוב את הידית ולקפוץ. המדריכים ניסו לעודד אותה באנגלית ושאלו אותה בסוף אם היא רוצה לוותר, ואז היא הבינה שאין דרך חזרה... או שהיא קופצת או שאין יותר בנג'י, אז היא קפצה !!!!!!!!!!! את הצעקות שמעו כולם, אך היו שם מחיאות כפיים של כל הצופים והמדריכים על האומץ שלה. אני לא צריך לספר כמה היא היתה באופוריה לאחר מכן. פשוט היא היתה כל היום ב – high. קנינו גם את התמונות וסרט הוידיאו שצילמו אותה. פשוט מדהים !!! אני לעומת זאת מתכנן צניחה חופשית באי הצפוני, כך שהיתה לי סיבה טובה להסביר מדוע אני לא קופץ בנג'י... רועי מאד רצה לקפוץ באנג'י גם כן, אך התנאי הוא משקל של לפחות 35 ק"ג, ורועי שוקל עוד פחות משלושים. אז היו שם דמעות והמדריכים ניסו לנחם אותו שבעוד כמה שנים הוא יכול לנסות שוב... בערב יצאנו אני ואורלי למסעדה בעיר וליד אח בוערת סעדנו אחלה ארוחה עם כוס של בירה טובה מהחבית.
על מנת לפצות קצת את רועי ולהכניס גם לגיא קצת אדרנלין, הלכנו למחרת לטרמפולינה הענקית שם חיברו את אותם לרתמות והם קפצו לגובה של כשמונה מטר (ליתר דיוק רועי קפץ והתגלגל, וגיא היה מתון יותר...). גשם התחיל לרדת היום שגורם לנו לשבת בקרוואן ולהעביר את הזמן מול הטלוויזיה.
בבוקר עוד הספקתי לצאת לרכיבה מהנה ביער של סינגלים. לאחר כחמש – שישה ק"מ על הכביש לאורך האגם, הגעתי למקום הנקרא Seven Miles, ושם ישנו סינגל מרכזי המוביל לאוסף של סינגלים מתוחזקים היטב הכוללים מכשולים שונים, ירידות טובות ועליות לא קלות, אך המסלולים רצים כך שזו היתה חוויה מהנה, משהו המזכיר את הסינגלים של כרמי יוסף למי שמכיר.

סיכום, מסקנות וטיפים על אוסטרליה :
קשה להגיד שהכבישים באוסטרליה טובים. קרוב יחסית לערים הגדולות ובערים עצמן כמובן, הכבישים מצוינים והאוטוסטרדות רחבות עם מספר מסלולים. ככל שמתרחקים מהערים הכבישים נעשים צרים, ללא שוליים ועם נתיב אחד בלבד לכל כיוון. הפועל היוצא מכך הוא צורך בתשומת לב רבה יותר על הכביש ועירנות מתמדת, במיוחד כאשר נוהגים בקרוואן. זה די מעייף בנסיעות ארוכות, אך כנראה שזה גם מתכון לירידה במשקל...
בכבישים באוסטרליה ישנה תופעה ייחודית בשם Road Trains. מדובר במשאיות ענק עם שלושה טריילרים, הבאות מולך על הכביש הצר או עוקפות אותך. בכל מקרה מדובר בסיטואציה לא נעימה, ולאו דווקא בגלל הרוח הנוצרת ונדנוד הקרוואן, אלא בגלל הצורך להימנע ממטר אבנים על השמשה הקדמית. בשום אופן אין לגרום למשאיות לרדת לשולי הכביש (שלמעשה לא קיימים בד"כ, ומדובר בשול עפר עם אבנים) ! אם זה אומר להאט או אפילו לעצור, ובודאי שלהיצמד עד כמה שאפשר לקצה הכביש. לצערנו גם אנו התנסינו בחוויה לא נעימה זו, כאשר רכב שלפנינו גרם למשאית לרדת לשוליים, ואנו ספגנו את מטר האבנים האיום על השמשה הקדמית, שנסדקה לכל אורכה. זה היה בדיוק בתחילת הדרך לחציית מדבר נאראלבור, כך שהסיטואציה היתה עוד יותר גרועה. עם זאת למזלנו מדובר בקרוואן של פולקסווגן, שהשמשה הקדמית בו עשויה משתי שכבות, ורק השכבה החיצונית נסדקה, בעוד הפנימית נשארה שלמה. בשיחה עם אפולו הובהר לנו שניתן להמשיך בנסיעה מבחינה בטיחותית, ובכל מקרה לא כדאי בשלב זה להחליף שמשה, שכן אמנם השכירות שלנו היא All Included (וולאכ, כמה זה חשוב !), אך רק החלפה אחת של שמשה היא על חשבונם, כך שהמשכנו עם שמשה סדוקה עד הסוף.
