ההתחלה הייתה קשה...
אבל לפני כן נחזור מספר ימים (או שבועות או חודשים...) אחורה...
הרבה הרבה לוגיסטיקה, שזה אומר הזמנת קרוואנים בכל מקום, כרטיסי טיסה, השכרת הבית, הזמנת מלונות ואתרי קמפינג, רכישת צ'ימידנים גדולים (כן, כאשר נוסעים עם קרוואן רצוי במקום מזוודה רגילה לרכוש צ'ימידן על גלגלים, שניתן לקפלו אחרי פירוקו מהתכולה ולאחסן אותו בתאי המטען בקרוואן), רכישת תיקי גב, פנסים, ציוד ראשוני, הכנת רשימות לקניות ראשונות, חיסונים לגל החתולה והכנת מספיק מזון בשבילה, ועוד ועוד...
רועי, בני בן ה – 9 הכין טבלת ייאוש חודש לפני הטיול, וכל בוקר הוא קם, סימן עוד X ו...חזר לישון עד שזרקתי אותו מהמיטה.
וכן, טיפ חשוב לאלו המתכננים טיול סובב עולם – תעשו לעצמכם טובה ותרכשו את כרטיסי הטיסה בלונדון. זה לא אומר שצריך לתת קפיצה קטנה לחו"ל לשם כך (בין אם לונדון מחכה לכם או לא), אלא פשוט למצוא סוכונות באינטרנט. אנו רכשנו מהסוכנות Global Village הנחשבת לבין הגדולות והמקצועיות, ומומלצת בחום באתר של ה – Lonely Planet. זה פשוט וקל, וכל מה שנדרש מכם זה להעביר את הכסף בזמן (ובפאונדים כמובן). ולמי שישר קופץ ושואל האם זה בטוח ואיך יודעים אם לא שמים את הכסף על קרן הצבי, התשובה היא שעוד לפני שאתם מעבירים את הכסף בהעברה בנקאית, אתם יכולים לראות באתר CheckMyTrip את כרטיסי הטיסה שלכם וה – PNR (אותו מספר ייחודי שמלווה אתכם ועתה והלאה), ומיד לאחר התשלום תוכלו לראות שם גם את הכרטיסים האלקטרוניים. מה שכן, נדרש מכם לרכוש עצמאית כרטיס טיסה מת"א ללונדון וחזרה, אך יחד עם זאת המחיר יוצא זול בכמה מאות דולרים, וחשוב מכך – הכרטיס הינו הרבה יותר גמיש מבחינת היעדים, ואין מגבלה של טיסה בכיוון אחד בלבד (קרי לא ניתן לחזור אחורה ליעד אחר). ואולי הצ'ופר הגדול בכרטיס סובב עולם זה הוא שאתם טסים עם חברות התעופה מהליגה הראשונה כמו בריטיש איירוויז וקוואנטס האוסטרלית.
לגבי מלונות ורכבים רגילים, זה כבר נטחן לא מעט – תזמינו רכב בארץ ולא בארץ היעד. אין ספק שזה יותר זול. מלונות רצוי להזמין מראש באינטרנט, אך חפשו דילים ותמיד תשוו למחיר באתר של המלון עצמו.
לגבי שכירת קרוואן בארה"ב, אוסטרליה וניו-זילנד, גם כאן כדאי לבצע את השכירות בארץ מכיוון שזה יוצא בסופו של דבר יותר זול (אבל תמיד תשוו מול הצעות מהחברות עצמן).
אם אתם מתכננים טיול בארה"ב וקנדה, כדאי מאד לרכוש באתר של Amazon לדוגמא את התוכנה Streets & Trips. יופי של כלי לתכנון המסלול בארה"ב וקנדה, הכולל מידע על כל מה שתחפשו סביב היעדים שלכם, מאפשר לכם לתכנן מרחקי נסיעה, עצירות, חניונים ועוד ועוד. אגב, דווקא ה – GPS המתלווה אליו איכזב אותי מאד בימים הראשונים וגרם לי לבצע נסיעות ארוכות ומיותרות עד שהחלטתי לנווט לפי מפה רגילה ללא ה – GPS. בכל אופן, ניתן לרכוש את התוכנה ללא ה – GPS. המקומיים טוענים שהסיבה היא מיעוט לוויינים באיזורים בהם אנו נמצאים (אריזונה ויוטה), אך הבעיה היתה בעיקר בכך שה – GPS "התחנן" שאני אעלה על דרכי עפר, ועם קרוואן של מעל לעשרה מטר ושלושים טון, זה פשוט בלתי אפשרי.
26/5 – שביתה של צוות האוויר בבריטיש איירוויס... טיסות מתבטלות אחר אחרי השנייה, וההיסטריה מתחילה לתפוס את מקומה. ואז ראיתי שגם טיסת הבוקר שלנו ללונדון (במקרה הכרטיס שרכשנו ללונדון היה גם כן עם בריטיש, מכיוון שתפסנו דיל לא נורמאלי) מבוטלת. בדיקה לגבי טיסות הבוקר יום קודם ויום אחרי מבהירה כי כל טיסות הבוקר מת"א ללונדון עם בריטיש מבוטלות. ואז המוח היהודי מתחיל לעבוד ולהפוך את ביש המזל להזדמנות. ידעתי שישנן שתי טיסות של בריטיש כל יום – טיסת בוקר וטיסת ערב. התקשרתי מיד לסוכנת נסיעות שלי ובדקתי עימה אפשרות להקדים את הטיסה ביום ל – 31/5 לטיסת ערב, כאשר המלון בלונדון יהיה על חשבון חברת התעופה. טיסת ההמשך שלנו ב – 1/6 מלונדון ללאס וגאס מתקיימת כסדרה, כך שזו יכולה להיות הזדמנות לביקור קצר של חצי יום בלונדון. ואכן, עם קצת מאמץ של הסוכנת השגנו מקומות על טיסת הערב יום קודם וגם מלון בקרבת שדה התעופה שם על חשבון החברה (ללא ארוחת בוקר...).
30/5 – אני מתחיל בערב לפרק את האופניים ולנסות להכניסם למזוודה המיוחדת המיועדת להם, אך כל מה שאני לא מנסה המזוודה פשוט אינה נסגרת. אני כבר מריץ תסריטים בראש איך אני נאלץ להיפרד מאופניי האהובים (Trek Fuel 8) ונאלץ להסתפק באופניים פשוטות שיש להשכיר מדי פעם. לאחר כמה שעות אני מחליט לוותר ולנסות את מזלי בבוקר למחרת בחנות אופניים, על מנת שיעזרו באריזה.
31/5 – הכנות אחרונות לטיול. בודקים שלקחנו הכל, השארנו הוראות ברורות לגבי הבית, ואז אני קופץ לחנות אופניים. שם, לאחר פירוק של מספר דברים נוספים באופניים, לבסוף המזוודה נסגרת (עם כל הציוד הנלווה...).
נושם לרווחה ומאושר אני חוזר הביתה ומתכנון ליציאה. בשעה 13:30 לערך שמנו פעמינו לשדה התעופה, מלווים בחמישה צ'ימידנים גדולים, מזוודה עם אופניים, חמישה תיקי גב (שניים עם מחשבים ניידים) ומצלמת וידיאו. המצלמה הדיגיטלית התקלקלה לי מספר ימים קודם לכן, אז בניתי על קניית חדשה טובה יותר בלאס וגאס. פרידה מהירה מהמשפחה ואנחנו די מהיר בדיוטי פרי ממתינים לטיסה. בשמונה בערב (שעון אנגליה) נחתנו בלונדון במזג אוויר סגרירי, ותפסנו אוטובוס למלון (גם את זה חברת התעופה לא הסכימה לתת). שני חדרים במלון ותוך זמן קצר אנחנו כבר עם עיניים עצומות במיטות, למרות כל ההתרגשות הראשונית.
מיותר לציין שעבור הילדים (4,9,12) הטיסה היתה חוויה מרגשת (למרות שלא הגישו להם ארוחות ילדים עקב השביתה).
1/6 – קמנו מוקדם יחסית וירדנו לאכול ארוחת בוקר טובה במלון. לקחנו את כל התיקים ושוב תפסנו אוטובוס לשדה התעופה. שם התברר לנו שהזמן שנותר בידינו הינו מאד גבולי אם אנו מתכננים קפיצה למרכז העיר, אז אחרי התייעצות קצרה וחוסר הסכמה, נקבע כי לונדון לא מחכה לנו. ישבנו בהיתרו מספר שעות ממתינים לטיסה, ואז סוף סוף עלינו על הבואינג 777 ללאס וגאס לנסות לעשות את "המכה הראשונה"....
לאחר כעשר וחצי שעות טיסה נחתנו בלאס וגאס ולקחנו הסעה למלון טרופיקאנה שהוזמן מראש, היושב על הסטריפ בצד הדרומי שלו (ליד ה – MGM). קיבלנו שני חדשים ענקיים ומקושרים. בסה"כ החדרים היו על הכיפאק, רק שחדר אחד לא היה מסודר, ללא מגבות ולא נקי. טלפון מהיר לתחזוקה והגיעה המנקה לסדר את החדר. אורלי אשתי כבר נרדמה בעוד המנקה שואבת את השטיחים...
2/6 – יוצאים לחרוש את הסטריפ, הלכנו לכל אורכו הלוך חזור (עד מלון ונציה וחזרה). אחה"צ הלכנו למופע לכל המשפחה במלון Excalibur, מופע בשם The Tournament of Kings. כמו שציינתי, המופע מתאים יותר לצעירים שבחבורה, וכולל גם ארוחת ערב. סה"כ נחמד, כולל קרבות עם סוסים אמיתיים ומבטא את שיגעון הגדלות האמריקאי... למרות העייפות יצאנו חלקנו לעוד סיור ערב בסטריפ, אך את הדרך חזרה כבר עשינו במונית.
3/6 – היום אנחנו אוספים את הקרוואן. אחרי ארוחת בוקר במסעדה במלון, עברנו דרך הקזינו והחלטתי להראות לילדים מהי ה – Slot Machine. הכנסתי שטר של דולר ונתתי לרועי למשוך בידית. לא עבור שלוש שניות ושלושה אנשי בטחון גברתניים הקיפו אותי והודיעו לי שביצעתי עבירה חומרה ביותר. הסיפור הסתיים "ללא נפגעים", ומעבר לזה שלקחו את השם שלי, לא נגרם כל נזק. ארזנו את הדברים והורדנו אותם לשמירת חפצים, ויצאנו במונית לתחנה בה אוספים את הרכב. לאחר כל הרישומים והבירוקרטיה יצאנו לראות את הקרוואן ולקבל עליו שיעור מעשי. התגובה הראשונית כאשר רואים רכב כזה גדול של 31 רגל (כעשרה מטרים) וגובה של כארבעה מטרים היא שילכו לחפש נהג אוטובוס... אין מה להגיד, הקרוואן בפנים מרשים, מאובזר ובנוי בצורה מאד חכמה, עם הרבה מאד תאי אחסון בפנים ובחוץ. מעבר לציוד הסטנדרטי של מקלחת, שירותים, 6 מיטות ופינת אוכל, יש לנו שני Slide-Out, אחד מכל צד, שמאפשרים בעת חנייה להגדיל את השטח הפנימי של הקרוואן, פרגולה ענקית, מזגן, תנור, גז, מצנם ואפילו מכונת קפה פילטר, שלא לדבר על טלוויזיית LCD עם DVD מובנה ואנטנת טלוויזיה חיצונית. בקיצור, אכן השם "בית על גלגלים" אינו מופרז.
