מערב אוסטרליה

19/10 – את הבוקר העברנו בלימודים לילדים ובקריאה, וכן בשכשוך בבריכה. בארבע וחצי, לאחר שבמשך כל היום דאגתי לבלוע כדורים נגד בחילה, יצאנו למרכז המבקרים, שם אמורים לאסוף אותנו לשייט. ואכן, ברבע לחמש הגיע המיניבוס ולקח אותנו למרינה. שם, להפתעתנו, עלינו על סירה גדולה יחסית, המצויידת בהידרופון – מיקרופון תת ימי באמצעותו ניתן לשמוע את קולות הלווייתנים. במהלך השייט הוגש כיבוד "מעניין" וטעים של מאכלי ים וגבינות מיוחדות, כמו גם לחם מיוחד וטרי שחומם בסירה עם שמן זית וזיתים. בהתחלה די חששתי לאכול (ובצעם לזוז בכלל), אך התגברתי על החשש וטעמתי כמעט מכל דבר... השייט עבר חלק ללא כל בחילה (גם רועי הרגיש טוב), ואכן ראינו מספר ליוויתים, אם כי רק אחד ביצע קפיצה קטנה והרשים אותנו עם הסנפיר הגדול שלו. את השקיעה ראינו בים, כך שבסה"כ היה שייט מגניב, נחמד ורגוע, ואפילו הים התחשב בנו והיה שטוח יחסית...
20-21/10 – אנו נשארים על קו החוף ונוסעים היום ל – Coral Bay, מרחק נסיעה קצר. Coral Bay התגלה כמקום קטן וחמוד, מעין כפר נופש, עם חוף מדהים ביופיו. צבע המים משתנה כל כמה מטרים, החל מאפור, דרך תכלת בהיר, טורקיז וכחול עמוק. מטרים ספורים מהחוף ישנו ריף נהדר, היפה ביותר שראיתי אי פעם. לאחר התמקמות בחניון לקחנו את ציוד השנירקול שקנינו ויצאנו לחוף לבדוק את הריף. עולם תת ימי מדהים ביופיו התגלה בפנינו. אלמוגים הדומים לפטריות גדולות, אחרים בצורת שושנה, אלמוגים בצורה של שיח עם קצוות בצבע כחול עז או ירוק בקצה, ובינות האלמוגים שוחים דגים במגוון צבעים וגדלים. חוויה יוצאת מן הכלל. לאור יופיו של הריף החלטנו למחרת לקחת שייט מיוחד בו יושבים בסירה שהיא מעין חצי צוללת, קרי יושבים בבטן הסירה וצופים מחלונות זכוכית בריף האלמוגים בזמן ההפלגה, ולאחר מכן קופצים מהסירה לים לשנרקל באיזור הנקרא "האקווריום", מרחק של כ – 300 מטר מהחוף. המראות נפלאים ושוב מתגלה עולם תת ימי שלם של אוסף מרשים במיוחד של אלמוגים. לאחר כשעה עלינו לסיפון וירדנו למים לשנרקל באיזור האקווריום. אמנם היתה רוח חזקה וים גלי, אך כאשר אתה עם הראש בתוך המים כלום לא מורגש, ורק נוף האלמוגים שנפרש מול העיניים תופס את מלוא תשומת הלב. שנירקלתי עם רועי ולאחר מכן גם אורלי הצטרפה. ללא ספק מדובר באחד הריפים היפים ביותר באוסטרליה אם לא בעולם כולו.
לקראת השקיעה יצאנו לאורך קו החוף לטיול רגלי לחפש אחר צבי ים היוצאים להטיל את ביציהם, אך לא הצלחנו לפגוש באף אחד מהם, למרות שעכשיו זאת עונת ההטלה.
22/10 – בבוקר עוד קנינו מספר מזכרות ב – Coral Bay – עבודות פח של צפרדעים ולטאות בצבעים עליזים, והמשכנו את דרכנו ליעד ביניים לעיר Carnarvon, שם הצטיידנו לקראת הנסיעה ל – Monkey Mia. בחניון הנחמד בו התמקמנו ניתן היה לקחת סרטים בהשאלה, אך עם כל הסידורים והעייפות שהכריעה בסוף, הספקנו לראות רק חצי סרט...