תמיד תמיד תדרשו הנחה בחניונים של Top Tourist או של Big 4. גם אם אין בידכם שובר הנחה (אמור להיות בחוברת ההסברים על הקרוואן שקיבלתם מאפולו), תוכלו לאסוף אחד בחניון עצמו... או פשוט תגידו שאתם רוצים הנחה בגלל שיש לכם רכב שכור מאפולו. מדובר ב – 10% שמצטברים להרבה כסף. מצד שני, תזכרו שגם באוסטרליה וגם בניו זילנד משלמים בחניונים גם על ילדים. זה מאד מעצבן ומייקר מאד את השהות שם. אם יש לכם ילד קטן, תגדירו אותו תמיד בתור Infant עד גיל שלוש. במרבית המקרים הוא לא צריך לשלם.
מומלץ לבצע הזמנה בחניוני הקמפינג יום / יומיים מראש על מנת לא לנחול אכזבות, אם כי ברובם של החניונים לא נתקלנו בבעיה של מקום.
מי שמתכוון כמוני לצרף אופניים לטיול, שייקח בחשבון שאין שום מתאם, אמצעי או מתקן לחבר אותם לקרוואן (לפחות לא בחברת אפולו. בחברה אחת אחרת דווקא ראינו שסיפקו פתרון). אני הנדסתי פתרון באמצעות חלק ממנשא לאופניים שהיה לי מארצות הברית ורצועות (אשמח להסביר למי שצריך), אותם חיברתי לפגוש האחורי ולמצלמה האחורית. את מזוודת האופניים שלחתי לדארווין לתחנה האחרונה שלנו במלבורן, שכן היא כמובן שלא נכנסת לתאי המטען...
מכיוון שבקרוואן באוסטרליה אין תנור אלא רק גז ומיקרוגל, אנו קנינו טוסטר אובן ששימש אותנו בצורה יוצאת מן הכלל, ואף סחבנו אותו לניו זילנד, שם היה לנו בדיוק אותו קרוואן. אמנם כמעט בכל הקמפינגים ישנו מטבח עם תנור, אך לא בכולם הוא פועל ולא בכולם הוא פנוי... כך שאם בא להכין עוגה או עוף בתנור להבדיל, יש לכם את הטוסטר אובן בתוך הקרוואן.
רשתות המזון הגדולות באוסטרליה הן : Woolworths, Coles. בשניהם המחירים טובים. ישנם עוד רשתות קטנות יותר בעיקר בערים הקטנות, שמן הסתם יקרות יותר. תדאגו לעשות לפני הקנייה הראשונית כרטיס חבר בכל אחת מהרשתות, על מנת לזכות בהנחות והטבות. אנחנו לדוגמא עשינו כרטיס ב – Woolworths, שמעבר להנחות גם תרם לנו מיילים עבור Qantas בכל קנייה. חשוב ביותר לשמור את הקבלה של הקנייה במידה וקניתם ביותר מ – 30$, שכן אתם יכולים לקבל איתה הנחה בתדלוק בתחנות הדלק המקושרות לרשתות אלו, ובסה"כ זה יוצא לא מעט כסף.