לאחר מספר דקות שבו הבנתי במה אני הולך לנהוג, הפנמתי את הנושא ונכנסתי לתא הנהג. סיבוב ראשון ויציאה מהתחנה אל העולם האמיתי... הרכב מתנדנד קלות מצד לצד, הסיבוב חייב להיות רחב, יש צורך להפנים את הגובה של הקרוואן על מנת לא להוריד לו את המזגן בטעות אבל בסה"כ מדובר בכללי רכב לכל דבר. נהיגה ראשונה ברחובות לאס וגאס והגענו למלון לאסוף את הציוד. שמנו פעמינו לחניון קרוואנים ומשם לקניות הראשונות ב – Walmart של מזון וציוד קמפגינג שלקחו לנו מספר שעות טובות, עוד סיבוב קניות לנעליים וכפכפים לילדים וחזרנו לחניון על מנת להתחבר למים, ביוב וחשמל – התחברות ראשונה שלוותה בתקלה קלה שעדיף לא לספר עליה מטעמי הריח שאפף אותי...
למדתי לתפעל במהירות את מתקני הקרוואן וללמוד כיצד הכי חכם לבצע כל דבר. לילה ראשון בקרוואן.
4/6 – חזרנו בבוקר לתחנה עקב מספר בעיות, ואז המשכנו סוף סוף הלאה לכיוון הגראנד קניון. אנו אמורים מחר לעשות טרק של 16 ק"מ לתחתית הקניון לשמורת הטבע האינדיאנית היוואסו. לאחר נסיעה ארוכה של מספר שעות הגענו לחנייה מעל המצוק וארגנו את ציוד הקמפינג למחר. לילה בחנייה יבשה ללא חיבור של הקרוואן.
5/6 – השכמה מוקדמת מאד ב – 4:30 לפנות בוקר, התארגנות אחרונה, ארוחת בוקר וב – 5:45 אנו מתחילים לצעוד למטה עם תיקי הגב שכל אחד נשא למעט גיא, הבן הצעיר בן הארבע. את התיקים הגדולים וציוד הקמפינג השארנו לפרדות שיביאו לנו אותו בצהריים לקמפינג. ההליכה במורד הקניון כשהשמש עוד טרם מכה בראש היתה נעימה והקצב היה מהיר יחסית. לקראת 9:00 בבוקר התחיל להיות חם מאד, אך עם זאת בנוף הבראשיתי הנגלה למטייל, קירות הקניון הזקופים עם אבן החול האדומה והידיעה כי כאן צולמו לא מעט סרטים, נתן מוטיבציה להמשיך. לאחר הליכה של 10 ק"מ גיא נשבר והתלונן שאין לו פשוט יותר כוח להמשיך בכל זאת, ילד בן 4 שהולך 10 ק"מ זה הרבה יותר ממכובד. בלית ברירה העברתי את תיק הגב שלי לרועי והעמסתי את גיא על המנשא שלקחנו עימנו ליתר בטחון. זו כבר בהחלט לא היתה חוויה מרעננת, והקילומטרים האחרונים עד הכפר עברו בקצב איטי עם עצירות תכופות בצל. בשעה טובה לקראת 12:00 בצהריים הגענו לכפר, ולאחר שירדנו על גלידות ושתייה קרה, שמנו פעמינו ל – Tourist Office ונרשמנו לקמפינג (העלות הינה מאד גבוהה שכן היא כוללת גם שני לילות בקמפינג לשני מבוגרים + 3 ילדים וגם עלות של פרדה עם הציוד שלנו – סה"כ 245$). משם יש עוד לצעוד (בחום הכבד מאד של שעות הצהריים) כמעט 5 קילומטר על לקמפינג שליד מפלי ההיוואסו. מתוך המדבר הלוהט מתגלה לפתע ממעוף הציפור מפל ההיוואסו המרשים ובריכות המים שתחתיו. מעין נאת מדבר ענקית. אין ספק שמדובר בחזיון מפעים, וכנראה זו הסיבה שלא מעט מטיילים עושים את הדרך הקשה הזו. בשעה 14:00 הגענו לקמפינג והתמקמנו. היינו די מעולפים מהחום ונדרשה לנו מנוחה טרם הקמת האוהל וניפוח המזרונים. אחה"צ המאוחרים יצאנו לטבול את עצמנו בבריכות מפל ההיוואסו. המים הקרים והיופי עשו את שלהם והחזירו לנו מעט מהכוחות. טרם החשיכה עוד הספקנו לבשל על גזייה פסטה ברוטב עגבניות ולסגור את היום עייפים אך מרוצים.
6/6 – יום שלם בבריכות מפל ההיוואסו. השכם בבוקר בנינו רפסודה קטנטנה והשטנו אותה בנהר. תפסנו שולחן בצל וירדנו לבריכה לשבת בתוכה מחת לעץ גדול, שם היה גם חבל קשור לענף שאיפשר לנו להתעופף מהסלע לתוך המים... החום עדיין כבד מאד, מה שלא מותיר לנו לעשות אלא להיכנס מדי פעם למים הקרים ולצאת חזרה לשבת בצל. שוב בערב מבשלים פסטה ברוטב עגבניות והולכים לישון מוקדם לקראת החזרה מחר.
7/6 – השכמה מוקדמת עם הזריחה ואנו מתחילים לקפל את הציוד. ריקון המזרונים מהאוויר, קיפול האוהל ומאבק להכניסם חזרה לקרטונים שלהם. מילוי בקבוקי מים במי המעיין ויציאה לדרך לאחר ששמנו את הציוד שוב לנשיאה ע"י הפרידות. אמנם ההליכה כעת בעלייה, אך השעה המוקדמת מאפשרת לנו להתקדם בקצב מהיר יחסית ולהגיע כעבור קצת יותר משעה אל הכפר. עוד ביום הירידה גמלה בליבנו ההחלטה כי אנו לא עושים את הדרך חזרה עד למעלה אלא טסים במסוק מהכפר. המתנו ליד מנחת המסוקים מספר שעות, שילמנו ממיטב כספנו 425$ וזכינו לחוויה קצרה בת 6 דקות של טיסה מתוך הקניון אל המצוק שלו. חזרה לקרוואן וממשיכים בנסיעה לגראנד קניון. לאחר מספר שעות הגענו לחניון הקרוואנים והתחברנו לחשמל מים וביוב (Full Hookup). קנינו בסופר המרכזי בשרים ופחמים על מנת לעשות על האש למחרת. הלילה החשוך ללא אור ירח היה זרוע במיליוני כוכבים בשמים בהירים.
הערה לגבי המסלול למפלי ההיוואסו : אין ספק שהמקום עוצר נשימה, אך הוא שונה ממה שהיה פעם. ככל הנראה השיטפון האחרון במקום גרם להרס לא מועט, והמקום אינו דומה למה שקיים בתמונות, קרי הבריכות אינן כבר בדיוק בריכות טורקיז והמפל צר יותר. ההליכה היא קשה הועלות היא גבוהה, כך שכל אחד יעשה את שיקול דעתו.
8/6 – הבוקר מיועד לכביסות לאחר ארוחת בוקר טובה ושנת לילה ארוכה. בצהריים אנו תופסים את ההסעה החופשית באוטובוס הפנימי על מנת לראות ריקודים אינדיאניים. לא לקחנו בחשבון (למעשה לא ידענו) שיש להחליף אוטובוסים ושהנסיעה הקצרה לוקחת הרבה יותר זמן ממה שחשבנו, ולכן הריקודים האינדיאניים לא היו נחלתנו... לקראת השקיעה יצאנו למסלול על המצוק על מנת לראות כיצד נצבעים קירות הקניון בצבע אדום. התמקמנו על סלע גדול מעל המצוק, שלידינו קבוצה של נוצרים המקיימים מדי ערב טקס הכולל שירה ונגינת חליל (נו, כל אחד והשריטות שלו). קשה להעביר אפילו בצילומים את היופי של הקניון כאשר הוא נצבע בצהוב עז ובאדום לקראת השקיעה. המשכנו משם לנקודה נוספת בה הביאו מאוניברסיטת טוסון עשרות טלסקופים, על מנת לאפשר למבקרים לצפות בכוכבים במיוחד בשבוע זה בו הלילה חשוך במיוחד. מה אני אגיד לכם, לראות את הטבעות של שבתאי ולראות כוכב דועך אפוף גזים במרחק של 2300 שנות אור זה לא משהו שעושים כל יום...
9/6 – מתארגנים לנסיעה ויוצאים לכיוון ה – Monument Valley. ה – GPS כרגיל מטעה אותי, ואני מחליט לזנוח אותו לחלוטין ולעבור לניווט על פי אינטואיציה ומפה רגילה. לקראת אחה"צ אנו מגיעים לאיזור, וברכב נשמעות קריאות התפעלות עם כל סיבוב. היופי עוצר נשימה. פסלי סלע ענקיים צצים מתוך האדמה, כל אחד בצורה שונה. זו גם שמורת אינדיאנים קדושה, בה האינדיאנים נתנו לכל סלע ענק שם של חיה, ואגדות אינדיאניות רבות נרקמו סביב המקום בעל היסטוריה רבת שנים. חנינו בקמפינג פרימיטיבי (קרי, ללא שום חיבור – אתה, הרכב והטבע) שהוא למעשה מעין מגרש חניה חולי הכולל מספר שולחנות ו...נוף. כן, פשוט יושבים על הנוף המדהים הזה ולא מסוגלים להוריד את העיניים ואת המצלמה. לאחר הכנת של ארוחת צהר – ערב הוצאנו כסאות קמפינג וישבנו לחכות לשקיעה. אני חושב שזהו הפעם הראשונה שהתחלתי להתחבר להוויה של הטיול ופשוט ליהנות. נטע דגני, מחברת הספר Lonely Planet מערב ארה"ב, כותבת בספרה כי לקמפינג זה היו תוכניות פיתוח להפכו לקמפינג מסודר עם שירותים למיניהם, אך עד שנת 2008 זה עדיין לא בוצע. ואני חושב שטוב שכך... אין הרבה רכבים או אנשים, זה רק אתה והטבע והשקט העוצמתי הזה מסביב (אם הילדים לא מחליטים שכולם צריכים לשמוע אותם מסביב...).
10/6 – יוצאים לטרק קצר בן 5 ק"מ סביב אחד מפסלי הסלע הענקיים, מה שמאפשר לנו גם לחוות את חיי המדבר ולגלות את בעלי החיים והצמחייה שם. המון המון לטאות, קקטוסים, שיחים נמוכים וצמחים גבוהים האוגרים את טל הלילה. לאחר ארוחת צהריים (אגב, כל הארוחות מבושלות ונעשות ע"י אורלי – אין Junk Food...) אנו שמים פעמינו לכיוון העיירה מואב, לאחר שהחלטנו לפנק קצת את הילדים בקמפינג מאובזר הכולל בריכה בכניסה לעיירה. מתחברים לחשמל ומים וקופצים לטבול במימי הבריכה.
11/6 –מאפשרים לילדים לקפוץ בבוקר לבריכה לטבילה אחרונה, ואז בוקר יוצאים לקניות בסופר והשלמת ציוד. בצהריים אנו ממשיכים לכיוון שמורת ה – Needles. הנסיעה אינה ארוכה במיוחד ואני מחליט שקצת יותר מחצי מיכל דלק אמור להספיק (מה שמתברר לאחר מכן שזו לא אמת מדעית...). עצרנו בדרך לתצפית על הגראנד קניון והמשכנו לשמורת הנידלס. כשהגענו בשעה חמש וחצי לחניון כבר לא היה שם אף אחד וגם נותרתי עם רבע מיכל דלק, מה שלא גרם למצב רוח מרומם במיוחד. גם כאן החנייה היא יבשה ללא כל חיבור, ומכיוון שהיה ריק תפסנו לנו מקום שנראה לנו לא רע. לאחר זמן קצר הגיעו עוד מספר קרוואנים ורכבים, וכבר לא היינו לבד. מכיוון שהיום יום שישי התארגנו על ארוחת ערב חגיגית בחיק הטבע. כל הלילה ירד גשם שוטף.