23-25/10 – נסיעה ארוכה ל – Monkey Mia היושבת בקצה מפרץ הכרישים. בדרך עצרנו ב – Hamelin Pool, שם ניתן לצפות ב – Stromatolites. מדובר על מעין סלעים במים המפיקים בועות חמצן. אלול למעשה המיקרואורגניזמים הראשונים על כדור הארץ, שמתוארכים לפני כשלושה וחצי ביליון שנה. בקטריות בשם Cyanobacteria (מעצם היותם בצבע צהוב ירוק) מתלבשות על סלע גיר ומתרבות שם ויוצרות את ה – Stromatolites. ללא אותם יצורים לא היה חמצן על כדור הארץ. במשך שני ביליון שנה יצרו ה – Stromatolites את החמצן באטמוספרה (כעשרים אחוז חמצן), וכך אפשרו את החיים על פני כדור הארץ. מכיוון שהמים באזור מפרץ Hamelin מלוחים כמעט כפליים ממי ים רגילים (עקב התאיידות מהירה של המים הרדודים), אצות וחיות אחרות אין יכולות לשרוד שם, וכך ה – Stromatolites יכולים להתפתח שם ללא הפרעה. יצורים אלו קיימים בשני מקומות בלבד בעולם – מערב אוסטרליה והבהאמס. עם זאת ה – Stromatolites צומחים מאד לאט בקצב של 0.3 מ"מ בשנה, ובמקומות שהים נסוג הם למעשה מתים. בהתבוננות סבלנית במים אכן ניתן לראות כיצד נוצרות בועיות החמצן. לצורך כך הקימו פלטפורמת עץ מעל המים, בה ניתן ללכת ולראות את ה – Stromatolites במלי לפגוע ביצורים עדינים אלו.
המשך הדרך לאורך מפרץ הכרישים זימן נופים של חופי ים מדהימים בצבעים נהדרים, לגונות מזמינות ומצוקים נישאים. Monkey Mia דומה יותר לכפר נופש קטן וכך גם ההרגשה בו, עם בר עם שולחנות לכיוון הים, בקתות קטנות לאורף החוף, עצי קוקוס ורצועת חוף לבנה עם מי טורקיז. הרבה מאד צעירים בחדרי אכסניה להם צמוד מטבח מאובזר, כך שבשעות הערב מגיעים כולם לשם לבשל או לעשות BBQ, ולאחר מכן לשבת בבר או לשחק סנוקר. בכל בוקר החל משעה 7:30 נאספים מספר דולפינים על החוף ומחכים להאכלה. מדובר ב – 15 דולפינים המגיעים באופן קבוע לאיזור, ומדי פעם מתווספים התינוקות שנולדים להם. בשמונה בבוקר מגיעה הריינג'רית ונותנת הרצאה במים על הדולפינים, ומיד לאחר מכן מגיעים מתנדבים עם דליים עם דגים ובוחרים מתוך הקהל מספר אנשים שיאכילו את הדולפינים. החוויה היא נהדרת להיות כל כך קרוב לדולפין, במיוחד כאשר הוא שוחה מסביבך ביחד עם התינוק שלו. בכל יום ישנן בין שתיים לשלוש האכלות בין שמונה לשתים עשרה בצהריים (תלוי למעשה בדולפינים עד כמה הם רעבים ומגיעים שוב ושוב), ובכל מקרה ההאכלה שבסביבות 9:30 היא המהנה ביותר. באים פחות אנשים ומגיעים יותר דולפינים (מתברר שלא כל הדולפינים מתעוררים מוקדם בבוקר...) כך שיש סיכוי להיבחר להאכיל את הדולפינים, ואכן ביום השני שלנו הגענו שוב ב – 9:30 וזכינו לחוויה יוצאת מן הכלל. מעבר לכך שנבחרנו להאכיל את הדולפינים, גם שחו לידינו מספר דולפינים עם התינוקות ששיחקו ביניהם ורדפו אחר דגים. גם לאחר שעות ההאכלה, אם שוחים בחוף, זוכים לראות את הדולפינים מקפצים בד"כ בזוגות, ומדי פעם מגיעים לדרוש בשלומם של בני האדם. אנו גם זכינו לשחות לצידו של צד ים גדול, שהמפגש הראשון שלו היה עם אורלי... הצב הוציא את ראשו מהמים ואז נפגשו המבטים המופתעים של אורלי ושל הצב, וכל אחד נבהל יותר מהשני וזינק בכיוון ההפוך וברח...