אוסטרליה - ויקטוריה

30/11 - 1/12 – מגיעים ל – Great Ocean Road. מספיק היה להסתכל לכיוון הים בשביל להבין לאיזה נופים מדהימים הגענו. Bay of Islands כולל מספר גדול של סלעים / איים קטנים המזדקרים מתוך הים ויוצרים מעין מפרץ קטן. ללא ספק נוף דרמטי, וביחד עם מזג האוויר האפרורי חורפי משהו והרוח החזקה שנושבת במקום מזמן לנו חוויה נהדרת. לאורך כל הדרך ישנם מפרצונים בהם ניתן לעצור ולצפות בפלאי הטבע. אנחנו החלטנו להתמקם ב – Port Campbell היושבת בתוך מפרץ מוגן. עיירה קטנה וחמודה וחניון מתוחזק היטב עם אתרים לאורך הנהר. למחרת המשכנו לטייל לאורך החוף וביקרנו ב – Loch Ard Gorge, בו מזדקרים מתוך הים צוקי סלעים אדירים בצורות מעניינות. מה שיוצר את הצורות המדהימות של הסלעים / האיים הקטנים הם גלי הים המכים בתחתית הסלע, הגשמים והרוחות, שמעצבים את הסלעים במשך מאות אלפי שנים. בהמשך הדרך ישנו אחד מסמלי ההיכר של ה – Great Ocean Road, ה – Twelve Apostles – 12 צורות סלע מרשימות המזדקרות מהים. כל עצירה במקום כזה מזמנת נוף שונה ומיוחד של אותם איים קטנים ופשוט צריך לקחת את הנסיעה לאט לאט. משם עלינו לפארק הלאומי Great Otway למקום הנקרא Otway Fly Tree Top Walk, בו הולכים על גשרי ברזל בגובה צמרות עצי האקליפטוס הענקיים בגובה של כמאה מטר. באמצע ישנו גם מגדל תצפית גבוה מעל העצים אליו מובילים לא מעט מדרגות תלולות. חוויה נהדרת, אם כי עולה לא מעט... ישנה שם גם אומגה ענקית בין העצים, אך היא עולה כמעט כמו טיסה רגילה... בין לבין ישנה הליכה בתוך יער גשם נהדר, ואפילו שביל קצר בו המזמן פסלים של דינוזאורים שונים.
2/12 – הדרך ל – Lorne רובה בתוך יער צפוף. בקטע הדרומי ביותר של הדרך ישנה פנייה למגדלור, אך לא זאת האטרקציה. נסיעה קצרה בתוך יער האלפיטוס מזמנת לנו פגישה עם מספר קאולות היושבות בנחת על העצים. צריך רק לפקוח עיניים ולחפש את הקואלות. ב – Apollo Bay פנינו צפונה ונסענו בדרך צרה, חלקה דרך עפר, לתחילתו של מסלול מקסים ביער עבות המוביל למפל מרשים עם בריכה בתחתיתו, מסלול הדורש לחצות את הנחל מספר פעמים. את הלילה העברנו בחניון קראוונים ב – Lorne. באותו זמן היו בעיר מאות אם לא אלפי בני טיפש עשרה שסיימו את לימודיהם ובאו לחגוג בעיר, כך שמכל רכב, אוהל, בקתה וכיו"ב נשמעה מוזיקה חזקה, ובקבוקי הבירה היו שם המוצר הלוהט. אנחנו זכינו לחברה של כ – 15 תוכים שהתגודדו סביב שולחן הקמפינג שלנו וחיכו לאכול.
3/12 – את הבוקר התחלנו במסלול ביער שהוביל למפלונצ'יק, ובדרך חזרה תפס אותנו גשם שוטף. משם נסענו למפלי Erskine המרשימים הנופלים מגובה רב בשאון גדול. אני חושב שזהו המפל הגדול ביותר שראינו באוסטרליה שזורמים בו מים במהלך העונה היבשה. את הלילה העברנו בחניון קמפינג נהדר בעיר Anglesea. מכיוון שזה חנוכה, הלכנו לאכול ארוחת ערב במלון בעיר (אין בכלל מה להשוות לאוכל של אורלי בקרוואן. יש להם בהחלט מה ללמוד).
4/12 – בבוקר מוקדם, טרם צאתנו לכיוון מלבורן, יצאתי לרכיבה לכיוון פארק רכיבה קטן שבנו בעיר לטובת רוכבי אופני השטח. מדובר בשלושה מסלולים הכוללים גבעות חדות לאלו שאוהבים את הקפיצות. בהחלט היה כיף לאחר יובש רב של מסלולי רכיבה, אך עדיין זה לא הסינגלים הארוכים בארץ, כך שהמשכתי לכיוון היערות לרכיבה ממושכת שם בין שבילי היער. לאחר הרכיבה עוד הספקנו ללכת לבריכה להתרענן ואז יצאנו לכיוון היעד הכמעט סופי שלנו – מלבורן (התכנון הוא להמשיך ממלבורן לעוד שני מקומות ואז לחזור אליה).
