יום ראשון, 25 ביולי 2010

17/7 – היום בבוקר נוסעים לכיוון פוקהונטס – עיירת כורים שהיתה פעילה במלחמת העולם ה – I, שבמרחק קצר ממנה נמצאים המעיינות החמים Miette. מהמעיינות אנו יוצאים למסלול במעלה ההר לכיוון מעבר ההרים אוטופיה. המסלול הינו לאורך הנהר ואז בתוך יער עבות המלא בצמחי אחו אביביים בצבעים שונים, עד שמגיעים למעבר שהינו קרחת יער גדולה בין שני הרים, שבצידה מפולת סלעים. אחרי התחרדנות בשמש, אנו יורדים בזריזות את מה שעלינו והולכים למעיינות החמים. שם ישנן 4 בריכות מים : אחת בטמפ' של 40 מעלות, השנייה 38 מעלות (אלו החמות), השלישית בסביבות 20 מעלות והאחרונה קפואה עם 10 מעלות. כמובן שאנו נכנסים לבריכות החמות, אבל תופסים אומץ ועוברים בין הבריכה החמה לבריכה הקרה וחוזר חלילה. הכי נהנה זה גיא שאוהב מאד מים חמים. מעבר לכך שמדובר ביום שמשי ונעים, השהייה בבריכות בהחלט עושה את העבודה ומרפה את השרירים. בדרך חזרה לג'אספר אני עוד מספיק להכניס את האופניים לתיקון קל, ויוצא עם רועי לרכיבה קלה באיזור החניון.
18/7 – עוזבים היום את הרי הרוקי בדרכינו לוונקובר דרך העיר קמלופס. הדרך מקסימה לאורך הנהר הנקרא YellowHead (על שם האינדיאני שהוביל את חוקרי ההרים ומניחי המסילות לאיזור) ואנו זוכים גם לדוב קטן שמשתעשע במדרון ליד הכביש, ולשני מוסים גדולים שנהנים מהשמש, מהאווירה ומהעשבים... עד שמגיע מישהו ומחליט לצפור ולהבריח אותם. התכנון הוא לחנות בעיירה Clearwater כנקודת יציאה לשמורה Wells Grey, ואנו מוצאים חניון פרטי ומקסים בכניסה לעיירה. קופצים כולם לבריכה המחוממת שבחניון להשתולל קצת, ואחרי כן אני לוקח את האופניים לסיבוב באיזור ורכיבה בתוך היער. בלילה מבעירים מדורה ויושבים סביבה עם מרשמלו על האש.
19/7 – בבוקר אנו יוצאים לשמורת Wells Grey לראות את מפלי Hamelton. מדובר במפלים בגובה כפול מזה של הניאגרה, ואכן הם מרשימים ביותר, והזרם האדיר של המים נשמע כבר למרחוק, תוך שהם זורמים בתוך נקיק צר ועמוק מאד. אנו נמצאים בתצפית למעלה על הגדה בגובה רב ופשוט מרותקים למראה.נסיעה של כשלוש שעות מביאה אותנו לעיר הגדולה Kamloops, שם אנו מחליטים להעביר את הלילה. בעזרת מרכז המבקרים מצאנו חניון סביר ויצאנו להצטייד בעיר.
20/7 – יציאה מוקדמת בבוקר לכיוון וונקובר. למרות שירדנו בגובה הנוף יפה וזרוע באגמים, הרים מושלגים וגבעות ירוקות. לאחר כארבע שעות מגיעים לפקקים של העיר הענקית... החניון שלנו נמצא ממש ליד נהר Capilnao סמוך מאד לגשר Lions Gate. החניון אמנם צפוף, אך מסודר ומצוייד היטב, כולל בריכה וג'קוזי. לאחר התארגנות קצרה יוצאים לכרך הגדול, ונוסעים באוטובוס ל – Stanely Park. מדובר בפארק ענק ויפה הכולל גם פארק מים קטן לילדים, מודל של כפר אינדיאני בו מתקיימות הופעות של חבורה אינדיאנית, מיצגים שלהם ועוד. היפה בפארק לטעמי זה שכמעט כל השבילים הינם כפולים – אחד להולכי רגל ואחד לרוכבי אופניים ורולר בליידס, ואכן הפארק מלא ברוכבים (ורוכבות) בהמוניהם.
21/7 – היום מוקדש לרחובות העיר עצמה ולשווקים. קנינו כרטיס יומי לאוטובוס ויצאנו ל – Downtown. אחרי סיבוב מעגלי ברחובות העיר שכלל גם את השעון הפועל על גז וקיטור ומוציא כל רבע שעה ענן עשן, וכן את המזח של אוניות התענוגות שיוצאות לסיבוב בעולם ובמיוחד לאלסקה, שזוהי חוויה בפני עצמה לראות הכנות של אונייה ענקית כזו ליציאה להפלגה. ממרכז העיר ממשיכים לשוק הילדים באי Granville. מדובר בבניין גדול בן שתי קומות המכיל אך ורק חנויות צעצועים לילדים. לידו ממוקם פארק מים מושקע. רועי וגיא לובשים בגד ים ורצים להשתעשע במים (טוב, גיא קצת יותר לאט בגלל שהמים קרירים...). מסיימים בשוק הגדול המקורה, שם אנו בוחרים מבין אוסף הדוכנים הגדול מנה סינית משובחת.אחה"צ הילדים קופצים לבריכה ולג'קוזי, ובערב אני ואורלי יוצאים לבד לראות את הסרט החדש שאך זה יצא לאקרנים Inception עם לאונדרו דה קפריו.22/7 – היום מוקדש כולו לעולם המדע בוונקובר. מדובר במעין מוזיאון מדע המכיל מיצגים אינטראקטיביים רבים, וכן אולם Imax לצפיה בסרטים מיוחדים. אנו ראינו סרט על גלישת גלים בטהיטי, ולאחר מכן חרשנו את המיצגים. מומלץ בחום במיוחד למשפחות עם ילדים. מהמוזיאון יצאנו בחמש אחה"צ מאד רעבים... ולכן שמנו פעמינו לרובע הסיני, שם מצאנו מסעדה אותנטית והרבצנו ארוחה מכובדת ביותר...חזרה לחניון והילדים קופצים לבריכה ולג'קוזי. אני לוקח את האופניים ויוצא לסיבוב בפארק Capilano לאורך החוף. הבתים הפרטיים המדהימים עם הגינות הענקיות המטופחות גורמות לקנאה קלה. אכן איכות חיים. מעבר לכך, נראה שהעיסוק העיקרי של הקנדים כאן בשעות הפנאי הוא סיבוב עם הכלב ושיחה עם השכנים...
23/7 – יוצאים בשש וחצי בבוקר לכיוון המעבורת. מכיוון שהגענו לרציף מוקדם, הקדימו לנו את שעת ההפלגה בשעה. אפילו יש מקום להפליג ל – Nanaimo במקום לויקטוריה (מה שחוסך כשעה וחצי נסיעה), אך המעבורת לשם יוצאת רק ב – 10:15, בעוד המעבורת לויקטוריה יוצאת ב – 8:00. בדיעבד, זאת היתה טעות שלא הפלגנו ל – Nanaimo. לא רק שלא חסכנו זמן, שרפנו שליש מכיל דלק (ומדובר במיכל דלק ענק...).הדרך לטופינו פשוט מדהימה, במיוחד הקטע ביער של עצי Cedar. אחרי שש שעות נהיגה אנו מגיעים סוף סוף לקו החוף הנושק לאוקיינוס השקט, ונכנסים לחניון שלנו. מתברר שמדובר בחניון יוצא מן הכלל, יפה מסודר ועל קו החוף, מה שמאפשר ירידה קלה לחוף הים וטבילת הרגליים במים הקרירים. אני פשוט אוהב את המקום...