למרות שמדובר במפרץ הכרישים, כאשר שחינו בחוף לא נפגשנו עם יצורים אלו וטוב שכך, אם כי למדנו בהמשך שתקיפת כרישים זו רק אגדה יותר מאשר מציאות. אנו הפנמנו די מהר את אווירת כפר הנופש, ואת מרבית היום, לאחר האכלת הדולפינים, העברנו בקריאה מהנה בצל עצי הקוקוס, בטבילה בים ובשוטטות לאורך החוף...
26-27/10 – עוזבים את Monkey Mia ונוסעים ל – Kalbarri. קאלברי מתגלה כעיירה מקסימה עם חופי רחצה נהדרים, אם כי בגלל הרוח הקרירה לא נראה שנעשה בהם שימוש... גילתי ליד אחד המלונות אינטרנט חופשי, אז הלכתי לשבת שם ולהתחבר לאינטרנט על מנת להוריד עדכונים לאנטי וירוס. כך ישבנו אני, שני ורועי, קופאים מקור וקוראים בקצב מיילים...
למחרת בבוקר השכמנו קום עוד טרם הזריחה, התארגנו מהר ונסענו לשמורת קאלברי. נסיעה של 26 ק"מ בדרך עפר משובשת במהירות של פחות מעשרים קמ"ש מביאה אותנו לחנייה של תצפית Loop על נהר מורצ'יסון ולתחילתו של טרק בן 8 ק"מ. מזג האוויר מאד נוח ומשחק לטובתנו – מעונן עם רוח ערה. מעמיסים את המים בתיקי הגב ויוצאים למסלול מעגלי לאורך הנהר. המסלול מתחיל גבוה למעלה בתצפית על הנהר, על גבי סלעי אבן בצע חום אדום ומעין חלונות או קשתות בסלע היוצרות מראה דרמטי לנטוף מסביב. המסלול לא קל וחלקו דורש טיפוס על סלעים, אך הנוף הינו נוף בראשית והשקט שמסביב תורם אף הוא לאווירה. לאחר כשלושה ק"מ על גבי המצוק המסלול יורד לערוץ הנהר וממשיך שם עוד 5 ק"מ, במהלכם ניתן לראות כיצד המים חתרו בסלעים ויצרו נהדרות של מעין גלים בסלע צבעים של אדום לבן וצהוב. בערוץ כמעט ולא זורמים מים (העונה היבשה כעת), אך במספר מקומות ישנם לא מעט מים וברווזים או משהו דומה להם יושבים על אחד הסלעים באמצע הנהר. כולם עמדו בגבורה במסלול, גם בעלייה האחרונה חזרה למעלה הצוק. הבאסה זה לחזור את אותם 26 ק"מ בדרך העפר בנסיעה איטית, אך גם זה עובר, ובערב אנו יוצאים לחגוג במסעדה.