5/12 – לקחנו מהחניון את האוטובוס לעיר, שם הלכנו לטייל לאורך רחוב קולינס ולכיכר הפדרציה. בכיכר יש את מרכז המבקרים ומבנים מעניינים נוספים. במקרה נקלענו לאירוע של הקהילה היהודית – אירוע הקשור לאבורוג'יני שהיה היחיד שמחה נגד השמדת היהודים בליל הבדולח, וכעת זכה להכרה גם מממשלת ישראל. לאחר מכן נכנסו למרכז לתמונות נעות. השם אמנם מוזר, אך מדובר במעין מוזיאון מגניב עם עשרות מזחקים אינטראקטיביים ופריטים רבים על תולדות הקולנוע. הכי מגניב שם היה מתקן בו פשוט קופצים ומצולמים לסרט בסגנון מאטריקס, אותו אפשר לשלוח למייל הפרטי. מכיוון שהרעב התחיל להציק לקחנו את החשמלית מספר 19 לרחוב בו ישנן מסעדות "מזרחיות". מצאנו מסעדה לבנונית, ואחרי הרבה חודשים בהם לא ראינו חומוס, הרבצנו ארוחה של חומוס, פאלפל, טאבולה, שיפודים ופיתות. חזרנו למרכז העיר והתיישבנו בבית קפה מרכזי על אספרסו כפול ושוקו לצפות בעוברים ושבים.
6/12 – נסיעה ל – Philipe Island. בערב יש בקצה של האי תהלוכה של פינגווינים, כך שהיה לנו זמן בינתיים לטייל באי על חוף הים. לקראת שבע בערב יצאנו לצפות בפינגווינים. מדובר בתעשייה של ממש. מעבר למחיר הלא נמוך למשפחה, הכל מתוקתק שם וגם אלפי מבקרים לא גורמים שם לבלאגן. ממרכז המבקרים הולכים לאורך טיילת עץ עד לחוף ותופסים שם מקום על פלטפורמה על החוף. שם חיכינו לרדת החשיכה, ואכן בשעה תשע בערב התחילו לצאת קבוצות של פינגווינים חמודים להפליא בתהלוכה לכיוון החוף. הפינגווין המיניאטורי הזה שוקל בערך ק"ג אחד וגובהו כ – 30 ס"מ. צבעם כחול כהה ולבן עם כתם צהוב. הפינגווינים ממשיכים את צעידתם על לצד הטיילת מהעץ, כך שניתן להיות ממש צמודים אליהם וללוות אותם. ברגע שומעים את הפינגווינים קוראים זה לזה, במיוחד התינוקות שנולדו לא מזמן וקוראים להוריהם. ממש לא יכולנו לעזוב את היצורים החמודים האלו למרות השעה המאוחרת, כך שחזרנו לחניון מאד מאוחר. הדבר היחיד שמבאס בכל החוויה הזאת זה שאסור לצלם שם. אל תשכחו רק לבדוק שלא שוכב לכם פינגווין מתחת לגלגלים לפני שאתם מתניעים את הרכב (זה רציני ! צילמתי גם את השלט על כך).