24/7 – הזמנתי אתמול מקום להפלגה באוקיינוס לצפייה בליוויתנים, כך שאנו יוצאים הבוקר ב – 9:30 להפלגה.זה התחיל טוב בהפלגה רגועה, וכעבור כחצי שעה הגענו לקבוצה של ריפים, שם ראינו סילון של מים ולאחריו את גופו של הליוויתן מציץ, לוקח אוויר וחוזר למים. כך במשך כחצי שעה שב הליוויתן כל חמש דקות לערך ועלה למעלה. מדובר בליוויתן אפור, השני בגודלו. ניסיתי לצלם תוך שהספינה מתנדנדת על הגלים, ואז... זה הגיע. הרגשתי שאני עוד רגע מקיא את הנשמה, וגם גיא מאד פחד מהגלים והתנודות של הספינה, אז ירדנו מהסיפון העליון למטה. עוד הספקתי לבקש שקית הקאה ואז כל מה שרציתי זה לחזור לעמוד על יבשה יציבה... במקביל גם רועי החל להקיא את הנשמה, כך שאורלי היתה איתו, גיא עומד לידי ופוחד, אני לא מפסיק להקיא ורק שני יושבת בסיפון העליון ונהנית מההפלגה. בהמשך הגענו לעוד קבוצת איים שם הסתלבטו בשמש כלבי ים. איכשהו ראיתי אותם בין שקית לשקית... בשורה תחתונה... היה נורא אבל ראינו ליוויתן...כשחזרנו סוף סוף חשבתי שהכל נגמר, אבל אז התחושה היתה של סחרחורת וחולשה, והרגשתי שעוד רגע אני מתעלף. בסוף זה נגמר עם עוד כמה הקאות, ואחרי פחית של קולה (היא מכילה ג'ינג'ר שאמור לעזור) ופחית של ג'ינג'ר אל, התחלתי לחזור לעצמי ולהתייצב. זאת היתה הפעם הראשונה (וכנראה גם האחרונה...) שהיתה לי מחלת ים, והדבר שאני הכי שונא זה להקיא... אבל, ראינו ליוויתן...למרות החלושס טיילנו קצת בטופינו, ואז המשכנו ל – Long Beach לשבת קצת על החוף ולשחק בצלחת מעופפת. זהו אחד החופים היפים והארוכים שבשמורת Pacific Rim. אמנם המים קרירים, אך החול נעים ואין שם מוכרי ארטיקים ושחקני פינג פונג... לעומת זאת יש שם הרבה צעירים וצעירות עם גלשני גלים.בערב עוד הספקתי לעשות סטייקים על האש על מדורת עצים, כך נראה לי שאכן חזרתי לעצמי...

יום ראשון, 18 ביולי 2010

3/7 – את הבוקר אנו מנצלים לדבר עם המשפחה בסקייפ ולהתעדכן במיילים. בצהריים יוצאים לעיר לבקר במוזיאון המכוניות העתיקות ובבית הסוהר ההיסטורי של מונטנה. מה להגיד לכם, מוזיאון המכוניות פשוט יפיפייה, וכל רכב שם שווה תמונה משלו. ישנם שם רכבים החל מ – 1887 (מעין כרכרה עם מנוע שהמציא אדון בנז, כן זה ממרצדס בנז), דרך הרכבים הראשונים של 1900, וכל הרכבים עד 1970, לרבות רכבים נדירים שיוצרו בבודדות, מוסטנג ו – Firebird. כמובן שגם כל המכוניות האמריקאיות הענקיות של שנות ה – 60 שכיכבו בסרטים כמו גריז מקבלות שם מקום של כבוד. בקיצור, מומלץ מאד למי שעובר ב – Deer Lodge.
המשכנו לבית הסוהר ההיסטורי שבו שכנו מספר אסירים מפורסמים. ניתן אפילו להיכנס לתאים עצמם, ובתא אחד אפילו ניתן להיסגר, שכן האחראי במקום מפעיל את הדלת החשמלית. הצעתי לרועי להצטלם בפנים כאשר הדלת סגורה. צריך היה לראות את הפנים של רועי כאשר הדלת החלה להיסגר. אם להיות גלוי, לרגע אחד גם בי התעורר חשש שמא הדלת תחליט שלא להיפתח... אני מעדיף את המיטה בקרוואן מאשר את המיטה הצרה בתא הקטן... בעיירה עוד מספר מוזיאונים (הכל עם אותו כרטיס) שניתן לסייר בהם, כמו ה – Montana Frontier המכיל תצוגה של רובים, אקדחים, תלבושות של קאובויים ואינדיאנים, מסבאה של פעם ועוד.
מ – Deer Lodge יצאנו לכיוון שמורת Glacier, מרחק של 4 וחצי שעות נסיעה. לחניון הגענו כבר בשעות הערב. החניון ממקום בתוך היער ואנו נמצאים בין העצים נושמים אוויר נקי. מול האוטו עוד הספקנו לראות ארנב המביט בנו ארוכות. עוד הספקנו לעשות על האש לפני שהחשיך לגמרי.
4/7 – היום מוקדש לשמורת Glacier לטיול על הדרך הידועה בשם Going to the sun. החנינו את הקרוואן ב – Apgar ולקחנו את ה – shuttle החופשי לכיוון Logan Pass. כמובן שמשפחת רוטנברג התארגנה לעלייה לגבהים, ולכולם היו סווצ'רים... מיותר לציין מה קרה כשהגענו ל – pass בגובה של מעל 2000 מטר. הקור היה בלתי נסבל עם טמפרטורה של כאפס מעלות. מסביב הכל מושלג והרוח עושה שמות בפנים. רצנו אל מרכז המבקרים להתחמם שם מול אח העצים. מרבית האנשים שהגיעו לכאן היו מצוידים במעילים, כפפות וכובעי צמר, אך בכל זאת לא הרגשנו פראיירים לגמרי אחרי שלידינו נעמדה בחורה אמריקאית בכפכפים, חולצת טריקו ומכנסיים קצרים ו...עור ברווז. בלית ברירה ויתרנו על הטרק שתכננו מנקודה זו, והחלטנו להמשיך לצד השני של הדרך עם ה – shuttle. עצרנו ב – St Marry Falls על מנת לעשות שם מסלול קצר. גשם החל לטפטף ואנו התלבטנו מה לעשות, אך מכיוון שה – shuttle כבר המשיך לדרכו, יצאנו בכל זאת למסלול שהיה מקסים, רק חבל שהגשם שהתגבר הציק לאור הקור ששרר באיזור. השלמנו את המסלול במהירות ועלינו חזרה לכביש על מנת לחכות ל – shuttle שייקח אותנו חזרה ל – Logan Pass. כמעט חצי שעה חיכינו בגשם מתחת לאיזה עץ. רטובים הגענו חזרה לקור העז של Logan Pass על מנת לתפוס את ה – shuttle הבא חזרה לנקודת המוצא ב – Apgar. מכיוון שהמיניבוס הראשון היה מלא, רצנו שוב למרכז המבקרים להתחמם, תוך שאנו צופים לעבר הכביש לראות מתי מגיע המיניבוס הבא. איך שהגיע המיניבוס כעבור כעשר דקות, רצנו אליו על מנת לתפוס מקום "ולברוח" מהקור חודר העצמות הזה. מקלחת חמה בחניון החזירה את השפיות, ועוד עשיתי לאחר מכן ניסיון אמיץ להעמיד מנגל בגשם על מנת להכין סטייקים...
5/7 – גם הבוקר הזה מזג האוויר לא האיר לנו פנים והיה קודר, קריר ורטוב... בכל זאת לקחנו את ה – shuttle עד לנקודה Avalanche Creek, על מנת לצאת ל מסלול לאגם Avalanche Lake.