12/6 – קמים לבוקר קריר כשבחוץ ריח של גשם טרי. האדמה רטובה וכך גם האופניים שיושבים על הקרוואן מאחור. המשרד של הקמפינג שוב מאוייש ואני שמח לגלות שאפילו משאבת דלק אחת פעילה שם, אם כי בעלות שערורייתית של 5$ במקום 3$. בלית ברירה אני ממלא מספר גלונים, ודואג גם לרוקן את מיכלי המים האפורים והשחורים, וכן למלא את מכיל המים הטריים, כך שנהיה מוכנים לתזוזה בכל מקרה אחה"צ אם נחליט שלא להישאר עוד לילה. ממשיכים לתוך השמורה ודבר ראשון רוכשים כרטיס שנתי לשמורות בארה"ב המאפשר כניסה חופשית לכל השמורות הלאומיות. יוצאים לטרק קצר של כ – 4 ק"מ הנקרא Slick Rock, טרק מעגלי על המצוק של הסלעים המיוחדים האלו, עם תצפית לארבע רוחות שמים. כבר בתחילת הטרק אורלי כמעט ודרסה נחש שעבר לו מעדנות על השביל. מכיוון שאיננו מבינים גדולים בנחשים, החלטנו כי הוא היה נחש ארסי וכי כעת אני הולך ראשון בראש הטור ובודק כי השביל נקי מנחשים ושאר רמשים למיניהם... הטרק לוווה בגשם ולכן התיישבנו מתחת לסלע ענק לחכות שהגשם קצת יירגע. אפילו קוביות קטנות של ברד החלו ליפול, וריח גשם טרי עמד באוויר. נפלא. כאשר הגשם נחלש המשכנו בטרק וחזרנו לקראת צהריים לרכב. החלטנו להישאר עוד לילה בקמפינג ולהבעיר מדורה. אספנו קצת קרשים, אך אז החל לרדת שוב גשם ו...
13/6 – מתרוקנים מהמים האפורים ומהים השחורים (אמבטיות וביוב בהתאמה), ממלאים מים נקיים ויוצאים לדרך לכיוון העיירה מואב ומשם לשמורת Aches. במואב עצרנו להצטיידות ודלק. מקום מצוין אגב גם להצטייד בכל מה שקשור לרכיבה על אופניים ואביזרים. ממואב נסיעה של כעשר דקות לשמורה, ושם עוד כשלושים ק"מ בתוך השמורה עד החניון שהזמנו מראש (ומזל שהזמנתו מראש, שכן הכל מלא עד אפס מקום גם לימים הקרובים). בדרך עוברים נופים משגעים של פסלי סלע ענקיים בדגש על קשתות ענקיות בסלע מאבן חול אדומה. עושה רושם שזו אחת השמורות היפות ביותר אם לא היפה שבהן. אנו מדלגים על כל התצפיות על מנת להגיע לחניון, מתוך ידיעה שבמשך שלושת הימים הבאים נעשה את הכל במסודר. בחניון עצמו אין שום חיבור למים, חשמל או ביוב, ורק שירותים קיימים בו. אבל... החניון כל כך יפה ! פשוט נמצאים ליד הקשתות האדירות עם נוף בתולי שכאילו נלקח מגלויות. באתר שלנו (כל חניון מחולק לאתרים המיועדים לקרוואנים או אוהלים) יש דיונות של חול אודם, ומעליה הסלעים המדהימים האלו שניתן לטפס עליהם ולהשקיף אל הנוף. מכיוון שרוב הזמן בילינו ברכב, החלטנו לשחרר קצת לחץ ולצאת לסיור קצר בשביל שמוביל ל – Broken Arch, לאחר ארוחת ערב של ספגטי בולונז ממיטב מטעמיה של אורלי. הלכנו עם כפכפים כולם בשביל חולי נעים, וקצת לפני שהתחיל להחשיך (בסביבות השעה 21:00) החלטנו לחזור, ובדיוק אז פגשנו בארנב שהשביע את רעבונו לא ברור עם מה...
14/6 – מספר תקלות בקרוואן ובמיוחד סתימה בשירותים אילצו אותנו בבוקר לשים פעמינו חזרה לעיירה מואב לצורך תיקונן. נאלצנו להשאיר את הקרוואן במרכז השירות והלכנו לשבת במקדונלדס מכיוון שניתן שם לגלוש חופשי באינטרנט ולהתחבר לחשמל. לאחר מספר שעות קיבלנו את הקרוואן חזרה ללא סתימות ונסענו חזרה לשמורת Arches. הפעם עצרנו לתצפיות וצילומים, ויצאנו למסלול קצר של ה – North & South Windows Arches. צריך להיות במקום בשביל להבין את העוצמה של אותן קשתות בסלע ואת היופי שמסביב. אולי התמונות המצורפות יצליחו להעביר ולו מעט מיופי זה. המשכנו ל – Sand Dune Arch שם ביצענו יחפים תחרויות ריצה בחול הרך בין שני גושי סלע ענקיים. כשכבר השמש התחילה לנטות לכיוון מערב בשעה 19:30, חזרנו לחניון והכנו המבורגרים על המנגל בחוץ, וקינחנו במרשמלו בשיפודים על האש. יום נפלא.
15/6 – היום מיועד למסלול הליכה ל – Delicate Arch. האמת שאין לנו מושג מה מצפה לנו בסוף המסלול בן חמשת הק"מ, אך בכל מקרה לא מדובר במסלול קשה מדי, אם כי הוא כולל עלייה של כ – 150 מטרים. את העלייה אנו מבצעים בקצב איטי למדי, והנוף שמלווה אותנו למעלה פשוט נפלא. מגיעים למעין מערה ענקית שאני מחליט לבדוק אותה, דבר הכרוך בטיפוס על סלע משופע וחלק... לאחר עוד כעשר דקות הליכה על שביל על שפת המצוק, מתגלה לפנינו מחזה מרהיב ביופיו, הייתי אומר אפילו עוצר נשימה. הגענו לקשת היפה ביותר באיזור ! קשת ענקית בודדת על שפת המצוק, כשמתוכה מתגלה הנוף של הרי לה סאל המושלגים. אני מתחיל לתקתק תמונות במצלמה ואז לוקח את הילדים לקשת העצמה על מנת להנציח את החוויה. ההרגשה היא כמו לשבת בשינקין... עשרות תיירים יושבים על הסלע מול הקשת ומתבוננים בנוף, וליד הקשת נוצר תור של כל אלו שרוצים להצטלם בתוכה. עם כל זאת, החוויה לא נפגמת, ואני מרגיש על גג העולם. חוזרים בדרך שבאנו, וגיא, שאכל בננה שלמה, קיבל מרץ והחל לרוץ את כל הדרך חזרה, עוקף את כל מי שבדרך ומכריח את אבא שלו להגביר את צעדיו על מנת לצמצם את הפער ולשמור על קשר עין עם גיא.
נסענו למואב על מנת לרוקן את המיכלים, למלא גז, לעשות כביסה ולהתחבר שוב לאינטרנט לזמן קצר במקדונלדס. בערב אנו מבעירים מדורה מעצים מיוחדים, עושים נקניקיות על האש ויושבים סביב המדורה לצפות בשמיים הבהירים הזרועים במיליוני כוכבים. עוד יום נפלא בא לסיומו. אין ספק ששמורת Arches היא חוויה אחת גדולה.
16/6 – היום אנו יוצאים למסלול לכיוון ה – Landscape Arch וה – Double O Arch. הפעם מדובר על כשבעה ק"מ, חלקם בעלייה על סלע תלול והליכה בגובה רב. אני שוקל באם לקחת את המנשא ומחליט בסופו של דבר להשאירו באוטו מתוך ידיעה שאם גיא רואה את המנשא זה רק עניין של חצי שעה והוא לא יפסיק להציק לי בדרישה לעלות על הגב...
ההליכה עד ה – Landscape Arch קלה ונעימה. הקשת מדהימה בזכות הסלע המאד דק שמחזיק אותה בקצה העליון. מספיקה רעידה קלה וכל הסיפור שם מתמוטט. משם אנו מחליטים להמשיך הלאה, אם כי לא כולם קופצים על המציאה... בכל זאת, כאשר מסתכלים קדימה ורואים את הטיפוס על המצוק, זה גורם לילדים לנסות לשכנע אותנו שכדאי לחזור לקרוואן...
הטיפוס לא פשוט, במיוחד שצריך לעזור לכל ילד בנפרד וגם לאורלי. המשך הדרך יחסית נוח עד שמגיעים לקטע נוסף בו יש לטפס על מצוק חשוף וללכת עליו ברוח מאד מאד חזקה. הילדים מסרבים להמשיך. גם אורלי מודיעה שהיא לא אוהבת את הרעיון. אני משאיר אותם לשבת שם והולך לבדוק אם זה עביר. בסוף המצוק ישנן מדרגות המאפשרות ירידה מהמצוק, ולכן אני חוזר ומודיע להם שממשיכים. קולות התנגדות עדיין נשמעים, אך כולם מתארגנים לתזוזה. אני מבקש מכולם להחזיק אחד בשני, וכך אנו מתקדמים לאט עקב בצד אגודל ברוח החזקה. מגיעים למדרגות וכולם נרגעים. המשך הדרך נוח, אך כעשר דקות לפני ההגעה לקשת שני ורועי, שמתברר בדיעבד שהוא חולה עם חום גבוה יחסית, מחליטים לשבת בצל תחת אחד העצים ולהמתין לנו עד שנלך ונחזור מהקשת. אני, אורלי וגיא ממשיכים, ואכן אחרי פחות מעשר דקות מגיעים לקשת. הפעם הקשת לא כל כך מדהימה, אך המסלול היה בהחלט אתגרי ויפה. חוזרים לחניון ונשטפים במקלחת שיש לנו מחוץ לקרוואן מכיוון שהמיכל של המים האפורים מלא. מדליקים גנרטור ומזגן והולכים כולם לנוח. הילדים נרדמים ורק רועי מסתובב במיטה ולא מוצא את עצמו. מדדנו לו חום ונתנו לו משהו להורדת חום. בסוף גם הוא נרדם. לקראת ערב מתארגנים בתוך הקרוואן לארוחה, מכיוון שבחוץ משתוללת רוח מאד חזקה שמזיזה לנו את הקרוואן בן ה – 30 טון כמו סירה קטנה בים, וכל זה מלווה מדי פעם בענני חול. מחר אנו עוזבים את השמורה לכיוון ה – Canyon Lands מעל נהר הקולורדו.
17/6 – עוזבים את Arches ושמים פעמינו לכיוון ה – Canyon Lands לשמורת Dead Horse. בדרך עוברים שוב במואב להצטיידות במזון. הנסיעה קצרה ואנו מגיעים בצהריים המוקדמים לקמפינג. מכיוון שביצענו הזמנה לקמפינג לא עולה לנו כניסה לשמורה. במרכז המבקרים אני מבין שישנו שביל לאופניים בלבד, וקצת לאחר שהתארגנו בקמפינג (האמת שהגענו בלי מים במיכל מים טריים, והתברר שלא ניתן למלא מים עם צינור, ולכן נאלצנו למלא ג'ריקנים קטנים של גלון ולשפוך אותם אחד אחד למיכל על מנת למלא אותו קצת כך שנוכל להתקלח ולשטוף כלים) אני עולה על "מדים" ויוצא לרכיבה רצינית ראשונה בשטח. מסלול לא ארוך של כעשרה ק"מ, אך הנוף יפיפה והרכיבה מהירה וזורמת. לקראת שקיעה יצאנו למסלול קצר לתצפית על הקולורדו (Big Horn Overview) כדי לשחרר קצת לחץ לילדים. בחניון עצמו יש לנו שולחן מקורה עם תאורה, כך שאת ארוחת הערב אנו מעבירים בחוץ כשכבר כל הכוכבים זורחים. לקינוח יש עוגת שוקולד שאורלי הכינה עם גלידה... אני גם פותח לי בקבוק בירה קורונה בשביל האווירה. לילה טוב.