7-10/12 – בדרך לשמורת Wilsons Promontory בקצה הדרומי של ויקטוריה. זוהי אחת השמורות היפות בויקטוריה, לאורכו של המצוק מעל הים ועל פני שטח גדול של יערות. הקרוואן פארק בו שהינו הוא ענק ומכיל מאות מקומות ופינות חמד, לאורך נהר Tidal ולחופו של הים. אנו לקחנו חלקה עם חשמל ליד הנהר. מהקרוואן פארק ניתן לצאת למסלול הליכה מקסים לאורך הנהר על גבי פלטפורמת עץ, ומשם להגיע לחוף או לגשר העץ ומשם למסלולים נוספים.מזג האוויר האיר לנו פנים ביום הראשון, אך בשאר הימים היה מאד מעונן וגשם ירד לפרקים, בעיקר אחה"צ ובלילה. למרות מזג האוויר יצאנו לטייל במסלולים שבשמורה מדי יום. ישנו מסלול מעגלי מקסים בתוך יער גשם (Lily Circuit) העולה לתצפית על קו החוף. תחילתו בעלייה על ההר והמשכו בירידה ממנו והליכה בתוך היער. מומלץ לבצע את המסלול עם כיוון השעון. מסלול מקסים נוסף עם תצפית נהדרת על חוף הים הוא זה המוביל "לחוף החורק" – Squeaky Beach, שם שקיבל עקב קול החריקה הנשמע כאשר פוסעים על החול בחוף. מסלול אחר מוביל לצוקים שמעל למפרצים דרך יער של עצי תה. כל המסלולים יוצאים מתוך הקרוואן פארק, כך שאין צורך אפילו להזיז את האוטו. עוד מסלול שלא עשינו לצערי הוא זה המטפס להר הגבוה ביותר באיזור, לתצפית מרהיבה על כל השמורה. בימים חמים ניתן לרחוץ בנהר (למעשה אנשים התרחצו בו גם כשירד גשם) ובשאר הזמן אפשר לעשות על האש או לאכול את עוגת השוקולד הענקית שמוכרים במסעדה הקטנה בפארק... חשוב רק להזמין מקומות מראש לפארק, במיוחד בסופי שבוע, שכן זהו מקום מאד פופולארי על תושבי מלבורן והסביבה. למי שאינו מגיע עם קרוואן וחושב על בקתה בפארק, אזי יש שם בקתות מדהימות בתוך הסבך עם נוף לנהר מתוך המרפסת. רק שוב, צריך להזמין הרבה מראש. בסופי שבוע הפארק מפוצץ, אך זוהי גם הזדמנות טובה להכיר ולדבר עם האוסטרלים.
11-16/12 – חוזרים למלבורן לקרוואן פארק בו היינו קודם לכן. ה – 11 זהו יום ההולדת של אורלי, ולכן הלכנו לקנות לה פרחים ולכתוב ברכות. הילדים גם דאגו לקנות לה מתנה... למחרת אנו מתחילים להתארגן להחזרת הקרוואן, ולכן הלכנו לשטוף אותו (50$ לשטיפה חיצונית שנעשתה באופן לא רציני. אם יש לכם אפשרות לשטוף בקרוואן פארק עם צינור ומטאטא, זה עדיף וגם יוצא יותר נקי), התחלנו לארוז הכל חזרה למזוודות ולנקות את הקרוואן מבפנים. ב – 14 לחודש נסענו קודם כל למלון שהזמנו במרכז העיר (מלון Enterprise ברחוב Foster – גם זול יחסית וגם חדרים מרווחים אפילו לחמישה) להוריד את המזוודות, ומשם לאפולו להחזיר את הקרוואן. שלושה וחצי ימים טיילנו במרכז העיר. ביקרנו בשוק ויקטוריה בלילה שהיה צפוף להחריד, שכן המקומיים באים לשם במיוחד לטעום את המאכלים מכל רחבי העולם (הדוכן הנפאלי מומלץ מאד) ועלינו בלילה ל – Eureka Tower, 88 קומות (יש למעשה עוד מספר קומות שלא ניתן להגיע אליהן), 3680 מדרגות... כמובן שעלינו במעלית שמטפסת עד למעלה תוך 30 שניות ומשאירה את האוזניים עם חורים... כל מלבורן פרוסה למטה והמראה באמת נהדר. ביקרנו גם בגלריה הלאומית (כניסה חינם) בה מוצגים ציורים ופסלים של אמנים בינלאומיים ידועים כגון רמרברנט, פיקאסו ועוד. שווה להשקיע שם כמה שעות. לאלו שאוהבים לצאת לריצה או לרכיבה בבוקר, מומלץ המסלול לאורך נהר יארה. מה שבטוח הוא שלא תהיו שם לבד... בוקר אחד הקדשנו לקניות במול הענק שליד ה – Convention Center. יש שם הכל ובמרבית החנויות ישנן הנחות אמיתיות למוצרים ממותגים. שווה במיוחד חנות המטיילים אנקונדה, בה יש גם קיר טיפוס. את הביקור במלבורן סיימנו בטיול בכרכרה עם סוסים ברחבי העיר – יקר להחריד (60$ לרבע שעה) אך חוויה במיוחד עבור הילדים. בשורה תחתונה, מלבורן עיר נהדרת ותוססת, ב – Federation Square ישנם הופעות מדי יום וכדאי מאד לבדוק הרבה מראש לגבי מופעים בעיר (אנו פיספסנו את U2 וגם לא השגנו כרטיסים להצגה מרי פופינס).