המסלול מתחיל בשביל קליל ויפיפייה הנקרא Trail of the Cedars, או בתרגום חופשי "מסלול עצי הארזים", שכשמו כן הוא עובר ביער עבות של עצי ארז, ירוק עד ונחלים זורמים בו בשצף קצף עקב הפשרת השלגים. מאמצע מסלול מעגלי זה יוצא המסלול לאגם באורך 3.5 ק"מ, גם הוא כולו בתוך היער העבות, שמדי פעם מצליחות קרני השמש (טוב, אם היו...) לחדור מבעד לעלווה. כמובן שתוך חמש דקות התחיל גם גשם לרדת, ואנו שלבושים במיטב בגדינו החמים... נטולי מעילי גשם, סופגים את הטיפות היורדות מענפי העצים. המסלול כמעט כולו בעלייה (לא קשה מדי), מה שגורם לאורלי ושני להכריז (אחרי שכבר עברנו את רוב הדרך...) כי הן מיצו את המסלול וניתן לחזור חזרה. המזל הוא שמטיילים שחזרו מהאגם אמרו להן שיש עוד 10 דקות הליכה, וכך הצלחתי לשכנע אותן להמשיך (אגב, גיא הקטן לא התלונן כלל, הוא פשוט רץ את רוב הדרך בין השלוליות, וכך הוא גם נראה בסוף המסלול מכוסה בוץ...). ממש איך כשהתקרבנו לשפת האגם, חצה את השביל צבי בוגר ופשוט התהלך לידינו באין מפריע, כאילו אנו חלק מהמשפחה שלו... מבין העצים התגלה בבת אחת מראה משגע של אגם טורקיז, מוקף הרים מושלגים ומפלי מים ארוכים ארוכים זורמים אליו. למעשה אגם זה מהווה את המקור לנהר הזורם לאורך כל המסלול, והאגם, בהתאם לשמו, ניזון מהפשרת השלגים וממפולות. ישבנו על שפת האגם בולעים את הנוף (וגם בולעים תפוחי עץ וחטיפי אנרגיה). אפילו הגשם פינה עצמו והשמש יצאה מבעד לעננים מאירה בקרניים חמימות את האגם ואת ההרים המושלגים (טוב, ואותנו כמובן...), ומאפשרת לצלם מספר תמונות טובות של המקום הקסום הזה.
הדרך חזרה היתה מהירה הרבה יותר, ולמרות שגם בדרך חזרה החל לטפטף גשם, זה לא הפריע להתקדמות ודי מהר חזרנו לנקודת המוצא, תוך שירה אדירה של "אל המעיין" ועוד כמה שירים שמוטב שלא אזכיר אותם כאן...
נסענו לעיירה Hungry Horse להצטייד וחזרנו לחניון לאורחת ערב של ספגטי בולונז מעשה ידיה של אורלי, ומלון לקינוח מעשה ידי...
מחר עוזבים את השמורה וחוצים את הגבול לקנדה על מנת להגיע לאגמי Waterton.
6/7 – יצאנו בבוקר לכיוון קנדה, עם עצירה בצד המזרחי של שמורת Glacier האזור Many Glaciers. זו נסיעה של כ – 20 ק"מ לתוך השמורה מהצד המזרחי. האזור כרגיל מדהים ולאורך הדרך תצפיות טובות על ההרים המושלגים והאגמים. מכאן זו נסיעה קצרה יחסית לגבול הקנדי, ותוך כשעה אנו מגיעים למעבר הגבול. המעבר בין המדינות מהיר, רק שאנו מתבקשים להשאיר בגבול את כל עצי המדורה שקנינו, שכן אסור להעביר עצים ממדינה למדינה (לפחות בחצייה חזרה נדע לארגן יום קודם מדורה גדולה...). את אגמי Waterton רואים כבר מהכביש מלמעלה, ודי מהר אנו מגיעים לחניון שלנו בשמורה, שמתברר כחניון מקסים, מוקף הרים ענקיים ושוכן על גדות האגם הענק, בפאתי העיירה החמודה Waterton Townsite. כבר בדרך לחניון אנו רואים כי האיילים הינם שוכני קבע בעיירה ובחניון, והם מסתובבים חופשי בין הבתים ובין הקרוואנים. אני מתחבר במהירות למים, חשמל וביוב, ועולה על האופניים על מנת לצאת לסיור באזור. הגעתי לשביל שעולה לכיוון ההר מעל האגמים, והחלטתי שסוף סוף אפשר לצאת לסינגל קצת יותר רציני. הטיפוס אכן לא קל, אך לאחר כשלושה ק"מ אני מגיע לתצפית מדהימה על האגמים. רק ששכחתי לקחת מצלמה עימי, ואי לכך אני אומר לעצמי שאצטרך שוב (טוב, זה לא בדיוק עונש...) להגיע לכאן. בערב אנו יוצאים כולם לחפש בית קפה בעיירה על מנת לסגור את היום עם איזו חתיכת פאי תפוחים.
7/7 – היום אנו נוסעים לעשות את המסלול הקצר של הקניון האדום (Red Rock Canyon) בקרבת האגמים. לא סיפרו לנו כי אסור לחנות שם ולכן אנו עושים את הדרך הלוך חזור לחינם, ואז תופסים בעיירה את ההסעה החופשית לקניון. הליכה קצרצרה לאורך הקניון האדום מזמנת מראות יפים של סלע אדום בנקיק צר בו זורם בעוצמה הנחל. אנו ממשיכים לעוד מסלול בצד השני לכיוון מפלי Blackiston, מסלול נוח ויפה בתוך היער.
הבעייה מתחילה כאשר חוזרים לנקודת המוצא ומחכים להסעה. אנו לא היחידים שם, ומתברר שההסעה לא מגיעה בדיוק כל חצי שעה, וכי ישנם שם אנשים המחכים כבר שעתיים... ואכן לאחר כשעתיים מגיע אוטובוס קטן וואן לאסוף אותנו ואת שאר המטיילים במקום. מה שמפתיע הוא שרק אנחנו מתלוננים וזועמים על כך שחיכינו כל כך הרבה זמן...
בחזרה בעיירה אנו שוכרים אופניים משפחתיות, וכולם עולים עליהן כאשר אני נוהג את הקרוואן לפניהם כלאחר כבוד לחניון. הילדים עושים סיבובים בחניון עם האופניים ודואגים להבהיר בצעקותיהם לכל באי החניון שהם מבסוטים עד הגג. אחרי שמחזירים את האופניים אני לוקח את האופניים שלי ויוצא שוב לסיבוב בהרים, הפעם חמוש במצלמה, לתפוס צילומים של האגמים מלמעלה לקראת שקיעה.
8/7 – אנו מחליטים לשנות מעט תוכניות ולנסוע לשמורת Banff דרך העיר הגדולה Calgary, שכן צריך לקנות לכולם מעילים. במרכז קניות גדול אנו מוצאים את חנות Atmosphere ורוכשים שם מעילים טובים. הבעייה היא שבחנות זו יש מעילים רק למבוגרים, ולכן יש לקפוץ לעוד חנות בשביל מעילים לילדים, ובדרך גם צריך להצטייד במזון, כך שהיום כולו הופך ליום של קניות. רק בשבע בערב אנו יוצאים לכיוון Banff, לאחר סיבובים עם קרוואן באורך של כ – 9.5 מטר ברחובות העמוסים של ה - downtown של קלגרי...
9/7 – יום נינוח. נוסעים עם הרכב לתחנת הרכבל על מנת לעלות עימו לגובה של כ – 2300 מטר. העלייה ברכבל מרגשת את הילדים ששומרים עלינו שלא נוציא ידיים מחוץ לחלון (רק בשביל לצלם...) או את האף החוצה לנשום את האוויר. מראש ההר רואים את כל העמק ואת העיירה, וכמובן תצפית פנוראמית של כל ההרים המושלגים מסביב. טיפוס רגלי קצר לשפיץ נוסף ואנו מוקפים בנופים נהדרים לכל הכיוונים. היום גם בהיר ושמשי, כך שזכינו לראות למרחוק.
מהרכבל אנו קופצים למעיינות החמים. מדובר על בריכה לכל דבר, שאוגרים אליה מי מעיין בטמפרטורה של 39 מעלות. אמנם זה היה יותר מתאים ליום גשום, אך עדיין מדובר בחוויה נעימה לגוף ולנפש. בצהריים חוזרים לעיירה לעשות כביסה. יש שם מרכז קניות גדול בו נמצאת המכבסה, שבקומה התחתונה שלו ישנן מסעדות לרוב, מה שעושה לנו חשק לאוכל סיני. אחה"צ חוזרים לחניון על מנת להכין את התיקים והציוד לקראת הקמפינג מחר ב – Lake O'Hara (כן, עוזבים את הקרוואן לטובת אוהל...). בזמן שאני מכין את הציוד, הילדים ישבו בחוץ על שולחן פיקניק ועשו עבודות יצירה. כשהם סיימו הסתכלתי על השולחן שהיה פעם בצבע חום, והנה הוא הפך ליצירת אמנות אחת גדולה בכל צבעי הקשת... המשימה הבאה שלהם אם כך היתה להחזיר את השולחן למצבו הקודם...