18/6 – בבוקר עוד קופצים עם הרכב לנקודת התצפית Dead Horse Point Overview ועושים שם סיבוב קצר ברגל לצפייה על הקולורדו ממרומי המצוק לעוד "שאכטה" של הנופים המדהימים. ממשיכים מכאן לשמורת הגובלינים המכילה אלפי "פטריות סלע" בצבע זהב (זו אחת הסיבות שקוראים למקום ה – Golden Valley). גם כאן מצפה לנו חניון מקסים עם צ'ופר של מקלחות חמות. אנו מחליטים בשעות אחה"צ לצאת למסלול הליכה לעמק הגובלינים על מנת לראות את פטריות הסלע ולספר לגיא הקטן על הגמדים המתגוררים בהם. ההליכה נעשית בנקיק צר, ולאחר כק"מ אחד מתחילים להתגלות פלאי הטבע. הכל זרוע בפסלי סלע של אבן חול אדומה, כאשר הסלעים דומים לפטריות בגדלים שונים. טיפסנו על חלק מהפטריות על מנת למצוא את הגמדים המתחבאים שם... בשלב מסויים הבנו כי יש למצוא את נקודת היציאה על מנת שלא נצטרך גם אנחנו למצוא את עצמנו מבלים את הלילה מתחת לאיזו פטרייה בחברת הגמדים, ולכן החלטנו לחתוך ישירות למצפה, מה שהתברר כהחלטה מאד נבונה, במיוחד שעקב כך חצינו עמק זרוע בפטריות סלע שנראה ממש כמו מגרש משחקים ענקי שבו אתה הוא בעצם הגמד... בשטח התרוצצו עוד משפחות עם ילדים, כך שהיה לי סיכוי טוב לתפוס טרמפ עם מישהו בחזרה לחניון ושם לקחת את הקרוואן ולאסוף את כולם מהתצפית. מכיוון שהיום יום שישי ארגנו ארוחת שבת חגיגית עם המבורגרים על האש. גיא עדיין לא מבין מדוע הגמדים לא שיתפו עימו פעולה (בכל זאת הוא מכיר בע"פ את הסיפור על מיץ פטל, ואם חושבים על זה אז זה די דומה לסיטואציה שחווינו היום).
19/6 – קמים מוקדם ויוצאים לכיוון ה – Bryce Canyon, כאשר הילדים עוד ישנים. מדובר על נסיעה ארוכה של כמעט חמש שעות. הדרך עולה להרים לגובה של 9600 רגל (כשלושה ק"מ) לשמורת Dixie. התצפית מלמעלה מרהיבה, ואנו פוגשים בדרך גם במבי חמוד אחד. הפעם החלטנו שוב לשבור שגרה והזמנו מראש חניון קמפינג מסודר הכולל הכל לרבות בריכה, בכניסה ל – Bryce Canyon. בשעות אחה"צ אנו לוקחים את האוטובוס החופשי לשמורה עד ה – Sunset Point, ומתחילים לרדת את השביל Queen's Garden \ Navajo Trail. מדובר על שביל היורד לתחתית הקניון בירידה חדה מאד, ובשלב כלשהו אורלי מודיעה כי זה לא לרוחה והיא חוזרת למעלה עם גיא (טוב, מה שיורדים צריך גם לעלות אחרי זה, וכל אותם מטיילים מותשים שעולים את העלייה לא מוסיפים לנו אנרגיה...). המשכתי עם שני ורועי למטה עד הסוף, ושם השביל ממשיך בתוך הקניון בין נופי הצריחים הכתומים. לכל כיוון שמסתכלים מתגלה נוף מדהים ביופיו, והעין לא שבעה מהצבע הכתום הזה. ההליכה היא ממש בינות לצריחים הכתומים וכל סיבוב מגלה עוד ועוד מיופיו של הקניון. די מהר מתחיל השביל לטפס מעלה, וכמו שאמרתי כבר – מה שיורדים צריך לעלות. העלייה תלולה וגם הגובה הרב של המקום משפיע. אני משתדל לשמור על קצב שיתאים לשני ורועי ומדי פעם עוצרים לקחת אוויר ולשתות. בסוף העלייה אפשר להגיד שהם עשו את הטרק כמו גדולים, ללא שום קיטורים, חברנו לאורלי וגיא ותפסנו את האוטובוס בחזרה לחניון. בערב אוכלים ספגטי בולונז ממטבחה של אורלי.
20/6 – את היום הזה אנו מבלים בברייס קניון. מכיוון שאנו בחניון הכולל הכל החלטנו על פסק זמן מטיולים והתמקמנו בבריכה ובג'קוזי לרוב שעות היום. אחה"צ יצאנו לאכול במסעדה כחלק מהפינוק (בדיעבד, המסעדה של אורלי בקרוואן שווה הרבה יותר, הרבה יותר טעימה וגם המחיר לא בשמיים...). לקראת שקיעה לקחנו את הקרוואן ונסענו נסיעה קצרה ל – Inspiration Point לצפות בצריחים הכתומים מלמעלה נצבעים בקרני שמש אחרונות. אני שוב חושב שהברייס קניון הוא אחד הנופים המופלאים והנפלאים ביותר. עם חזרתנו לחניון גילינו כי מולנו התמקמו בקרוואן שכנים אשר גם מדברים עברית... ישבנו לשיחה עימם בעוד הילדים נכנסו לקרוואן שלהם לראות ביחד את Buzz Lighter עם הילדים שלהם. במהלך השיחה התברר כי גם הם ממשיכים מחר ל – Zion Park, וכי עקב עבודות בכביש שם המנהרה הראשית – מנהרת הכרמל תהיה סגורה בין 9 בבוקר ל – 4 אחה"צ, מה שאומר שאם לא נגיע בזמן נצטרך לעשות עיקוף של שעתיים לפחות. אי לכך, ההחלטה היא לקום בשש בבוקר ולצאת מהר ככל האפשר לכיוון, כאשר הילדים ממשיכים לישון במיטות. קצת חבל לוותר על הביקור במרכז המבקרים של הברייס קניון, אבל זה מה יש...
21/6 – הסוללה של הנייד שלי נגמרה בשלב מוקדם של הלילה, כך שלא היה לי שעון מעורר, מה שגרם לי לשינה "עצבנית" עם הצצה לשעון יד כל פרק זמן. בכל זאת שש בבוקר זה "קדוש", אז עם או בלי שינה אני יוצא מהמיטה בשש, שותה קפה, מנתק את כל החיבורים ויוצאים לדרך. ל – Zion הגענו די מהר וכבר ב – 8:45 לערך היינו במנהרה ועברנו ללא בעיות. התמקמנו בחניון Watchman הכולל חיבור לחשמל בלבד, ואחרי ארוחת בוקר (להזכירכם, הילדים ישנו בנסיעה וקמו כשהגענו לחניון) יצאנו לתור את הקניון. לקחנו את ה – Shuttle החופשי לנקודה העליונה ביותר – Temple of Sinawava (מקור השם כפי שניתן בקלות לנחש הוא הודי, וזהו שם נרדף לאל היוצר - The Creator). שם יצאנו לטרק קצר יחסית במעלה הנהר (Riverside Walk) עד למקום בו מתחיל טרק נוסף הדורש הליכה בתוך מימי הנהר הקפואים. לא מעט מהתיירים האמריקאיים מגיעים מצוידים בנעלי הליכה אטומות למים ומקלות הליכה וחוצים את הנהר. אנחנו ויתרנו על הרעיון ופשוט ישבנו על גדת הנהר עם הרגליים במים ועשינו תחרות בהקפצת אבנים על המים. ההליכה בטרק זה לאורך הנהר מזמנת נופים מרהיבים של צוקים תלולים ענקיים בגובה של מאות מטרים, שטיפות מים המחלחלות מאבן הגיר מטפטפות עליהן וגורמות למעין גנים תלויים של צמחייה מקומית. בדרך ניתן לפגוש בסנאים שלעיתים משוטטים ליד הרגל בחפשם אחר מזון (הרעיון להאכיל אותם הוא גרוע ואף אסור על פי החוק כאן, שכן נשיכה או ביס של סנאי כזה יכולה לגרום לאוסף רציני של תפרים ביד).
חזרנו ל – Shuttle והמשכנו לנקודה של ה – Weeping Rock. מדובר על הליכה קצרה של כחצי ק"מ, אך בעלייה מאד חדה, לסלע ענק שניתן לעמוד תחתיו, ומעליך מטפטפים טיפות של מים נקיים שעברו סינון של אבן הגיר שדרכה חלחלו. כשמו כן הוא – הסלע הבוכה, אם כי לעניות דעתי השם היותר מתאים לאור האנשים המגיעים למעלה מתנשפים הוא The sweating Rock. חזרנו לחניון לקרוואן לארוחת צהריים ולשנת אחה"צ בריאה, ובערב הלכנו לאמפיתיאטרון בחניון לשמוע את ההרצאה המאלפת בליווי מצגת של הריינג'ר.
22/6 – היום מוקדש לטרק ל – Emerald Pools, המשלב שלושה מסלולים : לבריכות התחתונות, העליונות והאמצעיות. סה"כ כ – 5 ק"מ עם עלייה אחת לא קלה. ה – Shuttle הוריד אותנו ב – Zion Lodge, ומשם התחלנו לטפס בשביל לכיוון הבריכות התחתונות. חשוב : מומלץ בחום לעשות את המסלול נגד כיוון שהשעון, קרי להתחיל מהמסלול הימני לבריכות ולא מהשמאלי, שכן השמאלי מתחיל בעלייה מטורפת שמוציאה כבר בהתחלה את החשק. לאחר הליכה רגועה יחסית הגענו לבריכות התחתונות. האמת, שאין שם הרבה מה לעשות מעבר לעמידה מתחת לטיפות המים היורדות מהסלע מעל, מעין טוש קריר של הטבע. מהבריכות התחתנות ישנו טיפוס קשה באורך של 650 מטר עד לבריכות העליונות, אך שם מצפה הפתעה נהדרת. מעין אואזיס מושלם הכולל בריכה בה ניתן להתרענן, שמעליה צוק ענק המטפטף זרזיפי מים לבריכה. בילינו שם כשעתיים, כשכולם במים. גיא לקח את העניין ברצינות וטבל את כולו במים הקרים (בעצם קרים מאד). אין ספק שהבריכות העליונות הן ה – highlight של טרק זה, ושווה להשקיע את המאמץ להגיע אליהן. סנדוויץ'' קטן, תפוח וחטיף אנרגיה, ואנחנו ממשיכים במגמת ירידה לכיוון הבריכות האמצעיות ומשם חזרה לכביש. עצרנו בהמשך גם ב – Court of Patriarch לתצפית על המצוקים הנקראים על שם אברהם, יצחק ויעקב, ולאחר מכן נכנסו למוזיאון להתקרר קצת במזגן ולצפות בסרט על הקניון (דווקא מעניין).
מיד כשחזרנו לקרוואן לקחתי את האופניים ויצאתי לרכוב בשביל היחידי המותר בשמורה. מכיוון שגמעתי את מספר הק"מ תוך מספר דקות, החלטתי להמשיך במעלה הכביש על ל – Zion Lodge וחזרה. סוף סוף קצת ספורט... בערב קפצנו לקרוואן לידינו לשתי משפחות ישראליות לשבת עימם לדבר קצת עברית ולחלוק חוויות.מחר מצפה לנו נסיעה ארוכה מאד ל – Salt Lake City, כך ששוב קמים מוקדם מאד. לילה טוב.