28-29/10 – נסיעה ל – Geraldton, אחת מהערים הגדולות במערב אוסטרליה. אנו עוצרים שם רק להצטיידות וללינה בחניון של שפת הים. עוד בנסיעה הארוכה בדרך עפר בשמורת הטבע קאריגי'ני נפל לי האום של הגלגל הקדמי באופניים והשבית לי אותם, ולכן תקוותי היתה למצוא בג'רלדטון חלק חילוף. ואכן למחרת בבוקר מצאתי חנות אופניים והשלמתי את החסר, וגם קפצנו לחנות דגים גדולה לקנות בשר כריש לאורחת ערב. מג'רלדטון המשכנו ל – Cervantes, עיירה קטנה ליד חוף ים יפה, שהינה בסיס מצויין לצאת ולחקור את שמורת Pinnacles. בחניון שליד הים ישנו בית קפה ובו ראיתי עוגת פאבלובה, אז הזמנתי את הילדים לשבת על קפה (בשבילי) ועוגה. את שאר הזמן אחה"צ בילו הילדים בגן השעשועים הסמוך והמושקע.
30/10 – יצאנו בבוקר לשמורת Pinnacles לצפות בתופעה המיוחדת שם של תילי סלעים בצורות שונות הפזורות על פני שטח חצי מדברי. לאחר הליכה קצרה מתגלה מראה מפתיע ויפה של אלפי סלעים בצורות שונות. שביל ההליכה מוביל בין הסלעים לתצפית, ומשם חוזר במסלול מעגלי. השקט המדברי ביחד עם התופעה הייחודית הופכים שמורה זו לחוויה מיוחדת. אם לנסות ולהשוות את המראה למשהו דומה, אפשר לחשוב על בית קברות, רק במובן התיאורי של אלפי מצבות, כאשר בשמורה להבדיל אלפי הבדלות מדובר בצורות המיוחדות של הסלעים.
מהשמורה המשכנו לאחד החופים היפים שבאזור. רצועת החוף ממש קוראת להיכנס לטבילה, רק הבעיה היא שהמים די קרים. אחה"צ נסענו ל – Kangaroo Point, אחד החופים שבשמורה היפה, שניתן לראות בו בשעות הערב את הקנגורו רצים בחדווה. חיכינו עד לשקיעה ומכיוון שלא פגשנו באף קנגורו התקפלנו חזרה לחניון על מנת לא לנסוע בחושך גמור עם האפשרות הסבירה לדרוס קנגורו. לפחות צמחיית הבר שם והשקיעה בים היו שווים את הנסיעה.
31/10 - תכננו לקום למחרת בחמש בבוקר על מנת לנסוע שוב ל – Pinnacles ולראות אותם בזריחה, אז הם נצבעים במעין צבע סגול. בחמש התעוררתי עם צלצול ההשכמה בטלפון ושאלתי את אורלי אם מתארגנים ונוסעים. לקח קצת זמן לתשובה להגיע, אך הכיוון היה להמשיך לישון... לאור זאת, לאחר השכמה מאוחרת יחסית ולאחר שיעורי בית לילדים, יצאנו לכיוון פרת. נסיעה לא ארוכה לאורך קו החוף על דרך יפיפייה מביאה אותנו לפאתי פרת. נכנסו תחילה לשמורת Yanchep כחמישים ק"מ צפונית לפרת. שם פגשנו בקואלות עצלות ישנות על העצים, ורק מדי פעם מגדרות קצת את הרגל. לעומתן, בניגוד לחוקי הטבע, פגשנו מספר קנגורו שקיפצו לידינו, למרות שבשעות היום הם בד"כ ישנים בצל. נרשמנו גם לסיור על התרבות האבורוג'ינית וכן למוסיקה וריקודים שלהם. מי שמעביר את הסיור ומסביר הינו אבוריג'יני סימפטי מאד בעל ידע רב, שהראה לנו סוגי צמחים שונים המשמשים את האבוריג'ינים לייצור דבק, לריחות הסוואה מחיות הבר, לסבון להורדת שומן החיה מהגוף ועוד. לאחר מכן למדנו על הכלים השונים שלהם בדגש על כלי הציד, הולבשנו בעור קנגורו וניסינו גם אנחנו את יכולתנו להדליק אש באמצעות שפשוף שני עצים. רועי וגיא נצבעו בפנים בצבעים המיוחדים של האבוריג'ינים ויצאו לריקוד מלחמה... בסיור השני למדנו על כלי הנגינה המסורתי של האבוריג'ינים – הדידאראג'ו, בשילוב של קטעי נגינה. לא להאמין מה שאפשר להפיק מהכלי הזה והמוסיקה בהחלט ערבה לאוזן. ההמשך היה בריקודים שלהם, ורועי נבחר לעזור באחד מהם, כאשר תפקידו היה להיות עץ. למרות הכמות של הזבובים הוא שיחק אותה עד הסוף ולא זז... לפרת הגענו בשעות אחה"צ המאוחרות והתמקמנו ב – Swan Valley באחד הפרברים של פרת לא רחוק מ – Midland ומ – Guilford. את הערב סגרנו בארוחה טובה במסעדה וייטנאמית אותנטית.