אורלי לא מרגישה טוב והרעיון של הקמפינג עם האוהל לא עושה לה הרבה מצב רוח. מצד שני, מדובר באחד המקומות היפים בעולם.
10/7 – השכמה מוקדמת ונסיעה לשמורת Yoho, שם נמצא Lake O'Hara. על מנת להגיע לאגם ולקמפינג יש להזמין חודשים רבים מראש מקום באוטובוס המיוחד, שרק לו מותר לנסוע את 11 הק"מ עד למקום. חונים בחנייה ומארגנים את התיקים והציוד ליציאה. בכל זאת מדובר בשני תיקים גדולים מאד וכבדים, אוהל, 3 שקי שינה, תיקי גב ועוד. כל אחד מעמיס ציוד ואנו צועדים לתחנת אוטובוס. נסיעה באוטובוס של 25 דקות מביאה אותנו עד לקמפינג. אין מה להגיד, קמפינג מסודר ויפיפייה, מאורגן למופת שרואים שחשבו שם על כל פרט לרווחת השוהים בו. אמנם אין מקלחות ואין מים חמים, אך יש מי שתייה בשפע (קפואים במיוחד בבוקר כשצריך לצחצח שיניים או כאשר צריך לשטוף כלים...), שני מבנים מקורים לבישול ולאכילה בתוכם קמין עצים, שולחנות פיקניק לרוב, ארונות לאחסון מזון (בכל זאת מדובר בסביבה בה חיים דובים רבים), שירותים, עצי מדורה לרוב (עם גרזן למי שרוצה להתאמץ קצת), ובשטח מפוזרים אתרים מסודרים לאוהלים בין עצי היער. בחרנו לנו אתר לאוהל מאלה שהיו זמינים (הקמפינג לרוב מלא החל מחודש יוני ויש להזמין מקום מספר חודשים רב מראש) והקמנו את האוהל. מכיוון שהיתה שעת צהרים, החלטנו לצאת לאגם אוהרה עצמו ולהקיף אותו בשביל קסום בתוך היער. מתלבשים טוב שכן מזג האוויר קר מאד וגשם יורד מדי פעם. לאחר הליכה של ק"מ אחד מגיעים לאגם אוהרה. אין לי מושג כיצד לתאר כאן במילים את מראה האגם, אך לא בכדי הוא זכה להיות אחד מהמקומות היפים ביותר בעולם !!! מדובר על אגם עם מי טורקיז צלולים, מוקף הרים מושלגים ומוזן ממפלי מים ונהרות הזורמים אליו מהקרחונים. מכל מקום מסביב לאגם נשקף נוף מדהים וצבע המים משתנה, כאשר ההרים עצמם משתקפים בתוך המים ויוצרים תמונת גלויה מושלמת. השביל המקיף את האגם מאד נעים וקליל, ולמרות שקר מאד וגשם מטפטף מדי פעם, החוויה היא נהדרת ואנו חשים התרוממות רוח מהמראה המופלא. מיותר לציין שגיא נפל 5 פעמים כאשר הקפנו את האגם. על שפת האגם שוכן מלון יוקרתי (800$ לילה לבקתה כולל פנסיון מלא של ארוחות גורמה) ולידו מעין "מקלט יום" למטיילים, בו ניתן לשתות תה או קפה חם או סתם חטיפים. אנו עוצרים לקפה ושתייה קרה, ומתיישבים ליד משפחה אחרת. השיחה קולחת ומתברר שמדובר במשפחה קנדית צרפתית מקוויבק במקור, שעבר לאלברטה בגלל האהבה להרים ולסקי. האב מורה למתמטיקה והאם מרצה לפיזיקה, והבת שלהם עובדת במלון הסמוך. מהר מאד אנו מתחברים והבת שלהם "תופסת פיקוד" על הילדים ומלמדת אותם משחק קלפים חדש, והם מלמדים אותה כיצד לשחק Cheat (וכל זה בשפת הסימנים ובקצת אנגלית של שני וקמת עזרה מאיתנו). מתברר שעובדי המלון הינם גם קבוצה של אמנים מוכשרים (בדומה למלונות באילת), והבת שלהם מעניקה לנו כרטיסים למופע של יום שבת בערב (כל שבת בערב הם מרימים מופע פרי עטם, חלקו שירים שכתבו, חלקו מערכונים וחלקו קטעי נגינה). אנו כמובן נענים להזמנה. חוזרים לקמפינג ומכינים את ארוחת הערב על הגזייה ותנור העצים, שכוללת עוף שאורלי הכינה יום קודם, ופסטה משודרגת עם רוטב מיוחד. בהחלט אוכל גורמה יחסית לתנאים. כמה משחקי טאקי ואנו מתיישבים מסביב למדורה עם שאר התיירים לפטפט.
בשמונה וחצי אנו יוצאים ברגל למלון וזוכים שם למופע חמוד ומצחיק (לא, לא היינו שותפים לאורחת הערב שם שכללה 6 מנות ובקבוקי יין...), וכמובן לחימום הפועל במלון. חזרה לקמפינג והכנה לשינה. מוציאים את שקי השינה והילדים קופצים פנימה. לי ולאורלי יש שלוש שמיכות צמר. על הרצפה יש לנו מזרונים מתנפחים, אך הבעייה היא שהאוויר שבהם הוא קר, ולכן שמיכה אחת צריכה לשמש לבידוד. ככל שעוברות השעות אנו מרגישים איך הטמפרטורה צונחת ומגיעה לאיזור אפס עד חמש מעלות. קר נורא ואנו לא מצליחים להירדם, רק שוכבים מכורבלים זה בתוך זה ומנסים לחשוב על הקמין בבית ביום חורף... לילה ללא שינה, ורק רועי, שנכנס כולו בתוך השק שינה, ישן שנת ישרים ולא מרגיש כלום.
11/7 - כשעולה השחר והשמש מתחילה להפציע, הטמפרטורה עולה לאט לאט ואנו מצליחים סוף סוף לתפוס תנומה קצרה, עדיין קפואים ולא מרגישים את כפות הרגליים. גיא קם חולה ומתחיל להקיא. ככל הנראה מדובר בהתייבשות מיום אתמול, שכן הוא לא שתה כמעט מים. התיישבנו איתו סביב המדורה והתחלנו להשקות אותו מים, תה ומרק לאט לאט. דיון קצר בינינו ואנו מחליטים כי לא נשארים לילה נוסף, גם בגלל גיא וגם בגלל הקור, למרות שגילינו בבוקר שיש בקמפינג מחסן קטן בו ניתן לקחת חופשי שקי שינה... ארוחת בוקר קלה, וגיא מתחיל להתאושש ונרדם בזרועותיה של אורלי. אני, שני ורועי יוצרים לבדנו לטרק מפרך יחסית של שמונה ק"מ, מתוכם חצי בעלייה, חלקה קשה. הטרק הוא לאגם Oesa, היושב למרגלות הקרחון. ההליכה מתחילה לכיוון אגם אוהרה, ומשם מתחילה עלייה קשה אל הצוק שמעל האגם. הנוף שנשקף מלמעלה עוצר נשימה ! כל אגם אוהרה עם מי הטורקיז שלו ממבט על. כל סיבוב מזמין תצפית שאי אפשר לסרב לה. המסלול ממשיך על מפולת סלעים ועובר לצד שלושה אגמים קטנטנים ויפים וסדרה של מפלים. קצב ההליכה מהיר (אנו צריכים לחזור לאוטובוס של 16:30) והילדים קצת מתקשים. לאחר קצת יותר משעה אנו גומאים את ארבעת הק"מ עד לאגם Oesa, ושם מתגלה חזיון נדיר עוצר נשימה – אגם קפוא למרגלות הקרחון, שרק רצועה צרה של מים תכולים מאפשרים לברווז בודד להחדיר ראשו למים הקפואים מדי פעם לתור אחר מזון. על סלע בודד עומדת מרמיטה (Marmot) ולידינו סנאי קטן עושה קולות של "תנו לי אוכל". ישבנו מהופנטים על שפת האגם ואז זרקנו אבנים על האגם לראות אם נצליח לשבור את הקרח.