אבל לפני כן נחזור מספר ימים (או שבועות או חודשים...) אחורה...
הרבה הרבה לוגיסטיקה, שזה אומר הזמנת קרוואנים בכל מקום, כרטיסי טיסה, השכרת הבית, הזמנת מלונות ואתרי קמפינג, רכישת צ'ימידנים גדולים (כן, כאשר נוסעים עם קרוואן רצוי במקום מזוודה רגילה לרכוש צ'ימידן על גלגלים, שניתן לקפלו אחרי פירוקו מהתכולה ולאחסן אותו בתאי המטען בקרוואן), רכישת תיקי גב, פנסים, ציוד ראשוני, הכנת רשימות לקניות ראשונות, חיסונים לגל החתולה והכנת מספיק מזון בשבילה, ועוד ועוד...
רועי, בני בן ה – 9 הכין טבלת ייאוש חודש לפני הטיול, וכל בוקר הוא קם, סימן עוד X ו...חזר לישון עד שזרקתי אותו מהמיטה.
וכן, טיפ חשוב לאלו המתכננים טיול סובב עולם – תעשו לעצמכם טובה ותרכשו את כרטיסי הטיסה בלונדון. זה לא אומר שצריך לתת קפיצה קטנה לחו"ל לשם כך (בין אם לונדון מחכה לכם או לא), אלא פשוט למצוא סוכונות באינטרנט. אנו רכשנו מהסוכנות Global Village הנחשבת לבין הגדולות והמקצועיות, ומומלצת בחום באתר של ה – Lonely Planet. זה פשוט וקל, וכל מה שנדרש מכם זה להעביר את הכסף בזמן (ובפאונדים כמובן). ולמי שישר קופץ ושואל האם זה בטוח ואיך יודעים אם לא שמים את הכסף על קרן הצבי, התשובה היא שעוד לפני שאתם מעבירים את הכסף בהעברה בנקאית, אתם יכולים לראות באתר CheckMyTrip את כרטיסי הטיסה שלכם וה – PNR (אותו מספר ייחודי שמלווה אתכם ועתה והלאה), ומיד לאחר התשלום תוכלו לראות שם גם את הכרטיסים האלקטרוניים. מה שכן, נדרש מכם לרכוש עצמאית כרטיס טיסה מת"א ללונדון וחזרה, אך יחד עם זאת המחיר יוצא זול בכמה מאות דולרים, וחשוב מכך – הכרטיס הינו הרבה יותר גמיש מבחינת היעדים, ואין מגבלה של טיסה בכיוון אחד בלבד (קרי לא ניתן לחזור אחורה ליעד אחר). ואולי הצ'ופר הגדול בכרטיס סובב עולם זה הוא שאתם טסים עם חברות התעופה מהליגה הראשונה כמו בריטיש איירוויז וקוואנטס האוסטרלית.
לגבי מלונות ורכבים רגילים, זה כבר נטחן לא מעט – תזמינו רכב בארץ ולא בארץ היעד. אין ספק שזה יותר זול. מלונות רצוי להזמין מראש באינטרנט, אך חפשו דילים ותמיד תשוו למחיר באתר של המלון עצמו.
לגבי שכירת קרוואן בארה"ב, אוסטרליה וניו-זילנד, גם כאן כדאי לבצע את השכירות בארץ מכיוון שזה יוצא בסופו של דבר יותר זול (אבל תמיד תשוו מול הצעות מהחברות עצמן).
אם אתם מתכננים טיול בארה"ב וקנדה, כדאי מאד לרכוש באתר של Amazon לדוגמא את התוכנה Streets & Trips. יופי של כלי לתכנון המסלול בארה"ב וקנדה, הכולל מידע על כל מה שתחפשו סביב היעדים שלכם, מאפשר לכם לתכנן מרחקי נסיעה, עצירות, חניונים ועוד ועוד. אגב, דווקא ה – GPS המתלווה אליו איכזב אותי מאד בימים הראשונים וגרם לי לבצע נסיעות ארוכות ומיותרות עד שהחלטתי לנווט לפי מפה רגילה ללא ה – GPS. בכל אופן, ניתן לרכוש את התוכנה ללא ה – GPS. המקומיים טוענים שהסיבה היא מיעוט לוויינים באיזורים בהם אנו נמצאים (אריזונה ויוטה), אך הבעיה היתה בעיקר בכך שה – GPS "התחנן" שאני אעלה על דרכי עפר, ועם קרוואן של מעל לעשרה מטר ושלושים טון, זה פשוט בלתי אפשרי.
26/5 – שביתה של צוות האוויר בבריטיש איירוויס... טיסות מתבטלות אחר אחרי השנייה, וההיסטריה מתחילה לתפוס את מקומה. ואז ראיתי שגם טיסת הבוקר שלנו ללונדון (במקרה הכרטיס שרכשנו ללונדון היה גם כן עם בריטיש, מכיוון שתפסנו דיל לא נורמאלי) מבוטלת. בדיקה לגבי טיסות הבוקר יום קודם ויום אחרי מבהירה כי כל טיסות הבוקר מת"א ללונדון עם בריטיש מבוטלות. ואז המוח היהודי מתחיל לעבוד ולהפוך את ביש המזל להזדמנות. ידעתי שישנן שתי טיסות של בריטיש כל יום – טיסת בוקר וטיסת ערב. התקשרתי מיד לסוכנת נסיעות שלי ובדקתי עימה אפשרות להקדים את הטיסה ביום ל – 31/5 לטיסת ערב, כאשר המלון בלונדון יהיה על חשבון חברת התעופה. טיסת ההמשך שלנו ב – 1/6 מלונדון ללאס וגאס מתקיימת כסדרה, כך שזו יכולה להיות הזדמנות לביקור קצר של חצי יום בלונדון. ואכן, עם קצת מאמץ של הסוכנת השגנו מקומות על טיסת הערב יום קודם וגם מלון בקרבת שדה התעופה שם על חשבון החברה (ללא ארוחת בוקר...).
30/5 – אני מתחיל בערב לפרק את האופניים ולנסות להכניסם למזוודה המיוחדת המיועדת להם, אך כל מה שאני לא מנסה המזוודה פשוט אינה נסגרת. אני כבר מריץ תסריטים בראש איך אני נאלץ להיפרד מאופניי האהובים (Trek Fuel 8) ונאלץ להסתפק באופניים פשוטות שיש להשכיר מדי פעם. לאחר כמה שעות אני מחליט לוותר ולנסות את מזלי בבוקר למחרת בחנות אופניים, על מנת שיעזרו באריזה.
31/5 – הכנות אחרונות לטיול. בודקים שלקחנו הכל, השארנו הוראות ברורות לגבי הבית, ואז אני קופץ לחנות אופניים. שם, לאחר פירוק של מספר דברים נוספים באופניים, לבסוף המזוודה נסגרת (עם כל הציוד הנלווה...).
נושם לרווחה ומאושר אני חוזר הביתה ומתכנון ליציאה. בשעה 13:30 לערך שמנו פעמינו לשדה התעופה, מלווים בחמישה צ'ימידנים גדולים, מזוודה עם אופניים, חמישה תיקי גב (שניים עם מחשבים ניידים) ומצלמת וידיאו. המצלמה הדיגיטלית התקלקלה לי מספר ימים קודם לכן, אז בניתי על קניית חדשה טובה יותר בלאס וגאס. פרידה מהירה מהמשפחה ואנחנו די מהיר בדיוטי פרי ממתינים לטיסה. בשמונה בערב (שעון אנגליה) נחתנו בלונדון במזג אוויר סגרירי, ותפסנו אוטובוס למלון (גם את זה חברת התעופה לא הסכימה לתת). שני חדרים במלון ותוך זמן קצר אנחנו כבר עם עיניים עצומות במיטות, למרות כל ההתרגשות הראשונית.
מיותר לציין שעבור הילדים (4,9,12) הטיסה היתה חוויה מרגשת (למרות שלא הגישו להם ארוחות ילדים עקב השביתה).
1/6 – קמנו מוקדם יחסית וירדנו לאכול ארוחת בוקר טובה במלון. לקחנו את כל התיקים ושוב תפסנו אוטובוס לשדה התעופה. שם התברר לנו שהזמן שנותר בידינו הינו מאד גבולי אם אנו מתכננים קפיצה למרכז העיר, אז אחרי התייעצות קצרה וחוסר הסכמה, נקבע כי לונדון לא מחכה לנו. ישבנו בהיתרו מספר שעות ממתינים לטיסה, ואז סוף סוף עלינו על הבואינג 777 ללאס וגאס לנסות לעשות את "המכה הראשונה"....
לאחר כעשר וחצי שעות טיסה נחתנו בלאס וגאס ולקחנו הסעה למלון טרופיקאנה שהוזמן מראש, היושב על הסטריפ בצד הדרומי שלו (ליד ה – MGM). קיבלנו שני חדשים ענקיים ומקושרים. בסה"כ החדרים היו על הכיפאק, רק שחדר אחד לא היה מסודר, ללא מגבות ולא נקי. טלפון מהיר לתחזוקה והגיעה המנקה לסדר את החדר. אורלי אשתי כבר נרדמה בעוד המנקה שואבת את השטיחים...
2/6 – יוצאים לחרוש את הסטריפ, הלכנו לכל אורכו הלוך חזור (עד מלון ונציה וחזרה). אחה"צ הלכנו למופע לכל המשפחה במלון Excalibur, מופע בשם The Tournament of Kings. כמו שציינתי, המופע מתאים יותר לצעירים שבחבורה, וכולל גם ארוחת ערב. סה"כ נחמד, כולל קרבות עם סוסים אמיתיים ומבטא את שיגעון הגדלות האמריקאי... למרות העייפות יצאנו חלקנו לעוד סיור ערב בסטריפ, אך את הדרך חזרה כבר עשינו במונית.
3/6 – היום אנחנו אוספים את הקרוואן. אחרי ארוחת בוקר במסעדה במלון, עברנו דרך הקזינו והחלטתי להראות לילדים מהי ה – Slot Machine. הכנסתי שטר של דולר ונתתי לרועי למשוך בידית. לא עבור שלוש שניות ושלושה אנשי בטחון גברתניים הקיפו אותי והודיעו לי שביצעתי עבירה חומרה ביותר. הסיפור הסתיים "ללא נפגעים", ומעבר לזה שלקחו את השם שלי, לא נגרם כל נזק. ארזנו את הדברים והורדנו אותם לשמירת חפצים, ויצאנו במונית לתחנה בה אוספים את הרכב. לאחר כל הרישומים והבירוקרטיה יצאנו לראות את הקרוואן ולקבל עליו שיעור מעשי. התגובה הראשונית כאשר רואים רכב כזה גדול של 31 רגל (כעשרה מטרים) וגובה של כארבעה מטרים היא שילכו לחפש נהג אוטובוס... אין מה להגיד, הקרוואן בפנים מרשים, מאובזר ובנוי בצורה מאד חכמה, עם הרבה מאד תאי אחסון בפנים ובחוץ. מעבר לציוד הסטנדרטי של מקלחת, שירותים, 6 מיטות ופינת אוכל, יש לנו שני Slide-Out, אחד מכל צד, שמאפשרים בעת חנייה להגדיל את השטח הפנימי של הקרוואן, פרגולה ענקית, מזגן, תנור, גז, מצנם ואפילו מכונת קפה פילטר, שלא לדבר על טלוויזיית LCD עם DVD מובנה ואנטנת טלוויזיה חיצונית. בקיצור, אכן השם "בית על גלגלים" אינו מופרז.