1/11 – מכיוון שהיו לנו בעיות עם המצברים, שלא החזיקו מעמד יותר משעה, טילפנו לשירות של אפולו וביקשנו להגיע לסניף בפרת להחליף מצברים. לאחר כשעתיים קיבלנו אישור ונסענו לסניף. איך שהגענו רץ אלינו המנהל של הסניף וכיוון אותנו לחנייה, הביא כלים והחליף בעצמו את המצברים. גם את המוט של הפרגולה שנשבר לנו ברוח הוא החליף ללא בעיות. בניגוד גמור לסניף בדארווין, השירות של אפולו בפרת יוצא מן הכלל. משם נסענו לתחנת הרכבת ב – Guilford ומשם לקחנו את הרכבת (מומלץ לקנות כרטיס Family Rider המאפשר נסיעה ללא הגבלה לכל המשפחה עד סוף היום. הבעיה היא שכרטיס כזה ניתן לקנות רק בסוף שבוע או לאחר השעה 18:00) לפרת, מרחק של כעשרים וחמש דקות. יצאנו לטייל במדרחובים Marry ו – Hay, והמשכנו משם לבניין בית המשפט ולמגדל הפעמונים. צריך לזכור שבמרכז פרת התחבורה היא חינם (עד אזורים מסויימים לא כולל את הפרברים), ולכן תפסנו את האוטובוס CAT בחזרה לתחנת הרכבת.
2/11 – היום עושים סיור ב – Swan Valley. התחלנו בקניות בסופר והמשכנו משם למפעל השוקולד המאפשר טעימות... לא לקח זמן רב והעובדים זיהו את הפוטנציאל שלנו לטעום עוד ועוד, והמגשים עם השוקולד נעלמו... אז המשכנו לאחד היקבים לטעימות של יין וגבינות – Lancaster Winery. יין אכן טעמנו אך את מגש הגבינות משום מה לא הגישו לנו למרות שזה בדיוק מה שבאנו לקנות שם. אז המשכנו לטעימות של קפה. כמות כוסות האספרסו ששתיתי שם היא כמות שבועית שלי ! ניסיתי כל פעם סוג אחר של קפה עד שקיבלתי החלטה איזה קפה אני לקוח הביתה. גם ה – Ice Coffee שם שווה בהחלט טעימה. מומלץ בחום. ומכיוון שאי אפשר בלי איזה בקבוק יין הביתה, המשכנו לאחד היקבים הגדולים בעמק, ושם בחרתי לאחר טעימות בקבוק יין משובח.
3/11 – היום מוקדש למוזיאון המדע Scitex ול – Kings Park. שוב תפסנו רכבת בבוקר לפרת ותחנה נוספת לכיוון Fremantle, ומשם הליכה קצרה מביאה אותנו למוזיאון. הכרטיס כולל כניסה חופשית לכל הסרטים בפלנטריום. התצוגה במוזיאון יוצאת מן הכלל, חינוכית ומלמדת. יש שם אפילו מתקן לסימולציה של הטסת דאון (שבא להמחיש לך שאם לא תתרסק תוך 30 שניות זה ייקח אולי דקה....). הסרטים והמופעים במוזיאון ברמה גבוהה מאד. הדגש הוא על החלל, כך שהסרטים הם על אסטרונאוטים, על טסות לחלל ועל מטאורים.