הדרך חזרה עוברת בירידה מהר יחסית, ותוך שעתיים וחצי אנו מסיימים את כל הטרק וחוזרים לקמפינג. גיא עדיין ישן בזרועותיה של אורלי, ואני מחליף אותה כדי שהיא תוכל לזוז קצת... גיא מתעורר ומתחיל להתרוצץ בקמפינג כאילו לא היה לו כלום בבוקר. בארבע וחצי עולים על האוטובוס וחוזרים "הביתה". הבעייה היא שאין לנו חניון ללילה, ואנו מחליטים לנסוע נסיעה קצה למפלי Takakkaw לצפות בהם ולחפש שם חניון ללילה. בכביש הגישה למפלים אנו מוצאים חניון נחמד שיש בו מקום, ואז ממשיכים למפלים. הכביש הוא כביש הררי טיפוסי, רק שהוא מכיל שני סיבובים חדים מאד הדורשים תמרון הלוך חזור עם הקרוואן. מרחוק מתגלים המפלים האדירים הנופלים מגובה של 350 מטר. מכיוון שזו גם שעת שקיעה השמש מאירה את אדי המים ויוצרת קשת על המפל.מסלול קצר מוביל למרגלות המפל. שאון המים המכים בסלעים מגובה רב מחריש אוזניים ואדי המים הקרים מכסים את כל איזור המפל. חוזרים לחניון לארוחת ערב ולמקלחות חמות לאחר הלילה הקפוא.
12/7 – נסיעה קצרה ל – Lake Louise, הרשמה לחניון הלילה וממשיכים לאגם עצמו. קצת קשה למצוא חנייה לקרוואן בגודל שלנו, ואנו מסתובבים במשך עשרים דקות במגרשי החנייה. לבסוף עם קצת מזל מתפנות שתי חניות צמודות אחת מאחורי השנייה, שמאפשרות מקום לקרוואן, ועם קצת תמרון ועזרה של אורלי בכיוון, נכנסים לחנייה ומתכוננים ליציאה לאגם. ואז בדיוק מתחיל מבול שוטף במשך שעה וחצי. המזל היה שהיינו בקרוואן ולא בחוץ, כך שיכולנו להעביר את הזמן במשחק טאקי עד שהגשם נפסק. האגם שמימיו בצבע תכלת ירוק פשוט מקסים. למרגלותיו נמצא אחד מהמלונות היקרים בקנדה (מלון פיירמונט), שנבנה בשנת 1880 (או משהו כזה) כצריף עץ, וב – 1930 נבנה מחדש כמלון מודרני כפי שהוא נראה היום (והוא נראה בהחלט וב...). מסלול של 2 ק"מ מביא אותנו לצידו השני של האגם, שם אנו רואים מטפסי צוקים בפעולה. השמש קצת מציצה מבעד לעננים, אך עדיין קר מאד ואנו ממהרים חזרה לקרוואן. חוזרים לחניון להתמקם ללילה, ועל מנת לזכות במקלחת חמה מתברר שיש לצעוד מרחק לא קטן עד המקלחות.
ארוחת הערב כוללת עוף עם פסטה וטורטליני, ברוטב חלב קוקוס – איזה סיום של יום...
13/7 – התארגנות מהירה בבוקר על מנת להגיע מוקדם לחנייה שליד האגם, ואכן בסביבות השעה 10:00 החנייה פנויה ואין בעייה למצוא מקום לקרוואן שלנו. אנו יוצאים היום למסלול בן 8 ק"מ שכולו ביער, עם עלייה של כ – 385 מטר לאגם Agnes. בדרך מתגלה אגם לואיז היפיפייה מבעד לקרחת עצים במלוא הדרו, וצבעו התכול בוהק למרחוק. המסלול כולו בעלייה עד אגם Mirror , שבמי הטורקיז הצלולים שלו משתקפים ההרים מעל. משם עוד עלייה עד לבית התה שלגדות אגם Agnes. מכיוון שאנו הגענו לגובה מאד גבוה, שלג קל מתחיל לרדת ואנו נהנים לעמוד בין הפתיתים שעפים באוויר (טוב, עד גבול מסויים...). קר מאד ואנו בורחים פנימה לבית התה המחומם, שם ניתן לבחור אחד מתוך 150 טעמים וסוגים שונים של תה לצד פרוסת עוגה, חוויה בהחלט מרעננת לאחר העלייה הארוכה והקור העז. את הירידה אנו עושים במהירות, במיוחד לאור העובדה שגיא החליט שהוא מטוס... איך שהגענו חזרה לקרוואן מזג האוויר השתנה וגשם החל לרדת. אנו חוזרים מוקדם לחניון על מנת להעביר ערב רגוע.
14/7 – יוצאים היום לכיוון ג'אספר על אחד הכבישים היפים ביותר בעולם. כביש 93 עובר בין שרשרת הרי הרוקי המושלגים, שלאורכו תצפיות נהדרות על קרחוני העד ועל האגמים עם הצבע הכחול המיוחד. עוצרים לתצפית ב – Bow Summit על קרחון פיטר ועל האגם פייטו תחתיו. מדובר על הנקודה הגבוהה ביותר לאורך הכביש (2069 מטר), ואין ספק שהמראה שמתגלה הן של הקרחון והן של האגם הינו עוצר נשימה. ממשיכים בכביש 93 עוד כ – 80 ק"מ עד לנקודה בה מתחיל המסלול Parker Ridge. גם כאן מדובר על מסלול שרובו בעלייה (250 מטר בסה"כ) באורך של כ – 5 ק"מ. במהלך הטיפוס חוצים לא מעט שלוגיות, ולקראת סיום העלייה נתקלים במרבדים של שלג, שמאפשר לנו להיכנס למלחמת כדורי שלג עקובה מרטיבות... מכאן הולכים במישור עד שקרחון ססקצ'ואן מתגלה מהעבר השני של האוכף. מדובר בקרחון ענק שבסופו אגם כחול קפוא. קר מאד למעלה עקב הרוח, רק שלמזלנו השמש מחממת אותנו טיפה. האוזן שלי קפואה עקב פגיעה ישירה של כדור שלג, ואנו "נסוגים" חזרה למטה לאחר ש"ספגנו" את הנוף המדהים למעלה. בהמשך הדרך אנו עוצרים לצלם גם את קרחון קולומביה, שאליו ניתן להגיע באוטובוס מיוחד הנוסע על הקרח. עוד שעה וחצי נסיעה לערך ואנו מגיעים לג'אספר ומתמקמים בחניון הלילה. לסיכום, אכן מדובר באחד הכבישים היפים ביותר, ולכל אורכו, לכל צד שמסתכלים, מתגלה מראה אחר של הרי הרוקי האדירים ששלג מכסה את פסגתם, ולצד הכביש פזורים אגמים יפיפיים.
15/7 – נסיעה לאגם Maligne. רובה של הדרך זרועה בשאריות של שלג משני צידי הכביש. האגם עצמו גדול מאד ויפה, ואנו מחליטים לשכור סירת משוטים לשעה קלה, לשיט מענג עם תצפית מרהיבה על ההרים המושלגים ממול.. אני חותר בכיוון אחד כאשר שני ורועי יושבים ונהנים. את החתירה חזרה אני משאיר לשני ורועי ביחד. הבעייה היא שבמקום לשוט בקו ישר אנו שטים בזיגזג, ולעיתים גם מסתובבים סביב עצמנו... ממש לפני שאנו מחזירים את הסירה מתחיל לרדת גשם. חוזרים לקרוואן ואני ואורלי יוצאים לטיול קצר סביב האגם. בדרך חזרה מאגם מליגן לג'אספר אנו רואים שיירת מכוניות לצד הדרך. כמובן שעוצרים גם כן, ומטרים ספורים מהכביש מתגלים שני איילי צפון (קאריבו), אחד זכר ואחד נקבה. לזכר קרניים ענקיות וגם לנקבה לא חסר... למרות האזהרה לשמור מרחק של 30 מטרים לפחות, כולם עומדים במרחק מטרים ספורים ומצלמים. בהחלט מחזה נדיר ויפה. חוזרים מוקדם לחניון ובערב המאוחר הולכים לשמוע הרצאה בחניון (כל יום ישנה הרצאה בחניונים על נושא אחר ע"י הצוות של הפארק) על אסטרונומיה, המשולבת בהתבוננות מבעד לטלסקופים בגרמי השמיים, והתנסות במכשירי GPS מיוחדים הנותנים מידע על כל כוכב שמכוונים את המכשיר אליו. לקראת סוף ההרצאה מגיע עדר של Elks לאמפי ומושך את תשומת הלב. כנראה שה – Elks מרגישים בבית בחניון, שכן הם מסתובבים חופשי כאן ללא כל פחד.