לאחר מספר דקות שבו הבנתי במה אני הולך לנהוג, הפנמתי את הנושא ונכנסתי לתא הנהג. סיבוב ראשון ויציאה מהתחנה אל העולם האמיתי... הרכב מתנדנד קלות מצד לצד, הסיבוב חייב להיות רחב, יש צורך להפנים את הגובה של הקרוואן על מנת לא להוריד לו את המזגן בטעות אבל בסה"כ מדובר בכללי רכב לכל דבר. נהיגה ראשונה ברחובות לאס וגאס והגענו למלון לאסוף את הציוד. שמנו פעמינו לחניון קרוואנים ומשם לקניות הראשונות ב – Walmart של מזון וציוד קמפגינג שלקחו לנו מספר שעות טובות, עוד סיבוב קניות לנעליים וכפכפים לילדים וחזרנו לחניון על מנת להתחבר למים, ביוב וחשמל – התחברות ראשונה שלוותה בתקלה קלה שעדיף לא לספר עליה מטעמי הריח שאפף אותי...
למדתי לתפעל במהירות את מתקני הקרוואן וללמוד כיצד הכי חכם לבצע כל דבר. לילה ראשון בקרוואן.
4/6 – חזרנו בבוקר לתחנה עקב מספר בעיות, ואז המשכנו סוף סוף הלאה לכיוון הגראנד קניון. אנו אמורים מחר לעשות טרק של 16 ק"מ לתחתית הקניון לשמורת הטבע האינדיאנית היוואסו. לאחר נסיעה ארוכה של מספר שעות הגענו לחנייה מעל המצוק וארגנו את ציוד הקמפינג למחר. לילה בחנייה יבשה ללא חיבור של הקרוואן.
5/6 – השכמה מוקדמת מאד ב – 4:30 לפנות בוקר, התארגנות אחרונה, ארוחת בוקר וב – 5:45 אנו מתחילים לצעוד למטה עם תיקי הגב שכל אחד נשא למעט גיא, הבן הצעיר בן הארבע. את התיקים הגדולים וציוד הקמפינג השארנו לפרדות שיביאו לנו אותו בצהריים לקמפינג. ההליכה במורד הקניון כשהשמש עוד טרם מכה בראש היתה נעימה והקצב היה מהיר יחסית. לקראת 9:00 בבוקר התחיל להיות חם מאד, אך עם זאת בנוף הבראשיתי הנגלה למטייל, קירות הקניון הזקופים עם אבן החול האדומה והידיעה כי כאן צולמו לא מעט סרטים, נתן מוטיבציה להמשיך. לאחר הליכה של 10 ק"מ גיא נשבר והתלונן שאין לו פשוט יותר כוח להמשיך בכל זאת, ילד בן 4 שהולך 10 ק"מ זה הרבה יותר ממכובד. בלית ברירה העברתי את תיק הגב שלי לרועי והעמסתי את גיא על המנשא שלקחנו עימנו ליתר בטחון. זו כבר בהחלט לא היתה חוויה מרעננת, והקילומטרים האחרונים עד הכפר עברו בקצב איטי עם עצירות תכופות בצל. בשעה טובה לקראת 12:00 בצהריים הגענו לכפר, ולאחר שירדנו על גלידות ושתייה קרה, שמנו פעמינו ל – Tourist Office ונרשמנו לקמפינג (העלות הינה מאד גבוהה שכן היא כוללת גם שני לילות בקמפינג לשני מבוגרים + 3 ילדים וגם עלות של פרדה עם הציוד שלנו – סה"כ 245$). משם יש עוד לצעוד (בחום הכבד מאד של שעות הצהריים) כמעט 5 קילומטר על לקמפינג שליד מפלי ההיוואסו. מתוך המדבר הלוהט מתגלה לפתע ממעוף הציפור מפל ההיוואסו המרשים ובריכות המים שתחתיו. מעין נאת מדבר ענקית. אין ספק שמדובר בחזיון מפעים, וכנראה זו הסיבה שלא מעט מטיילים עושים את הדרך הקשה הזו. בשעה 14:00 הגענו לקמפינג והתמקמנו. היינו די מעולפים מהחום ונדרשה לנו מנוחה טרם הקמת האוהל וניפוח המזרונים. אחה"צ המאוחרים יצאנו לטבול את עצמנו בבריכות מפל ההיוואסו. המים הקרים והיופי עשו את שלהם והחזירו לנו מעט מהכוחות. טרם החשיכה עוד הספקנו לבשל על גזייה פסטה ברוטב עגבניות ולסגור את היום עייפים אך מרוצים.
6/6 – יום שלם בבריכות מפל ההיוואסו. השכם בבוקר בנינו רפסודה קטנטנה והשטנו אותה בנהר. תפסנו שולחן בצל וירדנו לבריכה לשבת בתוכה מחת לעץ גדול, שם היה גם חבל קשור לענף שאיפשר לנו להתעופף מהסלע לתוך המים... החום עדיין כבד מאד, מה שלא מותיר לנו לעשות אלא להיכנס מדי פעם למים הקרים ולצאת חזרה לשבת בצל. שוב בערב מבשלים פסטה ברוטב עגבניות והולכים לישון מוקדם לקראת החזרה מחר.
7/6 – השכמה מוקדמת עם הזריחה ואנו מתחילים לקפל את הציוד. ריקון המזרונים מהאוויר, קיפול האוהל ומאבק להכניסם חזרה לקרטונים שלהם. מילוי בקבוקי מים במי המעיין ויציאה לדרך לאחר ששמנו את הציוד שוב לנשיאה ע"י הפרידות. אמנם ההליכה כעת בעלייה, אך השעה המוקדמת מאפשרת לנו להתקדם בקצב מהיר יחסית ולהגיע כעבור קצת יותר משעה אל הכפר. עוד ביום הירידה גמלה בליבנו ההחלטה כי אנו לא עושים את הדרך חזרה עד למעלה אלא טסים במסוק מהכפר. המתנו ליד מנחת המסוקים מספר שעות, שילמנו ממיטב כספנו 425$ וזכינו לחוויה קצרה בת 6 דקות של טיסה מתוך הקניון אל המצוק שלו. חזרה לקרוואן וממשיכים בנסיעה לגראנד קניון. לאחר מספר שעות הגענו לחניון הקרוואנים והתחברנו לחשמל מים וביוב (Full Hookup). קנינו בסופר המרכזי בשרים ופחמים על מנת לעשות על האש למחרת. הלילה החשוך ללא אור ירח היה זרוע במיליוני כוכבים בשמים בהירים.
הערה לגבי המסלול למפלי ההיוואסו : אין ספק שהמקום עוצר נשימה, אך הוא שונה ממה שהיה פעם. ככל הנראה השיטפון האחרון במקום גרם להרס לא מועט, והמקום אינו דומה למה שקיים בתמונות, קרי הבריכות אינן כבר בדיוק בריכות טורקיז והמפל צר יותר. ההליכה היא קשה הועלות היא גבוהה, כך שכל אחד יעשה את שיקול דעתו.
8/6 – הבוקר מיועד לכביסות לאחר ארוחת בוקר טובה ושנת לילה ארוכה. בצהריים אנו תופסים את ההסעה החופשית באוטובוס הפנימי על מנת לראות ריקודים אינדיאניים. לא לקחנו בחשבון (למעשה לא ידענו) שיש להחליף אוטובוסים ושהנסיעה הקצרה לוקחת הרבה יותר זמן ממה שחשבנו, ולכן הריקודים האינדיאניים לא היו נחלתנו... לקראת השקיעה יצאנו למסלול על המצוק על מנת לראות כיצד נצבעים קירות הקניון בצבע אדום. התמקמנו על סלע גדול מעל המצוק, שלידינו קבוצה של נוצרים המקיימים מדי ערב טקס הכולל שירה ונגינת חליל (נו, כל אחד והשריטות שלו). קשה להעביר אפילו בצילומים את היופי של הקניון כאשר הוא נצבע בצהוב עז ובאדום לקראת השקיעה. המשכנו משם לנקודה נוספת בה הביאו מאוניברסיטת טוסון עשרות טלסקופים, על מנת לאפשר למבקרים לצפות בכוכבים במיוחד בשבוע זה בו הלילה חשוך במיוחד. מה אני אגיד לכם, לראות את הטבעות של שבתאי ולראות כוכב דועך אפוף גזים במרחק של 2300 שנות אור זה לא משהו שעושים כל יום...
9/6 – מתארגנים לנסיעה ויוצאים לכיוון ה – Monument Valley. ה – GPS כרגיל מטעה אותי, ואני מחליט לזנוח אותו לחלוטין ולעבור לניווט על פי אינטואיציה ומפה רגילה. לקראת אחה"צ אנו מגיעים לאיזור, וברכב נשמעות קריאות התפעלות עם כל סיבוב. היופי עוצר נשימה. פסלי סלע ענקיים צצים מתוך האדמה, כל אחד בצורה שונה. זו גם שמורת אינדיאנים קדושה, בה האינדיאנים נתנו לכל סלע ענק שם של חיה, ואגדות אינדיאניות רבות נרקמו סביב המקום בעל היסטוריה רבת שנים. חנינו בקמפינג פרימיטיבי (קרי, ללא שום חיבור – אתה, הרכב והטבע) שהוא למעשה מעין מגרש חניה חולי הכולל מספר שולחנות ו...נוף. כן, פשוט יושבים על הנוף המדהים הזה ולא מסוגלים להוריד את העיניים ואת המצלמה. לאחר הכנת של ארוחת צהר – ערב הוצאנו כסאות קמפינג וישבנו לחכות לשקיעה. אני חושב שזהו הפעם הראשונה שהתחלתי להתחבר להוויה של הטיול ופשוט ליהנות. נטע דגני, מחברת הספר Lonely Planet מערב ארה"ב, כותבת בספרה כי לקמפינג זה היו תוכניות פיתוח להפכו לקמפינג מסודר עם שירותים למיניהם, אך עד שנת 2008 זה עדיין לא בוצע. ואני חושב שטוב שכך... אין הרבה רכבים או אנשים, זה רק אתה והטבע והשקט העוצמתי הזה מסביב (אם הילדים לא מחליטים שכולם צריכים לשמוע אותם מסביב...).
10/6 – יוצאים לטרק קצר בן 5 ק"מ סביב אחד מפסלי הסלע הענקיים, מה שמאפשר לנו גם לחוות את חיי המדבר ולגלות את בעלי החיים והצמחייה שם. המון המון לטאות, קקטוסים, שיחים נמוכים וצמחים גבוהים האוגרים את טל הלילה. לאחר ארוחת צהריים (אגב, כל הארוחות מבושלות ונעשות ע"י אורלי – אין Junk Food...) אנו שמים פעמינו לכיוון העיירה מואב, לאחר שהחלטנו לפנק קצת את הילדים בקמפינג מאובזר הכולל בריכה בכניסה לעיירה. מתחברים לחשמל ומים וקופצים לטבול במימי הבריכה.
11/6 –מאפשרים לילדים לקפוץ בבוקר לבריכה לטבילה אחרונה, ואז בוקר יוצאים לקניות בסופר והשלמת ציוד. בצהריים אנו ממשיכים לכיוון שמורת ה – Needles. הנסיעה אינה ארוכה במיוחד ואני מחליט שקצת יותר מחצי מיכל דלק אמור להספיק (מה שמתברר לאחר מכן שזו לא אמת מדעית...). עצרנו בדרך לתצפית על הגראנד קניון והמשכנו לשמורת הנידלס. כשהגענו בשעה חמש וחצי לחניון כבר לא היה שם אף אחד וגם נותרתי עם רבע מיכל דלק, מה שלא גרם למצב רוח מרומם במיוחד. גם כאן החנייה היא יבשה ללא כל חיבור, ומכיוון שהיה ריק תפסנו לנו מקום שנראה לנו לא רע. לאחר זמן קצר הגיעו עוד מספר קרוואנים ורכבים, וכבר לא היינו לבד. מכיוון שהיום יום שישי התארגנו על ארוחת ערב חגיגית בחיק הטבע. כל הלילה ירד גשם שוטף.