מהמוזיאון חזרנו ברכבת לפרת והלכנו ברגל ל – Kings Park, מה שהתברר בדיעבד כהליכה ארוכה חלקה בעלייה. הפארק עצמו מאד יפה וכלל צמחיית בר מכל האזורים שבמערב אוסטרליה, ומהאזורים הגבוהים בפארק ניתן לראות את פרת על בנייניה הגבוהים ואת נהר Swan, ושם התיישבנו לתפוס שלווה מול נוף העיר. מומלץ בחום לעשות את השביל המקיף את הפארק וכולל לכל אורכו צמחייה ייחודית ועם קצת מזל גם תוכים. בחזרה כבר תפסנו את האוטובוס 37 (חינם). כדאי להקדיש לפארק מספר שעות ולהגיע לשם כאשר הגן בוטני פתוח.
4/11 – התחלנו את היום בטעימות של דבש טבעי ב – Swan Valley, ולאחר שבחרנו לנו צנצנת דבש וחלת דבש המשכנו לגבעות של פרת, לעיר Mindrung ומשם לטרק Bibbulmun. זהו אחד הטרקים המפורסמים בעולם, שאורכו כ – 960 ק"מ. כמובן שעשינו רק את מקצתו, בשביל יפה ומוצל ברובו עם צמחיית בר עשירה, ולאחר כשלושה ק"מ הגענו לבקתה עם דרגשי עץ כפולים המשמשת את אלו העושים את הטרק ללינת לילה. בדרך פגשנו בלטאה אדומת ראש שסירבה להתפנות מהשיח בו הסתתרה לטובת סדרה של צילומים... משם חזרנו את הדרך שהלכנו ונסענו חזרה לחניון עם עצירה בסופר לקניה של גבינות ובצק מוכן לפיצה. הפיצה שאכלנו בערב שאורלי הכינה אינה משתווה לאף פיצרייה (בקושי נכנסה לתנור מכמות התוספות שהיא שמה על הפיצה...).
5/11 – אנו מנצלים את החניון לניקוי הקראוון סוף סוף לאחר מעל חודש וחצי באוסטרליה. יש בחניון מקום מיוחד לרחיצה הכולל את כל הציוד, כך שלאחר כשעה וחצי של עבודה קשה הקראוון נראה כאילו יצא משערי המפעל. עזבנו את החניון ונסענו ל – Fremantle. לאחר שהתמקמנו בחניון ב – South Fremantle, יצאנו לטייל בעיר ברחוב "הקפוצ'ינו" – רחוב הידוע בבתי הקפה הטובים שלו ובקפוצ'ינו משובח. את הקפוצ'ינו שלי לקחתי ב – Gino's, אחד המקומות המומלצים לשתיית קפה. משם נכנסו לחנות בגדים לצייד את שני ורועי בבגדים חדשים, ואז עלינו לרכבת לפרת על מנת ללכת ל – Swan Of Lights Festival, המתקיים למרגלות מגדל הפעמונים. על הבמה היה מופע מהתרבות ההודית, ולאחר בירור התברר לנו שפסטיבל זה הוא למעשה חג האורות ההודי (מעין ה – Christmas של ההודים) הנמשך 4 ימים. בסה"כ המופע היה נחמד אם כי קצת קיצ'י. בתחנת הרכבת בחזרה התברר כי לאור עבודות במסילה הרכבת אינה מגיעה עד Fremantle, ולכן חלק מהדרך עושים באוטובוס שמחכה ביציאה מהתחנה. הבעיה התחילה כאשר הגענו בסביבות 23:00 ל – Fremantle, ולאחר המתנה של 45 דקות בקור בחוץ התברר שהאוטובוס שלנו כבר לא פועל, ואחד אחר שמגיע יחסית קרוב יצא מספר דקות קודם לכן והוא היה האחרון... אי לכך מיהרנו לתפוס מונית, ומיותר לציין שלאחר 12 בלילה הנהג שחט אותנו מבחינת מחיר, ונסיעה של 3 ק"מ עלתה לנו 15 דולר על המונה.