16/7 – מתחילים את היום בג'אספר עם כביסה וגלישה ומענה למיילים. בצהריים ממשיכים לאגם Pyramid הקרוי כך על שם ההר בצורת פירמידה שמזדקר לצידו. אנו יוצרים מהחנייה על גדות האגם למסלול מעגלי במעלה ההר, לתצפית על העיירה ועל האגמים. עלייה ממושכת ואנו מגיעים לקרחת יער בקצה ההר, שם מתגלה מראה נהדר של כל העמק. בדרך חזרה לג'אספר עוד עוצרים לתקן את האופניים ולקנות מצרכים ללזניה של יום שישי. פותחים בקבוק יין טוב עם הלזניה המוצלחת (אילתור של אורלי) ומסיימים את היום במשחק טאקי.

יום שישי, 2 ביולי 2010

23/6 – השכמה מוקדמת בשש, ארגון הקרוואן לתזוזה ומתחילים בנסיעה ארוכה ארוכה ל – Salt Lake City כאשר הילדים עדיין עוד ישנים. לאחר כשעתיים נסיעה התעוררו כולם ועצרנו לארוחת בוקר ב – middle of nowhere... עוד שלוש שעות נסיעה והגענו לפאתי העיר. עצרנו במרכז קניות גדול למלא את הקרוואן. השעות ב – Wal-Mart (כן, קנינו שם אופניים מדליקות לרועי) עברו מהר, כך שכבר די מאוחר נכנסו ל – Salt Lake והתחלנו לחפש את הקמפינג. בסופו של דבר, לאחר סיבובי סרק בעיר הצלחנו להגיע לקמפינג. אין מה להגיד – קמפינג מסודר ויפה הכולל בריכה מחוממת, שולחן סנוקר ועוד. בחניון עמדו קרוואנים מסוגים שונים, ולמרות שבהתחלה חשבנו שהקרוואן שלנו ענק, אחרי שראינו את הקרוואנים האחרים בחניון הבנו שהקרוואן של השכן גדול יותר... היה שם קרוואן אוטובוס, שהיה מחובר מאחוריו לעוד חצי אוטובוס, ובשני צידיו עמדו ג'יפים. אכולים מקנאה (בעצם לא ממש. רק לחשוב לנהוג בכזה דבר) אספנו את כל הבגדים המלוכלכים עם הסדינים והמגבות והלכנו לעשות כביסה. עד שהכביסה מוכנה נכנסו לבריכה המחוממת והשתוללנו שם. מחר שוב מצפה לנו נסיעה ארוכה עד ל – Grand Teton.
24/6 – הפעם קמים מאוחר, ויושבים ליד הקרוואן עם המחשבים על מנת להתחבר קצת לעולם. רק ב – 12:00 התחלנו את הנסיעה צפונה. ב – GPS לא הצלחתי למצוא את הקמפינג, ולכן הכנסתי שם של ישוב באזור. הנסיעה ברובה על כביש 15, כך שניתן להרביץ מהירות.לעיירה ויקטור הגענו כבר באיזור שש וחצי בערב (כמעט ואין כביש בארה"ב שאין בו עבודות, מה שמעכב מאד את הנסיעה), ונכנסו לבר – מסעדה על מנת לרדת על שתי פיצות ענקיות וטעימות. מויקטור התחלנו לטפס להרים בדרך יפיפייה עם נופים מדהימים, אך מכיוון ששוב לא הסתכלתי במפה, ה – GPS לקח אותנו לישוב אותו הכנסתי לו, וכמובן שאת הקמפינג לא מצאנו שם. ניסיתי לברר שם היכן הקמפינג ושלחו אותי לקמפינג אחר שהיה מלא. שם הפנו אותי לעוד קמפינג שהיה מרוחק כ – 60 ק"מ לכיוון הדרך באנו ממנה. בלית ברירה נסענו לשם, שכן כבר היה אחרי שמונה בערב. התלבטנו אם להיכנס לאחד המקומות ביערות וללון שם (בדיעבד זה מומלץ. לא מעט אמריקאיים עושים זאת, ומקבלים מקסימום טבע באפס מחיר), אך לבסוף נסענו את כל הדרך לקמפינג בעיירה בשם Alpine.
25/6 – חוזרים מוקדם בבוקר את הדרך שנסענו חזרה, רק שהפעם בדקתי היטב במפה לאן לנסוע, ואכן אחרי כעשה וחצי הגענו ל – Colter Bay Village והתמקמנו בחניון מקסים קרוב מאד לאגם. יצאנו לטייל במסלול ביער, כשאנו מוחאים כפיים מדי פעם עקב החשש מדובים. אמנם המסלול קל יחסית, אך בכל זאת מעל חמישה ק"מ עושים את שלהם והילדים מתעייפים. היום יום שישי, ולכן כשחזרנו לקרוואן אורלי הכינה עוגה וחלה. אני עליתי על בגדי ספורט ויצאתי למספר ק"מ ריצה ביער במסלול אחר. האגם פשוט מקסים והריצה ביער על גדות האגם עושה את שלה ואני שיכור מעודף החמצן...
בערב ישבנו סביב המדורה עם "השכנים" האמריקאיים שלנו בחניון על בקבוקי יין מקליפורניה ומרשמלו עשוי על האש (אגב, האמריקאיים מרככים את המרשמלו על האש ואז שמים אותו יחד גם שוקולד בין שני ביסקוויטים מיוחדים, ויוצרים מעין סנדוויץ'' של מרשמלו. לטעמי זה נראה יותר מדי מתוק, אך הילדים התענגו). מחר בבוקר ממשיכים לשמורת Yellowstone.
26/6 – בבוקר מארגנים את הקרוואן ובמקביל הולכים לעשות כביסה שהצטברה לנו למימדים מדאיגים... המזל הוא שבחדר כביסה יש אינטרנט, אז במקביל אפשר להתחבר ולעלות חוויות. הבעיה מתחילה עם החשמל. המחשב שלי מהעבודה מראה 30% של סוללה, שמקביל (עקב חיי הסוללה הארוכים...) לבערך חמש דקות...
מכיוון שיש עוד זמן עד שהכביסה תסתיים ואחרי כן המייבש, אני ושני הולכים לבית הקפה לשבת שם ולהתחבר לאינטרנט. שם סוף סוף, בזכות חיבור מצוין לאינטרנט, אני מצליח לעלות בלוג חדש עם תמונות ולשפוך לשם את כל יומן המסע. מכיוון שאנו נאלצים לעזוב את האתר ב – 11:00 (הפנסיונר עם החשמלית הגיע כבר פעמיים לברר איתי באם אני מודע לשעה), אנו יוצאים לחנייה הגדולה ליד בית הקפה, וקופצים לבית הקפה על מנת לדבר בסקייפ עם סבא וסבתא, שמאד מאד רוצים לראות את הנכדים (טוב, גם אותנו...) בוידיאו.
זהו, יוצאים בצהריים לילוסטון. נסיעה יחסית קרצה של שעה וחצי ואנחנו בחניון שלנו, שעקב ריבוי הדובים באיזור הוא לא כולל שולחן קמפינג, אלא רק חיבור למים וביוב. אני מוריד את האופניים ויוצא עם שני לסיבוב של 12 ק"מ לאגם הגדול. בשעות אחה"צ המאוחרות אנו מחליטים לנוסע ל – Mud Volcano על מנת להריח קצת גופרית ולראות את הפלא הזה שמבעבע מהקרקע. כל האיזור פעיל עם בוץ מבעבע, אדי קיטור וריח נהדר של ביצה סרוחה (תסלחו לי, אבל בהחלט יש דימיון). שביל עץ נחמד מוביל בין האתרים, כולל המערה שממנה יורק "הדרקון" ענני עשן.