12/6 – קמים לבוקר קריר כשבחוץ ריח של גשם טרי. האדמה רטובה וכך גם האופניים שיושבים על הקרוואן מאחור. המשרד של הקמפינג שוב מאוייש ואני שמח לגלות שאפילו משאבת דלק אחת פעילה שם, אם כי בעלות שערורייתית של 5$ במקום 3$. בלית ברירה אני ממלא מספר גלונים, ודואג גם לרוקן את מיכלי המים האפורים והשחורים, וכן למלא את מכיל המים הטריים, כך שנהיה מוכנים לתזוזה בכל מקרה אחה"צ אם נחליט שלא להישאר עוד לילה. ממשיכים לתוך השמורה ודבר ראשון רוכשים כרטיס שנתי לשמורות בארה"ב המאפשר כניסה חופשית לכל השמורות הלאומיות. יוצאים לטרק קצר של כ – 4 ק"מ הנקרא Slick Rock, טרק מעגלי על המצוק של הסלעים המיוחדים האלו, עם תצפית לארבע רוחות שמים. כבר בתחילת הטרק אורלי כמעט ודרסה נחש שעבר לו מעדנות על השביל. מכיוון שאיננו מבינים גדולים בנחשים, החלטנו כי הוא היה נחש ארסי וכי כעת אני הולך ראשון בראש הטור ובודק כי השביל נקי מנחשים ושאר רמשים למיניהם... הטרק לוווה בגשם ולכן התיישבנו מתחת לסלע ענק לחכות שהגשם קצת יירגע. אפילו קוביות קטנות של ברד החלו ליפול, וריח גשם טרי עמד באוויר. נפלא. כאשר הגשם נחלש המשכנו בטרק וחזרנו לקראת צהריים לרכב. החלטנו להישאר עוד לילה בקמפינג ולהבעיר מדורה. אספנו קצת קרשים, אך אז החל לרדת שוב גשם ו...
13/6 – מתרוקנים מהמים האפורים ומהים השחורים (אמבטיות וביוב בהתאמה), ממלאים מים נקיים ויוצאים לדרך לכיוון העיירה מואב ומשם לשמורת Aches. במואב עצרנו להצטיידות ודלק. מקום מצוין אגב גם להצטייד בכל מה שקשור לרכיבה על אופניים ואביזרים. ממואב נסיעה של כעשר דקות לשמורה, ושם עוד כשלושים ק"מ בתוך השמורה עד החניון שהזמנו מראש (ומזל שהזמנתו מראש, שכן הכל מלא עד אפס מקום גם לימים הקרובים). בדרך עוברים נופים משגעים של פסלי סלע ענקיים בדגש על קשתות ענקיות בסלע מאבן חול אדומה. עושה רושם שזו אחת השמורות היפות ביותר אם לא היפה שבהן. אנו מדלגים על כל התצפיות על מנת להגיע לחניון, מתוך ידיעה שבמשך שלושת הימים הבאים נעשה את הכל במסודר. בחניון עצמו אין שום חיבור למים, חשמל או ביוב, ורק שירותים קיימים בו. אבל... החניון כל כך יפה ! פשוט נמצאים ליד הקשתות האדירות עם נוף בתולי שכאילו נלקח מגלויות. באתר שלנו (כל חניון מחולק לאתרים המיועדים לקרוואנים או אוהלים) יש דיונות של חול אודם, ומעליה הסלעים המדהימים האלו שניתן לטפס עליהם ולהשקיף אל הנוף. מכיוון שרוב הזמן בילינו ברכב, החלטנו לשחרר קצת לחץ ולצאת לסיור קצר בשביל שמוביל ל – Broken Arch, לאחר ארוחת ערב של ספגטי בולונז ממיטב מטעמיה של אורלי. הלכנו עם כפכפים כולם בשביל חולי נעים, וקצת לפני שהתחיל להחשיך (בסביבות השעה 21:00) החלטנו לחזור, ובדיוק אז פגשנו בארנב שהשביע את רעבונו לא ברור עם מה...
14/6 – מספר תקלות בקרוואן ובמיוחד סתימה בשירותים אילצו אותנו בבוקר לשים פעמינו חזרה לעיירה מואב לצורך תיקונן. נאלצנו להשאיר את הקרוואן במרכז השירות והלכנו לשבת במקדונלדס מכיוון שניתן שם לגלוש חופשי באינטרנט ולהתחבר לחשמל. לאחר מספר שעות קיבלנו את הקרוואן חזרה ללא סתימות ונסענו חזרה לשמורת Arches. הפעם עצרנו לתצפיות וצילומים, ויצאנו למסלול קצר של ה – North & South Windows Arches. צריך להיות במקום בשביל להבין את העוצמה של אותן קשתות בסלע ואת היופי שמסביב. אולי התמונות המצורפות יצליחו להעביר ולו מעט מיופי זה. המשכנו ל – Sand Dune Arch שם ביצענו יחפים תחרויות ריצה בחול הרך בין שני גושי סלע ענקיים. כשכבר השמש התחילה לנטות לכיוון מערב בשעה 19:30, חזרנו לחניון והכנו המבורגרים על המנגל בחוץ, וקינחנו במרשמלו בשיפודים על האש. יום נפלא.
15/6 – היום מיועד למסלול הליכה ל – Delicate Arch. האמת שאין לנו מושג מה מצפה לנו בסוף המסלול בן חמשת הק"מ, אך בכל מקרה לא מדובר במסלול קשה מדי, אם כי הוא כולל עלייה של כ – 150 מטרים. את העלייה אנו מבצעים בקצב איטי למדי, והנוף שמלווה אותנו למעלה פשוט נפלא. מגיעים למעין מערה ענקית שאני מחליט לבדוק אותה, דבר הכרוך בטיפוס על סלע משופע וחלק... לאחר עוד כעשר דקות הליכה על שביל על שפת המצוק, מתגלה לפנינו מחזה מרהיב ביופיו, הייתי אומר אפילו עוצר נשימה. הגענו לקשת היפה ביותר באיזור ! קשת ענקית בודדת על שפת המצוק, כשמתוכה מתגלה הנוף של הרי לה סאל המושלגים. אני מתחיל לתקתק תמונות במצלמה ואז לוקח את הילדים לקשת העצמה על מנת להנציח את החוויה. ההרגשה היא כמו לשבת בשינקין... עשרות תיירים יושבים על הסלע מול הקשת ומתבוננים בנוף, וליד הקשת נוצר תור של כל אלו שרוצים להצטלם בתוכה. עם כל זאת, החוויה לא נפגמת, ואני מרגיש על גג העולם. חוזרים בדרך שבאנו, וגיא, שאכל בננה שלמה, קיבל מרץ והחל לרוץ את כל הדרך חזרה, עוקף את כל מי שבדרך ומכריח את אבא שלו להגביר את צעדיו על מנת לצמצם את הפער ולשמור על קשר עין עם גיא.
נסענו למואב על מנת לרוקן את המיכלים, למלא גז, לעשות כביסה ולהתחבר שוב לאינטרנט לזמן קצר במקדונלדס. בערב אנו מבעירים מדורה מעצים מיוחדים, עושים נקניקיות על האש ויושבים סביב המדורה לצפות בשמיים הבהירים הזרועים במיליוני כוכבים. עוד יום נפלא בא לסיומו. אין ספק ששמורת Arches היא חוויה אחת גדולה.
16/6 – היום אנו יוצאים למסלול לכיוון ה – Landscape Arch וה – Double O Arch. הפעם מדובר על כשבעה ק"מ, חלקם בעלייה על סלע תלול והליכה בגובה רב. אני שוקל באם לקחת את המנשא ומחליט בסופו של דבר להשאירו באוטו מתוך ידיעה שאם גיא רואה את המנשא זה רק עניין של חצי שעה והוא לא יפסיק להציק לי בדרישה לעלות על הגב...
ההליכה עד ה – Landscape Arch קלה ונעימה. הקשת מדהימה בזכות הסלע המאד דק שמחזיק אותה בקצה העליון. מספיקה רעידה קלה וכל הסיפור שם מתמוטט. משם אנו מחליטים להמשיך הלאה, אם כי לא כולם קופצים על המציאה... בכל זאת, כאשר מסתכלים קדימה ורואים את הטיפוס על המצוק, זה גורם לילדים לנסות לשכנע אותנו שכדאי לחזור לקרוואן...
הטיפוס לא פשוט, במיוחד שצריך לעזור לכל ילד בנפרד וגם לאורלי. המשך הדרך יחסית נוח עד שמגיעים לקטע נוסף בו יש לטפס על מצוק חשוף וללכת עליו ברוח מאד מאד חזקה. הילדים מסרבים להמשיך. גם אורלי מודיעה שהיא לא אוהבת את הרעיון. אני משאיר אותם לשבת שם והולך לבדוק אם זה עביר. בסוף המצוק ישנן מדרגות המאפשרות ירידה מהמצוק, ולכן אני חוזר ומודיע להם שממשיכים. קולות התנגדות עדיין נשמעים, אך כולם מתארגנים לתזוזה. אני מבקש מכולם להחזיק אחד בשני, וכך אנו מתקדמים לאט עקב בצד אגודל ברוח החזקה. מגיעים למדרגות וכולם נרגעים. המשך הדרך נוח, אך כעשר דקות לפני ההגעה לקשת שני ורועי, שמתברר בדיעבד שהוא חולה עם חום גבוה יחסית, מחליטים לשבת בצל תחת אחד העצים ולהמתין לנו עד שנלך ונחזור מהקשת. אני, אורלי וגיא ממשיכים, ואכן אחרי פחות מעשר דקות מגיעים לקשת. הפעם הקשת לא כל כך מדהימה, אך המסלול היה בהחלט אתגרי ויפה. חוזרים לחניון ונשטפים במקלחת שיש לנו מחוץ לקרוואן מכיוון שהמיכל של המים האפורים מלא. מדליקים גנרטור ומזגן והולכים כולם לנוח. הילדים נרדמים ורק רועי מסתובב במיטה ולא מוצא את עצמו. מדדנו לו חום ונתנו לו משהו להורדת חום. בסוף גם הוא נרדם. לקראת ערב מתארגנים בתוך הקרוואן לארוחה, מכיוון שבחוץ משתוללת רוח מאד חזקה שמזיזה לנו את הקרוואן בן ה – 30 טון כמו סירה קטנה בים, וכל זה מלווה מדי פעם בענני חול. מחר אנו עוזבים את השמורה לכיוון ה – Canyon Lands מעל נהר הקולורדו.
17/6 – עוזבים את Arches ושמים פעמינו לכיוון ה – Canyon Lands לשמורת Dead Horse. בדרך עוברים שוב במואב להצטיידות במזון. הנסיעה קצרה ואנו מגיעים בצהריים המוקדמים לקמפינג. מכיוון שביצענו הזמנה לקמפינג לא עולה לנו כניסה לשמורה. במרכז המבקרים אני מבין שישנו שביל לאופניים בלבד, וקצת לאחר שהתארגנו בקמפינג (האמת שהגענו בלי מים במיכל מים טריים, והתברר שלא ניתן למלא מים עם צינור, ולכן נאלצנו למלא ג'ריקנים קטנים של גלון ולשפוך אותם אחד אחד למיכל על מנת למלא אותו קצת כך שנוכל להתקלח ולשטוף כלים) אני עולה על "מדים" ויוצא לרכיבה רצינית ראשונה בשטח. מסלול לא ארוך של כעשרה ק"מ, אך הנוף יפיפה והרכיבה מהירה וזורמת. לקראת שקיעה יצאנו למסלול קצר לתצפית על הקולורדו (Big Horn Overview) כדי לשחרר קצת לחץ לילדים. בחניון עצמו יש לנו שולחן מקורה עם תאורה, כך שאת ארוחת הערב אנו מעבירים בחוץ כשכבר כל הכוכבים זורחים. לקינוח יש עוגת שוקולד שאורלי הכינה עם גלידה... אני גם פותח לי בקבוק בירה קורונה בשביל האווירה. לילה טוב.