6/11 – את הבוקר אנו מקדישים לשיעורי בית לילדים ולכביסה, ולקראת הצהריים יוצאים לעיר למוזיאון הימי. מה שמיוחד שם זה שניתן להירשם (בתשלום) לסיור בצוללת אמיתית, וזאת אכן היתה חוויה מיוחדת ומעניינת, שרק המחישה לנו עד כמה צוללת היא מקום קלאוסטרופובי וצפוף מאד. המדריך (שככל הנראה שירת בצי הצוללות האוסטרלי וכיום הוא בפנסיה) שגילה שאנו מישראל ירד עלינו לא מעט. אחרי הסיור במוזיאון הימי המשכנו לטייל בשוק הקרוב ליד הרציף. לא שמצאנו משהו שם אבל תמיד נחמד להסתובב בשווקים.
7/11 – נסיעה לרוקינגהם על מנת לשוט לאי הפינגווינים. מתברר שניתן גם ללכת את המרחק בין החוף לבין האי ברגל, שכן המים יחסית רדודים, אך עקב מזג האוויר הקריר יחסית, לקחנו את המעבורת, ואחרי 5 דקות הגענו לאי. באי חיים כאלפיים פינגווינים קטנטנים, אך קשה מאד לפגוש אותם, ולכן במרכז ההאכלה באי יש שלוש האכלות ביום של כעשרה פינגווינים, שם ניתן לראות את היצורים החמודים האלו. האי עצמו מקסים עם חופים נהדרים לשחייה, ושביל נחמד מקיף אותו באורך של כשני ק"מ. מעבר לכך יש באי לטאות שאינן מפחדות מבני אדם, ואוסף של ציפורים, וכולם חיים בהרמוניה. בארבע אחה"צ לקחנו את המעברות חזרה ונסענו להתמקם בחניון.
8/11 – מתחילים את הנסיעה לדרום מערב אוסטרליה. נסענו דרך Dunsborough למערת Nilgli שליד Yunillgup. מדובר במערת נטיפים מדהימה בעומק של 37 מטר. בתוכה שני חלקים, אחד מוביל לעין אולם, שכאשר שוכבים בתחתיתו על הגב ומסתכלים למעלה, רואים את אוסף הנטיפים והחוויה היא נהדרת. בצד השני יורדים אוסף גדול של מדרגות, ורואים שם צורות שונות של נטיפים וזקיפים, שביחד עם משחק אורות במערה זה הופך מרשים פי כמה. פשוט לא להאמין אלו צורות יכול הטבע ליצור. בשורה תחתונה מדובר למעשה בקריסטלים, כך שכאשר מאירים עם פנס רואים את הנטיף שקוף או שקוף חלקית עם צבעי אדום, צהוב, כתום. אחרי הסיור במערה ישבנו בבית הקפה על מנת לחכות לקבוצה של וולשים שאמורים היו להגיע למערה ולשיר בתוכה (האקוסטיקה במערה נהדרת) והודיעו שהם מאחרים. אחרי שחכינו להם כשעה, התברר בסוף שהם לא מתכוונים לשיר... אז יצאנו בדרכינו למגדלור לראות את Cape Naturaliste ולצפות בלווייתנים החוצים כעת את האזור עם הצאצאים שלהם בדרכם לאנטרקטיקה. מהתצפית של המגדלור (אגב, עולה 29$ לעלות למגדלור, ובדיעבד זה לא כדאי. עדיף עודה עם קפוצ'ינו...). את הלילה אנו מעבירים בעיירה החמודה – Margaret River, על מנת לקפוץ למחרת למפעל השוקולד.
9/11 – בבוקר אנו יוצאים לטעימות במפעל השוקולד Margaret River, ואחרי כוס של מילקשייק שוקולד, התחלנו את דרכינו לכיוון אלבאני. בדרך עצרנו קצת אחרי Walpole במקום הנקרא Top Tree Walk, להליכה על גשר מתכת מתנדנד מעל צמרות העצים. מדובר בעצי אקליפטוס ענקיים, וללכת בקצה הצמרות שלהם זו חתיכת חוויה. בהמשך יש גם מסלול על הקרקע בין עצי היער, בו עוברים בתוך עץ אקליפטוס. לאלבאני הגענו יחסית מאוחר, כך שלא היה לנו מקום בחניון שרצינו, ולכן המשכנו לחניון אחר שהיה גם כן על הכיפאק. לצערינו יורד גשם כל הזמן יום ולילה במשך יומיים, אבל למרות זאת יצאנו בערב לבית קפה בעיר להתענג על קפה / שוקו חם ועוגה.