27/6 – הבוקר מוקדש לניקוי הקרוואן, כולל שטיפה וניקוי אבק באמצעות שואב אבק נטען שקנינו. בסביבות 12:00 אנו יוצאים לכיוון צומת Tower, על מנת לעשות שם טרק מעגלי לאורך המצוק של נהר ילוסטון. הכביש מתפתל ועלה גבוה גבוה להר Mount Washburn, כשלאורך כל הדרך ישנן שלוגיות. לפתע פקק תנועה. בירור קצר מעלה שיש למטה בעמק דוב. כולם יוצאים לצלם והתנועה נעצרת. Rangers מנסים לכוון את התנועה אך ללא הועיל. לפתע אורלי מודיעה לי שהיא יוצאת לצלם ורועי קופץ אחריה. מיותר להגיד שהדרך צרה ואין לי חנייה קרובה. אני נצמד לשוליים ומנסה להמתין לאורלי, אך רכב חונה מאחורי מתעצבן ומודיע לי (בשפה קצת פחות מכובדת...) שאני מפריע לתנועה. בלית ברירה אני ממשיך במורד הכביש בתקווה למצוא חנייה. רק אחרי מספר ק"מ אני מוצא מפרץ קטן וחונה עליו. לא שמתי לב שמקדימה יש עץ אורן שענפיו בדיוק בגובה של רכב. למזלי עצרתי (טוב, במקרה) בדיוק כשענפים נגעו במזגן על גג הרכב. עוד טיפה קדימה והיינו צריכים לקנות מאווררים לרכב במקום המזגן... הבעיה היא שאני בולט קצת לכביש מאחור, ומפריע לתנועה. בלית ברירה אני ממתין 45 דקות לאורלי, כשלפתע מגיע השריף מצד שני, עוצר ומברר איתי מדוע אני עומד כך. ניסתי לשוות לקולי נימה של מסכנות, והסברתי לו שאורלי ורועי נמצאים למעלה, ויש לי ענפים על הגג שלא מאפשרים לי לתמרן. הוא הבטיח לנסות ולמצוא אותם ולהגיד להם להתקדם לעברי, אך ממליץ במקביל לנסוע עוד קצת למקום בו אוכל להסתובב לחזור. מכיוון שאורלי ורועי לא מגיעים גם ברבע השעה הבאה, אני מבקש משני לעצור את התנועה ולכוון אותי בנסיעה לאחור על מנת לצאת מסבך הענפים. אכן אני מוצא מקום להסתובב וחוזר על עקבותיי, אוסף את אורלי ורועי וממשיך קדימה על מנת למצוא מקום להסתובב שוב. ניסעה קצרה של חצי שעה ואנו מגיעים לאתר קמפינג קטן בו מתחיל המסלול, ומתחילים בעלייה תלולה אל המצוק. משם השביל מאד נוח על שפת המצוק, עם נופים משגעים של נהר הילוסטון הזורם בעוצמה. בדרך התמזל מזלנו ואנו פוגשים עדר של כבשי הרים (Bighorn Ship) על ילדיו הצעירים שנולדו לא מכבר. למרות שהיינו בשקט הם גילו אותנו, אך למרבה ההפתעה המשיכו להתנהל בנחת ולאפשר לנו לערוך להם book שלם של צילומים... המסלול מתחבר לטרק נוסף החוזר לחניון, למרות שנדרשת בסוף צעידה של כק"מ וחצי על הכביש. בדרך חזרה עוצרים לתצפית על מפלי Tower, ולאחר מכן עוצרים לפיקניק לארוחת ערב על גדות הנהר.
28/6 – היום הזה מוקדש לגייזרים בילוסטון. אנו יוצאים בבוקר לכיוון Old Faithful, אותו גייזר מפורסם המתפרץ אחת לתשעים דקות. כעבר חמש דקות נסיעה אני מזהה בצד שמאל ביער דוב שחור. מיידית אני עוצר בשוליים, תופס את המצלמה ומסתער בדילוגים לעבר היעד. למזלי אני הראשון שרואה את הדוב, ולכן אני זוכה לצילומים יפיפיים שלו. לא עוברת דקה וכל הכביש מלא ברכבים שעצרו בשוליים בשני הצדדים, ואחד שלקח פיקוד כריינג'ר מתחיל לצעוק שצריך לשמור מרחק של לפחות 30 מטר ושכולם יזוזו לאחור. הדוב השחור כמובן מתעלם מכל המהומה וממשיך בשלו ללחוך עשבים ולחפש מזון. חוזרים לרכב וממשיכים בנסיעה. אני לא מגזים, אבל כעבור 300 מטר אני מבחין הפעם בצד ימין ביער בדוב גריזלי חום, שהינו נדיר בשמורה והסיכוי לראותו נמוך. אורלי תופסת הפעם את המצלמה ומתחילה לצלם. הדוב אמנם רחוק יחסית אך באמצעות הזום אנו מקבלים תמונות יפות גם שלו (ראו תמונות מצורפות של הדובים).
זהו, חגיגית הדובים נגמרה ואנו ממשיכים ל – Old Faithful. תצפיות נהדרות על האגם הענק עם ההרים המושלגים מסביב מחייבות אותנו לעצור לצלם ולאפשר לילדים להתחרות בהקפצת אבנים על המים.
כאשר הגענו לאיזור הגייזרים, נאלצנו לחכות כחצי שעה לגייזר המפורסם Old Faithful, המתפרץ אחת ל – 90 דקות. אבל זה היה שווה את ההמתנה. זרנוק ענק של מים וקיטור החל להתפרץ ממעמקי האדמה, מותיר את כולם נפעמים. מאות אנשים מסביב עומדים ומתקתקים במצלמות והחגיגה בעיצומה. כל הסיפור לקוח מספר בודד של דקות עד שהגייזר נרגע וחוזר לישון למשך שעה וחצי נוספות. אנו יוצאים לסיור בין הגייזרים השונים (קיימים מספר סוגים : גייזר חרוטי המתפרץ מתוך מעין חרוט – Cone Geyser, גייזר מזרקה המתפרץ מאדמה שטוחה בצורת מזרקה – Fountain Geyser, בריכות או מעיינות מבעבעים עם גייזרים קטנים – Hot Spring, ומעין חורים באדמה המעלים עשן ומדי פעם קיטור של מים – Fumaroles). הצבעים של הבריכות פשוט מדהימים – כתום חרדל, טורקיז עמוק, צהוב חזק ועוד, והמים צלולים לגמרי מאפשרים לראות לתוך מעבה האדמה את החור שנפער. ההליכה היא על שביל עץ נוח, וגיא רץ עליו ממקום למקום עד שהוא נפל ונחבל בברכיים. כך זה קורה עוד שלוש ארבע פעמים, ואני לא צריך לספר לכם כיצד נראות הברכיים שלו... בכל אופן החלטנו לקנות לו מגיני ברכיים להמשך הטיול...
את ה – Old Faithful זכינו לראות מתפרץ שוב, ואז המשכנו בנסיעה ל – Grand Prismatic Spring. הפירוש של המילה Prismatic הוא צורה של מנסרה (מנסרתי), ואכן במעיין / בריכה ענקית אליו הגענו מתגלה קשת של צבעים מדהימה, אדים עולים מהמים הרותחים הנשפכים לנהר הקר ומאפשרים להיכנס לנהר החמים עקב כך. גם כאן ישנו שביל עץ מסביב לבריכות, וההליכה בו היא כל כך מהנה עקב המראות יוצאי הדופן ביופיים. אני לא זוכר שראיתי אי פעם צבע כחול כל כך עמוק ומיוחד. הצבע נובע מתהליך הפוטוסינתזה של המיקרואורגניזמים החיים במים (למעשה זו שכבה של בקטריות) המפרישים כימיקלים תוך הפקת אנרגיה מאור השמש, ואורגניזמים העושים שימוש למחייתם בכימיקלים אלו.