18/6 – בבוקר עוד קופצים עם הרכב לנקודת התצפית Dead Horse Point Overview ועושים שם סיבוב קצר ברגל לצפייה על הקולורדו ממרומי המצוק לעוד "שאכטה" של הנופים המדהימים. ממשיכים מכאן לשמורת הגובלינים המכילה אלפי "פטריות סלע" בצבע זהב (זו אחת הסיבות שקוראים למקום ה – Golden Valley). גם כאן מצפה לנו חניון מקסים עם צ'ופר של מקלחות חמות. אנו מחליטים בשעות אחה"צ לצאת למסלול הליכה לעמק הגובלינים על מנת לראות את פטריות הסלע ולספר לגיא הקטן על הגמדים המתגוררים בהם. ההליכה נעשית בנקיק צר, ולאחר כק"מ אחד מתחילים להתגלות פלאי הטבע. הכל זרוע בפסלי סלע של אבן חול אדומה, כאשר הסלעים דומים לפטריות בגדלים שונים. טיפסנו על חלק מהפטריות על מנת למצוא את הגמדים המתחבאים שם... בשלב מסויים הבנו כי יש למצוא את נקודת היציאה על מנת שלא נצטרך גם אנחנו למצוא את עצמנו מבלים את הלילה מתחת לאיזו פטרייה בחברת הגמדים, ולכן החלטנו לחתוך ישירות למצפה, מה שהתברר כהחלטה מאד נבונה, במיוחד שעקב כך חצינו עמק זרוע בפטריות סלע שנראה ממש כמו מגרש משחקים ענקי שבו אתה הוא בעצם הגמד... בשטח התרוצצו עוד משפחות עם ילדים, כך שהיה לי סיכוי טוב לתפוס טרמפ עם מישהו בחזרה לחניון ושם לקחת את הקרוואן ולאסוף את כולם מהתצפית. מכיוון שהיום יום שישי ארגנו ארוחת שבת חגיגית עם המבורגרים על האש. גיא עדיין לא מבין מדוע הגמדים לא שיתפו עימו פעולה (בכל זאת הוא מכיר בע"פ את הסיפור על מיץ פטל, ואם חושבים על זה אז זה די דומה לסיטואציה שחווינו היום).
19/6 – קמים מוקדם ויוצאים לכיוון ה – Bryce Canyon, כאשר הילדים עוד ישנים. מדובר על נסיעה ארוכה של כמעט חמש שעות. הדרך עולה להרים לגובה של 9600 רגל (כשלושה ק"מ) לשמורת Dixie. התצפית מלמעלה מרהיבה, ואנו פוגשים בדרך גם במבי חמוד אחד. הפעם החלטנו שוב לשבור שגרה והזמנו מראש חניון קמפינג מסודר הכולל הכל לרבות בריכה, בכניסה ל – Bryce Canyon. בשעות אחה"צ אנו לוקחים את האוטובוס החופשי לשמורה עד ה – Sunset Point, ומתחילים לרדת את השביל Queen's Garden \ Navajo Trail. מדובר על שביל היורד לתחתית הקניון בירידה חדה מאד, ובשלב כלשהו אורלי מודיעה כי זה לא לרוחה והיא חוזרת למעלה עם גיא (טוב, מה שיורדים צריך גם לעלות אחרי זה, וכל אותם מטיילים מותשים שעולים את העלייה לא מוסיפים לנו אנרגיה...). המשכתי עם שני ורועי למטה עד הסוף, ושם השביל ממשיך בתוך הקניון בין נופי הצריחים הכתומים. לכל כיוון שמסתכלים מתגלה נוף מדהים ביופיו, והעין לא שבעה מהצבע הכתום הזה. ההליכה היא ממש בינות לצריחים הכתומים וכל סיבוב מגלה עוד ועוד מיופיו של הקניון. די מהר מתחיל השביל לטפס מעלה, וכמו שאמרתי כבר – מה שיורדים צריך לעלות. העלייה תלולה וגם הגובה הרב של המקום משפיע. אני משתדל לשמור על קצב שיתאים לשני ורועי ומדי פעם עוצרים לקחת אוויר ולשתות. בסוף העלייה אפשר להגיד שהם עשו את הטרק כמו גדולים, ללא שום קיטורים, חברנו לאורלי וגיא ותפסנו את האוטובוס בחזרה לחניון. בערב אוכלים ספגטי בולונז ממטבחה של אורלי.
20/6 – את היום הזה אנו מבלים בברייס קניון. מכיוון שאנו בחניון הכולל הכל החלטנו על פסק זמן מטיולים והתמקמנו בבריכה ובג'קוזי לרוב שעות היום. אחה"צ יצאנו לאכול במסעדה כחלק מהפינוק (בדיעבד, המסעדה של אורלי בקרוואן שווה הרבה יותר, הרבה יותר טעימה וגם המחיר לא בשמיים...). לקראת שקיעה לקחנו את הקרוואן ונסענו נסיעה קצרה ל – Inspiration Point לצפות בצריחים הכתומים מלמעלה נצבעים בקרני שמש אחרונות. אני שוב חושב שהברייס קניון הוא אחד הנופים המופלאים והנפלאים ביותר. עם חזרתנו לחניון גילינו כי מולנו התמקמו בקרוואן שכנים אשר גם מדברים עברית... ישבנו לשיחה עימם בעוד הילדים נכנסו לקרוואן שלהם לראות ביחד את Buzz Lighter עם הילדים שלהם. במהלך השיחה התברר כי גם הם ממשיכים מחר ל – Zion Park, וכי עקב עבודות בכביש שם המנהרה הראשית – מנהרת הכרמל תהיה סגורה בין 9 בבוקר ל – 4 אחה"צ, מה שאומר שאם לא נגיע בזמן נצטרך לעשות עיקוף של שעתיים לפחות. אי לכך, ההחלטה היא לקום בשש בבוקר ולצאת מהר ככל האפשר לכיוון, כאשר הילדים ממשיכים לישון במיטות. קצת חבל לוותר על הביקור במרכז המבקרים של הברייס קניון, אבל זה מה יש...
21/6 – הסוללה של הנייד שלי נגמרה בשלב מוקדם של הלילה, כך שלא היה לי שעון מעורר, מה שגרם לי לשינה "עצבנית" עם הצצה לשעון יד כל פרק זמן. בכל זאת שש בבוקר זה "קדוש", אז עם או בלי שינה אני יוצא מהמיטה בשש, שותה קפה, מנתק את כל החיבורים ויוצאים לדרך. ל – Zion הגענו די מהר וכבר ב – 8:45 לערך היינו במנהרה ועברנו ללא בעיות. התמקמנו בחניון Watchman הכולל חיבור לחשמל בלבד, ואחרי ארוחת בוקר (להזכירכם, הילדים ישנו בנסיעה וקמו כשהגענו לחניון) יצאנו לתור את הקניון. לקחנו את ה – Shuttle החופשי לנקודה העליונה ביותר – Temple of Sinawava (מקור השם כפי שניתן בקלות לנחש הוא הודי, וזהו שם נרדף לאל היוצר - The Creator). שם יצאנו לטרק קצר יחסית במעלה הנהר (Riverside Walk) עד למקום בו מתחיל טרק נוסף הדורש הליכה בתוך מימי הנהר הקפואים. לא מעט מהתיירים האמריקאיים מגיעים מצוידים בנעלי הליכה אטומות למים ומקלות הליכה וחוצים את הנהר. אנחנו ויתרנו על הרעיון ופשוט ישבנו על גדת הנהר עם הרגליים במים ועשינו תחרות בהקפצת אבנים על המים. ההליכה בטרק זה לאורך הנהר מזמנת נופים מרהיבים של צוקים תלולים ענקיים בגובה של מאות מטרים, שטיפות מים המחלחלות מאבן הגיר מטפטפות עליהן וגורמות למעין גנים תלויים של צמחייה מקומית. בדרך ניתן לפגוש בסנאים שלעיתים משוטטים ליד הרגל בחפשם אחר מזון (הרעיון להאכיל אותם הוא גרוע ואף אסור על פי החוק כאן, שכן נשיכה או ביס של סנאי כזה יכולה לגרום לאוסף רציני של תפרים ביד).
חזרנו ל – Shuttle והמשכנו לנקודה של ה – Weeping Rock. מדובר על הליכה קצרה של כחצי ק"מ, אך בעלייה מאד חדה, לסלע ענק שניתן לעמוד תחתיו, ומעליך מטפטפים טיפות של מים נקיים שעברו סינון של אבן הגיר שדרכה חלחלו. כשמו כן הוא – הסלע הבוכה, אם כי לעניות דעתי השם היותר מתאים לאור האנשים המגיעים למעלה מתנשפים הוא The sweating Rock. חזרנו לחניון לקרוואן לארוחת צהריים ולשנת אחה"צ בריאה, ובערב הלכנו לאמפיתיאטרון בחניון לשמוע את ההרצאה המאלפת בליווי מצגת של הריינג'ר.
22/6 – היום מוקדש לטרק ל – Emerald Pools, המשלב שלושה מסלולים : לבריכות התחתונות, העליונות והאמצעיות. סה"כ כ – 5 ק"מ עם עלייה אחת לא קלה. ה – Shuttle הוריד אותנו ב – Zion Lodge, ומשם התחלנו לטפס בשביל לכיוון הבריכות התחתונות. חשוב : מומלץ בחום לעשות את המסלול נגד כיוון שהשעון, קרי להתחיל מהמסלול הימני לבריכות ולא מהשמאלי, שכן השמאלי מתחיל בעלייה מטורפת שמוציאה כבר בהתחלה את החשק. לאחר הליכה רגועה יחסית הגענו לבריכות התחתונות. האמת, שאין שם הרבה מה לעשות מעבר לעמידה מתחת לטיפות המים היורדות מהסלע מעל, מעין טוש קריר של הטבע. מהבריכות התחתנות ישנו טיפוס קשה באורך של 650 מטר עד לבריכות העליונות, אך שם מצפה הפתעה נהדרת. מעין אואזיס מושלם הכולל בריכה בה ניתן להתרענן, שמעליה צוק ענק המטפטף זרזיפי מים לבריכה. בילינו שם כשעתיים, כשכולם במים. גיא לקח את העניין ברצינות וטבל את כולו במים הקרים (בעצם קרים מאד). אין ספק שהבריכות העליונות הן ה – highlight של טרק זה, ושווה להשקיע את המאמץ להגיע אליהן. סנדוויץ'' קטן, תפוח וחטיף אנרגיה, ואנחנו ממשיכים במגמת ירידה לכיוון הבריכות האמצעיות ומשם חזרה לכביש. עצרנו בהמשך גם ב – Court of Patriarch לתצפית על המצוקים הנקראים על שם אברהם, יצחק ויעקב, ולאחר מכן נכנסו למוזיאון להתקרר קצת במזגן ולצפות בסרט על הקניון (דווקא מעניין).
מיד כשחזרנו לקרוואן לקחתי את האופניים ויצאתי לרכוב בשביל היחידי המותר בשמורה. מכיוון שגמעתי את מספר הק"מ תוך מספר דקות, החלטתי להמשיך במעלה הכביש על ל – Zion Lodge וחזרה. סוף סוף קצת ספורט... בערב קפצנו לקרוואן לידינו לשתי משפחות ישראליות לשבת עימם לדבר קצת עברית ולחלוק חוויות.מחר מצפה לנו נסיעה ארוכה מאד ל – Salt Lake City, כך ששוב קמים מוקדם מאד. לילה טוב.