10/11 – הגשם ממשיך כל הזמן ואנו מעבירים את הבוקר בקרוואן, עושים בית ספר עם הילדים. אני מקווה שבצהריים נוכל לצאת קצת לראות את האזור. ואכן קצת התבהר ויצאנו לנסיעה לאיזור החופים. עצרנו בחוות טורבינות הרוח של אלבאני , שהיא הגדולה ביותר בדרום מערב אוסטרליה, ועשינו שם מסלול קצר בינות מצחיית הבר היפה ובין טורבינות הרוח. כאשר נעמדים מתחת לאחת הטורבינות ניתן לחוש את העוצמה של הכנפיים הענקיות ואת השריקה שלהן. השביל הקצר מתחבר בקטע קצר עם הטרק הארוך Bibbulmun בקטע שעל המצוק האדיר מעל חופי האוקיינוס. מחוות טורבינות הרוח המשכנו לאורך החופים ל – Blowholes. שם ניתן לראות תופעה של מעין "חור בים" הנוצר מתנועת הגלים, אך נדרשים מספר תנאים לקיומו, כך שלא ממש ראינו אותו. מצד שני זכינו למראה נהדר של האיים ושל הגלים הנשברים על קו החוף.
11-13/11 – יוצאים לכיוון אספראנס. בדרך רצינו לעצור בפארק הלאומי פיצג'רלד ריבר, אך עקב הגשמים שירדו דרכי העפר היו סגורות. אי לכך המשכנו בנסיעתנו לאספראנס מספר שעות נסיעה.
אם שם העיר נשמע לכם קצת צרפתי אך אתם לא טועים... יש לה שיק לעיר הזאת ומי שזכה לבנות שם את ביתו, במיוחד אלו שמול הים, שיחק אותה בגדול. יש לה לאספראנס חופים נפלאים ויפיפיים, לבנים בוהקים, ומים כחולים צלולים. על מנת להכיר את העיר ישבנו בבית קפה פופולארי. בבוקרו של יום יצאנו לנסיעה ב – Great Ocean Drive (Twilight Beach Road) שאורכה 36 ק"מ, והיא עוברת לאורך החופים המדהימים של העיר, ביניהם Blue Heaven, Twilight Bay המתהדרים במצוקים מרשימים וחולות לבנים לבנים. הכביש ממשיך ל – Pink Lake, אגם שבזכות הבקטריה שבו ביחד עם אור שמש הופכת את המים לצבע ורוד כתום. משם המשכנו לאגם Woody, ששביל הליכה נעים על גבי פלטפורמת עץ מקיף אותו ומוביל לתצפית על המים בה ניתן לראות את העופות השונים החיים שם.
בערב יצאנו אני ואורלי לראות את הסרט Red עם ברוס וויליס בקולנוע המגניב Fenwick 3 Cinema. חוץ מאיתנו היו עוד 3 זוגות בקולנוע...(אמצע השבוע ?). אחרי כל כך הרבה זמן שלא היינו בסרט זו היתה בהחלט חוויה מרעננת מאד, כל שכן הסרט היה מוצלח.
את היום האחרון באספראנס אנו מקדישים לפארק הלאומי Cape La Grand במרחק של כ – 50 ק"מ מזרחית לעיר. הפארק הינו בעל נופים דרמטיים לאורך החופים. אנו עצרנו ב – Lucky Bay ויצאנו משם למסלול רגלי על החוף ומשם על המצוק, המוביל לתצפיות נהדרות על הצוקים המכילים בתוכם מערות ועל הגלים הנשברים על הסלעים.