סיימנו את היום בפיקניק של ארוחת ערב על הנהר החמים, ושהדרך חזרה לחניון מציעה לנו תמונות של שקיעה מדהימה על שמורת ילוסטון. לילה טוב.
29/6 – היום אנו באיזור "עמוס" למדי, ב – Canyon Village, מתכננים טרק לאורך נהר הילוסטון למפסר מפלים שלו. נסיעה לא ארוכה ואנו חונים באיזור פיקניק קטן, משם מתחיל השביל על הנהר. כבר בירידה לנהר ניתן להבין את עוצמת הזרימה בנהר, שהירדן ההררי שלנו בסוף החורף היה חולם להיות אחד מיובליו... המסלול לאורך הנהר והמצוק ברובו בתוך היער, כמדי פעם מבליח הנהר במלוא עוצמתו, וקול זרימת המים הגועשים מלווה אותנו לכל האורך. אנו מגיעים למפלים העליונים ופשוט יושבים מעליהם מהופנטים. אמנם מדובר "רק" על גובה של כ – 30 מטר, אך כשהמים פוגעים בסלע למטה הם מזנקים שוב למעלה מעוצמת החבטה, ורסיסי המים יוצרים מול אור השמש קשת יפיפייה בתחתית המפל.
כמובן שגיא שוב נופל פעמיים על הברכיים, ואחר שאנו מרגיעים אותו אנו מצלמים למזכרת את הברכיים מלאות החבורות שלו. בהמשך מגיעים לשביל היורד בצורה תלולה וחדה לתחתית המפלים התחתונים, וכולל ירידה של 368 מדרגות (שצריך לעלות אותן כמובן...). המראה למטה בהחלט שווה את המאמץ. מפל גועש ורועש שקשת שלמה מרצדת מעליו. המדרגות הן למעשה באוויר על קיר המצוק, עד שמגיעים למעין מדרגת סלע גדולה ומגודרת שממנה ניתן לצפות במפל. שוב יושבים מהופנטים ומביטים על המפל (אולי רק מעצם המחשבה שעכשיו יש לטפס את כל המדרגות ואת העלייה שבסופן...). ממשיכים ללכת, ולאחר טיפוס עצבני מגיעים למעלה לצוק, משם ממשיך שביל נוח ל – Artist Point, שוב עם תצפיות נהדרות על הקניון. בסוף המסלול שתי אפשרויות – לחזור חזרה את שלושת הק"מ, או לתפוס טרמפ חזרה לתחילת המסלול. אני מביט על גיא ומחליט לנסות לתפוס טרמפ. האמת שזה לא קשה מדי, שכן אני עומד ביציאה מהחנייה ומנופף לרב לעצור. האמריקאים לרוב עוצרים לשאול מה קרה, ואז... אני מסביר שהכל בסדר, רק שאני צריך טרמפ חזרה על מנת לאסוף את רכב לקחת את המשפחה. בנסיעה הקצרה מתברר כי הנהג עבד בקיבוץ גינוסר בתור ארכיאולוג. אני לוקח את הרכב ואוסף את המשפחה, ואנו ממשיכים למרכז הלמידה (Education Center) להבין קצת את מה שראינו ולראות סרט על השמורה. בדרך חזרה עוצרים ליד גדת הנהר ואוכלים ארוחת ערב.
30/6 – אנו בדרכנו ל – Old Mammoth Hot Springs בקצה הצפוני של השמורה. הנסיעה לשם כרגיל מהנה והנופים משגעים. האמת, אחרי שראינו כבר את רוב חלקי השמורה, קצת פחות התלהבנו מהמקום, למרות שהוא עדיין מיוחד ויפה, והצורות שיוצרים המים הרותחים הזורמים על הסלעים יוצאות דופן. ייתכן וגם היום החם השפיע עלינו, ואנו מחליטים להמשיך עוד קצת צפונה אל מחוץ לשמורה לעיירה Gardiner על מנת להסתפר ולהצטייד. מצאנו סלון יופי והגברים בחבורה עמדו בתור אצל הספרית. לא כולם יצאו מרוצים לגמרי (הם רצו קוצים וזה לא כל כך יצא לה), אבל לי זה בהחלט התאים, שכן תספורת מארינס אף פעם לא יכולה שלא לצאת...
לאחר התספורות נכנסו למסעדה קטנה ומגניבה והשתלטנו על שתי פיצות ענקיות, עשינו קניות בסופר גדול יחסית סוף סוף (אפילו השגתי מנגל קטן, שכן אסור להבעיר אש בשמורה). בדרך חזרה לחניון התמזל מזלנו, זיהינו פקק תנועה ומיד עצרנו במקום הראשון האפשרי, כשאני מסתער שוב עם המצלמה ועם שני ורועי בריצה קלה לאורך הכביש עד שהגענו לאזור בו שני דובים שחורים שיחקו ביניהם. הריינג'ר היה יחסית חסר אונים בניסיונותיו להרחיק את האנשים ולפנות את הרכבים מאמצע הכביש. המראה היה בהחלט מלבב ושמחה על הכביש היתה רבה... בלילה עוד הספקנו לראות את מדגסקר 2 במחשב.
1/7 – חודש של הטיול כבר מאחורינו. הזמן רץ כשנהנים. היום נוסעים לאיזור Norris בשמורה, על מנת לראות מספר גייזרים נוספים. בדרך עוברים שוב דרך Old Faithful על מנת לראות את ה – Grand Geyser מתפרץ, מכיוון שהיה לנו מידע מוקדם על כך שבסביבות השעה אחת בצהריים הוא אמור להתפרץ, בהתבסס על מה שהיה יום קודם. בדרך לשם נתקלנו בשלושה פרטים של אייל קנדי, כך שהגענו באחת בדיוק ל – Grand Geyser. למזלנו, הגייזר התחשב בנו והמתנו מספר דקות עד שמשהו שם החל לבעבע. ואז, בבת אחת הגייזר התפרץ ונתן לנו מופע נהדר. רק מוסיקה ואורות היו חסרים. מכיוון שגם יושבים קרוב לגייזר, אני חושב שזה היה מופע הגייזר הטוב ביותר, טוב יותר מה – Old Faithful.
המשכנו משם ל – Norris ויצאנו למסלול Basin Loop של כ – 3.5 ק"מ. הגענו ל – Steamboat הנחשב לגייזר הגבוה בעולם (מתפרץ לגובה של 120 מטר בתדירות של בין 5 ימים ל – 50 שנה... כן, זו לא טעות, צריך הרבה מזל לראות אותו מתפרץ) ושם היתה ריינג'רית שהסבירה על הגייזר והעבירה לנו שיעור מאלף. עם כל המעיינות המעשנים הפזורים במסלול המקום נראה כמו גיהנום (ללא המבורגרים...), במיוחד כשמדובר במעיינות החמים ביותר והחומצתיים ביותר, אבל הוא בהחלט שווה ביקור בגלל היופי המיוחד שלו. המסלול מסתיים במוזיאון ומשם יוצא עוד מסלול קצר הנקרא Porcelain Loop המוביל לבריכות הנראות כמו פורצלן. חשבנו עוד בהמשך לטבול בנהר באיזור בו המים חמים, אך מכיוון שהרייג'רית הציעה לנו לא לטבול מעבר לצוואר עקב הבקטריות שבמעיינות, ויתרנו על הרעיון ונסענו למקום הקבוע שלנו לאכול בו ארוחת ערב על גשת הנהר. מחר עוזבים את ילוסטון.
2/7 – עוזבים בבוקר את החניון והולכים לעשות כביסה משולבת עם משחק טאקי. בצהריים מתחילים את הנסיעה צפונה דרך היציאה הצפונית של השמורה. מדובר בנסיעה מאד ארוכה של מעל חמש שעות, עד לחניון הנמצא במחצית הדרך שלנו ל – Glacier. איכשהו גם נסיעה זו עוברת לאחר מעל חמש שעות של נהיגה, ואנו מגיעים לחניון נחמד שיש בו גם חשמל, גם מקלחות חמות, גם אינטרנט וגם חיבור לטלוויזיה בכבלים שעליו ויתרנו. מחר ממשיכים בדרך צפונה לשמורת Glacier.